תהליכים חברתיים
30-05-2011
שיעור 14
השפעה קבוצתית
קבוצה – שלושה אנשים יותר, אינטראקציה ישירה זה עם זה, זה לעומת קולקטיב (-אנשים שראים סרט יחד בקולנוע) שזהו מקרה בו קבוצה של אנשים עוסקים בפעילות משותפת, אך אין אינטראקציה ואין תלות.
המחקר בנושא התחיל כשטריפלט שם לב שרוכבים מקצועיים מצליחים יותר בתחורות מול עוד אנשים, יחסית בתחרות מול השעון. תיתכן גם השפעה הפוכה – תפקוד פחות טוב כאשר נמצאים בקבוצה. מה קובע את כיוון ההשפעה של הקבוצה? (קלאסית – ביצוע במבחן לבד / עם עוד אנשים).
Jajonc – Social facilitation – "הקלה חברתית" (לאו דווקא השפעה שמשפרת ביצועים. תרגום חלש). נוכחות אחרים (לאו דווקא קבוצה) עוררות חיזוק התגובה הדומיננטית (כי העוררות צורכת משאבים. מה שיצא זה ה"אוטומט"). במטלה קלה (כמו רכיבה על אופניים, או לבצע מבחן שאת החומר שלו יודעים היטב) יהיה שיפור בביצוע. לעומת זאת, במטלה בה לא שולטים היטב, אז תהיה פגיעה בביצוע (למשל – ללמוד חומר חדש).
Zajonc עשה ניסוי עם ג'וקים – 2 מבוכים – באחד יש מסלול יותר מסובך מהשני כדי לברוח מהאור (ג'וקים שונאים אור) והוא מצא את אותה תופעה – במסלול הקל נוכחות אחרים גרמה לבריחה מהירה יותר מהאור, ובמלול הקשה – לבריחה איטית יותר.
Cottrel – לא עצם הנוכחות של האחרים יוצרת את ההשפעה, אלא החשש מהערכה חברתית (ובכך אנחנו שונים מהג'וקים). הוא טען שהוכיח זאת בניסוי בו הושיב אנשים עם כיסויי עיניים בחדר ובדק את הביצוע של מטלות (חסר קצת) רות מסתייגת כי נוכחות של אנשים עם כיסויי עיניים היא בהחלט הסחה, אבל לא ברור שהיא נחשבת נוכחות אמיתית של אחרים.
Baron – נוכחות אחרים משפיעה כי היא מסיחה (לא בגלל חשש מהערכה) – בגלל ההסחה יש פחות קשב, - כי צריך לפצל אותו, וזה יוצר עוררות מוגברת, ולכן יש חיזוק של התגובה האוטמטית (שדורשת פחות קשב).
אופציה נוספת – תחרותיות, שהיא בהחלט גורם לעוררות.
בטלה חברתית – social loafing – כאשר עושים מטלה משותפת – מכינים עבודה, מושכים בחבל – שוב ושוב נמצא שבמצב כזה כל אדם בנפרד משקיע פחות. דוגמא פשוטה – מחיאת כפיים – ככל שיש יותר אנשים, מוחאים כפיים פחות חזק.
כאשר ניתן להעריך את התרומה שלי (social facilitation) - הקלה חברתית, (הביצוע תלוי ברמת הקושי של המטלה: קלה – שיפור, קשה - פגיעה).
כאשר לא ניתן להעריך את התרומה שלי – בטלה חברתית (ביצוע תלוי ברמת הקושי, בכיוון הפוך להקלה חברתית: קלה – פגיעה, קשה – שיפור, כי אין חרדה).
יש הפחתה של בטלה חברתית כאשר היחיד חושב שמעריכים אותו אישית, או כאשר המטלה חשובה, או אם הפרט חושב שהוא היחיד שמסוגל לבצע את המטלה, או אם היחיד חושב שהכרחי שכולם יתאמצו כדי להצליח, או אם הקבוצה חשובה – כמו העצמי, אם הקבוצה קטנה, או בקבוצה של נשים, או בחברה מזרחית – קולקטיוויסטית.
דאינדיווידואציה
תופעה שקורת בתוך המון. איבוד הזהות העצמית, יכולת חשיבה עצמאית, תחושה של זהות עצמית, פחות מודעות לעצמי, פחות שליטה עצמית, פחות מגבלות על התנהגות – עולות התנהגויות פחות נורמטיבית.
קורה במצבים של אנונימיות <למשל, טוקבקים>. המון סטודנטים בארה"ב מדווחים מדווחים שבמצב אנונימי (אף אחד לא ידע) הם היו מוכנים לשדוד בנק <לשתות באנג>.
שני גורמים (פיזיים וחברתיים) שמגבירים התנהגות לא נורמטיבית.
- אחריות accountability בחירה בהתנהגות לא נורמטיבית.
- תשומת לב / מודעות attention מצב מודעות של דה-אינדיווידואציה, שמוביל להתנהגות לא נורמטיבית.
למשל: לרקוד, להתחיל עם מישהו יהיה יותר קל בסיטואציה המונית, רועשת ועם תאורה עמומה.
(יוטיוב – הרכבת לטוקיו, האוטובוס לצאלים).
למשל – אנשים מדברים בשיעור של 250 אנשים יותר מאשר בשיעור קטן. המון שכמונו. לשאול אנשים איך קוראים להם כשהם מצביעים יכול לנטרל קצת את האפקט. המחקר נוטה להתמקד בהתנהגות אנטי חברתית, אבל זה יכול להיות גם חיובי – השאלה היא למי אנחנו מאבדים את העצמי – מי הקבוצה. אנחנו יכולים לאבד את הזהות העצמית העצבנית שלנו בקבוצה רגועה ששרה שירים ומדליקה נרות.
בניסוי נתנו לאנשים לתת שוקים למישהו שעצבן אותם בחדר ההמתנה, ועשו להם דה-אינדיווידואציה, באמצעות הלבשתם במדים – או של אחות, או של ה-ku-klux-klan. במקרה השני הם נתנו יותר שוקים חשמליים השפעה של איבוד זהות בהתאם לקבוצה אליה מאבדים את הזהות.
Youtube – flash mob.
תמונה של האנשים שצופים בחיסול בן לאדן ברגעי אמת. השאלה – איך קבוצה מגיעה להחלטה שפעולה מסויימת לגיטימית.
בכל קבוצה שנמצאת באינטראקציה יש תפקידים – פורמליים ולא פורמליים, וכן יש נורמות – פורמליים ולא פורמליים (האחרונים יוצרים יותר לחץ), וכן מרכיב של לכידות – עד כמה שקבוצה ביחד, כמה כוחות מופעלים לשם כך. לרב, קבוצה לכידה יותר מובילה יותר לקונפורמיות.
מה קורה לעמדות של אנשים בדיון קבוצתי?
פולריזציה קבוצתית – אנשים לרב יוצאים מדיון עם דעות קיצוניות יותר מאלו שאיתן נכנסו (חזק יותר ככל שהנושא חשוב יותר). למה? טיעונים נוספים לדעתי, חזרה על טיעוני מאנשים שונים – תיקוף.
קטגוריזציה קבוצתית – גורמת גם היא להקצנת דעות – חלוקה לin-group / out-group.
כמובן, יש גם דוגמאות הפוכות, הסיבה לפולריזציה קבוצתית טמונה בכך שאנו לרב בוחרים לעצמנו קבוצה שהחברים בה מסכימים איתנו בנושאים שחשובים לנו (למרות שאנחנו לא אוהבים להודות בזה).
Janis – Groupthink – מתואר כמחלה – מצב בו יותר חשוב לאנשים להגיע להסכמה, יותר מאשר להגיע למה שנכון. מה שמוביל להתפתחות חשיבה כזאת הוא קבוצות עם לכידות גבוהה – לא מקבלים בכלל אנשים עם דעות אחרות. לעומת זאת, יש מחקרים בהם דווקא קבוצות כאלה יכולות לקבל חריגה. לרוב אנשים שבאים ממקומות דומים, מנהיג חזק, היעדר תהליכים של בקרת החלטות, ולחץ להגיע להחלטה.
'סימפטומים' – הערכת יתר לקבוצה, צרות מוחין, לא מוכנים לקבל סטייה, מעודדים צנזורה עצמית (אנשים לא מעיזים להביע דעה אחרת, כי הקבוצה תוציא אותם מתוכה).
הגנה מפני חשיבה קבוצתית – מכריחים את הקבוצה לעבור תהליכי בקרה ל חשיבה (חיצוניים), מנהיגים שמעודדים ביקורתיות, ליצור נורמה חזקה של ביקורתיות.
סטריאוטיפים - סכמות לגבי קבוצה חברתית. מחילים על אדם את הסכמה של הקבוצה ופחות רואים אותו כאינדיווידואל.
סטריאוטיפ כעמדה – יש מרכיב קוגנטיבי (סטריאוטיפ) ואת המרכיב האפקטיבי (דעות קדומות – קשורות ברגש – חיובי / שלילי, ואת המרכיב ההתנהגותי (אפליה).
אנחנו נדגיש נקודה שלא קיימת בפרק – מהות הסטריאוטיפ.
תפיסת העניין השתנתה דרמטית לאורך השנים.
שנות ה-40-50: מתוך תיאוריות אישיות – ייחסו לאנשים נוקשים ששומרים על נורמות, והטענה היתה שאת כל מאוויהם הסודיים הם מפילים על קבוצות חברתיות. הטענה: יש אנשים שהם מחילי- סטריואטיפים, ויש אנשים שלא, בהתאם לאישיותם.
שנות ה-70-80: סטיראוטיפ כסכמה. לכן – לכולם יש סטריאוטיפים, ובתנאים מסויימים זה ישפיע על כולנו.
למה מתשמשים בסטריאוטיפים? חיסכון קוגנטיבי – סטריאוטיפים חוסכים לנו משאבים קוגנטיביים. נתנו לאנשים לעשות שתי מטלות דורשות קוגנטיבית בו זמנית. בתנאי אחד בתיאור האנשים היה ציון סטריאוטיפ, ובתנאי שני – לא. מצאו שאנשים שהיה להם את הסטריאוטיפ זכרו יותר טוב – זה עזר להם ליצור ייצוג של אדם, וכן הם הצליחו יוצתר מבמטלה השניה. מסקנה: סטריאוטיפים חוסכים משאבים קוגנטיביים יתרון. חיסרוון: הכללת יתר, פחות רואים את האינדיבידואל.
איך נוצרים סטריאוטיפים? יש כל מיני פרספקטיבות. פסיכולוגיה חברתית מתמקדת בחשיבה.
הטענה: השונות בתוך הקבוצה גדולה מהשונות בין הקבוצות, ולכן סטריאוטיפים הם הכללת יתר.
אפקט הומוגניות קבוצת החוץ.
השפעה של סטריאוטיפים (סכמות):
- הכללת יתר
- אפקט הקונטרסט – <"היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל"> מכניסים יד אחת למים רותחים, אחת לקפואים, ואד את שניהם לאוו דלי של מים פושרים, והיד שהיתה במים חמים תרגיש שהם קרירים, ולהפך. המים בדלי הראשון כציפיות. זוהי הנטיה לתפוס גירוי ששונה מהציפיות כשונה יותר ממה שהוא באמת.
- שימור אמונות. ניסוי עם חנה. המסקנה – ההפרש בין ציפיית ההצלחה והכישלון, כפונקצייה של המידע על הרקע החזק / חלש גדול יותר אחרי ראיית הסרט (למרות שהוא עמום – ולא באמת מוסיף אינפורמציה).
כאשר יש סתירה ברורה בין הנתונים לבין הסטריאוטיפ. ניסוי: לחצי מהאנשים אמרו שכבאים טובים יותר אם הם מסתכנים יור, ולחצי – אם הם מסתכנים פחות. אח"כ נתנו להם לכתוב לתיאורייה הסבר תיאורטי, ואז אמרו להם שזה לא נכון, וביקשו מהם לכתוב הסבר לתיאוריה החדשה. מצאו שאנשים נוטים להיצמד לתיאוריה הראשונה ברגע שיוצרים תיאוריה נוטים להיצמד אליה, ולא להתייחס למידע סותר.
ניסוי נוסף: נתנו לאנשים לזהות אנשים, ואז נתנו משוב חיובי או שלילי- באקראי, ואז אמרו להם שהמשוב שיקרי – זה לא שינה את הערכתם את עצמם.
- ניסוי: ראיונות. גילו שכשאנשים (נבדקים – מראיינים) חשבו (כי אמרו להם מראש) שאנשים מופנמים הם שאלו אותם שאלות מופנמות (לא "איך אתה מחיה מסיבה" אלא "מה אתה אוהב לעשות כשאתה לבד") ואז הסיקו שהם באמת מופנמים מעגליות וחיזוק.
- מתאמים מדומים – נתנו לאנשים לזכור רשימות של זוגות מילים, ומצאו שאנשים חשבו שזוגות מילים שיש בינהם קשר הופיעו בשכיחות גבוהה יותר מזוגות מילים אחרים (למרות שהשכיחות היתה זהה). איך זה קשור לסטריאוטיפים?
ניסוי! התנהגויות רצויות ולא רצויות... למשל - העליה האחרונה: אתיופים, אנחנו נשמע מדי פעם בחדשות שיש רצח בתוך המשפחה – אנחנו ניצור סכמה עם הערכת יתר להתנהגות הזאת, ואז נשמר אותה.
- תת קטגוריה – מאפשרות התמודדות עם מידע סותר בלי לשנות את הסטריאוטיפ (למשל: נשיא שחור ראשון בארה"ב – ישנה את הסטריאוטיפ רק אם לא נתפס כתת קטגוריה).
לכולנו יש אותן סכמות, ולכן כולנו נבין בדיחות שמבוססות על סכמות.
Devine – 1989 – מבחינה בין ידיעת הסטריאוטיפ לבין קבלתו. הטענה: לכולם יש אותו ידע תרבותי – יש כאלה שעושים לו אינהיביציה, בהתאם לערכיו, ומנהגים – תוך השקעת משאבים – באופן שוויוני.
ניסוי: חילקה לסטודנטים שאלון גזענות. הבחינה בין אנשים שגבוהים ונמוכים בגענות. אח"כ הושיבה אותם מול מחשב – (בלי קשר לשאלון) – וחשפה אותם בצורה תת סיפית למילים: שחור, עויין, עצלן, או למילים ניטרליות. אח"כ הם התבקשו לשפוט את דונלד – ואלה שנחשפו למילים סטריאוטיפיות לשחורים (גם בניסוי בו הן לא היו שליליות) שפטו אותו באופן שלילי יותר [כנראה בלי קשר למדד הגזענות האקספליציטי].
כולם היום מקבלים אבחנה בין אקטיבציה של סטריואטיפ (שתלויה בקיום בזיכרון, נגישות ורלוונטיות) לבין יישום שלו (שימוש שלו בתפיסה ובהערכה עצמה).
גישה חדשה יותר – עידון של הגישה הנ"ל – קוגניציה חברתית מצבית Situated Social Cognition – כדי שקוגניציה תהיה יעילה, עליה להיות רגישה למצב. אין ייצוגים קבועים בראש – הכל מושפע online (הכוונה לא רק לסטריאוטיפים) כאשאר מעלים ייצוג (למשל – היום הראשון באוניברסיטה. הזיכרון יהיה שונה באם נעלה אותו בפני אמא, חבר או מרצה). יש לקחת בחשבון את הנסיבות המצביות של התופס, את ההקשר.
ניסוי: לקחו סטריאוטיפ 'אוקסימורוני' – רופא שחור, ואז הוא החמיא או העביר ביקרות, ובהתאם לכך – מצאו שהסטריאוטיפ שהופעל היה חיובי (רופא – מחמאה), או שלילי (שחור – ביקורת).
- מי שראה את מייקל ג'ורדון חשב שצריך יותר אפליה מתקנת, יחסית למי שראה פושע שחור. (אפשר היה לחשוב שזה יגרום להם לחשוב שכבר לא צריךאפליה מתקנת – המצב טוב, אבל זה לא כך).
