פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 12

תרגול 12 – 08.01.2012: הגל

-- נקבע תרגול השלמה ליום הבחירות ליום רביעי שעוד שבועיים ויום (ה-23.1) לשעה 14:30.

וודאות חושים:

הפרצפציה קודמת לאפרהנסיה.

תשוקה – desire. יש כראן תהליך סתירתי – ברגע שאנחנו צורכים את האובייקט אין לנו מול מה להגדיר את עצמינו. בסופו של דבר אנחנו מאבדים את עצמינו, את האני. זה מרקס, שהולך להגל. דיברנו בהקשר זה על נאון קיסר.

...

גם שלילה של אובייקט לא תועיל להגדרה עצמית.

ואז נכנס למשחק ואז נכנס למשחק עוד סובייקט. אין הוכחה לקיומו, אבל אם ההנחה הראשונית היא שיש זהות אינדיווידואליות אז מגיעים לזה. אני מגדיר את עצמי בעזרת סובייקט שמכיר בי כסובייקט. אולי זה יאפשר לי אני יציב. זה בתנאי שהסובייקט יראה אותי כסובייקט (ולא יחפצן אותי). זה שעברנו שלב לא אומר שזנחנו את השלב הקודם – גם בשלב הבא, של הrecognition יש אפשרות ,ליפול, למצב של תשוקה. עברנו מתשוקה להכרה. העניין הוא שאין אני בלי הכרה של האחר. אפשר לקחת את זה לכל מיני מקומות (למשל, זהות עצמית לאומית במקרה של הסכסכוך הישראלי פלסטיני).

כלומר, יש לנו 3 שלבים:

• וודאות חושים – preception וcomprehension
• תשוקה desire
• הכרה recognition

איפשהוא כאן נכנס המאבק לחיים ולמוות. הדרך להוכיח שאתה לא אובייקט היא לסכן את החיים שלך.

קוראים ב"אדון ועבד".

התודעה העצמית היא כשלעצמה ובשביל עצמה. מזתומרת?

• כשלעצמה
• בשביל עצמה – ברגע הרפלקציה אני מצוי שם בשביל עצמני, זה תוצר של רפלקציה. שוקולד יכול להיות כשלעצמו אבל הוא לא יכול להיות בשביל עצמו. את זה רק סובייקט יכול לעשות. אני יכול להפוך את עצמי לאובייקט (לדבר על עצמי) אבל אני לא בדיוק אובייקט, אני אובייקט בשביל עצמי, בשביל ההכרה שלי. (אדם אחר יכול להסתכל עלי כאובייקט, למשל מישהו שיש לו פטיש למתרגלים לפילוסופיה). דוגמא בוטה שמשתמשים בה – ההבדל בין ארוטיקה לפורנוגרפיה. בארוטיקה הגוף הנשי הוא לא בהכרח אובייקט לצריכה.

עמוד 66:

היות בשביל עצמו טהור = תודעה עצמית.

תשוקה --> מאבק לחיים ומוות --> אדון ועבד

אצל הגל ההתקדמות היא לא לינארית. יש אחרי כל התקדמות חזרה מסויימת לאחור (למשל – אחרי המהפיכה הצרפתית תהיה אלימות).

יש המון סתירות בתוך המהלך. המחשבה המתמטית לא תבין את המהלך, היא רוצה אמת או שקר. כאן אין דבר כזה. מצד אחד רוצים אי תלות, בשביל זה רוצים, הכרה, אבל זהות עצמית בזכות הכרה היא תלויה (בהכרה). כל בשלבים דיאלקטיים, מכילים מתחים בלתי פתורים.

כנ"ל לגבי המאמבק חיים ומוות – צריך להיות מוכן למות לגמרי, אבל מצד שני ברור שאם נמות לגמרי לא תהיה לנו עצמיות.

חירות, אוטונומיה - אלה אינן הנחות יסוד אלא הישגים שיש לעבוד בשבילם. אלא הישגים שמשיגים על ידי שמראים שאנחנו לא הוויה או יישות, אלא משהו מעבר.

יש מאבק של תודעות – אני כל הזמן מתכוננת למוות של זולתי, ומוכן למות. אם אני לא מוכן למות לא תהיה לי חירות. זה מראה שאני לא רותוקה להוויה שלי. אני מוכנה לסכן את מה שנאי וזה מראה שאני לא רק מה שאני.

עמוד 68, פסקה שניה:

יש פה מצב אחר. מאד דומה בסטרוקטורה לתשוקה. הפעם התשוקה לאובייקטים מתווכת עי אובייקטים. מה קורה לעבד? כעבד הוא כבר לא מזהה את עצמו כאובייקט, כי הוא עושה אובייקטים בשביל מישהו אחר (לכן חושב להיות מלצר! ...) הסיפור פה הוא שאין צריכה ישירה של האובייקט, אלא האובייקט הוא זה שמכין את הצריכה. בשביל האדון העבר הוא דבר – מה יש לי בבית? קומקום, ספה, אישה... העבד הוא דבר.

מה נעשה בפעם הבאה?

לקרוא עד סוף אדון ועבד, נדבר על זה. מה שחשוב לקלוט זה את המבנה והבעיה – פרשנויות פחות חשובות.

אחרי זה נקרא שוב את ההקדמה וננסה להבין את מושג האמת של הגל.

“המוחלט הוא סובייקט"

“מה טיבו של זה".

-- התרגיל יינתן עוד שבוע.

ויסות עצמי - שיעור 12 - מוכנות לבי"ס

שיעור 12 – 08.01.2012

מדברים על ויסות עצמי ומוכנות לבית ספר. מה הקשר? (תשובות מהכיתה):

• צריך להסתדר לבד בסביבה מורכבת
• צריך לשבת על התחת כל היום
• צריך להסתדר חברתית

כלומר, בגיל 6 כחלק מהמדדים למוכנות לבי"ס צריך למדוד גם ויסות עצמי. איך מודדים את זה?

• מטלת המרשמלו – לא תעבוד בגיל 6 (תלויה בתהפתחות שכלית)

מה צריך למדוד כדי לבדוק מוכנות לבי"ס?

• IQ 1 – התפתחות קוגניטיבית
• פוקוס – ויסות קשב
• מוכנות לקריאה / יכולות קדם אקדמיות
• TOM
• סקרנות
• יכולות חברתיות – עם חברים ועם מורים
• 2 סיבולת גבוהה לתסכול
• ביטחון עצמי
• ויסות רגשות
• מוכנות פיזית
• שליטה בהתנהגות
• הרגלי עבודה
• compliance
• 3 גמישות

היא רוצה שנחלק את ההתנהגויות לקטגוריות וניצור path בין ויסות עצמי ומוכנות לבי"ס. היא טוענת שהיינו מפתחים מודל באופן הזה. אין זמן, אז היא מראה את המודל והנקודה היא שאנחנו לא צריכים את הספרות בשביל להגיע למודל.

מדברים על זה שבי"ס לא ממש מתאים לכולם באופן טבעי, לא לכולם יש את השליטה העצמית והיכולות הנצרכות, וחוק חינוך חובה מוביל לשיעורים גבוהים יותר של ADHD.

כל מיני דברים שקשורים בינהם (די ברור מאילו – ילדים עם יותר ויסות עצמי מדווחים על חוויה טובה יותר בבי"ס ועל ציונים יותר גבוהים וכו').

-פרזנטציה (של דנה ועוד מישהי).

למידה באינטראקציה - שיעור 12 - למידה שיתופית (דיימן ופלפס)

שיעור 12 – 08.01.2012

מדברים על פרזנטציה שצריך לעשות. היא רוצה שנפתח את הראש, ניקח אחריות על הנושא. אפשר לתת לכיתה לקרוא את המאמר ולהרחיב את זה (אפשר למצוא דרכים להכריח את הכיתה לקרוא...). אפשר לעשות משהו ניסיוני (על הכיתה), או להביא דוגמאות מעניינות. הרעיון הוא לא להשתמש בכל הזמן כדי להציג את המאמר. זה בסמסטר הבא.

יש טבלה בדף, הנושא שלי הוא teacher led classroom discourse and learning (אני יכולה להתייחס גם למימדים לא קוגניטיביים).

מדברים על המאמר של דיימון ופלפס.

הכיוון הוא שלעשות מטלה ביחד לא תמיד אומר למידה שיתופית.

היא מבקשת ממנו להיזכר במטלה שקיבלנו לעשות בשיתוף פעולה. כל אחת מספרת.

• חלוקת עבודה וסתנטוז, כאשר העבודה היא אינדיווידואלית – למידה קואופרטיבית (גבוה בשוויון, נמוך בהדדיות) =למידה ביחד.
• עבודה ביחד על הכל, תוך שיח מפרה – למידה קולוברטיבית (גבוה בשוויון, גבוה בהדדיות) = למידה שיתופית.
• אחד מחברי הקבוצה משתלט על העבודה ומחלק לשאר החברים תפקידים טכניים – זו לא חונכות, כי אין כאן למידה. זה הכי דומה ללמידה קואופרטיבית. (מה שקורה כאן הוא coordination loss).