19/12
תהליכים קוגנטיביים
קוגניציה ורגש
Cognition and Emotion
יש הטוענים שהסתכלות על המערכת הקונטיבית כמערכת נוקשה לא נותנת מקום להשפעה של גורמים נוספים. היום ברור שיש השפעה של רגש על עיבוד קוגנטיבי.
יש וויכוח מאד גדול האם צריך יכולות קוגנטיביות כדי לחוות רגש.
חוקרים רבים סבורים שכן – למשל: אותן תגובות פיזיולוגיות יכולות לציין רגשות שונים, ומניחים שתהליכים קוגנטיביים הם שמפרשים את זה.
גם התפתחות הfMRI הביאה להבנה שהאמיגדלה היא האחראית על רגשות.
נדבר על:
- מהם רגשות
- למידה רגשית
- הקשר בין זיכרון ורגשות
- רגשות וקשב, תפיסה
- הקשר לזיכרון לטווח קצר
מהו רגש?
הגדרה: רגש הוא אפיזודה קצרה של תגובה מסונכרנת (-תגובה גופנית, הערכה פנימית, הבעות פנים) שמעריכה מאורע פנימי או חיצוני כמשמעותי.
חשוב להדגיש שרגש הוא תגובה רגעית – מוגבלת בזמן, שעולה ושוכחת.
בניגוד לכך יש מצב רוח, או Mood שהוא מצב רגשי שמאופיין בשינוי בתחושה הסובייקטיבית, מופיע בעוצמה נמוכה יותר מרגש, אבל נמשך לאורך זמן. לעיתים, מצב רוח יכול להופיע בלי סיבה נראית לעין (בניגוד לרגש, שמופיע כתגובה למאורע).
אבולוציונית – למה הופיעו רגשות?
חוקרים רבים טוענים שהתפקיד העיקרי של רגשות הוא לעודד פעולה, לתת לנו מוטיבציה לפעול.
נביא שתי גישות לחשוב ולאפיין רגשות:
גישה 1 -
רגשות בסיסיים, Ekman:
אקמן הוא חוקר רגשות מאד מפורסם. חוקר בעיקר הבעות פנים שקשורות לרגשוץ. כבר דארווין שם לב שיש הבעות פנים אוניברסליות – שמשותפות ומקושרות לאותן רגשות בתרבויות שונות.
רגשות בסיסיים: (לכל הבעה כזאת יש הבעת פנים ייחודית, שמשותפת בהקשר לאותן חוויות רגשיות לאנשים מתרבויות שונות, לעוורים מלידה, לתינוקות):
- כעס
- גועל
- פחד
- שמחה
- עצב
- הפתעה
חוקרים הרבה את המערכות העצביות שקשורות לרגשות, ונראה שיש להם מסלולים שונים.
יש כמובן עוד רגשות מורכבים יותר, כמו, למשל, כעס והפתעה, אך להן את הבעה אוניברסלית.
גישה 2:
The Circumplex Model:
רגשות נעים על שני צירים:
- אקטיבציה / דאקטיבציה
- תחושה נעימה / תחושה לא נעימה
הרגשות נעים על שתי המימדים האלה באופן מדורג.
(אפשר לראות שהרגשות הבסיסיים נמצאים ברבע של רגשות לא נעימים ואקטיבציה, וזה הגיוני כי לרגשות כאלה יש חשיבות מבחינה אבולוציונית).
שיטות למחקר רגשות:
Mood induction:
מביאים נבדקים למעבדה, ומנסים ליצור אצלם מצב רוח כזה או אחר. איך?
- סרטים טרגיים, או קומיים, או נייטרליים
- מוזיקה עליזה או עצובה
- מבקשים מהנבדק להיזכר באירועים חיוביים או שליליים
- מבקשים מהנבדק לדמיין את עצמו במצב חיוביים או שליליים
Evocative Stimuli:
- תמונות של הבעות פנים
- תמונות שמוחות או עצובות
- מילים בעלי תוכן חיובי או שלילי
- שוקים חשמליים
איך מודדים רגשות?
מדידה עקיפה (– עוררות של מערכות הגוף):
- לפי הבעות פנים
- לפי מדדים גופניים (הזעה, מוליכות של העור...)
- תנועות עיניים
- הרחבת אישונים
מדידה ישירה:
- דיווח עצמי (חסרון: מאד סובייקטיבי)
למידת רגשות:
- Primary reinforcers – גורויים אוניברסליים שמעוררים אותה תגובה אצל כולם (למשל: שוק חשמלי).
- Secondary reinforcers - גירוים שלמדנו לקשר אליהם רגש. (למשל: כסף).
איך לומדים לקשר רגש לגרוי?
- התניה קלאסית רגשית Emotional Classical Conditoning. למשל: אדם עובר תאונת דרכים בצומת מסוימת, להבא רגשות שליליים יהיו מקושרים לאותה צומת.
- התניה אוטונומית: בפעם הבאה שאעבור בצומת תהיה התניה של המערכת האוטונומית – עליה בקצב לב, הזעה וכו'.
- התניה הערכתית Evaluative Conditioning – תהיה לי גישה שלילית לצומת – דירוג שלילי, הימנעות מאותה פעולה.--> בד"כ שני הסוגים של התניה יופיעו יחד.
התניה אוטונומית:
Fear / aversive conditioning (קשה)
באזור ההיפוקמפוס יש אזור שנקרא האמיגדלה. זהו האזור שאחראי על תיווך של רגשות, והיא קריטית ליצירה של התניה אוטונומית.
מחקר: בכל פעם שנבדקים ראו ריבוע כחול הם קיבלו שוק חשמלי. התפתחה אצלם תגובה אוטונומית של פחד למראה ריבוע כחול בנבדקת עם פגיעה באמיגדלה, היתה מודעות לכך שהריבוע מנבא שוק, אך לא היתה התניה אוטונומית.
אצל נבדקים אמנסטיים עם פגיעה בהיפוקמפוס ואמיגדלה תקינה התפחה התניה אוטונומית, אך לא זכרו.
כלומר: יש דיסאסוציאציה כפולה.
התניה אוטונומית מתרחשת גם ללא זיכרון אקספליציטי וללא מודעות
1998 Ohan and Soares:
- הציגו לנבדקים תמונות (2 תנאים: תמונות נייטרליות, תמונות מעוררות פחד- עכבישים או נחשים) ל-30 מילישניות ומיד מיסכו. אחרי המיסוך הנבדקים קיבלו שוק חשמלי.
- לנבדקים לא היו פוביות מנחשים או עכבישים.
- היו גם תמונות מאותם הסוגים, שלהם לא היה מקושר שוק חשמלי.
- תוצאות: הגירויים fear relevant עוררו תגובה אוטונומית הרבה יותר גדולה, אך לא התמונות של הפרחים.
- מסקנה: גירויים תת סיפיים יכולים ליצור התניה קלאסית, אך רק עם התוכן שלהם בעל משמעות מתאימה מלכתחילה.
התניה הערכתית Evaluative Conditioning:
גם הוא יכול להופיע ללא מודעות לגירוי הCS, וגם הוא מתרחש אצל אמנסטים שלא זוכרים אקספליציטית את הלמידה.
זוהי שיטה שמשתמשים בה הרבה לפירסום.
בהרבה מאד מהמקרים שני סוגי ההתניות יופיעו יחד.
למרות זאת, יש בינהם הבדל, כלומר: יש אי-תלות, המנגנונים שונים.
ההבדל הוא בהכחדה:
התניה אוטונומית (קלאסית) (?) – יחסית קל להכחיד, מספיק להציג את הגירוי הנייטרלי מספר פעמים לבד בשביל להקטין מאד או לבטל.
התניה הערכתית - מאד קשה להכחיד.
Instructional Learning
התניה קלאסית היא לא הדרך היחידה ללמוד רגשות.
דוגמא לכך היא פוביות, לדברים שביולוגית אינם מפחידים – למשל: פוביה מחיידקים.
כלומר: אנחנו יכולים ללמוד לחבר רגשות לגירויים גם על ידי:
- למידה מדיבור – מהסברים
- מצפיה באחרים (אפקט "למען יראו ויראו"...)
למידה על ידי חוויה רגשית ועל ידי הסברים די דומה מבחינת מערכות עצביות. האזור העיקרי שמעורב בלמידה זו – האמיגדלה. (יש תיווך של שפה).
ניסוי, 2001:
אמרו לנבדקים שכאשר יראו ריבוע כחול, אולי יקבלו שוק, וכאשר יראו ריבוע ירוק אין סיכוי שיקבלו שוק. לאורך הניסוי כולו מדדו תגובות פיזיולוגיות לריבועים כחולים וירוקים. לאורך הניסוי כולו לא היו שום שוקים חשמליים.
תוצאות: העוררות (נמדדה בתנועות עיניים) היתה גבוהה יותר - תגובה אוטונומית יותר גדולה – בריבוע הכחול.
חולים עם פגיעה באמיגדלה הימנית הראו את אותה תגובה, אך חולים עם פגיעה באמיגדלה השמאלית לא הראו את התגובה.
פציינטית עם פגיעה בשתי האמיגדלות לא הראתה למידה.
--> עדיין יש הבדל בין למידה מחוויה והסבר.
רגש וזיכרון דקלרטיבי
עוררות מגבירה את יכולת הזיכרון.
לכן כשקורים אירועים שליליים (מביכים, למשל) אנחנו זוכרים כל פרט.
נתנו ל2 קבוצות של נבדקים סיפורים.
- בסיפור אחד הילד מבקר אבא רופא שמטפל בנפגעים מתאונה נוראית
- בסיפור השני הילד מבקר אבא מוסכניק שמתקן אוטו.
את הסיפור הראשון זכרו הרבה יותר טוב --> עוררות מגבירה זיכרון. איך?
עוררות משפיעה על רמת האקטיבציה של האמיגדלה, שמשפיעה על רמת האקטיבציה של ההיפוקמפוס, מה שמוביל לכך שתהליך הקונסולידציה בעוררות הרבה יותר יעיל.
Kleinsmith and Kaplan, 1963:
שלב למידה:
תנאי א' – מילה מעוררת + ספרה
תנאי ב' – מילה נייטרלית + ספרה
מבחן זיכרון:
הצגת מילה – מה הספרה שהיתה קשורה אליה?
- מיד: ייתרון קטן למילים הנייטרליות
- אחרי 24 שעות: לגבי המילים הנייטרליות היתה ירידה באחוז הזכירה, לגבי המילים המעוררות היתה עליה קטנה בזכירה.
- ההבדל הזה מראה שמדובר בתהליך קונסולידציה, שלוקח זמן.
--> בפרדיגמות אחרות, גילו שרגשות שליליים יותר מעוררים מרגשות חיוביים.
--> אם תחושת הלחץ תמשיך לאורך זמן, היא תשפיע לרעה על הזיכרון.
LaBar and Phelps 1998:
אותו ניסוי, על נבדקים בריאים ונבדקים עם פגיעה טמפורלית ימנית/ שמאלית.
תוצאות:
- המילים עצמן היו מעוררות בכל הקבוצות.
- מילים נייטרליות: בכל הקבוצות, אין הבדל בין זכירה מיד אחרי הניסוי ואחרי שעה.
- מילים מעוררות: בנבדקים בריאים, הזיכרון טוב יותר שעה אחרי. בנבדקים עם פגיעה באמיגדלה, הזיכרון יורד כעבור שעה.
- כלומר, בנבדקים עם פגיעה באמיגדלה אין אפקט של השפעת עוררות על קונסולוידציה. --> מדגיש את תפקיד האמיגדלה בתיווך בין עוררות רגשית וקונסולוידציה.
Kenealy, 1997:
Mood congenent memory effect:
mood induction:
- השרו מצב רוח על ארבע קבוצות: שמח/עצוב, מוסיקה/אמירות.
- בדקו שהרגש הושרה באמצעות שאלון
- לימדו נבדקים מטלה וויזואלית קשה, ודאגו שכל נבדק יבצע ברמה של 80% (שינו את הקושי לפי קריקריון זה).
- למחרת חזרו למעבדה ושוב הוכנסו לאותו מצב רוח באותה שיטה, ונבדקו על אותה מפה (מטלת זיכרון).
- נבדקו ב-2 דרכים:
- free recall בלי רמזים
- cued recall עם רמזים
תוצאות:
סוג המצב רוח משפיע אבל בתנאים מסוימים.
| | אותו מצב רוח בלמידה ושליפה | מצב רוח שונה |
| Free recall | זיכרון טוב יותר | זיכרון טוב פחות |
| Cued recall | אותה רמת זיכרון | אותה רמת זיכרון |
הסבר:
בfree recall, אין רמזים ולכן מצב הרוח בלמידה הוא אחד הרמזים שנשתמש בו.
בcued recall יש רמזים חיצוניים, לכן משתמשים פחות ברמזים פנימיים, כמו מצב הרוח בלימידה.
השפעת רגשות על תפיסה
Phelps et al, 2006:
שלב ראשון – cue:
פרצוף אקמן – פחד / נייטרלי.
שלב שני – Trial Sequence:
גירויים תפיסתיים קשים לתפיסה שהוצגו בזה אחר זה לזמן קצר.
Contrast Sensetivity – ככל שהערך גבוה יותר, המטלה קלה יותר.
תוצאה: הדיוק במצב של קיו מעורר פחד הרבה יותר גבוה. במצב של פרצוף הפוך, לא היה הבדל (כלומר: הקשר הוא לא לפרצוף אלא להוצאת הרגש ממנו).
מסקנה: גירוי מעורר מגביר תפיסה לגירויים נייטרליים שמופיעים אחריו (ולא באמצעות קשב, דבר שנבדק בנפרד).
Ohman et al, 2001:
The face in crowd effect:
שלושה סוגי פרצופים: נייטרלי, ידידותי ומאיים.
המטלה: לזהות, מבין 9 פרצופים את הפרצוף שיוצא דופן.
מדדו את הדיוק ואת המהירות.
תוצאה: זמן התגובה היה קצר יותר בזיהוי פרצוף מאיים בין פרצופים נייטרליים, והדיוק היה דומה (“אפקט תקרה" – 100%), וכנ"ל בזיהוי פרצוף מאיים בין פרצופים שמחים.
(שלטו במאפיינים אחרים).
הסבר: ייתרון הישרדותי בזיהוי פרצוף מעורר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה