26/12
יסודות ביולוגיים
מערכת השמע
האנרגיה – תנודות של האוויר שמועברות אל האוזן שלנו על ידי הרטט, הוויברציה, של גופים שונים בסביבה, שמזיזים את האוויר שמגיע אל אוזנינו,כך שגלי האוויר נדחפים אל האוזן ויוצרים את התחושה האודיטורית.
תכונות גל הקול:
- תדירות – מספר השיאים או השפלים של הגל בזמן מסוים.
- ככל שהתדירות יותר גבוהה הצליל יהיה יותר גבוה.
- מאפיין נוסף של גל הקול הוא האמפליטודה – המרחק בין השפל לשיא של הגל. ככל שהאמפליטודה יותר גבוהה, כך הצליל בעוצמה גבוהה יותר.
- בד"כ צליל שמגיע לאוזן שלנו אינו טהור. למשל: דו בפסנתר וקלרינט הוא שונה. למה? כי אלו צלילים מורכבים, שמגיעים מהתדירות הבסיסית, שאליה נוספים צלילים מהמבנה של הכלי שייצר אותו (בד"כ מדובר בכפולות של הצליל הבסיסי) והצליל הסופי הוא תרכובת של כל התדירויות שמצטרפות לתדירות הבסיסית.
התנדות של עור התוף גורמות לתנודות של 3 עצמות באזור האוזן התיכונה ומזיזות זו את זו. העצם השלישית Stapes נכנסת ויוצאת בהתאם לתדירות הצליל, והיא מהווה שסתום לתעלה דמויית חילזון - Cochlea שמלאה בנוזל, שבה נמצאים התאים שעושים את ההתמרה של הצליל לפוטנציאלים חשמליים.
הגל נדחף לאורך כל הcochlea באותה תדירות בה הוא היה באוויר.
אם נעשה בה חתך רוחב נראה שהיא מחולקת לאורכה ל-3 חלקים, באמצעות שתי ממברנות. אחת מהן היא הממברנה הבאזילארית, והיא בעלת תכונות אלסטיות מיוחדות.
(בסביבת הcochlea יש את האיבר שאחראי על שיווי המשקל שלנו.)
גל הנוזל מרטיט את הממברנה הבאזילארית,והיא רוטטת כמו מיתר. על פני הממברנה הבאזילרית יש מבנה של תאים שיושב לכל אורך הממברנה, והוא נקרא "האיבר של קורטי" והוא מעביר את הגלים לשינויים בפוטנצאיל חשמלי (התמרה). התכונות האלסטיות של הממברנה הבזילארית משתנות לאורך הcochlea (מהצד של הstapes עד לצד שרחוק ממנו). תנודות שונות מרטיטות באופן דיפרנציאלי אזורים שונים של הממברנה הבזילארית. באופן שבו צלילים גבוהים ירטיטו אזורים שיותר קרובים לstapes. זה חשוב, כי המיקום של הרטט על פני הממברנה, הוא זה שיוצר את תחושת גובה הצליל.
רב הקולות בעולם שלנו מורכבים. בו זמונית אנחנו שומעים צלילים רבים – כלומר ברגע נתון חלקים שונים של הממברנה הבזילארית ירטטו בו זמנית.
המח עושה אנליזה של החלקים השונים שרוטטים שרגע מסוים, ועל סמך זה בונה את תפיסת השמיעה.
באיבר של קורטי נמצאים תאי הרצפטור האודיטוריים – תאי שערה.
יש שתי סוגים של תאי שערה – בצדדים שונים של האיבר של קורטי - תאי שערה פנימיים (שורה אחת) ותאי שערה חיצוניים (שׁלוש שורות). התאים שיורים את ההתמרה הם תאי השערה הפנימיים.
כאשר הממברנה הבאיזלרית רוטטת היא זזה למעלה ולמטה. על פני הממברנה באזור האיבר של קורטי יש ממברנה קשיחה, שלא רוטטת – ממברנה טקטוריאלית, והשערות שיוצאות מתא השערה הפנימי כמעט נוגעות בממברנה זאת. לכן, כאשר הממברנה הבאזילארית זזה, השערות זזות יסית לממברנה הטקטוריאילת, ומתכופפות. הכיפוף הזה הוא אחראי להתמרה, באופן הבא:
תא השערה יכול לשחרר נוירוטרנסמיטור כאשר הוא עובר דפולריזציה. זה קורה כאשר יש תזוזה של השערות, כי השערות קשורות בינהן במעין קפיצים, ובקצה של כל קפיץ בצד העליון של השערה, יש תעלה ליונים כאשר הממרנה הבאזילארית זזה יחסית לממברנה הטקטוריאלית, הקפיץ נפתח, והקצה שלו שמחובר למעין מכסה על השערה, והמתיחה גורמת באופן פיזי לפתיחה של התעלה וכניסה של יונים לתוך התא.
הממברנה הבאזילרית יש ריכוז גבוה של נתרן (לא נתרן, כרגיל) האשלגן נכנס פנימה, גורם לדפולריזציה ולשחרור של נוירוטרנסמיטור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה