נוירופסיכולוגיה - שיעור 6 – שפה ועיבוד לשוני

שיעור 6 – שפה ועיבוד לשוני

שפה כמנגנון ייחודי לבני אדם

תחום שנחקר כבר אלפי שנים (בהתחלה – יותר מהכיוון הפילוסופי), אך עדין יש המון שאלות פתוחות שעדין נחקרות. התחום מאד אינטרדיסצילינרי – חוקרים מתחום הבלשנות, נוירופסיכולוגיה, פילוסופיה, מדעי המחשב, ביולוגיה...

האם שפה היא ייחודית לבני אדם?

חיות משמיעות צלילים שדומים לדיבור, האם גם הם מדברים? מסתבר שמספר הצלילים מאד מוגבל אצל חיות, המשמעות מאד קונקרטית – קולות משוייכים לתוכן קונקרטי ומאד הישרדותי, אין יכולת ליצור אינסוף צירופים ולהביע תוכן מופשט. אצל קוף מסויים כן מצאו קריאות אזהרה מגוונות, וחשבו שאולי זאת אבסטרקטיזציה – אזהרה-נמר, אזהרה(אחרת)-נחש, אבל כנראה שמדובר בקריאות שמביעות איך לברוח – לא מצאו אותם סתם יושבים ומשחנ"שים על אריות או נחשים, אלא רק בקונטקסט של אזהרה. שימפנזים יכולים ללמוד עד מאות אחדות של סימנים-מילים, ואולי תחביר בסיסי (כלומר – קשר בין סדר המילים במשפט למשמעות). אבל באופן טבעי הם לא עושים את זה.

אם כן מה שמייחד את השפה האנושית היא:

1. היכולת לסיבוליזציה (מאפשרת לחשוב על דברים מורכבים, בזמנים שונים – עבר, עתיד, מופשטים)
2. היכולת להרכיב אינסוף קומבינציות של פונמות (=מילים)
3. תחביר

• הפונמות המרכיבות את השפה (יש אבחנות שונות בשפות שונות – למשל – בשפות אסיאתיות אין אבחנה בין מה שאנחנו קוראים "ל" ו"ר") נלמדות ע"י תינוקות בגיל מספר חודשים (למשל, תינוקות אסיאתיים לא ילמדו להפריד בין "ל" ו"ר"). יש דרכים לבדוק את זה – תינוקות מתעכבים על דברים חדשים יותר זמן, ופונמה שונה היא מידע חדש – וכך אפשר לבדוק אם הפונמה שמושמעת לתינוק שונה מהפונמה הקודמת שהושמעה, בעיני התינוק.
• הבנת חוקי התחביר של השפה גם היא מולדת.

התפתחות השפה האנושית – 2 תיאוריות

מאד קשה לדעת באיזה שלב באובולוציה נוצרה שפה.

תיאוריה ראשונה – המערכת הווקאלית התפתחה, ולאט לאט איפשרה שפה. הגיוני כי גם בע"ח משמיעים צלילים כדי לתקשר.

תיאוריה שניה – התפתחות המערכת המוטורית. כלומר, בהתחלה תקשרו באמצעות זמן גוף. באיזשהוא שלב, אולי כשהמציאו כלים והיידים היו תפוסות, התחילו לדבר. מסתבר שקופים מסויימים עושים תנועות פה שונות, לא רק לצורך אכילה. לפי טענה זו, השמעת הצלילים ע"י בע"ח שרדה בצורה של השמעת צלילים ספונטנית מסויימת – למשל: צעקה בעת מצוקה, אך לא יכלה להתפתח לדיבור. לבני אדם יש יכולת חיקוי מצויינת, הרבה יותר טובה משל בעלי חיים. אחת העדויות החזקות לתיאוריה זאת יש עדויות מוחית -נוירוני מראה, נמצאו בקופים לפני קרוב לעשרים שנה. חוקרים שחקרו את המערכת המוטורית בקופים ורצו לראות איזה נוירונים פועלים כשקוף מושיט ידו לקחת חפץ. פעם, במקרה, הנסיין עשה תנועה לקחת חפץ ומצאו שאותם נוירונים פעלו אצל קוף. תיאוריה אחת היא שהנוירונים מאפשרים לנו לעבר האחר. לנוירונים האלה יש יכולת הפשטה מאד גבוהה – אותו נוירון יגיב לא רק כשהקוף עצמו תופס בננה, אלא גם לקוף אחר תופס בננה, גם אם זה מוסתר חלקית... מכאן מסיקים שיש לנוירוני מראה תפקיד בהבנה שלדברים מופשטים – רגשות, כוונות...

רמות שונות של עיבוד לשוני:

כאן חסר קצת

חלק מהשאלות שנשאל - האם יש אזורים שונים במח שקשורים לבע"ח ולחפצים? האם יש לקסיקון מנטלי (יש עדויות שכן)?

פרגמטיקה

קשור להבנה שלנו שמבוססת על הידע שלנו על העולם. מאפשר להבין חוש הומור, מטאפורות, מסרים מורכבים, אירוניה... “משה ישב ליד החלון, נזרקה אבן והוא נשבר" כאן ההבנה שהחלון נשבר מבוססת לא על התחביר (ידע לשוני) אלא על הידע שלנו על העולם – אנחנו מבינים שחלון נשבר יותר בקלות ממשה. זה קשור להמיספרה ימין.

פרוזודיה

הקצב, המנגינה של הדיבור – משהו מורכב- מקצב, גובה הצליל, עוצמה, דגשים, הפסקות – גם זה מידע שמקושר להמיספרה ימין (ואנישים שפגועים בהמיספרה ימין מראים פגיעה בכך, וגם בפרגמטיקה. גם אנשים עם ספליט בריין יראו קושי בכך – למשל, לא יבחינו בין "אתה עייף?” ל"אתה עייף.”. גם בדיבור, הדיבור יהיה יותר שטוח.

סמנטיקה

חסר קצת

עשו ניסוי להאם יש אזורים שונים במח שאחראים למילים שונות, או קטגוריות שונות (חיות, פנים, חפצים), ומצאו שיש חלוקה כזאת של המערכת הסמנטית – פגיעות באזורים שונים הובילו לחוסר יכולת לשיים קטגוריות שונות (למרות שברור שהיא מזהה, היא מתארת. אנשים עם פגיעה כזאת חווים כל הזמן תחושה של "על קצה הלשון". מאד מתסכל).

גם מחקרים בבריאים מראים עדויות לאותה חלוקה – מראים פעילות באזורים חופפים למחקר הקודם בזמן שיוך אותם קטגוריות.

תחביר, דקדוק

היה מקרה נדיר של אדם שהיתה לו בעיה ספציפית בשמות עצם – כלומר: פגיעה נקודתית בקטגוריה לקסיקלית מסויימת (שמות עצם). בעיה נפוצה יותר היא אגרמטיזם – אנשים שמדברים באופן דומה לאנשים שלומדים שפה חדשה (“הלך שכן אתמול"). זו פגיעה ספציפית בתחביר. בד"כ חלק מאפזיית ברוקה, אבל לפעמים בעיה לבד. דיבור איטי, טלגרפי, כמעט ללא שימוש במילים דקדוקיות (מילות קישור?). אפזיית ברוקה – (=אגרמטיזם ועוד כמה דברים) נהוג לחשוב שמדובר בקושי להפיק שפה, אך מסתבר שהבעיה התחבירית היא דו כיוונית – לא רק בהפקת שפה אלא גם בהבנה (רואים בעיקר עם משפטים שהתחבי שלהם מורכב).

סרטון יוטיוב לש Sarah Scott – נפגעת שבץ צעירה עם אגרמטיזם (נראה לי).

מורפולוגיה

המבנה של המילים. מורפמות הן היחידות הקטנות ביותר בעלות משמעות בשפה. בעברית יש מורפולוגיה מאד מסובכת, באנגלית פחות.

פונולוגיה

פונמה – יחידה תיאורטית בסיסית של הגייה שעשוייה להבדיל בין מילים. (כשמתחילים לכתוב שפה מאבדים את הקשר בין פונמות לאותיות).

פונטיקה

צלילי השפה.

אנחנו חושבים שתפיסת השפה שלנו היא אקוסטית, אבל למעשה היא מבוססת גם על תפיסה פונטית. (הדגמה - סרטון של "בה בה בה" – כשרואים אדם אומר "גה" ושומעים "בה" שומעים "דה" או "טה" או "גה". אח"כ, אם לא מסתכלים, שומעים "בה").

קו-ארטיקולציה – אנחנו מדברים ברצף, לא מפרידים בין מילים (כשלומדים שפה זרה שמים לב לזה).

כנראה שהמנגונים של פונטיקה ופונולוגיה הם מולדים – רואים את זה כבר אצל תינוקות, לעומת שפה כתובה.

אסימטריה מוחית לתפקוד לשוני-

המיספרה שמאל בעבר נחשבה כייחודית לשפה. חוקרים ומקדמים בדקו הבנה והפקה של שפה, ולא מרכיבים יותר מורכבים, כמו פרוזודיה.

יש פירוט במצגת של היכולות השפתיות השונות של כל המיספרה.

אפאזיה

“הפרעה ביצירה או הבנה של שפה הנובעת מכשל במערכת הדו כיוונית המחברת את המחשבה לשפה"

פגיעה בכל אופני השפה – דיבור וכתיבה.

חשוב להבדיל את האפזיה מפגיעות אחרות – מוטוריות, סנסוריות, בעיות חשיבה (רלוונטי בעיקר לאפזיית ורניקה- לפעמים זה נשמע אותו דבר).

פרפזיה -

שיבוש בשפה.

• פונולוגיה – החלפת פונמות (שולחן --> שולחם)
• ורבלי – החלפת מילים (שולחן --> מעיל)
• סמנטי (ברך—> מרפק)

אנחנו חוזרים לגאל ולוויכוח בין הממקמים (אזור שקשור לשפה, אזור לתפיסה, אזור לרגשות) לבין הגישה המשווה ( – כל המח עובד יחד ואין אזורים מסויימים). ההוכחה הגדולה לגישה הממקמת היא אזור ברוקה (הדוגמא של מיסטר טן, שאמר רק טן בפרזודיה מושלמת).

כעבור עשר שנים קארל ורניקה חקר אנשים שמדברים שאופן שוטף, ומצד שני לא מבינים את השפה. ורניקה, ואחר כך חוקרים אחרים בינהם גשוינד בנו מודל לפיהם יש קשר בין האזורים – מהאזרוים השמיעתים בשפה מגיעה לאזור ורניקה שקשור ספציפית לעיבוד יותר מתקדם של השפה, ומשם הוא הניח שיש עוד חיבורים גדוללים ורחבים לאזור ברוקה, שלא סתם נמצא באזור קדמי – הוא קרוב לאזורים מוטוריים ולא מפתיע שהוא קשור להפקה של שפה.

היום רואים מה קורה עם חולים עם פגיעות באזורים שונים, ונראה שלכל אזור יש פגיעה בתפקודים שונים.

אפזיית ברוקה motor aphsia, influent aphasia:

נהוג לחלק לפגיעה נרחבת יותר (שׁדומה יותר למה שברוקה תיאר במקור [אכן, ראו שבמח של החולה שהוא חקר היתה פגיעה נרחבת יותר]) לפגיעה המצומצמת יותר – רק באזורי ברודמן 44,45. בד"כ יש משהו באמצע.

סרטון על בנאדם עם אפזיית ברוקה. איש שממש לא מצליח להביע את עצמו והמראיינת משום מה שדברת אליו כאילו הוא ילד קטן (איך שוטפים ידיים? הממ... יפה מאד!).

יש בעיה גם בקריאה – דוגמא של משימת כתיבת סיפור לפי ציורים.

יש פגיעה גם בחזרה – רואים את זה במשימת הכתיבה.

--> כדי לאבחן ולטפל חשוב למקד את הפגיעה הספציפית.

אפזיית ורניקה

נחשבה בעיקר הפרעה בהבנה של שפה, אבל זה לא רק זה.

יש הפרעה בדיבור שוטף, פרפרזיות, ניאולוגיזם (נראה לי שזה להמציא מילים, לא בטוח), הפרעה בחזרה.

אפזיה הולכתית

זו אפזיה שהיה אפשר לשער מתוך המודל של ורניקה ועוד מישהו. המאפיין העיקרי הוא הפרעה בחזרה. יש פרפרזיות (זה מאפיין את כל סוגי האפזיה). הנזק יכולל להיגרם בחיבורים arcuate facilicus – אוסף גדול של אקסונים שמחברים בין אזור ברוקה ואזור ורניקה. תופעות דומות רואים אצל אנשים שיש להם נזק לאינסולה. גם זה אזור שמחבר בין ברוקה לורניקה, ולכן או שגם שם עוברים חיבורים בין האזורים או שיש שם פגיעות יותר נרחבות שלא זיהינו (לא באינסולה).

אפזיה גלובלית

אפזיה מאד חמורה – הרבה פעמים לא שורדים. בשלב הראשוני רואים צירוף של אפזיית ברוקה ואפזיית ורניקה. אצל אנשים עם פגיעות שפה קשות יש מאפיין שיש תפקודיפ אוטומטיים שבאים פתאום לידי ביטוי.

אפזיות טרנס-קורטיקליות

יש סוגים שונים – מסוג מטורי (דומה יותר לברוקה) או סוג סמסורי (דומה יותר לורניקה). בגלל שהמערכת הבסיסית של ברוקה או ורניקה תקינה, אין הפרעות חזרה.

סוג מסויים של אפאזיה זאת נקרה mixed – ואז יש רק יכולת חזרה – לא מצליחים להפיק או להבין – אין שום קלט או פלט למערכת, אבל כיוון שהערכת הבסיסית שמורה יש יכולת חזרה. רואים תופעה בשם אקולליה – הם פשוט חוזרים על מה שהם שומעים כי זה כל מה שהם מסוגלים לעשות.

שפת הסימנים -

כשחקרו שפת לא מערביות מוצאים את האפזיות השונות.

בשפת הסימנים יש משמעות לא רק לצורה שעושים עם היד, לכיוון ולמיקום. גם בשפת הסימנים רואים את אותן תופעות (אפאזיות) שרואים בשפה מדוברת.

כמו תמיד, מסתבר שחלוקה חדה היא בעייתית, שזו הכללה, שפגיעות בדרך כלל אינן ספציפיות. כמו כן, למרות שהיו רוצים שהמח יהיה לחלוטין מודולרי הוא אינו כזה – לחלק אחד יש כמה פונקציות, יש קשרים בין חלקים (במאמר נראה שאולי אזור ברוקה אינו אחראי ספציפית להפקת שפה אלא למשהו כללי יותר), כמו כן, יש הבדלים בינאישיים וכן אותה פגיעה יכולה לבוא לידי ביטויים שונים.

לכן, יש גישה נוספת – הגישה הפסיכו-בלשנית, שאומרת שצריך להתייחס לתופעות שרואים אצל חולה ספציפי, ולא לחלק להבנה והפקה. גם בטיפול וגם במחקר – חוקרים הבדלים בין יחידים ולא בין קבוצות. הגישה תפסה יותר במחקר ופחות בטיפול, בו עדיין משתמשים בברוקה וורניקה.

שפה ומח – עדויות ממחקר בבריאים

קבוצות שונות של רצפי אותיות – מילים, מילים אפשריות (לפי חוקי הפשה), מילים לא אפשריות, וסתם רצף אותיות (לא ברור בדיוק).לטרליזציה- ככל שזה יותר מילים יש יותר פעילות בשמאל – עדות מוחית לאזורים ספציפיים במח לתפיסה של מילים כתובות.

דיברנו על הבעייתיות במכשור סריקת המח – ואנחנו רואים שלמרות ששאלנו את עצמנו אם בהכרח יש קשר בין זרימת דם לפעילות מוחית מוגברת, נראה שיש קשר בין הממצאים בדימות מח למה שידוע לנו ממחקרים בשיטות אחרות.

שקופית הבאה – פעילות גדולה יותר בשמאל לגירוי אורתוגרפי (-מילים כתובות בשפה).

דיסאסוציאציה כפולה.

N – פעילות שלילית.

400 – אחרי 400 מילי שניות.

N400 נחשב לגל ספציפי לפעילות סמנטית. מראים לננבדק מילה מילה – פעם משפט תקין סמנטית ופעם לא תקין סמנטית, ורואים שהגל מופיע בהפתעה סמנטית (למשל – הילדה היפה נעלה פיצה). כלומר, עדות לפעילות סמנטית אחרי 400 מילי שניות.

אותו רעיון עם גל אחר – LAN P600, לפעילות תחבירית. כשמתרחש הבדל אנחנו מבינים שבנקודת הזמן בו הוא מתרחש המח מבדיל בין משפט תקין למשפט לא תקין.