יום שני, 7 במרץ 2011

תהליכים חברתיים - שיעור 4 - רושם ומראה פנים


יום שני
07.03.2011
תהליכים חברתיים
שיעור 4

תפיסה חברתית
יצירת רושם
תהליך יצירת הרושם – התהליך של שילוב מידע לגבי אדם בכדי ליצור רושם קוהרנטי.

המימד הבסיס ביותר ברושם הוא הערכה חיובית / שלילית. לכל רושם שיש לנו על אדם יש ערך – חיובי או שלילי. מה קובע את הערך?
  • הערכה של התופס החברתי – אנשים שונים יתפסו את אותן תכונות כחיוביות או שליליות (עקשנות)
  • ההקשר (אני מחפשת מנהלת / עוזרת בית?)

היום נעבור על דפוסים כלליים, בעיקר על מידע מילולי, ואז ניישם על תפיסת פנים.

המודל האדדטיבי Additive Model: תופסים חברתיים יוצרים הערכה כללים באמצעות חיבור של כל התכונות הבודדות. חיבור פשוט. דוגמא פופולרית: כשכותבים המלצה על מישהו מתלבטים כמה תכונות להדגיש, כמה לחזור. לפי המודל הזה צריך להוסיף כמה שיותר, כדי ליצור רושם יותר חיובי.

המודל הממצע Averging Model: מיצוע של הערכים. אם נוסיף ערך שקרוב יותר לממוצע, נוריד את הרושם הכללי.

(היום הכי מקובל) – מודל הממוצע המשוקלל weighted averging model : לכל תכונה יש ערך ומשקל. יש תכונות משמעותיות יותר.
מה משפיע על המשקל?
  1. הטיה לתכונות שליליות. אנחנו נותנים יותר משקל לתכונות שליליות. למה? כי הנורמה זה לדבר בצורה חיובית (?!) ולכן מידע שלילי בולט. אם נקרא המלצה על מישהו ויהיה כתוב משהו שלילי, אנחנו נסיק מזה יותר. ההשלכה: נורא קשה להיפטר מאמירה שלילית שנאמרה עלינו. למשל: אמינות ואי אמינות. אם אני אמינה כמעט תמיד, ורק מדי פעם, אפילו פעם אחת, מרמה – אני לא אמינה.
  2. משקל רב יותר למידע המגיע ממקור אמין.
  3. משקל רב יותר לייחוסים הקשורים למטרת התופס החברתי (נחפש תכונות שונות אם אנחנו צריכים סבל או נגן תזמורת).
  4. פחות משקל למידע הסותר מאד רשמים קודמים (תלוי – לפעמים, למשל באמון, זה פחות כך).
  5. משקל רב יותר לרשמים ראשוניים מאשר רשמים מאוחרים יותר.

כתוצאה מכל זה, שני אנשים שמסתכלים עלאותו אדם יגיעו לממוצע אחר.

תיאוריית אינטגרציית המידע של אנדרסון Information Integration Theoryמניחה כי הרושם שאנו יוצרים מבוסס על:
  1. ממוצע משוקלל של תכונות האדם הנתפס
  2. מאפייני התופס – אותו המידע בדיוק יפורש אחרת דרך סכמות שונות.

--> בסה"כ, כשבודקים דיווחים של אנשים על אנשים אחרים (למשל, מכתבי המלצה) יש יותר דמיון בין הערכות של אותו אדם על אנשים שונים, יחסית להערכות של אנשים שונים על אותו אדם. <זה נשמע כאילו המלצות מלמדות יותר על הממליץ מאשר על האדם שממליצים עליו :) >

השפעת הבדלים אינדיווידואלים, התנסויות אחרונות, מצבי רוח, מעידים על כך שבמידה מסוימת, יצירת רושם היא בעיני המתבונן.

אפקט הראשוניות Primacy effectלמידע שמוצג מוקדם יותר על רצף קבלת המידע מאשר למידע שמוצג מאוחר יותר.
ניסוי: נותנים את אותה רשימת תכונות לשתי קבוצות, לפי סדר שונה. הקבוצות מדרגות עד כמה האדם חברותי, חם ונעים. ורואים, שהתכונות שמופיעות קודם ברשימה משפיעות יותר על הדירוג.

למה זה קורה?
  • תשומת לב – אנשים משקיעים יותר קשב ועיבוד מידע בהתחלה, ואחרי כמה זמן כבר "נוצר רושם" ומשקיעים פחות. לכן, אם יש הרבה מוטיבציה לשים לב לכל המידע, האפקט נעלם. (לפי הסבר זה).
  • השערת שינוי המשמעות – המידע הראשוני מהווה לסכמה, לתוכה מכניסים כל מידע נוסף (אדם נחמד ורגוע – נדמיין אדם עדין, אכזר ורגוע – קר ומחושב).
לפי ההסבר השני הרבה יותר קשה לתקן רושם ראשוני.
לדעת המרצה, פסיכולוגיה חברתית הרבה יותר מאמינה להסבר השני.

אפקט האחרונות Recency Effect – בתנאים מסוימים למידע האחרון שקיבלנו יש את ההשפעה החזקה ביותר על הרושם שלנו.
התנאים:
  1. עבר זמן רב מאז הרושם הראשון (והוא נשכח).
  2. האם אנחנו חושבים שמדובר במאפיין המשתנה עם הזמן (מצבי רוח – אנשים נוטים לחשוב שמשתנים, עמדות אישיות- למשל: האם קמצנות משתנה?).
  3. במעבדה יוצרים אפקט אחרונות בכך שמבקשים מהנבדק להעריך אחרי כל פיסת מידע.

ניסוי! נבדקים צופים בסטודנטית שעונה על 15 / 30 שאלות נכון, במבחן SAT, חצי רואים אותה הולכת ומשתפרת, וחצי – הולכת ומדרדרת.
הממצא: התחלה טובה הובילה לדירוג אינטלגנציה רב יותר מאשר התחלה רעה.

כיצד הרושם נשמר?
סכמה – מבנה קוגנטיבי המארגן ידע לגבי העולם.
סכמות אנשים – סכמות שמתארות אישיות של אחרים.
  • לגבי אנשים ספציפיים – אמא, אבא, חבר...
  • לגבי סוגים של אנשים – אדם מופנם וכו'...
תיאוריות אישיות אימפליציטיות – סט של הנחות לגבי אילו תכונות קשורות.
המשמעות: ייחוס של תכונה אחת מוביל אותנו לייחוס תכונות אחרות.
המפות המנטליות מסודרות על פני מימדים הערכתיים – ולכן ייחוס תכונה חיובית יוביל לייחוס תכונות חיוביות נוספות (לאו דוקא כפי שזה במציאות) וייחוס תכונה שלילית יוביל לייחוס תכונה שלילית נוספת. --> אפקט ההילה".

Asch, 1946 – נתן לאנשים אחת מבין שתי רשימות של תכונות, זהות מלבד תכונה אחת שמופיעה באמצע – חם / קר.
ממצא: האדם שתואר "חם" נתפס כיותר שמח, נדיב נוח... מאשר האדם ה"קר".
חם ואינטלגנטי --> חכם.
קר ואינטלגנטי --> מחושב.

אש עשה את אותו ניסוי עם נימוסי ובוטה במקום חם וקר.
לכן הוא קרא לתכונות חם / קר תכונות מרכזיות. (תכונות מרכזיות =תכונות המציעות את נוכחותן של תכונות אחרות מסויימות, משפיעות מאד על הרושם).

* ג'ורג' אורוול: בגיל 50 לאדם יש את הפנים שמגיעות לו :)

האם יכולים להיות אפקטים זהים (ראשוניות, תכונות מרכזיות) לגבי מידע הפנים?
*חשוב להדגיש – לא מדובר כאן בהתנהגויות (מגולח / מאופרת) והבעות פנים, אלא במבנה פנים שאנו נולדים איתו.
א"א לדמיין את אותו חיוך על אנשים שונים, כי יש ערך למבנה הפנים – מעבר להבעות – תנועת שרירים ספציפיים.

--> אנחנו לא נדבר פה על השאלה האם מידע הפנים באמת מעיד על האופי שלנו. מה שברור הוא שאנחנו שופטים אנשים לפי זה. זאת הסיבה ששמישהו מכסה את פניו – אנחנו מרגישים שאנחנו לא רואים מי הוא. אגב, עיניים לא מספיקות. למשל, יש הרבה דברים שלא נעשה בלי לראות את האדם.

אנשים יפים מצליחים יותר בדברים מסוימים, אם כי יש עליהם גם סטריאוטיפים שעלולים לפגוע בהם (לבלונדינית יכול להיות קשה יותר להתקבל לתפקיד ____ (יש למלא תפקיד אינטלגנטי כלשהוא)).

שני תהליכים:
  • קריאה לתוך פניםin to
  • קריאה מתוך פנים from

על בסיס מה מייחסים לאדם תכונת אישיות מתוך מבנה הפנים שלו?
  • אסוציאציות פונקציונליות (פעם נשים לבנות ושמנות היו נחשבות יפות, כי זה אומר שהן מספיק עשירות כדי לשבת בבית ולהתבטל, <והיום נשים רזות נחשבות יפות, כי זה אומר שיש להן מספיק כסף לחטיפי גרנולה ומכון כושר?> ).
  • אסוציאציות מטאפוריות (נתפוס ג'ינג'י כחם מזג).
  • הרחבה זמנית (במבנה הבסיסי של פנים של אדם יש הבעה מובנית מסוימת – אם זה מזכיר חיוך, נרחיב, ונחשוב שהוא כל מה שמקשרים לחיוך).

הגישה האקולוגית: טענה – בטבע, בגירויים השונים שאנחנו נחשפים אליהם יש את כל המידע שאנחנו צריכים כדי לשרוד, וגם אם אין לנו הבנה או מודעות לחוקים הפורמלייםץ בקריקטורה, יש חוק שקוראים לו משהו כמו חוק שנל, שממנו משתמע שהדג משתקף במקום הלא נכון, אך הציפור יודעת לעשות את התיקון, למרות שמן הסתם היא לא מכירה את הכלל.

Affordances - (הגדרה במצגת)

בהתאם לגישה האקולוגית Affordances הוא תלוי תופס (אנחנו רואים בכסא מקום ישיבה – תינוק שבדיוק לומד ללכת רואה בזה משהו אחר. אנחנו רואים במדרגות מקום לעלות, נכין לא).
הטענה: Affordances של פניו של הפועל תלויות במטרה של הצופה, ומציעים להאמין, לסמוך, לברוח, לאהוב וכו'. המרצה (איך קוראים לה?) חושבת שזאת הבניה חברתית + נבואה שמגשימה את עצמה.

האם אנחנו שופטים אנשים לפי מראה הפנים שלהם?
פרדיגמת "היכרות אפסית"משווים את השיפוטים של אנשים על אחרים לשיפוטים שלהם על עצמם, ומוצאים:
  • מיתאמים בין הדירוג של העצמי לדירוג של האחר.
  • מייחסים תכונות דומות לאנשים שמראה פניהם דומה.
  • נוטים להסיק על שינוי באישיות כאשר יש שינוי במראה.
  • כאשר הופעתו של אדם משתנה לעיתים קרובות אנחנו נוטים להסיק שאישיותו לא יציבה.

סיכום עד כה:
  • פני האדם הם מקור מידע עשיר וחשוב לתופס החברתי.
  • אמונה – אנשים מאמינים שהפנים מעידים על אופי (א"א לשלוט בהם, בניגוד למילים או התנהגות, הבעות פנים).
  • יישום – אנשים מסיקים מסקנות מעשיות.
  • סטריאוטיפים – מראה פנים דומה = תכונות אופי דומות.

  • סרטון - שיער חלק / מתולתל
האם תו פנים יחיד יכול להשפיע?
אם כן, מה זה אומר על איך שאנחנו מעבדים את מידע הפנים?
  • פירסמו על ראש ממשלה לשעבר של גרמניה שהוא צובע את שערו, והוא תבע את המפרסמים.
    האם צבע השיער משפיע?
    ניסוי במעבדה של המרצה: שאלונים עם תמונה שלו בשתי גרסאות - שיער לבן ושחור, ודירוג הגיל (אימפליציטי ואקספליציטי) הושפע מזה באופן משמעותי.


הטלת ספק בתקפות מידע הפנים:
האם אפשר לגרום לאנשים לתקן את הרושם של מידע פנים?

למה לחקור את זה?
  • הפועל החברתי יכול לשנות את מראה פניו. (איפור, ניתוחים פלסטיים, ניתוחים של השתלת פנים).
  • פוטושופ – היום עושים הרבה פוטושופ. היום בצרפת מציעים חקיקה לפיה צריך לציין על תמונה כמה אחוז פוטושופ יש. השאלה היא האם אנחנו באמת יכולים לתקן את הרושם.

  • פרסומת של dove? מטורף! “לא פלא שתפיסת היופי שלנו מעוותת".

כדי שאנשים יוכלו לתקן צריך מודעות, מוטיבציה ועבודה אקטיבית.

בניסוי נותנים נתונים על אדם,מבקשים לדרג, ומבקשים מהם להתעלם מחלק מהם (למשל – להתעלם מההמלצה של המפקד) ולדרג שוב. מה שחשוב בתיקון זה להבין שכשאנחנו רוצים לנטרל השפעה של מידע מסוים עלינו גם לנטרל את ההשפעה שלו על מידע אחר.

  • עושים את אותו ניסוי, במקום מידע מילולי יש תמונה, ומבקשים להתעלם (למשל) מהשיער (כי הוא לא אמיתי, שינו אותו בפוטושופ).

במידע מהפנים אנחנו לא מודעים למה השפיע עלינו איך (בניגוד למידע מילולי). כמו כן, לא ברור איך מעבדים פנים – תו תו, או בצורה הוליסטית.

האם תו פנים יחיד יכול להשפיע?
השתמשו בתמונות שנוצרו במחשב, כך שיש שליטה מושלמת על שינוי של תוים ספציפיים.
מספרים לאנשים סיפור, נותנים להם פילרים של אנשים עם מראות סטריאופטיפיים, כדי שאנשים ירגישו בנח לנוע על הסקאלה.
אח"כ מבקשים מאנשים לשפוט עד כמה אנשים, שמציגים רק את התמונות שלהם, מתאימים לתפקידים מסוימים (שואלים שאלות ספציפיות).
ממצאים: תו אחד מאד משנה.
גם שיער מאד משנה.

האם אנשים מסוגלים לתקן?
בחלק מהתנאים אומרים לאנשים להתעלם תמו הפנים ששונה (ואורים להם ששינו את זה במחשב). אנשים בד"כ מניחים את היד על התמונה, אבל הם לא מודעים להשפעה של השיפוט של שאר הפנים לפני שכיסו את התו.
ממצא: לא, הם לא מסוגלים לתקן.
למה?
  • אנשים לא מודעים לאיך זה משפיע עליהם.
  • אין מידע חלופי- אנשים לא יודעים איזה שפתיים יש לה, איך היא נראית?
    - כאשר סיפקו את התו החלופי יש יותר תגובות לא תואמות -> אנשים יכולים לתקן טוב יותר – זה משפיע על מודעות, על עיבוד פרטני וגם השאלון מוסיף אינפורמציה.
  • רב האנשים ידעו לומר שהשפתיים המלאות הן שגרמו לה להיראות יותר חברותית (כשהראו להם את השפתיים האמיתיות (?) )

השפעת סוג עיבוד המידע על מטלת התיקון:
מטלה מקדימה, שמטרתה לגרום לאנשים לחשוב על פנים בצורה הוליסטית או כפרטים.
מסבירים לאנשים על השינוי והשפעתו, ונותנים לדרג תכונות בשתי שניות על המחשב (כי שלא יוכלו לתקן באופן מאומץ).
ממצא: כשאנשים מתבקשים לתקן, הם מצליחים יותר בעיבוד פרטני מאשר בעיבוד הוליסטי.
השערה: (יש לה סיבה, חסר) אנחנו בד"כ מעבדים פנים באופן הוליסטי, ומידע מילולי, באופן פרטני (זה מתאים לקצב הופעת האינפורמציה).
יש תוי פנים יותר מרכזיים.
מסקנה: רושם מיידי של מראה פנים משפיע, באופן שקשה לשנות. אפשר להבין את ראש הממשלה של גרמניה על תביעתו.