תהליכים חברתיים
14/02/2011
שיעור 1
עזרה
עניינים טכניים:
ספר – צריך מהדורה שביעית.
אין חפיפה מלאה בין ההרצאות והספר. ניבחן על שניהם.
מאמרים בהיי לרן – לא חובה לקרוא, לא למבחן.
חובות הקורס -
תרגיל אמצע – 20% מהציון.
בחינה אמריקאית.
פסיכולוגיה חברתית תוך הדגמה של תחום תוכן מסוים – עזרה.
Kitty Genovese, נאנסה ונרצחה ליד ביתה. השכנים ראו, שמעו ולא סייעו. התוקף הלך וחזר, ורק בפעם השלישית, אחרי חצי שעה, שכן התקשר למשטרה. המשטרה הגיעה אחרי שתי דקות, אבל זה היה מאוחר מדי. איך זה יכול לקרות?
(יש גם דוגמאות ישראליות – יסמין פיינגולד, משה ישראלי).
פסיכולוגיה חברתית – החקירה המדעית של האופן בו מחשבותיהם, רגשותיהם והתנהגותם של אנשים מושפעת מההתנהגות האמיתית או המדומינת של אחרים (Alport 1985).
בחינת התנהגות העזרה – מה מעניין את הפסיכולוגיה החברתית?
- מתי עוזרים?
- מי עוזר?
- למי עוזרים?
מדוע אנשים עוזרים?
המצב
בהתחלה ייחסו לאפתיות של הצופים.
בהמשך הבינו שזה לא מדויק:
- יש מעכבים מציאותיים (פחד ממשפט, מנקמה, מזיהום של הירקון).
- מרכיב של הפתעה: מקרה חירום לא צפוי, מעטים ממנו מוכנים לסיטואציות האלה.
מספר האנשים הצופים במקרה מלבדך מאד משפיע:
לפי ההגיון, היה אפשר לחשוב שככל שיש יותר אנשים יש סיכוי גדול יותר שמישהו יעזור, אך מחקרים מראים שזה לא כך.
ניסוי: נאמר לאנשים שהשתתפו בניסוי שהם משתתפים בשיחה עם מספר אנשים משתנה (בתנאים שונים) באינטרקום. אחד האנשים מספר שמדי פעם יש לו התקפי חוסר נשימה. השאלה היא כמה יקומו ויקראו לעזרה כשהאדם יתחיל לחרחר.
ממצא: ככל שהאדם חושב שיש יותר אנשים שמודעים למצוקה הוא פחות נוטה להגיב. (כשאנשים חשבו שהם היחידים, 100% הגיבו) --> אפקט הצופה מן הצד the bystander effect.
למה זה קורה?
Latene & Darley – חמישה שלבים שצריכים לקרות כדי שמישהו יעזור/ איך מציאות אנשים אחרים בסביבה משפיעה על הושטת עזרה בכל שלב:
- לשים לב שמשהו לא רגיל מתרחש/ אנשים אחרים מסיחים את הדעת.
- לפרש את המצב כמצב חירום/ אפשר לפרש כל מצב בכמה דרכים. כדי לאשר חשש אנו נוטים לבדוק איך אחרים מגיבים. כיוון שגם הם בודקים את תגובות האנשים סביבם – נראה שהם אדישים, ואז נבין שאין מצב חירום – בורות פלורוליסטית (=מצב שבו כל אחד חושב שהמחשבות והרגשות שלו שונים משל אחרים, למרות שהם למעשה זהים).
ניסוי שמדגים בורות פלורוליסטית - “ניסוי העשן”: אנשים ממלאים שאלונים בחדר ומתחיל לצאת עשן מתחת לשולחן. אם הם לבד – הם בד"כ יוצאים, אך אם יש עוד אנשים הם בד"כ נשארים במקום.
- קבלת אחריות להושטת עזרה/ פיזור אחריות diffusion of responsibility- “למה אני?”.
- החלטה כיצד לעזור/ כשרואים אנשים אחרים שלא עוזרים נוטים לחשוב שאולי אנו לא יודעים איך לעזור, אולי לא נכון לעזור במצב זה.
- ביצוע עזרה/ יותר מלחיץ לעזור כשנמצאים במרכז תשומת הלב – לפעמים הרעיון של איך להושיט עזרה הוא מטופש למראה, וזה עלול להיות מביך.
איפה עוד – חוץ ממצבי חירום – מתרחש אפקט הצופה מן הצד?
- (ניסויים מראים שאנשים מתערבים יותר בהתאם לנורמות חברתיות – פחות יתערבו באלימות בתוך המשפחה, או בין שני בני זוג).
- אם מבקשים עזרה- נניח במייל, יש יותר סיכוי שיעזרו ככל שמכתבים לפחות אנשים.
מה יחליש / יעלים את אפקט הצופה מן הצד?
- מצבים בהם ברור שהאחרים אינם יכולים לעזור
- מצבי חירום בהם הצופים האחרים מודאגים
- מצב חד משמעי – אין את השלבים הראושנים, של פירוש.
האם ייתכן שעצם הדמיון של אחרים יכול להוביל למצבים מנטליים של פיזור אחריות ללא תלות בהאם אחרים נגישים להגיב?
אפקטים של הטרמה – פריימינג:
- הפעלה של מבנה ידע – מפעילה ידע סמנטי
- הפעלה של מבנה ידע - משפיעה על תפיסה חברתית.
הטרמה (=priming) של מספר אנשים גבוה, והשפעתה על תופעה של פיזור אחריות:
- פריימינג: דמיין שזכית בארוחה עם 10/30/1 חברים, באיזו שעה תזמין אותה?
בהמשך שואלים:
בעוד מספר שנים, כמה אחוז ממשכורתך תתרום לקולג' שלך?
ככל שהפריימינג היה על יותר אנשים, כך תרמו פחות כסף.
- פריימינג: אנשים שדמיינו את עצמם בסרט עם מספר משתנה של אנשים, אח"כ הסכימו להשתתף ביותר זמן ניסוי ככל שדמיינו את עצמם עם פחות אנשים.ניסוי נוסף, כדי להסביר את הממצאים: זיהוי מילים – שתי קבוצות מילים – שקשורות לאחריות מופחתת ולדברים אחרים. אצל אלה שדמיינו עצמם באולם מלא הגיבו הרבה יותר לאט למילים שקשורות להסרת אחריות. לכומר: סכמת האחריות היתה פחות נגישה להם.
האם נוכחות אחרים ממשית או אימפליציטית תמיד תגרום להפחתה בהתנהגות העזרה? לא! לפעמים היא יכולה לגרום להפך.
נוכחות אחרים לעומת עין ציבורית – עין ציבורית יכולה להגביר אחריות, כי, בנוכחות ציבור, יש עדים לבריחה מאחריות!
(בניסוי, היתה יותר אחריות כשאמרו שאחרי האינטראקציה באינטרקום תהיה פגישה פנים אל פנים עם המשתתפים).
השערה:
- כאשר מדמיינים שאני חלק מקבוצה --> הפחתת עזרה
- כאשר מדמיינים שאני במרכז העניינים --> הגברת עזרה.
איך אפשר לבדוק?
- מבנה אישיותי (אנשים עם חרדה חברתית מדמיינים שהם במרכז העניינים תמיד).
- מניפולציה של המצב
ממצאים: דמיון שאני במרכז תשומת הלב + חרדה חברתית – יותר נכונות לעזור (אך לא אם אין חרדה חברתית).
ניסוי נוסף:
נתנו לתלמידי מנהל עסקים לחוצים לדרג מוצרים + לדרג איך שהם רוצים או שפרופסורים יעריכו אותם על זה.
אחר כך – שאלו אותם - כמה תסכימו לתרום?
ממצאים: אינטראקציה.
| מטלת העדפה | מטלת הערכה | |
| | יותר | הטרמה של קבוצה |
| יותר | | הטרמה של יחיד |
רק כאשר האחרים נתפסים כביקורתיים, הם יגרמו ליותר אחריות.
מה קורה כשמבקשים עזרה תוך ציון שרבים אחרים עוזרים? (“אלפים כבר חתמו, חתמו גם אתם על כרטיס אדי")
מצד אחד – אפקט הצופה מן הצד
מצד שני – עין ציבורית
כדי לקבל עזרה צריך לדאוג שישימו לב, שהמצב יהיה ברור, ליצור אחריות, להגדיר את העזרה הנדרשת ולהציג את העזרה כהתנהגות רצויה.
ייתכן שיותר יעיל לגרום לאחרים לחשוב שנשקפת גם להם סכנה :(
אחת הדוגמאות הבולטות למקרה בו אין אפקט הצופה מן הצד, היא שאנשים שיש להם מיומנות, למשל: קורס עזרה ראשונה, נוטים לעזור. (זה מנטרל חלק מהשלבים).
דוגמא אחרת היא בסיפור של רוכבי הקטנוע שעצרו ועזרו לרוכב שנפגע.
התנהגות פרו-חברתית/עזרה – כל התנהגות המבוצעת מתוך כוונה להיטיב עם אדם אחר (דגש: כוונה, זה לא תלוי תוצאה!).
מה מוביל את זה? וויכוח:
- אגואיזם – מונע מהרצון להגביר את רווחת עצמך (חלק יחשיבו גם תחושה טובה בעקבות עזרה למניע אגואיסטי).
- אלטרואיזם – מונע מהרצון להגביר את רווחת האחר ללא אינטרס להשיג תגמול כלשהוא, ולעיתים תוך תשלום מחיר.
הנחת יסוד של פסיכולוגיה חברתית: תמיד יש גרעין של אגואיזם.
אלטרואיזם טהור – Batson:
- תמיד יש אמפטיה
- לא מתייחסים לרווח
אמפטיה – להרגיש את הרגשות של האדם האחר.
- מרכיב קוגנטיבי של אמפטיה – היכולת לראות את המצב דרך עיניו של האחר perspective taking .
- מרכיבים רגשיים של אמפטיה:
- מצוקה אישית – תגובות בעלות אוריינטציה עצמית – זה מטריד אותנו.
- דאגה אמפטית – רגשות בעלות אוריינטציה לאחר.
הבחנה קשה – זה על רצף, לא דיכוטומי.
איך מבחינים בין השניים?
הצעה: בודקים עד כמה קל לברוח מהסיטואציה-
השערת האמפטיה האלטרואיסטית:
שמים לב למצוקה של האחר. אפשר להיכנס לנעליו או לא (“לקחת פרספקטיבה”), ובהתאם לכך התגובות הרגשיות שונות – דאגה אמפטית או מצוקה אישית. בהתאם, המניעים שונים – אלטרואיזם או אגואיזם – הפחתת המצוקה של עצמי / של האחר. כאן המצב מתחלק לפי האם אפשר לברוח או לא:
אם המניע אלטוראיסטי, אני אעזור ללא קשר לאפשרות להתחמק.
אם הדאגה אגואיסטית, אז אם יש לי אפשרות לברוח אברח, ורק אם לא – אעזור.
דוגמא עתיקה של לינקולן (מדגים עד כמה קשה להפריד בין שני הסוגים של דאגה): שני חברים נוסעים בכרכרה ומתווכחים על מהו אלטרואיזם. פתאום הם שומעים חזירה (?) צועקת, יורד מהכרכרה, מתלכלך בבוץ ועוזר לה. אומר לו החבר: “אתה רואה? זה אלטרואיזם אמיתי! יכולנו להמשיך ליסוע!” עונה לו האדם "מה ז'תומרת? הייתי שומע את הצעקות שלה כל היום!”.
היום אנו יודעים שיש נוירוני מראה, בסיס ביולוגי לאמפתיה ולחיקוי. זה מורכב, כי החיקוי האמפטי הוא נעים לאנשים, ואנשים מעדיפים "חקיינים”. (דרך אגב, אחרי שמחקים אותנו אנחנו נוטים לעזור יותר. זה כנראה מגביר תחושת השתייכות חברתית).
האבחנה הזאת מסבירה הרבה דברים:
- בעיירה קטנה יש תחושת שייכות – קל יותר להרגיש אמפטיה.
- עזרה של הורה לילד – ילד הוא הרחבה של העצמי – האם זו דאגה אמפטית או מצוקה אישית?
ניסוי: Toi & Baston 1982
יצרו מצב של אמפטיה / חוסר אמפטיה, קל לברוח / קשה לברוח.
אנשים שמעו (ברדיו, כביכול) סיפור של סטודנטית שסיפרה שהיתה בתאונת דרכים וכמה קשה לה.
בתנאי אחד, ביקשו מהם לחשוב עליה – איך היא מרגישה (אמפטיה).
בתנאי השני ביקשו מהם להיות אובייקטיביים (מניעת אמפטיה).
אחר כך נתנו להם מעטפה, ובה בקשת עזרה בסיכומי שיעורים והשלמת חומר לסטודנטית.
תנאי א' – אמרו להם שיפגשו אותה בקורס (הקטן) (אי אפשר לברוח).
תנאי ב' – אמרו להם שלא ייפגשו אותה (אפשר לברוח).
תוצאות: באמפטיה גבוהה, לא היה הבדל בין מצב בו אפשר לברוח ובין מצב בו אי אפשר.
באמפטיה נמוכה – עזרו יותר כאשר לא היה אפשר לברוח ( - תנאי א').
תכנית של חיים הכט – לשים לב, כשמראיינים את האנשים שעוצרים ועוזרים, יש אנשים שמפגינים מצוקה אישית ויש שמפגינים דאגה אמפטית. בשני המקרים זה מוביל לעזרה. בנוסף, אפשר לראות שהרבה אנשים שלא עזרו מדווחים על מצוקה אישית.
סיכום:
המרכיב החשוב בהתנהגות פרו חברתית, כגון עזרה, הוא קשר.
(דוגמא – השוואה בין תרבויות – חסרי הבית בארה"ב לעומת אפריקה המערבית – בארה"ב מתעלמים, על אף מצוקה אישית, ובאפריקה מתחלקים במעט שיש).
סוציוביולוגיים מאד מדגישים את חשיבות הקשר הגנטי (פורצת שריפה, את מי תצילו יותר? לא נמצא במקרים בהם אין סכנת חיים).
ביחסים קרובים קל יותר לתת וקל יותר לקבל. (יחסים קרובים יכולים להיות ברמה האישית – משפחה, חברים, או ברמה החברתית).
--> זהו ההבדל בין חברה שהיא "רקמה אנושית אחת" לבין חברה של אנשים מנותקים.
על התרגיל -
הגשה עד ה12/04.
נמצא כבר עכשיו בהיי לרן.
חומר: כל מה שלומדים בשבעת התרגילים הראשונים.
למצוא כתבה בעיתון שניתן לפרש אותה בצורה שונה מהותית באמצעות אפקט עליו למדנו בפסיכולוגיה חברתית. צריך להסביר מהו האפקט, איך הוא בא לידי ביטוי, ולהדגים מהכתבה.
חשוב:
- דרך חדשה להסתכל על התופעה
- להדגים בצורה מדויקת מהכתבה
וכו' (יש פירוט במצגת).
