יסודות ביולוגיים - הר.12ב - מערכת השמע

26/12

יסודות ביולוגיים

מערכת השמע

האנרגיה – תנודות של האוויר שמועברות אל האוזן שלנו על ידי הרטט, הוויברציה, של גופים שונים בסביבה, שמזיזים את האוויר שמגיע אל אוזנינו,כך שגלי האוויר נדחפים אל האוזן ויוצרים את התחושה האודיטורית.

תכונות גל הקול:

• תדירות – מספר השיאים או השפלים של הגל בזמן מסוים.
• ככל שהתדירות יותר גבוהה הצליל יהיה יותר גבוה.
• מאפיין נוסף של גל הקול הוא האמפליטודה – המרחק בין השפל לשיא של הגל. ככל שהאמפליטודה יותר גבוהה, כך הצליל בעוצמה גבוהה יותר.
• בד"כ צליל שמגיע לאוזן שלנו אינו טהור. למשל: דו בפסנתר וקלרינט הוא שונה. למה? כי אלו צלילים מורכבים, שמגיעים מהתדירות הבסיסית, שאליה נוספים צלילים מהמבנה של הכלי שייצר אותו (בד"כ מדובר בכפולות של הצליל הבסיסי) והצליל הסופי הוא תרכובת של כל התדירויות שמצטרפות לתדירות הבסיסית.

התנדות של עור התוף גורמות לתנודות של 3 עצמות באזור האוזן התיכונה ומזיזות זו את זו. העצם השלישית Stapes נכנסת ויוצאת בהתאם לתדירות הצליל, והיא מהווה שסתום לתעלה דמויית חילזון - Cochlea שמלאה בנוזל, שבה נמצאים התאים שעושים את ההתמרה של הצליל לפוטנציאלים חשמליים.

הגל נדחף לאורך כל הcochlea באותה תדירות בה הוא היה באוויר.

אם נעשה בה חתך רוחב נראה שהיא מחולקת לאורכה ל-3 חלקים, באמצעות שתי ממברנות. אחת מהן היא הממברנה הבאזילארית, והיא בעלת תכונות אלסטיות מיוחדות.

(בסביבת הcochlea יש את האיבר שאחראי על שיווי המשקל שלנו.)

גל הנוזל מרטיט את הממברנה הבאזילארית,והיא רוטטת כמו מיתר. על פני הממברנה הבאזילרית יש מבנה של תאים שיושב לכל אורך הממברנה, והוא נקרא "האיבר של קורטי" והוא מעביר את הגלים לשינויים בפוטנצאיל חשמלי (התמרה). התכונות האלסטיות של הממברנה הבזילארית משתנות לאורך הcochlea (מהצד של הstapes עד לצד שרחוק ממנו). תנודות שונות מרטיטות באופן דיפרנציאלי אזורים שונים של הממברנה הבזילארית. באופן שבו צלילים גבוהים ירטיטו אזורים שיותר קרובים לstapes. זה חשוב, כי המיקום של הרטט על פני הממברנה, הוא זה שיוצר את תחושת גובה הצליל.

רב הקולות בעולם שלנו מורכבים. בו זמונית אנחנו שומעים צלילים רבים – כלומר ברגע נתון חלקים שונים של הממברנה הבזילארית ירטטו בו זמנית.

המח עושה אנליזה של החלקים השונים שרוטטים שרגע מסוים, ועל סמך זה בונה את תפיסת השמיעה.

באיבר של קורטי נמצאים תאי הרצפטור האודיטוריים – תאי שערה.

יש שתי סוגים של תאי שערה – בצדדים שונים של האיבר של קורטי - תאי שערה פנימיים (שורה אחת) ותאי שערה חיצוניים (שׁלוש שורות). התאים שיורים את ההתמרה הם תאי השערה הפנימיים.

כאשר הממברנה הבאיזלרית רוטטת היא זזה למעלה ולמטה. על פני הממברנה באזור האיבר של קורטי יש ממברנה קשיחה, שלא רוטטת – ממברנה טקטוריאלית, והשערות שיוצאות מתא השערה הפנימי כמעט נוגעות בממברנה זאת. לכן, כאשר הממברנה הבאזילארית זזה, השערות זזות יסית לממברנה הטקטוריאילת, ומתכופפות. הכיפוף הזה הוא אחראי להתמרה, באופן הבא:

תא השערה יכול לשחרר נוירוטרנסמיטור כאשר הוא עובר דפולריזציה. זה קורה כאשר יש תזוזה של השערות, כי השערות קשורות בינהן במעין קפיצים, ובקצה של כל קפיץ בצד העליון של השערה, יש תעלה ליונים כאשר הממרנה הבאזילארית זזה יחסית לממברנה הטקטוריאלית, הקפיץ נפתח, והקצה שלו שמחובר למעין מכסה על השערה, והמתיחה גורמת באופן פיזי לפתיחה של התעלה וכניסה של יונים לתוך התא.

הממברנה הבאזילרית יש ריכוז גבוה של נתרן (לא נתרן, כרגיל) האשלגן נכנס פנימה, גורם לדפולריזציה ולשחרור של נוירוטרנסמיטור.

יסודות ביולוגיים - הר.12א - ראיה - המשך

26/12

יסודות ביולוגיים

ראיה – המשך

שק' 55:

התאים בקליפת הקורטקס הוויזואלי הראשוני מגיבים לאפיונים ספציפיים של הגירוי הוויזואלי.

(חסר קצת בתחילת השיעור)

שק' 58:

לחלק מהתאים המורכבים יש עוד רגישות – לתנועה (בכיוון מסוים בלבד).

• התא מגיב רק לאוריינטציה מסוימת של מעבר הגירוי
• מגיב רק לכיוון מסוים של התנועה
• אין איזור אינהיביטורי ספציפי – מגיב לגירוי בכל השדה הרצפטיבי.

זהו תא מורכב, שמקבל את הקלט שלו ממספר תאים פשוטים, שכולם מגיבים לגירוי אנכי באזור מסוים.
תאים פשוטים – מגיבים לאור וצל באוריינטציה מאד ספציפית.

שק' 61:

יש אפיון שנקרא השתנות הדרגתית של אור וצל. כאשר מסתכלים על גירוי יש הרבה אינפורמציה שלא מגיעה כגבולות ברורים בין אור וצל, אלא כהשתנות מדורגת בין אור וצל. היא יכולה להגיע בסוגים ושכיחויות שונות של השתנות מרחבית. גם גירוי מהסוג הזה יכול להיות סלקטיבי וספציפי לתאים מסוימים בקורטקס.

גם במקרה הזה – ההשתנות צריכה להיות באוריינטציה מסוימת (-אנכית, אורכית, אלכסונית בזוויות שונות...).

גירוי חשוב נוסף שמפעיל תאים באופן ספציפי הוא העובדבה שגירוי מסוים מגיע לנקודות שונות (יחסית) ברשתית של כל עין. ההבדל בין המיקום על שתי הרשתיות הוא שמייצר אצלנו את תפיסת העומק (יכולת להבדיל בין דברים קרובים ורחוקים – תפיסה סטריאוטקסית, באופן ישיר).

התאים מאורגנים בקבוצות שנקראות עמודות. הם הולכים מפני הקורטקס אל עומק הקורטקס (שכבה 1 – שכבה 6). אם מכניסים אלקטרודה לקורטקס, אפשר לראות שכל התאים בנתיב של האלקטרודה יגיבו לפס באוריינטציה מסוימת. באזור סמוך כל הנוירונים יגבו לפס באוריינטציה שונה במקצת (כמה מעלות) וכן הלאה. לכל התאים שמגיבים לאוריינטציה מסוימת קוראים עמודת אוריינטציה.

עמודות האוריינטציה (יש בקורטקס הוויזואלי אלפים, וכל אחת מגיבה למקטע קטן של שדה הראיה) ומאורגנות בצורת שבשבות, שבהן תאים סמוכים רגישים לכיוונים שונים. בכל שבשבת יש עמודות הרגישות לכל האוריינטציות האפשריות.

נוירונים שמגיבים לאינפורמציה מעין אחת, סמוכים ונפרדים לנוירונים שמגיבים לאינפורמציה מעין שניה (בציור – עין אחת אדום, עין שניה ירוק). יש דומיננטיות בהפעלה של נוירונים לאחת העיניים.

באופטיק כיאזמה, בגלל החציה של האינפורמציה, כל המיספרה מקבלת אינפורמציה מהצד הטמפורלי של אותו צד ומהצד הנזלי של העין השניה. בהתאם לצד ממנו מגיעה האינפורמציה תהיה הדומיננטיות - Ocular dominance.

יש אבחנה כמעט מוחלטת בין נוירונים שמגיבים רק לאוריינטציה בין כאלה שמגיבים לצבע (מסוים) מאותה נקודה. Blobs. גם כאן יש דומיננטיות עינית.

Hyper column:

בקורטקס יש משהו כמו 2500 כאלה. בכל אחד:

• עמודות אוריינטציה
• עמודות דומיננטיות עינית
• blobs רגישים לצבעים.

V1 – קורטקס ראייתי ראשוני. מסביב לו יש אזורים שנקראים extrastriate cortex, והם אחראים לניתוח יותר מתקדם של הגירוי. אם בv1 הנויורנים הגיבו לאפיונים מאד ספציפיים באזורים מאד מסוימים, האזורים מסביב מתחילים לעשות אינטגרציה (“מרכיבים פאזל") כדי לקבל את התמונה כולה. אלו נקראים אזורים שניוניים, או יונימודאליים. גם כאן, אזורים ספציפיים יטפלו באפיון ספציפי – צורה / צבע / תנועה וכו'. עדין אין הרכבה של התמונה כולה.

שק' 70:

אפשר לראות אזורים שונים במח שעוסקים בראיה – אונה טמפורלית תחתונה, ואונה פריאטלית אחורית.אזורים אלו לאט לאט עושים אינטגרציה של המידע הריאיתי עד לתפיסה הכוללת.

שני נתיבים:

• נתיב וונטראלי - קורטקס ראשוני, דרך אזורים שניוניים - extrastriate אל האונה הטמפורלית התחתונה – ניתוח צורה: מה אנחנו רואים?
• נתיב דורסאלי – מהקורטקס הראשוני אל האונה הפריאטלית האחורית – ניתוח מיקום: איפה אנחנו רואים את מה שאנחנו רואים? (איפה אניחנו לפעול על מה שאנחנו רואים?)

--> האזורים האלה נמצאים ברובם בתוך הקפלים של הקורטקסץ כדי לראות את השטח היחסי שהם תופסים – משטחים את הקורטקס באמצעים ממוחשבים.

נתיב וונטראלי

V8 V4 – חשוב מאד בתפיסת צבע. מהבלובס בקורסקס הראשוני האינפורמציה עוברת ל v2, ומשם לv4 v8. התאים באזור של הבלובס מופעלים בעיקר על ידי צבע, בעיקר צבעים ראשוניים – אדום, כחול, ירוק וצהוב. באזורים v48 נוצרת אינטגרציה בין צבעים ראשוניים וכך נוצרת התפיסה של כל הצבעים. בנוסף, התאים בv48 מגיבים גם אוריינטציה. תאים מסוימים יגיבו לפס אדום באוריינטציה מסוימת – זהו אזור גבוה יותר מבחינת האינטגרציה שהוא עושה. תאים אלו אחראים גם לקביעות של הצבע – אנחנו שופטים צבעים בהתאם לניקוי של תאורת הרקע – אנחנו נזהה חולצה אדומה בבוקר ובערב, וזה הודות לניקוי בv4. (למשל: צבע שיופיע גם במרכז השדה וגם בפריפריה, התאים יגיבו אליו פחות מאשר אם הוא רק במרכז).

בהתאם לתפקיד, נזק ספציפי בv4 יגרום להפרעה בראיית צבעים. בד"כ אין הפרעה ספציפית רק באזור זה, אך יש מקרים כאלה – אקרומטופסיה – חוסר יכולת לראיית צבע. אדם כזה לא רק שאינו מסוגל לזהות צבעים אלא גם לחשוב על צבעים ולדמיין צבעים.

התפיסה האינטגרטיבית המסוימת מתרחשת באזור הקדמי של האונה הטמפורלית. נוירונים שם מגיבים לגירויים מורכבים, פחות קשור לאיפה הם נמצאים בשדה הראיה, ויכולים להפעיל וירונים שיגיבו לגירויים מורכבים מאד, כמו הדמות בתמונה הfMRI.

האם יש תא מסוים שמגיב רק לפרצוף של נמר? האם כל ייצוג מעלה בסופו של דבר תא, או קבוצת תאים, ספציפית?

אפשר לבדוק ע"י הקרנת תמונות ורישום פעילות בקורטקס הוויזואלי של חיה.

תשובה: תאים שמגיבים לגירוי מורכב מגיבים בד"כ גם למאפיינים יותר פשוטים של הגירוי (לעיתים יגיבו פחות – בפחות פ"פ), עד רמה מסוימת של פשטות, אז לא יגיבו.

באונה הטמפורלית התחתונה ישנה אינטגרציה של צורות פשוטות, אך עם זאת הפעילות של תא מסוים איננה מהווה את הייצוג המוחי של אותו עצם (grandma cell).

אגנוזיה וויזואלית – חוסר יכולת לזהות אובייקטים בראיה.

באזור המעבר בין האונה האוצייטלית לטמפורלית יש קבוצה של נוירונים שמגיבים ספציפית לפרצופים. לאורך ההתפתחות אפשר לראות שהתגובתיות לפרצופים באזור הזה עולה. (שק' 85).

האם האזור הזה התפתח באבולוציה? האם הוא ספיציפי לפרצופים? מסתבר שהאזור פציפי לכל סדרה של דמויות מורכבות שאותן לומדים לאורך שמן, כמו שאשר לראות ממסקנות היסוי הבא. יצרו דמויות ממוחשבות בשם greebels. נתנו לנבדקים להתאמן על זיהוי הסדרות של הדמויות, ואכל התגובה באזור עלתה ככל שהנבדקים היו יותר מיומנים.

פרוסופגנוזיה – חוסר יכולת לעשות אינטגרציה של תווי פנים לכדי פרצוף שלם. במקרה של אדם שמורכב מירקות הם יראו את הירקות, אך לא את הפנים. (איכר עם פרוסופגנוזיה לא יוכל להבדיל בין הפרות שלו.

נתיב דורסאלי -

תפיסת תנועה – V5 -

אנשים שנפגעים באזור הזה מקבלים אגנוזיה ספציפית לתנועה akinetopsia. חולה כזה יראה עצם נע כעצמים נייחים שקופצים מעמדה אחת לאחרת.

האזור בקורטקס – באונה הפריאטלית האחורית, בעיקר בצד הימני של המח מעורב בתפיסה מרחבית וביצירה של מיפוי של המרחב. חולים עם פגיעה באזור זה מאבדים את היכולת להפנות קשב ולפעול בצד הקונטרלטרלי של העולם, יחסית לאונה הפגועה.-neglect. הם גם לא יכולים לדמיין את החצי השני של המרחב הוויזואלי.

אזור האונה הפריאטלית האחורית מעורב בהכוונתה של פעילות מוטורית, כולל תנועת עיניים כלפי גירויים ויזואליים וסנסו מוטוריים. הכוונה כזאת מחייבת תפיסה של מקום האובייקט ביחס לתנוחה ולתנועה של האברים. ללא אינטגרציה בין מרכיבי התפיסה הזאת לא ניתן לפעול כלפי אובייקט.חולה שפגוע באזור זה לא יוכל להושיט יחד לחפץ כדי לאחוז אותו, או לעקוב עם עיניו אחרי עצם זז. Simultagosia - החולה לא יוכל לראות שתי עצמים בו זמנית.

אישיות - הר.11 - מוטיבציה

23/12

אישיות

מוטיבציה

מה מסביר הבדלים בין-אישיים?

אחד הדברים הוא מניעים שונים.

• הימנעות / התקרבות
• הנרי מארי
• גישות הומוניסטיות
• סגירת מעגל

נתחיל בכמה הגדרות:

צורך Need

כוח פנימי שמכוון אותנו למלא מצב פנימי של חוסר או חסך.

למשל: אין מזון בגוף

מניע Motive

מצב פנימי שמכוון התנהגות לעבר אובייקטים או מטרות מסוימות.

למשל: רעב

מטרה Goal

יעד קונקרטי אליו מכוונת ההתנהגות.

למשל: לקחת ביס מהחבר, ללכת לקפיטריה

אישיות כהבדלים מוטיבציוניים: (דברים שמשותפים למניעים ולתכונות)

• ניתן לזהות ולסווג מניעים
• אנשים נבדלים במניעים
• ניתנים למדידה

שני סוגי מוטיבציה: (התקרבות / הימנעות)

• הצורך להתקרב למטרות מסוימות
• הצורך להימנע מתוצאות מסוימות

--> נראה שיש, במצבים קיצוניים, מטרות שהן בעיקר מסוג אחד. רוב הזמן אי אפשר לסווג מטרות, ומה שמשנה הוא האופן בו אנחנו חושבים. יש הבדל קריטי בין רצון להצליח במבחן, ופחד להיכשל בו. אנשים נוטים להיות מונעים מהימנעות או מהתקרבות.

קרבר ושאייר (2000):

• במשך תהליך השגת המטרה האדם מתמקד בתוצר הרלוונטי:
  • אדם שמונע מהתקרבות – המטרה הרצויה
  • אדם שמונע מהימנעות – המטרה הלא רצויה

מובן שלמה שהאדם רואה מול עיניו רב הזמן יש השפעה עליו.

• מטרת התקרבות מסתיימת כשהגענו לתוצאה הרצויה. מטרת הימנעות נוטה שלא להסתיים.

אליוט, שלדון, וצ'רצ' (1997):

• בדקו מטרות של אנשים במהלך הסמסטר, עד כמה הצליחו להשיג, ואת התחושות.
• תוצאות: מטרות הימנעות היו קשורות לתחושה של פחות התקדמות אל עבר המטרה, ולירידה בסיפוק מהחיים במהלך הסמסטר.

הנרי מארי:

היה כירורג ובמהלך הקריירה שלו עבר סדנה שהעביר קארל יונג, זנח את מקצועו כרופא והפך לפסיכולוג.

• יש עשרות צרכים שונים
• קשורים לרגשות, מחשבות ונטיות התנהגותיות שונות.
• צרכים ראשוניים = ביולוגיים, צרכים שניוניים = פסיכולוגיים.
• היום נתמקד בשלושה/ ארבעה צרכים מרכזיים.

הצרכים המרכזים לפי הנרי מארי:

1. הצורך בהישגים need for achievement

אנשים שגבוהים בצורך בהישגים בראש ובראשונה מעוניינים להתקדם, להשתפר, להתפתח. יש להם נכונות גבוהה מאד לעבוד קשה. בוחרים מטרות מאתגרות אך ניתנות לביצוע. סקרנים ומתעניינים, מתעניינים במטרה, יזמים טובים, חדשניים, כתלמידים – מתעניינם ומעורבים.

אין הבדלים בין נשים וגברים, אך יש הבדל בסוג ההישגים: נשים גבוהות בהישגים יתחתנו מוקדם / מאוחר, בהתאם למטרות – משפחה / קריירה.

2. הצורך בכוח need for power

אנשים שגבוהים בצורך בכוח מתאפיינים ברצון להשפיע על אחרים, מעוניינים בהשפעה וסמכות, מנהיגים יעילים, ווכחנים, אסרטיביים בקבוצה, יותר סיכוי להגיע לעמדות ניהול, חווים יותר מתח, לחץ דם גבוה.

אין הבדלים בין נשים וגברים. יש קשר בין רמות טסוסטורון לצורך בכוח. (אצל שני המינים יש הורמוני מין משני הסוגים).

3. הצורך בקשר need for affiliation

רוצים ליצור קשרים חברתיים. מצד אחד חברותיים מאד, ומצד שני יכולים להיות תלותיים וקונפורמיסטיים.

(מקאדמס) 4. צורך באינטימיות need for intimacy

מדגיש היבטים חיוביים יותר של צורך בקשר.

רוצים יחסים קרובים וחמים עם אחר. מעט חברים טובים וקרובים. מחייכים יותר, צוחקים יותר ויוצרים יותר קשר עין. חווים פחות מתח, יותר שביעות רצון.

יש הבדל בין גברים ונשים – נשים גבוהות יותר בצורך באינטימיות.

אנשים נבדלים בינהם במשקל היחסי של כל מניע. (כולם מונעים במידה מסוימת על ידי כל המניעים).

איך מודדים צרכים?

מארי: Apperception – מהסתכלות על האופן בו אנשים תופסים את העולם אפשר להסיק על המניעים שלהם.

Thematic Apperseption Test – מבחן השלכתי.

מציגים לאנשים תמונה ושואלים עליה שאלות.

לפי התשובות מאתרים את המידה בה הם מונעים על ידי הצרכים השונים.

למשל: אדם עם צורך גבוה בקשר יפרש תמונה כמספרת סיפור של קשר.

• לTAT יש תוקף ניבוי. אחרי כישלון יש עליה בצורך בהשגיות שרואים במבחן, ולהפך אחרי הצלחה.
• יש ביקורת ניכה על הTAT, במיוחד על המהימנות שלו.

מקלילנד ועמיתים (1989)

• האם יש קשר בין TAT ודיווח עצמי של נבדקים?
• תוצאה: לא!!
• הסבר אפשרי: דיווח עצמי וTAT מודדים מניעים שונים:
  • TAT מנבא תוצאות לטווח ארוך. למשל, סטודנטים עם צורך גבוה בקשר כעבור עשרות שנים היו נשואים באושר.
  • דיווח עצמי מנבא תוצאות לזמן קצר. למשל, צורך בהשגים מנבא ציונים גבוהים באותו סמסטר.
• מסקנה: מניעים מוצהרים מנבאים מטרה קונקרטית. מניעים לא מוצהרים מנבאים מניעים אימפליציטיים – מה עושה לי טוב.

ווינטר ועמיתיו (1998) – מניעים לעומת תכונות אופי: (האם לאקסטרוורטים יש צורך גבוה בקשר?)

• מניעים נבדלים מתכונות אופי, אך יש צורך בשניהם כדי להבין התנהגות אנושית.
• תכונות אופי – התנהגות, כישורים בסיסיים (אקסטרוורטיות. צבע וגודל האוטו...)
• מניעים – מוטיבציה להתנהגות (צורך בקשר. הדלק וההגה)

צורך בקשר	אקסטרוורטיות
		נמוך	גבוה
	נמוך	מעט חברים ושמחים על כך	הרבה חברים, אבל יכולים גם בלי
	גבוה	מעט חברים וקשה לה ם עם זה	נהנים מקשרים חברתיים ויודעים ליצור ולשמר אותם

ווינטור ועמיתים (1998):

• נבדקים מילאו TAT כשהיו סטודנטים לתואר ראשון וקיבלו ציון על צורך בקשר
• נבדקה גם מידת האקסטרוורטיות (לא נמצא קשר עם הצורך בקשר)
• כעבור 30 שנה נבדקה שביעות רצון מחיי נישואים.
• אצל האקסטרוורטיים בלי צורך בקשר – לא מאושרים
• אקסטרוורטיים עם צורך בקשר – מאושרים
• אינטרוורטיים עם צורך בקשר – הכי לא מאושרים

מה מניע אותנו?

אברהם מסלאו (1960):

• יש הירארכיה של צרכים
• צרכים בבסיס ההירארכיה הם ביולוגיים ובראש הפירמידה הם פסיכולוגיים – ייחודיים לאדם
• כדי שנוכל לספק צרכים בראש הפירמידה צריך לספק צרכים בבסיס הפירמידה

הפירמידה:

1. צרכים פיזיולוגיים – מזון, שתיה, אוויר לנשימה
2. ביטחון והגנה
3. אהבה והשתייכות
4. הערכה עצמית
5. מימוש עצמי

הצורך במימוש עצמי – הרצון להתפתח ולשגשג, לממש את הפוטנציאל שלנו – להיות האדם שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להיות.

לפי מסלאו, רק 1% מהאוכלוסיה הם בדרך למימוש עצמי.

מה מאפיין אותם?

• מקבלים את עצמם, מקבלים אנשים אחרים, מקבלים את טבע הדברים
• ספונטניים
• מעריכים גם את הדברים הפשוטים והיומיומיים
• ערכים דמוקרטיים - מאמינים בשוויון , חופש, שיתוף פעולה
• יצירתיים
• רוצים לעזור לבני אדם באשר הם

--> הרשימה מושפעת מאד מהערכים האישיים של מסלאו. (זה תמיד כך, בכל מחקר על התנהגות).

קרל רוג'רס:

• המניע העיקרי של כל בני האדם הוא להגיע למימוש עצמי.
• הסביבה מונעת ממנו להגיע למימוש עצמי, כי היא מתנה את ערכנו בביצועים חיצוניים.
• הפתרון: קבלת יחס חיובי ללא תנאי, מאחרים ומהעצמי.
• עיקר תרומתו: גישה טיפולית שונה.

Self Determinatin Theory

דסי וראין (1980):

• התנהגות יכולה להיות מונעת ע"י צורך אישי פנימי או על ידי השפעות חיצוניות.
• כדי להגיע למימוש עצמי ההתנהגות צריכה להיות מונעת על ידי מניעים פנימיים:
  • הצורך באוטונומיה Autonomy
  • הצורך ביכולת Cometence
  • הצורך בהתקשרות Relateness

שלדון ואליוט (1998)

• ישנם שני סוגים של מוטיבציה נשלטת (מניע חיצוני, צריך):
  • מוטיבציה חיצונית – מונעים על ידי תגמולים חיצוניים.
  • מוטיבציה מופנמת – פעם הפעילו עלי לחצים, והיום אני מרגיש בעצמי שאני צריך. (אם לא עושים מרגישים בושה או אשמה).
• ישנם שני סוגים של מוטיבציה אוטונומית:
  • מוטיבציה פנימית – זה כיף!
  • מוטבציה מזוהה – משהו שתואם את הערכים והאמונות שלנו.

האם יש הבדל בין מטרות מסיבות נשלטות או אוטונומיות?

האם זה משנה אם המוטיבציה חיצונית או מזוהה?

• ניסוי 1 – ביקשו מהתלמידים לבצע את המטלה שביצענו בתרגיל.
• תוצאות: אנשים אמרו שהצליחו יותר בהשגת מטרות אוטונומיות
• ניסוי 2 – נתנו לתלמידים תבצע מטלה דומה ולציין כמה מאמץ בכוונתם להשקיע. בסוף סמסטר שאלו אותם כמה מאמץ הם באמת השקיעו ובאיזו מידה הצליחו בהשגת המטרה.
• תוצאות: ככל שהמטרות אוטונומיות יותר אנשים דיווחו על יותר כווונה להתאמץ, מאמץ למעשה והצלחה.
• --> בין מטרה פנימית ומזוהה לא נמצא הבדל.

הטענה של התיאוריה היא שתגמולים חיצוניים הם לא בהכרח דבר טוב.

דסי (1971)

איך תגמולים חיצוניים (למשל, כסף) משפיעים על רמת הביצוע?

• נתן לאנשים משחקי חשיבה.
• במפגש ראשון, בדק כמה זמן הם בוחרים לבלות במטלה.
• במפגש שני, נתן למחצית מהנדקים תגמול כספי, ולחצי לא.
• במפגש השלישי, 2 הקבוצות ביצעו את המשימה ללא תגמול.
• תוצאות: ירידה דרסטית בביצועי הקבוצה שתוגמלה.

מטא אנליסיס:

מתן תגמולים חיצוניים פוגם במוטיבציה פנימית.

למה? כי אנחנו מסבירים לעצמנו שהתגמול החיצוני הוא הסיבה התנהגות, ואז ההתנהגות הופת להיות תלויה בתגמול.

מצד שני, זה לא ממש מסתדר אינטואטיבית. נראה שתגמולים חיצוניים כן גורמים למוטיבציה.

מסתבר, שלתגמולים חיצוניים יש את שתי ההשפעות – העלאת ביצוע, והורדת ביצוע. זה תלוי בעמדת ייחוס, בהסבר שלנו לעצמנו. אם נאמר לעצמנו שאנחנו עושים דברים בגלל תגמול חיצוני, אז נהיה אומללים (אני משקיעה בתרגיל כי אני רוצה ציון טוב). אבל, אם נספר לעצמנו שבגלל שאנחנו עובדים טוב אנחנו מקבלים תגמול (בגלל שאני משקיעה, אקבל ציון טוב), נהיה מאושרים :).

מסקנה:

• אפשר לפעול אקטיבית מתוך בחירה או פסיבית מתוך לחצים
• אפשר להפוך כל מטרה למטרה מתוך בחירה, תלוי איך חושבים עליה
• רצוי ליצור סביבה שמעודדת אוטונומיה

מקומות עבודה שונים נבדלים זה מזה במידה בה הם מעודדים אוטונומיה. איך?

מקום עבודה שמעודד אוטונומיה:

• לא מתנה תגמולים בביצוע
• מאפשר לאנשים בחירה על מה לעבוד

מעט מקומות עובדים באופן כזה. דוגמא למקום כזה היא גוגל.

גוגל, באופן מובנה, מאפשר לאנשים להקדיש 20% מזמן העבודה שלהם למה שהם רוצים.

הם מדגישים אוטונומיה, מאסטרינג וקשר. חופש הפעולה מוביל לעלייה מהותית במוטיבציה פנימית. אנשים מאושרים והתפוקה שלהם הרבה יותר גבוהה.

שלדון ואליוט (1998)

• כדי להצליח להרגיש טוב עלינו להתמקד בהשגת מטרות שמתאימות למי שאנחנו מרגישים שאנחנו באמת – Self concordant.
• כאשר אנחנו דובקים במטרות שמתאימות לתחושת העצמי שלנו, אנחנו עובשים יותר קשה, וזה מוביל ליותר השגה מטרות, וליותר סיפוק.

מתי אני מרגיש שאני אני?

• פעולה בהתאם למניעים פנימיים מובילה לתחושת אותנטיות.
• פעולה בהתאם לתכונות אופי במצבים שונים, מובילה לאותנטיות.

• חוקרים בדקו פעולה בהתאם לתכונות אופי, וכן דיכאון וחרדה.
• ממצאים:
• למרות שהיתה יציבות ניכרת בתכונות אופי במצבים שונים, היו הבדלים בין מצב למצב.
• אנשים הביעו יותר שביעות רצון בהקשרים שאפשרו להם להביע את תכונות האופי הבסיסיות שלהם. (אקסטרוורטים יותר שבעו רצון במסיבה, וכו')

איזה מטרות ולמה?

• התקרבות או הימנעות (התקרבות עדיפה)
• אוטונומיה / אותנטיות

לאדם שמונע על ידי התקרבות כדאי להתמקד במטרות של התקרבות.

מה קורה לאדם שמונע ע"י הימנעות?

• מצד אחד, מטרות הימנעות יגרמו לי להרגיש אותנטי
• מצד שני, מטרות הימנעות יגרמו לי להרגיש רע

היגנס ועמיתים (2003)

• בדקו נטיות כרוניות של התקרבות או הימנעות
• במעבדה נתנו לאנשים לבצע מטלה מסיבות התקרבות או הימנעות
• נתנו להם לבצע מטלה ארוכה ומשעממת, ואז לבחור תגמול: ספל או עט.
• לקבוצה אחת נתנו לחשוב מה הם ירוויחו, ולקבוצה שניה מה הם יפסידו
• אחר כך נתנו להם לתמחר את הספל או העט.
• תוצאות: מתקרבים העריכו את הספל כשווה יותר מנקודת מבט של התקרבות, נמנעים – מנק' מבט של מניעה.

Regulatory fit:

כאשר אנשים מנסים להשיג מטרות מעמדות מוצא שתואמות את נטיית האופי שלהם, הם רואים את התוצאה כבעלת ערך יותר, הם משקיעים יותר מאמץ, ונהנים יותר.

מסקנה: המציאות מורכבת.

תהליכים קוגנטיביים - הר.11 - קוגניציה ורגש

19/12

תהליכים קוגנטיביים

קוגניציה ורגש

Cognition and Emotion

יש הטוענים שהסתכלות על המערכת הקונטיבית כמערכת נוקשה לא נותנת מקום להשפעה של גורמים נוספים. היום ברור שיש השפעה של רגש על עיבוד קוגנטיבי.

יש וויכוח מאד גדול האם צריך יכולות קוגנטיביות כדי לחוות רגש.

חוקרים רבים סבורים שכן – למשל: אותן תגובות פיזיולוגיות יכולות לציין רגשות שונים, ומניחים שתהליכים קוגנטיביים הם שמפרשים את זה.

גם התפתחות הfMRI הביאה להבנה שהאמיגדלה היא האחראית על רגשות.

נדבר על:

• מהם רגשות
• למידה רגשית
• הקשר בין זיכרון ורגשות
• רגשות וקשב, תפיסה
• הקשר לזיכרון לטווח קצר

מהו רגש?

הגדרה: רגש הוא אפיזודה קצרה של תגובה מסונכרנת (-תגובה גופנית, הערכה פנימית, הבעות פנים) שמעריכה מאורע פנימי או חיצוני כמשמעותי.

חשוב להדגיש שרגש הוא תגובה רגעית – מוגבלת בזמן, שעולה ושוכחת.

בניגוד לכך יש מצב רוח, או Mood שהוא מצב רגשי שמאופיין בשינוי בתחושה הסובייקטיבית, מופיע בעוצמה נמוכה יותר מרגש, אבל נמשך לאורך זמן. לעיתים, מצב רוח יכול להופיע בלי סיבה נראית לעין (בניגוד לרגש, שמופיע כתגובה למאורע).

אבולוציונית – למה הופיעו רגשות?

חוקרים רבים טוענים שהתפקיד העיקרי של רגשות הוא לעודד פעולה, לתת לנו מוטיבציה לפעול.

נביא שתי גישות לחשוב ולאפיין רגשות:

גישה 1 -

רגשות בסיסיים, Ekman:

אקמן הוא חוקר רגשות מאד מפורסם. חוקר בעיקר הבעות פנים שקשורות לרגשוץ. כבר דארווין שם לב שיש הבעות פנים אוניברסליות – שמשותפות ומקושרות לאותן רגשות בתרבויות שונות.

רגשות בסיסיים: (לכל הבעה כזאת יש הבעת פנים ייחודית, שמשותפת בהקשר לאותן חוויות רגשיות לאנשים מתרבויות שונות, לעוורים מלידה, לתינוקות):

• כעס
• גועל
• פחד
• שמחה
• עצב
• הפתעה

חוקרים הרבה את המערכות העצביות שקשורות לרגשות, ונראה שיש להם מסלולים שונים.

יש כמובן עוד רגשות מורכבים יותר, כמו, למשל, כעס והפתעה, אך להן את הבעה אוניברסלית.

גישה 2:

The Circumplex Model:

רגשות נעים על שני צירים:

• אקטיבציה / דאקטיבציה
• תחושה נעימה / תחושה לא נעימה

הרגשות נעים על שתי המימדים האלה באופן מדורג.

(אפשר לראות שהרגשות הבסיסיים נמצאים ברבע של רגשות לא נעימים ואקטיבציה, וזה הגיוני כי לרגשות כאלה יש חשיבות מבחינה אבולוציונית).

שיטות למחקר רגשות:

Mood induction:

מביאים נבדקים למעבדה, ומנסים ליצור אצלם מצב רוח כזה או אחר. איך?

• סרטים טרגיים, או קומיים, או נייטרליים
• מוזיקה עליזה או עצובה
• מבקשים מהנבדק להיזכר באירועים חיוביים או שליליים
• מבקשים מהנבדק לדמיין את עצמו במצב חיוביים או שליליים

Evocative Stimuli:

• תמונות של הבעות פנים
• תמונות שמוחות או עצובות
• מילים בעלי תוכן חיובי או שלילי
• שוקים חשמליים

איך מודדים רגשות?

מדידה עקיפה (– עוררות של מערכות הגוף):

• לפי הבעות פנים
• לפי מדדים גופניים (הזעה, מוליכות של העור...)
• תנועות עיניים
• הרחבת אישונים

מדידה ישירה:

• דיווח עצמי (חסרון: מאד סובייקטיבי)

למידת רגשות:

• Primary reinforcers – גורויים אוניברסליים שמעוררים אותה תגובה אצל כולם (למשל: שוק חשמלי).
• Secondary reinforcers - גירוים שלמדנו לקשר אליהם רגש. (למשל: כסף).

איך לומדים לקשר רגש לגרוי?

• התניה קלאסית רגשית Emotional Classical Conditoning. למשל: אדם עובר תאונת דרכים בצומת מסוימת, להבא רגשות שליליים יהיו מקושרים לאותה צומת.
  • התניה אוטונומית: בפעם הבאה שאעבור בצומת תהיה התניה של המערכת האוטונומית – עליה בקצב לב, הזעה וכו'.
  • התניה הערכתית Evaluative Conditioning – תהיה לי גישה שלילית לצומת – דירוג שלילי, הימנעות מאותה פעולה.
    --> בד"כ שני הסוגים של התניה יופיעו יחד.

התניה אוטונומית:

Fear / aversive conditioning (קשה)

באזור ההיפוקמפוס יש אזור שנקרא האמיגדלה. זהו האזור שאחראי על תיווך של רגשות, והיא קריטית ליצירה של התניה אוטונומית.

מחקר: בכל פעם שנבדקים ראו ריבוע כחול הם קיבלו שוק חשמלי. התפתחה אצלם תגובה אוטונומית של פחד למראה ריבוע כחול בנבדקת עם פגיעה באמיגדלה, היתה מודעות לכך שהריבוע מנבא שוק, אך לא היתה התניה אוטונומית.

אצל נבדקים אמנסטיים עם פגיעה בהיפוקמפוס ואמיגדלה תקינה התפחה התניה אוטונומית, אך לא זכרו.

כלומר: יש דיסאסוציאציה כפולה.

התניה אוטונומית מתרחשת גם ללא זיכרון אקספליציטי וללא מודעות

1998 Ohan and Soares:

• הציגו לנבדקים תמונות (2 תנאים: תמונות נייטרליות, תמונות מעוררות פחד- עכבישים או נחשים) ל-30 מילישניות ומיד מיסכו. אחרי המיסוך הנבדקים קיבלו שוק חשמלי.
• לנבדקים לא היו פוביות מנחשים או עכבישים.
• היו גם תמונות מאותם הסוגים, שלהם לא היה מקושר שוק חשמלי.
• תוצאות: הגירויים fear relevant עוררו תגובה אוטונומית הרבה יותר גדולה, אך לא התמונות של הפרחים.
• מסקנה: גירויים תת סיפיים יכולים ליצור התניה קלאסית, אך רק עם התוכן שלהם בעל משמעות מתאימה מלכתחילה.

התניה הערכתית Evaluative Conditioning:

גם הוא יכול להופיע ללא מודעות לגירוי הCS, וגם הוא מתרחש אצל אמנסטים שלא זוכרים אקספליציטית את הלמידה.

זוהי שיטה שמשתמשים בה הרבה לפירסום.

בהרבה מאד מהמקרים שני סוגי ההתניות יופיעו יחד.

למרות זאת, יש בינהם הבדל, כלומר: יש אי-תלות, המנגנונים שונים.

ההבדל הוא בהכחדה:

התניה אוטונומית (קלאסית) (?) – יחסית קל להכחיד, מספיק להציג את הגירוי הנייטרלי מספר פעמים לבד בשביל להקטין מאד או לבטל.

התניה הערכתית - מאד קשה להכחיד.

Instructional Learning

התניה קלאסית היא לא הדרך היחידה ללמוד רגשות.

דוגמא לכך היא פוביות, לדברים שביולוגית אינם מפחידים – למשל: פוביה מחיידקים.

כלומר: אנחנו יכולים ללמוד לחבר רגשות לגירויים גם על ידי:

• למידה מדיבור – מהסברים
• מצפיה באחרים (אפקט "למען יראו ויראו"...)

למידה על ידי חוויה רגשית ועל ידי הסברים די דומה מבחינת מערכות עצביות. האזור העיקרי שמעורב בלמידה זו – האמיגדלה. (יש תיווך של שפה).

ניסוי, 2001:

אמרו לנבדקים שכאשר יראו ריבוע כחול, אולי יקבלו שוק, וכאשר יראו ריבוע ירוק אין סיכוי שיקבלו שוק. לאורך הניסוי כולו מדדו תגובות פיזיולוגיות לריבועים כחולים וירוקים. לאורך הניסוי כולו לא היו שום שוקים חשמליים.

תוצאות: העוררות (נמדדה בתנועות עיניים) היתה גבוהה יותר - תגובה אוטונומית יותר גדולה – בריבוע הכחול.

חולים עם פגיעה באמיגדלה הימנית הראו את אותה תגובה, אך חולים עם פגיעה באמיגדלה השמאלית לא הראו את התגובה.

פציינטית עם פגיעה בשתי האמיגדלות לא הראתה למידה.

--> עדיין יש הבדל בין למידה מחוויה והסבר.

רגש וזיכרון דקלרטיבי

עוררות מגבירה את יכולת הזיכרון.

לכן כשקורים אירועים שליליים (מביכים, למשל) אנחנו זוכרים כל פרט.

נתנו ל2 קבוצות של נבדקים סיפורים.

• בסיפור אחד הילד מבקר אבא רופא שמטפל בנפגעים מתאונה נוראית
• בסיפור השני הילד מבקר אבא מוסכניק שמתקן אוטו.

את הסיפור הראשון זכרו הרבה יותר טוב --> עוררות מגבירה זיכרון. איך?

עוררות משפיעה על רמת האקטיבציה של האמיגדלה, שמשפיעה על רמת האקטיבציה של ההיפוקמפוס, מה שמוביל לכך שתהליך הקונסולידציה בעוררות הרבה יותר יעיל.

Kleinsmith and Kaplan, 1963:

שלב למידה:

תנאי א' – מילה מעוררת + ספרה

תנאי ב' – מילה נייטרלית + ספרה

מבחן זיכרון:

הצגת מילה – מה הספרה שהיתה קשורה אליה?

• מיד: ייתרון קטן למילים הנייטרליות
• אחרי 24 שעות: לגבי המילים הנייטרליות היתה ירידה באחוז הזכירה, לגבי המילים המעוררות היתה עליה קטנה בזכירה.
• ההבדל הזה מראה שמדובר בתהליך קונסולידציה, שלוקח זמן.

--> בפרדיגמות אחרות, גילו שרגשות שליליים יותר מעוררים מרגשות חיוביים.

--> אם תחושת הלחץ תמשיך לאורך זמן, היא תשפיע לרעה על הזיכרון.

LaBar and Phelps 1998:

אותו ניסוי, על נבדקים בריאים ונבדקים עם פגיעה טמפורלית ימנית/ שמאלית.

תוצאות:

• המילים עצמן היו מעוררות בכל הקבוצות.
• מילים נייטרליות: בכל הקבוצות, אין הבדל בין זכירה מיד אחרי הניסוי ואחרי שעה.
• מילים מעוררות: בנבדקים בריאים, הזיכרון טוב יותר שעה אחרי. בנבדקים עם פגיעה באמיגדלה, הזיכרון יורד כעבור שעה.
• כלומר, בנבדקים עם פגיעה באמיגדלה אין אפקט של השפעת עוררות על קונסולוידציה. --> מדגיש את תפקיד האמיגדלה בתיווך בין עוררות רגשית וקונסולוידציה.

Kenealy, 1997:

Mood congenent memory effect:

mood induction:

• השרו מצב רוח על ארבע קבוצות: שמח/עצוב, מוסיקה/אמירות.
• בדקו שהרגש הושרה באמצעות שאלון
• לימדו נבדקים מטלה וויזואלית קשה, ודאגו שכל נבדק יבצע ברמה של 80% (שינו את הקושי לפי קריקריון זה).
• למחרת חזרו למעבדה ושוב הוכנסו לאותו מצב רוח באותה שיטה, ונבדקו על אותה מפה (מטלת זיכרון).
• נבדקו ב-2 דרכים:
  • free recall בלי רמזים
  • cued recall עם רמזים

תוצאות:

סוג המצב רוח משפיע אבל בתנאים מסוימים.

	אותו מצב רוח בלמידה ושליפה	מצב רוח שונה
Free recall	זיכרון טוב יותר	זיכרון טוב פחות
Cued recall	אותה רמת זיכרון	אותה רמת זיכרון

הסבר:

בfree recall, אין רמזים ולכן מצב הרוח בלמידה הוא אחד הרמזים שנשתמש בו.

בcued recall יש רמזים חיצוניים, לכן משתמשים פחות ברמזים פנימיים, כמו מצב הרוח בלימידה.

השפעת רגשות על תפיסה

Phelps et al, 2006:

שלב ראשון – cue:

פרצוף אקמן – פחד / נייטרלי.

שלב שני – Trial Sequence:

גירויים תפיסתיים קשים לתפיסה שהוצגו בזה אחר זה לזמן קצר.

Contrast Sensetivity – ככל שהערך גבוה יותר, המטלה קלה יותר.

תוצאה: הדיוק במצב של קיו מעורר פחד הרבה יותר גבוה. במצב של פרצוף הפוך, לא היה הבדל (כלומר: הקשר הוא לא לפרצוף אלא להוצאת הרגש ממנו).

מסקנה: גירוי מעורר מגביר תפיסה לגירויים נייטרליים שמופיעים אחריו (ולא באמצעות קשב, דבר שנבדק בנפרד).

Ohman et al, 2001:

The face in crowd effect:

שלושה סוגי פרצופים: נייטרלי, ידידותי ומאיים.

המטלה: לזהות, מבין 9 פרצופים את הפרצוף שיוצא דופן.

מדדו את הדיוק ואת המהירות.

תוצאה: זמן התגובה היה קצר יותר בזיהוי פרצוף מאיים בין פרצופים נייטרליים, והדיוק היה דומה (“אפקט תקרה" – 100%), וכנ"ל בזיהוי פרצוף מאיים בין פרצופים שמחים.

(שלטו במאפיינים אחרים).

הסבר: ייתרון הישרדותי בזיהוי פרצוף מעורר.