‏הצגת רשומות עם תוויות תהליכים פסיכוביולוגיים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תהליכים פסיכוביולוגיים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 25 במאי 2011

פסיכוביולוגיה - שבוע 13


25/05/2011
תהליכים פסיכוביולוגיים
שבוע 13

צריכת סמים ופעילות מוחית:
-          באתר מצויינים העמודים שלא צריך לקרוא מהספר
מאיפה מגיעים הסמים?
רב הסמים – מצמחים: פרג – אפיום ß הרואן, קוק, קנאביס ß מריחואנה, חשיש.
למה צמחים צריכים סמים?
הם לא! אלו חומרי רעל שנועדו להגן על הצמח מפני אכילת בע"ח. רב הסמים נועדו להיות חומר הגנה עבור הצמח.
מהי התמכרות? האם אנשים שטוענים שהם מכורים לקולה, קפה או שוקולד הם באמת מכורים? סביר להניח שלא. אדם מכור מתנהל אחרת – כל החשיבה שלו היא על איך לספק את הצורך שלו בסם. אדם מכור לא יכול לתפקד ללא הסם (לעומת "מכור לקפה" שיכול, למשל, לשתות את הקפה שלו קצת יותר מאוחר <האמנם?> ).
שתי גישות בקשר להתמכרות:
1.      תלות פיזיולוגית – הסם גורם לשינויים במערכת המוחית וכשהוא יוצא הוא גורם לעצב, חרדה, בחילות, שלשולים... ß סימפטומי גמילה (שהם הפוכים ממה שהסם גרם לו כשהוא היה בגוף). זה גורם לאדם לקחת את הסם שוב כדי להרגיש טוב.
זוהי הגישה עד לפני מספר שנים, היום מקובלת יותר הגישה של--
2.      תלות נפשית -  סמים זה כיף! א-ב-ל יש הסתגלות, ואז זה כבר לא כיף, אבל ממשיכים לקחת, כי יש התמכרות פיזיולוגית. למה זה כיף? כי יש חיזוק חיובי (אותה סיבה שגורמת לנו להמשיך לאכול ולשתות). הח"ח חזק יותר ככל שהוא מגיע למח מהר יותר, ולכן הוא ממכר יותר. (למשל – הרואים מגיע למח תוך 20 שניות, ולעומתו אקסטזי מגיע למח תוך 45-50 ד-ק-ו-ת, ולכן הוא הרבה פחות ממכר, קוקאין בהסנפה – 8-10 שניות, קוקאין בהזרקה – 2-5 שניות, ולכן הוא אחד הסמים הממכרים ביותר). כך הסם הופך להיות החיזוק הכי חזק שיש – יותר מאוכל, למשל.
בסופו של דבר, זה אותו דבר – שתי סוגי התלות שוכנים באותה קופסא – המח.
מערכת החיזוק במח –
VTA – מייצר ומפריש דופמין לקורטקס ולגרעינים סאב – קורטיקליים.
נוקלאוס אקומבנס.
כל הסמים מגיעים למע' החיזוק וגורמים לה לפעול יותר, וזה גורם לתחושת העונג.
הבעיה היא שהסמים עובדים לא רק על מערכת החיזוק, אלא גם על אזורים נוספים, ושם הם גורמים לנזקים, וברב המח אין רגנרציה – תאים שמתו לא יחזרו לחיים (לפי הידע שבידינו בינתיים) ולכן הנזק של תאים הוא בלתי הפיך. כל הסמים פועלים בסינפסה שאגוניסטים או אנטגוניסטים.
רביד ביצע את הדוקטורט שלו במעבדה שעסקה בסמים, ולכן הם השתמשו במודלים בבע"ח. מסתבר שהמח שלנו והמח של חולדות באזורים הסאב – קורטיקליים עובדים די דומה. אפשר לגרום לחולדה להתמכר לסם, ואז לגמול אותה.\
מודלים להתמכרות לסמים בבע"ח:
CPP – מזריקים לחולדה או סם או סליין. איך?  יש כלוב שמחולק לשתיים, כשיש מחיצה סגורה באמצע והבדל ברור בין החצאים. מזריקים לה לסירוגים סם בצד 1, וסליין בצד 2, ואחרי כמה ימים פותחים את המחיצה ובודקים איפה החיה מעדיפה לשהות, וכך רואים אם היה לה כיף, הסם. זה מודל מאד פשוט, והחיסרון המרכזי שלו הוא שהחיה לא בוחרת להשתמש בסם.
Self stimulation - פותח ב1954 ע"י שתי חוקרים בשם אולדס ומילנר. הם השתילו אלקטרודה לתוך מע' החיזוק של חיה, והשאירו אותה שם. כשהחיה התעוררה מההרדמה לא הוציאו לה את האלקטרודה. אח"כ יחברו את החולדה למכשיר שגורם לסטימולציה במח – עד אז חולדות לא ממש התלהבו מזה שמחשמלים אותן, אבל כאן הכניסו פדאל לכלוב עליו החולדה יכולה ללחוץ ולקבל זרם חשמלי למערכת החיזוק, וראו שהיא פשוט עומדת שם ולוחצת על הדוושה ללא הפסקה, תוך הזנחה של פעילויות אחרות – כמו אכילה ושתיה, עד שהיא מאבדת את ההכרה. חשוב להדגיש שהניסוי נעשה על חולדה נורמלית עם מח תקין לחלוטין. המודל הזה מכיל את הרכיב של התנהגות וולנטרית – אבל חסר בו סם.
Self administration – מודל בו לוקחים חיה ומשתילים לה בניתוח לתוך הווריד צינור, דרכו החיה יכולה, בעזרת לחיצה על דוושה, לקבל הזרקה של הסם ישירות לווריד. זהו המודל שהכי קרוב למציאות. החיה נמצאת שעה בכלוב – יש בו שתי דוושות – רק דרך אחת מהן היא מקבלת סם. החיה לוחצת על הדוושה כמה שיותר – 15-30 מנות קוקאין בשעה, ולכן נועלים את הפדאלים אחרי 15 מנות. החולדה יוצאת מהכלוב מסטולה לגמרי. אחרי שהחולדות מבינות מה מהות כלוב הסמים אפשר לראות התנהגוצת של התמכרות מטרת הניסוים היא להבין איך סמים פועלים במח / לנסות לפתח תרופות חדשות נגד התמכרות.
ß בפועל 20% מהחיות לא מתמכרות, וכך גם בבני אדם.
סמים נפוצים:
אנטומית, מח נראה די זהה מבחוץ. סמים משפיעים באופן שונה על המח של אנשים שונים – יש רמות רגישות שונות של המח. היום לא יודעים לנבא מי ייקח סם ויתמכר מיד, ולמי ייקח זמן.
קצת על "תעשיית הסמים":
זו התעשיה שמגלגלת הכי הרבה כסף ברמה העולמית (אחרי נשק). נורא קל להשיג סמים – בגוגל, למשל – עם שליח של אחת מחברות השליחויות (שלא מודע לעניין) ומגיע עד הבית.
קוקאין:
גרם אחד של קוקאין (-מנה אחת) עולה 100-120$. לכן הוא נחשב לסם של המעמד הגבוה. מעניין שבשנים האחרונות יש עליה בשימוש של בני נוער 12-18 בשימוש בקוקאין. מאיפה הכסף? סוחרים מוכרים לבני נוער קוקאין מאד בזול עד שהם מפתחים תלות.
קוקאין מסניפים (דרך ריריות האף), מעשנים (-קראק), ואפשר גם להזריק. קוקאין מיוצר ממצח הקוקה, שגדל בהרי האינדים בדרום אמריקה. אינדיאנים לועסים עלי קוקא בטקסים דתיים ונגד מחלת גבהים. בתוך העלים של צמח הקוקא יש 0.05% של חומר פעיל. בגרם אחד של קוקאין מסונטז יש 80-90% חומר פעיל. בתחילת המאה ה-20 קוקאין היה חוקי – וקוקה קולה שמה בתחילת המאה ה-20 קוקאין במשקה שלה כדי להעלות את המכירות (ומכאן שמו – קוקה קולה!). היום אין קוקאין בקולה אלא קפאין. זיגמונד פרויד השתמש בקוקאין והמליץ על כך למטופליו הדיכאוניים כטיפול תרופתי (זה לא עבד, וגם גרם לכמה מטופלים להתאבד), ואף כתב על כך מאמר שמפרט את סגולות הקוקאין במשך ב-50 עמודים.
מה עושה קוקאין? הוא גורם לסימפטומיים חיוביים כמו של סכיזופרניה, ע"י כך שהוא מעלה את רמת הדופמין במח בעשרות אחוזים כי הוא מונע reuptake של דופמין, ע"י חסימת הטרנספורטרים של דופמין.
ניסוי במיקרודיאליזה: השתלת צינורית למח חיה שדוגמת רמת דופמין במצבי פעילות שונים. כאשר הזריקו קוקאין לחיה היה אפשר לראות שרמת הדופמין עולה למשך כשעתיים (-בתחושה זה 45 דקות עד שעה).
מה הבעיה? עליה חזקה ברמת הדופמין יכולה לגרום לפעילות יתר לתאים הפוסט סינפטיים עד לקריסת התא. תאים שמתים במח לא יתחדשו. בדקו בfMRI פעילות של כמה אזורי מח של משתמשים בקוקאין, ומצאו שהקורטקס הפרה-פרונטחלי (מוסר, מצפון, קוגניציה, רגש, חשיבה גבוהה) נהרס ß בעיוץת שיפוט, קבלת החלטות – בוודאי כשמדובר בצעירים עד גיל 18 אצלם האונה הפרה- פרונטלית עוד מתפתחת. צעירים אלה לא יכולים ללמוד מוסר, נורמות חברתיות. קוקאין גורם לאלימות – לפעמים כלפי עצמי ולפעמים כלפי הסביבה. האלימות לא נובעת מרוע אלא, כמו אצל סכיזופרנים, כי רמת הדופמין משבשת את השיפוט ואת החשיבה, גורמת להזיות וכו'. קוקאין גם מרדים מקומית (משתמשים בו בניתוח עיניים). מעשה באדם שלקח את מנת הקוקאין שלו והזה שהשתילו לו צ'יפ במח מאחורי העין, וכאשר קם הוציא לעצמו את העין. לא כאב! כאשר הגיע לבית החולים התנפל על הצוות הרפואי כי היה בטוח שאנשים בחלקוים הלבנים הם הם החייזרים, משתילי הצ'יפ.
ß יש דברים שהם לא בספר אלא בכיתה וישאלו במבחן – כמו המחקר שלו היום, והמחקרים של הצמחים משיעור שעבר.
הדוקטורט של רביד:
DHEA הורמון שמיצר בגוף בבלוטת האנדרנל ובמח. רמתו עולה עד גיל 30 (ואז אנחנו צעירים ועליזים, יפים וצעירים) ומשם הם יורדים, במיוחד אחרי גיל 60 (ואז הרבה פחות כיף). זהו "הורמון הנעורים". ברגע שהאמריקאים עלו על זה הם הכינו מזה קפסולות אנטי טיג'ינג שטוענים שגורמות לתחוטשה טובה ומונעות קמטים.
מצאו שאנשים שהיו מכורים לקוקאין תקופה ארוכה ונגמלו, וחזרו להשתמש בסם, היתה בדמם רמה נמוכה של DHEA. (ולהפך). הסיקו, שכדי למנוע מאנשים לחזור להשתמש בסם צריך לתת להם את ההורמון.
ניסוי: טיפלו בעכברים (לא מכורים) בסליין או DHEA, ואז הכניסו אותם לסקינר בוקס עם הדוושה שבאמצעותה הם יכולות לצרוך סם, אם הם רוצות. מצאו שחולדות שטופלו בDHEA  לחצו על הדוושה פחות באופן משמעותי.
ניסוי נוסף: בדקו מה קורה עם חולדות מכורות לקוקאין. בהתחלה מיכרו את החיות לקוקאין עד שהן התייצבו על מינון קבוע של הסם (-הקו האדום) – 10-12 מנות קוקאין מדי יום, בשעה. קו כחול – דוושה לא אקטיבית, עליהן החיה ממעטת ללחוץ. קו שחור – לחיצות על הדוושה (אם החיה לוחצת הזמן שהסם מוזרק – כ10 שניות, החיה לא מקבלת עוד מנה). אח"כ לקחו קבוצת ביקורת – להן הזריקו סליין – וזה לא עזר. אח"כ טיפלו בהן בDHEA  (מהיום הרביעי ואילך) וגילו שהן צורכות פחות ופחות קוקאין ß DHEA לא רק מונע התמכרות אלא גורם לצריכה מופחתת של הסם (מ12-13 מנות ביום למנה אחת). אבל זו לא גמילה מוחלטת!
החוקרים היו מודאגים – אולי הDHEA  יחד עם קוקאין זו קומבינציה סנרגיסטית שממסטלת לשביעות רצונה של החולדה בפני עצמה? כד לבדוק את זה עשו אלימנציה – הורידו את הקוק ליום אחד, ובדקו האם הן בקריז (לוחצות על הדוושה ללא הרף) או לא. השוו קבוצה שטופלה בהורמון ואז הפסיקו לה את הקוק, לקבוצה שטופלה בסליין ואז הפסיקו לה את הקוק, וראו שהDHEA אכן גומל מהסם בצורה לא רעה – החיות המטופלות לחצו הרבה פחות על הדוושה.
הבעיה של המכורים היא בד"כ אחרי היציאה לחיים – האם הם חוזרים לסם או לא. קבוצת ביקורת: מיכרו חיות לקוק, טיפלו בסליין, הפסיקו את הקוק, הן לחצו בטירוף על הדוושה, ואז לאורך כמה זמן פחות ופחות, עד שהתייאשו. אח"כ נתנו להם מנה אחת של קוק והן חזרו מיד ללחוץ בטירוף על הדוושה – כמו שקורה למכורים. קבוצת ניסוי: אצל חיות שטופלו בDHEA (במקום סליין, חוץ מזה – הכל כמו בביקרות) הן לא חזרו ללחוץ על הדוושה אחרי שקיבלו מנת סם. ß מונע חזרה לסם אחרי הגמילה.
ביקורת:
-          ייתכן שהחומר גורם לחיות להרס של המערת המוטורית, והן לא יכולות ללחוץ על הדוושה.
-          ייתכן שהרסו להן את כל מערכת החיזוק במח – ואז הן לא יוכלו להנות יותר מכלום.
כדי להתמודד, עשו ניסוי נוסף – אימנו חיות ללחוץ על דוושה כדי לקבל תמיסת מים וסוכר שהן מאד אוהבות. עם טיפול בסליין – החיות המשיכו ללחוץ על הדוושה. עם טיפול בDHEA – תוצאות זהות – החיות המשיכו ללחוץ על הדוושה (כלומר: אין בעיות מוטוריות ולא בעיות במערכת החיזוק).
אחרי זה המאמר התפרסם.
בדקו אותו דבר בדיוק עם הרואין – והתקבלה תוצאה משמעותית (אבל יותר חלשה מאשר בקוקאין).
אח"כ ניסו לעבור לבני אדם. התחילו במכון גמילה ביפו של מכורים בהרואין, חילקו אותם לכמה קבוצות – סליין, DHEA, ניסוי double blind – גם החוקרים וגם המכורים לא ידעו איזה כדורים (פלסבו או לא) הם מקבלים. התוצאות: אנשים שקיבלו טיפול בהורמון דיווחו ברובם שלא חזרו להשתמש בסם  (חלק אמרו שזה כי הכדור גרם להם להרגיש טוב, וחלק כי זה גרם להם להרגיש רע). 2/3 מהאנשים לא חזרו להשתמש בסם (מדהים!). בקבוצת הביקורת רב המכורים כן חזרו להשתמש בסם. היום הניסוי רץ בקנה מידה יותר גדול.
מה המנגנון?
מסתבר שדופמים מפעיל עוד תאים – אנדורפינים, ובינהם בטא אנדורפין – חומר שגורם להנאה אדירה.
ניסוי במיקרוזיאליזה – קוקאין גורם לעליה של 650% ברמת הבטא אנדורפין במח. ייתכן שזו שרשרת: קוקאין ß דופמין ß בטא אנדורפין. החוקרים שיערו שאולי DHEA  מנתק את השרשרת – גורם לכך שבטא אנדורפין לא יעלה. ניסוי – הזריקו למח של חולדות DHEA  וראו שהוא מעלה את רמת הבטא אנדורפין, בעוד סליין לא. אז חשדו שDHEA  הוא סם, אבל ראו במאמרים שמצאו שהוא לא ממכר, ומאושר ע"י משרד הבריאות האמריקאיות. ואז הבינו שעל חיות נאיביות DHEA  מעלה בטא אנדורפינים בפעם הראשונה, אבל זה לא חייב להיות כך במקרים אחרים. ואז גילו (בניסוי, כמובן) שחיות שטופלו בDHEA  כאשר לוקחות קוקאין ההורמון מונע את העליה בבטא אנדורפין (לעומת חיות שטופלו בסליין, אצלן היתה עליה ענקית בבטא אנדורפין כאשר לקחו קוקאין).
-DHEA  עוזר לנאורוגנזה.


יום רביעי, 18 במאי 2011

פסיכוביולוגיה - שבוע 12 - טיפול בדיכאון, חרדה


תהליכים פסיכוביולוגיים
18/05/2011
שבוע 12

טיפול בנזע חשמלי ECT
טיפול בזרם חשמלי בדיכאון. זה נשמע קצת מפלצתי, א-ב-ל זה עבד כאשר שום טיפול תרופתי לא עובד. הומצא ע"י פסיכיאטר ששם לב שמטופלים דיכאוניים שהם גם אפילפטיים חווים שיפור בסיממפטומים של הדיכאון אחרי התקפים אפילפטיים. אותו אדם, ששמו פון מדונה, ניסה להמציא תרופה שתגרופ להתקפים אפילפטיים – הוא הצליח להמציא כדור כזה אך היתה לו תופעת לוואי קלה – מוות.
הוגו צרליטי ראה  ששוחטים פרות בעזרת זרם חשמלי, וכך חשב של הרעיון של לגרום להתקף אפילפי בעזרת הצמדת אלקטרודות לראש החולה. הטיפול בהתחלה היה מזעזע – חשמלו אנשים והם קיבלו התקף אפילפטי, אחר כך התחילו לקשור אותם למיטה. היום כבר עושים את זה בהרדמה מלאה.  בד"כ עושים 12 טיפולים (כל אחד הוא התקף אפילפטי מלא – וחשוב שיהיה כזה) במשך כ-4 שבועות. זה כרוך בסיכון משמעותי, תופעות לוואי – בעיות זיכרון, התפתחות מוקדים אפילפטיים – אבל זה עובד, ועובד טוב. זה מוציא אנשים מדיכאון קשה למצב של דיכאון קל, בו אפשר לסייע להם בטיפול תרופתי.
איך זה עובד? זה עדיין בגדר תעלומה. בחולדות ועברים גילו שזה מעלה את רמת הסרוטונין במח, מעלה רמת פקטורי גדילה ומאפשר צמיחת תאים חדשים – אבל לא ברור איך. סביר שזה קשור בהעלאת רמת הגלוטומט במח. ECT דורש לוגיסטיקה מורכבת – הרדמה וכו' – ומצאו מכשיר שכנראה יחליף את הect, והוא הTMS – מן מגנט שמניחים על הקרקפת והמגנטיות שלו מפעילה את התאים שנמצאים מתחת למגנט וגורם למשהו שדומה להתקף אפילפטי קל. זה לא כואב, לא דורש הרדמה ולא גורם להתקף אפילפטי, וגורם לשיפור משמעותי. מאמצים אותו בהרבה מקומות. סביר להניח שהוא פועל באופן דומה לECT. יש מכשיר עוד יותר חדש שקוראים לו deep TMS והוא יכול לפעול באזורים סאב – קורטיקליים (הוא פותח ע"י פרופסור אברהם משהו ממכון וויצמן).
חסך שינה מוחלט או בררני:
מניעת שינה יכולה לפוגג דיכאון, אבל ברגע שהולכים לישון זה נעלם. לכן חיפשו מה השב הקריטי בשינה וגילו שחסך בשנת REM הוא טיפול נהדר לדיכאון (ואכן רב התרופות נגד דיכאון מונעות שנת REM כתופעת לוואי) – כי אז רמת הסרוטונין והאדרנלין לא יורדת. לא עושים את זה הרבה כי זה מאד יקר.
מודל בעלי חיים לדיכאון – חיות FSL
חיםפשו חולדות עצובות והכליאו אותן זו עם זה במשך דורות, עד שקיבלו זן של חולדות דיכאוניות, עליהן בודקים טיפולים ניסיוניים לדיכאון.
מבחן swim test
מניחים חולדה בצילנדר עם מים ממנו אי אפשר לצאת, ואז צופים בהן במשך 5 דקות. חולדות רגילות נאבקות לצאת, חולדות דיכאוניות לא נאבקות – הן פשוט צפות על הגב. אם מטפלים בהן בפרוזאק, למשל, הן חוזרות להיות נורמליות (ולהאבק לצאת).

פרק 17
הפרעות חרדה  
ß פרק 17 מדבר על כל מיני הפרעות, אנחנו נדבר רק על הפרעות חרדה.
בשנים האחרונות שכיחות ההפרעה עולה. בעולם המערבי יש יותר, ואצל נשים פי 2 מאשר אצל גברים. ארה"ב משקיעה 42 מיליארד דולר בשנה על אנשים שיש להם חרדה. כי אנשים חרדתיים מפעילים הרבה את מערכת הבריאות – הרבה ביקורי רופא, הרבה תרופות.
זו הפרעה שכיחה למדי – שניה אחרי התמכרויות (ובאה יחד איתה הרבה), 19 מיליון חולים היום בארה"ב. 17% מאוכלוסיית ישראל יחוו התקף חרדה לפחות פעם אחת בחייהם.
סימפטומים חרדתיים:
·         רעידות ועיוותים של השרירים
·         שרירים מתוחים – ובעקבות כך התכווצות שרירים (הם כל הזמן דרוכים)
·         הזעה מוגברת (המערכת הסימפטטית כל הזמן עובדת)
·         יובש בפה
·         בעיות בליעה של אוכל או רוק – בגלל תחושת חנק
·         כאבים ללא בסיס פיזילוגי (פסיכוסומטיים) – כאבי בטן, גב...
·         סחרחורת
·         עליה בקצב הלב
·         שתן מרובה, שלשולים
·         עצבנות
·         חדוות החיים יורדת
·         ירידה בריכוז
·         ירידה בתפקוד המיני

גורמים לחרדה:
בעלי חיים, ובני אדם בפרט שואפים למצב מאוזן – הומאוסטזיס. יש מצבים שמוציאים אותנו מאיזון  ואנחנו משתדלים לחזור למצב המאוזן. אם הסיטואציה המאיימת נמשכת ונמשכת, נוצר לחץ מתמשך שיכול להוביל לחרדה. (נורמלי להילחץ לפני מבחן, אם חודש אחרי אנחנו עדשיים לחוצים – זה מצב לא נורמלי).
Flight or fight – יותר זרימת דם אל השרירים וכו'... ואחר כך חזרה למצב נורמלי. אם זה לא קורה – מצב חרדתי.
המערכות שפועלות בגוף במצבי עקה ובחזרה לשגרה:
ציר ה-HPA: היפותלמוס ß היפופיזה ß אדרנל.
היפותלמוס  מזהה מצב לחץ ß CRH  ß היפופיזה אנטיריות ß ACTH   ß דרך זם הדם, לבלוטת האדרנל ß קורטיזול.
כאשר קורטיזול עולה בדם הוא מפעיל את המערכות החיוניות ונותן פידבק שלילי לתלמוס ולהיפופיזה להירגע. לפעמים יש בעיה בפידבק ואז המח  לא קולט שהאיום נעלם – וזה מצב של חרדה.
בלוטת האדרנל נמצאת ליד הכליות והיא  מחולקת ל-2: מדולה (ליבה) וקורטקס (מעטפת). המדולה מפרישה שני הורמוני לחץ – אדרנל ונורואדרנל. הקורטקס מפריש גלוקוקורטיקואידים שגם הם הורמוני לחץ – ואחד ממשפחה זו הוא קורטיזול.
ההורמונים:
·         אדרנלין / אפינפרין: מפעיל את השרירים, עליה בלחץ הדם וקצב הלב, פירוק סוכרים ß הפעלת המערכת הסימפטטית (הכנסת אנרגיה זמינה לגוף).
·         נורואדרנלין / נורואפינפרין : מופרש מהמערכת הסימפטטית וגם במח – בוא הוא משמש כהורמון. מפעיל אזורים מוחים שקשורים ללחץ – היפותלמוס (הילחם או ברח) קורטקס פרה פרונטלי (ניהול) באזאל פורבריין (פועל גם הוא במצבי לחץ ובמצבי ערות – הגברת עירנות).
·         גלוקוקורטיקואידים: מופרשים מהקורטקה של בלוטת האדרנל. המוכר מבינהם הוא קורטיזול (בבני אדם, קורטיקורטסטרון בבע"ח) – מסיייעים בפירוק סוכרים – אנרגיה זמינה (ומכאן שמם) כמעט לכל התאים בגוף יש קולטנים לג"ק. לכן הפרשתו משפיעה כמעט על כל תאי הגוף.
·         CRH: מופרש מההיפותלמוס אל היפפיזה, מפעיל את כל הציר של הHPA. מפעיל במח את הPAG  שאחראי על התגוננות, תקיפה וכאב. בנוסף, הוא מנפעיל את הלוקוס קורליוס – אזור שמייצר ומפריש נורואדרנלין, ומפעיל גם את הגרעין המרכזי של האמיגדלה, שאחראי על התניות שליליות – התניות פחד.
הסטרס הוא טוב, עד גבול מסויים – עוזר לנו להיות מרוכזים יותר, לזכור יותר וכו' – לחץ ברמת ביניים במבחן משפר את הביצוע (פרבולה) – אבל זה כשהוא נקודתי. כאשר סטרס הופך לכרוני זה מצב פתולוגי. ג"ק ממשיך לגרום לפירוק חלבונים – הגוף מתפרק!
מה קורה אצל אנשים שנמצאים בלחץ תמידי?
ניסוי: פקחי טיסה מנתבים את כל המטוסים בשדה. זוהי עבודה מלחיצה, במיוחד בשדה תעופה עמוס.  במחקר לקחו פקחי תעופה מ-2 סוגי שדות תעופה: עמוסים ולא עמוסים, ובדקו את לחץ הדם שלהם לאורך השנים. מצאו שפקחי טיסה שעובדים בשדות עמוסים יותר לחץ הדם שלהם עולה הרבה יותר לעומת פקחים בשדות פחות עמוסים.
בנוסף, מצאו כל מיני נזקים בריאותיים בעקבות לחץ כרוני – ילדים שמופשרשים אצלם פחות הורמוני גדילה, סוכרת, ירידה בפעילות מינית, מחלות – כי מערכת החיסון יעילה פחות.
ניסוי: אנשים מגיל ומעמד דומה שמטפלים או לא מטפלים בקרובי משפחה חולי אלצהיימר, ופצעו אותם.ץ בדקו כמה זמן לוקח לפצע להחלים. אצל האנשים שטיפלו בקרוב משפחה חולה לקח לפצע הרבה יותר זמן, הסבר– כי יש לחץ תמידי שגורם לדיכוי של מערכת החיסון.
השפעת לחץ כרוני על תפקוד מוחי:
ההיפוקמפוס הוא האזור הכי רגיש לעליה בג"ק. יש עוד אזורים במח עם קולטנים לג"ק – כמעט כל אזורי המח. בהיפקמפוס יש הרבה קולטנים גם לגלוטומט – גם NMDA  וגם AMPA. וכשיש גם ג"ק וגם גלוטומט יש הפעלת יתר של ההיפוקמפוס ויוני סידן מתחילים לשקוע בהיפוקמפוס, מה שגורם לתמותה, או דעיכה של ההיפוקמפוס.
זה ברמה המוחית. ברמה ההתנהגותית בדקו רמת קורטיזול בדם של אנשים מבוגרים. מצאו רמת בייסליין גבוהה / נמוכה. הכניסו אותם למבוך.
תוצאות: רמה גבוהה של קורטיזול ß רמה גבוהה של ג"ק ß היפוקמפוס פחות פעיל ß הצליחו פחות במבוך. ולהפך.
אצל קופים יש מושבות היריארכיות. הקופים בתחתית הפירמידה סובלים. בדקו מוחות של קופים אחרי מותם, ומצאו שקופים בתחתית ההירארכיה החברתית ומצאו שההיפוקפוס הרוס יותר, יחסית לקוף שליט, וכן שהיה לה כיב – קיבה.
השפעת לחץ אקוטי על פעילות ההיפוקמפוס:
הכניסו חולדה ללחץ אקוטי -  הכניסו אותה לכלוב כשמעבר לקיר השקוף שלו יש חתול.  אחרי שעה וחצי בדקו מבחנים התנהגותיים ומדדים פיזילוגיים. למידת מבוך  - היכולת של החיות שנחשפו ללחץ ירדה משמעותית.
השפעות ארוכות טווח של לחץ –
אנשים שסובלים מכאבי גב כרוניים מאבדים 1.3% מהחומר האפור בכל שנה.
השפעת לחץ בגיל צעיר על גיל בוגר –
ניסוי 1: שמו אמא – חולדה עם גוריה בכלוב בלי נסורת למשך שבוע– אין אפשרות לבנות קן ß יותר לחץ. בגיל 12 שבועות בדקו את הגורים במבחנים של מבוך ומצאו ירידה דרמטית ביכולות הלמידה של הגורים. בגיל הזה הציר של הHPA axix עדיין מתפתח.
ניסוי 2: נקבות חולדות בהריון. חשפו אותן לסטרס – הזריקו להן כל יום זריקה של סליין  שבוע לפני ההמלטה. בדקו את הגורים שנולדו ומצאו שהגורים הזכרים היו פחות זכריים (אגרסיביים) בהתנהגותם, ורמת הקורטיקוסטרון שלהם היתה נמוכה יותר. בקבוצה אחרת של ביקורת הוציאו לאימהות את בלוטת האדרנל, ומצאו שאצלן לא היתה עליה בלחץ של העוברים שנולדו גם כשהלחיצו את האם ההריונית.
טיפולים תרופתיים ללחץ וחרדה:
·         בנזודיאזיפנים – אגוניסטים לגאבא, מורידים מיידית את הפעילות של הרבה אזורי מח – אמיגדלה, פרה-פרונטל קורסקט ואזורים נוספים. למשל: ווליום. א-ב-ל טיפול בחומרים אלה לאורך זמן גורך לתלות-התמכרות, עייפות – ולכן הם טובים רק עד מספר שבועות.
·         טיפולים אנטי דיכאוניים – כי יש עד 50% חפיפה בין חרדה ודיכאון (ואין תרופה ייעודית לחרדה היום). ייתכן שיש פחות סרוטונין בחרדה.
בעיות: לא עוזר לכולם, תופעות לוואי (יובש בפה, עצירות / עליה במשקל, ירידה בחשק המיני).
·         המחקר של רביד – מחפשים חומרים לא קונבנציונליים לטיפול בחרדה. מצאו כל מיני תרכובות צמחים מהמזרח הרחוק שעושות רושם שהן יכולות לעזור לחרדה – אדפטוגנים – "מרגיעי נפש".  כל החומרים האלה הם צמחים אכילים. בעזרת מומחה לרפואה סינית ניסו להבין מה עושה כל חומר. השפה של הרפואה הסינית שונה מאד מזו של הרפואה המערבית, ומאו 4 חומרים שהם אנטי-אוקסידנטים, מעלים רמת סרוטנין, חוסמים MAO, ומצאו תרכובת שאולי עוזרת לחרדה. בגלל אפקט הפלסבו בדקו את זה על עכברים.
כדי לגרום לעכברים לחרדה הפעילו עליהם מספר מניפולציות: ציר הHPA מתפתח בגיל הילדות ובגיל ההתבגרות, ופגעו בו בשתי השלבים האלה כך:
בגיל הינקות הפרידו את הגורים מהאם למשך מספר שעות ביום בשבועיים הראשונים של החיים. זה בעייתי – הם צריכים לינוק, שאמא תחמם אותם ותלקק אותם כדי שיוכלו לעשות צרכים.
בגיל ההתבגרות (30 ימים) עשו לעכברים טירונות: סטרס כרוני ובלתי צפוי. כל יום הפתיעו אותם במשהו חדש – מים בתחתית הכלוב, מכשיר שלא נותן להם לזוז, אור...
כדי לבדוק אם ההלחצה גרמה לעכברים להיות יותר לחוצים, עשו מבחן בשם plus maze – מבוך בצורת פלוס עם אזור פתוח ואזור סגור. שים אותם שם לחמש דקות, ובודקים מה הם עושים – יש קונפליקט: פחדנות מצד אחד וסקרנות מצד שני. תוצאות: עכברים רגילים בילו את רב הזמןם בזרועות הפתוחות. עכברים מולחצים היו רב הזמן בזרועות הסגורות – הם לחוצים יותר, חרדתיים. חילקו עכברים לחוצים ל- 4 קבוצות טיפול:
1.      סליין
2.      ציפקרלקס – התרופה היעילה ביותר היום לחרדה – עזר הכי הרבה במישור ההתהנגותי.
3.      תרכובת צמחית ניסויית במינון מסויים – עזר, פחות מ-2, במישור ההתנהגותי, מבחינת רמות הקורטיקוסטרול עזר כמעט כמו ציפרקלקס.
4.      תרכובת צמחית ניסויית במינון נמוך יותר.
בדקו השפעה של טיפול תוך כדי ההלחצה, ומצאו שיפור התנהגותי ושל רמת הקורטיקוסטרון בדם דומה בתרכובת הצמחית ובציפרקלס.
בדקו את ההיפוקמפוס – מופרש בו BDNF – חומר שגורם לצמיחה ויצירה של נוירונים בהיפוקמפוס ובדקו את הרמות שלו. גם כאן התרכובת העלתה את הרמות של הBDNF  בערך כמו הציפרקלס.
גם במבחני דיכאון  התקבלו תוצאות דומות.
בדקו גם סרוטונין טרנספורטר וכאן היה לתערובת הצמחית ייתרון על הציפרקלס.
בדקו תופעות לוואי בעכברים:
o        השמנה – פחות השמנה בתרכובת הטבעית לעומת טיפול תרופתי סטנדרטי.
o        תפקוד מיני – בדקו עד כמה עכבר זכר מטופל יזדווג עם נקבה מיוחמת ששמים איתו בכלוב. התרופה הטבעית הורידה פחות את החשק המיני, משמעותית לעומת התרופה הסטנדרטית.
עכשיו מנסים לעבור לניסויים בבני אדם J