יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

תעתועי התודעה - שיעור 1



תעתועי התודעה: אמנות, מדיה והחוויה האנושית

הקורס הוא חלק מבית הספר לאומנויות, וזה במסגרת רפורמה כללית של בית הספר למדעי הרוח. מטרת הקורס לתת מבוא לחשיבה כללית על אומנויות. עיסוק בנושאים עכשוויים- חשיבה לגבי גבולות האומנויות, מקומם הכללי, ולהביא סקירה כללית של נושאים מרכזיים. יהיה מרכיב קולנעוני אך גם אמנויות עכשוויות אחרות.


שיעור 1: אמנות והחוויה האנושית; תודעת הגוף, הזמן והמוות בראי האמנות והקולנוע

היום יש באמנות חצייה של גבולות, ערבוב ז'אנרים ופריצה של אומנות אל מקומות ותחומים בהם לא היתה בעבר.
העיסוק בתודעה יהיה במובן החוויה – תודעת האני, תודעת החיים והמוות, תודעת הגוף.

התמודדויות אנושיות, נושאים בהם בני אדם עוסקים:
  • לידה ומוות
  • הישרדות (רביה, מציאות מחסה, טכנולוגיה וייצור)
  • יחסים בינאישיים

מכאן נובעים הנושאים בהם הקורס יעסוק (כל הנושאים קשורים לכל הנושאים – זוהי רשת):
  1. אני / גוף (עידן שמעלה על היחס בין תודעה וגוף – עד כמה התודעה כלואה בגוף או יכולה להשתחרר ממנו)
  2. מקום / מציאות (מקום קונקרטי space לעומת מקום ווירטואלי syber space)
  3. זמן – איך תופסים זמן, מייצגים, משמרים ומייצרים חווית זמן אצל הצופה.


חטיבה 1 – ה"אני" והגוף האנושי: מסובייקט לסייבורג וחזרה
* סייבורג = syber + organism – מדובר בהיברידים: בין אדם למכונה, בין מציאות וירטואלית לממשית.
--> קולות של זמרים עוברים פרמוטציות, ויש הבניה של דמות עם קול שאינו הקול במציאות.
--> יש גם מניפולציות על הגוף האורגני – פרוטזות, ניתוחים פלסטיים
--> השתלות של מיקרוצ'יפים לגוף על מנת לווסת זרימה של חומרים כימיים בגוף
כל אלה מעלים את השאלה מתי נעבור את הגבול מהמין האנושי למין שהוא היברידי.
בתחום האומנות העכשווית נעשות עבודות שמשקפות את זה – אומנות טרנסגנית, אמנות שכוללת ניתוחים פלסטיים והוספת שתלים על גוף האומן – וכל זה כי האומנות משקפת את החרדות שלנו, האומנות מטפלת בנושאים שמטרידים את האנשים בתחומים של גוף, הישרדות, יחסים בינאיישים, העובדה שהחיים בני חלוף. אומנות היא רלוונטית.
  • סובייקט – תפיסה פילוסופית מוקדמת יותר שתופסת את היצור האנושי כאוטונומיה, שיש לה יכולת להבין את העולם סביבה, ולהתנהל בתוכה באופן רציונלי. תפיסה זו הולכת ומתמוססת לאחרונה.

ישנן תיאוריות אבולוציוניות שמסבירות את תפקיד האומנות, והמכנה המשותף להן הוא שלאומנות היה תפקיד בהישרדות ובתהליך הברירה הטבעית, כל תיאוריה בדרכה: (במצגת יש פירוט)

(הצעות של אנשים מהכיתה)
  • אומנים הם יצירתיים יותר ולכן גם שורדים יותר
  • דרך לשמר ולהעביר ידע
  • הפגנה של עדיפות ויכולת
  • פורקן רגשי (למשל - להתגבר על חרדת המוות ע"י יצירת משהו שיחיה יותר זמן מהם, או סובלימציה של חרדות מחיות טורפות - אשליה של שליטה בטבע על ידי ציורי מערות)
  • בני אדם למדו במשך הזמן לביית את ההיבט הסונולי (צלילי) של הטבע למען התועלת – בשתי היבטים: ורבלי ומוסיקלי. המטרה היא להשתמש בסאונד על מנת להתריע מפני סכנה. תיאוריה אחרת מדברת על מוסיקה כתחליף – אנשים רעבים במערה ישמעו צלילים של אוכל ובכל ישכיחו את רעבונם.

סטפן שנברוק - “שוקולד מחדרי מתים"
הוא עושה יציקות של שוקולד מאיברי גוף, צלקות וכו' מחדרי מתים אמיתיים.
יש דיסוננס, תחושת משיכה דחיה, בין שוקולד, לבין הצורות והטקסטורות הדוחות. שוקולד הוא מזון שעבר אסתטיזציה, מחבילות לשוקולדים בצורות. מוצר שקשור לתרבות בשיאה – מימד חברתי ותרבותי שקשור להנאה מאוכל, לעידון, ליחסים בינאישיים.
יש כאן ערך לפער בין הקונוטציות שקשורות לשוקולד ולמוות. התעסקות בחומר שקשור לחוויות נעימות, תרבות ואסטיקה והגנבה של מוות לעניין.

אנדריי סרנו – Andres Serrano, The Morgue, Rat Poison Suicide 1992
אנדריי סרנו, צלם אמריקאי ממוצא אפרו אמריקאי שמתעסק בגוף ובחומרי גוף. יצירות פרובוקטיביות.
אנו רואים תמונה מתוך סדרה של צילומי חלקי גוף מחדרי מתים. לכל הדמויות בסדרה אין פנים, אין זהות ואין שם, ושם היצירה הוא נסיבות המוות. במקרה שלנו – התאבדות ברעל עכברים. אין כאן סובייקט אלא מוות בהתגלמותו, ברמה של הגוף המת.
יש כאן מימד של איקונוגרפיה (=תורת הסמלים, תורה שנולדה מחקר האומנות ומדברת על שפה שמעוררת משמעויות ומעבירה מידע באמצעות סמלים מוסכמים). ישו הצלוב מופיע עם פצעים בידיים וברגליים שנקראים סטיגמטה, [וזה אולי הדימוי הכי חזק של מוות בתרבות המערבית] וזאת הקונוטציה שמתעוררת כשרואים את החתך ברגל בתמונה.
יש אסתטיצזיה של הצילום.
זאת יצירה שנוגעת במוות ובחרדת המוות.
הערה מעניינת בהקשר של הרתיעה של כמה מהמשתתפים מהיצירה - בתחילת המאה ה-19 היו מציגים לראווה גופות לא מזוהות והיו באים לזה כמו לתערוכה – יש כאן איזה צורך אנושי.