יום חמישי, 19 בינואר 2012

נוירופסיכולוגיה - שיעור 10 - זיכרון ואמנזיה: חלק שני


שיעור 10 - זיכרון ואמנזיה - חלק שני

היום היום היום:
  1. ההיפוקמפוס / מידיאל טמפורל לוב
  2. סוגי אמנזיה נוספים:
    • אמנזיה פסיכוגנית - הסיבות לאמנזיה הן פסיכולוגיות - כמו טראומה
    • אמנזיה אורגנית חולפת - אנחנו יודעים את הסיבה המוחית - אורגנית לאמנזיה
    • דמנציה - יש כל מיני סוגים
  3. תפקוד ההיפוקמפוס
  4. ירידה בזיכרון כפונקציה של גיל (לפי מחקר חדש יש ירידה ביכולות קוגנטיביות כבר מגיל 45).


תפקיד ההיפוקמפוס-
נפתח בציטוט מ1904. כן, מסתבר שהם היו חכמים גם אז.
שתי תובנות חשובות:
    * זה תהליך שלוקח זמן.
    *הוא מערב גם אסוציאציות, זכרונות וקשרים קודמים שצריך לחזק ולעבד.

נציג שני מודלים, שעדין נמצאים בויכוח.

המודל הקלאסי -
תפקיד ההיפוקמפוס הוא קונסולידציה. יש שני סוגים של קונסולידציה:
    - Cohesion קונסולידציה לזמן קצר
    - קונסולידציה לטווח ארוך

כלומר, ההיפוקמפוס מהווה מעין מחסן זיכרון לטווח מוגבל, והמהלך הזמן ההיפוקמפוס מסיים את תפקידו כשומר הזיכורן ומ עביר אותם לניאו-קורסקס. ההיפוקמפוס משמש מקשר בין חלקי מידע בניאו קורטקס ויוצר עקבות קצרות טווח. הוא גם יוצר קשרים בין הזכרונות שכבר יש לנו שמה (כמו שראינו בציטוט). עם הקשרים שנעשים המידע עובר בסופו של דבר בניאו קורטקס. כנראה שזה קשור רק לזיכרון דקלרטיבי, ושזיכרון פרוצדורלי קורה במקום אחר. בשלב מסויים ההיפוקמפוס מסיים את תפקידו.

מכאן נובע שאם יש פגיעה בהיפוקמפוס נצפה לראות אמנזיה אנטרוגרדית חמורה ואמנזיה רטרוגרדית לזמן מסויים אחורה, ואכן כך זה. ואכן, התופעה הידועה של גרדיאנט ריבו היא חיזוק רציני למודל הזה.
א-ב-ל יש כמה אתגרים - למשל, זה מתקשה להסביר אמזיה רטרוגרדית שנמשכת אחרוה עד 30 שנה - קשה לטעון שתהליכי ייצוב הזיכרון לוקחים מעל 30 שנה. המודל גם לא מסביר טוב איך חולים אמנסטיים מצליחים ללמוד ידע סמנטי חדש (אם כי מועט). כמו כן, לא ברור למה זיכרון סמנטי נפגע פחות מזיכרון אפיזודי - המודל הזה לא מבחין בינהם.

פתרון אפשרי שההיפוקמפוס אינו מפסיק להיות מעורב בתהליך ההיזכרון בשום שלב במידע אפיזודי, אבל לעומת זאת במידה סמנטי הוא מפסיק את תפקידו לאחר זמן מה, די קצר.

מודל אלטרנטיבי - multiple trace theory
המערך ההיפוקמפאלי מקודד את כל המידע שמגיע למודעות - זהו תהליך הקונסולידציה לזמן קצר. נוצרת רשת של סמנים אפיזודים - סמנים לאפיזודות - הקשר של זמן ומקום. העקבה כל הזמן נשארת וזה כי היא מהווה את הזמן והמקום - ההקשר האפיזודי. כל פעם שנזכרים במשהו מופעל גם ההיפוקמפוס וגם הניאוקורטאקס, והקשרים הולכים ומתחזקים. המארג הזה יחד מהווה את תהליך השליפה או ההיזכרות, ומספק עקיבה בהקשר האפיזודי. למידע סמנטי ההקשר האפיזודי לא חשוב, כך שבסופו של דבר המידע נשאר בניאו קורטקס והוא בלתי תלוי בהיפוקמפוס (כלומר בהקשר האפיזודי).

לפי המודל הזה, כשנזכרים במשהו מהתקופה האחרונה ההיפוקמפוס הכרחי (לפעמים בשילוב הניאוקורטקס). כשנזכרים בזיכרונות ישנים כבר נוצרו הרבה עקבות לזיכרון, ואם נפגע ההיפוקמפוס אים אזור שחשוב להקשרים האפיזודיים. בכל זאת, המידע יכול להישמר כי יש כל כך הרבה קשרים שיש סיכוי שקשר כלשהוא עם ההיפוקמפוס עוד שנמר, ואופציה נוספת - אנחנו מצחילים לדלות את הזכירונות מהניאו קורטקס כמו שדולים זכרונות סמנטיים - וזו הסיבה שאצל אמנסטיים ואצל אנשים מבוגרים יש זכרונות שהם קצת מחוץ לקונטקסט - מטושטש, יותר כמו זיכרון סמנטי.

התמונה יותר מורכבת - יש זכרונות שחוזרים טוב יותר כי הם חשובים - כמו: הפעם הראשונה שעששינו משהו, איפה היינו כשנרצח רבין. תיאוריה אחת היא שזכרונות אלו קשורים לעוד אזורים אמוציונליים שמחזקים את תהליך הזיכרון.

לפי המודל הזה כל עירור ממחדש של העקבה מפעיל מחדש אית ה הקשר האפיזודי של ההיפוקמפוס, ולייצר עקבה חדשה / לחזק עקיבות קיימות. כל פעם שנזכרים / קורה משהו דומה שמזכיר משהו הכל מתחזק וןנכנס לתמונה כללית של הקונטקסט.
ההבל העיקרי בין זה למודל הראשון - ההיפוקמפוס ממשיך להיות כל הזמן מעורב, הוא אינו מסיים את תפקידו (גרדיאנט ריבו של 30 שנה משמעותו שזיכרון של 30 שנה נזכר יותר סמנטית).

קיום של הרבה עקבות שונות מקילות על הפקת העובדות מתוך האפיזודה - כלומר: מאפשר לחלץ ידע סמנטי (שיכול להישמר בנאו קורטקס ולא צריך את האפיזודה - עבר סנמנטיזציה).
כמובן שהחלוקה הדיכוטומית לאפיזודי/סמנטי היא לא מ דוייקת. יש, למשל, זיכרון סמנטי אישי - אמנסטיים רבים יזכרו שהם נשואים, אבל לא את החתונה שלהם. המידע שהם נשואים הוא ידע סמנטי ששמור בניאו קורטס ללא קשר להיפוקמפוס

איך הMTT מסביר את גרדיאנט ריבוט (עכשיו אני מבינה שקראתי לו קודם בטעות גרדיאנט ריבו)?
שני הסברים אפשריים (חסר).

זיכרון סמנטי הוא דבר מורכב, הוא כנראה זה שהכי נשמר. לאבל יש שונות - לדבר, למשל, זוכרים היטב, אבל רבים לא יודעים להבדיל בין קטגוריות סמנטיות ומתקשים ללמוד ידע סמנטי חדש.

יש כל מיני תופעות בשקופית, והשאלה היא איך המודלים מסבירים אותם?
המודל הקלאסי - זיכרונותסמנטיים נזכרים בהם יותר, ולכן הקונסולודציה יותר מהירה וההיפוקמפוס נחוץ פחות.
MTT - ההיפוקמפוס נחוץ בעיקר בהתחלה, אח"כ המידע יכול להישמר כמידע סמנטי בנאו קורטקס.

יש הסכמה על החלק הראשון של התהליך - את הלמידה (קונסולידציה) אפשר לראות ברמה התאית בהיפוקמפוס.

יש שאלות שנשארו פתוחות. למשל, כמה זמן נמשך גרדיאנט ריבוט - מאד קשה למצוא חולים מתאימים לבדוק את זה עליהם. זו שאלה חשובה, שמצביעה על כמה זמן תהליך הקונסולודציה נמשך.


סוגי אמנזיה נוספים:
יש תרשים מאד מורכב של סוגי אמנזיות, אפילו יותר ממה שיש במצגת. מנסים כל הזמן לעשות חלוקות אבל הן קצת מלאכותיות.
אפשר לחלק לאמנזיות אורגניות ופסיכוגניות, אבל כנראה שעם הזמן לאמנזיות פסיכוגניות ימצאו הסבר אורגני, והחלק הפסיכולוגי ישאר בכל שתהליך פסיכולוגי הוא הטריגר. יש גם קשרים גנטיים - אמנזיות פסיכוגניות נפוצות יוצר במשפחות מסויימות (הכוונה היא לא חלילה לכך שהם קשורות לנפש, הו לא, אלא פשוט שאנחנו עוד לא מבינים את הבסיס הביולוגי).
בתוך אמנזיה אורגנית יש "אמנזיה פוסט טראומטית" - למה זה לא מופיע בפסיכוגני? כי הכוונה היא למקרים בהם אנחנו יודעים שיש גם פגיעה מוחית - למשל בתאונת דרכים. אם לא ידוע על פגיעה מוחית זה היה יכול להשתייך לפסיכוגני.
שוב, הגבולות בין הקטגוריות מאד מטושטשים.

אמנזיה אורגנית מחולקת לאמנזיות פרמננטיות (לכל החיים) וטרנזטיביות (עד החתונה זה יעבור, או עד נקודה אחרת בזמן).

אמנזיות פסיכוגניות:
  • אמנזיה סלקטיבית - שכחה של פרטים ביוגרפיים ספציפיים.לעיתים קרובות לא זוכירים פרטים שקשורים לטראומה - ואפילו כמה ימים לפני. רואים את זה בעקבות תאונות, אסונות טבע (רואים שזה נפוץ יותר במשפחות מסויימות). פעמים רבות מלווה בדיכאון וחרדה, והטיפול מתמקד פעמים רבות בדיכאון ובחרדה. יש כל מיני ניסיונות טיפול - פסיכותרפיה, טיפול קוגנטיבי בו משחזרים את האירוע.
  • DID - ריבוי זהויות. אדם עם כמה אישיויות שבד"כ לא מודעות אחת לשניה. שונות בגיל, מין, צורת דיבור, התנהגות, לבוש והבדלים במדדים ביולוגיים - EEG, קצב לב, הזעה. אין לזה הסבר מוחי ברור, וההסברים הם ברובם קשורים לטראומה מאד קשה בילדות - הסברים מהתחום הפסיכולוגי, בהם דיסאצוציה שימשה מפלט מסיטואציות קשות, והדמות הדיסאסוציאטיבית עברה הטבעה במח וחוזרת גם במח. יש ויכוח גדול בקשר לעד כמה התופעה אמיתית, יש שטוענים שזאת תופעה פופלרית בארה"ב כי זה מעניין את הפסיכיאטרים האמריקאים, ויש שטוענים הפוך - שזה הרבה יותר נפוץ ממה שמקובל לחשוב.
  • Fugue - בריחה לא מודעת מהדמות והמציאות שלנו. מגלים את זה כשמישהו נעלם פתאום ולא מוצאים ואתו, ואז כן מוצאים במקום אחר תחת שם וזהות אחרת, כאשר הם לא זוכרים שום דבר מהעבר - לא זוכר את ילדותו וכו', וזה עובר אחרי כמה זמן. גם כאן יש טריגרים של סטרס מאד גדול ב"חיים הקודמים". הצורך לחזור למציאות קשה ומתוחה יוצרים קושי מאד גדול. פעמים רבות לא זוכרים את הדמות הקודמת. פעמים רבות קורה פעם אחת לתקופה מסוימת ולא חוזר יותר.

אמנזיות אורגניות חולפות (יש דברים שמאד דומים לפסיכוגנייים ועם זאת המקורות האוגניים ידועים):
  • יש אמנזיה שקרוית בעקבות התקפים אפילפטיים קשים - כולל אמנזיה אנטרו ורטרו חולפת
  • אמנזיה בעקבות ECT - יצרים כמו התקף אפילפטי. משמש לטיפול בדיכאון או הפרעה בי-פולארית כשהטיפולים האחרים לא עובדים. יצא לטיפול שם רע - סרטים, תמונות ואיך שעשו את זה פעם (גרם לשברים בכל הגוף וטראומה קשה, עשו בהרדמה מלאה). היום עושים את זה בצורה יותר עדינה וממוקדת, וזה חזר להיות טיפול מומלץ לאנשים שטיפולים אחרים לא עוזרים להם. גרום לאמנזיה אנטרוגרדית ורטרוגדית. אזורים ליביים וההיפוקמפוס מאד מועדים להתקפים אפילפטיים, וחשובים לזיכרון. תבנית זו מרמזת לנו שהזיכרונות הישנים יציבים יותר מזכרונות חדשים, ושהם נשמרים - קשה לשוף אבל זה עובר.
יש מחקר מאד יפה בו לקחו את החולים להיות הביקורת של עצמם - דבר שבד"כ אי אפשר לעשות. רואים ה שוואה של מה זכרו לפני הECT (לפי שנים אחורה), לעומת אחריו (שם יש פגיעה חמורה בזיכרונות מהשנים האחרונות. יש שונות מאד גדולה - לא כולם נפגעים באותה מידה, הזיכרון מושפע בצורה שונה, וכן משך הזמן להחלמה, וכמובן - עד כמה זה מפריע בחיים. זה כפונרציה של מספר הטיפולים, שכיחותם, מיקום האלקטרודות... אין קשר בין הצלחת הטיפול לבין האמנזיה.
ברב המקרים הפרעת הזיכרון נעלמת אך לעיתים נשארים חורים בזיכרון.
  • אמנזיה גלובאלית - מגיע חולה לבית חולים, מאד מבולבל. יודע לדווח על פרטים אישיים, אך אם, למשל, עבר דירה לאחרונה יכול לתת כתובת קודמת. מגלים שהוא לא זוכר מה קרה בשבועות-שנים אחרונות. זכרון עבודה תקין, אך ללא למידה של מידע חדש. בלבול - מי הרופא, איך הגעתי לכאן. מודאג מהמצב שלה. תופעה קצרת טווח - עוברת תוך 24-48 שעות. ההסבר למצב הוא שיש איסכמיה (=ירידה בזרימת דם לאזור מסויים) לMTL - ולכן יש אמנזיה זמנית, עד שמתחדשת זרימת הדם לשם. ייתכן שזה יהיה אירוע חד פעמי וייתכן שחולים אלה מועדים יותר לאיסכמיות, ולכן עליהם להיות במעקב רפואי. היום יודעים את ההסבר הביולוגי לתופעה, ולכן זה ברובריקה הזאת.


החלמה מאמנזיה חולפת:
הסדר הוא - קודם חוזרים הזכרונות הישנים יותר ואז לאט לאט מתקדמים על ציר הזמן.
ההחלמה תומכת בכל שהבעיה היא בשליפה ולא בשימור (שהרי המידע חוזר אח"כ, כלומר הוא ישב במח לאורך הזמן).

אמנזיה פרוגרסיבית - דמנציה:
בהרבה מהמקרים בסוף יש פגיעה כללית מאד קשה.
  • אלצהיימר, המחלה הכי נפוצה מבין הדמנציות. לא ברור אם היא נהייתה נפוצא יותר ב200 השנים האחרונות, או שהיא פשוט נחקרת מאד לאחרונה. נפוצה יותר בגיל מבוגר יותר. מבוגרים רבים מאבדים יכולות קוגנטיביות - לא להתבלבל - זה לא תמיד אלצהיימר. בהתחלה בעיקר אנשים מסביב שמים לב שהאדם זוכר פחות, מופיעות בעיות ביכולת חשיבה, התמצאות, יכולות מוטוריות ובסוף האדם אינו יכול לתפקד.
  • אנחנו נתמקד בסוג אחר של דמנציה - דמנציה סמנטית, בה עיקר הבעיה היא סמנטית.

דמנציה סמנטית

פגיעה באנטריור טמפורל קורטקס, בעיקר בשמאל. פגיעה קשה וממוקדת בידע הסמנטי - איבוד הדרגתי של ידע סמנטי (מאבדים את הידע עצמו - לא בעיית שליפה או ביטוי או בעיה באחד החושים. הפעם זה מוחלט). גרדיאנט הוך מריבט. האמנזיה הולכת ומחריפה. יש דיסאסוציציה בין פגיעה שמתחילה פרונטלית וטמפורלית: טמפורלית - פסיעה יותר קשה בדברים סמנטיים שקשרוים לפעולות, ופרונטלית - מושגים.

... חסר קצת

ענת פחותויותר מקריאה את המצגת. ראו שם, שם.

ירידה בזיכרון כפונקציה של גיל

כתבה: "כמה זמן עוד נותר לכם? המוח מתחיל להדרדר בגיל 45". חוקר בדק 10,000 אנשים בני 45-70 במשך 10 שנים, ובדק בתוך כל נבדק איך הגיל משפיע על הזיכרון.
ראו שבכל המבחנים חוץ ממחן אוצר מילים היתה ירידה אצל כולם. מתחילים לאבחן לרב רק מגיל 60-70 ירידה בזיכרון. המחקרים מראית שבאופן טבעי, בלי קשר לדמנציה יש ירידה מגיל 45. אפשר לבדוק מהי הירידה הממוצעת, וכך לאבחן מוקדם ירידות חריגות בזיכרון. זה חשוב, כי אי אפשר לשלוח את כולם לfMRI.