יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות - שבוע 9: אפקט המטפל



שיעור 9 – 18.12.2012

המאמר של קים Kim and Wampold:
בודקים כמה השונות בין המטפלים מסבירה את השונות בתוצאות. (לעומת השונות בין גישות).
יחד עם קים כותב וומפלד, שעמדתו היא שמה שמשנה הן ציפיות המטפל והמטופל, אך לא הגישה. הוא עשה להטוטים סטטיסטיים – HLM- בד"כ משתמשים בזה במחקרי אורך כאשר יש נתונים שמקוננים (nested) אחד בשני. למשל, כאן יש כמה רמות: זמן בתוך המטופל, המטופל בתור המטפל, המטפל בתוך אתר והמטפל בתוך גישה (הגישה לא מקוננת בתוך האתר כי כל הגישות נמצאות בכל האתרים). הוא לא ניסה להתייחס למדד התחתון של זמן אלא פשוט התייחס לפרה / פוסט, ובמקום להתייחס להבדלים בין גישות הוא הכניס תחת הגישות גם את המטפלים, כדי לראות מהי השונות שתורמים המטפלים ומהי השונות (התוצאות) שתורמות הגישות. השאלה היא מה יותר חשוב – הגישה או המטפל (אולי יש מטפלים יותר ופחות יעילים, וזה פחות חשוב מהבדלי גישות? לא חייבת להיות סתירה, יכול להיות גם וגם).
תוצאות – גודל אפקט בין גישות הוא 0. ידענו את זה כבר! אנחנו יודעים מה התוצאות של TDCRP! הוא ידע לפני האנליזה שאין הבדלים בין הגישות! אבל הוא כן מצא גודל אפקט של המטפל. (יש לו אג'נדה – הוא טוען שיש אפקט, למעשה האפקט לא מתקרב למובהק אלא רק בGAS).
כמעט אין מחקר שבנוי לחקור את אפקט המטפל. למה? ראשית, בד"כ אין הקצאה רנדומלית למחקרים (מטופלים מתעקשים על מטפל ממין מסויים / מרקע דתי מסויים וכו'). לא מנסים לשלוט על זה כי זאת לא השאלה – מנסים לבדוק משהו אחר. (למשל – מטפלת יוצאת לחופשת לידה, מי שפנוי יקבל את המטופל).

אפקט מטפל – מוצאים בין 8-14%. המשמעות – יש הבדל בין מטפלים בשדה. אלקין מסבירה שכ-90% מהמטפלים משיגים בערך את אותן תוצאות. מה שמשפיע זה הקצוות – בעיקר מטפלים רעים, ופחות נפוץ – מטפלים סופר יעילים.

אלקין כתבה באותו חודש מאמר על אפקט המטפלים בTDCRP. היא מצאה שאין אפקט ובאופן מובהק. וומפלד הגיב לאלקין ואמר שאפשר לעשות משחקים סטטיסטיים כדי לקבל כל אפקט שרוצים. אלקין בדקה את השיפוע – המהירות של השינוי.

וומפלד הוא בחור מגניב! :)

לובורסקי – ההבדלים בין מטלפים יותר חשובים מההבדלים בין גישות.
מצד שני למברט אומר שגורמים משותפים הם שמשפיעים על טיפול יותר מהכל. איך למברט הגיע לזה? הוא קרא ספרות על פסיכותרפיה וזאת היתה המסקנה שלו (הוא כותב ממש באחוזים כמה כל גורם משפיע).

יונתן עשה כמה מחקרים כדי לבדוק אפשקטשל מטפלים. באחד המחקרים הוא מצא אפקט של טיפול מול פלסבו. מצאו אפקט של 8% אך הוא לא מובהק (אז אין לציין את זה בלי לומר שזה לא מובהק! יש חוקרים שעושים את זה). לא היה שום מתאם בין ציפיות והצלחת הטיפול בCBT.
ההשפעה של הטכניקה היא רק 10% בהשוואה לפלסבו (90%). לעומת זאת בOCD היה אפקט הרבה יותר גדול לטיפול, כי בהפרעה זאת כמעט אין אפקט פלסבו.

המאמר של לבורסקי – איך תפיסת העולם של החוקר משפיעה על המחקר. המסקנה העיקרית – כאשר לחוקר יש תפיסה חיובית לגבי שיטת טיפול מסויימת סיכוי טוב שיתקבלו תוצאות חיוביות. (היו מספר מדדים שלא היה מתאם גבוה בינהם, אבל השילוב בינהם מנבא כ-69% מהשונות בתוצאות מחקרים). לעומת זאת, לא נמצאו השפעות דומות על תפיסות שליליות.
רוזנטל – אפילו מנדל במחקרים המפורסמים שלו על אפונה וגנטיקה קיבל את התוצאות המושלמות 25%, 50%,25%. זה לא ממש הגיוני, וההסבר הוא הטיה בגלל אפקטים של החוקרים. (נורא מעניין לבדוק איך אנחנו יכולים לפרש כל סיטואציה בהתאם לסכמות שלנו). הטענה היא שככל שחוקר יותר מאמין בגישה שלו כך הוא ימצא שהגישה שלו יותר טובה, יחסית לגישות אחרות. [הערה: גם ללבורסקי יש את ההטיה שלו שמשפיעה על המחקר הזה!]. גם במטא-אנליזה יש הטיות כאלה.
ההצעה של לבורסקי: חוקרים מגישות שונות צריכים לכתוב ביחד את הצעת המחקר, המחקר והמאמר.
חוקרי כל העולם – התאגדו!

(מראה דוגמא למחקר כזה של סב"ט לעומת טיפול תרופתי לOCD, שנעשה יחד ע"י אחד ממתחי הטיפול התרופתי – כלורומשהו ואחת ממפתחות הCBT לOCD, ומצאו שCBT הרבה יותר טוב). 

ויסות עצמי - שיעור 9: אוטיזם

(בשיעור 8 היה סרט על ילד אוטיסטי בשם After Thomas).



שיעור 9 – 18.12.2012
אוטיזם

(חסר קצת)
אף אחד לא יודע בדיוק למה זה קורה אבל ההשערה הרווחת היא שבאיזשהוא שלב משהו בחומרה של המוח משתבש.
רודייר: (אמבריולוגית) בתקופה מאד מוקדמת בהריון קורה משהו. היא עשתה כל מיני אוטופסיות והיא אומרת שבשלב מוקדם של ההתפתחות העוברית יש פגימה של המח. היא מסיקה את זה מהתפקודים שנפגעים (?).
Conciatori: חושב משהו אחר לגמרי – שהפגימה היא מחוץ לרחם, בשנים הראשונות של החיים. הוא מסביר את זה באמצעות הפרעה אחרת בשם rett's syndrom. מדובר בילדים שנולדו לגמרי נורמליים ואחרי כמה חודשים הגדילה עוצרת והוא נהיה מפגר. יש בעיה בויסות ההתפתחות של המח. הוא חושב שבאוטיזם קורה משהו דומה. יש ממצאים שמראים שהמוחות שלנו שגם אחרי הלידה עד גיל 6 נולדים תאים חדשים במח (ולא רק נוצרים קשרים בין נוירונים). רבע מהילדים האוטיסטים מדווחים כתינוקות נורמליים, ורק אחרי כשנה וחצי מתחילים לראות סימפטומים אוטיסטיים.

(יש שאלה בנושא ההופעה המאוחרת של הפרעות. הרבה מחקרים בנושא הם רטרוספטיביים, וזה מאד בעייתי. רב ההורים סוברים שהילד שלהם נורמלי [באופן דומה, מחקרים על הומוסקסואליות, במבט לאחור מפרים דברים אחרת]. קשה להפריד בין הופעה מאוחרת וזיהוי מאוחר).

ישנן שתי תיאוריות גדולות על אוטיזם:
  • התיאוריה האמריקאית: אוטיזם כהפרעה ביכולת אקסקיוטיבית. זה אמור להסביר את ההתנהגות הרפטטיבית והרסטריקטיבית. אבל הפרעה אקסקיוטיבית אינה ייחודית לאוטיזם – היא מאפיינת הרבה הפרעות.
  • התיאוריה הבריטית: אוטיזם כחוסר יכולת לעשות מנטליזציה TOM. למשל, מצאו שילדים אוטיסטים לא מצליחים להיות מניפוליטיביים אבל הם כן יכולים לחבל בהתנהגות.
לאחד מ10 ילדים אוטיסטיים יש יכולת יוצאת דופן: ציור, חישובים, הרכבת פאזלים (האחרון הוא נפוף בקרב ילדים אוטיסטיים מסויימים).

Central Coherence – היכולת לעבד תבניות מתוך פרטים. אצל ילדים אוטסיטים נמצא שהן נוטים להתמקד הברטים ולא בגשטלט. יש להם week c.c – הם נוטים שלא לחפש את התמונה המלאה. זה יכול להסביר למה שמטלות שדורשות תשומת לב לפרטים אוטיסטיים יהיו טובים יותר. יתכן שאפשר להעמיד את כולם על הרצף הזה, בין תפיסת מכלול ותפיסת פרטים.

פרזנטציה

למידה באינטראקציה עם אחרים - שיעור 9


שיעור 9 – 18.12.2012

עבודת סיום – חלק ראשון (סמסטר א') יותר לסכם, חלק שני (סמסטר ב') תיקונים על החלק הראשון + התייחסות לנושא שנבחר.
הגשה של עבודה הסמסטר – ביום האחרון של חופשת הסמסטר.
פירוט ציונים בסילבוס.

מייקל טומסלו – פסיכולוג אבולוציוני, מזוהה עם מדעי הקוגניציה. חולל מהפכה בתחום הזה. כותרת הספר הכי מוכר שלו היא the cultural origins of human cognition, 1999. הוא מנסה לברר את המקורות לקוגניציה אנושית, והוא טוען שהמקורות הם תרבותיים בבסיסם. מאד מתאים לגישה של ויגוטסקי.
רקע לסרט: יש דמיון גנטי גדול בין בני אדם ופרימטים. החידה: עד לפני שני מיליון שנה (זמן קצרצר במונחים אבולוציוניים) לא היה הבדל בין התפקוד הקוגניטיבי של בני אדם וקופי על. מאיפה מגיע ההבדל? התשובה של טומסלו: אבולוציה תרבותית (להבדיל מאבולוציה ביולוגית). 3 ממדים של התשובה (דברים שיש לנו ואין לקופים).
  1. אבולוציה ביולוגית: אנחנו מגיעים עם מוכנות לקליטת מידע חברתי (גם ויגוטסקי מדבר על זה). הוא מנסה לבדוק מה אין לקופים ולנו יש. התשובות – TOM, אינטרסוסייקטיביות, היכולת לשתף פעולה. איך חוקרים? השוואה בין קופי על ובני אדם, חקר התפתחות של בני האדם הקדומים. --> בזה נתמקד היום.
  2. התפתחות היסטוריה אנושית – תרבותית: העברה של ידע, כלים, נורמות, שפה וכו' שעוברים מדוד ודור ומתפתחים מדור לדור – עוברים בצורה משופרת. איך חוקרים? פסיכולוגיה השוואית ואנתרופולוגיה וחקר התפתחות כלים אנושיים. טומסלו לא מתעסק בזה.
  3. Ontogenesis – התפתחות במהלך חיים של אדם, אוסף חוויות אישיות מעצבות. פסיכולוגיה התפתחותית. ככל שתכונה מופיעה מוקדם יותר יש לנו יותר ביטחון שזה מולד.


---סרט the human ape חכם מקוף -
הנושאים בהם משווים בסרט בין בני אדן לקופי על:
  • זיהוי עצמי (הניסוי עם המראה)
  • זיהוי אחרים (הניסוי עם הקולות והתמונות)
  • בניית כלים (קן הטרמיטים)
  • אמפטיה (הילד שנפל לתוך הכלוב)
  • למידת חיקוי (ניסוי הקופסא)
  • זיכרון עבודה (הם קוראים לזה זיכרון לטווח קצר) --> איך הם העלו את ההשערות לבניית הניסוי
  • שפה
  • שיתוף פעולה (הניסוי עם קרש המזון ועם המזון מוסתר מתחת לאוכל) --> שיפנזים מבינים דברים רק מנקודת מבט אנוכית. הם משתפים פעולה רק אם יצא להם מזה משהו.

תכונה
קוף
אדם
זיהוי עצמי
1
1
זיהוי אחרים
1
1
בניית כלים
1 (רק אם אתם מתרשמים מדרכים מורכבות לצוד טרמיטים)
1 (חלליות וזה)
למידת חיקוי
1
1 (בצורה מדוייקת יותר, גם אם אין בזה היגיון)
זיכרון עבודה
1 (יותר טובים!)
1 (חצי כח)
שפה
0 (יש תקשורת כלשהיא)
1 (שפה מורכבת)
שיתוף פעולה
1 רק עם תגמול
1 הטענה: גם ללא תגמול