26/12
יסודות ביולוגיים
ראיה – המשך
שק' 55:
התאים בקליפת הקורטקס הוויזואלי הראשוני מגיבים לאפיונים ספציפיים של הגירוי הוויזואלי.
(חסר קצת בתחילת השיעור)
שק' 58:
לחלק מהתאים המורכבים יש עוד רגישות – לתנועה (בכיוון מסוים בלבד).
- התא מגיב רק לאוריינטציה מסוימת של מעבר הגירוי
- מגיב רק לכיוון מסוים של התנועה
- אין איזור אינהיביטורי ספציפי – מגיב לגירוי בכל השדה הרצפטיבי.
זהו תא מורכב, שמקבל את הקלט שלו ממספר תאים פשוטים, שכולם מגיבים לגירוי אנכי באזור מסוים.
תאים פשוטים – מגיבים לאור וצל באוריינטציה מאד ספציפית.
תאים פשוטים – מגיבים לאור וצל באוריינטציה מאד ספציפית.
שק' 61:
יש אפיון שנקרא השתנות הדרגתית של אור וצל. כאשר מסתכלים על גירוי יש הרבה אינפורמציה שלא מגיעה כגבולות ברורים בין אור וצל, אלא כהשתנות מדורגת בין אור וצל. היא יכולה להגיע בסוגים ושכיחויות שונות של השתנות מרחבית. גם גירוי מהסוג הזה יכול להיות סלקטיבי וספציפי לתאים מסוימים בקורטקס.
גם במקרה הזה – ההשתנות צריכה להיות באוריינטציה מסוימת (-אנכית, אורכית, אלכסונית בזוויות שונות...).
גירוי חשוב נוסף שמפעיל תאים באופן ספציפי הוא העובדבה שגירוי מסוים מגיע לנקודות שונות (יחסית) ברשתית של כל עין. ההבדל בין המיקום על שתי הרשתיות הוא שמייצר אצלנו את תפיסת העומק (יכולת להבדיל בין דברים קרובים ורחוקים – תפיסה סטריאוטקסית, באופן ישיר).
התאים מאורגנים בקבוצות שנקראות עמודות. הם הולכים מפני הקורטקס אל עומק הקורטקס (שכבה 1 – שכבה 6). אם מכניסים אלקטרודה לקורטקס, אפשר לראות שכל התאים בנתיב של האלקטרודה יגיבו לפס באוריינטציה מסוימת. באזור סמוך כל הנוירונים יגבו לפס באוריינטציה שונה במקצת (כמה מעלות) וכן הלאה. לכל התאים שמגיבים לאוריינטציה מסוימת קוראים עמודת אוריינטציה.
עמודות האוריינטציה (יש בקורטקס הוויזואלי אלפים, וכל אחת מגיבה למקטע קטן של שדה הראיה) ומאורגנות בצורת שבשבות, שבהן תאים סמוכים רגישים לכיוונים שונים. בכל שבשבת יש עמודות הרגישות לכל האוריינטציות האפשריות.
נוירונים שמגיבים לאינפורמציה מעין אחת, סמוכים ונפרדים לנוירונים שמגיבים לאינפורמציה מעין שניה (בציור – עין אחת אדום, עין שניה ירוק). יש דומיננטיות בהפעלה של נוירונים לאחת העיניים.
באופטיק כיאזמה, בגלל החציה של האינפורמציה, כל המיספרה מקבלת אינפורמציה מהצד הטמפורלי של אותו צד ומהצד הנזלי של העין השניה. בהתאם לצד ממנו מגיעה האינפורמציה תהיה הדומיננטיות - Ocular dominance.
יש אבחנה כמעט מוחלטת בין נוירונים שמגיבים רק לאוריינטציה בין כאלה שמגיבים לצבע (מסוים) מאותה נקודה. Blobs. גם כאן יש דומיננטיות עינית.
Hyper column:
בקורטקס יש משהו כמו 2500 כאלה. בכל אחד:
- עמודות אוריינטציה
- עמודות דומיננטיות עינית
- blobs רגישים לצבעים.
V1 – קורטקס ראייתי ראשוני. מסביב לו יש אזורים שנקראים extrastriate cortex, והם אחראים לניתוח יותר מתקדם של הגירוי. אם בv1 הנויורנים הגיבו לאפיונים מאד ספציפיים באזורים מאד מסוימים, האזורים מסביב מתחילים לעשות אינטגרציה (“מרכיבים פאזל") כדי לקבל את התמונה כולה. אלו נקראים אזורים שניוניים, או יונימודאליים. גם כאן, אזורים ספציפיים יטפלו באפיון ספציפי – צורה / צבע / תנועה וכו'. עדין אין הרכבה של התמונה כולה.
שק' 70:
אפשר לראות אזורים שונים במח שעוסקים בראיה – אונה טמפורלית תחתונה, ואונה פריאטלית אחורית.אזורים אלו לאט לאט עושים אינטגרציה של המידע הריאיתי עד לתפיסה הכוללת.
שני נתיבים:
- נתיב וונטראלי - קורטקס ראשוני, דרך אזורים שניוניים - extrastriate אל האונה הטמפורלית התחתונה – ניתוח צורה: מה אנחנו רואים?
- נתיב דורסאלי – מהקורטקס הראשוני אל האונה הפריאטלית האחורית – ניתוח מיקום: איפה אנחנו רואים את מה שאנחנו רואים? (איפה אניחנו לפעול על מה שאנחנו רואים?)
--> האזורים האלה נמצאים ברובם בתוך הקפלים של הקורטקסץ כדי לראות את השטח היחסי שהם תופסים – משטחים את הקורטקס באמצעים ממוחשבים.
נתיב וונטראלי
V8 V4 – חשוב מאד בתפיסת צבע. מהבלובס בקורסקס הראשוני האינפורמציה עוברת ל v2, ומשם לv4 v8. התאים באזור של הבלובס מופעלים בעיקר על ידי צבע, בעיקר צבעים ראשוניים – אדום, כחול, ירוק וצהוב. באזורים v48 נוצרת אינטגרציה בין צבעים ראשוניים וכך נוצרת התפיסה של כל הצבעים. בנוסף, התאים בv48 מגיבים גם אוריינטציה. תאים מסוימים יגיבו לפס אדום באוריינטציה מסוימת – זהו אזור גבוה יותר מבחינת האינטגרציה שהוא עושה. תאים אלו אחראים גם לקביעות של הצבע – אנחנו שופטים צבעים בהתאם לניקוי של תאורת הרקע – אנחנו נזהה חולצה אדומה בבוקר ובערב, וזה הודות לניקוי בv4. (למשל: צבע שיופיע גם במרכז השדה וגם בפריפריה, התאים יגיבו אליו פחות מאשר אם הוא רק במרכז).
בהתאם לתפקיד, נזק ספציפי בv4 יגרום להפרעה בראיית צבעים. בד"כ אין הפרעה ספציפית רק באזור זה, אך יש מקרים כאלה – אקרומטופסיה – חוסר יכולת לראיית צבע. אדם כזה לא רק שאינו מסוגל לזהות צבעים אלא גם לחשוב על צבעים ולדמיין צבעים.
התפיסה האינטגרטיבית המסוימת מתרחשת באזור הקדמי של האונה הטמפורלית. נוירונים שם מגיבים לגירויים מורכבים, פחות קשור לאיפה הם נמצאים בשדה הראיה, ויכולים להפעיל וירונים שיגיבו לגירויים מורכבים מאד, כמו הדמות בתמונה הfMRI.
האם יש תא מסוים שמגיב רק לפרצוף של נמר? האם כל ייצוג מעלה בסופו של דבר תא, או קבוצת תאים, ספציפית?
אפשר לבדוק ע"י הקרנת תמונות ורישום פעילות בקורטקס הוויזואלי של חיה.
תשובה: תאים שמגיבים לגירוי מורכב מגיבים בד"כ גם למאפיינים יותר פשוטים של הגירוי (לעיתים יגיבו פחות – בפחות פ"פ), עד רמה מסוימת של פשטות, אז לא יגיבו.
באונה הטמפורלית התחתונה ישנה אינטגרציה של צורות פשוטות, אך עם זאת הפעילות של תא מסוים איננה מהווה את הייצוג המוחי של אותו עצם (grandma cell).
אגנוזיה וויזואלית – חוסר יכולת לזהות אובייקטים בראיה.
באזור המעבר בין האונה האוצייטלית לטמפורלית יש קבוצה של נוירונים שמגיבים ספציפית לפרצופים. לאורך ההתפתחות אפשר לראות שהתגובתיות לפרצופים באזור הזה עולה. (שק' 85).
האם האזור הזה התפתח באבולוציה? האם הוא ספיציפי לפרצופים? מסתבר שהאזור פציפי לכל סדרה של דמויות מורכבות שאותן לומדים לאורך שמן, כמו שאשר לראות ממסקנות היסוי הבא. יצרו דמויות ממוחשבות בשם greebels. נתנו לנבדקים להתאמן על זיהוי הסדרות של הדמויות, ואכל התגובה באזור עלתה ככל שהנבדקים היו יותר מיומנים.
פרוסופגנוזיה – חוסר יכולת לעשות אינטגרציה של תווי פנים לכדי פרצוף שלם. במקרה של אדם שמורכב מירקות הם יראו את הירקות, אך לא את הפנים. (איכר עם פרוסופגנוזיה לא יוכל להבדיל בין הפרות שלו.
נתיב דורסאלי -
תפיסת תנועה – V5 -
אנשים שנפגעים באזור הזה מקבלים אגנוזיה ספציפית לתנועה akinetopsia. חולה כזה יראה עצם נע כעצמים נייחים שקופצים מעמדה אחת לאחרת.
האזור בקורטקס – באונה הפריאטלית האחורית, בעיקר בצד הימני של המח מעורב בתפיסה מרחבית וביצירה של מיפוי של המרחב. חולים עם פגיעה באזור זה מאבדים את היכולת להפנות קשב ולפעול בצד הקונטרלטרלי של העולם, יחסית לאונה הפגועה.-neglect. הם גם לא יכולים לדמיין את החצי השני של המרחב הוויזואלי.
אזור האונה הפריאטלית האחורית מעורב בהכוונתה של פעילות מוטורית, כולל תנועת עיניים כלפי גירויים ויזואליים וסנסו מוטוריים. הכוונה כזאת מחייבת תפיסה של מקום האובייקט ביחס לתנוחה ולתנועה של האברים. ללא אינטגרציה בין מרכיבי התפיסה הזאת לא ניתן לפעול כלפי אובייקט.חולה שפגוע באזור זה לא יוכל להושיט יחד לחפץ כדי לאחוז אותו, או לעקוב עם עיניו אחרי עצם זז. Simultagosia - החולה לא יוכל לראות שתי עצמים בו זמנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה