יצירות מופת - שיעור 6 – פירדאוסי / שאה נאמה

נתרחק מהמערב הדקדנטי – שקיעת האימפריה הרומית. נלמד פרק חשוב מהשאה נאמה "ספר המלכים". התרגום המצוין של אליעזר כגן מייצג את האסכולוה הרוסית של אירנולוגיה.

נושאים:

1. דברי רקע
2. המלחמה המתמדת בין איראן לתורן
3. כוחו של הגורל – הדבר הזה את אחד המתרגמים לאנגלית להכתיר את תרגומו לפרק זה 'טרגדיה' ודווקא בכל הנוגע לתפקידו של הגורל, ודווקא בשיתוף הפעולה של בני האדם בכוחו המזיק של הגורל
4. העלמת המידע בין הדמויות הפועלות (אנחנו יודעים הכל, הדמויות לא), וההכרה – הרגע בו מגלים אמת מחרידה (מושג שקשור לטרגדיה)
5. ההחמצות והגורמים המעכבים. במהלך היצירה יש רגעים רבים בהם רוסתאם וסוהרב על סף להכיר אחד את השני וזה נמנע על ידי המחבר, או המסורת עד לסוף המר.
6. זואומורפיה – הדמויות מושוות לחיות, בד"כ חיות גדולות או חיות טרף.

1 דברי רקע

היצירה הזאת קשורה לעולם שאינו כל כך ידוע לציבור הרחב. איראן לא כל כך מוכרת למי שאין לו קשר ביוגרפי עם איתה. המתרגם משאיר מונחים איראניים רבים כמו במקום.

המחבר, פירדאוסי, נולד ב-940 באיראן. הוא שייך לאיראן המוסלמי, כנראה שיעי, אבל זה לא בא לידי ביטוי כל כך ביצירה. אפגניסטאן שייכת לעולם האיראני – איראן זה מושג הרבה יותר רחב של איראן בת ימינו. הספונסר של פירדאוסי היה שליט תורכי (תורכיה של פעם). רוסתם בא מזבול, או זבולסטון. המחבר מיקם את ארץ מולדתו של גיבורו רוסתאם לא הרחק מהעיר ממנו הוא בא. אימו של רוסתאם באה מקאבול, כלומר רב העלילות מתרחשות באזור המזרחי ביותר של העולם האיראני במובן הרחב שלה – מערב אפגניסטן.

פירדאוסי לא המציא את הסיפורים שהוא מספר, אלא הידר את החומרים הנראטיביים בצורה פואטית שאפשר לייחס אליו, אבל הרעיונות לקוחים מאפוס קדום יותר שמחזיר אותנו לאיראן שלפני התאסלמות הפרסים, איראן הססאנית (שושלת שלשטה על איראן – מאה חמישית עד שביעית). הססאנים הם בני הדת הזורואסטרית – דת שמאמינה בקיום שתי רשויות – טוב ורע. בפרסית בינונית (הפרסית שלפני הפרסית המוסלמית) נכתבה יצירה אפית שמספרת את אותם סיפורים בערך, ואנחנו משערים שמיצירה זאת שאב פירדאוסי את החומרים שלו (ליצירה זאת, שחוברה כנראה במאה החמישית – שישית לספירה קוראים חרבתיי נאמק = ספר האלילים). פירדאוסי החליף את השם ספר האלילים לספר המלכים, וכך התאים את השם לשלטון המוסלמי, שלא ממש חיבב רעיונות פדאניים, אליליים. זה יותר תקין פוליטית בחברה מוסלמית. היצירה הזאת היא מונומנט – קודם כל מבחינת אורך: 50-60 אלף זוגות של דלת וסוגר (דלת וסוגר – מושג מהשירה הערבית שאומץ על ידי שירה עברית בתור הזהב. כל שורה מורכבת מדלת וסוגר – לפני ואחרי הקו הנטוי. במקור הפרסי שני זוגות אלה מתחרזות, זה בדרך כלל לא כך בתרגום). זאת פואטיקה ערבית שהולבשה על השפה הפרסית כדי לשמש כלי לחומרים נרטיביים פרסיים – שילוב מעניין של צורה ערבית עם שפה ותכנים פרסיים. זו סינתזה, הכלאה מסויימת, והיא מוצלחת מאד, כי היא הניבה את אחת היצירות המרשימות ביותר בתולדות הספרות המוסלמית.

2 המלחמה המתמדת בין איראן לתורן

תורן – ישות המנוגדת לאיראן. אפילו מבחינת החרוז רואים שאלו ישויות משלימות תוך נמיגוד ועימות. היריבות בין איראן לתורן עוברת כחוט השני במשך רב היצירה. קשה להבין את משמעות העימות הזה, הוצעו שלוש אפשרויות כדי להבין את ההנגדה בין איראן ותורן:

1. קריאה שטחית מזהה את תורן עם העמים ה תורכיים, שגרים בשטח עצום. בשל הדמיון הפונטי בין תורן לבין תוירק (השם המקורי של התורכים) חשבו שפירדאוסי משווה את תורן לתורכים. קשה להאמין לזה, כי הספונסר של פירדאוסי היה תורכי, ולא כל כך הגיוני שהוא כותב על תורכים דברים כל כך רעים. (זאת השערה טיפשית, ההשערה הבאה מתוחכמת יותר).
2. איראן ותורן מנוגדים מאז תחילת ההיסטוריה של העמים האיראניים (העם האיראני הוא אחד העמים העתיקים ביותר בתולדות האנושות- היסטוריה מכ-1000 לפני הספירה). אחת היצירות הראשונות בתרבות האיראנית היא היצירה הנקראת זנדאווסטה. אפשר להתייחס אליה כאל התנ"ך של הזורואסטריזם, ספר קדוש לפיו האיראנים שלפני האיסלאם ביססו את דתם. בתקופת האווסטה לא היה אף תורכי באזור, ולפי האווסטה רואים שהמושג תורן כבר קיים – כבר מופיעה ההנגדה בין האיראנים לתורנים, ולא ייתכן שאלו התורכים. הכוונה באווסטה לתורנים היא לעמים איראנים שעדין ניהלו חיים של נוודים בערבות הנמצאות צפונה מאיראן, ואילו באיראן עצמה, שכוללת את אפגניסטן, האיראנים כבר ישו יישוב קבע וניהלו חיים תרבותיים – הניבו את אחת התרבויות המעודנות שידע העולם. כלומר זו הנגדה בין תרבותיות לנוודות. באזור הצפוני של אפגניסטן זורם נהר חשוב מבחינה אסטרטגית, המפריד בין הערבות לאפגניסטן. ייתכן שבתקופה זו נחשבו האיראנים שטרם עברו ליישוב קבע – נוודים, שודדים שלפעמים מסתננים לארץ הציוויליזציה ומזיקים לניהול הנורמלי של החיים. קיימת איבה מתמדת בין נוודים לתושבי קבע – עד עצם היום הזה (אנשי הערים והבדואים).

כדאי למתן את השערה הזאת משום שבסופו של דבר אף על פי שאיראן ותורן מונגדים סוהרב הוא הכלאה בין אב איראני ואם תורנית, ואולי דווקא בגלל ההכלאה הזאת, התרכובת הבעייתית בין איראן ותורן הגיבור נידון למוות – הוא לא יכול להתקיים, הוא מורכב מדי, מהווה סוג של טעות בהנגדה הזאת. אבל אם מחטטים עוד רואים שרוסתם עצמו לא כל כך איראני כי אמו באה מאזור זבולי – קאבול. אביו של רוסתם – דסתם או זל.

כמו בנו בתחילת הקטע שלמדנו, הסתובב בקאבול ושם פגש את אשתו ומשם בא רוסתם. הגיבורים שלנו לא בים מבתים מיוחסים אלא מפגישים אותנו עם תופעת ההכלאה – הרפתקנים הבאים מהגבולות. רוסתם הוא הבן של זל ונסיכה מקאבול, וסוהרה – הבן של גיבור שמוצאו קצת מעורה ונסיכה תורנים בשם תהמינה. זה מאד בעייתי. הסיפור של פלרטוטים עם האויב במסגרת הסוגה האפית אופייני. הגיבור האפי רבות אינו מייצג את התרבות הדומיננטי – הרבה קורה שהוא שייך לקצוות – לגבולות, לקו התפר, וכך זה עם רוסתם וסוהרב – הם אנשי הספר, אנשי הגבול בין שתי עולמות שמנוגדים זה לזה – איראן ותורן.

3. השערה פחות גיאוגרפית ויותר מטאפיזית – המקורות של פירדאוסי הם חומרים נרטיביים מאיראן שלפני האיסלאם – מהדת הזורואסטרית – דת שהאמינה במלחמה מתמדת בין רשות הטוב – ahura mazda ובין רשות הרע - ahriman. ארימן מוזכר בקטע שלנו דווקא בנוגע לתורנים – בשלה מסויים נאמר על רוסתם (שנתפס כתורני) שהוא ארימן. כלומר – איתור על מפת הערכים. לפי הדת הטובים, בין האור, הם האיראנים, והרעים הם התורנים, המזוהים עם אל הרע – הארימן. יש כאן נרטיביזציה – הפיכה לסיפור, של רעיון דתי. לפי רעיון זה אל הרע ואל הטוב הם בעלי כח דומה, הטוב אינו חזק יותר, ולפיכך מתקיימת בינהם מלחמה מתמדת – כלומר סוהרב הוא הכלאה לא רק בין אב איראני לאם תורנית, אלא גם בין הטוב לרע (למרות שהוא דווקא סימפטי). ייתכן פירדאוסי עצמו לא היה מודע לאימפליקציות הדתיות והערכיות של המלחמה בין הטוב והרע, כי הוא כבר לא שייך לתקופה שמאמינה בזה, ייתכן שיש כאן משהו יותר אינטואיטיבי.

 אפשר גם לשלב את ההשערות – כל מי שיושב באזורים שאלה מזוהה עם כוחות הרע – בין אם הוא תורכי ובין אם הוא תורני. אבל חשוב להזכיר פירדאוסי מנקודת מבטו לא יכל לראות את הרבדים האלה.

עוד נקודה חשובה בנוגע למלחמה של תורן ואיראן – קשה למצאו בהיסטוריה של איראן דברים דומים, שאה נאמה – אפוס שאינו בהכרח קושר להיסטוריה אמיתית. נהוג לחלק את השאה נאמה לשלוש:

• עידן המיתוסים
• עידן הגיבורים  לכאן שייך הסיפור של רוסתם, ואין לא משמעות היסטורית ממשית.
• עידן המלכים (יותר קשור לכותרת).  קשור למלכים הססאניים. היצירה מתחברת בסופו של דבר להיסטוריה הידועה – הקטע האחרון מספר של מותו של המלך הססאני האחרון, פירדאוסי חייב לאמץ את נקודת המבט של האיראני שקדמו לאיסלאם ולראות בכיבוש המוסלמי סוף של העולם האיראני. רואים שפירדאוסי משוסע בין שני עולמות – שיוכו המוסלמי (שהשליך על שינוי הכותרת) וגאוותו האיראנית שמחייבת אותו לראות בכיבוש המוסלמי סוג של חורבן.

חשוב לציין בכל הנוגע לגוון המקומי של היצירה – כגן לא טרח לתרגם את הכל ורבות השאיר את המילים הפרסיות, ולכן – כמה מפתחות:

• פהלוואן – גיבור
• תהמתן – זה אינו שם פרטי אלא תואר – הכוונה היא 'בעל גוף ענק' (רוסתם וסוהרב הם ענקים)
• יזדן – האל הטוב (האל של האיראנים - האל של הרעים הוא ארימן).
• שה / שהרייה - מלך

3 כוחו של הגורל

כח הגורל נוכח מאד בכל היצירה, אבל הגורל הזה אינו בהכרח מעשה ידי האל הטוב או האל הרע – אנחנו רואים שבמקרה מסויים הדמויות הפועלות מסייעות לגורל להזיר להן. למשל, בתחילת הקטע הנסיבות שבהן ההרפתקן רוסתם מגיע לעיר סמנגן באזור תורן קשורות למניפולציה של הנסיכה המסתורית תהמינה, ששמעה על רוסתם (הוא לא יכל לשמוע עליה כי היא היתה נסתרת – לא הראתה את פניה ולא השמיעה את קולה לאיש). רוסתם אוהב להתגרות בגורל וחוצה את הגבול בין איראן לתורן – זה מעשה מסוכן ומגונה, והוא שילם על כך. כדי למשוך את רוסתם אל סמנגן תהמינה שולחת שמונה תורנים כדי לחטוף את הסוס האגדי של רוסתם – רכש. רוסתם תופס את זה כשוד. רוסתם מאד אוהב את רכש ולא יכול לחיות בלעדיו – בעולם הערבות הפרש קשור קשר הדוק כיותר עם סוסו – מה גם שרכש הוא סוס כמעט מאגי – היחיד שיכול לסבול את משקלו העצום של רוסתם. זה מתגלה אחרי המפגש הגורלי של רוסתם והיפיפיה שמופיעה באמצע הלילה בליווי משרתת אחת. הסיפור הזה מאד מפוקפק (בדיעבד רוסתם ביקש את ידה מאביה). לפי גרסאות אלטרנטיביות ליל הכלולות התרחש לפני החיזור הפורמלי של כהן הדת שהלך לבקש את ידה של תהמינה מאביה. המניפולציה הזאת היא גורלית, והיא דוגמא לכך שתהמינה היא בעצם יד הגורל – בעזרת הגניבה המדומה והמתוכננת היטב של הסוס (נישואין שאורכים לילה אחד – חשוד). אחרי שסוהרב נולד תהמינה מעלימה ממנו את המידע על אביו – היא מזכירה את שמו של רוסתם אבל מאד לא מדוייקת במידע שהיא מטפטפת לו על אביו הביולוגי, והיא גם מחנכת אותו לכך שלא יגלה לאף אחד לאביו הוא רוסתם – יש כאן משחק בין העלמת המידע מהבן ומהסביבה התורנית – אסור שאף אחד בתורן יגלה שאביו של רוסתם איראני – זה יגרום לסכנת חיים לסוהרב. יש מניפולציה מתמדת מההתחלה – תהמינה מביימת לא רק את גניבת הסוס אלא עוטפת את סוהרב – הגיבור הצעיר – בעטיפה של סודות והעלמת מידע. היא לא רוצה שהאב והבן אי פעם ייפגשו, ושייודע שאביו של הנער הוא הגיבור האיראני רוסתם.

בשלב מסויים סוהרב רוצה לשנות את ההיסטוריה של האיבה המתמדת בין איראן ותורן. הוא מתכוון במלחמתו נגד האיראנים להדיח את המלך האיראני (הלא ראוי) כאי כאווס ולהושיב על כס המלוכה את רוסתם, כאשר הוא עצמו שואף להדיח את מלך התוראנים – אפרסיוב – ולמלוך במקומו, כלומר- הוא שואף לתקן עולם. בשלב מסויים הגיבור הצעיר סוהרב שואף לתקן עולם – ברגע שאיראן ותורן תהיינה ממלכות של אב בן סביר להניח שהאיבה המתמדת בין איראן לתורן תגיע לסופה –אך איבה זו אינה יכולה להגיע לסוף, והכוונות המבורכות לא התממשו. אין אפשרות לפדות את האיראנים והתורנים מהאיבה המתמדת הזאת.

פירוש נועז מתוך מחקר של אולגה דווידסון – היא מציעה פירוש מעניין על הסוף המר של הריגת הבן על ידי אביו. לדעתה מה שפועל כאן הוא לא סתם גורליות, כמו בטרגדיות, אלא גורליות פוליטית. כאו כאווס הוא מלך לא ראוי – הוא רצה להוקיע את רוסתם משום שרוסתם הגיע באיחור לטירה הלבנה (רוסתם הוא משרת נאמן של המלך – אפילו שהמלך אינו ראוי [להיות משרת נאמן של מלך לא ראוי חוזר הרבה באפוסים], הוא מורד רק בדיבורים ולעולם לא במעשים). דוקא משום שרוסתם הוא נתין נאמן של מלכו רצונו להיות נאמן למלך גבר על חיבתו לבנו – הוא הקריב את בנו על מזבח הציות למשל, הסמכות הפוליטית. במילים אחרות הענק הזה התנהג כמו רובוט – חשוב מאד לשרת את המלך – לא משנה מה התוצאות <מישהו אמר עקידת יצחק?>. זו קריאה פלימססטית – מסתמכת על הרובד, ההיגיון הסמוי מעבר לרובד הגלוי. דבר המלך תמיד חשוב יותר מרצונו של הנתין, ואם צריך להילחם במישהו חייבים להרוג אותו, אפילו אם המישהו הזה הוא הבן שלך.

• בעיני מחמוד, שהזמין את היצירה, דבר המלך אינו הסמכות הגבוהה ביותר, אלא דבר האל. הסיפור כאן מאפיין יותר את איראן שלפני האיסלאם – בדומה שסמכותו של אחשוורוש במגילת אסתר – סמכות מוחלטת.

4 העלמת המידע בין הדמויות הפועלות וההכרה

מאפיין כללי שלשאה נאמה אבל גם ספציפי לקטע שלנו – הלוחמים אינם יודעים את זהות הלוחמים מולם, כי ראשיהם כנראה מכוסים בקסדות. אחד הדברים החשובים לפני שפותחים בקרב הו לדעת את שם האויב, כי אם יודעים במי נלחמים אפשר לדעת לווסת את הכח מולם. אם לא יודעים מול מי נלחמים יש בעיה של לוחמה פסיכולוגית.

סיפור העלמת המידע במהלך הקרב מתואר כמה פעמים. הקרב הראשון שמתואר בקטע שלנו הוא המלחמה של סוהרב עם גרד אפריד – לוחמת מחופשת לגבר. הוא מגלה את זהותה רק כשהוא מביס אותה, ורק כשהיא כבר לא יכולה להתגונן היא משתמשת בקסם הנשי שלה כדי לנטרל את האגרסיביות של סוהרב, שכאשר מגלה שמדובר באישה נקשר אליה ומתאהב בה. היא עושה מניפולציה ומצליחה לברוח ולהיכנס לטירה הלבנה ולסגור את הדלת לפני שסוהרב מצליח להיכנס. עוד משהו ששיך להעלמת המידע - רוסתם מצליח להסתנן למחנה התורנים לבוש כתורכי (-כתורני, לא חייבים לקבל את האמירה הזאת באופן מילולי, ייתכן שתורכי הכוונה תורני) ושם הוא הורג את אחד התורנים – את ז'נדה ראסם. הוא אורב לו, הורג אותו ולמחרת מוצאים את גופתו וזה מעורר את חמת האיראנים. עוד משהו – לפני הקרב בין סוהרב וגרד אפריד הוג'יר נשבה, וסוהרב שואל את הוג'יר שאלות על המחנה האויב. המוטיב של תיאור צבא האויב על ידי שבוי ממחנה האוייב חוזר כמה פעמים בשירת הגיבורים כתוגה – לתחבולה הזאת של קטלוג צבא האויב באוהלים יש שם – קטלוג. יש מימד תיאורי, לא רק סיפורי, בכל שירת גיבורים. התענוג הנובע מקריאת שירת גיבורים לא נעוץ רק בסיפור, אלא גם בתיאור. התיאור פעמים רבות בא לידי ביטוי על ידי קטלוג די שיטתי, בעיקר כשרוצים לשלבו בפעולה מודיעינית. סוהרב מאיים בעונשים ומבטיח תגמולים להוג'יר תמורת מסירת מידע על המחנה האויב, ואפילו כל הוג'יר מסרב לגלות לסוהרב שבאוהל הירוק יושב רוסתם ומספר לו שיש שם נסיך סיני.

רוסתם קצת ברוטלי, הוא ענק. זאת לא דמות חכמה בהכרח. רוסתם אינו חכם. סוהרב קצת יותר חכם, אבל גם הוא לפעמים מתנהג כמו פרא אדם וכמו תמיד. אבל רוסתם הוא דמות על גבול הגיחוך, וזה מודגם בזה שאחד מכלי הנשק האהובים עליו הוא אלה – ובהרבה תרבויות גיבור ענק שנלחם עם אלה הוא גיבור מטומטם (כך הרקולס לפעמים בתרבות היוונית). רוסתם הוא מאד חזק, אבל לא ברור שהכח הפיזי מספיק. יכול להיות שהעלמות המידע הקלות כל כך מצביעות על כך שהגיבורים אינם כל כך חכמים. אפילו רוסתם כשהוא נעמד מול בנו סוהרב ומכחיש את זהותו, אמנם דקה לפני הקרב סוהרב מקשיב לדברי רוסתם והד קולם נגע ללבבו, והוא שואל אותו "ליבי אומר לי כי רוסתם אתה מזרע נרימן המהולל". מגיעים כמעט להכרה. העלילה היתה יכולה להסתיים כאן בכי טוב, אבל אפילו ברגע הזה רוסתם מכחיש, והכחשתו מספיקה כדי לפזר את הספקות של סוהרב. כל המנגנון של העלמות המידע החושרות והנשנות מסתיים בהכרה הטרגית – כאשר בנו של רוסתם כבר פצוע אנושות. הגילוי הוא על ידי סימן היכר שמופיע בהרבה סיפורים – קמע שתהמינה קיבלה מרוסתם ונתנה לבנו. ההכרה היא מאומרת, דבר שגורם למות הבן המסכן בקרב הגורלי בין האב לבן.

5 ההחמצות והגורמים המעכבים

החמצות – גורמים שהיו יכולים לעכב את הפעלת הגורליות אך זה לא קורה.

הרבה פעמים הגיבורים נמצאים על סף פתרון הביעה, אבל באומנות כמעט סדיסטית המספר מונע מגיבוריו להכיר אחד את השני ולא להיכנס לדרך מסוכנת. אחד הגורמים המעכבים – שורה 145, רוסתם מקבל את הבשורה משליח המלך שהוא צריך למהר חיש לשדה הקרב כדי לעזור לכאי כווס מול הפלישה התורנית. הענק הסימפטי, במקום לקיים את פקודת המלך ולצאת מיד בבוקר אחרי קבלת הבשורה, הוא נשאר 4 ימים בגילופין, וחוגג ושותה יין, וכאן נשמעים דברים המבשרים כמעט על שירה פרסית מסוג אחר – שירת היין, כאשר רוסתם שותה רואים שהמסורת של שירת היין כבר קיימת בפרס דאז "נשכח את כווס ולוחמים שפתינו הצמאות נרטיב ביין ויום אחד ישום פה לרווחה" – שירת היין באמצע שירת המלחמה. באמצע העלילה הצבאית יש השמעה של שירת היין – זה גורם מעכב. כמעט עצוב לחשוב שהיה עדיף שהוא יישאר בסעודה מתמדת, ישתה יין עד סוף ימיו ולא יצא לקרב בבנו.

גורם מעכב נוסף הוא שרוסתם די מאופק – אינו מתערב מיד בקרבות, נשאר מוסתר באוהלו הירוק.

עוד משהו חשוב – שני שהגיבורים שווי ערך מבחינת כוחם, ולכן היום הראשון של הקרב נמשך כל היום ללא תוצאה מכרעת. זה גורם מעכב כי אם היו מוותרים על חידוש הקרב ביום למחרת הטרגדיה היתה נמנעת, אבל כמובן שהגורליות מתגברת על הגורמים המעכבים והקרב נמשך. בשלב מסויים סוהרב מגלה את תכונתו (שגילה מול הנסיכה) הוא נוטה לרחמים – הוא רוצה לחסוך את חיי בן הקרב שלו – יש לו הזדמנות להרוג אותו בשלב מסויים והוא לא עושה זאת, רוסתם היה יכול להודות לו על כך. עוד גורם מונע – היתה דרך מאגית להציל את סוהרב ע"י תרופה מאגית שנמצאת בידי כאי כווס. כאי כווס דחה את ההדמנות להציל את חייו של סוהרב. זו ההחמצה האחרונה.

כל המניפולציות של תהמינה הסתיימו בכי רע –אולי יש לזה הסבר מטאפיזי –היא שייכת לצד האפל.

6 זואומורפיה

כל מערכת הדימויים שמשווה את רוסתם עם פיל, נמר, אריה, זאב – הכל קשור לתכונה תרבותית עתיקה שמאפיינת את עולם ערבות – תקופה עתיקה בה אביהם של האיראנים היו נוודים ואהבו להזדהות עם חיות יוקרתיות, אך מאחורי הנימה החיובית המהללת של ההשוואה אפשר למצוא חיזוק להשערה לפיה רוסתם קצת אידיוט – דווקא משום שרוסתם גדול – כל כוחו מבוסס על כוחו הפיזי, אין לו הרבה שכל, ואולי הריגת בנו היא פועל יוצא של טיפשותו המכוננת של רוסתם.