יום שבת, 1 בינואר 2011

שבוע 11 - מיניות


מחשבה פמיניסטית
22/12

פרספקטיבות פמיניסטיות על מיניות:

פמיניזם רדיקלי מול פמיניזם ליברטני

אן פרגוסון "Sex war: the debate between radical and libertrerien feminism”
היא מציירת תמונה דיכוטומית של וויכוח שאפשר בהמשך למצוא לו צד שלישי:
מצד אחד, פמיניזם רדיקלי, ומצד שני, פמיניזם ליברטני.
הפרדיגמות השונות מתבססות על הנחות יסוד שונות בקשר למהו חופש, מהו כח ומהו עונג.
פרגוסון מפרקת את הנחות היסוד שלהן לגבי מין, מיניות ויחסים מיניים.


פמיניזם רדיקלי
Libertrarian feminism
אופיה של מיניות
אידיאולוגיה של אובייקטיפיקציה. מיניות הטרוסקסטאלית, מעצם הגדרתה, מקפלת בתוכה אלימות א-סימטרית כלפי נשים.
מיניות הטרוסקסואלית וגם הומוסקסואלית מאופיינות על ידי אובייקטיפיקציה מינית. נורמות של בורגנים פטריארכליים מדכאות את המיניות של האחר. “Othering”.

מה צריכים להיות הפנים שלה?
למגר את אותה תפיסה אלימה, להתנגד לנרמול הנ"ל.
התנגדות לכל מה שעושה שיפוט מוסרי סטיגמטיזציה למיעוטים מיניים וע"י כך מגביל את החופש לכול.
ערכים מיניים פמיניסטיים
אינטימיות, הפחתת הערך של ביצועים.
הגשמה עצמית מינית מלאה, everything that gives us pleasure and satisfaction. בהסכמה.
אידיאל
יחסי מין בין שני פרטנרים בגירים, שווים ומעורבים רגשית, בהסכמה.
יחסים בהסכמה בין פרטנרים שווים שמתקיים בינהם מו"מ כדי למקסם עונג וסיפוק מיני אחד של השני, בכל אמצעי שיבחרו.
אנטי אידיאל
יחסי מין בין לקוח לזונה, בין בוס לעובדת.

הנחות יסוד
מיניות: המיניות האנושית היא ביטוי של קשר רגשי בין שני אנשים.
כח חברתי: בחברות פטריארכליות מיניות הופכת להיות כלי לדומינציה בידי גברים באמצעות אובייקטיפיקציה.[במיוחד במוסד המשפחה]. (אונס הוא לא פרקטיקה מינית, אלא אקט אלים).
מיניות: המיניות האנושית היא חליפין בהנאה פיזית ארוטית.
כח חברתי: מוסדות חברתיים, אינטראקציות ושיחים יוצרים הבחנה בין נורמלי/לגיטימי/בריא, לבין פתולוגי, ובמסגרת כך פרקטיקות מיניות מסוימות מקבלות מעמד עדיף. מיסוד הדיכוי המיני יוצר הירארכיות של זהויות מינית.
מהו חופש מיני?
שוויוניות מינית של הפרטנרים, כבוד הדדי כסובייקטים וכגוף.

מה צריך לעשות כדי להשיג חופש מיני?
צריך למגר מוסדות: תעשיית הזנות, תעשיית הפורנוגרפיה, המשפחה הגרעינית והטרוסקסואלית כפויה.

עובר

סאדו-מזו, פרסום שעושה אובייקטיפיקציה,

רפרנט:
שרה מיילס / קתרין מקינון:

שרה מיילס "הגוף והמיניות":
הניתוח של פוקו ב"תולדות המיניות" שמדבר על יחסי גומלין בין מוסדות וגוף. הגוף מתכונן לפי הבניות חברתיות ולכן תמיד נתון לשינויים. זה, לפי מיילס בסיס לתיאוריה פמיניסטית שמדברת על דיכוי נשים ללא קשר לנתונים ביולוגיים.
במאה ה-21 ניתנה לגיטמציה לפרקטיקות מיניות שונות.
פוקו: המיניות כמכוננת זהות:
הניתוח של פוקו מאפשר לחשוב מחדש.
נשים מתייחסות למין במונחים שונים של הסכמה וזמינות.
יחסי כח מייצרים סוגים שונים של זהויות, בתוכן זהות מינית.
זהות היא משהו מבנה, לא מלוד.
פוקו: אשליה בתחושת שחרור בבחירת זהות, למרות זהיא ממושטרת.
פמיניזם יכול לקשר לנשיות, למשל: אילוף הגוף הנשי באמצעות נורמות לנשיות – הסרת שערות, ספורט...

--> מיניות בתוך נישואים. הסכמה וזמיניות מינית (הפרטי הוא הפוליטי!) דוגמא מעניינת – date rape.

קתרין מקינון "על תשוקה וכח":
מקינון ניסתה לשלהב את הקהל ולמחוק את ההירארכיה בין מרצה לקהל.
פמיניזם חייב להיות פוסט מרקסיסטי מבחינה מתודולוגית – חלוקת כח (מגדר/מעמדות).
מיניות – עבודה.
בונה ומבנה את החברה.
מיניות צומחת תחת כח גברי.
הטרוסקסואליות – מבנה דומיננטי בחברה שמדכאת מגדר באמצעות מין.
ידע – ידע חברתי מובנה על ידי כח גברי.
שליטה גברית מחפצנת את העולם.
משמעות האישה היא מה שגברים הפכו אותן להיות.
אונס, אלימות במשפחה, זנות, פורנוגרפיה.
  • לבחון את המציאות
  • להבין את הסיטואציה
  • לשאול מה אפשר לעשות
  • להניח שלכל הנשים כקולקטיב יש ניסיון דומה.


פמיניזם פוקויאני (מיילס) / פמיניזם מבית מדרשה של קתרין מקינון.
ארטיקולציה פמיניסטית לגוף ומיניות.





שבוע 10 - פמיניזם מרקסיסטי


מחשבה פמיניסטית 15/12
שיעור 10

פמיניזם מרקסיסטי - סוציאליסטי

מאמרים לשיעור זה:
קתרין מקינון – מכניסה את המדינה לפמינזם, בנוסף לחברה ותרבות.
היידי הרטמן – המשפחה כמרכז של מאבקי מגדר ומעמד
ננסי הרטסוק – ביקרות פמיניסטית מתוך, בעקבות מרקס

מרקס:
תודעה --> זהות --> פעולה.

פמיניזם מרקיסיסטי מצביע על הקשר בין ייצור ופריון (prouction – reproduction), אחת הטענות המרכזיות הן שמקומן של הנשים בתהליך הייצור מייצר את הוויתן. זוהי טענה מרקסיטית- מקומו של הפרולטריון בתהליך הייצור מייצר את תודעתן. באמירה הפמינסטית לא מדובר בתהליך הייצור הפיזי, אלא על המובן השני בכפל המשמעות – רביה – התפקוד הפיזי של נשיאת העובר, לידה והנקה, הוא זה שקובע את התודעה הנשית. (-ננסי הרטסוק). זהו תרגום של הפרידיגמה המרקסיטית (-מעמדי) למושגים פמיניסטיים (-מגדרי).

נשים מוכרות את עצמן כשרותי רביה ושירותי מין – הכוונה לא רק לעולם התעשיה של המין, אלא לכך שמה שיש לאישה למכור בעולם המגדרי זה את גופה – כיולדת וכמעניקה מין. זה נכון עוד יותר לנשים מהמעמד הבינוני (יחסית לנשים מהמעמד הפועלי) שלהן אין שום חלק בתהליך הייצור הפיזי. לנשים אלו כל שיש זה להיות אמא ומספקת שירותי מין, תחת האידיאולוגיה הרומנטית של אהבה. זוהי העתקה של המבנה, לא התכנים, של מחשבה מרקסיסטית.
מושגי מפתח:
  • אידיאולוגיה (מגדרית!)
  • ניצול
  • תודעה כוזבת (מגדרית! של מי שמרגישות שהן באמת ממצות את עצמן, אוהבות ואהובות בתוך המערכת. זוהי מערכת פטריארכלית, לא קפיטליסטית).

יש הבדל מהותי בין ההסבר של הפמינזם הליברלי ל"סחורה הנשית" בשוק העבודה, וההסבר המרקסיסטי. למשל: פמינזם ליברלי יראה שירותי פונדקאות, וגם זנות, כאסטרטגיות פמיניסטיות למקסום רווחים בשוק תחרותי. לעומת זאת, פמיניזם מרקסיסטי יהיה חשדן מלכתחילה כלפי מבנה השוק החופשי והאיזונים שלו, וכלפי האידיאולוגיה שעומדת מאחוריהם. (הוא יאמר שנשים מלכתחילה כלואות במצב א-שוויוני בו כל מה שיש להם למכור הוא גופן).

מה תורם השיח הפמינסיטי המרקסיסטי - הסוציאליסטי לשיח הפמיניסטי?
  • חשיבה על ההוויה הגופנית והחשיבות של הגוף להבנת אי השוויון המגדרי.
  • הכנסת המדינה כקונספט מארגן של השיח הפמיניסטי, בכמה אופנים.
    • נשים כמעמד מהותי בתוך המבנה הקפיטליסטי: פמיניזם סוציאליסטי - טענה אוטופית: המדינה הסוציאליסטית מבטאת את היסוד הנשי – אתיקה של caring, אתיקה של רווחה. לכן, במדינה כזאת לנשים יהיה טוב יותר מאשר במדינה קפיטליסטית שמבוססת על היסוד הגברי. (זוהי טענה מהותית – אסנסיאליסטית).
    • נשים כמעמד מגדרי בתוך המבנה הקפיטליסטי: (אנגלס, 1884:) לנשים יש באופן טבעי ערכים מוסריים שלגברים יהיו רק תחת מדינה סוציאליסטית. המדינה הסוציאליסטית תפתור את בעיית דיכוי הנשים – כי היא תסלק את הסיבה העיקרית לדיכוי הנשים – עניין הרכוש הפרטי, שהוא הבסיס הכלכלי לדיכוי נשים. (ירושה שעוברת דרך ליניאר גברי, ראש המשק הוא בעל הקניין).
      היידי הרטמן: משפחה, עבודת בית לא מתוגמלת כלכלית היא חלק ממערכת הניצול. “הפרטי הוא פוליטי".
      (זהו חזון שלא התממש. מצבן של נשים במדינות קומוניסטיות לא היה טוב יותר. מיעוט נשים בפוליטיקה, נשים עבדו בסופו של דבר גם בחוץ וגם בבית. גם במיקרו – בקיבוצים, נשים ביצעו תפקידים מסורתיים נשיים עבור הקיבוץ כולו. יתרה מזאת, במדינות קומוניסטיות נאסר בחקיקה להקים תנועות פמיניסטיות.)
      אהבה היא מושג שמולבש על הסדר כלכלי בין שתי משפחות.
    • נשים כמעמד כלכלי בתוך המבנה הקפיטליסטי: (פמיניזם מרקסיסטי) התמקדות בהבדל בין גברים ונשים בשוק העבודה. הנכחה של הביקורת הפמיניסטית בתוך הביקורת הכלכלית המרקסיסטית. הניצול הכלכלי של נשים הופך אותן למעמד כשלעצמו (יחד עם עוד גורמים – למשל: נשים שחורות פועלות ולסביות).


הערה:
הלאמת הגוף הנשי במדינות קומוניסטיות:
בחוקה של ברית המועצות נקבע כי האימהות היא פונקציה חברתית שצריכה להיות מופעלת לטובת הכלל. ערכה הגדול של האישה עפ"י תפיסה זו הוא בכך שבהיא נושאת ברחמה את הדור הבא. יחד עם הלאמת רכוש פרטי כמו בתים ומפעלים, גם הרחם הולאם, והאימהות הוגדרה כנכס לאומי.

מה נשאר היום מפמיניזם מרקסיסטי?
  • ביקורת שוק העבודה.
  • הפרדה בין הספירות:
    ציבור – פרטי
    שוק – בית
    ייצור – צריכה
    רציונליות – רגשות
    גברים – נשים.
  • הפרטי הוא פוליטי" – טשטוש הגבולות בין הספירות.
  • מצד שני, גם התחום הציבורי לא משוחרר מהעולם הרגשי (בניגוד לדיכוטומיה הוויקטוריאנית).
  • מקינון – כדי להבין באמת את הפוליטיקה של מצב הנשים, צריך להכיר את החיים הפרטיים שלהן, ולא חוקים, הגדרות ורגולציות. למשל, היא מדברת על איך תשוקה והגדרתה משקפת יחסי כוחות פוליטיים. מקינון תופסת מיניות כמובנית חברתית, וכמרכיב מרכזי בהבנת הפמינזם. בפמינזם ליברלי יש מטרה לשחרר את המיניות הנשית מהגבלות פוריטניות. אצל מקינון זה לא כך: לדעתה נשים מוגדרות על ידי העדר הכוח שלהם, על ידי אובייקטיביזציה מינית. האפשרות היחידה לשחרור היא תודעה קולקטיבית, באמצעותה נשים יבינו את החוויות המשותפות שלהן. כלומר, רכישת תודעה פמיניסטית היא צורה של פרקטיקה פולטית.

ננסי הרטסוק:
  1. stand point theoryצורה לדבר על הקשר בין תודעה פמיניסטית לבין ההויה הגופנית. Stand point theory – תיאוריה פמיניסטית שמדברת על חשיבות ההכרה הרפלקסיבית במיקום של הדובר, כצורה לפרק את מבני הכח שהופכים את המיקום לשקוף, למובן מאליו. למשל: לדבר על המיקום המגדרי של גיליגן מול קוהלברג כמייצרים ידע שונה על העולם. (השאלה היא לא "איך מתפתחת הזהות המוסרית של האדם" אלא איך המיקום המגדרי מייצר תשובות לשאלה הזאת.) פיתחו את התאוריה הזאת פמיניסטיות שעסקו באפיסטמולוגיה פמיניסטית. נקודת מבט אינה אינטרס צר ומוטה, אלא עמדה שביסודה מעורבות engagement. כלומר: יש אקטיביות בדרך בה נקודת התצפית מייצרת אידיאולוגיות. (יש גם אינטרסים בעניין). למגדר או למעמד השלייטי יש עניין ממשי בכזב. לפי התיאוריה הזאת יש כמה נקודות השקפה.
    1. החיים המטריאליים הגופניים לא רק יוצרים יחסים חברתיים, אלא גם מגבילים יכולת להבין אותם.
    2. אם החיים המטריאליים של שתי קבוצות מכוננים בדרכים סותרות נצפה שזוויות הראיה יהיו סותרות, ושל המעמד השולט תהיה חלקית ומעוותת. דוקא הנשלטים יפתחו תודעה סובייקטיבית.
    3. זווית הראיה של המגדר (או מעמד, מרקס) השליט, מכוננת את היחסים המטריאליים שבהן נאלצים כל הצדים לקחת חלקף – יש אקטיביזם, ולכן לא ניתן להתייחס אליה בביטול כשגויה.
    4. מכאן נובעת שעל זווית הראיה שהקבוצה המדוכאת מבקשת להשיג צריך להאבק. זווית ראיה זו חודרת אל מתחת לפני השטח של היחסים החברתיים שבהם כולם נאלצים לקחת חלק.
    5. (מעבר מתיאוריה לפרקטיקה) כזווית ראיה שמקורה במעורבות, קרי: בהבנת המדוכאים, אימוצה של נקודת מבט חושף את היחסים המתקיימים במציאות כלא אנושיים, ומאפשר להצביע על אלטרנטיבה, ובכך יש לה פוטנציאל משחרר.
  2. האבחנה בין חלוקת עבודה מגדרית, לבין חלוקת עבודה מינית (עליה הרטסוק מתעקשת לדבר, למרות זמינות המושג מגדר). למה? ההתמקדות היא במין, לא במגדר. בגוף הביולוגי, לפני ההבניה החברתית.
    נקודת המבט הפמיניסטית הצומחת מתוך התבוננות בעשיה הנשית קשורה בנקודת המבט הפרולטרית – שניהם מוכרים את הגופניות – עבודה או רביה ומיניות.
    בתאי: הקשר בין מוות, מין וכוח. זה מצביע על ההויה הגופנית כבסיס להבדל – הוויה קודמת לתודעה (בשונה מדה בובאר).

היידי הרטמן
שבירת הדיכוטומיה בין הספירה הפרטית לציבורית.
הטענה המרכזית: המשפחה היא חלק בלתי נפרד מהמערכת הקפיטליסטית.
משקפת את הגיון הקפיטליסטי: שולטים / נשלטים, וגורמת להמשך הקפיטליזם ע"י סוציאליזציה של חוסר שוויון, שגורמת לו להראות שקוף וטבעי.
ביקורת כלפי 2 חזיתות:
  1. השיטה הקפיטליסטית – אי שוויון, ניצול
  2. השיטה הפטריארכלית – חוסר השוייון מוצדק באמצעות אידיאולוגיות של תפקידי מין מצד אחד, והסדרים משפחתיים מצד שני.
איך היא שוברת את האבחנה בין הספירות? (“הפרטי הוא הפוליטי")
המשפחה היא לא המקום של קרבה ואינטימיות, חמלה ואמפטיה, אלא יש בה אלמנטים פוליטיים וקונפליקטואליים. המשפחה היא צומת של ניגודי אינטרסים ושל מאבקים בהם מופעל כח. הניגודים – חלוקת עבודה, הם שיוצרים תלות (א-סימטרית) והיא שמבטיחה את המשך קיומה של המשפחה.
כאן אפשר לבדוק נתוני גירושין כתלות במצבן הכלכלי של נשים.

שבוע 9 - פמיניזם מרקסיסטי


מחשבה פמיניסטית 8/12

עוד על גיליגן, אימהות ומוסר:

--> קרה כאן דבר מעניין – שתי הגברים שהציגו רפרנט בנושא אימהות ומוסר, לא התייחסו לכך שהפרק עסק בנשים שהתמודדו עם הפלות. אפשר לראות בכך הדגמה לבסיס הגופני, לעיגון הגופני של מוסריות ממוגדרת.
העיסוק בהפלות ובזכות לשליטה על הגוף, כשיח משפטי, הוא אחד המאבקים הגדולים של הפמיניזם.

פרספקטיבות פמיניסטיות על אימהות ומוסר:
גיליגן פותחת ושואלת - מהי מוסריות? ולשם כך מראיינת את הסטודנטיות שלה על התפיסות הסובייקטיביות שלהן. משותף לכולן: רצון שלא לפגוע באחרים, אפשרות לפתור קונפליקטים באופן שאף אחר לא ייפגע – מה שהופך בהמשך למושג ה-caring.
טענה: נשים גוזרות את ההחלטות המוסריות מתוך התבססות על תחום האינטראקציה עם אחרים. מרגע שנשים יכולות לשלוט על ילודה באמצעות אמצעי מניעה והפסקת הריון (אמצעים שהיו קיימים תמיד, אבל התפתחו מאד טכנולוגית במחצית השניה של המאה ה-20) הדילמה של הבחירה חדרה למקום מרכזי בחיים שלהן (יש לגיטימציה משפטית וחברתית, ההכרעה עוברת לתחום הפרט).
הפרק מתמקד בסוגיית ההתבלבטות לגבי הפלה – הכוונה להפלה יזומה, מלאכותית (ולא לmiscarrige). זוהי חוויה ממוגדרת שאופיינית לנשים בתקופה הזאת. הפרק מבוסס על ראיונות עם 29 נשים מרקע אתני מגוון. הממצאים מתייחסים לדרכי החשיבה השונות של נשים ביחס לדילמות בחיים שלהם.
פרק ראשון – ההחלטה, ההשלכות, האם יש אלטרנטיבות, איך בחרו. השאלה: על מה אתן מתלבטות כשאתן מתלבטות? איך מתנסחת השפה של ההתלבטות שלכן?
פרק שני - התבקשו לפתור שלוש דילמות מוסריות, כולל הדילמות מהמחקר של קוהלברג.
הטענה: יש דפוס של 3 פרספקטיבות מוסריות:
  1. דאגה לעצמי. תחושה של חוסר אונים, בידוד, מצוקה. אני עושה מה שצריך כדי לשרוד. (לדאוג לעצמי מול: (נשתמש במושגים הזמינים בשפה, כולם נוקטים עמדה, שיחים מוסריים של משטרי הצדקה שונים) להרוג עובר / לדלל עוברים / ...)
  2. דאגה לאחר. האחר הוא העובר או גורמים אחרים רלוונטיים להתלבטות.
  3. הפגת מתח. זוהי תזוזה מהטוב אל האמת. האישה מתחילה לעשות תהליך רפלקסיבי – לבחון את ההיגיון מאחורי הצו המוסרי. הפרדת הקול העצמי מקולם של אחרים, שגורמת לאישה לנקוט עמדה שונה לגבי עצמה ולגבי אחרים. מצריך שיפוט מחדש – לחשוב על המעשה לפי הכוונות הממשיות והתוצאות הממשיות, ולא לפי מה יגידו בסביבה. יכולת לאותנטיות מוסרית, מנותקת מדעת הסביבה.

מהמחקר עולה שנשים רבות רואות את הדילמה המוסרית במונחים של התנגשות בין אחריות כלפי גורם אחד ובין אחריות כלפי גורם אחר. הרצף של השיפט המוסרי נע בין הדגשת ההישרדות הקיומית שלי אל התמקדות בטוב, ובסוף אל המודעות וההכרה בכך שתשומת לב ויחס של דאגה הם קו מנחה הולם ליישוב קונפליקטים.

הערה: אפשר להבין מהשיח הפמיניסטי שברגע שתינתן האפשרות, כל אישה ששוקלת הפלה תבחר בה. כלומר, שהמאבק הוא בעד הפלות. למעשה, המאבק הוא בעד בחירה, ויש גם בתוך הפמיניזם אמביוולנטיות לגבי הפלות.


נעבור מאימהות למשפחה – פמיניזם מרקסיסטי.

רפרנט – מקינון והרטסוק:
tracy chapman – fast car lyrics
איך החוויה של העוני הנשי מגיעה לידי ביטוי פה?
יש תודעה מעמדית שונה – גם בתוך החוויה של עוני, היא under class.

תיאוריית מגדר לפי המרכסיזם:
  • אנגלס – בחברת הציידים – לקטות היה שוויון חברתי בין נשים וגברים כאשר כל אחד ממלא פונקציה חשובה.
  • המעבר לחברה תעשייתית קפיטליסטית הוביל לאי שוויון כלכלי בין גברים ונשים – שמביא לדיכוי נשים. הנשים לא מקבלות שכר בעד עבודתם.
  • המצאת המשפחה המונוגמית נובעת מרצונו של הגבר להוריש את כספו לצאצאיו הגברים.

מקינון – ציטוט על לאו – position and possesion העיירה השתחוותה לו בגלל הpossesions שלו, וגם להפך.
במרקסיזם תודעה נובעת מהוויה. אצל מקינון – יש דיאלקטיקה.

לפי המרכסיזם הקלאסי יש הבנייה של המציאות, כדי ליצור תודעה כוזבת: יש אלמנטים קונספירטיביים – מתכנסים וממציאים קטגוריות כדי לפצל את החברה (ממיאים דברים כמו: דת, משפחה, מגדר, קבוצות כדורגל). הבנייה מכוונת.
תודעה כוזבת לפי הפמיניזם – הבנייה פטריארכלית היא הבסיס. זוהי הבנייה לא מכוונת – גברים יוצרים את הקטגוריות למען עצמם, לא כדי לדכא נשים.
בשתי התיאוריות יש שני מעמדות ופירמידה.
פערים בין מרקסיזם ופמיניזם לפי מקינון... (חסר).

ננסי הרטסוק "הכשרת הקרקע למרקסים היסטורי ופמיניסטי":
  • קשר אורגני בין התיאוריות
  • מבקשת להצביע על העיוות שקיים בהיררכיה בין עבודת נשים – טבע, גוף, מנטלית ופיזית, "ערכי שימוש”, ועבודת גברים – עבודה מנטאלית, חליפין.
דמיון בין מרכסיזם ופמינזם:
  • נקודת מבט ביקורתית שמאפשרת לעשות דקונסטרוקציה למבנים ההגמוניים.
  • תודעה נובעת מהוויה, תפקידן של נשים יוצרת את תודעתן
  • אפיסטמולוגיה משחררת – בעיקר נותנת קול למעמד המנוצל
  • יש צורך בביטול הקניין הפרטי ובשינוי חלוקת העבודה כדי לעשות שינוי.
שוני בין פמיניזם ומרכסיזם:
  • קפיטליזם הוא תוצאה של המשטר הפטריארכלי
  • תודעה נשית פסיכולוגית שונה מתודעה גברית, ומבנה את המציאות של שתי הגדרים ובכך תודעה יוצרת הוויה.
  • אחרי מהפכה מרקסיסטית צריך גם מהפכה פמיניסטית.

השוואה בין מקינון והרטסוק (חסר).

על עבודת התזה שלו, בנושא מבנים של ארגונים פמיניסטיים:
יש ארגונים (כמו "אשה לאישה" ) - ניסיון ליצור מבנה עם מאפיינים מרקסיסטיים: שכר שווה לכולם, מבנה מעגלי של כח, אפשר לבחור בוסית, מבנה רוחבי, ויש ארגונים בהם יש מבנה הירארכי רגיל, אנכי (בדרך כלל בעקבות משבר כלכלי).
הוא בודק איך המבנה הארגוני משפיע על היחסים הבינאישיים.
הוא גם מוצא קשר בין פמיניזם לשמאלנות.
הוא טוען שבזמן מצוקה חוזרים לדפוסים הישנים – הפטריארכליים. (מישהו משווה את זה לחילונים שיתפללו בזמן משבר. וזאת נקודה מעניינת: האם זה אומר שבעומק ליבם הם בעצם מאמינים? וכנ"ל לגבי הארגונים הפמיניסטיים).
שאלה שקשורה לתודעה ותודע הכוזבת: האם אישה שלובשת עקבים ומחשופים עושה זאת כי היא ממושטרת, או שהיא משתמשת בכח שזה נותן לה, בהפוך על הפוך?






שבוע 8 - אמהות


אמהות מפרספקטיבה פמיניסטית – המשך

ננסי צ'ודורוב – סוציולוגית ואנליטיקאית פמיניסטית. השפעה על מחקר התפחות זהות מינית של נשים. קוראת תיגר על הטענה שלנשים יש נטיה ביולוגית לאמהות (כמו סימון דה בובאר, בטי פרידן). בניגוד לתפיסות הביולוגיסטיות לפיהן יש אינסטינקט ביולוגי שגורם לנשים לקחת עליהן את התפקיד האימהי – המטפל, צ'ודורוב טוענת שאמנם נשים לוקחות עליהן תפקיד זה, אך זאת לא בגלל אינסטינקט, אלא בגלל שילוב בין שתי מימדים:
  1. פסיכודינמיקה ביחסי אם תינוקות – האם והתינוקת מבנות זו את זו כזהות, ואילו התינוק מבנה את עצמו על השונות מהאחר המשמעותי – הprime care taker, והאוטונומיה מתפתחת כשונות, נבדלות, לעומת התינוקת שזהותה נבנית על המשכיות – יש רצף של זהות. כתוצאה מכך גברים בוגרים, שלא חוו את האינטימיות של הoneness אינם יכולים לחוות ולתפקד כמו אימהות. (זה גם קשור לכך שנשים רוצות אינטימיות וגברים רוצים היפרדות).
  2. מבנה חברתי – חלוקת תפקידים. חלוקת העבודה המגדרית לפיה נשים הן הprime care taker היא זאת שיוצרת את הפסיכודינמיקה ביחסי אם – תינוקת.
השילוב בין הגורמים גורם להבדל מהותי, אך הוא לא נובע ממקור ביולוגי.
זהו ניתוח משולב – פסיכולוגי סוציולוגי.
יש שיאמרו ששתי הרמות האלה מתקיימות בגלל רמה שלישית – "הטבע האמיתי”, בגללו נוצרו שתי הרמות האחרות.
סוציולוגים קונסטרוקטיביים או פמיניסטיות ביקורתיות יאמרו ש"הטבע האמיתי" הוא תוצאה של הבנייה חברתית.
יש רבות שטוענות את אותה טענה מזוויות שונות – למשל ביולוגית פמיניסטית שמווכחת עם הפרדיגמה מתוך עצמה – A Fusto Sterling – Sexing the body.

כמה הערות על פרויד וזהות מינית:
  • פרויד מדבר על הזהות הגברית כזהות ראשונית, הבת מגלה שאין לה פין ומגדירה את עצמה על חוסר. אצל צ'ודורוב זה הפוך – הבן הוא זה שמוגדר על דרך השלילה – הone הראשון הוא האישה.
  • קארן הורני (עוד פסיכואנליטיקאית פמיניסטית שמבקרת את פרויד על תפיסתו הפאלו צנטרית) ב"הבריחה מאימהות" נתנה הסבר חברתי לקנאת הפין שפרויד מדבר עליה, היא קוראת תיגר על הרעיון של קנאת הפין על הבסיס האנטומי. היא אומרת שאמנם יש קנאה, אך היא תוצר של האיסורים וההגבלות החברתיות על היצרים בתקופה הפרה גניטלית.
  • בחברות מערביות מודרניות יש חלוקת תפקידים בין סמכות הורית גברית לבין התפקיד האימהי האינטימי, וזה מה שעמד לנגד עיניו של פרויד, שגדל בבית גרמני, ועל זה נבנתה התיאוריה שמגדירה הבדלים בין גברים ונשים כמהותיים. הורני וצ'ודורוב מבקרות את זה, וגם גיליגן מתכתבת עם זה בהמשך.
  • בפסיכואנליזה התפתחות של גברים ונשים נבחנת לאור התנהגות האם שמוצגת כאובייקט – אף אחד לא מתעניין ברגשותיה, אלא אך ורק בהשפעה על התינוק. (אמא טובה / רעה, האשמת האם...)


רפרנט

גיליגן – שונות מהותנית מגדרית בהיבט המוסרי:

קוהלברג – פסיכולוג התפתחותי שכונן את כל המחקר בתחום של חשיבה מוסרית בבני אדם. זוהי תיאוריה קוגניטיבית שמסתמכת על תיאוריה אחרת, של פיאז'ה.
התיאוריה מדברת על 3 שלבים בהתפתחות:
  1. פרה קונבנציאלי- הילדים חושבים על מוסריות במושגים של השלכות מידיות על הפרט.
  2. שלב קונבניונלי – הזדהות עם האחר בחברה.
  3. פוסט קונבנציונליות - אמות מידה אוניברסליות.
גיליגן היתה תלמידה של קוהלברג, ואמרה שהיא שמעה קול אחר. הטענה שלה היא שהמודל מבוסס על מודל של חשיבה גברית שרואה מוסר כצדק. הטענה שלה – נשים נוטות יותר לראות מוסר כדאגה. 3 הרמות שלה:
  1. הישרדות הפרט – נשים נוטות לראות את עצמן כפסיביות ביחס לסיטואציה – הסיטואציה המוסרית נכפית עליהן – הן לא ממש בוחרות אקטיבית, אלא עושות מה שצריך כדי לשרוד.
  2. קרבה כטוב - קבלת אחריות על הקשר שלי עם האחר – מה שמוסרי נתפס כמצב בו הפרט מקריב את עצמו למען האחר. דילמה: עד כמה אני מקריבה את עצמי לעומת דואגת לעצמי. מה צריך לעשות בשביל לשמר את היחסים מול מה רוצים לעשות בשביל עצמי. כאן המוסר נתפס כמשהו אינהרנטי למערכת היחסים.
  3. מעבר מטוב לאמת – מסתכלים על התוצאות הקונקרטיות במקום על איך שהן נתפסות על ידי הצד השני.
כל זה נשען על כך שיש שונות בסיסיות בחוויה של גברים ונשים – בתפיסה של העצמי ושל העולם.
  • גברים (מטאפורה: פירמידה), תופסים עצמם כסובייקטים, מאבק עם סביבה טבעית וחברתית. המוסר מווסת מאבק בין סובייקטים, תנאים לתחרות הוגנת.
  • נשים – עצמי רשתי, נמצא באופן מהותי במערכת יחסים.
    (ההתגלמות – הריון, ומכאן היא יוצאת לדיון בהפלות, בהן ההבדל בין אני ולא אני מסובך ברמה הביולוגית, וכאן נכנס ה"קול המוסרי הנשי" וזו דילמה ייחודית לנשים.)

גיליגן היא ההוגה הראשונה של מדברת רק על כפיפות, אלא על משהו שלנשים יש ולגברים אין, ולא מנסה לבטל את ההבדלים.

מרלין פרידמן Marilyn Friedman – הקריסה של הדיכוטומיה המוסרית:
נותנת דגש מרכזי לתפיסת המוסר כמובנית חברתית.
מדוע אנשים נוטים להאמין שנשים תופסות מוסר כדאגה – caring וגברים כצדק (=הטענה של גיליגן)?
היא אומרת שאמנם יש שתי סוגי מוסר, אך נשים וגברים לא בהכרח תופסים את העמדות ה"מתאימות" להם. זה מפתיע, כי כל הכוחות החברתיים יצרו שתי ספירות – פרטית (נשים) וציבורית (גברים) ומתך כך יש, בין היתר, תפיסה של מוסר --> חלוקת עבודה מוסרית:
  1. מכין את הפרט לספירה אליה הוא משתייך
  2. עיצוב הפרט בספירה אחת מונע ממנו להשתתף בספירה השניה.
אם כך, איך ייתכן שההתנהגות לא תמיד תואמת?
כי תפיסה שמפרידה דיכוטומית בין שתי סוגי המוסר לא עובדת במציאות. היא מראה אצל כל מיני פילוסופים – עתיקים ועד מודרניים, שהם כן מיחסים לצדק את האלמנט של דאגה לזולת.
היא גם מראה שיש אלמנטים לא צפויים – למשל: ביחסים זוגיים פגיעה באחר דורשת תיקון רגשי, וזה שילוב בין תפיסה של צדק ואכפתיות.
כך גם בחלוקת משאבים בתוך המשפחה, שדומה למדיניות רווחה.
כלומר: יש נזילות בין שתי הסוגים של התפיסות המוסריות.
טענה: הבסיס לתפיסה המוסרית היא לא המגדר, אלא מידת הקירבה ביחסים עם האדם כלפיו יש קונפליקט מוסרי : רחוק - צדק, קרוב - אכפתיות.
העירוב גדול יותר כי ביחסים אנחנו משליכים את תפיסות המוסר של האחר על פעולותינו.
האידיאל לפי פרידמן: להתנתק מחלוקת עבודה מוסרית ולעצב מוסר שפוגש את שתי התפיסות.

מקרה מבחן: נשות "סטופ ווטש”, שמתאגדות כנשים, ומביאות "פן אימהי" אל מחוץ לספירה השייכת להן. הן דוחות טענות על ביטחון, אך לא מתעמתות איתן (ויש קבוצות רבות של נשים – 4 אימהות, נשים בשחור, וגם בחו"ל). אפשר לראות את זה או כנשים שמביאות את הקול הנשי, או כתוצאה מהבניה חברתית.


קארן הורני, חשיבה פמיניסטית על אימהות (בניתוח של פלגי האקר ):
במחשבה הפסיכואנליטית יש תפיסה של האם כאובייקט. זה מסע שממחיש את הניסיונות להתקרב לחוויה של אימהות, שבסופו של דבר מסתכמת בהקרבת עצמה למען ילדיה. בה נוצרת דיכוטומיה בין אימהות טבעית לבין אמהות הרסנית, שמחניקה את הקונפליקטואליות בחוויה זו.
סדיקה של האנדרוצנטירות (גבר כראשוני, הורני היא הראשונה שמערערת). הורני מצביעה על זה שהביולוגיה הנשית היא ראשונית, משנה את המשמעות של קנאת פין וחרדת סירוס, ומערערת על תיאוריית התסביך האדיפלי.
עוסקת בשאלת האימהות – שאלה של טבע ותרבות. הורני שמה דגש על הגורמים של חברה ותרבות כמכבש שמרחיק את האישה מהציבורי ובתמורה נותן לה יותר בעולם הרגשי, והופך אותה לתלותית בגבר- שהוא בצד הציבורי. עושה ניסיון כושל לשלב בין חברתי וטבעי, נכשל בגלל נאמנותה לשיח הפסיכואליטי, שממשיג את האם כסובייקט. הורני נמנעת מלבחון אספקט זה, והאקר מבקרת אותה על כך. (וזאת לעומת למדן, שמציגה את חווית האימהות לא כאובייקט מחקר, אלא מציגה את החוויות הסובייטיביות).

אראלה למדן – אמהות בקיבוץ: משתיקה לזעקה: (לא בדיוק השם של הספר)
למדן בוחנת את שאלה האימהות כמוסד ואת הדיון על הטבעי מול החברתי מבחינה סוציולוגית. הכיוון – בחינה נרטיבית של שלוש דורות של אמהות בקיבוץ. היא בודקת את המאפיינים הדוריים (קולקטיב מול פרט) ואת אלה שמעבר – חווית האימהות עצמה.
בחינה של נושא האימהות בהקשר מהפכני – הקיבוץ שניכס את הילדים והאימהות לטובת הקולקטיב. הניסיון הקיבוצי הזה היה הליכה נגד התלם, ורואים שהכוח של האימהות ושל הצורך בחוויה הזאת היו חזקים מהאידיאולוגיה, שניסתה למחוק אותם.
בעקבות צ'ודרוב למדן מעלה את השאלה של שיעתוק (גורל ביולוגי) מול יצירה (עיצוב על ידי החברה). במימד הדורי היא מוצאת שיש הרבה יצירה. בימד הבין דורי – הדור הראשון חווה פספוס, לעומת הדורות האחרים, והיא אומרת שאולי זה משקף מרכיב גנטי. מצד שני, בגלל ההשפעה של הבניה חברתית על תפיסת אימהות, אי אפשר לקפוץ למסקנות גנטיות.
- הקיבוץ ניסה ליצור שוויון מגדרי, אך למעשה הנשים קיבלו תפקידים אימהיים – אימהות קולקטיבית. מנגד – הגברים לקחו את העבודות המפרנסות.

התפקיד הגברי ביחס לאימהות:
הורני – קנאת הגבר ביכולת ההולדה של האישה יכולת להתפרש כאיום שצריך לפעול לעומתו.
למדן – הייצרנות של גברים במרחב הציבורי נובעת מתחושתם שחלקם ביצירה קטן.