יום רביעי, 19 ביוני 2013

מעשה בראשית - שיעור 12-13: סביבה והשבת (סיכום חלקי)

שיעור 12 – 19.06.2012


מצד אחד לא מצפה לסימן קריאה, אלא לליבון. אבל לומר משהו מענין, לא – יש לכאן לכאן ונשארנו עם סימן שאלה. זה טוב להנחיית קבוצות, לא לכאן.
מבוא, ראשי פרקים.
להשקיע מחשבה, שיהיה מעניין, להוכיח איזה יכולת מחשבתית.
¾ עמוד לתשובה בערך.
אישי – כל אחד עובד לבד.
4-5 שאלות.

הנושא של סביבה ואתיקה.
הקורס ממוקד כל כולו במאמר אחד של וובר. המאמר הוא מכונן ולקחנו אותו כדוגמית למשהו יותר רחב ואחר כך ניתחנו מרכיבים בו והגענו למשהו הרבה יותר רחב.
נושאים כמו מטאפיזיקה, מקום האדם, שבת...
שני נושאים לפחות שהם נורא חשובים אלו:
  1. הנושא של סביבה – אקולוגיה, סביבה ירוקה
  2. נושא קשור – החזרה של פגאניזם – ניאו פגאניזם. זו כנראה הדת שלה הכי הרבה מצטרפים חדשים.
אלו שני נושאים מודרניים. ההבנה שהמכניזם של הטבע והטכנולוגיציה שלו הובילו להרס של הטבע – אלו נושאים שוובר לא חשב עליהם אבל הם מתחברים.

רפרט על נושאים סביבתיים. לא סיכמתי, להשלים.

תמונת העולם שנתנו בקורס: הסרת הקסם הפכה את העולם לדומם ומתמטי. אחת הסכנות היא כשהמחשבה הזאת מתחילה לחול גם על האדם. הסרת הקסם גורפת גם את האדם פנימה. יכולות להיות תפיסות נטורליסטיות שיוציאו המון תוקפנות מהאדם – האדם הוא חלק מהטבע, לא שונה מהחיות ומי שהכי חזק שורד, כל אחד מנסה להגן על עצמו. יש כאן בלאגן מושגי, המון עניין והמון כתיבה.

בקורס ניסינו לראות איך ההבנה שלנו של הטבע – ההומוגניות שלו, המכניות שלו וכו' תורמים לכך שהעולם נראה ריק. זה שאנחנו מבינים את זה לא אומר שנוכל להחזיר את העולם אחורה בלחיצת כפתור!
פסיסיקאי אתיאיסט: “כדור הארץ הזה כנראה עותק יחיד ביקום ולכן בואו נשמור עליו".
שאלנו אם יש ייחוד בעולם הזה – אם העולם הוא אחד ממיליארדים והאדם לא מיוחד בשום צורה – למה לשמור על העולם.
ורמיר אחרי שהוכיחו שהעולם הוא הומגני: “העולם הומוגני, אז איפה כולם?” היינו מצפים שיהיו אנשים בכל מקום! למה אין אנשים על הירח! הכל שממה ושיממון! מטיפת מים בחלל מתרגשים! זה סך הכל מים, זה רחוק מלהיות אדם. יכולות להיות תפיסות מטאפיסיות שנותנות ייחדו למקום הזה וזה כן יכול לגייס אותנו לשמור על העולם.
הטענה היא לא שבגלל שהעולם יחיד אני צריך לשמור עליו, אלא שדרך החרדה שלי מכך שהוא יעלם אני מבין עד כמה הוא חשוב לי.

נתפסנו בוובר כנקודת מוצא, מצפן. הוא לא חלם שיקחו אותו לכל כך הרבה כיוונים! הגענו לנושאים מאד מודרניים!


שבת

כמעט אין עיסוק בשבת כנושא פילוסופי. אפשר לצפות בפילוסופיה יהודית תעסוק בזה יותר ממה שהיא עושה, משום ששבת מרכזית מאד בחיים יהודיים אמוניים, כך שנוצר פער בין המרכזיות של שבת לבין העיסוק בה. קיימות ביהדות המסורתית אמרות ואמירות על שבת. בתלמוד אין הרבה אבל במיסטיקה ובזוהר יש אמירות והגיונות ותובנות רבות על השבת. נוסף לכך השבת עברה טיפול הלכתי מאד חזק. מבחינת עיון בנושא אין הרבה.

הרמן כהן: לוקח את החשיבה היהודית כמייצרת חשיבה חדשה פוסט קנטיאנית. הוא סבא (מטאפורית) של רוזנצווייג ושל השל (שכן עוסקים בשבת), הוא פותח את העיסוק בשבת.
מה הוא כתב על השבת? שרוצים לייצר ברית יהודית גרמנית שהמרכז שלה יהיה השבת, וכדי שזה יקרה צריך להעביר את השבת ליום ראשון. במושג המשיחיות של הרמן כהן גולת הכותרת היתה השבת. כאן הוא חוזר ברוורס חזק מאד במאמר מרכזי על השבת, ואז הוא הצניע את השבת בין הפרקם – לא מהעדר מטען אלא מעודף מטען.

היינריך היינה – השיר על השבת: אחד המשוררים החשובים ביותר בגרמניה נותר בכך לגיטימציה לעיסוק בשבת. זה פתאומי, out of the blue.

ביאליק – חסיד גדול של השבת, נזף בקיבוצים שלא שמרו את השבת.

יש משיחיות של מקום – זו הציונות (או ההתנחלויות, הן מקדשות את החלל),
ויש משיחיות של זמן –וזו השבת, היהדות מאופיינת בזה.
לכן הציונות היא רגרסיה.
השבת היא הגאולה עצמה.

יש כאן אנטי ציוניות של הרמן כהן – קידוש הזמן על חשבון קידוש המקום.


הרמב"ם לוקח את השבת ורואה אותה כזכר למעשה בראשית. השבת היא הזכירה לכך שהעולם הזה נברא (במחלוקת נברא או קדמון).
זה זכר למעשה בראשית – זו מסורת, לא הגיג פילוסופי.
כאן יש תפיסה של השבת כמגלמת רעיון פילוסופי.
פה הרמב"ם לוקח את השבת וממקם אותה במעשה בראשית.
(יכולה להיות תפיסה אחרת שהשבת היא זכר ליציאת מצריים, או חירות, או שילובים).

יש שאלה אחרת והיא שאלות פילוסופיות שקשורות בשבת. אני מסתכל בשבת ושואל מהם העמדות הפילוסופיות שקשורות בשבת.
עמדות שקיימות:
  • השבת פירושה מנוחה
  • קידוש הזמן – יותר ממנוחה (עם כל ההקשרים!)
  • מצוות מסויימות, ל"ט אבות מלאכה (הרב סולובייציק נגד הספירטואליזציה של שבת אצל השל) אין כאן מובו לא של מנוחה ולא של קדושת הזמן. הוגה נוסף כאן: לייבוביץ.

צריך להבדיל בנושא השבת בין שיחות מוטיבציה (עידוד לעשות) לבין דיון פילוסופי.

השבת קשורה לערכים ולאתיקה של סביבה. יש זעם על חבילות של אידיאולוגיות – למשל העולם היהודו נוצרי ואתנו-צנטריות, פטריארכיה, וכאן אנחנו רואים שזה לא בהכרח נכון.
סביבה ושבת – אין תנועה יום שלם! מאד סביבתי.

קוראים: התרבות הטכנולוגית....

דרוש משהו יותר קונספטואלי כדי להסביר למה קידוש הזמן הוא עמידה על סוד הבריאה.

עזבתי מוקדם – להשלים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה