תודה לענבל על הסיכום :)
שיעור 10
המשך סכיזופרניה...
בסכיזופרניה יש ליקוי קוגניטיבי שנראה בד"כ בגיל ההתבגרות גם אצל גברים וגם אצל נשים. בגל זה יש התפרצות ראשונה של מחלת הסכיזפרניה. בגיל זה יש התפרצות הורמונים. אצל סכיזופרנים יש ירידה בנפח המוח (בד"כ אצל אנשים בריאים יש גדילה) סוברים שזה בשל הורמונים. החדרים גדלים יש התנוונות של אזורים מכזיים כגון אונות הקודקוד, הרכה.
מחקרי CT ו- MRI .
מחקר הדמיה: פעילות ירודה של הקורטקס הקדם מצחי בסכיזופרניה
מה גורם לתפקוד הירוד של אונות המצח בסכיזופרניה?
קורטקס קדם- מצחי גבי צדי
אזור טגמנטום גחוני VTA
גרעין האקומבנס (שנמצא באמיגדלה).
קורטקס פרה פרונטלי שולח גלוטמט לVTA ו- הVTA שופך דופמין לקורטקס הקדם מוחי והם מדברים בינהם בשביל להבין רעיון (הצופן צהוב או ירוק) כשהם עולים על הצופן הם שולחים מסר לאקובס. בתוך ה VTA יש אינטרנוירונים המפרישים GABA התאים הקטנים הללו מונעים הפרשת דופמין לאקומבנס. כשמפסיקים את הפרשת הגלוטמט העיכוב של הדופמין מפסיק ומתחיל להפריש דופמין אל האקומבנס ובכך מחזק את ההחלטה (הצופן הוא צהוב) טוענים שכך עובד כל תהליך קבלת החלטות שלנו.
במוח של חולה סכיזופרניה הקורטקס הפרה פרונטלי יורד בפעילות ואז הוא מפריש פחות גלוטמט. ה- VTA מוריד את הפרשת הדופמין ומכאן ה הfeedback מהקורטקס הפרה פרונטלי- יורד. כשסכיזופרן מנסה לעלות על צופן (לקלוט ולאבד מידע) היכולת שלו יורדת ויורדת. הגלוטמט שעיקב את הדופמין לגרעין האקומבנס כעט כבר לא מונע ובין ה-VTA לאקומבנס עולה הפרשת הדופמין ואז מתחיל יותר מחשבות מוזרות ולא הגיוניות ע"י האקומבנס. ההיגיון והתכנון יורד בעקבות ירידת הVTA והקורטקס הפרה פרונטלי. כשאומרים שאצל סכיזופרנים יש יותר דופמין מתכוונים ספציפיט למסלול שבין ה- VTA ובין האקומבנס, בין הVTA לקורטקס הפרה פרונטלי הדופמין יותר.
כיצד מצליחים בתרופות הלא טיפוסיות לטפל בסימפטומים החיוביים והשליליים?
הן משמשות כאגוניסט חלקי (partial agonist) הן נקשרות לתעלות דופמין ומפעילות אותן פחות מהדופמין הרגיל היה מפעיל. פותחות אותו לחצי מהגודל שלו. במקומות שיש עודף דופמין באקומבנס הן משמשות כאנטגוניסט . במקום שיש מחסור כמו הקורטקס הפרה פרונטלי הן משמשות כאגוניסט.
תרופות אלו הן מאוד מאוד יעילות אך כמובן גם להן תופעות לוואי.
הפרעות אפקטיביות (רגשיות)
בעיקר מחלת הדיכאון.
דיכאון חד-קוטבי (דפרסיה) סימפטומים (עצב וקדרות באופן יוצא דופן)
לעיתים דווקא בזמן הטיפול המצב יותר מסוכן משום שתוך כדי הטיפול עולה להם המוטיבציה לפעול אך עדיין יש להם מחשבות אובדניות ואז יש להם כוח לפעול ולנסות להתאבד
דיכאון דו קוטבי (מניה דפרסיה)- תנודות בין אפיזודות של דיכאון של מאניה (תחושת התרגשות ואופוריה חזקים ולא מציאותיים). אפיזודות המניה נמשכות ימים עד חודשים ותקופות הדיכאון ארוכות פי 3 מהאפיזודה המנית.
דיכאון יוניפולארי- מחלה מאוד נפוצה 6-20% במערב חולים בדיכאון. נשים הן בעלות סיכון כפול לחלות בדיכאון ביחס לגברים.
יש לנשים סיכוי פי 3 גדול לחולת בדיכאון.
התקף דיכאון נמשך בין 4-12 חודשים (ללא טיפול)
הגיל הממוצע להתפרצות המחלה: 30.
שיעור ניסיונות התאבדות בדיכאון 15.9% ובמניה דיפרסיה 29.5%. בד"כ יש יותר ניסיונות התאבדות אצל נשים וגברים יותר מצליחים להתאבד (אולי בגלל שגברים יותר אגרסיבים או יותר נגישים לנשק חם).
סימפטומים:
חוסר ערך עצמי תחושה שזה לא ישנה לעולם אם הם לא היו קיימים, רגשות אשם גדולים מנשוא, חוסר אנרגיה, תנועה ודיבור איטיים, התפרצויות בכי ללא סיבה, אנהדוניה- חוסר יכולת להינות, חוסר תשוקה מינית, בעיות שינה, בעיות בתפקודי הגוף, עצירות.
תורשתיות:
הסתברות גבוהה פי 10 של קרובים לחולים דכאוניים לחלות בדיכאון בהשוואה לאלה שאין להם קרובים חולים.
תאומים מונוזיגוטיים (זהים) אם אח אחד דכאוני ההסתברות שהשני יהיה דכאוני הוא 69% בתאומים דיזיגוטיים יש הסתברות של 13%. יש קשר גנטי!!! עוד לא מצאו איזשהו גן.
גורמים מוחיים:
נ"ט בעייתיים:
סרוטונין ונוירואדרנלין:
רמה נמוכה של סרוטונין ונוירואדרנלין עשויה להוביל לדיכאון.
השערת המונואמינים
רספין- תרופה הנכנסת לכפתור הטרמינל עם מונואמינים ויוצר חור בואסיקולות. הואסיקולה שבה יש מונואמינים מתרוקנת ואז כשהוסיקולה מופרשת המונואמינים לא מופרשים. מוריד את רמת הדופמין יעילה מאוד לסכיזופרנים. אך חולי סכיזופרניה שקיבלו כמויות גדולות של רספין חלו בדיכאון. ולכן הובן שיש קשר בין המונואמינים לדיכאון.
תפקיד הסרוטונין בדיכאון:
אנשים שהתאבדו רמת ה5-HIAA (תוצר פירוק של סירוטונין המראה על רמת סרוטונין) הייתה מאוד נמוכה ביחס לרגילים.
בדקו דיכאוניים ובדקו 5-HIAA . 20% מהדיכאוניים שהיו עם רמה נמוכה (מתחת לחציון של הרמות השונות של סך הדכאוניים במדגם) לבסוף התאבדו.
אנשים נורמאליים עם רמות 5HIAA נמוכות הם בעלי שכיחות גבוהה יותר לקרובי משפחה דכאוניים.
(בננות הם טיפול מעולה אנטידכאוני משום שיש בו רמות גבוהות של סרוטונין).
מחקר- נוהל דילדול טריפטופן (אפריקורסר, חומצה אמינית שממנה נוצר סרוטונין). לקחו אנשים בריאים חלקם עם קרובי משפחה דיכאוניים וחלקם לא. עשו להם דיאטה למאכלים ללא טריפטופין. אנשים ללא קרובי משפחה דיכאוניים לא פיתחו דיכאון, אנשים עם קרובי משפחה דיכאוניים פיתחו ברמה הרבה יותר גבוהה דיכאון. כלומר ירידה בסרוטונין הוא טריגר אך לא הגורם צריך איזשהי נטייה ראשונית.
נמצא כי אצל אנשים דיכאוניים יש ירידה בגודל של ההיפוקמפוס. בהיפוקמפוס יש חומר הנקרא BDNF מחסור ב-BDNF גורם נוירוטרופי האחראי על הישרדות הנוירונים ויצירת קשרים עצביים ומונע אפופטוזה.
חוסר ב BDNF גורם לדיכאון.
אזור נוסף: איזור האמיגדלה: בFMRI גילו כי האמיגדלה פעיל יותר אצל דיכאוניים וככל שהדיכאון גדול יותר פעילות האמיגדלה גדלה.
sub genual ACC- אזור הקורטקס הפרונטאלי מדיאלי. נמצא שהוא פעיל פחות אצל אנשים בדיכאון וקטן יותר.
סרוטונין טרנספורטר-
ישנן 2 אללים לגן המקודד לנשאי סרוטונין לאנשים עם עלל קצר אחד לפחות של סרוטונין טרנספורטר יש סיכוי גבוהה יותר לפתח דיכאון. מצאו כי אנשים שעברו חוויה קשה בחיים אם יש להם עלל קצר תהיה להם נטייה הרבה יותר גבוהה לפתח דיכאון. וגם עלייה דרסטית בניסיונות התאבדות. אנשים עם עלל קצר יותר יהיה להם פחות סרוטונין טרנספורטר ואז הסרוטונין יהיה יותר זמן בסינפסה-אז איך זה מסתדר? בשלב האוברי הסרוטנין טרנספורטר מאוד חשוב משום שהאמיגדלה חייבת סרוטונין בכדי לפתח אזור זה באובר. ברגע שברמה הגנטית יש פחות סרוטונין האמיגדלה לא מתפתח כמו שצריך וגם הsub genual ACC (בקורטקס הפרה פרונטלי) לכן אח"כ זה שיש יותר מידי סרוטונין בסינפסה זה כבר לא עוזר משום שמראש אזורים אלו לא התפתחו כמו שצריך.
קיים קשר בין האמיגדלה לקורטקס הפרה פרונטלי. האמיגדלה מפעילה את הSgACC והACC Dorsal מדכא את האמיגדלה. אנשים עם עלל יותר קצר: הקשרים יותר חלשים האמיגדלה מפעילה את הSgACC בעוצמה יותר נמוכה והפידבק לאמיגדלה יותר חלש או מגיע באיחור ואז לא מרגיעים את האמיגדלה אז כל אירוע מפחיד מפעיל את האמיגדלה והם נכנסים למצב של חרדה ומתח ואין מה שירגיע את האמיגדלה. קורה כשיש או 2 או 1 עליים קצרים לסרוטונין טרנספורטר.
טיפולים בדיכאון:
עד שנות ה-20 לא היו תרופות לדיכאון בכלל.
-איפרוניאזיד (MAO-I)- במקור נוצרה כתרופה לשחפת (שלא עבדה) וגילו כי זה מעלה את המצב רוח.
נמצא כי אנשים שלקחו תרופות אלו לקו במחלות לב בעקבות שתיית אלכוהול ואכילת מאכלי גבינה ודגים ולא היה מובן בדיוק למה והחלו לחקור את התרופה. מעקבי MAO - המעקב של ה-MAO מעלה את רמת הסרוטונין. הבעיה היא שיש לנו מונואמינים לא רק במוח אלא גם בגוף. אם אנו אוכלים גבינה רמת האמינים עולה בגוף ואין מי שיפרק אותם וזה יכול לחסום כלי דם ולגרום להתקפי לב.
בשנים האחרונות פיתחו MAOI רברסיבי שכשעולה רמת האנזימים בגוף זה שולח סימן ומפסיק את פעולת הסם.
משפחת הטריציקלין- חוסמים את הריאפטייק של המונואמינים אל הכפתורים הסופיים. בעיתיות- הרבה תופעות לוואי משום שאינם סלקטיביות. המינון חייב להיות מדוייק וסטייה קלה יכולה לגרום לבעיות.
SSRI- תרופות החוסמות באופן סלקטיבי קליטה חוזרת ספציפית של סרוטונין ואז אין תופעות לוואי של נוירואדרנלין. הכי מפורסם- פרוזק! עובד מאוד טוב בדכאונות קלים עד בינוני, על הקשים לא עובד. עוזר גם לדיכאון גם לחרדה וגם לOCD
טיפול בנזע חשמלי (ECT)- בשנות ה-30 נהגו לחשמל את המוח של המטופל בעזרת אלקטרודות והיו גורמים להם להתקפים אפילפטיים ובאופן מפתיע זה היה מאוד יעיל. על זה נלמד בשבוע הבא...
