יום שלישי, 12 במרץ 2013

פסיכולוגיה של העצמי - שיעור 3



שיעור 3 – 12.03.2013
bipolar self

יש גם רמזים לטריפולר סלף שיוצא בספר הבא.
...
היכולת להרגיש שאנחנו מרכז יוזמה, מחליטים החלטות, זה חלק מלהיות סלף בריא.
סלף בריא וחזק רגיש אינטגרציה בין קוטב האמביציות וקוטב האידיאלים, וכן תחושת קוהסיביות עם הגוף, ותחושה שהנפש שלנו ממשיכה עם הזמן מעבר לtransmission points בחיים שלנו (מעבר דירה, עבודה, חתונה) וטראומות. הסלף הוא מרכז האישיות, הוא supra-ordinate-entity הוא לא בא להחליף את האיד, אגו וסופר אגו אלא כולל את כולם, וכן את הפונקציות החדשות שקוהוט מביא (אמביציות, מטרות ואידיאלים והקוטב השלישי של skills and talents שיתפתח בספר הבא לtwinship).
יש מזון נרקיסיטי שמזין את הקטבים הללו:
  • הקוטב הראשון – אמביציות. סיפוק נרקיסיסטי שמזין את הצרכים של הילד בהתפעלות מגרנדיוזיות. אם הסיפוק ניתן במקום הנכון ועל ידי האנשים הנכונים העניין בא על סיםוקו והגרנדיוזיות העצמונה מצטמצמת, עוברת אינגרציה והופכת לקוטב האמביציות באישיות תקינה (אני רוצה לפרסם מחקרים, להיות עשיר). אם לא מספקים את המזון, מצד שני, נשאר הcraving – הרעב הבלתי נדלה כל החיים לכך שכולם יכירו בגרנדיוזיות שלי. (בד"כ מסופק על ידי האמא).
  • הקוטב השני – הקוטב של מטרות ואידיאלים. בהתחלה זה צורך נרקיסיסטי ענק להיות merged into הורה שעבר אידיאליזציה (אבא שלי גדול וחזק ונוהג בטרקטור ואני חוסה בצילו). (בד"כ מסופק על ידי האבא). אם זה לא קורה נשארת כמיהה ארכאית לחסות בצילו של רודן, לנהות אחרי דמות שמיוחסים לה כוחות חזקים. אם זה כן מסופק יש ירידה טבעית של הצורך הזה וזה הופך להיות קוטב בריא באישיות של נהיה אחרי מטרות ואידיאלים (מעורבות פוליטית, עסקים...).
  • הקוטב השלישי – skills and talents מפתח קוטב שלישי של אלטר-אגו או טווינשיפ. הצורך הוא לחלוק מיומנויות וכשרונות עם הורה שעבר אידיאליזציה (הילדה: אני ואמא אופות יחד עוגה במטבח. מהלך בריא – אמא סיפקה התפעלות, אח"כ אבא היה הואה שעבר אידיאליזציה ואח"כ בגל 6 נגיד היא אופה עם אמא עוגה במטבח ומרגישה שיש לה את המיומנויות של אמא הנאדרת.

בעיני קוהוט המגע היומיומי עם ההורי הוא יותר משמעותי בהתפחות מאשר טראומות.
סיכויי הטראומטיזציה הגדולים ביותר בציר של הדרייב דיפנס (השלבים הפסיכוסקסואלים כפי שאנחנו מכירים אותם). השאלה איך לפתור לילד את התסביך האדילי היא שאלת המפתח בציר הזה. קוהוט נותן לנו עוד קוארינטה להבי על חיי הנפש דרך הציר הנרקיסיסטי. נדגים על הצומת האדיפלית, נגיד עוד משהו נפתח דוגמאות לדיון ואז נקרא את מיסטר איקס.

דוגמא: ילד בגיל של התסביך האדיפלי. אמא ואבא מופיעים בדלת לבושים ממש יפה, והם הולכים למסיבה והילד חולה.
פירוש קלאסי (למטופל שמספר את הסיפור הנ"ל) – פירוש אדיפלי: הרגשת קנאה נורא גדולה בזה שאתה חולה במיטה ואמא לא שמה עליך, והולכת עם אבא – המתחרה האדיפלי שלך. [קוהוט פירש כך, אבל המטופל לא קיבל את הפירוש (לא לקבל זה לאו דוקא באמירה, אלא למשל ברגש שמובע, או בכך שהאסוציאציות הבאות לא תואמות)]. כאן היה מקום לקוהוט לפרש פירוש על הציר הנרקסיסטי. הוא אמר שהוא דווקא הזדהה עם ההורים היפים. היה יכול להיות אחרת, ואז הפירוש היה צריך להיות קלאסי – וזה הguilty man (כי משאלות אסורות כלפי הורה מהמין הנגדי מעוררות אשמה). לעומת זאת, אם מרכז הכובד הוא הציר הנרקיסיטי זה הtragic man בכיוון של היזקקות לגגיטימית לסיפוק צורך התפתחותי שלא סופק, וזה טרגי.

פיצול אנכי / פיצול אופקי
שאלה מרכזית. זה כיוון שהיא מלמדת אותנו על מבנה הנפש.
בציר הפסיכוסקסאלי drive and defences ובציר המבני (מודע ולא מודע, ובהמשך אגו, איד וסופר אגו) פרויד צייר אותו במקרה כהוריזונטלי (דימוי הקרחון). מה שמפריד בין המודע והלא מודע הוא חיתוך הוריזונטלי. קוהוט רוצה לומר שלצרכי הציר החדש שהוא מציע הוא רוצה להציע חיתוך אחר, נוסף, שהוא ורטיקלי.
למה זה ההוריזונטלי וזה ורטיקלי?
החיתוך בין חומר נגיש למודעות ולא נגיש למודעות בציר הנרקיסיסטי הוא ורטיקלי – ילך מלמעלה למטה לכל אורך האישיות. אצל פרויד החיתוך בין הלא מודע למודע הוא עקרונית מוחלט. יש סטיות (כמו חלומות וסימפטומים) אבל עקרונית זה כך. מה שמודע מודע ומה שלא מודע לא מודע. (בטיפול הופכים חלקים מהלא מודע למודעים).
בציר הנרקיסיסטי המעבר מהמודע ללא מודע כן נגיש למודעות. למשל אדם שהנרקיסיסזם שלו לא סופק. האדם בין השלושים שמצפה באופן ארכאי ונואש שיעריצו אותו כמו שאמא לא עשתה לא יקבל את מה שהוא מחפש, ולכן הוא יעבוד תנודות מאד גדולות בין תחושה נפלאה שאין כמוני למפלות מאד גדולות. זה לא בלתי נגיש למודעות! אם יש יכולת אינטרוספקטיבית מסויימת אנשים כאלה יכולים להבין את המעברים שלהם.
ההבדל הוא בחומר המודחק – תכנים מיניים אסורים / תחושת אידיאליות עצומה של עצמי מול תחושת אפסות שלי.

תפקידי הזיכרון לצורך בניית קוהסיביות הסלף – קוהוט אומר שצריך את זכרונות הילדות כמכשיר לבניית הקוהסיביות. כשתחושת הקוהסיביות נבנית בעוד מכשירים (שלושת הקטבים כנ"ל) אז זכרונות הילדות פחות נצרכים לעניין הקוהסיביות.

המקרה של X:
(עמוד 199)
קוהוט אומר שמטופלים אינם מתייאשים בקלות. תיאוריה קלאסית יותר תאמר על מטופל שלא מסכים לפירוש שהפירוש נכון והמטופל מתנגד. הפסיכולוגיה של העצמי מתייחסת אחרת – המטופל צודק, וצריך להבין בדיוק במה.
  • שאלו אם יתכן מצב של יותר מדי מירורינג. במקרה הזה האמא מתפעלת בשביל עצמה, היא רואה את הילד כמו שהיא צריכה ולא באופן genuine אז זה לא מזון נרקיסיסטי עבור הילד.
  • המחשבות ההומוסקסואליות – בתחילת המאמר קוהוט העלה את האפשרות שסטיות מיניות הן סוג של סיפוק נרקיסיסטי שלא ניתן. האמא לא נתנה לילד לראות את האב כאידיאלי, ומכאן צומחת המשיכה לפין. במציצנות אפשר לראות עיוות וסקסואליזציה של צורך באידיאליציה. כנ"ל לגבי אקהיביזיוניזם – עיוות לסקסואליזציה של צורך בגרנדיוזיות.

לשיעור הבא קוראים שני מאמרים קצרים של שני אנשין נשואים זה לזו – פול ואנה אורנשטיין.