16/03/2011 יום רביעי
תהליכים פסיכוביולוגיים
שיעור 5
ריגוש - המשך
הערה בהמשך לשיעור הקודם:
סטימולציה כרונית של האמיגדלה גורמת להתנהגות מפוחדת, וגם לאולקוס. אולקוס נוצר כי מע' החיסון נחלשת כתוצאה מהלחץ, ונאבקת פחות טוב בחיידקים גורמי אולקוס.
הקשר בין האמיגדלה לריגושים שליליים:
מחקר pet - (מאפשר לעקוב אחרי נוכחות של חומרים רדיואקטיביים ומיקומם). הקרינו לנבדקים סרט מתח כשהם בתוך המכשיר. כשהם יצאו החוצה שאלו אותם מה הם זוכרים מהסרט – זכרו יותר את הסצנות עם יותר אקשן. אח"כ בדקו ומצאו שסצנות עם יותר אקשן הפעילו יותר את האמיגדלה.
מחקר fMRI – שאלון סטרופ. (מילים בצבעים, צריך לומר מה הצבע, המילה גורמת למיסוך). הראו לאנשים גם מילים נייטרליות (מכונית...) וגם מילים שליליות (רצח...) --> האנשים התבקשו לומר רק מה הצבע!. מצאו שמילים שליליות הפעילו את האמיגדלה (ולא מילים נייטרליות).
מכל אלה, אנחנו מבינים שהאמיגדלה היא האזור במח שלומד התניות שליליות.
עכשיו נלמד על עוד כמה דברים, ואז נחבר הכל ביחד.
התנהגות תוקפנית
סוגי התנהגויות תוקפניות:
- התנהגות תוקפנית הקשורה לרבייה – המטרה: להרשים את הנקבה ולכבוש טריטוריה, על מנת להפיץ את הגנים שלו הלאה כמה שיותר.
- התנהגות תוקפנית הקשורה להגנה עצמית.
- התנהגות הקשורה לטרף - בזמן שבע"ח יוצאים לטרוף הם מאד קרי מזג – קצב הלב, לחץ הדם, טמפרטורה וכו' לא עולים (עד לנקודת ההסתערות).
- ביסוס מעמד הירארכי – אצל חיות חברתיות. אצל חיות אלה יש בד"כ מדרג הירארכי – יש זכר דומיננטי, סגנים, תתי סגנים וכו'. איך קובעים מי הזכר השליט? הולכים מכות! יש התנהגויות סטנדרטיות של כניעה (ולפעמים יש עכברים לשעבר). בכל קבוצה חדשה של חיות כאלה (למשל, עכברים) יש תקופת בניית הירארכיה כזאת (שגורמת לסטרס אדיר).
אחד האזורים המוחיים המוחיים שפועלים גם בזמן התגוננות וגם בזמן תקיפה הוא PAG , אזור שנמצא סביב התעלה המרכזית (שמחברת בין החדר השלישי והחדר הרביעי של המח). בנוסף, אזור זה מפריש אופיאטיים אנדוגניים – משככי כאב (שמונעים הפסקת לחימה בגלל כאב של פציעה).
התנהגות טריפה
למה משמשת תקיפת מטרה?
- מזון
האם זאת המטרה היחידה?
לא. כלבים רודפים אחרי חתולים וחתולים רודפים אחרי ציפורים ובד"כ לא אוכלים אותם אחרי זה.
- אולי חיות נהנות לטרוף!
ניסוי:
לקחו חתול מעבדה והשתילו לו אלקטרודה שמבצעת סטימולציה לתוך הPAG. זהו חתול מעבדה שחי שם כל חייו, וממש טעים לו בונזו החתולים שהוא אוכל. הכניסו לחתול עכבר לכלוב כשהוא היה רעב, ובו זמנית הכניסו גם את בונזו החתולים האהוב עליו. החתול בחר בבונזו. תוך כדי שהוא סועד את ליבו החליט הנסיין האכזר לגרות את אלקטרודת הPAG במוחו, והחתול הלך לעכבר והפך לחתוליפלצת! הוא ביצע התנהגות של טריפה, אבל בסופה הוא לא אכל את העכבר, אלא המשיך לאכול את הבונזו-חתולים שלו.
מסקנה: יש אזורים נפרדים לרעב ולטריפה במח (לכן הם לא באים תמיד יחד).
עוד ניסוי:
לקחו חולדות והשתילו לחולדה שתי אלקטרודות – לאזור הטריפה ולאזור ההתגוננות.
הכניסו אותה לסקינר בוקס, כך שלחיצה על הדוושה השמאלית מפעילה את אזור הטריפה, והדוושה הימנית את אזור ההתגוננות.
תוצאה: החיה לומדת את הדוושות ואז מתמכרת לדוושה השמאלית – אזור הטריפה (על הדוושה השניה היא מפסיקה ללחוץ מהר מאד).
מוסר השכל: לטרוף זה כיף. מוהאהאהאה :)
סרוטונין –
הנוירוטרנסמיטור החשוב בהתנהגות של תוקפנות.
ירידה ברמת הסרוטנין – עליה בתוקפנות.
עליה ברמת הסרוטונין – ירידה בתוקפנות.
איך יודעים את זה? -->מחקרים:
מחקר 1:
מחקר שדה (בסביבה הטבעית של החיה. נדיר ומגניב).
החוקרים זיהו את כל הפרטים במושבת קופי רזוס.
כדי למדוד להם את רמת הסרטונין (בלי לפתוח להם את המח, ולגרום בכך לסיום הניסוי מידיית, בנסיבות טראגיות) מצאו תוצר פירוק של סרוטונין5-HIAA (להלן: החומר) שנמצא בסינפסה יותר ככל שיש יותר סרוטונין. CSF נמצא במח וגם בחוט השדרה. אפשר לשאוב בעזרת מחט CSF מחוט השדרה ואז לבדוק את רמות ה-5- HIAA, ומשם להסיק על רמת הסרוטונין המוחית.
הרדימו את כל הקופים באמצעות רובים ממוקדים, ולקחו לכל קוף דגימת CSF מחוט השדרה, ואז סימנו כל קוף כדי שיוכלו לעקוב אחריו. כאן נגמרה ההתערבות הניסויית.
הסתכלו בעיקר על הזכרים, ומצאו:
- לקופים עם רמות יותר נמוכות של החומר היו תוקפנים יותר ולא אהודים חברתית.
- רב הקופים עם הרמה הכי נמוכה של החומר לא שרדו עד סוף הניסוי (שנמשך 3.5 שנים) כי הם לקחו סיכונים לא הגיוניים – למשל, קפיצות מעץ לעץ כשהם רחוקים מאד – לפעמים הצליחו להגיע ולפעמים לא, או: נאבקו עם קופים חזקים מהם.
מחקר 2:
מחקר על קופי מעבדה. קופים הם חיות חברתיות - יש מדרג הירארכי. במושבה עם כמה קופים זכרים <נקבות לא משחקות את משחקי ההירארכיה האלה?> הרחיקו את הזכר השליט. עכשיו יש מאבק בין שני הסגנים שלו, שמניחים שיש להם פוטנציאל שליטות שווה. לאחד הזריקו אגוניסט לסרוטונין, ולשני – אנטגוניסט לסרוטונין.
היגיון: הקוף שהזריקו לו אנטגוניסט לסרוטונין יהיה השליט, כי הוא יהיה יותר תוקפני.
תוצאה: הקוף שהזריקו לו אגוניסט לסרוטונין הוא זה שהפך להיות מנהיג הקבוצה. למה? כי הוא היה רגוע ונחמד יותר – לא תמיד משיגים שליטה באמצעות כח.
מוסר השכל: משטר דמוקרטי זה הכי טבעי.
מחקר 3:
מחקר עכברים. עשו לעכברים נוק-אאוט לגן שמייצר סרוטונין.
הדור החדש שנולד, חסר סרוטונין, היה דור תוקפני ולא חביב.
מחקר 4:
מחקר על בני אדם.
בדקו אסירים בבתי כלא.
גם שם יש מדרג הירארכי – יש עבירות מכובדות (למשל: הצתה מכוונת, או רצח מכוון). בדקו את רמות 5-HIAA ומצאו שאצל אסירים עם עבירות חמורות יותר יש רמות נמוכות יותר של חומר זה.
שורה תחתונה תחילה: אנשים יש להם אלל קצר מתוך שתיים לסרוטונין טרנספורטר, יש להם סיכוי גבוה יותר לפתח דיכאון או חרדה בעתיד, נוטים להיות יותר תוקפנים ואימפולסיביים, ויש להם אמיגדלה גדולה יותר.
הסבר:
לאדם יש 23 זוגות כרומוזומים – כל כרומוזום מורכב משני אללים. האללים לא חייבים להיות באותה צורה ואורך (אללים לא הומולוגיים).
סרוטונין טרנספורטר הוא זה שמבצע קליטה של הסרוטונין אחרי הפרשתו לסינפסה חזרה אל תוך הכפתור הסינפטי. זה מתבצע באמצעות חלבונים שמתפקדים כמשאבות סרוטונין, ונמצאים על הכפתור הסינפטי.
זה ממצא מוזר – היינו מצפים שיהיה ההפך! (שלאנשים שיש פחות טרנספורטרים, יהיה יותר סרוטונין בסינפסה, ואז הם יהיו פחות תוקפניים וכו'). כדי להסביר, נחזור להתפתחות המח – בזמן התפתחות המח סרוטונין חשוב להבשלה של האמיגדלה ושל הפרה – פרונטל קורטקס. בגילאים צעירים הטרנספורטרים לסרוטונין מכניסים סרוטונין לאמיגדלה ולפרה פרונטל קורטקס, דבר שעוזר להבשלתם. אדם שיש לו פחות טרנספורטרים לסרוטונין האמיגדלה והפרה פרונטל קורטקס לא יתפתחו מספיק. זה מעלה את ההסתברות לאימפולסיביות, חרדתיות, דיכאוניות וכו'.
ניסוי fMRI:
הרא לאנשים (שמיפו את האללים שלהם – קצרים / ארוכים לסרוטונין (לטרנספורטר?)) תמונה של אדם מפוחד (ושאלו אותם איזו משתי תמונות נוספות מביעה את אותו הרגש), ואנשים עם אלל קצר אחד או יותר מצאו שבזמן צפיה בתמונה האמיגדלה שלהם פעלה יותר. הבעיה היא שחסרה פעילות באזור במח שאומר לאמיגדלה להירגע – מה שגורם לאישיות חרדה, כי זה משהה את התגובה לגירוי גורם הלחץ.
תפקיד הקורטקס הפרה פרונטלי (קדם מצחי):
כולל שני אזורים:
- קורטקס אורביטו פרונטלי- החלק הצידי והתחתון של האונה הפרונטלית
- מידיאל פרה פרונטל קורטקס – מידיאלי
זהו אזור שמקבל אינפוט כמעט מכל המח, ושולח אאוטפוט לאזורי מח נרחבים. זהו אזור דומיננטי וחשוב, ופגיעה בו תגרום לבעיות רציניות. הדגמות לחשיבות האונה הפרה פרונטלית:
- פיניאס גייג' חביבנו משכבר הימים.
- 1935 – ניסוי בקופי שימפנזה, בו הקופים היו צריכים להזיז ידית קדימה-אחורה-למעלה-למטה ואז עלה הפרגוד ומאחוריו חיכה להם תפוח או צימוק. שימפנזית אחת בשם בקי היתה משתוללת בטירוף בכל פעם שהיא לא הצליחה במשימה ולא קיבלה את הפרס. חשבו שבקי חרדתית, שיש לה OCD, והעלו השערות נוספות. בשלבים מאוחרים יותר של הניסוי בקי פצחה בשביתה – לא הסכימה לבצע את הניסוי. אחד החוקרים חשד שהאונה הפרה פרונטלית קשורה, וכדי לבדוק את זה הוציאו לבקי בפרוצדורה ניתוחית חלקים נרחבים מהאונה הפרונטלית. אחרי שיקום ארוך בקי חזרה לתפקד בערך. הפעם, כאשר היא נכשלה בניסוי היא לא התפרעה.בכנס בו סיפרו החוקרים על בקי עלה חוקר אחר וסיפר על אדם שבוצעה בו פרוצדורה ניתוחית של הסרת חלקים מהאונה הפרונטלית וה-IQ שלו לא השתנה.באותו כנס ישב פסיכיאטר פורטוגלי (עדיין לא היו תרופות לבעיות נפשיות) בשם אגס מוניס. הוא חבר למנתח מוח והם לקחו חולים עם הפרעות חרדה, סכיזופרניה, OCD והם חתכו את האקסונים שמחברים בין האונה הפרונטלית לשאר האונות. תוצאה: החרדות, הפוביות, האובססיות נעלמו, והניתוח נחשב פופלרי מאד משנות ה-30 עד שנות ה-50, ונעשה בכ-100 מטופלים. בשנת 1949 פרופסור אגאס מוניס זכה בפרס נובל. מדענים התחילו לקרוא את המאמרים, והחליטו לפשט את הפרוצדורה, ובמקום להיכנס דרך המח בהרדמה מלאה, להיכנס דרך העין בהרדמה חלקית – תהליך פשוט מאד שאורך חצי שעה. את ניתוחי הבזק האלה עשו אנשים עם הפרעות נפשיות ביוזמתם. מדווח שהניתוח בוצע ב2500-3000 מטופלים (עד שנות ה-60 המאוחרות) הוא היה ממש פופלרי.אז למה לא עושים את זה היום? פוביות וחרדות נעלמו (סכיזופרניה לא) א-ב-ל האנשים האלה נהיו עצבניים, רגישים, ילדותיים, אימפולסיביים ויכולת התקשורת שלהם נעלמה. האינטלגנציה נשארה תקינה, אבל התפקוד נפגע באופן חמור ביותר. היום הניתוחים האלה אסורים.
היום מבינים שחלקים מהאונה הפרונטלית אחראים על יישום מסקנות של חשיבה גבוהה. לכן, אדם שיש לו OCD ימשיך עם המחשבה הטורדנית (יש לי חיידקים על הידיים ותכף אמות) אבל לא יוכל לבצע את הקומפולסיה (לשטוף ידיים, כמו שאם יורד גשם הוא יידע שצריך לפתוח מטריה אבל לא יוכל לפתוח אותה). בנוסף, המצפון נמצא באונה הפרונטלית.
בשנים האחרונות מנסים לחקור את תפקוד האונה הפרונטלית אצל סכיזופרנים, פסיכופטים וכו'.
אפשר להתייחס לקורטסקס הפרה פרונטלי כאל סופר-אגו. אצל אנשים שקשה להם ללמוד למידה חברתית יש בעיה באונה הפרה פרונטלית. אנשים כאלה הם פסיכופטים – הם מתקשים ללמוד מוסכמות חברתיות ומוסר חברתי. מסתבר, שאצל פסיכופתים הקורטקס הפרה פרונטלי קטן ב-11% מאצל אנשים רגילים.
ניסוי – ציוותו תמונה של אדם מסוים לשוק חשמלי אצל פסיכופתים ואצל גברים רגילים, תחת fMRI. אצל גברים רגילים לאחר למידה הפרצוף המאיים גרם להפעלת הקורטקס הפרה - פרונטלי והאמיגדלה. אצל פסיכופטים לא היה הבדל בין הפעילות כאשר הם ראו את התמונה הרגילה ופרח או ציור נייטרלי אחר. (אם זה המצב, צפוי שהם לא יוכלו ללמוד מוסר).
--> כמעט 90% מהרוצחים הסדרתיים שיושבים בבית סוהר הם פסיכופטים.
חשוב להבין שרגש וריגוש קשור ללמידת מוסר חברתי. זה הרבה בגלל הקורטקס הפרה פרונטלי, וכשהוא פגום השיפוט בכלל, והשיפוט המוסרי בפרט, נפגעים.
סיטואציה של שיפוט מוסרי:
אנחנו עומדים על גשר ותחתינו עוברת רכבת ואנחנו רואים שהקרון מתנתק, ובו חמישה אנשים. אנחנו שמים לב שהם עומדים להידרדר לתהום. ביכולתינו להסיט אותה למסילה אחרת, וחמשת האנשים יינצלו, אך פועל רכבת שעומד על המסילה השניה יידרס. האם נעשה זאת?
רב האנשים: כן.
סיטואציה אחרת: אותו דבר, אבל הפעם אפשר להציל את הקרון לא באמצעות הסטת הרכבת, אלא ע"י השלכת אדם שמן שיעצור במו משמניו את ההידרדרות. האם נעשה זאת?
רב האנשים: לא.
ההבדל: רמת המעורבות. המעורבות של רגש (כי רציונלית זה אותו דבר) משנה את השיפוט המוסרי.
--> במחקרי fMRI נמצא שהאזור שהכי פעיל בזמן שיפוט מוסרי כזה, ללא קשר להחלטה, הוא הקורטקס הפרה פרונטלי.
איך הכל מתחבר?
הקרטקס הפרה פרונטלי (סופר אגו) מפריש גאבא לעבר האמיגדלה(איד) וכך מדבר איתה – מדכא את פעילותה. האמיגדלה אחראית על עצבנות, תוקפנות, אימפולסיביות (מישהו עיצבן אותנו. היא תאמר "תקוף! תקוף! תקוף!”) והקורטקס הפרה פרונלי מרגיע אותה.
בקורטקס הפרה פרונטלי יש רצפטורים לסרוטונין שמפעילים אותו (?), ואז הוא מרגיע את האמיגדלה. כאשר יש פחות סרוטונין, הקורטקס הפרה פרונטלי עובד פחות ואף אחד לא מדכא את האמיגדלה, שיכולה לגרום לרפרטואר של תנועות הרסניות. (זאת הסיבה, בגדול, לתופעה של חוסר יכולת ליישם החלטות, בניתוחי הלבטומיה).
אצל רוצחים אימפולסיביים רגשניים – מצטערים על הרצח, מצאו שהקורטקס הפרה פרונטלי שלהם פעיל פחות, והאמיגדלה – יותר.
הורמונים משפיעים על התנהגות תוקפנית:
- טוסטסטרון – יחס ישר: יותר טוסטסטרון יותר תוקפנות, ולהפך.
- סירוס של זכר עכבר מונע התנהגות תוקפנית.
- לנקבות יש נטיה פחותה לתוקפנות. אם מזריקים לנקבת עכבר טוסטסטרון יש עליה ברמת התוקפנות.
- האם טוסטסטרון בעכברים או חולדות מגיע רק מ___? עכברה ממליטה בהמלטה אחת בערך 10-12 גורים. בתוך הרחם אפשר לראות שאצל זכרים יש הפרשה של טסטסטרון בזמן ההתארגנות, ומוצאים שנקבה שממוקמת ברחם בין זכרים חשופה יותר לטוסטסטרון ותהיה נקבה עצבנית יותר, ותגן על הקן שלה בחירוף נפש כשיהיו לה גורים. קוראים לה נקבת 2M. נקבה שממוקמת בין 2 נקבות היא נקבת 0M ואם היא בין זכר ונקבה, זו נקבת 1M.
תוקפנות של הורים כלפי צאציהם:
למה אימהות נקבות קוטלות לפעמים את צאציהם?
לפעמים נקבות הורגות את הגורים שלהם ואוכלות אותם. למה? כמה סיבות:
לאמא עכברה יש 10 פטמות, והיא יכולה להניק 10-12 גורים. אם יש יותר מזה, היא מזניחה את הגורים החלשים יותר ואו שהם קמלים ומתים, או שהיא הורגת ואוכלת אותם (מלא חלבונים).
סיבה שניה היא שצפיפות רבה היא מסוכנת, ולכן עכברות מדללות את אוכלוסיית הגורים שלהן. בד"כ נקבות 2M נוטות יותר לדילול.
