יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

מחשבת החינוך - שיעור 1 - מבוא



שיעור 1

המטרה: לדבר על הפילוסופיה של חינוך, מתוך חיבור לשדה.
הביביליוגרפיה נמצאת בהיירלן. צריך לקרוא לכל שיעור את מה שמתאים לו (למשל – לשיעור הבא את מה שממוספר 2).

יש הידרדרות של תפקיד המורה למעמד של מוציא לפועל – המורים אינם הוגים בעצמם את תכניות הלימוד, אפילו של שיעורי חינוך (!). כך ההתקדמות במערכת היא פעמים רבות החוצה. הרעיון הוא שחשוב שלמורה בשטח תהיה היכולת לערוך רפלקסיה על מה שהוא עושה. פילוסופיה אמורה לשמש ככלי לרפלקסיה.

לפילוסופיה כדיציפלינה יש לה קונוטציות מנוגדות – מצד אחד מופשט ומצד שני קונקרטי (-אבן חכמים שתיתן לנו תשובה לכל דבר). המתח הזה מגלם איזו אמת ביחס לפילוסופיה. אטימולוגית, משמעות המילה היא אהבת החוכמה – זהו פרדוקס – בין שכל (חכמה) לרגש (אהבה). פילוסופיה, כמו חינוך, צריך לאהוב כדי לעשות.

שלושה תחומים שמקושרים למחשבת החינוך:
  1. העיסוק במידה הטובה "הסגולה הטובה" ה-virtues. דיון בדמותו האידאית של המורה והתלמיד. מפקס דיון על ההוראה בפועל, לעומת האידיאל.
  2. אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה – כיצד אנו מכירים את העולם? האם באמצעות החושים, והמח הוא טבולה ראסה, או שיש אמיתות שטבועות באדם מעצם לידתו. ומכאן הגדרת תפקיד החינוך. תורות פסיכולוגיות של הלמידה מבוססות על הנחות אפיסטמולוגיות מסויימות. בונים על סמך ההנחות הנ"ל תכניות לימודים, מבלי שהמורים שמלמדים אותן מודעים לדיון שבבסיס ההנחות. (למלש – דיון בטבע האדם, באיך הוא תופס את העולם).
  3. ממדים אקסיסטנציאלים (תורת הקיום) של ההוראה - (סארטר, ניטשה "כיצד אתה נעשה מה שהינך"). קשור לשאלות של זהות כגורם מתהווה. כדי לעבוד עם תלמידים בתקופות שונות צריך לתהות על שאלות כאלה.

תפקידים של פילוסופיה בחינוך:

רוצים להאמין שעיסוק במחשבת החינוך מעשיר את עולמו של העוסק בהוראה. (וינטגינשטיין – "גבולות העולם הם גבולות השפה" “על מה שלא ניתן לדבר יש לשתוק"). גבולות העשייה, גבולות יכולת הניתוח וההצגה המעמיקה שלנו היא נגזרת של היכולת השפתית שלנו. דוגמאות – עד שלא המשיגו הלם קרב לא היה ניתן לטפל בו, וכנ"ל לגבי דיסלקציה. מי שאין לו את המושגים ניתוחיו יהיו גסים.
המטרה של דיון פילוסופי הוא לחשוף היבטים נוספים של פעילות חינוכית. למשל, ייתכן שעונש קולקטיבי הוא פיתרון יעיל, אך יש לזה היבטים נוספים – מוסריים וכו'. כך יוצרים מחנך רגיש יותר.

תפקיד נוסף של הפילוסופיה בהקשר הזה הוא לערער על המובן מאליו. זהו ערעור שמנסה להכניס במורה מידה בריאה של ספקנות, העלולה להיעלם בלהט העשייה היומיומית. פילו' של החינוך תשאל לא רק כיצד לחנך, אלא גם – למה לחנך? למי מתאים חינוך? ההרהור והערעור פותח ספקטרום חדש שמעצים את העשייה החינוכית.

השאיפה של הפילוסופיה להפשטה ולהכללה – העיסוק של הפילוסופיה במופשט (לעומת הקונקרטי). פילו' מנסה לנתק סוגיות עקרוניות מההקשר הקונקורטי שלהן. יכולת ההפשטה יוצרת מצב בו עקרונות חשיבה מסויימים משמשים למורה כמצפן (לעומת ספר הוראות).

פילוסופיה מעודדת מודעות עצמית – אנשים לא תמיד מקשרים בין הפעולות שלהם בלין הנחות היסוד שעל פיהן הם פועלים, וכיוון שכך הם לא עקביים במעשים שלהם. עקיבות מחשבתית היא מאפיין של אישיות מחנכת מוערכת.


פילוסופיה היא אומנות השאלה (ולא אומנות התשובה) ולכן רבים מאיתנו לא מרגישים איתה בנח. זה מתחיל במשל המפורסם על סוקרטס: סוקרטס נחשב לאדם החכם באתונה. שאלו את האוראקל מדלפי ושאלו אותה מי האדם החכם בכל אתונה, והיא ענתה שסוקרטס... עד המסקנה, שהאדם החכם ביותר הוא זה שיודע שאינו יודע. הסיבה היא שיודע זה עצירה – זה מצב נח מבחינה פסיכולוגית. האדם החכם יודע שאינו יודע, ואוהב את הדעת ולכן נמצא בתנועה. ואכן, מחנכים אומרים שעבודה עם נוער משכבות נמוכות היא להביא אותם למצב בו הם יודעים שאינם יודעים – ערעור. הם חושבים שהם יודעים הכל.
פרנקנטיין – ביטוי מוחלט של עוני היא הצמדות אל הקונקרטי. מי שרוצה להתפתח חייב להיות במצב של תנועה.

נבדלותה של הפילוסופיה מדיסציפלינות אחרות:
פילוסופיה איננה מדע במובן שאיננה מסתמכת על ניסויים אמפיריים אלא על חשיבה. היא גם לא פסיכולוגיה, סוציולוגיה וסטטיסטיקה במובן שהיא משתדלת להימנע מהרדוקציה, מגידור התחום. הכוונה היא שלכל אחת מהדיסציפלינות הנ"ל יש פרספקטיבה דרבה היא רואה את האדם – דרך החברה, דרך הנפש, הפסיכה וכו'.
הסיכון שפילוסופיה לוקחת הוא חשיבת יתר וניתוק ממעש. מחשבת החינוך מבקשת לחשוב ולבחון את הדברים בלי להתנתק מהמעש.

אז למה כדאי ללמוד מחשבת החינוך?
1 זה כיף. חשוב שמורה יתפוס את תלמידיו כיצורים סקרנים ותאבי דעת (או לפחות כאלה שהיו פעם). פילוסופיה מעודדת את היצר הראשוני והחשוב של הרצון לדעת. חשוב מאד שהמורים יהיו כאלה.
2 פילוסופיה מחדדת את החשיבה ומעמיקה את הפרספקטיבה.
עולם המחשבה שהפילוסופיה עוסקת בו קשור לעולם המעקה – הסילבוס, המשכורת, הציונים, בעיות התנהגות והטיפול בהם – כולן סוגיות שמאחוריהן יש מחשבה.