תהליכים קוגנטיביים - הר.12ב - שיפוט וקבלת החלטות

26/12

תהליכים קוגנטיביים

שיפוט וקבלת החלטות Decision making

כהנמן וטברסקי – קיבלו פרס נובל על הרעיונות להלן.

הנחה: אנשים מאד לא רציונליים, עד אז הניחו שאנשים הם רציונליים.

התוצאות חזרו על עצמם בכל מיני אוכלוסיות – כולל כלכלנים ומתמטיקאים.

קבלת החלטה – יש כמה אופציות. צריך לשקול את הערך של כל אופציה, את התוצאה הצפויה, ואז להחליט.

יש החלטות נורא מסובכות, יכול לקחת אינסוף זמן להחליט, ולכן פיתחנו יוריסטיקות – קיצורי דרך. החיסרון: מאבדים מידע. יש ליוריסטיקות הטיות מאד עקביות.

הנחה בעבר: אנחנו מקבלים החלטות לפי היגיון – הסתברות.

מחקרים רבים מתבססים על הימורים.

למשל:

שתי אופציות להרוויח:

0.6*30$ + 0.4*0$=18 (18 - התוחלת)

או: 0.5*40$ + 0.5*0$ = 20

האופציה השניה היא הבחירה הרציונלית, אך זה לא כך.

דוגמא נוספת: 10^5 – 0 = 10^10+10^5 – 10^10

אבל ברור שזה לא שווה אותו דבר בעיני אדם.

Expected utility theory:

עברו למושג "תועלת" -

Value = probability * outcome utility.

גם התיאוריה הזאת נפלה די מהר, בגלל כמה אפקטים נוספים שהתגלה שמשפיעים על קבלת החלטות.

אפקט הוודאות – Certanity effect -

שתי אפשרויות - לאחת תוחלת גבוהה יותר, אבל סיכוי נמוך יותר להרוויח.

כאשר מכפילים את סיכויי הזכיה התוחלת של אופציה א' נשארת יותר גבוהה, אבל אם הסיכויים וודאיים להרוויח באופציה עם התוחלת נמוכה, אנשים, באופן לא רציונלי יבחרו באופציה הוודאית עם התוחלת הנמוכה.

Prefrence reversals:

Shaffi 1993

אמרו לסטודנטים שהם מתכננים חופשה, ויש להם שתי אופציות, במחיר סביר.

מהקבוצה הראשונה ביקשו להחליט איזה מקום חופשה הם היו מעדיפים.

לקבוצה השניה, קבוצת הcancel אמרו שהם הזמינו שתי אופציות שהם הזמינו, והם צריכים לבטל אחת מהן.

אם אנחנו רציונליים, היינו מצפים שיהיו תוצאות זהות.

המקום הראשון היה ממוצע בכל הערכים, המקום השני היה גבוה בערכים מסוימים ונמוך באחרים.

תוצאות:

	prefer	cancel
מקום ראשון	33	52
מקום שני	67	48

הסבר: כשצריך לבחור מקום, יותר קשובים לדברים הטובים. כאשר צריך לבטל, קשובים יותר למאפיינים שליליים.

מסקנה: האופן בו שואלים שאלה משפיע על האינפורמציה שחושבים עליה כמקבלים החלטה.

--> זה מראה כמה אנחנו לא רציונליים.

Framing effect:

Tverski & Kahaneman 1981

מתכוננים להתפרצות של מחלה, מצפים שימותו 600 אנשים ומחפשים תוכנית כדי להילחם בהתפרצות.

קבוצה 1:

תכנית א' – 200 אנשים יינצלו. (72%)

תכנית ב' – סיכוי של שליש ש600 אנשים יינצלו, ושל שתי שליש שכולם ימותו.

התוחלת שווה. (28%)

קבוצה 2:

תכנית ג' – 400 אנשים ימותו. (22%)

תכנית ד' – סיכוי של שליש שאף אחד לא ימות, ושל שני שליש ש600 אנשים ימותו. (78%)

תוצאות: הרב מעדיפים את א' על ב', והרב העדיפו את ד' על ג'.

דוגמאות אלה מפרות את עיקרון הרציונליות ואת תאוריית הutility.

Sunk cost effect:

קניתם כרטיס להצגה. היא היתה נוראית במחצית הראשונה. האם תעזבו בהפסקה?

• שילמתם 50 שקלים על הכרטיס
• שילמתם 250 שקלים על הכרטיס

רציונלית – אותה תשובה.

למעשה, אנשים ששילמו יותר יישארו יותר.

הפרויקט שאתם עובדים עליו נכשל. האם תנטשו אותו?

• עבדתם עליו שבועיים
• עבדתם עליו שלושה חודשים

ככל שעבדו יותר יש יותר סיכוי שימשיכו לעבוד.

המשכורת של אנשים שנוטים לנטוש, יותר גבוהה.

אצל ילדים לא נמצא האפקט.

Prospect theory

kahanman & Tversky 1979

Prospect theory:

Value = psychological probability * outcome utility (relative to a refrence point).

זה מבוסס על תאוריית התועלת utility.

נחזור לסיפור על התפשטות המגפה.

בתכנית א' וב' נקודת הייחוס (בגלל הניסוח של האופציות) היא ש600 ימותו. הנבדקים לא יוכלו לוותר על הצלה וודאית של 200 אנשים, בשביל הסיכוי של שליש להציל 600 אנשים.

בתכנית ג' וד' נקודת הייחוס היא שכולם חיים – המצב הנוכחי, לפני התפרצות המחלה. במצב כזה לאבד 400 או 600 אנשים נראה די דומה, ולכן הפעם הם מוכנים להמר על הסיכוי של שליש להציל את כולם.

הגורם השני שדיברו עליו הוא הסתברות פסיכולוגית (לעומת הסתברות אבסולוטית), שהיא לא בהכרח ההסתברות שקיימת במציאות. ההסבר לכך מאד מורכב, נתייחס לשני גורמים.

יצרו גרף. על ציר האיקס – ההסתברות האמיתית של מאורעות.על ציר הוואי שמו את ההסתברות הפסיכולוגית – בעיני האדם.

ממצאים:

• כשההסתברות האמיתית נמוכה מאד, אנשים מעריכים שהיא גדולה יותר, (אולי זה מה שגורם לאנשים לקנות לוטו).
• כשההסתברות האמיתית קצת יותר גבוהה, אנשים מעריכים שהיא קטנה יותר ממה שהיא במציאות.

ערך – יש הבחנה בין של רווחים, למצב של הפסדים. הטענה: אנשים מתייחסים אליהם אחרת.

הערך הסובייקטיבי של 100$ הוא y כלשהוא, נקרא לו א. להפסד של 100$ (רווח של -100$) יש ערך סובייקטיבי של 2*א.

לתופעה קוראים רתיעה מהפסד loss avertion - אנחנו יותר סובלים מהפסד ממה שאנחנו שמחים מרווח.

ניסוי שמראה את האפקט:

ניסוי הטלת מטבע.

• הימור 1:
  • בוחרים אחת משתי אופציות: לקבל 10$ אם יוצא עץ, ו50$ אם יוצא פלי.
  • 30$ רווח וודאי.
• הימור 2:
  • בוחרים אחת משתי אופציות: להפסיד 10$ אם יוצא עץ, ו50$ אם יוצא פלי.
  • 30$ הפסד וודאי.

הציפיה (אם האדם רציונלי) – יבחר בשני המקרים באופציה הראשונה או בשניה.

למעשה, אנשים לוקחים יותר סיכון (אופציה ראשונה) במקרה של הפסד.

הסבר: אנשים לוקחים יותר סיכון כי הם מפחדים להפסיד.

--> זו דוגמא אחת פשוטה, יש עוד מחקרים רבים שמצביעים על תוצאות דומות.

Loss avertion – אנשים נרתעים מהפסד ודאי, ולכן מעדיפים לקחת סיכון במקרה של הפסד אפשרי, לעומת בחירה ברווח וודאי במקרה מקביל.

יוריסטיקות קוגנטיביות

Tverski & Kahaneman 1974

יוריסטיקות – קיצורי דרך מחשבתיים בקבלת החלטות.

התאורייה: היוריסטיקות מוטות באופן עקבי.

יוריסטיקת הזמינות

לבני אדם יש נטיה ליצור שיפוטים ולהעריך מסקנות על סמך המידע שזמין לשליפה מהזיכורן באותו רגע.

• דוגמא: שאלו נבדקים האם האות k מופיעה יותר ראשונה במילה, או במקום השלישי.

במקרה זה יותר קל לשלוף מילים שמתחילות בk, ואכן אנשים ענו שהיא מופיעה יותר בתחילת מילה, למרות שהיא מופיעה במקום השלישי פי 3 יותר.

כל עוד אין הטיה בשליפה, היוריסטיקה טובה.

• דוגמא נוספת: אנשים העריכו שכיחות של גורמי מוות לפי הפרסום המדיה.
• מתאם מדומה בין מאורעות. אם שתי תוצאות נשלפות יחד בזיכרון, יש נטיה לחשוב שהן מופיעות יחד בעולם.

יוריסטיקת הייצוגיות Representativeness Heuristic

נטיה לשפוט הסתברות של אירוע מסוים אם הוא מייצג או דומה לתכונות האופייניות של הקטגוריה.

• כשל צירופיות Conjunction Fallacy

דוגמא: הסיפור של לינדה. מוצג סיפור עליה כסטודנטית, ואז שואלים מה סביר יותר, שהיא כעבור 10 שנים פקודה בבנק, או שהיא פקידה בבנק ופעילה פמיניסטית. 85% מהאנשים בוחרים באופציה שניה, אך ברור שהאופציה הראשונה סבירה יותר. ( אם במקום התיאור המילולי היה כתוב שלינדה היא א', או א' וגם ב', היו בוחרים בתשובה הנכונה --> כשל ייצוגי.)

דוגמא נוספת: מה מהבאים סביר יותר לגבי אדם כלשהוא?

1. בן פחות מ55 וסבל מהתקף לב

2. סבל מהתקף לב

3. מעשן וסבל מהתקף לב

4. מעל גיל 55 וסבל מהתקף לב

ברור שהאופציה השניה היא הכי סבירה (כל השאר הם תת מאורעות שלה) אבל רב האנשים בחרו באופציה השלישית או הרביעית.

• הערכה שגויה של מקריות misconception of chance

דוגמאות:

• רצפי הצלחות וכישלונות בספורט misconception of chance – לאורך שנים הרצפים מקריים, אך אנחנו נותנים לזה הסבר אמיתי.
• כשל המהמרים – למטבע יש "זיכרון" לתוצאות עבר. בכל פעם הסיכוי הוא ½ שיצא עץ, אבל אם יצא עץ 10 פעמים אנשים חושבים שיצא להם פלי. (הכשל: באמת מתוך 20 זריקות הסכוי הוא שיצא חצי חצי, אבל אם אנחנו כבר על ה"ענף" הזה של החץ, הסיכוי בהטלה הבאה הוא בדיוק חצי. ותודה ליונתן.)

תהליכים קוגנטיביים - הר.12א- קוגניציה ורגש

26/12

תהליכים קוגנטיביים

קוגניציה ורגש - המשך

הפניית קשב לגירויים רגשיים:

fox et al 2001

גירויים: פרצוף נייטרלי, שמח או כועס.

אחריו תנאי תקף, ואז תנאי לא תקף.

השאלה היא:

האם הקשב מופנה מהר יותר לגירוי רגשי (--> תנאי תקף יותר מהיר)

או אם הגירוי נמשך לגרוי רגשי בקצב רגיל אך מתקשה להרפות ממנו (--> תנאי לא תקף הרבה יותר איטי).

תוצאה:

לגבי תנאי תקף – אין הבדל בין התנאים – כלומר: הקשב לא נמשך יותר מהר לגירוי רגשי.

לגבי התנאי הלא תקף – היה איטי יותר בפרצוף כועס מבשאר הפרצופים – כלומר: קשה יותר להתנתק מפרצוף כועס.

מחקרים של fMRI גילו שאינטראקציה עם האמיגדלה קשורה להישארות הקשב באזור של גירוי רגשי שלילי.

רגשות ועומס קוגנטיבי:

Van Dillen & Koole 2007

מטלה של חישובים מתמטיים משפיעה על עיבוד רגשות.

הטענה: הסחה קוגנטיבית יכולה להפחית את העיבוד של גירויים רגשיים.

• נבדקים ראו תמונות שמביעות רגש שלילי גבוה, שלילי בינוני או נייטרלי
• מטלת הסחה קוגנטיבית – תרגלי מתמטי פשוט או מורכב יותר
• דירוג רגשות שליליים

תוצאות:

שלילית חזקה	שלילית חלשה	נייטרלית
4.71	4.16	2.61	קלה
3.92	3.97	2.66	קשה

מסקנה: העוצמה הרגשית בתגובה לתמונות הרבה יותר חלשה.

הסבר: כנראה שיש עירוב של זיכרון עבודה, שמשפיע על עיבוד רגשי.

שוב, רואים שבניגוד להנחת העבר, לא מדובר בשת מערכות נפרדות אלא יש אינטראקציה בין המערכת הקוגנטיבית והרגשית.

--> השלכות קליניות, הסחה במצבים של דיכאון.

Jackson et al, 2009

האם תהיה קיבולת שונה לפרצופים שמביעים רגשות שונים?

• נקודת פיקסציה
• פרצוף מהפרצופים של אקמן – 2 שניות
• דיליי- 1 שניה
• פרצוף – האם הופיע קודם או לא? (שינו: מספר פרצופים וסוג הרגש – שמח/כועס/נייטרלי).
• מדדו את הקיבולת – כמה פרצופים שומרים בזיכרון.

תוצאות: קיבולת זהה לפרצופים שמחים ונייטרלים, וקיבולת גבוהה יותר לפרצוים כועסים.

זה מזכיר את התוצאות של קיבוע הקשב.

הסבר: כנראה יש לזה ייתרון אבולוציוני.

זו דוגמא נוספת לכך שרגש משפיע על קוגניציה (הראינו: קשב, תפיסה, זיכרון לטווח קצר).

יסודות ביולוגיים - הר.12ב - מערכת השמע

26/12

יסודות ביולוגיים

מערכת השמע

האנרגיה – תנודות של האוויר שמועברות אל האוזן שלנו על ידי הרטט, הוויברציה, של גופים שונים בסביבה, שמזיזים את האוויר שמגיע אל אוזנינו,כך שגלי האוויר נדחפים אל האוזן ויוצרים את התחושה האודיטורית.

תכונות גל הקול:

• תדירות – מספר השיאים או השפלים של הגל בזמן מסוים.
• ככל שהתדירות יותר גבוהה הצליל יהיה יותר גבוה.
• מאפיין נוסף של גל הקול הוא האמפליטודה – המרחק בין השפל לשיא של הגל. ככל שהאמפליטודה יותר גבוהה, כך הצליל בעוצמה גבוהה יותר.
• בד"כ צליל שמגיע לאוזן שלנו אינו טהור. למשל: דו בפסנתר וקלרינט הוא שונה. למה? כי אלו צלילים מורכבים, שמגיעים מהתדירות הבסיסית, שאליה נוספים צלילים מהמבנה של הכלי שייצר אותו (בד"כ מדובר בכפולות של הצליל הבסיסי) והצליל הסופי הוא תרכובת של כל התדירויות שמצטרפות לתדירות הבסיסית.

התנדות של עור התוף גורמות לתנודות של 3 עצמות באזור האוזן התיכונה ומזיזות זו את זו. העצם השלישית Stapes נכנסת ויוצאת בהתאם לתדירות הצליל, והיא מהווה שסתום לתעלה דמויית חילזון - Cochlea שמלאה בנוזל, שבה נמצאים התאים שעושים את ההתמרה של הצליל לפוטנציאלים חשמליים.

הגל נדחף לאורך כל הcochlea באותה תדירות בה הוא היה באוויר.

אם נעשה בה חתך רוחב נראה שהיא מחולקת לאורכה ל-3 חלקים, באמצעות שתי ממברנות. אחת מהן היא הממברנה הבאזילארית, והיא בעלת תכונות אלסטיות מיוחדות.

(בסביבת הcochlea יש את האיבר שאחראי על שיווי המשקל שלנו.)

גל הנוזל מרטיט את הממברנה הבאזילארית,והיא רוטטת כמו מיתר. על פני הממברנה הבאזילרית יש מבנה של תאים שיושב לכל אורך הממברנה, והוא נקרא "האיבר של קורטי" והוא מעביר את הגלים לשינויים בפוטנצאיל חשמלי (התמרה). התכונות האלסטיות של הממברנה הבזילארית משתנות לאורך הcochlea (מהצד של הstapes עד לצד שרחוק ממנו). תנודות שונות מרטיטות באופן דיפרנציאלי אזורים שונים של הממברנה הבזילארית. באופן שבו צלילים גבוהים ירטיטו אזורים שיותר קרובים לstapes. זה חשוב, כי המיקום של הרטט על פני הממברנה, הוא זה שיוצר את תחושת גובה הצליל.

רב הקולות בעולם שלנו מורכבים. בו זמונית אנחנו שומעים צלילים רבים – כלומר ברגע נתון חלקים שונים של הממברנה הבזילארית ירטטו בו זמנית.

המח עושה אנליזה של החלקים השונים שרוטטים שרגע מסוים, ועל סמך זה בונה את תפיסת השמיעה.

באיבר של קורטי נמצאים תאי הרצפטור האודיטוריים – תאי שערה.

יש שתי סוגים של תאי שערה – בצדדים שונים של האיבר של קורטי - תאי שערה פנימיים (שורה אחת) ותאי שערה חיצוניים (שׁלוש שורות). התאים שיורים את ההתמרה הם תאי השערה הפנימיים.

כאשר הממברנה הבאיזלרית רוטטת היא זזה למעלה ולמטה. על פני הממברנה באזור האיבר של קורטי יש ממברנה קשיחה, שלא רוטטת – ממברנה טקטוריאלית, והשערות שיוצאות מתא השערה הפנימי כמעט נוגעות בממברנה זאת. לכן, כאשר הממברנה הבאזילארית זזה, השערות זזות יסית לממברנה הטקטוריאילת, ומתכופפות. הכיפוף הזה הוא אחראי להתמרה, באופן הבא:

תא השערה יכול לשחרר נוירוטרנסמיטור כאשר הוא עובר דפולריזציה. זה קורה כאשר יש תזוזה של השערות, כי השערות קשורות בינהן במעין קפיצים, ובקצה של כל קפיץ בצד העליון של השערה, יש תעלה ליונים כאשר הממרנה הבאזילארית זזה יחסית לממברנה הטקטוריאלית, הקפיץ נפתח, והקצה שלו שמחובר למעין מכסה על השערה, והמתיחה גורמת באופן פיזי לפתיחה של התעלה וכניסה של יונים לתוך התא.

הממברנה הבאזילרית יש ריכוז גבוה של נתרן (לא נתרן, כרגיל) האשלגן נכנס פנימה, גורם לדפולריזציה ולשחרור של נוירוטרנסמיטור.

יסודות ביולוגיים - הר.12א - ראיה - המשך

26/12

יסודות ביולוגיים

ראיה – המשך

שק' 55:

התאים בקליפת הקורטקס הוויזואלי הראשוני מגיבים לאפיונים ספציפיים של הגירוי הוויזואלי.

(חסר קצת בתחילת השיעור)

שק' 58:

לחלק מהתאים המורכבים יש עוד רגישות – לתנועה (בכיוון מסוים בלבד).

• התא מגיב רק לאוריינטציה מסוימת של מעבר הגירוי
• מגיב רק לכיוון מסוים של התנועה
• אין איזור אינהיביטורי ספציפי – מגיב לגירוי בכל השדה הרצפטיבי.

זהו תא מורכב, שמקבל את הקלט שלו ממספר תאים פשוטים, שכולם מגיבים לגירוי אנכי באזור מסוים.
תאים פשוטים – מגיבים לאור וצל באוריינטציה מאד ספציפית.

שק' 61:

יש אפיון שנקרא השתנות הדרגתית של אור וצל. כאשר מסתכלים על גירוי יש הרבה אינפורמציה שלא מגיעה כגבולות ברורים בין אור וצל, אלא כהשתנות מדורגת בין אור וצל. היא יכולה להגיע בסוגים ושכיחויות שונות של השתנות מרחבית. גם גירוי מהסוג הזה יכול להיות סלקטיבי וספציפי לתאים מסוימים בקורטקס.

גם במקרה הזה – ההשתנות צריכה להיות באוריינטציה מסוימת (-אנכית, אורכית, אלכסונית בזוויות שונות...).

גירוי חשוב נוסף שמפעיל תאים באופן ספציפי הוא העובדבה שגירוי מסוים מגיע לנקודות שונות (יחסית) ברשתית של כל עין. ההבדל בין המיקום על שתי הרשתיות הוא שמייצר אצלנו את תפיסת העומק (יכולת להבדיל בין דברים קרובים ורחוקים – תפיסה סטריאוטקסית, באופן ישיר).

התאים מאורגנים בקבוצות שנקראות עמודות. הם הולכים מפני הקורטקס אל עומק הקורטקס (שכבה 1 – שכבה 6). אם מכניסים אלקטרודה לקורטקס, אפשר לראות שכל התאים בנתיב של האלקטרודה יגיבו לפס באוריינטציה מסוימת. באזור סמוך כל הנוירונים יגבו לפס באוריינטציה שונה במקצת (כמה מעלות) וכן הלאה. לכל התאים שמגיבים לאוריינטציה מסוימת קוראים עמודת אוריינטציה.

עמודות האוריינטציה (יש בקורטקס הוויזואלי אלפים, וכל אחת מגיבה למקטע קטן של שדה הראיה) ומאורגנות בצורת שבשבות, שבהן תאים סמוכים רגישים לכיוונים שונים. בכל שבשבת יש עמודות הרגישות לכל האוריינטציות האפשריות.

נוירונים שמגיבים לאינפורמציה מעין אחת, סמוכים ונפרדים לנוירונים שמגיבים לאינפורמציה מעין שניה (בציור – עין אחת אדום, עין שניה ירוק). יש דומיננטיות בהפעלה של נוירונים לאחת העיניים.

באופטיק כיאזמה, בגלל החציה של האינפורמציה, כל המיספרה מקבלת אינפורמציה מהצד הטמפורלי של אותו צד ומהצד הנזלי של העין השניה. בהתאם לצד ממנו מגיעה האינפורמציה תהיה הדומיננטיות - Ocular dominance.

יש אבחנה כמעט מוחלטת בין נוירונים שמגיבים רק לאוריינטציה בין כאלה שמגיבים לצבע (מסוים) מאותה נקודה. Blobs. גם כאן יש דומיננטיות עינית.

Hyper column:

בקורטקס יש משהו כמו 2500 כאלה. בכל אחד:

• עמודות אוריינטציה
• עמודות דומיננטיות עינית
• blobs רגישים לצבעים.

V1 – קורטקס ראייתי ראשוני. מסביב לו יש אזורים שנקראים extrastriate cortex, והם אחראים לניתוח יותר מתקדם של הגירוי. אם בv1 הנויורנים הגיבו לאפיונים מאד ספציפיים באזורים מאד מסוימים, האזורים מסביב מתחילים לעשות אינטגרציה (“מרכיבים פאזל") כדי לקבל את התמונה כולה. אלו נקראים אזורים שניוניים, או יונימודאליים. גם כאן, אזורים ספציפיים יטפלו באפיון ספציפי – צורה / צבע / תנועה וכו'. עדין אין הרכבה של התמונה כולה.

שק' 70:

אפשר לראות אזורים שונים במח שעוסקים בראיה – אונה טמפורלית תחתונה, ואונה פריאטלית אחורית.אזורים אלו לאט לאט עושים אינטגרציה של המידע הריאיתי עד לתפיסה הכוללת.

שני נתיבים:

• נתיב וונטראלי - קורטקס ראשוני, דרך אזורים שניוניים - extrastriate אל האונה הטמפורלית התחתונה – ניתוח צורה: מה אנחנו רואים?
• נתיב דורסאלי – מהקורטקס הראשוני אל האונה הפריאטלית האחורית – ניתוח מיקום: איפה אנחנו רואים את מה שאנחנו רואים? (איפה אניחנו לפעול על מה שאנחנו רואים?)

--> האזורים האלה נמצאים ברובם בתוך הקפלים של הקורטקסץ כדי לראות את השטח היחסי שהם תופסים – משטחים את הקורטקס באמצעים ממוחשבים.

נתיב וונטראלי

V8 V4 – חשוב מאד בתפיסת צבע. מהבלובס בקורסקס הראשוני האינפורמציה עוברת ל v2, ומשם לv4 v8. התאים באזור של הבלובס מופעלים בעיקר על ידי צבע, בעיקר צבעים ראשוניים – אדום, כחול, ירוק וצהוב. באזורים v48 נוצרת אינטגרציה בין צבעים ראשוניים וכך נוצרת התפיסה של כל הצבעים. בנוסף, התאים בv48 מגיבים גם אוריינטציה. תאים מסוימים יגיבו לפס אדום באוריינטציה מסוימת – זהו אזור גבוה יותר מבחינת האינטגרציה שהוא עושה. תאים אלו אחראים גם לקביעות של הצבע – אנחנו שופטים צבעים בהתאם לניקוי של תאורת הרקע – אנחנו נזהה חולצה אדומה בבוקר ובערב, וזה הודות לניקוי בv4. (למשל: צבע שיופיע גם במרכז השדה וגם בפריפריה, התאים יגיבו אליו פחות מאשר אם הוא רק במרכז).

בהתאם לתפקיד, נזק ספציפי בv4 יגרום להפרעה בראיית צבעים. בד"כ אין הפרעה ספציפית רק באזור זה, אך יש מקרים כאלה – אקרומטופסיה – חוסר יכולת לראיית צבע. אדם כזה לא רק שאינו מסוגל לזהות צבעים אלא גם לחשוב על צבעים ולדמיין צבעים.

התפיסה האינטגרטיבית המסוימת מתרחשת באזור הקדמי של האונה הטמפורלית. נוירונים שם מגיבים לגירויים מורכבים, פחות קשור לאיפה הם נמצאים בשדה הראיה, ויכולים להפעיל וירונים שיגיבו לגירויים מורכבים מאד, כמו הדמות בתמונה הfMRI.

האם יש תא מסוים שמגיב רק לפרצוף של נמר? האם כל ייצוג מעלה בסופו של דבר תא, או קבוצת תאים, ספציפית?

אפשר לבדוק ע"י הקרנת תמונות ורישום פעילות בקורטקס הוויזואלי של חיה.

תשובה: תאים שמגיבים לגירוי מורכב מגיבים בד"כ גם למאפיינים יותר פשוטים של הגירוי (לעיתים יגיבו פחות – בפחות פ"פ), עד רמה מסוימת של פשטות, אז לא יגיבו.

באונה הטמפורלית התחתונה ישנה אינטגרציה של צורות פשוטות, אך עם זאת הפעילות של תא מסוים איננה מהווה את הייצוג המוחי של אותו עצם (grandma cell).

אגנוזיה וויזואלית – חוסר יכולת לזהות אובייקטים בראיה.

באזור המעבר בין האונה האוצייטלית לטמפורלית יש קבוצה של נוירונים שמגיבים ספציפית לפרצופים. לאורך ההתפתחות אפשר לראות שהתגובתיות לפרצופים באזור הזה עולה. (שק' 85).

האם האזור הזה התפתח באבולוציה? האם הוא ספיציפי לפרצופים? מסתבר שהאזור פציפי לכל סדרה של דמויות מורכבות שאותן לומדים לאורך שמן, כמו שאשר לראות ממסקנות היסוי הבא. יצרו דמויות ממוחשבות בשם greebels. נתנו לנבדקים להתאמן על זיהוי הסדרות של הדמויות, ואכל התגובה באזור עלתה ככל שהנבדקים היו יותר מיומנים.

פרוסופגנוזיה – חוסר יכולת לעשות אינטגרציה של תווי פנים לכדי פרצוף שלם. במקרה של אדם שמורכב מירקות הם יראו את הירקות, אך לא את הפנים. (איכר עם פרוסופגנוזיה לא יוכל להבדיל בין הפרות שלו.

נתיב דורסאלי -

תפיסת תנועה – V5 -

אנשים שנפגעים באזור הזה מקבלים אגנוזיה ספציפית לתנועה akinetopsia. חולה כזה יראה עצם נע כעצמים נייחים שקופצים מעמדה אחת לאחרת.

האזור בקורטקס – באונה הפריאטלית האחורית, בעיקר בצד הימני של המח מעורב בתפיסה מרחבית וביצירה של מיפוי של המרחב. חולים עם פגיעה באזור זה מאבדים את היכולת להפנות קשב ולפעול בצד הקונטרלטרלי של העולם, יחסית לאונה הפגועה.-neglect. הם גם לא יכולים לדמיין את החצי השני של המרחב הוויזואלי.

אזור האונה הפריאטלית האחורית מעורב בהכוונתה של פעילות מוטורית, כולל תנועת עיניים כלפי גירויים ויזואליים וסנסו מוטוריים. הכוונה כזאת מחייבת תפיסה של מקום האובייקט ביחס לתנוחה ולתנועה של האברים. ללא אינטגרציה בין מרכיבי התפיסה הזאת לא ניתן לפעול כלפי אובייקט.חולה שפגוע באזור זה לא יוכל להושיט יחד לחפץ כדי לאחוז אותו, או לעקוב עם עיניו אחרי עצם זז. Simultagosia - החולה לא יוכל לראות שתי עצמים בו זמנית.