תהליים קוגנטיביים 7/11

תהליכים קוגנטיביים

7/11

executive processess

(אנחנו קופצים כמה פרקים קדימה, כי זה קשור. זהו מנגנון קשב גבוה).

--> עמודים291-297 לא צריך לקרוא!

אלו תהליכים מורכבים יותר.

מה זה תהליכים אקסקיוטיביים?

תהליכים שמנהלים את החיים המנטליים שלנו.

הם מפעילים ושולטים בתהליכים אחרים, אחראים לארגון של תהליכים מנטליים, מאפשרים הסתגלות למצבים חדשים ומורכבים יותר, וכל זאת במטרה להשיג את המטרות שלנו.

אנחנו נדבר על חמישה תהליכים.

האונה הפרונטלית – סינדרום פרונטלי:

כשמדברים על סינדרום פרונטלי הכוונה לאזור הקדמי של האונות הפרונטליות, באזור הדרוסלי לטרלי – למעלה בצד (דורסל לטרל פרה פרונטל קורטקס).

פיניאס גייג' נפגע ממוט בראשו. אחרי שהחלים לא היתה פגיעה ביכולת הקוגנטיבית שלו, אבל היה שינוי קיצוני בהתנהגותו – אישיותו. המאפיין הזה מאפיין חולים פרונטליים רבים. אני לומדים שמשהו בתהליך הגבוה יותר של ארגון התנהגות, מודעות עצמית ושליטה עצמית כנראה קשור לאונה הפרונטלית. נפגעים אלה יכולים להצליח במבחני IQ כמו לפני הפגיעה, אבל חיי היומיום שלהם נפגעים בצורה קיצונית.

דוגמא בולטת נוספת היא ד"ר P, רופא מצליח שאחרי פגיעה פרונטלית לא יכל לתפקד – איבד יוזמה, יכולת ארגון בסיסית בפעילויות יומיומיות, גמישות בפעולות, יכולת הסתגלות. מרופא מנתח מצליח הוא הפך לנהג עם בעיות (יכל ליסוע אך כשהגיע לא ידע לאן להמשיך- לא יכל לתכנן מסלול נסיעה). נוא לא היה מודע לבעיה שלו. לא היתה לו שום מודעות ליכולות שהיו לו ונעלמו.

זה הוביל לחשיבה על תהליכים אקסקיוטיביים – יש מחקר רבים שמניחים שכל התהליכים האקסקיוטיביים קורים באונות הפרונטליות, אך כנראה שזה לא בדיוק כך.

Wisconsin card sort task:

כל אחד מהכרטיסים נבדל ב-

• צבע
• מספר פריטים
• צורה

הנבדקים צריכים למיין את הקלפים לפי חוקיות (למשל: צבע). על הנבדק ללמוד את החוקיות לפי ניסוי וטעיה.
אחרי 10 צעדים שהנבדק מגיב נכון, משנים את החוקיות, וחוזר חלילה. (הנבדקים לא יודעים מה המטלה!).

בריאים בד"כ מבינים די מהר את החוקיות, וכשהיא משתנה הם קולטים ומגלים שוב.

חולים פרונטליים מגלים את החוק הראשון בדיוק כמו הבריאים. אבל, ברגע שהחוק משתנה הם מקבלים פידבק שלילי פעם אחרי פעם, ולא מסוגלים לעבור לחוק אחר. יש דיווחים שהנבדקים אומרים שהם מבינים שהחק השתנה, אך לא מסוגלים לעבור לחוק אחר.

יש כאן בעיה ניהולית.

1 תהליך אקסקיוטיבי ראשון – executive attention:

הכוונה היא להתמקדות בייצוג מסוים, תהליך מסוים, לעומת תהליך אחר. עדיין מדובר בהתמקדות במשהו על פי משהו אחר, אך לא מדובר באובייקט או אזור במרחב, אלא ייצוג או תהליך.

• אפקט הסטרופ Stroop

יש שלושה תנאים:

• תנאי תואם – צבע המילה והמילה הכתובה תואמים --> הכי מהיר
• תנאי לא תואם --> הכי איטי (כי יש קונפליקט בין שתי מקורות אינפורמציה).
• תנאי נייטרלי- המילים חסרות משמעות (רצף אותיות)

(יש אסימטריה באפקט, אם המטלה היא לקרוא את ה מ י ל ה – אין אפקט).

הקשב האקסקיוטיבי הוא זה שמכריע בקונפליקט בין שני מקורות האינפורמציה, ומאפשר לנו להצליח במטלה. יכול להיות שיש שילוב של שני דברים: התמקדות בצבע, ואינהיביציה של המילה.

חולים פרונטליים איטיים מאד בביצוע המטלה, וטועים הרבה (לעומת בריאים).

-מסופר שהשתמשו במטלה זו כדי לזהות מרגלים רוסים במלחמת העולם השניה. (נתנו להם את המטלה עם מילים ברוסית).

• מטלת ההתאמה המרחבית
  תנאי תואם – ללחוץ על כפתור שתואם את הצד של הגירוי
  תנאי לא תואם – ללחוץ על כפתור בצד השני, שאינו של הגירוי.

יש נטיה להגיב הרבה יותר מהר לגירוי התואם. יש קונפליקט, והקשב האקסקיוטיבי נכנס לפעולה.

Switching attention 2 – מעבר של קשב

א task switching – מחקר חלוצי בתחום (1995)

• מטלת pure block A : הציגו לבדקים תמיד גם ספרה וגם אות, והמטלה היא לומר האם הספרה גדולה או קטנה מ-5.
• מטלת pure block B : הנבדק צריך לומר אם מדובר בעיצור או תנועה, הנבדק מגיב רק לאות.
• Alternetive block: על הנבדק להגיב לסירוגין לספרה או לאות.

Switching cost – ההפרש בין זמן התגובה לכל מטלה בבלוק טהור ובלוק לסירוגין.

הcost תמיד נמצא, בכל פעם שצריך לעבור מייצוג אחד לייצוג שני.

חולים פרונטליים מאד מתקשים במקרה של מעבר בין מטלות.

מטלת ספירת צורות (לא שם רשמי):

צריך לספור צורות מכל סוג, בסדרות של 20-25 צורות.

נמצא שהרבה יותר קל לספור צורה אחרי צורה זהה, מאשר אחרי צורה אחרת. כאן שוב רואים את הSwitching cost .

המטלה בודקת מעבר בין שני ייצוגים ששמורים לנו בזיכרון העבודה.

ב מטלת Atribute shift – מעבר ממאפיין אחד למאפיין אחר

דומה לוויסקונסין, אך כאן כן אמרו לנבדקים לפי מה עליהם למיין.

מניפולציה: יש בלוקים שלמים בהם מיינו לפי מאפיין אחד, ובלוקים אחרים בהם החליפו בין המאפיינים.

גם בדוגמא הזאת היה לנבדקים קשה יותר במטלה של מיון כרטיסים לפי מאפיינים שונים.

על פי הממצאים בנו מודל די פשוט, שישמש גם דוגמא למודל של תהליכים אקסקיוטיביים:

תהליכים גבוהים

מעבד אקסקיוטיבי (מעין בוס...)

goal shifting --> rule activation

תפיסה --> תגובה --> הוצאה לפועל

(הפועלים) task processes

תהליכים נמוכים

הראו שיש דיסוציאציה כפולה בין התהליכים הגבוהים והנמוכים – מה שמשפיע על זה לא משפיע על זה, כלומר: מדובר ברמות שונות של עיבוד.

3 Response Inhibition

זה עדיין נמצא במחקר, אנחנו נראה מטלות בהן אפשר לראות עיכוב בתגובה.

• מטלת GO / NO GO

רצף של גירויים – חלק דורשים מהנבדק להגיב, וחלק להימנע מתגובה.

כדי שזה יעבוד צריך הופעות מועטות יחסית של no go, כדי שהנבדק יתרגל להגיב. ככל שהgo מופיע יותר, כך יהיה לנבדקים קשה יותר לעשות אינהיביציה בתנאי no go.

במטלה הזו משתמשים הרבה במחקר של ADHD כדי להעריך את מיד החומרה ואת יעילות הטיפול, כי יש מרכיב של אימפולסיביות.

לחולים פרונטליים יהיה קשה מאד במניעת התגובה.

--> ב fMRI אפשר לראות שכל תהליך אקסקיוטיבי מפעיל אזורים אחרים במח.

4 Sequencing

האופן בו אנחנו מסדרים אירועים או ייצוגים בזמן (=סידור טמפורלי) כדי להשיג את המטרות שלנו.

השאלה של סידור טמפורלי נשאלה על ידי חוקרים בשנות ה-60: האם זיכרון של פריטים זהה לזיכרון של סדר של פריטים?

• מטלה:
  כדי לבדוק זיכרון של זהות אותיות, מציגים לנבדקים 4 אותיות.

כעבור זמן מה, מציגים אות אחת ושואלים האם היא הופיעה קודם או לא.

אפשר לשנות את מספר הפריטים – האותיות שמציגים, ואז לשאול את אותה שאלה.

כדי לבדוק זיכרון של סדר של אותיות, נציג שוב 4 אותיות, ואז אות אחת.

הנבדק יצטרך לענות איזו אות הופיעה אחרי האות שמציגים לו.

ממצאים:

במטלה של זיכרון פריטים, כל מספר הפריטים גבוה יותר, ייקח יותר זמן להגיב.

גם בזיכרון סדר לקח יותר זמן להגיב ככל שהיו יותר פריטים.

ההבדל: כאשר היה צריך לזכור סדר, היתה עליה הרבה יותר חדה בזמן התגובה ביחס למספר בפריטים, יחסית למטלת זיכרון הפריטים.

מסקנה: תהליך זיכרון של סדר הוא תהליך יותר מורכב, שדורש יותר זמן.

קיימות שתי השערות לגבי האופן בו אנחנו זוכרים סדר של גירויים שרירותיים:

(יש עדויות מחקריות לשתי השיטות):

1. רצף של אסוציאציות ישירות בין האותיות. (למשל: מהן 4 הספרות האחרונות בתעודת הזהות? רובנו נעבור מהספרה הראשונה).
2. סימניות של סדר שאנחנו נותנים לגירויים השרירותיים שמופעלים- מ' האות השניה, ש' האות השלישית וכן הלאה. (למשל: ביקשו מנבדקים לזכור רצף של מילים [ולא אמרו להם באיזה סדר יצטרכו לשלוף!] אח"כ, ביקשו מחלק לשלוף מילים לפי הסדר שזכרו, ומחלק אחר ביקשו לשלוף לפי הא"ב. הקבוצה השניה הצליחה יותר- מעיד שהיה איזשהוא תיוג לפי הא”ב.)

הרבה מהדברים שאנחנו צריכים לזכור בחיי היומיום אינם שרירותיים, והסדר כן חשוב.

אנחנו נבדוק רצפים מוכרים לנו scripts.

למשל: בתסריט המסעדה יש סדר אירועים, ובגלל שהם כל כך מוכרים לנו מחיי היומיום אנחנו יכולים לסדר אותם בקלות בסדר טמפורלי.

כשמדברים על תסריטים מוכרים אנחנו ברדך כלל שומרים את הרצף לפי האופציה הראשונה – כי כל אירוע קורה אחרי זה שלפניו.

אם נדבר על תסריט מוכר ונשמיט שלבים, נבדקים יצטרכו לעצור ולהשלים את השלבים החסרים כדי להבין את הסיפור.

אם נדבר על רצף לא מוכר, כדי ליצור אותו נבדקים יידרשו להתליכים אחריםם שקשורים לפתרון בעיות (למשל: להכין ארוחה ל100 אנשים). הנבדקים יבנו תכנית פעולה: יחלקו את המטרה לתת מטרות, ויבנו, לאט לאט, את הרצף הלא מוכר. גם כך, באירוע שלא שמור בזיכרון, נוכל לבנות רצף של ארועים.

חולים פרונטליים מתקשים לסדר לפי הסדר אירועים מוכרים (אך הם יכולים לתת את רשימת המטלות, אבל לא את הסדר).

הבעיה הרבה יותר חמורה כשצריך ליצור רצפים לסצנות לא מוכרות. שוב, הם מסוגלים לבנות רשימת מטלות, אך לא לסדר לפי רצף טמפורלי הגיוני.

זו עדות נוספת לקשר בין תהליכים אקסקיוטיביים לאונה הפרונטלית.

5 Monitoring

תהליך ניטור שבוחן את הביצוע עצמו.

הניטור יכול להיות מיושם על הרבה תהליכים.

הוא יכול להעשות לתהליכים אקסקיטיביים אחרים: האם הקשב עבר בין המטלות? האם הקשב התמקד בתהליך הנכון?

מטלה 1: ניטור של גירויים בזכרון

מציגים לנבדקים 6 תמונות, כל פעם מסודרות באופן אחר.

בכל פעם שמופיעות התמונות, עליהם להצביע על תמונה אחרת.

לשם כך עליהם לזכור על מה כבר הצביעו, ולבחור בתמונה אחרת.

יש צורך להשתמש בזיכרון לטווח קצר תוך כדי פעולה ("on line”), יש אינטראקציה בין מה שקורה על המסך לבין הניטור של הזיכרון.

לחולים פרונטליים לא תהיה בעיה לזכור את הפריטים עצמם, אבל הם יתקשו מאד במטלה של ניטור הזיכרון.

מטלה 2: ניטור של טעויות

בדרך כלל, כשאנחנו עושים טעות, אנחנו מודעים אליה.

מודעות לטעות בד"כ נעשית בטווח של 700-1000 מילישניות, כלומר זה פחות תהליך online. השאלה היא אם יש תהליך אחר שמזהה טעות יותר online. במקרה זה מחקרים התנהגותיים לא מאד עוזרים לנו, ולכן משתמשים ב ERP. בעזרת הEEG (בדיקה אמינה לטווחי זמן קצרים) בודקים האם תוך כדי הלחיצה השגויה יש תהליך שמזהה את הטעות תוך כדי עשייתה. (בשקופית קו שחור הוא תגובה נכונה, ואדום הוא תגובה שגויה).

אפשר לראות שכבר 100 מילי שניות לפני הלחיצה יש שוני בפעילות המח. (ציר y – אמפיטודה – הפעילות החשמלית של המח). שיא הפעילות בשגיאה הוא שלילי ERN, ובתגובה נכונה הוא חיובי. השוני בפעילות החשמלית נמשך עד 200 מילי שניות אחרי התגובה.

הERN קיים גם במקרה שהנבדק מודע לטעות (כחול) וגם במקרה שלא (אדום).

הסבר: (במצגת יש תרשימים יותר יפים!)

תפיסה --> בחירת תגובה --> הוצאה לפועל זיהוי טעות

איסוף אינפורמציה --------------------------------->

גם אחרי בחירת התגובה ממשיכה להיאסף אינפורמציה תפיסתית. לכן, ברגע ביצוע התגובה הלא נכונה, יש במח קונפליקט בין התגובה שבחרתי ובין האינפורמציה שהמשיכה להיאסף (גם אם הנבדק לא מודע לכך!)

הערה: ביצוע של שתי מטלות במקביל

הפרדיגמה של ביצוע שתי מטלות בזה אחרי זה PRP– והסברנו את הבעיה בצוואר בקבוק.

היום חוקרים מסבירים שביצוע שתי מטלות קשור בביצוע תהליך אקסקיוטיבי של סידור מטלות, ולא בצוואר בקבוק.

קשב אקסקיוטיבי לעומת קשב מרחבי

• תהליכים שונים
• שאלות שונות
• פגיעות שונות (נגלקט לעומת פגיעות פרונטליות)

יסודות ביולוגיים - הרצאה 7/11

יסודות ביולוגיים של התנהגות

7/11

(במצגת - “נוירואנטומיה" שקופית 34)

שק'37:

משתמשים בחריצים עמוקים Lateral fissure ו- Central sulcus

כדי לחלק את המח לארבע אונות:

פרונטלית, פריטלית, אוסיפיטלית וטמפורלית.

שק' 38:

האונות מכמה זוויות.

עכשיו נתחיל לדבר על החלקים של כל אחת מהאונות של הקורטקס.

שק' 39:

האונה הפרונטלית.

נמצאת קדימה לסנטרל לסנטרל סולקוס. לפני הסנטרל סולקוס יש פרה- סנטרל סולקוס, ובינהם יש פרה – סנטרל גיירוס, ובו נמצא האזור המוטורי הראשוני.

מהאזור הזה יש אקסונים שיוצאים מגופי תאים בקורטקס, ונשלחים לחלקים עמוקים יותר של המח, לאורך החלק התחתון של המח- גזע המח, לכיוון חוט השדרה, ומשם לשרירים ספציפיים בגוף – זו מערכת מוטורית להפעלה ישירה של השרירים על ידי הקורטקס. היא המערכת שאחראית לכך אנחנו מסוגלים לבצע פעיליות שדורשות מיומניות נרכשות מורכבות באיברים שונים של הגוף – בעיקר הידיים.

שק' 41:

אם עושים גרייה אלקטרונית לאזורים שונים לאורך הקורטקס, יזוזו שרירים שונים בגוף. קוראים למיפוי כזה מיפוי סומטוטופי.

שק' 42:

קדמית לאזוריםהמוטורי הראשוני, עדיין באונה הפרונטלית – קצת יותר פרונטלית, יש אזור מוטורי אסוציאטיבי יונימודלי (עוסק בארגון רצף מאורגן של הזזות שרירים – תנועות שלמות, בניגוד לשרירים ספציפיים) נקרא גם אזור מוטורי שניוני, והוא למעשה שולט על האזור המוטורי הראשוני, שמתרגם את סדרות הפקודות מהאשור השניוני לשרירים ספציפיים.

שק' 43:

עוד יותר קדימה יש את האזור הפרה פרונטלי -אחראי על תכנון, ארגון וניהול האסטרטגיה ההתנהגותית הכוללת.

אנחנו יודעים על זה מניתוח שהיה די נפוץ לחולי סכיזופרניה – זה היה מרגיע אותם, אך הם היו מאבדים את כל האישיות שלהם, את מה שהופך אותם לבני אדם. זה האזור ששונה באנשים יחסית לבעלי חיים.

שק' 45:

אזור ברוקה – מרכז הדיבור – האזור שמארגן את כל החלקים המוטוריים שמאפשרים לנו להגות מילים. (ברוקה – ע"ש נוירולוג צרפתי שגילה אותו).

אצל רב האנשים האזור הזה יותר מפותח בהמיספרה השמאלית. אזור זה מתפקד אחרת בשני הצדדים.

נעבור לאונה הפריטאלית.

שק' 48:

אזור תחושתי ראשוני – מקבל אינפורמציה מהגוף. גם כאן יש ארגון סומטוטופי, ואזורים יותר חשובים (כמו למשל אצבעות) מקבלים ייצוג יותר גדול.

סביב האזור הראשוני יש אזור סומטוסנסורי שניוני שעוסק בעיבוד משוכלל יותר של המידע שמתקבל מהאזור הראשוני.

בחלק האחורי של האונה הפריטאלית הוא האזור האסוציאטיבי מולטימודלי, הוא מקבל אינפורמציה גם מהאזור הסנסורי וגם מחוש הראיה, ובמידה מסוימת גם מהשמיעה, והוא חשוב מאד לתחושת המרחב.

על החשיבות של האזור לומדים ממקרים הם יש הרס של אזורים אלה. הרס של אזור זה (בעיקר בצד ימין) נקרא unilateral neglect וגורם להזנחה מוחלטת של הצד הנגדי של המרחב והגוף.

שק' 54:

אונה אוציפיטלית

מוקדשת רובה ככולה לחוש הראיה.

כוללת קורטקס ראייתי ראשוני v1.

מסביב לאזור הראייתי הראשוני יש סדרה של אזורים ראייתיים שניוניים.

אנחנו משתמשים יחסית הרבה ולכן אזורי רבים יחסית יוקדשו לכך.

שק 58:

אונה טמפורלית

בחלק העיון יש את האזור השמיעתי הראשוני.

מסביב יש אזוריים שמיעתיים שניוניים (=אסוציאטיביים יונימודלים).

אחד האזורים האלה, בחלק האחורי של האונה הטמפורלית נקרא אזורייםורניקה ויש לו תפקיד משמעותי בהבנת שפה מדוברת. אנשים עם פגיעה באזור זה לא יוכלו להבין שפה – הם יוכלו לדברף אך הברות חסרות משמעות, כי לא יבינו מה הם אומרים.

לטרליזציה – התמחות ספציפת של צד אחד של הקורטקס יחסית לצד השני. אזור זה יותר מפותח – גם אנטומית וגם תפקודית, ולכן פגיעה בצד שמאל תהיה יותר משמעותית לעניין זה.

שק' 60:

יש זרימה של האינפורמציה החושית בין האזורים, כשבכל שלב המידה עובר עיבוד נוסף והופך יות מורכב.

באזור האסוציאטיבי האחורי יש אינטגרציה של האינפומציה למשהו יור שלם, ומשם האינפורמיצה עוברת לאזוריםהאסוציאטיבי הקדמי שאחראיתעל תכנון ההתנהגות, ומשם למערכת המוטורית שאחראית על הפעלת השרירים.

שק' 61:

נדבר על חלקים אחרים של הferebrain, שנמצאים בקורטקס ומתחתיו.

Nucleus- צברי תאים בתוך המח.

Ganglion – צברי תאים מחוץ למח.

שק' 62:

זהו חתך מיד סגיטלי. אנחנו רואים המיספרה נגית מצדה האמצעית, ואנחנו רואים חלקים קורטיקליים ששייכים למערכת הלימבית.

(החללים השחורים הם החדרים.

החלק הלבן סביבם הוא הקורפוס קלוסואום- הקשר בין שתי חלקי המח

מעל הקורפוס קלוסואום יש גנגליון...).

שק' 63:

בתכלת – אזורים ששייכים למערכת הלימבית ונמצאים מתחת לקורטקס, שראינו בשקופית הקודמת:

• היפוקמפוס
• אמיגדלה
• פורניקס
• גרעינים ספטליים

לכל אחד מהם יש צורה מרחבית של c הפוך.

(הנפשה מגניבה – כדאי לחפש באינטרט).

היפוקמפוס:

בתמונת mri ההיםוקמפוס נמצא בחלק בתחתון.

זהו אזור קריטי ליצירה של זיכרונות חדשים.

דוגמא: חולה מפורסם בשם h.m.שעבר ניתוח בו הורידו לו את ההיפוקמפוס משני הצדדים, בעקבות אפילפסיה קשה. בעקבות כך הוא לא יכל לזכור לטווח ארוך (יותר מדקה) שום דבר שקרה אחרי הניתוח.

זהו אחד האזורים שנפגעים באופן ספציפי וחמור במחלות נאורודגנטיביות – מחלות ניווניות של המח, למשל אלצהיימר.

אמיגלדה:

צבר תאים שנמצא בחלק הקדמי של ההיפוקמפוס (לא משתייך להיפוקמפוס באופן אנטומי).

תפקיד חשוב בעיבוד רגשות – הבחנה, חוויה, הפעלת מערכות גוף.

קשור גם לזיכרון – אנחנו זוכרים דברים שגורמים תגובה רגשית ועוררות.

(עוד אנימציה מגניבה – הפעלה של האזור במצב של צפיה בתמונות נייטרליות לעומת כאלה שמועוררות רגשות.)

הקורטקס מכסה את ההיפוקמפוס ואת האמיגדלה לגמרי.

שק' 70:

עוד קבוצה של אזורים תת קורטיקליים – מערכת – קבוצה של גרעינים = צברי תאים שלהם תפקוד אינטגרטיבי אחד היא הגרעינים הבזליים – שלהם גם שם (מבלבל! הם בתוך המח!) - basal ganalia.

הגרעינים הבזליים הם די באזור המרכזי של המח, קרובים לחדרים.

שק' 71:

חתך קורונלי.

לגרעינים הבזאליים תפקיד חשוב בשליטה ווויסות פעולות מוטוריות – ברירת פעולות מוטוריות מתאימות לסיטואציה, תפקודים קוגנטיביים: תנועה, מוטיבציה.

מקבלים אינפורמציה מהקורטקס, מעבדים ומחזירים מידע לקורטקס (לופ).

תקיד חשוב ברכישת הרגלים.

פידבק על תנועות שעושים שמאפשר שכלול פעולות.

שק' 73:

באזור של הגרעינים הבזאליים, במרכז המח, יש גרעין (יש שתיים – משתי הצדדים של החדר השלישי – כל המערכות שדיברנו עליהן עד עכשיו סימטריות) הוא עדיין חלק של הforebrain, ומתחת לו יש את ההיפותלמוס.

תלמוס אחד מופרד מהשני רק ע"י החדר השלישי.

לתלמוס יש הרבה תת חלקים, והוא מהווה תחנת ממסר לאינפורמציה שמגיעה, בסופו של דבר אל הקורטקס, מאזורים שנמצאים מתחת לקורטקס (למשל: מידה ראייתייםאו שמיעתי).

שק' 76:

התלמוס באמצע. אנחנו רואים את האקסונים שמפזרים את המידע לקורטקס.

בתלמוס יש גרעין נפרד של תאים לכל חוש – שמיעה, ראיה, סנוסו-נוטוריים וכו'.

אפילו הגרעינים הבזאליים מעבירים אינפורמיצה לקורטקס דרך התלמוס.

כל המידע (חוץ ממידע מהאף) שמגיע לקורטקס מגיע דרך התלמוס!

בתלמוס יש עיבוד ראשוני של המידע, (חלק עובר הדגשה, למשל).

שק' 77:

זהו חתך קורונלי.

בחלק הקדמי התחתון של התלמוס נמצא ההיפותלמוס.

שק' 79:

הגדלה של החלק המדיאלי של המח.

ההיפותלמוס נמצא בחלק בתחתון של החדר השלישי.

גם בהיפותלמוס יש גרעינים שונים.

הוא אחראי על פעולות הישרדותיות: וויסות אכילה, שתיה, מינרלים.

שמירה על קיום האורגניזם הפרטי, וגם על קיום המין הביולוגי כולו – כלומר התנהגויות רביה.

אחת הדרכים באמצעותה ההיפותלמוס יכול לפקח על הסביבה הפנימית היא בלוטה שבולטת החוצה מהמח – ההיפופיזה (נמצאת מתחת להיפותלמוס) ובעזרתה הוא מפקח על כל ההורמונים בגוף. ההורמונים מופרשים מבלוטות הורמונליות באזורי גוף שונים, ועובדות כאשר הם מקבלות אותות מההיפופיזה.

איך נעשית השליטה ההורמונלית ע"י ההיפותלמוס?

נויורנים בהיפותלמוס משחררים לתוך זרם הדם חומרים שנקראים "הורמונים משחררים" releasing hormones. אותם חומרים נישאים על ידי מערכת כלי דם קטנים שנמצאים רק באזור זה – מערכת "פרטית" שמקשרת בין ההיפותלמוס וההיפופיזה (ואינה מתחברת לזרם הדם הכללי), כך שתאי ההיפופיזה ישחררו חומרים לתוך זרם הדם הכללי, ויגרום לבלוטות בגוף לשחרר הורמונים.

שק' 82:

דוגמא לתהליך הנ"ל.

באופן דומה גם הורמוני המין נשלטים על ידי מערכת ההיפותלמוס.

הרבה מההורמוני הם בעלי מבנה כימי שנקרא סטרואידים (עשויים מחומצות שומניות). בגלל המבנה השומני הם יכולים לחדורדרך ממברנה – בלי רצפטורים, תעלות וכו'. במקרה כזה הרצפטור יכול להיות בתוך התא. לעיתים קרובות הרצפטור, קשור להורמון, נכנס לגרעין התא ויכול להשפיע על שעתוק של גנים ספציפיים, וכך להשפיע על אברי המטרה.

ההורמונים מווסתים תהליכים בהתפחות האורגניזם, בגיל ההתבגרות וגם בחיים הבוגרים.

כך המח יכול להשפיע על כל התהליכים הפיזיולוגיים שקורים בגוף.

שק' 84:

דרך נוספת בה ההיתותלמוס יכול לפקח על ההיפופיזה (נכון לשתי הורמונים ספציפיים):

הנויונים ממשיכים מההיפותלמות ישירות להיפופיזה, יוצר איתה סינפסה וגורם להפרשה של הורמון ישירות למחזור הדם הכללי.

זה קורה עם שתי הורמונים: ווזופרסין ואוקסיטוצין.

שניהם משתחחרים לא רק בהיפופיזה אלא משתחררים גם במח בתור נוירוטרנסמיטורים.

יש להם חשיבות גדולה בהתנהגות חברתית – במיוחד ביצירת הקשר הראשוני בין הורים וילדים – אם ותינוק וכנראה גם גברים, כאשר הם משחקים עם ילדיהם.

הורמונים אלה קשורים באופן כללי להתנהגות חברתית. (יש אוטיסטים שיש להם הפרעות ביצירת ההורמונים האלה).

בהיפותלמוס יש חלקים מסוימים שאין בהם מחסום דם – מח (כדי לחוש כמה נתרן בדם, למשל, ברור למה צריך את זה. לפי זה מכוונים כמה לשתות, כמה להשתין, כמה מלח לצרוך וכו'.

להיפותלמוס קשר למערכת הלימבית ודרך זה הוא ישפיע על מוטיבציה ועל רגש, למשל (הן במצב של מחסור בנתרן והן בהתנהגות מינית, למשל).

וויסות של סביבה פנימית חשוב מאד – בחלקו הוא בלתי מודע (אך יש מערכות תת קורטיקליות שיגרמו לנו, למשל, להרגיש שבא לנו משהו מלוח כאשר חסר לנו נתרן).

שק' 86:

גזע המח וצרבלום:

אם נקלף את הקורטקס נמצא אותם מתחתיו.

צרבלום:cerebellar cortex

אזור מאד גדול ומאד מפותח במח של בני אדם. (מכונה גם: מוחון, “המח הקטן").

שק' 90:

החלק הבהיר אלו האקסונים, ובתוכם הגרעינים העמוקים של הצרבלום.

שק' 91:

הצרבלום מקבל אינפורמציה בעיקר מקליפת המח, מחלקים שונים של הקורטקס.

האינפורמציה בד"כ עושה סינפסה לפני כן.

הצרבלום הוא בעצם איבר עזר לפעילות הקורטקס.

מקבל אינפורמציה מחושים ספציפיים – מרכזי בהם שיווי משקל, וגם סנסו מוטוריים – מגע, אינפורמציה לא מודעת מהשרירים.

הצרבלום חשוב, אם כן, לעזרה בשליטה על פעילות מוטורית עדינה, תכנון של פעולות מוטרויות מיומנות.

שק' 95:

אזורים נוספים בגזע המח הם לינאריים עם חוט השדרה.

מה כולל גזע המח?

Midbrain – מה שנשאר ממנו במהלך ההתפתחות האבולוציונית.

Hindbrain – מחולק לשתיים- 1פונס 2ומדולה.

איזה חלקים יש בגזע המח?

שק' 96:

הורידו את הצרבלום כדי שנראה, השאירו חלקים אחרים כדי שנבין!

החלק האחורי של המידבריין – tectum ובתוכו שתי זוגות של גבנונים – superior colliculus and inferior colliculus.

שק' 97:

בחלק הקדמי של המידבריין עשו חתך קורונלי, כך שאנו רואים את החלק הדורסלי, וכאן יש יותר מדי מושגים מסובכים באנגלית, אבל אל דאגה – יש הכל במצגת.

לPAG יש תפקיד חשוב בתפיסת כאב, כאשר הפעלת תאים ב PAG יכולה לשכך כאבים – כלומר: להשפיע על האינפורמציה הסנסורית שתגיע אל המוח.זהמסביר למב במצבי לחץ אנשים לא מרגישים תחושות כאב (רואים את זה אצל חיילים בשדה קרב, או פצועים בתאונות דרכים). אפשר להבין את ההגיון: לזברה פצועה לא כדאי לחוש כאב. עדיף לה לברוח מהאריות, אפילו אם נשברה לה הרגל.

סמים כמו מורפיות שולחים אקסונים אל חוט השדרה ומפסיקים את תחושת הכאב.

שק' 100:

עוד צבר תאים במידבריין הוא הsubstantia nigra.

במחלת פרקינסון התאים האלה, באופן ספיציפי, מתים, וזה הגורם למחלה.

שק' 103:

ventral tegmantumהאזור הכי קדמי של המידבריין. שולח אקסונים לאזורים נרחבים של המח. הנוירוטרנסמיטור שהוא משחרר קשור לסכיזופרניה.

האזור שתמחת למידבריין נקרא הpons או הגשר. זהו אזור שמשמש בעיקרו לתקשורת בין כל המח לבין הצרבלום. זוהי "תחנת סינפסה" בין אקסונים מכל המח לבין אקסונים מהצרבלום.

תחנת ממסר של אינפורמציה אל הצרבלום, ובמידה מסוימת ממנו.

Medulla- החלק התחתון ביותר של המידבריין. המשך ישיר לחוט השדרה – אין בינהם גבול, אך זה חלק מהמח.

צברי תאים שאחראים לוויסות פעולות בסיסיות: קצב לב, מתח שרירים, נשימה ועוד.

שלושת החלקים האלה יחד נקראים גזע המח.

להתייחסות אליהם כיחידה אחת יש שתי סיבות:

1. יש מאפיינים כלליים:
   1. מציאות צברי תאים שנקראים התצורה הרשתית the reticular formation: יש להם תפקידים שקשורים למידת העוררות של המח (עירנות ושינה, הכרה או חוסר הכרה, חלימה...)
   2. מתוך גזע המח יוצאים עשרה זוגות של עצבים=אקסונים, שמעצבבים אזורים שונים ואברים שונים באזור הראש והצוואר – העצבים הקרניאליים (קרניום – גולגולת), ומקבלים משם אינפורמציה סנסורית מאזור הראש והפנים, אינפו. סנסו מוטרוית וגם מחושים ספציפיים (שמיעה, טעם).
      יש עצבים קרניאליים ששולטים על האברים הפנימיים – הלב ומערכת העיכול.
      ככלל יש 12 זוגות של עצבים קרניאליים, עצב הראיה ועצה הריח מגיעים ישירות למח ולא עוברים בגזע המח.
      לעצב העשירי הקרניאלי קוראים הואגוס- והוא אחראי על האיברים הפנימיים – אינפורמציה ושליטה.