‏הצגת רשומות עם תוויות תהליכים קוגנטיביים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תהליכים קוגנטיביים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 9 בינואר 2011

תהליכים קוגנטיביים - שבוע 14 - שפה


09/01/2011
תהליכים קוגנטיביים

שפה
  • מאפיינים כליים
  • תפיסת שפה, דיבור, קריאה
  • שפה וחשיבה
  • דו לשוניים

פסיכולינגוויסטיקה – בלשנות + פסיכולוגיה, תהליכים מנטליים שקשורים לשפה.
פסיכולוגיה קוגנטיבית בהקשר הזה – רכישת שפה, הבנת שפה, יצירת שפה.

מאפינים ייחודים של שפה -
  1. שרירותית – חיבור שרירותי בין צליל ומשמעות (בשפות אחרות צלילים שונים מבטאים את אותה משמעות)
  2. אמביוולנטיות – בכל רמות השפה, למשל: יש מילים עם יותר ממשמעות אחת, ואנחנו בד"כ מתמודדים איתה היטב
  3. פרודקטיביות – ניתן ליצור בכל שפה אינסוף ביטויים
  4. חוקיות – בכל שפה יש אילוצי מבנה של מבנה של הרכבי מילים וכו'

כדי שנדע מהי המשמעות של מילים אנחנו צריכים ייצוג מנטלי שלהם – במקרה הזה הלקסיקון (=”הסט השלם של הייצוגים המנטליים של מילים").
  • מה כל מילה מסמלת
  • מתי משתמשים בכל מילה
  • בניגוד למילון, המילים בלקסיקון לא מסודרות לפי הא"ב אלא יותר כמו מודל רשתות.

איזה מידע שמור לכל מילה בלקסיקון?
שלושה סוגי מידע עיקריים - המודל המשולש של הלקסיקון:
  1. קריאה --> איות (אורתוגרפיה) --> כתיבה
  2. תפיסת דיבור --> צליל (פונולוגיה) --> דיבור
  3. מחשבה <--> משמעות (מכאן קשרים דו כיווניים לאיות ולצליל).
--> מודל זה לא מפרט ת התהליכים שקשורים להבנת המילה.
--> בגלל האמביוולנטיות המודל חייב להניח שלאורתוגרפיה או פונולוגיה אחת יש כמה משמעויות, היחס הוא לא 1:1.

תפיסת דיבור
זו יכולת די מופלאה, בהינתן המורכבות של הצלילים שיוצאת ממיתרי הקול ( אנחנו שומעים250 מילים לדקה, 40-60 פונמות לשניה), והעובדה שהדיבור הוא רציף (כששומעים שפה זרה מבחינים בכך).
  1. פענוח הדיבור מתוך הקלט האודיטורי
  2. חלוקה ליחידות בסיסיות (פונמות – היחידות הכי קטנות / הברות)
  3. זיהוי מילים
  4. פירוש המשפטים (נוצר על ידי הסדר של המילים במשפט והיחס בין המילים)
  5. צירוף המשפט הנוכחי לשיח הכולל

פירוט:

חלוקת הרצף האודיטורי למילים בודדות:
  • קונטקסט שנותן ידע על חוקיות בשפה – רמזים top - down
  • ההפסקות בין המילים - רמזים bottom – up
זיהוי פונמות ברצף הדיבור (קושי בעקבות הבדלים אינדבידואליים, coerticulation)
  • רמזים top – down של קונטקסט:
ניסוי: הנבדקים שמעו משפטים שונים, בכל אחד היתה חסרה הברה, והמילה היתה שונה בכל משפט. eel – wheel, peel, heel*
שאלו כל נבדק מה הוא שמע, וכל הנבדקים הבינו נכון, ולא שמו לב שהיתה חסרה הברה.
זאת למרות שהמשמעות של המילה מגיעה מההקשר, שממוקם במילה האחרונה בסוף כל משפט (שרק היא שונה בין המשפטים).
אנו לומדים ש:
*התפיסה מאד מהירה
*התפיסה לא מודעת
*למרות שנראה לנו שאנחנו תופסים מילים תוך כדי דיבור, אנחנו תופסים אותם פעמים רבות אחרי שמיעת המילה בפועל.

זיהוי מילים
מדברים על תהליך של אלימינציה – שוקלים כמה אפשרויות, עד שמגיים למילה המתאימה – neighborhood density effect – יהיה לנו יותר קשה לזהות מילים שיש יותר מילים דומות להן (הרבה שכנים), ואכן חוקרים מדדו זמן תגובה ארוך יותר במילים כאלו.
  • allopenna et al 1998
אמרו לנבדקים לחפש בתוך טבלה מילה מסוימת – למשל מבחנה beaker, והיתה עוד מילה דומה – beatle, ומילה מתחרזת – speaker ועוד מילה לא קשורה. החוקרים בדקו את תנועות העיניים, כדי לראות על אלו מילים מסתכלים כשמחפשים את המילה, כדי לבדוק אם יש אלמינציה – כלומר: כמה מילים מעוררות.
ממצא: עד 400 מילישניות היה הסתברות שווה להסתכל על שתי המילים הדומות, ואח"כ הסתכלו יותר על המילה הנכונה. היתה עוררות גבוהה למילה דומה, עוררות יותר נמוכה, אך עוררות, למילה מתחרזת, ואחרי זמן מה התמקדות במילה הנכונה. גם ניסוי זה מצביע על תהליך זיהוי המילים כתהליך של אלימינציה.

זיהוי משמעות
לפי המודל שראינו, משתעות היא חיבור של פונולוגיה לרמה הסמנטית.
תפיסה כוללת הרבה מאד אזורים – תפיסה של מילה שקשורה לתנועה, למשל, כוללת הפעלה של אזורים מוטוריים.
כשיש יחס חד-חד-ערכי בין מילה למשמעות החיבור יחסי פשוט.
כשזה לא כך, התהליך הרבה יותר מורכב.
Tanentaus et al. 1979:
she held the rose / they all rose
they need a new sink / they begun to sink
המילה הדו משמעית תמיד היתה האחרונה במשפט.
אחר כך הופיעה מילת מטרה, שהיה צריך לחזור עליה.
מילת המטרה קשורה ישירות למשמעות / קשורה למילה, אך לא בקונטקסט.
בנוסף גם מילים נייטרליות.
השאלה: איזה סוג פריימינג יהיה כאשר המילה דו משמעית, בתנאי בו יש קשר למילה הדו משמעית, לעומת התנאי בו אין.
תוצאות:
מיד אחרי, המילה עשתה פריימינג לשתי הפירושים האפשריים.
כעבור 200 מילישניות, נבדקים הגיבו לאט יותר כשמילת המטרה לא קשורה, ואפילו יש תגובה קצת חותר איטית ממילים נייטרליות.
מסקנה: הבנת מילי היא תהליך דו שלבי:
  1. תהליך שבא מלמטה – כל המשמעויות של המילה.
  2. תהליך שבא מלמעלה – הבנת המילה מתוך ההקשר.

התאוריה המוטורית
אבולוציונית, המערכת של יצירת שפה והבנת שפה התפתחו יחד, ואנחנו תופסים דיהור על פי הידע על יצירת דיבור. בגלל שתפיסה קשורה בארטיקולציה, שזו יכולת אנושית ייחודית, תפיסת דיבור ייחודית לבני אדם. טענה נוספת היא שתפיסת דיבור היא יכולת מולדת.
תמיכה: כשאנחנו תופסים שפה יש אקטיבציה של נוירונים מוטוריים.
ממצאים הפוכים: יש דיסאצוציה כפולה בים תפסת דיבור והבנת דיבוא (למשל: אילמים שמסוגלים להבין דיבור).

התאוריה האודיטורית
תפיסת דיבור נובעת ממאפיינים כללים של המערכת האודיטורית, ואינה ייחודית לבני אדם.

The mcGurk effect – מדגים איך שתי התיאוריות לא מספיקות, כל אחת בנפרד.

זיהוי משפטים
structual ambiguity:
the spy saw the cop with binocullars – יש שתי פירושים תקפים, ויש הרבה משפטים דו משמעיים כאלה בחיי היומיום, ואנחנו מזהים את הפירוש הנכון די טוב.

Garden path sentence:
Marx: one morning i shot a, elephant in my pyjamas. How he got in my pyjamas, i don't know.
אנחנו מבינים את תחילת המשפט בדרך מסוימת, ובאמצע המשפט יש שינוי כיוון.
--> הפירוש הוא מאד מיידי, אנחנו לא מחכים עד סוף המשפט כדי להבין אותו.

קריאה
מודל 1: מעבר ישיר מגירוי אורתוגרפי למשמעות.
מודל 2: מעבר מגירוי אורתוגרפי לגירוי פונולוגי, ומשם למשמעות.
מחקרים אחרונים על רכישת קריאה מראים שדווקא המסלול העקיף יכול להיות פשוט יותר, בניגוד למה שחשבו קודם.
יש טוענים שכל קורא עובר דרך פונולוגיה.
יש עדויות שבעברית, למשל, המסלול הפונולגי הרבה יותר חשוב משפות אחרות.

Van orden, 1987
is this a flower?
  • rose – yes
  • rows – no
אם יש תרגום פונולוגי, נצפה לתגובה יותר איטית במקרה שני, וכך אכן היה.

Jared et al. 1999:
שימוש בפונולוגיה תלוי בשכיחות המילה וביכולת הקריאה– ככל שהמילה שכיחה יותר, ויכולת הקריאה גבוהה יותר, כך המסלול הפונולוגי יפעל פחות.

פציינט PS – הראה הבנה תקינה של טקסט ללא יכולת פונולוגית.

The cambridge university effect:
לפחות באנגלית – שינוי של סדר האותיות במשפט לא משפיע על היכולת לקרוא טקסט (כל עוד האותות הראשונה והאחרונה נותרות במקום). (התחיל ממייל, ואז חקרו).

Velan & Frost, 2007
בעברית, חיפוש לקסיקלי דורש חילוץ של השורש:
ש-ל-ח, ל-ח-ש, ח-ל-ש, ח-ש-ל --> הנחה: בעברית לסיכול אותיות יכולה להיות השפעה הרבה יותר גדולה על קריאה מאשר באנגלית.
נתנו ל-20 נבדקים שבקיאים באותה מידה באנגלית ובעברית. 2 מטלות:
  • לחזור על המשפט.
  • האם היה סיכול אותיות במשפט?
בדקו את אחוז הדיוק בהינתן השפה, ובאם היה סיכול אותיות או לא.
בלי סיכול אותיות – ביצוע דומה, עם – ביצוע הרבה יותר טוב באנגלית.
כמו כן, נבדקים זיהו הרבה יותר שהיה סיכול אותיות באנגלית.

Whorfian hypothesis:
השפות שאנחנו מדברים יוצרות את האופן בו אנחנו חושבים. השפה היא הצינור דרכו אנחנו חושבים על העולם.
זוהי הגרסה החזקה.
גרסה חלשה יותר – שפה לא משפיעה על חשיבה, אלא על תפיסה.
גרסה עוד יותר חלשה – שפה משפיעה על מה שאנחנו זוכרים.

Cassanto, 2008:
התייחסות מילולית לזמן – באנגלית אנשים מתייחסים לזמן במונחי מרחק (“היתה פגישה ארוכה").
לעומת זאת, ביוונית ההתיחסות לזמן היא כמותית (“הפגישה ארכה הרבה זמן").
זה הבסיס לראות איך השפה משפיעה על תפיסת זמן.
תנאי 1: הופיעו קו קצר או קו ארוך. הקווים התחילו מנקודה מסוימת ונמשך עד שהפסיק.
שני הקווים הוצגו במשך בדיוק אותו זמן.
על הנבדקים לומר כמה זמן נמשכה הופעת הקו.
תנאי 2: שני מיכלים מתלאים – עד הסוף או עד חצי.
גם כאן, משך הזמן בו הגירויים הוצגו היה זהה, ועל הנבדקים היה לאמוד את משך הזמן בו הגירוי הוצג.
ממצאים: דוברי אנגלית שפטו את הקו הארוך כאילו הופיע יותר זמן, אך את המיכלים כאילו הופיעו אותו זמן.
אצל דוברי יוונית, התקבלו תוצאות הפוכות.
--> האופן בו אנחנו מייצגים זמן משפיע על מטלה לא מילולית.

דו לשוניים
אנשים שמלידה דוברים שתי שפות.
יש הרבה מחקר על האופן בו הם תופסים שפה, חושבים וכו'.
למשל: האם יש לקסיקון כללי או לקסיקון לכל שפה?
יש השפעה של הגיל בו לומדים את השפות.
בד"כ לוקח יותר זמן ללמוד כל שפה.
בבגרות יש ניסיון של חצי בכל אחת מהשפות, יחסית לחד לשוניים.
ואכן, לדו לשוניים מבוגרים יש יכולת מילולית נמוכה יותר – למשל, יותר קשה להיזכר במילים, אבל היכולת האקסקיוטיביות שלהם יותר גבוהות. ההנחה היא שכל החיים יש קונפליקט בין שתי שפות, והתהליכים האלה גורמים לכך שהם טובים יותר בתהליכים אקסקיוטיביים שונים.

Costa et al, 2009:
זמן התגובה לתנאי הלא תואם איטי יותר מבתנאי התואם.
השאלה: האם הניטור הוא זה שמשפיע על זמן התגובה היותר מהיר אצל הדו לשוניים.
הניסוי:
ניטור נמוך: התנאי תואם ב92% או 8% מהמקרים.
ניטור גבוה: תנאי לא תואם ב50% או 75% מהמקרים.
מצאו שבתנאים של ניטור נמון לא היה הבדל משמעותי בין דו לשוניים ושאר האוכלוסיה.
לעומת זאת, בתנאי של ניטור גבוה נמצא האפקט של מהירות תגובה גדולה יותר בתנאי התואם והלא תואם.
--> הייתרון של דו לשוניים הוא ביכולת לזהות מצב של קונפליקט.
הסיבה לכך היא הצורך לעשות ניטור ובדיקת שפה כל הזמן.

סיכום הקורס:
  • על מה דיברנו.
  • בכל אחד מהתחומים נגענו בקצה המזלג בנושאים עיקריים.

המבחן:
כולל את הנאמר בכיתה ואת הנאמר בספר – בפרקים שצריך לקרוא, ואת המאמר של מילר.
שאלות אמריקאיות בסגנון של התרגילים.





יום ראשון, 2 בינואר 2011

קוגנטיביים - הר.13- Imagery and Motor Cognition


2/01/2011
תהליכים קוגנטיביים

Imagery and Motor Cognition

יש לנו יכולת דמיון וויזואלי מעולה.
יש לנו גם יכולת לדמיין דרך.
המחקר בנושא היה קפוא שנים רבות כי לא היתה דרך לבדוק מה הנבדק מדמיין, ואינטרוספקציה (דיווח עצמי) לא יעילה.
החל משנות ה-70 כן חקרו את זה.

Segal & Fusella, 1970
  • המטלות התפיסתיות היו די קשות – גירויים חלשים.
  • דומה למטלות הפרעה – אם יש הפרעה, נסיק שיש קשר בין הגירויים.
--> המספרים בטבלה לא נכונים! יהיה תיקון במצגת.
דמיון גירוי וויזואלי
דמיון גירוי אודיטורי

1.7
2.13
מטלת תפיסה אודיטורית
2.23
1.78
מטלת תפיסה וויזואלית
תוצאות:
דמיון אודיטורי מפריע למטלה תפיסתית אודיטורית, ודמיון וויזואלי למטלה תפיסתית וויזואלי.
דמיון וויזואלי לא מפריע, או פחות מפריע, למטלת תפיסה אודיטורית (ולהפך).

מסקנה:
אותו מנגנון אחראי גם לתפיסה וגם לדמיון מאותו החוש (וויזואלי / אודיטורי).


Kosslyn et al, 1978
נתנו לנבדקים ללמוד מפה, עם שבעה אובייקטים במקומות מסוימים.ץ
אחרי שלמדו את המפה, נתנו להם של אחד האובייקטים, הם התבקשו לדמיין את המפה ולהתמקד באובייקט.
אחרי זה ביקשו מהם לדמיין אובייקט אחר, ולדווח מתי התמקדו בו.
אם דמיון הוא מילולי, לא צריך להיות הבדל, אבל מצאו שהמרחק בין האובייקט הראשון והשני שהם דמיינו עלה, לקח יותר זמן לדמיין אותו, כמעט ביחס לינארי.
מסקנה: מה שקורה בדמיון דומה (או זהה) למה שקורה בתפיסה שלנו. (הנבדקים הגיבו כאילו המפה מונחת מולם).

Kosslyn et al, 1975

ניסוי ראשון:
אמרו לנבדקים שהם ישמעו שמות של בעלי חיים – הראשון יהיה פיל או זבוב, והאחר יהיה בע"ח כלשהוא.
ביקשו מהם לדמיין את שני הבעלי החיים לפי הגודל היחסי האמיתי שלהם.
ברגע שהנבדקים אמרו שיש להם תמונה בראש, הם שאלו אותם שאלה לגבי הבע"ח השני (האם לאווז יש מקור?).
ממצא: כאשר הנבדקים דמיינו זבוב הם הגיבו יותר מהר מאשר כשדמיינו פיל, ועם פחות טעויות.
הסבר: כאשר מדמיינים פיל עם אווז, למשל, האווז הרבה יותר קטן, ומדמיינים אותו עם הרבה פחות פרטים.

ניסוי שני:
השאלה: האם זה קשור לגודל הדמיון, או לפיל ולזבוב.
ביקשו אותו דבר, אבל הפעם ביקשו לדמיין פיל קטן או זבוב ענק.
ממצא: כאשר דמיינו פיל קטן הגיבו טוב יותר מאשר עם אווז ענק.
מסקנה: לאנשים יש דמיון שדומה למציאות. מוסיף תוקף למסקנה הקודמת.


Mental Rotation
Shepherd & Metzler, 1971
מראים לנבדקים 2 צורות תלת מימדית – אוסף של קוביות, ומודדים את הזמן עד שהם עונים אם הן זהות או לא.
האסטרטגיה של רב הנבדקים היא לסובב את הצורה האחת, מנטלית, כדי לנסות להגיע לשניה.
ממצא: הזמן שלוקח לענות הוא ביחס ישר לזווית הסיבוב הפיזית.
הסבר: הדמין שלנו זהה למציאות.
(הציעו הסבר חלופי, שקשור לתנועות העיניים בין שצורות, אך הוא נפסל במחקרים נוספים).

Mast & Kosslyn, 2002
ממצא סותר – צורות אמביוולנטיות: בדמיון אין דו משמעות, במציאות יש, ואפשר לעבור בין שני הפירושים (אם לא ראיתי את הארנב ואת הברווז במציאות, לא אוכל לראות בדמיון).
מחקרים אחרים סתרו את המחקר הזה.
המסקנה: נבדקים שיש להם דמיון טוב יותר, יכולים, לעשות זאת. (נבדקים שיכלו לסובב את האישה הצעירה בראש ולראות את הזקנה, היו טובים גם במטלות דמיון אחרות.)

נגלקט ודמיון וויזואלי:
ביקשו מנבדקים, שני פציינטים שהם עומדים בקצה כיכר ידועה ושאלו אותם מה הם רואים.
הם דווחו רק על צד ימין.
כאשר בקשו מהם להסתובב בדמיון, כך שמה שהיה קודם משמאל הוא עכשיו מימין, הם תיארו את צד שמאל.
מסקנה: ההזנחה לא היתה כי הם לא זכרו, אלא בגלל הפתולוגיה. תופעת הנגלקט היא גם בדמיון.
זו עדות נוספת לקשר בין התהליכים והמנגנונים שאחראים על דמיון (imagery) ותפיסה.

לסיכום: רב המחקרים, כולל הדמיות מח, תומכים בכך שיש הרבה במשותף בין מנגוני תפיסה ודמיון.
עם זאת, לחוקרים שסברו אחרת יש מחקרים שתומכים בכך, ויש פציינטים שלהם פגיעה בתפיסה, אך דמיון תקין.

Motor Cognition-
כל התהליכים המנטליים שמעורבים בתכנון, הכנה והוצאה לפועל של כל הפעולות המוטוריות.
פעולות מוטוריות שנראות פשוטות דורשות למעשה חישובים מורכבים.
מוטור – קוגניציה מתייחס לפעילות עצמן, לניבוי התוצאות שלהם, להבנתצ פעולות של אחרים, ניבוי תוצאות של פעולות של אחרים.
יש מחקר מוחי ענף בנושאים האלה.
גם בהקשר הזה מדברים על דמיון (=Imagery).

Motor Priming
מה הקשר בין ייצוגים שונים של תנועות מוטוריות?
אם הפריים משפיע על הביצוע, נסיק שיש מגנונים או משאבים דומים לשניהם.

Stumer et al, 2000
הנבדקים ראו סרט של grasping או פתיחת אצבעות (עקרונית לא רלוונטי למטלה, אמורים להתעלם).
הם התבקשו לעשות תנועת אחיזה אם מופיע צבע אדום, ותנועת פתיחת אצבעות אם מופיע צבע ירוק.
  • תנאי תואם (הסרט מציג את התנועה שהנבדק נדרש לעשות, בהתאם לצבע).
  • תנאי לא תואם
מדדו את זמן התגובה, כתלות בסרטון הווידאו הלא רלוונטי.
הצבע הוצג בשתי תנאים – בתחילת הסרטון או באמצעו.
תוצאות: בשתי המקרים הנבדקים הגיבו מהר יותר בתנאי התואם.
מסקנה: התנועה שאנו צופים בה משפיעה על התנועה שאנו עושים בפועל.
יש אינטראקציה בין מערכת מוטורית ומערכת תפיסתית.
תפיסה ומוטוריקה – חד הם – משתמשים שאותו עולם של ייצוגים.

ניסוי נוסף מראה שזה לא עובד עם יד רובוטית – מה שמשפיע הוא היד האנושית.

Motor imagery
כמו דמיון וויזואלי, אנחנו מאד טובים בדמיון מוטורי.

השאלה היא: האם דמיון מוטורי משתמש באותם משאבים, ייצוגים וכו' כמו ביצוע פעולה מוטורית אמיתית?
כמה תוצאות של ניסויים בנושא:
  • מצאו שכאשר ביקשו מאנשים לדמיין שהם עוברים מסלול, לקח להם משך זמן דומה לעבור אותו בדמיון כמו במציאות.
  • מבקשים מנבדקים לדמיין שהם הולכים עם תיק כבד או בלי, ולקח יותר זמן לדמיין במקרה של התיק.
  • כאשר ביקשו לדמיין ריצה על הליכון קצב הלב והנשימה עלו], והם עלו יותר ככל שהקצב שדמיינו היה גבוה יותר.
המסקנה: דמיון מוטורי משתמש במשאבים משותפים מביצוע פעולות מוטוריות. (כמו דמיון וויזואלי).

חיקוי:
Mettzoff & Moore, 1977
הכוונה היא לא לחיקוי לא מודע, אלא לניסיון רצוני להבין ולחקות.
בעקבות פיאז'ה חשבו שנים רבות שחיקוי מתפתח מאד מאוחר, אך המחקרים מסוף שנות ה-70 גילו שתינוקות צעירים מאד יודעים לחקות – גם כשהיה דיליי (כלומר – זה לא רפלקס או תגובה אוטומטית). מגיל שישה חודשים תינוקות יודעים לחקות לא רק פרצופים אלא גם פעולות.
אח"כ נכנס גם העניין של כוונות ומטרות.
הם יכולים לצפות גם בתוצאות של הפעולות, וכך לדעת מה לחקות ומה לא.

Gergely et al, 2002
תינוקות בני 14 חודשים צפו בסרטון של אישה מדליקה מנורה עם הראש – בשני תנאים:
  • ידיים פנויות (אישה טיפשה!)
  • ידיים עסוקות
השאלה – האם הילדים יחקו את הסרטונים?
  • ידיים פנויות – יותר ילדים הדליקו עם הראש
  • ידיים תפוסות – יותר ילדים הדליקו עם היד (כי הם הבינו שנורמלי להדליק עם היד, אבל בגלל שהידיים תפוסות היא הדליקה עם הראש. אבל הם לא צריכים לעשות כך).
מסקנה: הם יודעים לזהות סיבות.

Mirror neurons:
Rizzolati et al, 1996
הוא זה שגילה לראשונה בקופים, בסינגל סל ריקורדינג.
גילה שיש נוירונים שמגיבים גם כשהנסיין מושיט יד, וגם כשהקוף מושיט יד.
אצל מבוגרים או ילדים שסובלים מאוטיזם יש בעיה בנוידרונים אלה, וכך יש להם קושי לזהות או להבין את האחר.
אם אנחנו מאד מיומנים בריקוד, המירור נוירונים שלנו יפעלו בתגובה לתמונות של ריקוד. (אך לא אם אנחנו רק רואים הרבה הופעות. רקדנים גברים יגיבו יותר לתמונות של רקדנים גברים מאשר של רקדניות).

סוגים שונים mirror neurons (להלן – נוירוני מראה:)
  • סוג אחד – נוירון מראה לפעילות - מאפשר למידת מיומניות (התקדמות מהירה של האנושות).
  • סוג אחר – נוירון מראה למגע – מאפשר אמפטיה (אנחנו מרגישים את מה שהוא מרגיש, אך לא מתבלבלים כי אין מידע מהקולטנים למגע בעור).

קוגנטיביים - הר.13- קבלת החלטות, המשך 


02/01/2011
תהליכים קוגנטיביים

קבלת החלטות - המשך

יוריסטיקות קוגנטיביות - המשך

...

אי - רגישות לגודל המדגם
Tversky & Cahanman, 1974
יש בעיר מסוימת שתי שתי חולים.
באחד, הגדול, נולדים כל יום בממוצע 45 תינוקות.
בשני, הקטן, נולדים כל יום 15 תינוקות בממוצע.
כל יום בית החולים רושם כמה בנים וכמה בנות נולדו.
השאלה היא, איפה יהיו יותר ימים בהם נולדו יותר מ60% מאותו מין.

רב הנבדקים ענו, שיש אותו סיכוי.
למעשה, יש יותר סיכוי בבית החולים הקטן, כי ככל שהמדגם גדול יותר, כך הוא קרוב יותר לממוצע.

Anchoring and Adjustment
Tversky & Cahanman, 1974
שתי קבוצות של נבדקים קיבלו תרגילים:
  • 8*7*6*5*4*3*2*1
  • 1*2*3*4*5*6*7*8
ביקשו לאמוד תוצאה: (התשובה האמיתית – 40 אלף ומשהו)
  • 512
  • 2250
הסיבה: לקבוצה השניה היה עוגן יותר גבוה, ולכן הם אמדו יותר גבוה.
השלכות לחיים – משא ומתן – הצעת מחיר גבוהה תיתן ללקוח תחושה שהמיקוח שלו היה משתלם, גם אם המחיר הסופי גבוה.

Hindsigt bias - הטית "לאחר מעשה"
Arkes et al. 1981
כשאנחנו יודעים את התוצאות, אנחנו שופטים שידענו קודם יותר ממה שידענו באמת.

מטלה: נתנו לרופאים להעריך 4 דיאגנוזות לאור הרקע הרפואי של הפציינט:
קבוצה א' – הערכת הסבירות של 4 הדיאגנוזות baseline
קבוצות ב'-ה' – לכל קבוצה אמרו שדיאגנוזה אחת מבין הארבע הסתברה בסוף כנכונה.

תוצאה: קבוצות ב' – ה' העריכו את הדיאגנוזה שניתנה להם כסבירה יותר מקבוצה א' – גם אם היתה נדירה לאור הרקה הרפואי.

השלכות לחיי היומיום: וועדות חקירה. ההטיה הזאת משפיעה על היכולת להעריך באופן רציונלי את היכולת לצפות את התקרית (כולל וועדות רפואיות).
  • לרעיון זה היו השפעות על תהליכי קבלת החלטות (למשל – עונשים שקבעו קציני מבחן).

Relativity of judjment and use of norms
Kahaneman and Miller, 1986
הסיפור שנתנו לנבדקים:
שני אנשי עסקים, ג'ון וג'ים, חלקו מונית. לשניהם היתה טיסה בשעה 11:00, והיו פקקים והם פיספסו אותה. ג'ון גילה שהטיסה שלו יצאה בשעה 11:25, וג'יל גילתה שהטיסה שלה יצאה בזמן.
שאלו את הנבדקים – מי יהיה יותר מאוכזב?
התשובה – ג'ון.
אין לכך סיבה רציונלית!
הסיבה – שיפוט שמבוסס על השוואה.
ג'ון יכול לדמיין כל מיני תרחישים בהם הוא כן היה מספיק את הטיסה – אם המונית היתה עוצרת יותר קרוב, אם הוא היה רץ יותר מהר וכו'. לכן הוא יהיה יותר מאוכזב.

השלכה לחיי היומיום: קורבנות של מעשי אלימות מאשימים את עצמם, כי הם מתייחסים לנורמות מהאירוע עצמו.
זוכה במדליית כסף יותר מאוכזב מזוכה במדליית ארד.


רגשות יכולים לגרום לגרום לקבלת החלטות לא רציונלית.
אנשים מעדיפים להרויח פחות ולא להסתכן בתחושת חרטה.

Anticipated regret (the allias paradox)
...(חסר מה שעשו בניסוי)
במצב הראשון, אנשים בוחרים באופציה עם תוחלת הרבה יותר נמוכה, כדי לא להסתכן בלחוות רגשות חרטה.
במצב השני, למרות שההבדל בסיכונים הוא יאותו הבדל, בגלל שבכל מקרה יש סיכון, אנשים לא חוששים להרגיש חרטה, ובוחרים באופציה השניה.
(משתמשים במחקר בסכומים גדולים כי אז החרטה נכנסת לתמונה).
--> הרגש שאנחנו מצפים לחוש בעקבות ההחלטה – חרטה או אכזבה, מחליט את מושג התועלת שאמור להנחות אותנו אם אנחנו יצורים רציונליים.

Temporal discounting
מה עדיף? לקבל 10$ עכשיו או 15$ עוד שבוע?
רב הנבדקים בוחרים באופציה המיידית.
אם הבחירה היא בין קבלה של 10$ בעוד 3 שבועות, או 15$ בעוד 4 שבועות, אנשים יבחרו באופציה השניה.

Dynamic inconsistency
  • קבלת החלטות במקרה של תשלום מידיי נשלטת על ידי מערכת רגשית
  • קבלת החלטות במקרה של תשלום לא מידיי נשלטת על ידי מערכת רציונלית

McClure et al, 2004
  • נתנו לאנשים לקבל סדרה של החלטות עם פרסים מידיים או לא מידיים, ובדקו פעילות מוחית בfMRI.
  • תוצאות: האזורים שקשורים במערכת הרגש הראו אקטיבציה יותר גדולה כשבחרו בפרס המיידי
  • בבחירה בפרס לא מיידי, האזורים שקשורים במערכת הרגש לא הראו אקטיבציה יותר גדולה.
  • מסקנה: באונה הפרונטלית יש מערכת שקשורה לקבלת החלטות. בפרס מיידי נכנסת לפעילות המערכת הרגשית ומשפיעה על קבלת החלטות.

סיכום:
  • תיאוריות בקבלת החלטות
  • גורמים המשפיעים על קבלת החלטות
  • יוריסטיקות
  • תפקיד הרגשות


יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

תהליכים קוגנטיביים - הר.12ב - שיפוט וקבלת החלטות


26/12
תהליכים קוגנטיביים


שיפוט וקבלת החלטות Decision making

כהנמן וטברסקי – קיבלו פרס נובל על הרעיונות להלן.
הנחה: אנשים מאד לא רציונליים, עד אז הניחו שאנשים הם רציונליים.
התוצאות חזרו על עצמם בכל מיני אוכלוסיות – כולל כלכלנים ומתמטיקאים.

קבלת החלטה – יש כמה אופציות. צריך לשקול את הערך של כל אופציה, את התוצאה הצפויה, ואז להחליט.
יש החלטות נורא מסובכות, יכול לקחת אינסוף זמן להחליט, ולכן פיתחנו יוריסטיקות – קיצורי דרך. החיסרון: מאבדים מידע. יש ליוריסטיקות הטיות מאד עקביות.

הנחה בעבר: אנחנו מקבלים החלטות לפי היגיון – הסתברות.


מחקרים רבים מתבססים על הימורים.
למשל:
שתי אופציות להרוויח:
0.6*30$ + 0.4*0$=18 (18 - התוחלת)
או: 0.5*40$ + 0.5*0$ = 20
האופציה השניה היא הבחירה הרציונלית, אך זה לא כך.

דוגמא נוספת: 10^5 – 0 = 10^10+10^5 – 10^10
אבל ברור שזה לא שווה אותו דבר בעיני אדם.

Expected utility theory:
עברו למושג "תועלת" -
Value = probability * outcome utility.

גם התיאוריה הזאת נפלה די מהר, בגלל כמה אפקטים נוספים שהתגלה שמשפיעים על קבלת החלטות.

אפקט הוודאות – Certanity effect -
שתי אפשרויות - לאחת תוחלת גבוהה יותר, אבל סיכוי נמוך יותר להרוויח.
כאשר מכפילים את סיכויי הזכיה התוחלת של אופציה א' נשארת יותר גבוהה, אבל אם הסיכויים וודאיים להרוויח באופציה עם התוחלת נמוכה, אנשים, באופן לא רציונלי יבחרו באופציה הוודאית עם התוחלת הנמוכה.

Prefrence reversals:
Shaffi 1993
אמרו לסטודנטים שהם מתכננים חופשה, ויש להם שתי אופציות, במחיר סביר.
מהקבוצה הראשונה ביקשו להחליט איזה מקום חופשה הם היו מעדיפים.
לקבוצה השניה, קבוצת הcancel אמרו שהם הזמינו שתי אופציות שהם הזמינו, והם צריכים לבטל אחת מהן.
אם אנחנו רציונליים, היינו מצפים שיהיו תוצאות זהות.
המקום הראשון היה ממוצע בכל הערכים, המקום השני היה גבוה בערכים מסוימים ונמוך באחרים.
תוצאות:

prefer
cancel
מקום ראשון
33
52
מקום שני
67
48
הסבר: כשצריך לבחור מקום, יותר קשובים לדברים הטובים. כאשר צריך לבטל, קשובים יותר למאפיינים שליליים.
מסקנה: האופן בו שואלים שאלה משפיע על האינפורמציה שחושבים עליה כמקבלים החלטה.
--> זה מראה כמה אנחנו לא רציונליים.

Framing effect:
Tverski & Kahaneman 1981
מתכוננים להתפרצות של מחלה, מצפים שימותו 600 אנשים ומחפשים תוכנית כדי להילחם בהתפרצות.

קבוצה 1:
תכנית א' – 200 אנשים יינצלו. (72%)
תכנית ב' – סיכוי של שליש ש600 אנשים יינצלו, ושל שתי שליש שכולם ימותו.
התוחלת שווה. (28%)

קבוצה 2:
תכנית ג' – 400 אנשים ימותו. (22%)
תכנית ד' – סיכוי של שליש שאף אחד לא ימות, ושל שני שליש ש600 אנשים ימותו. (78%)

תוצאות: הרב מעדיפים את א' על ב', והרב העדיפו את ד' על ג'.

דוגמאות אלה מפרות את עיקרון הרציונליות ואת תאוריית הutility.

Sunk cost effect:

קניתם כרטיס להצגה. היא היתה נוראית במחצית הראשונה. האם תעזבו בהפסקה?
  • שילמתם 50 שקלים על הכרטיס
  • שילמתם 250 שקלים על הכרטיס
רציונלית – אותה תשובה.
למעשה, אנשים ששילמו יותר יישארו יותר.

הפרויקט שאתם עובדים עליו נכשל. האם תנטשו אותו?
  • עבדתם עליו שבועיים
  • עבדתם עליו שלושה חודשים
ככל שעבדו יותר יש יותר סיכוי שימשיכו לעבוד.
המשכורת של אנשים שנוטים לנטוש, יותר גבוהה.
אצל ילדים לא נמצא האפקט.

Prospect theory
kahanman & Tversky 1979
Prospect theory:
Value = psychological probability * outcome utility (relative to a refrence point).
זה מבוסס על תאוריית התועלת utility.

נחזור לסיפור על התפשטות המגפה.
בתכנית א' וב' נקודת הייחוס (בגלל הניסוח של האופציות) היא ש600 ימותו. הנבדקים לא יוכלו לוותר על הצלה וודאית של 200 אנשים, בשביל הסיכוי של שליש להציל 600 אנשים.
בתכנית ג' וד' נקודת הייחוס היא שכולם חיים – המצב הנוכחי, לפני התפרצות המחלה. במצב כזה לאבד 400 או 600 אנשים נראה די דומה, ולכן הפעם הם מוכנים להמר על הסיכוי של שליש להציל את כולם.

הגורם השני שדיברו עליו הוא הסתברות פסיכולוגית (לעומת הסתברות אבסולוטית), שהיא לא בהכרח ההסתברות שקיימת במציאות. ההסבר לכך מאד מורכב, נתייחס לשני גורמים.
יצרו גרף. על ציר האיקס – ההסתברות האמיתית של מאורעות.על ציר הוואי שמו את ההסתברות הפסיכולוגית – בעיני האדם.
ממצאים:
  • כשההסתברות האמיתית נמוכה מאד, אנשים מעריכים שהיא גדולה יותר, (אולי זה מה שגורם לאנשים לקנות לוטו).
  • כשההסתברות האמיתית קצת יותר גבוהה, אנשים מעריכים שהיא קטנה יותר ממה שהיא במציאות.

ערך – יש הבחנה בין של רווחים, למצב של הפסדים. הטענה: אנשים מתייחסים אליהם אחרת.
הערך הסובייקטיבי של 100$ הוא y כלשהוא, נקרא לו א. להפסד של 100$ (רווח של -100$) יש ערך סובייקטיבי של 2*א.
לתופעה קוראים רתיעה מהפסד loss avertion - אנחנו יותר סובלים מהפסד ממה שאנחנו שמחים מרווח.

ניסוי שמראה את האפקט:
ניסוי הטלת מטבע.
  • הימור 1:
    • בוחרים אחת משתי אופציות: לקבל 10$ אם יוצא עץ, ו50$ אם יוצא פלי.
    • 30$ רווח וודאי.
  • הימור 2:
    • בוחרים אחת משתי אופציות: להפסיד 10$ אם יוצא עץ, ו50$ אם יוצא פלי.
    • 30$ הפסד וודאי.
הציפיה (אם האדם רציונלי) – יבחר בשני המקרים באופציה הראשונה או בשניה.
למעשה, אנשים לוקחים יותר סיכון (אופציה ראשונה) במקרה של הפסד.
הסבר: אנשים לוקחים יותר סיכון כי הם מפחדים להפסיד.
--> זו דוגמא אחת פשוטה, יש עוד מחקרים רבים שמצביעים על תוצאות דומות.
Loss avertion – אנשים נרתעים מהפסד ודאי, ולכן מעדיפים לקחת סיכון במקרה של הפסד אפשרי, לעומת בחירה ברווח וודאי במקרה מקביל.

יוריסטיקות קוגנטיביות
Tverski & Kahaneman 1974
יוריסטיקות – קיצורי דרך מחשבתיים בקבלת החלטות.
התאורייה: היוריסטיקות מוטות באופן עקבי.

יוריסטיקת הזמינות
לבני אדם יש נטיה ליצור שיפוטים ולהעריך מסקנות על סמך המידע שזמין לשליפה מהזיכורן באותו רגע.
  • דוגמא: שאלו נבדקים האם האות k מופיעה יותר ראשונה במילה, או במקום השלישי.
במקרה זה יותר קל לשלוף מילים שמתחילות בk, ואכן אנשים ענו שהיא מופיעה יותר בתחילת מילה, למרות שהיא מופיעה במקום השלישי פי 3 יותר.
כל עוד אין הטיה בשליפה, היוריסטיקה טובה.
  • דוגמא נוספת: אנשים העריכו שכיחות של גורמי מוות לפי הפרסום המדיה.
  • מתאם מדומה בין מאורעות. אם שתי תוצאות נשלפות יחד בזיכרון, יש נטיה לחשוב שהן מופיעות יחד בעולם.

יוריסטיקת הייצוגיות Representativeness Heuristic
נטיה לשפוט הסתברות של אירוע מסוים אם הוא מייצג או דומה לתכונות האופייניות של הקטגוריה.

  • כשל צירופיות Conjunction Fallacy
דוגמא: הסיפור של לינדה. מוצג סיפור עליה כסטודנטית, ואז שואלים מה סביר יותר, שהיא כעבור 10 שנים פקודה בבנק, או שהיא פקידה בבנק ופעילה פמיניסטית. 85% מהאנשים בוחרים באופציה שניה, אך ברור שהאופציה הראשונה סבירה יותר. ( אם במקום התיאור המילולי היה כתוב שלינדה היא א', או א' וגם ב', היו בוחרים בתשובה הנכונה --> כשל ייצוגי.)

דוגמא נוספת: מה מהבאים סביר יותר לגבי אדם כלשהוא?
1. בן פחות מ55 וסבל מהתקף לב
2. סבל מהתקף לב
3. מעשן וסבל מהתקף לב
4. מעל גיל 55 וסבל מהתקף לב
ברור שהאופציה השניה היא הכי סבירה (כל השאר הם תת מאורעות שלה) אבל רב האנשים בחרו באופציה השלישית או הרביעית.

  • הערכה שגויה של מקריות misconception of chance
דוגמאות:
    • רצפי הצלחות וכישלונות בספורט misconception of chance – לאורך שנים הרצפים מקריים, אך אנחנו נותנים לזה הסבר אמיתי.
    • כשל המהמרים – למטבע יש "זיכרון" לתוצאות עבר. בכל פעם הסיכוי הוא ½ שיצא עץ, אבל אם יצא עץ 10 פעמים אנשים חושבים שיצא להם פלי. (הכשל: באמת מתוך 20 זריקות הסכוי הוא שיצא חצי חצי, אבל אם אנחנו כבר על ה"ענף" הזה של החץ, הסיכוי בהטלה הבאה הוא בדיוק חצי. ותודה ליונתן.)