יום רביעי, 30 במאי 2012

תעתועי התודעה ב' - שיעור 10: אקסיסטנז ומציאות וירטואלית


תעתועי התודעהשיעור 10  30.05.2012
אקסיסטנז (ומציאות וירטואלית)
למבחן – 
שאלות שמתייחסות ליצירות ולטקסטכמו איך אקסיסטנז משקף את הרעיון של משהו. היצירות משקפות רעיונות בביקורת התרבות של התקופה. צריך להבין את הרעיונות ולדעת ליישם אותם על יצירות שלמדנו. תהיה בחירה. לא צריך בקיאות של תאריכים ושמות. הדגש הוא יכולת ניתוח במושגים שהוקנו בקורס. למשל בעבודה על המים צריך לדעת קונוטציותמים, מראה, סימולציה אלקטרונית של מציאות, הפער בין סימולציה משכנעת לעומת המציאות בתודעה של הצופה
יהיו שאלות של הגדרת מושגים ב3-4 שורות. מושגים כמו היפר-ממשי, מימזיס. שאלות דומות קצת בניסוח לשאלות בתרגילים, יותר ממוקדות ולכן התשובה צריכה להיות קצרה יותר.
כנראה 3 מתוך 4 שאלות, ומושגיםשמאפשרים לקבל 25 נקודות יחסית בקלות. התרגילים אמורים למקד אותנו במה שמצופה ממנו בקורס
השאלות הן פתוחות ולא אמריקאיות.
בשיעור האחרון תהיה שאלה לדוגמא.

המשך הדיון במציאות וירטואלית
התרופפות האבחנה הקשיחה והמרגיעה בין ממשי ולא ממשי בעידן בו הטכנולוגיה מאפשרת סימולציה משכנעת של הוירטואלי.
נדון באקסיסטנז ואולי בעוד יצירות שמשחקות על המתח בין הממשי וההיפר ממשי
סייברמימד שאינו קונקרטי, שהוא וירטואלי. מכאן לסייבורג (סייבר אוגניזם), סייבר ספייס וכו'.
טקסט מכונן בנושא, בורדריאר – 
מדבר על ייצוג משכנע בממשותו, שמשתמש באלמנטים של הממשי, אך למעשה חסר כל עיגון בממשי (מרגישה לא נח לומר ממשי! הכוונה למה שאנחנו קוראים לו ממשי). 
ההיפר ממשי לעומת זאת הוא הלא ממשי, העל-ממשיזה שנתפס כממשי, לפחות בחלק מהחושים שלנו (לרוב לא בכולם, באקסיסטנז כן), ועדיין חסר כל עיגון בממשי. העולם של אקסיסטנז או מטריקס לא קיים בשום מקום חומרי, הוא כולו בקוד. מימד שהוא disembodied לחלוטין. המימד הלא חומרי שלו מוסווה על ידי סימולציה של ממשות. הסכנה היא שניפול בסימולציה ונאבד סופית את האבחנה בין ממשי ולא ממשי. למשל, בדיונים על משחקי מחשב מדברים על סכנות שמובנות לתוך החוויהלמשל, אובדן אבחנה בין אלימות וסכנות בעולם הממשי, בו יש להם תוצאות קונקרטיות, לבין החוויה של המשחק, שם אין. באופן רחב יותרהפנטזיה של שחרור ממגבלות הגוף והחומר יכולה להביא איתה הזנחה של אלמנטים של האנושיות שכן קשורים מאד ומעוגנים בחומר
יש לפנטזיות האלה שורשים קדומים ביותר בחוויה האנושיתאיקרוס, למשל. אנחנו מתמקדים בטכנולוגיה שמעצימה את האפשרויות של הפנטזיה על שחרור ממגבלות הגוף והחומר
אקסיסטנז – 
אקסיסטנז והמטריקס נוצרו באותה שנה. מה ההבדל בינהם?
במטריקס יש אבחנה מאד ברורה ומפורשתחזותית וויזואלית ונרטיבית בין הממשי (ציון) והלא ממשי (העולם של המטריקס), האבחנה היא בלבוש, בצבעוניות, בתאורה, וכו' – בציון הכל נראה מיושן. לעומת זאת העולם של המטריקס בהיר מאד, הכל הייטקי ומואר. זה סרט שמפצה על טשטוש הגבולות. זה מרגיע אותנו. טובים בממשי, רעים בלא ממשי. יש אבנה בכל הרובדים.
לעומת זאת, באקסיסטנז יש אובדן אבחנה בין ממשי ולא ממשיעוברים בין 4-5 רמות מציאות ואין כמעט שום דרך להבין. רמות המציאות מתחילות לזלוג אחת לתוך השניה. אין שום הבחנה. הצופה מוצא את עצמו לכוד ללא מוצא. זאת תחושה מאד מטרידה. (חווה טוענת שזאת הסיבה שרבים בכיתה שונאים את הסרט).
בורדריארהיכולת להבחין בהבדל מאפשרת לנו להתמודד עם החרדה ועם הפנטזיה
דוגמאהגובלין משר הטבעות שמיוצר בטכנולוגיה שנראת motion capture – שחקן שלובש חליפה עם נקודות שעליה מלבישים טקסטורות של עור, שיער, ציפורניים וכו'. כך מתאפשר חיקוי של תנועה אנושיתיצור סינטטי שנראה מאד ממשי. "להפגיש סימולציה עם הממשי". אם היצור הזה יקפוץ מהמסך והשחקן שלנו, זה יהיה עוד יותר מטריד. ברגע שהדבר הזה יקבל קיום במרחב המציאות שלנו תשתנה.
טרנספר ושריל וינטבסופו של דבר המין האנושי עדין ממוקם בגוף ספציפי ותנאים חברתיים, כלכליים, בריאותיים, מגדריים, גזעיים שלא ניתן להתחמק מהם ומשפיעים. לכן האשליה של ההילכדות בסייבר ספייס נושאת איתה גם את הסכנות שלה.
אדווין: דווקא יש ממה להיות מודאג. ההתערבות בגוף, הניסיון לשנות אותו... אנחנו לא יודעים מה קורה בתחום של הנדסה גנטית לגבי בני אדם. עדין אי אפשר להנדס אדם, וזה יוצר מצב תודעתי. דבר שניפרוייקט המח הכחול (ניסיון למפות את כל הקשרים במח האנושי). פרויקט שיוצר מציאות, השתלטות על הטבע.
אין ספק שהאפשרויות האלה והחרדות שהן מביאות איתן יוצרות את התגובה באמנות
הדימויים של הבשר והדם משמשים בסרטים האלה כערוץ למגע בממשי. הסיפור על האלימות הוא רק דרך להכניס את הדימויים הללו.
דיון בהילכדות חסרת מוצא במבוך של ההיפר ממשידרך הסצנה באקסיסטנז בה פייפר מפסיק את המשחק
  • לקונסולה יש מראה של איבר אורגני , יש חבל טבורזה החיבור למקור, לגוף, לחייםמה שהופך את הדמות מוירטואלית לבשר ודם. האנרגיה מגיע מהגוף ולא מסוללה. התיקון הוא לא טכני אלא על שולחן ניתוחים. הדימוי של הממשי הוא החיבור ללא ממשי. הבמאי עושה פרובלמטיציה (מבעיית) לשאלה האם מה שנתפס כנחווה על ידי גופינו כממשי הוא אכן חד משמעי, או שהאדמה נשמטת מתחת לרגלינו. העניין הזה הוא חתרניהטכנולוגיה הטבעית הזאת. זה משמעותימצד אחד, ניסיון לעגן אותנו חזרה לגוף, ממנו איננו יכולים להתחמק
  • איפה הפורט? במטריס בחוט השדרה, ובאקסיסטנזמתחת לחגורה (? חתרנות?). 

בורדרוארשלבים עוקבים של דימוי:
  • השתקפות של משמעות עמוקה
  • הסוואה של משמעות עמוקה ופגיעה בטבעה
  • הסוואה של היעדר משמעות עמוקה
  • אין קשר בינה לבין משמעות
אקסיסטנס מבטא רוח תקופה שמתבטאת גם בטקסטים.
(מאמר של יואב בן דורכדאי מאד לקרוא למבחן!).
אקסיסטנזהסצנה עם הפוד החולה:
יש טשטוש בין מציאות וירטואלית וממשית. לקראת סוף הסרט השכבות מתחברות. בסוף הסרט אנחנו נשארים עם השאלה האם אכן היה מדובר במימד הקונקרטי.
פייקל: עזבי את חתיכת הבשר הנרקבת הזאת
אלגרה: לא, זה המשחק שלי.
שורת הדיאלוג הזאת משחקת על השאלה האם אינפורמציה יכולה להתקיים בצורה לא חומרית. יש טענה שאינפורמציה חייבת לבוא לידי ביטוי במדיום, אין קיום לאינפורמציה מחוץ למדיום, והקיום האנושי מעוגן במדיום שהוא הגוף. לכן גם במשחק של אלגרה גלר אין קיום בלי "חתיכת הבשר". בלי חתיכת הבשר אין קיום לאקסיסטנז (משחק מילים מתוחכםאקסיסטנז זה קיום  ). 

יצירות נוספות – 
  • מסך שיורים עליו והוא לא מתנפץ אלא נפצע ומדמם (אסוציאציות לאיקונוגרפיה).
  • וידאו מדמם.
  • גם באקסיסטנז הכל עשוי מחומרים אורגנייםהאקדח עשוי עצמות, הכדורים הם שיניים. מה שבא לידי ביטוי (ויש גם פרשנויות הפוכות – "המעבר למטאפלש" שאומרים שמדובר כאן בבשר החדש, בטרנספורמציה למימד חדש של היבריד בין בשר וטכנולוגיה) הוא דחף חזק להעמיק את העיגון בבשר ודם (באופן כללי, אומרת חווה, לא צריך לחפש אמירה אלא דחף).
סצנת הסיוםנשארים עם השאלה האם אנחנו עדין במשחק.
חזרה לעבודות שמוצגות בגלריות, בקונטקסט מוזיאלי, ספציפית כאלה שעושות שימוש בטכנולוגיות של סימולציה ויצירת מציאות וירטואלית:
  • liquid ___ - הדיסוננס בין הידיעה שאנחנו לא נמצאים מול מיכל מים אלא מסך, מצד שניזה נראה ונשמע כמו מים. עבודה שמשחקת על המתח שנוצר בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנו חשים.
  • ג'פרי שוועושה שימוש בתנועה ותחושה טבעית
  • עגל הזהב  - עוד עבודה של ג'פרי שוו, 1994: היום זה פחות מרשים טכנולוגית, זה לא עושה את זה פחות מתוחכם קונספטואלית. מסך קטן עליו יש תמונה תלת מימדית של עגל זהב שניתן לסובב. המסך מחובר לכן של יצירת אומנות. הצופה יכול להרים את המסך, לנוע איתו בחלל ולהסתכל על העגל מכיוונים שונים כאילו הוא נמצא במרחב התלת מימדי. יש לו פני שטח מבריקים ועליהם השתקפויות של חלל הגלריה בהתאם למיקום. עבודה שמאתגרת את האבחנות בין ממשי לסימולציה. מה יש בחלל הממשי? מה אין בחלל הממשי
נתחיל מהשםעגל הזהב, קונוטציות: עגל הזהב מהווה תחליף חומרי, קונקרטי, ליישות הווירטואלית האולטימטיביתאלוהים. מבטא את הדחף האנושי לעגן את הוירטואלי בקונקרטי. בתנ"ך זה גם חטא.
לעגל הזהב יש גם קונוטציות של זיוף, שקר, המרה של לא ממשי לממשי.
כאן יש מהלך הפוךאין עגל חומרי, אלא תחליף וירטואלי, שאינו קיים בעולם החומרי
מה האנשים עושים עם זה? איך הם חווים את זה
הפרדוקס הוא שאפשר להקיף את האובייקט כפי שעושים במרחב הפיזי, אבל אין אובייקט ממשי.
למרות שעקרונית אפשר להפנות את הגב לכן ולהסתכל על העגל והוא יהיה קיים באותה מידה, אנשים ממשיכים להסתובב עם המסך סביב הכן, כאילו העגל קיים, מכיוון שיש צורך לעגן את הכן במרחב, והעוגן הוא הכן
על המסך אפשר לחשוב במושגים של המראה של אפלטוןשקר מושלם