פסיכוביולוגיה - שיעור 3- שינה - המשך + התנהגות רביה

02/03/2011

תהליכים פסיכוביולוגיים

שיעור 3

שינה – עוד המשך

הפרעות בשנת SWS:

• הרטבה
• הליכה סהרורית
• ביעותי לילה
• הפרעות אכילה הקשורה לשינה

ביעותי לילה – סיוטים: מאד אפייני לילדים. חלומות מפחידים שגורמים לאדם להתעורר. למה זה הולך וחולף עם הגיל? כי אצל ילדים עולם הדמיון מאד מפותח, וההבדל בין המציאות והדמיון מטושטשים. זה גורם לסיוט להיחוות כאמיתי יותר. (מדובר כאן בסיוטים שמפריעים לתפקוד, לא בסיוטים רגילים שיש לכל אחד).

הפרעות אכילה הקשורה לשינה: דומה להליכה סהרורית. אנשים אלה קמים, אוכלים (המון, את כל מה שיש במקרר – עוף קפוא או תרופות, למשל) וחוזרים לישון. הם לא מודעים לזה, ויכולים לעשות זאת עשרות פעמים בלילה.

הטיפול בהפרעות אכילה: תרופות הרגעה, נוגדי חרדה, שגורמים לישנוניות וכך לפחות קימה, ופחות פעילות באזורי המוטוריים.

שעונים ביולוגיים- מקצבים יומיים וסמני שעה:

פעמיים בשנה להקות ציפורים נודדות מארצות חמות לקרות, ולהפך. תחילת הנדידה של ציפורים מתרחשת כמעט באותו יום כל שנה. אצל חלק מזני הציפורים הנדידה מתחילה בטווח שעות מסוים. איך הן יודעות? שעון ביולוגי.

ניסוי בכורי פחם מתחת לאדמה – לקחו מהם את כל אמצעי התקשורת אל העולם החיצון. הם נכנסו אל המכרה למשך 3 חודשים, ויכלו להחליט בעצמם מתי להדליק את האור ולהתחיל את יום העבודה, ומתי לסיימו. התוצאות: בימים הראשונים כורי הפחם היו די מסונכרנים עם העולם שמעל האדמה, אך אחרי כשבועיים כבר לא. כשבדקו את כורי הפחם מצאו שכורי הפחם חיו סביב מחזור יממה, אך של 25 שעות, ולא 24. מכאן, שיש לנו מעין שעון פנימי, ולו 25 שעות. גורמים חיצוניים (קרי: השמש) גורמים לנו לחיות סביב 24 שעות.

איך זה עובד?

יש כמה שעונים, ואחד מהם, שמכייל את השעון הביולוגי שלנו סביב 24 שעות, נמצא בהיפותלמוס. יש אזור שנמצא מעל האופטיק כיאזמה, ונקרא סופרא כיאזמטיק נוקלאוס – SCN וחושבים שהוא השעון הביולוגי שלנו.

קלט -

קלט ישיר – ישירות מהעין. ברגע שאור פוגע בעין יש קלט.

קלט עקיף - מהרשתית דרך התלמוס לSCN, מאפשר השפעה של נתונים אחרים על עירנות.

פלט -

• האזור הקדם אופטי מידיאלי
• האזור התת פרונט...
• עוד אזור

כיצד "מדבר" האזור העל כיזמטי עם אזורי מח אחרים?

ניסוי:

הריסת האזור הזה, ובדיקה – מה משתבש? עשו זאת אצל חולדה. בדקו את מחזורי הערות (קו דק) והשינה (קו עבה) כשהמנגנון תקין. כאשר הוציאו את הגרעין העל כיזמטי ממח החולדה, נפסק דפוס השינה והערות והמחזור השתבש לחלוטין. ניסו להכניס אותו חזרה – לא השתילו – סתם זרקו פנימה לאזורים שונים (חדרים לטרליים, למשל) ולמרבה ההפתעה הפעילות חזרה להיות יחסית תקינה.

מסקנה: השעון הביולוגי מפריש הורמונים.

אולי הSCN אינו השעון עצמו, אלא משפיע על אזור אחר, שהוא השעון הבילוגי?

נבדוק – האם השון "מתקתק" – האם הוא יודע להבחין בין יום לבין לילה?

ניסוי – בדיקת חולדות עם 2DG – חומר דומה לסוכר, אך אינו מתפרק בגוף - רדיואקטיבי ביום ובלילה. ככל שהתא צורך יותר גלוקוז יצטבר יותר ממנו בתוך התא. הזריקו לשתי קבוצות של חולדות 2DG – לחצי ביום ולחצי בלילה. אחרי 12 שעות בדקו את הגרעין העל כיאזמטי שלהם, וכך גילו שהוא פעיל ביום, ואינו פעיל בלילה. מכאן – שה SCN יודע להבחין בין יום לבין לילה. איך?

התשובה מגיעה ממודל של דרוזופילה – זבוב מסוים. גם לדרוזופילה יש מנגנון שמבחין בין יום לבין לילה. ומניחים שהמנגנון עובד אצלנו באותה צורה.

המודל התיאורטי: ברגע שרמת חלבון בתא עולה, הוא שולח לגרעין פידבק להפסקת ייצור החלבון, וכשיש פחות מדי – להפך. מי מכייל את ייצור החלבונים בתא? אור השמש. איך? בגרעים של התא יש שני גנים – פר per וטים tim, שמקודדים לחלבונים בעלי אותם שמות (אבל באותיות גדולות...). בשעות הלילה החלבונים פר וטים, כמותם הולכת ועולה ואז הם מתחברים אחד לשני, ואז הם שולחים סיגנל לגרעין של התא לעצור את הייצור, והתא נכנס (בלילה) למצב של מנוחה. בבוקר, עם אור שמש ראשון קרן אור פוגעת בתא, וחלבון טים מתפרק (זה קורה בכל שעות האור) ואז הפידבק השלילי לגרעין התא מופסק, והתא נכנס לייצור אינסופי של פר וטים. לכן בשעות היום יש פעילות, ובשעות הלילה לא. גם אם ישנים עם תריסים מוגפים – תמיד יהיו חריצים, והעפעפיים אינן אטומות לחלוטין. מספיק מעט מאד אור כדי להפעיל את המערכת (והשינה תהיה פחות טובה כשיש אור).

--> אור חשמלי משפיע בצורה דומה מאד לאור השמש.

התנהגות רבייה

--> אנחנו צריכים לדעת מהספר רק את מה שנלמד בכיתה.

הבדלים בין זכרים ונקבות (בכל עולם החי) - דימורפיזם מיני

• התנהגות מינית (חיזור, הזדווגות)
• התנהגות הורית
• תוקפנות

--> הורמונים ואזורי מח שונים ממלאים תפקיד חשוב ביצירת הדיפורמיזם.

התפתחות מינית:

מיטוזה – תאים משכפלים את עצמם.

בכל תא יש 23 זוגות כרומוזומים, כאשר כרומוזום 23 הוא כרומוזום המין (איקס או וואי).

מיוזה – חלוקת הפחתה, יש רק 23 כרומוזומים בודדים. תאי מין נקראים גמטות.

כרומוזום Y הוא הכרומוזום שגורם ליצירת זכר. האם כל ההבדלים בין זכרים לנקבות יושבים על כרומוזום 23 Y? כרומוזום Y אחראי על התפתחות הבלוטות המפרישות את הורמון המין הזכרי. ההורמונים האלה, שמופרשים ברחם הם אלו שמהותיים ליצירת הזכר או הנקבה.

מבחינים בין 3 סוגים של איברי מין:

• גונדות
• איברי מין פנימיים
• איברי מין חיצוניים

גונדות: מקור השם במילה היוונית הולדה/יצירה/הזדווגות. הגונדות נוצרות בתחילת ההריון, ועד השבוע השישי של ההריון העובר יכול להיות גם זכר וגם נקבה, כי יש לעובר גונדות זהות שיכולות להתפתח לאשכים או לשחלות. מי קובע? גן יחיד שיושב על כרומוזום Y – SRY.

SRY גורם להפרשה של חלבון "גורם קובע אשך". אם הוא מופרש, הגונדות מתפתחות לאשכים, ואם ההורמון לא מופרש, הגונדות מתפתחות לשחלות. --> ברירת המחדל הביולוגית היא לייצר נקבה. (עוברית – xx + SRY תתפתח לזכר).

להורמוני המין יש שני שיאים:

• בזמן התפתחות העובר בתוך הרחם - קביעת מין העובר. השפעה מארגנת.
• בגיל ההתבגרות – התפתחות מראה חיצוני, פיזי של נקבה / זכר. השפעה מפעילה.

עד לחודש השלישי של ההריון הגונדות עדיין לא מובחנות ותיאורטית עד לחודש זה יכולים להתפתח איברי מין זכריים ונקביים. בתוך העובר יש שתי מערכות:

• מערכת מילר – מבנה האב של איברי המין הפנימיים של הנקבה.
• מערכת וולף – מבנה האב של איברי המין הפנימיים של הזכר.

ההורמונים שמופרשים בתקופת ההתארגנות "מחליטים" איזו מהמערכות תהפוך להיות דומיננטית. מערכת אחת נעשית פעילה, והשניה מתנוונת.

האשך בעובר מפריש שני סוגי הורמונים:

1. הורמון נוגד מילר – שמדכא את הפעילות של מערכת מילר.
2. אנדרוגנים (מיוונית: יצירת גבר): (חיוניים כדי להפעיל את מערכת וולף)
   1. טסטוסטרון – מופרש בעיקר מהאשכים. חשוב מאד גם בהתארגנות וגם בהפעלת המערכת.
   2. דהידרוטוסטסטרון - “בן דוד" של הטוסטסטרון.

ליקויים בהפרשת ההורמונים האופייניים למין:

בזכרים XY:

1. תסמונת העדר רגישות לאנדרוגן – יש תקלה בעקבותיה לא נוצרים קולטנים לאנדרוגנים. יש הפרשה של אנדרוגנים ושל הורמון נוגד מילר. מצד אחד – מערכת מילר נעלמת, ואין איברי מין נשיים. מצד שני – אין קולטנים לאנדרוגנים – אז אי אפשר לייצר איברי מין זכריים. ברירת המחדל של הטבע היא נקבה, אבל רק איברי המין החיצוניים יתפתחו, כרומוזונלית XY, התנהגותית – נקבה, מראה של נקבה, אבל יש גם אשכים (שאותם בדרך כלל מסירים בניתוח). אין מחזור, אין שחלות ורחם – ואין יכולת להיכנס להריון. זה לא נדיר. בד"כ נותנים להם הורמון נשי כדי שגם סימני המין המשניים יהיו נקביים.
2. תסמונת צינור מילר העיקש – הקולטנים להורמון נוגד מילר מקולקלים / ההורמון לא מופרש. --> איברי מין פנימיים זכריים ונקביים מתפתחים בו זמנית. איבר המין הזכרי כלוא בתוך איבר המין הנקבי. עושים ניתוח ובו מסירים את איזורי המין הנקביים, ויש סיכוי שהיצור יתפקד כזכר. יש טוסטסטרון – הוא (?) יותר זכר מנקבה. מתגברים בהורמונים (אפשר גם להפוך לנקבה).

בנקבות XX:

תסמונת טרנר – במקום שני איקסים יש רק איקס אחד. ברירת המחדל – נקבה. לא נוצרים אשכים, אך גם לא נוצרות שחלות. הגונדה נשארת גונדה. איברי המין הפנימייים והחיצוניים מתפתחים להיות נשיים. --> מסקנה: לא צריך את השחלות ואת ההורמונים שבתוך השחלות כדי לייצר נקבה. הנקבות לא יכולות להיכנס להריון. מראה חיצוני – נמוכות ועם צוואר רחב.

איברי המין החיצוניים תלויים בנוכחות או היעדרות של הורמונים.

התבגרות מינית:

בגיל ההתבגרות מתרחש השיא השני של הפרשת הורמוני מין, ומתפתחים סימני המין המשניים – שמאפשרים זיהוי של המין.

(בשתי המינים) היפותלמוס --> הורמון: גונדו טרופין ריליסינג הורמון GnRH--> היפופיזה קדמית: FSH+LH --> אל איברי המין-->

נקבות – שחלות: אסטרדיול / אסטרוגן (בבע"ח).

זכרים – אשכים: טוסטסטרון.