פסיכולוגיה של העצמי - שיעור 9 - אמפטיה

שיעור 9 – 07.05.2013

Schwaber - Empathy - A Mode of Analytic Listening

היום נתחיל יחידה של שיעורים בהם נעסוק באמפטיה.

סיפור על צלם שכשהמטפלת שלו סיפרה לו הוא הגיב בכך שאמר ששמע על מטפל שיצא לחופשה והתאהב בצילום – ועזב את המקצוע שלו. המטפלת פירשה זאת כחרדה שהיא יעזוב אותו. המטופל אמר כן כן, אבל המטפלת היתה ערנית להקשר – הוא הגיע לפגישה נלהב וערני ופתאום אחרי הפירוש היה דלוח. שוהי ערנות שמאד מאפיינת את הפסיכולוגיה של העצמי, והיא הבינה מכך שהפירוש לא נכון. זה היה פירוש מבחוץ – שמאפיין פסיכואנליזה קלאסית, והוא תלוי תיאוריה, שקובעת כי מטופל, במיוחד כזה שמגיב כך, מגיב באנטגוניזם לחופשת המטפל. היא עברה לפירוש מבפנים – שקושור לא באנטגוניזם אלא ברצון של המטופל לטווינשיפ. שוב אנחנו רואים שאין כאן ראיה של המטפל כמסך חלק ושל כל התגובות של המטופל כהשלכות, אלא פירוש חייב להיות אינטר-סובייקטיבי. שוב, רואים את המעבר מפסיכולוגיה של אדם אחד לפסיכולוגיה של שני אנשים.

אמפטיה היא היות סלף-אובייקט לסלף. (יש עוד הגדרה מסובכת של כותבת המאמר – שוואבר). זה לא "אוי, כמה עצוב" או "אוי, זה נורא יפה". לפי קוהוט, אמפטיה היא דרך לאסוף נתונים. מה שחשוב הוא שמביטים על היחידה הקונטקסטואלית. המטפל מוותר על העצמיות שלו.

כדאי לשים לב שהראיה של כל תגובה של המטופל לאור ההקשר, האינטראקציה היא חדשה. לפני זה (אפילו ביחסי אובייקט, למשל אצל קליין) כל מה שהמטופל אומר נתפס כהשלכה.

דיון בכיתה:

נקודות שעלו:

• אמפטיה ככלי לאיסוף נתונים מול אמפטיה כממלאת צורך (למשל, במאמר זה לטווינשיפ). אנחנו מרגישים שאיסוף נתונים זה ממש קר, ושאמפטיה זה משהו אחר. בגלל שאמפטיה היא מילה מאד שחוקה – השתמשו בה לפני קוהוט ומשתמשים בה גם מחוץ לפסיכואנליזה. קוהוט יוצא בצורה שחורגת מהכתיבה המנומסת דרך כלל שלו נגד התפיסה הליימנית של אמפטיה – שעושה בנאליזציה לכלי שלו. זה לא לומר "אוי, זה נורא כואב...” לכן הוא מגדיר את זה בקיצוניות השניה, ואומר שאמפטיה היא לא כלי לריפוי. לפי שוואבר היא כן כלי לריפוי. הליימן יאמר שהפסיכולוג של העצמי מחייך לפציינט. קוהוט היה אדם קר ומרוחק וכנראה לא חייך לשום פציינט. אבל זה שקוהוט יוצא עד כדי חזק נגד התפיסה הרוחחת לא אומר שאין בה משהו. אמפטיה, כשאנחנו מגדירים אותה כמו קוהוט, היא צורה חדשה של הקשבה, וזה מאפשר לנו לקבל נתונים שלא היינו יכולים לאסוף אחרת. במובן הזה אמפטיה היא כלי לאיסוף נתונים. אבל אמפטיה זה לא רק כלי, זה גם אלמנט מרפא – במובן של סיפוק צורך (לא במובן הפשוט של המילה – זקוק להתפעלות ונאמר שהוא חכם, אלא בפירוש שהוא היות אובייקט – עצמי לאחר). פה הצורך של הצלם הוא באמת לטווינשיפ (- אבא הגדול והמופלא ואני הקטן שנינו עובדים בגינה ביחד ועושים את אותו דבר).
• ניומן – האם אמפטיה היא איך אני הייתי מרגיש בנעלי האחר (וניומן ואמר לא!). להיות אמפטי זה לא איך אני הייתי נכנס לנעליים שלו. כי אני, עם ניסיון החיים שלי והמטען שלי הייתי מרגיש אחרת ממנו בנעליים שלו! הכוונה היא איך הוא היה מרגיש בנעליים שלו. מתוך ההיכרות עם העולם – לפעמים הכאוטי, לפעמים המופרע שלו – של המטופל, אנחנו מנסים להבין איך הוא היה מרגיש בסיטואציה.

נקרא שתי דוגמאות – של הצלם ושל המזגן:

הדוגמא עם המזגן – עמוד 8 / 374: גם כאן יש פירוש מבחוץ – מהתיאוריה (משהו על מהלך אדיפלי – שהמטופל נמנע בפועל מלהתחרות אדיפלית אבל המטרה בגדול היא תוקפנות אדיפלית – התנהגות ילדית) או פירוש מבפנים – מתוך היכרות עם המטופל (חסך בחום כשהמטופל היה ילד). חיזוק לאפשרות השניה הוא שהמטפל בפירוש שלו יצר מייקרופסיה – סימפטום היסטרי ידוע, של לראות מישהו כגדול או חפצים כגדולים.