יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

פסיכותרפיה - שיעור 2



שיעור 2 30.10.2012

--אני מציגה ב18.12--

כל אחד צריך להציג מאמר. יש לפגוש את פרופ' יונתן הפרט לפני בחירה הנושא, והוא יסיע לבחירת נושא. המאמר צריך להיות קשור להערכה של טיפול. 20-30 דקות, הצגת רקע, היפותזה והשערה. (יש עוד במצגת).
במחקר על טיפול קורה הרבה שאוספים הרבה מדדים, ואם בודקים את זה פוסט – הוק, אפשר לנסח את המחקר מחדש עם הממצא שנמצא בתור השערה. (היום יש מאגר נתונים שלא מאפשר לרמות ככה). לכן חשוב לבדוק מה היתה ההשערה מראש.
עוד משהו שחשוב לבדוק הוא הגרפים – הם באים להבליט משהו, ויכול להיות שזה לא הדבר הכי נכון מבחינה לוגית, מה שקרוי cherry picking.
עוד משהו הוא הדיון – הוא אמור להתייחס לתוצאות ביחס לספרות, לתיאוריה ולהשערה, לא לשכפל בצורה מילולית את תוצאות המחקר.
חשוב גם לבקר את המחקר – איך היה אפשר לעשות את המחקר בצורה טובה יותר. מחקר יחיד לעולם לא מתאר את המציאות – תמיד יש את עיקרון הרפליקציה. השאלה יכולה להתנסח כ"איך היית ממשיך את המחקר?”.
כדאי להמשיך בעבודה הסופית את הנושא של הפרזנטציה, יש לקרוא לעומק עוד לפחות שלושה מאמרים ולהציע סינטזה של מאמר שיכול להמשיך אותם – כותבים הקדמה, מבוא ושיטה. אם לא רוצים לכתוב הצעה אפשר לכתוב סקירה ביקורתית של הספרות.
20-25 שקופיות.

המאמר -
McFall, R. M. (2000). Elaborate reflections on a simple manifesto. Applied and Preventive Psychology, 9, 5–21.
McNally (2003):
כותב על מדע ורפואה. הרופאים הראשונים היו הספרים, והם היו עושים הכל! גם מספרים וגם מרפאים. 1900 – רפואה ביססה את עצמה במקצוע לגיטימי ע"י ביסוסס הקשר בין רפואה כפרקטיקה וכמדע.
אם פסיכולוגיה רוצה לבסס את עצמה כעיסוק שיש לו עלייונות על הדעה של האדם ברחוב היא צריכה להוכיח שיש לה עליונות, ואם לא מתבססים כמדע מתנתקים מההסמכה החברתית ואין הצדקה אפיסטמית ואין כח שיווקי.

טענה נגד מקפל – לעולם לא נוכל לענות על כל אינסוף השאלות שעולות במהלך שעה טיפולית בצורה מבוססת ראיות (מוטפל שואל: “אני מוזר, נכון?”).

האם יש מקום לאינטואיציה? כן! מדען טוב הוא מאד יצירתי ואינטואטיבי. פבלוב אהובינו, למשל.  

פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 2



תרגול 2 – 30.10.2012

מושגים בסיסיים:
אנליטי (מנתח), מרכיב (סינטטי), אפריורי, פוסטריורי.

קוראים במבוא – פסקה ראשונה. הערות בגוף הטקסט.

אפריורי – לא נשען על ניסיון (מוכיחים באמצעות השכל בלבד, יכול להכיל בתוכו מושגים ניסיוניים “רווק הוא גבר שאינו נשוי”)
אפוסטריורי – נשען על ניסיון (מוכיחים באמצעות ניסיון)

קשור למושגים קונטינגנטי (אפוסטריורי) והכרחי (אפיריורי) אצל קאנט זה אפיסטמולוגי ולא מטאפיזי כמו אצל לייבניץ.
התוקף של מה שאפוסטריורי הוא קונטינגנטי (עד שנמצא דוגמא נגדית), ולעומת זאת מה שהתוקף שלו אפריורי הוא הכרחי (אי אפשר למצוא דוגמא נגדית – אם נמצא מים שלא רותחיםבמאה מעלות הם לא מים).

כלליות ניסיונית – אינדוקציה. זו העלאת תוקף שרירותית. “כל העורבים שחורים" – זה לא מדוייק, מה שנכון זה “כל העורבים שראינו עד עכשיו היו שחורים”. לעומת זאת יש אפריורי לגמרי.

עמ' 31, 3:
דרכה של המטאפיזיקה שהיא בתחילתה דוגמטית (למשל, לייבניץ).
המשימה – לברר מהי הזכות לומר אמיתות אפיריורית (למשל, מתמטיות) ומשם מה הזכות לדבר על אלוהים. (הזכות לדבר על אמיתות אפוסטריוריות היא ברורה – הסתכלות, למרות שיש בזה בעייתיות מאז יום).

אמיתות שלא מבוססות על ניסיון (למשל, מתמטיות, על אלוהים – אפריוריות ומטאפיזיות) אי אפשר לסתור באמצעות ניסיון. המתמטיקה היא אפריורית במובן שאי אפשר לתת לה דוגמא נגדית.

אבחנה לוגית – אנליטי / סינטטי:
אנליטי – משפט שאינו מרחיב את ההכרה – לא מוסיף אינפורמציה. כל הנשואים כלולים בנושא, מסבירים אותו - “רווק הוא גבר שאינו נשוי" “משולש הוא צורה סגורה בעל שלוש צלעות". יש זהות בין הנשוא לנושא. אקספליקציה של מה שהיה מובנה, אימפליציטית, בהגדרה. (מהי הזכות לקשר את הנושא עם הנשוא? חוק הסתירה [אם נאמר את ההפך זו תהיה סתירה. למשל – המשפט “עמית מת בתאונת דרכים" הוא לא אנליטי כי ההפך אינו סתירה.]).
סינטטי – משפט מרחיב, “האדם הזה הוא גבר רווק". רווק אינו כלול באדם. זה משפט שמוסיף לנו אינפורמציה.

אפריורי / אפוסטריורי ואנליטי / סינטטי קיימים בכל הצירופים חוץ מאנליטי-אפוסטריורי.

אנליטי
סינטטי
אפריורי
יש!
יש! (למשל, 2+2=4) (החידוש)
אפוסטריורי
אין כזה דבר!
יש!


מתמטיקה (2+2=4) זה סינטטי-אפריורי, לפי קאנט. זה תמוה, היינו חושבים שזה אנליטי- אפריורי. יש לזה השלכות רבות. (לעומת זאת, לפי לייבניץ זה אנליטי-אפריורי (והכרחי). ללייבניץ יש אפילו הוכחה לזה).

נניחש שיש צמד נושא – נשוא -
באנליטי – הנושא כלול בנשוא
בסינטטי – הנושא לא כלול. איך יכול להיות נשוא שלא כלול בנושא ומצד שני הוא אפריורי? כלומר, לא נסמך על ניסיון העבר ושום ניסיון עתידי לא יפגע בו?
קאנט טוען שזה כך במתמטיקה. משפטים מתמטיים דורשים הסתכלות. אנחנו יכולים לענות מיד שגבר רווק הוא לא נשוי, אבל לא יכולים לענות מיד על 765+654. זה דורש הסתכלות, ולכן זה משפט סינטטי. זה נכון גם למספרים יותר קטנים – אם ננתח כל אחד מהמרכיבים במשפט 5+7= לעולם לא נגיע למספר 12!
קאנט אומר שמהאקסיומות אמנם גוזרים באופן אנליטי, אבל האקסיומות הן סינטטיות. לייבניץ חושב שהאקסיומות גם הן אנליטיות. לפי קאנט האקסיומות מגיעות מהסתכלות, ולכן, גם אם הגזירה מהן היא אנליטית (וקאנט מקבל את האנליטיות של הגזירה) המשפטים שמתקבלים הם סינטטיים. (למשל, אקסיומות בגיאומטריה התקבלו מתוך הסתכלות).

  1. לקרוא עד סוף המבוא
  2. לקרוא את הפרק הראשון של האסתטיקה הטרנסצנדנטלית.

ויסות עצמי - שיעור 2


שיעור 2 30.10.2012

אולטימטיבית, כל הפרספקטיבות על ויסות עצמי מובילות לנקודת מבט של פסיכולוגיה חברתית, ובה נשתמש.
היום נסקור את האזורים במח שקשורים לויסות עצמי במה שקרוי המח החברתי. הרעיון הוא ליצור מעין מפה אליה נוכל להכניס את כל שאר הדברים שנלמד בקורס.

נתחיל בסיכום של השיעור הקודם.
התפתחות SR (ו"ע, ויסות עצמי):
  • דיברנו על ההבדל בין שליטה עצמית לויסות עצמי (שליטה חיצונית / פנימית). הרעיון של ויסות עצמי הוא שיש קול פנימי מווסת. ויסות עצמי מייצר תחושות כגון אשמה (אם נעבור באור אדום בלילה, כשאף אחד לא יתפוס אותנו, עדין נרגיש עם זה מוזר).
  • מטלות לבחינת ויסות עצמית – gift-delay-task, stroop. אלו מטלות שבוחנות אספקטים שונים של ויסות עצמית. (למשל: ילדים / מבוגרים, בסטרופ אפשר למדוד זמן תגובה...).
  • דוגמא נפוצה להפעלת מנגנון הויסות העצמי- שליטה באימפולסים בזמן דיאטה. אני רואה עודת שוקולד נהדרת ומנסה להדחיק מחשבות על אכילתה כי זו התנהגות לא מקובלת חברתית. החלק של השליטה הוא פעולה אקסקיוטיבית. (יכול להיות שזה ניסיון להסביר למה סטרופ מודד ויסות עצמי, כי הציעו בכיתה שזה מודד דברים אחרים, נגיד העובדה שקריאה היא אוטומטית יותר מזיהוי צבעים. ליאת אומרת שמדובר במטלה אקסקיוטיבית, כי אנחנו צריכים לחשוב "אוקיי, עכשיו אני אתמקד בצבע ואדכא את הנטיה האוטומטית לומר את מה שכתוב". יש כאן משהו נרכש, התגברות על נטיה או אימפולס).
  • ויסות עצמי זה לא דבר אחד, זה המון המון דברים שמקובצים יחד. ההגדרה של ויסות עצמי היא "בשירות...”. פעולות שהן בשירות מטרות אנושיות ומאפשרות לאדם להשיג את מה שצריך בסיטואציה מסויימת. ייתכן שכל האספקטים האלה הם תוצאה של מנגנון אחד ויחיד, ויתכן שהם תוצאה של מנגנונים שונים. זו אחת השאלות המרכזיות בנושא של ויסות עצמי, ואין לה תשובה ברורה.

  • אקסיומה (של פסיכולוגיה חברתית): אחד הצרכים הבסיסיים של האדם הוא הצורך להשתייך לקבוצה חברתית. הצורך הזה דורש כל מיני אלמנטים פסיכולוגיים, למשל (פירוט בהמשך):
    • להיות מודע להתנהגות ולהעריך אותה מול נורמות חברתיות
    • להבין אחרים כדי לצפות את ההתנהגות או התגובות שלהם
    • מנגנון איתור איומים במיוחד במצבים חברתיים ומרכבים
    • עוד משהו
  • הרעיון הוא שאבותינו היו אלה שהיו מסוגלים לעשות את הנ"ל הם אלה ששרדו והתרבו, ולכן יש לנו "מח חברתי", שמסוגל ומותאם לחיים חברתיים. בין היתר, היכולת לויסות עצמי יושבת במח.

הצורך באינהיביציה:
אנחנו צריכים להיות מסוגלים לאינהיביציה. אם היינו יכולים לעשות תמיד כל מה שבא לנו זה כנראה לא היה מועיל לבוצה (אנשים היו גונבים, אוכלים ללא הבחנה ועושים מלאמלא סמים כל הזמן. לא טוב).
  • ויסות עצמי הוא לא רק חברתי (למשל – אם אני לא אוכלת משהו טעים כי אני אלרגית לו, זה לא קשור לצרכי הקבוצה או לנורמות חברתיות).
כשל בויסות עצמי הוא אימננטי לניסיון לשליטה עצמית. יש כאן איזון בין ויסות עצמי וכשל בויסות העצמי, בהתאם לצורך לספק את עצמינו. הפרה של האיזון הזה לכיוון סיפוק העצמי יכול להיות פתולוגיה.

מרכיבים של המח החברתי:
1. מודעות עצמית
ג'יימס, אבחנה בין I ו me, מודעות עצמית קשורה לme.

2. מנטליזציה / TOM
היכולת להבין אחרים (ולא רק את עצמינו).
TOM – הרעיון שבד"כ אנחנו יכולים לפרש ולצפות את מה שאנשים אחרים חושבים. בפסיכולוגיה התפתחותית בודקים את זה ע"י false belief, מטלות כגון סאלי-אן / מחביאים עפרונות בקופסת עוגיות – מה יש שם? עוגיות! לא, עפרונות! מה משה יחשוב שיש שם כשהוא ייכנס? עוגיות! (עד גיל 5). זה מראה על המודעות לכך שלאנשים אחרים יש מחשבות משלהם, שהמחשבות שלנו לא משותפות לכולם. כמו כן, ההבנה שכמו שאנחנו חושבים על מחשבות של אחרים גם הם חושבים על שלנו וכו'. זה מאפשר ליצור מפה חברתית.
אנשים שטובים יותר בTOM הם בד"כ בעלי יכולות חברתיות יותר גבוהות.

  1. threat detection – במסגרת חברתית.
השאלה היא האם המח מחפש לא רק איומים פיסיים אלא איומים חברתיים – למשל social exclusion. אנשים ביישנים ובודדים, שמודאגים יותר בקשר להערכה חברתית מראים זיכרון מוגבר לאינפורמציה חברתית, יותר מדוייקים חברתית, ומראים יכולות גבוהות יותר לdecode אינפורמציה חברתית.

  1. ויסות עצמי – self regulation
אחרי שהבנו שהתנהנו בניגוד לנורמות, איתרנו איום, אנחנו מבינים איזו תגובה נקבל הגיע הזמן לויסות עצמי, בכל מיני דרכים – תיקון ההתנהגות, (“יותר לא אגנוב!”). זה יכול להיות גם פרקואקטיבי, בלי איום חברתית (לא אאשן כי אני רוצה לחיות חים ארוכים, לא אבזבז כסף כי אני רוצה לחסוך לאוטו).


מח

אנחנו זוכרים טוב יותר אינפורמציה שקשורה לעצמי – למה?
לא ברור. זה תמיד מה שמנבאים בניסויים, ולכן התוצאות – שהן תמיד באותו כיוון – תמיד תומכות בתיאוריה שהן מציעות. (יש שתי כיוונים – או שיש אזור מיוחד במח שאחראי על העצמי, או שיש מלא אזורים. מתודה בעייתית משהו).

תמיכה בכך שיש אזור מיוחד שאחראי על העצמי היא חולי אלצהיימר, ששוכחים פרטים רבים אבל יכולים לענות עד שלב מאד מאוחר אם תכונה מסויימת לגבי עצמם נכונה. (אם כי גם את זה אפשר להסביר בכך שאין אזור מיוחד למידע הזה, אלא זה פשוט מידע רלוונטי במיוחד ולכן מפנים אליו יותר קשב וזוכרים ואתו טוב יותר אח"כ).

medial prefrontal cortex activity:
כל מיני ניסויים שמראים שהאזור הזה קשור לעצמי, תפיסת עצמי, תפיסת דברים שקשורים לעצמי (לעומת אחרים),
האם האזור הזה הוא העצמי? לא יודעים.

Anterior Cingulate Cortex:
קשור להפרעות מצב רוח, למשל דיכאון.

TPJ – The Temp...

היא מדברת על שימוש בצמי בtemplate. מסתבר שכשמנסים לצפות התנהגות של אנשים שדומים לי ושל אנשים ששונים ממני 1. הצפי לגבי השונים מדוייק יותר 2. מופעלים אזורים אחרים במח. השאלה היא למה לא מופעל אותו אזור – הרי נראה שבכל מקרה האזור שאחראי על העצמי אמור להיות מופעל, כי המחשבה היא ביחס לעצמי? (שאלה לכיתה):
  • אי אפשר להפריד את העצמי מהאחרים. התפיסה שלנו של עצמינו תלויה בתפיסה שלנו של אחרים – מודלים, אחרים שתופסים את העצמי.
  • ייתכן שהחלקים השונים הם לא חלקים שקשורים לעצמי / אחרים – אלא לסטריאוטיפים, לתיוג חיובי / שלישי וכו'.
  • חיפוש אזור שאחראי על מודעות עצמית נידון לכישלון כי הוא רקורסיבי.



למידה באינטראקציה - שיעור 2


שיעור 2 – 30.10.2012


  • מתחילים במעבר על שיעורי הבית.


מטלה (לקראת שיעור 2) -
לשבוע הבא, להביא הגדרות שונות ממקורות שונים למהי למידה ולמהי אינטראקציה. לנסות לגוון (עולם משפטי, פסיכולוגי, פילוסופי...).


למידה:
מתוך האתר של מט"ח (פסיכולוגיה)-
כללי – שינויים שחלו בנו בעקבות התנסויות שונות ויאפשרו לנו לפעול בעתיד באופן אחר מזה שפעלנו בו בעבר.
  • גישה התנהגותית – התניה קלאסית / התניה אופרנטית הגדרה זו מתמקדת בהתנהגות הגלויה, הנשלטת על ידי הסביבה.
  • גישה קוגניטיבית – למידת תובנה. הגדרה זו מתמקדת בתהליכי עיבוד המידע הסמויים, המתווכים בין הגירויים לבין התגובות.
  • גישה חברתית -למידת חיקוי. הגדרה זו מבססת את הלמידה על הסביבה, כיוון שהיא רואה בחיקוי תהליך מרכזי, וכן על ההכרה (הקוגניציה) שכן אנו בוחרים את מה לחקות. יש התמקדות בהקשר החברתי של הלמידה.
כיתה:
  • הגדרה נוירונלית
  • גורמים משפיעים: שכל, אישיות, רגשות מוטויבציה


אינטראקציה:
  • פיזיקה – פעולה הדדית בין שני גופים
  • אינטראקציה סימבולית
  • יש שאלה האם יצירת אפקט או השפעה היא חלק מהגדרת האינטאקציה (לפי חלק מההגדרות כן). אם כן, יש לשאול מהי השפעה. (אם אני שואלת מישהו מה נשמע זו אינטראקציה? ואם הוא עונה?)


היא מחלקת לנו טבלה. (העתקתי ותרגמתי).

תנועה פיזית
כוונה
מכוון לאחרים
מחכים לתגובה
תגובה נדירה
תגובה סדירה
אינטראקציה
אינטראקציה מקרית, לא מתוכננת אך חוזרת
אינטראקציה מוסדרת (מתוארת על ידי חוק, מנהג או מסורת)
סכמה של אינטראקציות חברתית
התנהגות
v









פעולה
v
v








התנהגות חברתית
v
v
v







פעולה חברתית
v
v
v
v






מגע (contact) חברתי
v
v
v
v
v





אינטראקציה חברתית
v
v
v
v
v
v




אינטראקציה חוזרת (repeated)
v
v
v
v
v
v
v



אינטראקציה רגילה
v
v
v
v
v
v
v
v


אינטראקציה מווסתת
v
v
v
v
v
v
v
v
v

מערכת יחסית חברתית (social relation)
v
v
v
v
v
v
v
v
v
v


עוברים למצגת.
יש להדגיש שאנחנו מדברות על למידה באינטראקציה אנושית.

מדברים על:
  • הגדרות של למידה
  • הפרדוקס של מנון
  • אינטראקציוניזם
  • ביהביוריזם

ש"ב – לקרוא את המאמר של בנדורה (המאמר השני בסילבוס).
מאד מפורט – חשוב לנסות להבין את המניעים שהניעו אותו למחקר הזה (נגד איזו גישה הוא יוצא?) ואת המערך המחקרי. (פחות חשובות התוצאות).


יום שני, 29 באוקטובר 2012

מגדר וחברה - שיעור 2



שיעור 2 – 29.10.2012

מדברים על התרגילים של כולן. תמר מפתחת את הסיפורים לנקודות שנדון עליהן במהלך הקורס.

היום נדבר על המושגים של מין, מגדר ומיניות.
מין - “זכר ונקבה עשה אותם" הבדלים אנטומיים – ביולוגיים בין בנים ובנות. Sex. דיכוטומיה שנבנית כבר בתחילת התנ"ך.
מגדר – המימד התרבותי החברתי של הבדל ביולוגי. זכר הופך לגבר, נקבה הופכת לאישה. ההבניה החברתית היא שיש שני מגדרים, גבר ואישה. עברית היא שפה מג'ונדרת, כלומר המגדר מאד מובנה בה. גבר/אישה ילד/ילדה מבנים את המגדר כדיכוטומי. המחשבה היא שהמבנה האנטומי מוצמד לתפקיד חברתי. המגדר הוא חלק בלתי נפרד מהסדר החברתי. הוא מגדיר ומניע את הסדר החברתי כדיכוטומי. חוץ ממי שמאד מיומן בחשיבה פמיניסטית רובינו חושבים במושגים מגדריים. זה נתפס כטבעי. הפמיניזם מעמיד בסימן שאלה את הטבעיות של הקטגוריה הזאת.
מיניות – התשוקה או המשיכה למין / מגדר אחר. ההנחה החברתית היא הטרוסקסואליות. יש הרבה שיח סביב הפרת הסדר הזה (הומוסקסואליות / לסביות), כאשר ההסברים נעים מהסברים פסיכואנליטיים, הסברים פסיכולוגיים חברתיים, הסברים סוציולוגיים. יש אמירה שבמקומות בהם אין סנקציות על יחסים חד-מיניים הם קורים הרבה יותר (יוון הקדומה [באופן ממוסד – חלק מתהליך הסוציאליזציה], צוללות).

Doing gender:
נראה לי שלא אמרנו על זה כלום. אבל זה היה בחומר הקריאה לשיעור.

פילוסופיה חדשה ב' - קאנט (1)



שיעור 2 – קאנט (1) – 29.10.2012

נדבר על ההקדמות – יש שתיים – 1781 ו1787. יש בינהן הבדל משמעותי, הצבת העמדה שהקשר שונה.
ההקדמה למהדורה הראשונה:
משפט ראשון: “התבונה האנושית גורל מיוחד לה לגבי סוג מסויים של הכרותיה. מתמידות עליה שאלות שאין בידה לפדחותן משום שהוטלו עליה בידי טבע התבונה עצמה אך אין ביכולתה להשיב עליהן מפני שהן למעלה מיכולתה של התכונה האנושית". זוהי המסקנה של הספר – יש קבוצה שלמה של שאלות שאנחנו לא יכולים לענות עליהן – אנחנו נמשיך לשאול ולעולם לא נוכל לענות. אלו שאלות שנשאלו כל הזמן – שאלות מרכזיות ומטרידות.
מפרספקטיבה של היסטוריה של פילוסופיה יש קביעה חד משמעית ששמה סוף לויכוח ארוך – קאנט אומר שלא נוכל לענות על השאלות, א-ב-ל העובדה שלא נוכל לענות עליהן אינה סותרת את העובדה שנמשיך לשאול את השאלות האלה.

קאנט מחלק את השאלות לכאלה שאפשר לענות עליהן וכאלה שלא. ביקורת התבונה הטהורה מנסה לתחום את השאלות שאפשר לענות עליהן, לעומת השאלות שאי אפשר לתת עליהן תשובה. הרעיון של הביקורת הוא המיפוי של הגבול הזה. לשם כך קאנט מציב פרוגרמה במסגרתה הוא בוחן קודם את היכולת האנושית ואז את ההשלכה שלה על היכולת לפתור סוגי שאלות שונים.

קאנט עושה מהלך מעניין בהתמודדות עם הספקנות. זוהי גישה שטוענת שהיא יכולה לקעקע כל תשובה לשאלה ולהישאר תמיד במצב של ספק. קאנט נושא ונותן עם הספקנות – הוא מסכים עם הכיוון הזה לפעמים, בתחום מסויים, אבל לעיתים טוען שכן אפשר לתת תשובה חד משמעית לחלק מהשאלות. קאנט מגדיר את הפרוייקט של הספר הזה לתחום בין הקטגוריות האלה.

קאנט אומר שהוא אינו יכול לסמוך יותר על טכניקות מיסטיות של הארה / חסד אלוהי שמעטים יכולים להגיע אליהם אך לא להעביר אותם לאנשים אחרים. הוא אומר שהתרבות המערבים הניחה תמיד שיש יחידי סגולה וטכניקות להגיע להתגלויות. קאנט מניח את הכיוון הזה בצד ובונה על שימוש בשכל האנושי בלבד.
השדה של כל הדיונים האלה, אומר קאנט, הוא השדה של הטמאפיזיקה. זה התחום הקלאסי בו נשאלו השאלות האולטימטיביות שהניסיון לענות עליהן נכשל. הוא אומר שאם מסתכלים על השדה הזה אז רואים "מאבק מתמיד בין נוודים ליושבי קבע". במטאפורה יושבי הקבע הם המטאפיזיקאים, והנוודים הם הספקנים. יש מאבק בו בכל תקופה יש קבוצה דוגמטית אחרת. כשהמטאפיזקה שולטת היא משליטה את הדוגמות שלה - לא כי היא משכנעת אלא באמצעים של כח. קאנט אומר שמעמד המטאפיזיקה הוא היום של שפחה חרופה, וזה כי היום (היום של קאנט) יש מדעים קוגניטיביים (היה לזה שם אחר) שיכולים לענות על השאלות האלה באמצעות מתודה אמפירית, ניסיונית.

קאנט אומר שאם המטאפיזיקה היא הביטוי העליון של מי שאנחנו זה נשאר כך, אך צריך להתקיים תחת ביקורת שמצמצמת את היומרה שאין לה כיסוי. הוא רוצה לבדוק את האופן בו היומרה צריכה להיות מצמצמת. ביקורת התבונה הטהורה היא בעצם ביקרות המטאפיזיקה – מה מטאפיזיקאים יכולים להתיימר לדעת.

קאנט אומר שאפשר להגן על ידע אפריורי – שקודם לכל ניסיון. במובן מסויים קאנט מנסה להגן על כך שיש לנו ידע אפריורי. קאנט רוצה להגיד שאם המטאפיזיקה היא הפרוייקט של הידע האפרירוי יש לה מקום, אלא שיש לשאול איזה סוג של טענות אפריוריות אפשר לטעון. הספר הו אוסף של טענות אפריוריות על העולם – טענות שאפשר לטעון בלי להביא הוכחות אמפיריות.

בטענה של קאנט יש אלמנט של ויתור על חלום גדול. הוא נסוג מהשאיפה הגדולה ביותר של הפילוסופיה – או מהשאיפה למימוש מלא שלה. נראה איך הויתור הזה מלווה בפיצוי על ידי עוצמה אינסופית. קאנט תמיד נע באופן מפצה – החלשה של מהלך מסויים ובמקביל חיזוק של כח אחר. במקרה הזה ההגבלה של הידע התיאורטי על העולם מגבירה את היכולת המוסרית שלנו. (...) יש מצב מובנה של טראגיות מובנית אל תוך הסיפור הקאנטיאני.
קאנט רוצה לבקר את התבונה, וטוען שהאופן היחיד בו זה יכול להיעשות היא באקט רפלקטיבי של התבונה על עצמה, ולא מבחוץ. זו המשמעות של ביקורת התבונה הטהורה. התבונה רוצה לקבוע את התחום שלה עצמה. רק כאשר אנחנו נמצאים בגבולת הגזרה של התבונה אנחנו עומדים על קרקע יציבה. אפשר לחרוג ולהתעסק בתחומים שמחוץ לגבולות התבונה, אבל אז אנחנו נוהגים בחוסר אחריות, אנחנו מקשקשים. לכן אחריותינו המוסרית היא לא לחרוג מהגבולות. קאנט לעולם לא אומר שאנחנו רק יודעים – אנחנו יכולים להיות אומנים / אנשים דתיים, אבל אז אנחנו לא יכולים לומר שאנחנו ידעים כמו שאנחנו יכולים לומר שאנחנו יודעים דברים אחרים.

נקודה מעניינת: קאנט מראה איך התחלנו לעשות מטאפיזיקה. איך התחילו לשאול שאלות אפריוריות (האם עץ שנופל ביער משמיע רעש אם אף אחד לא שומע אותו?) – למה אנשים הפסיקו להסתפק בתיאורים של מה שהם רואים. קאנט טוען יש איזה רגע בהיסטוריה בו נוצר מספיק פנאי כדי לתת ליכולת האנושית שחרור לשאול את השאלות האלה.

(מקריא מהספר). במובן מסויים הפרוייקט של קאנט יומרני יותר מהמטאפיזיקאים – כי הוא מתיימר לדעת הכל על התבונה – מתי היא מסוגלת, מתי היא מוגבלת, מתי היא צודקת ומתי היא טועה.


מהדורה ב':
קאנט שואל למה מדעים מסויימים הצליחו להתייצב כמדעים, ומטאפיזיקה לא.
הוא אומר שלא יודעים מתי קרה שהסכימו על חוקי הלוגיקה, אבל מנסה לדמיין מתי זה קרה. ברור שבאיזה שלב היסטורי נוצרה הסכמה כזאת. תחום נוסף בו יש קונצנזוס הוא המתמטיקה והליגיקה. מבחינה היסטורית, יש מעט יותר ידע לגבי מתי זה קרה (יוון?). ברור היום שאי אפשר להתווכח על רעיון ההוכחה, על המתודה של הוכחה מתמטית. תחום שלישי שהוא מזכיר הוא מדעי הטבע החדשים (בייקון), עם העיקרון של הניסוי, התצפית. גם כאן יש פרוצדורה מוסכמת לקביעת אמיתות.
קאנט שואל למה לגבי מטאפיזיקה לא קרה דבר כזה. התובנה הזאת היא ליבה של המהפיכה הקופרניקאית. קאנט מחפש את הרגע המקביל של התהוות קונצנזוס לגבי מתודה במדעים המדוייקים במטאפיזיקה.
מאיפה קאנט לוקח את התובנה שהוא מציע כמהפיכה קופרניקאית? מהמפיכה האחרונה – המהפיכה של מדעי הטבע (המפהפיכה המדעית). הוא אומר שהמטאפיזיקאים כל הזמן סברו שהם יכולים לספק ידע מוחלט אפריורי על העולם על ידי כך שהם ניסו לחרוג מעצמם כדי לתפוס את העולם שאינו תלוי בהם, לנסח את החוקים לפיו העולם שמחוץ להם מתנהל. ההיפוך הוא בכך שמדעני הטבע אמרו: אנחנו נקבע את הכללים ונאלץ את העולם להתנהל לפיו. אנחנו לא נחרוג מעצמינו.
עד עכשיו האובייקט התנה את הסובייקט, מעכשיו – הסובייקט מתנה את האובייקט.
האמירה של קאנט היא שלעולם לא נוכל לדעת את המצב של האובייקט כי (... לא נוכל לחרוג מעצמינו והוא קובע את איך שנראה אותו??). ולכן ההיפוך – לומר שאנחנו נתנה את האובייקט, מאפשר לדעת אותו.
ההבדל בין קאנט למדעי הטבע – הוא לא עושה ניסוי. מדעני הטבע אומרים: נקבע חוק, נבדוק ניסויית את ההתאמה בינו לבין הטבע, אם הטבע לא מתנהל לפיו נשנה את החוק.
קאנט מצביע על פער שמכשיל את המטאפיזיקה – אם האובייקט קובע אותנו, מתנה אותנו, הוא קובע את איך שנראה אותנו ולכן לעולם לא נוכל לראות אותו. לכן יש להפוך את הסדר. קאנט מציע שינוי פרספקטיבה. במקום לגלות את העולם אנחנו מארגנים אותו.

קאנט מראה שאחת ההשלכות של המהפיכה הקופרניקאית היא שהיא יוצרת בו זמנית הגבלה בתחום הידיעה וערך אינסופי ביכולת המוסרית.

מעכשיו נלך להצדקה הפילוסופית של הטענה הזאת. החלקים הראשונים של הספר כוללים בנייה מושגית, ובסוף הוא גוזר דדוקטיבית את הטיעון שלו דרך המושגים.

  • כדי להבין את המהפך שקאנט מציע צריך להבין את החדשנות שבאמירה של קאנט בזמנו. היום אנחנו חושבים אינטואטיבית במונחים קאנטיאניים – שהכל הבניה, שאנחנו בוראים את העולם בצלמנו. אבל בזמנו זו היתה הבנה חדשה לחלוטין. קאנט מציע הבנה חדשה למושג אוביקטיבי- אין אובייקטיבי באופן בלתי תלוי בתו גם דעה האנושית. קאנט משנה מבחינה פילוסופיצ – אונתולוגית את מושג האובייקטיבי. יש השתמעויות אונתולוגיות למה שקאנט אומר. המהפך הוא לא רק בהגדרת איך אני תופס את העולם, אלא הבגדרת מה יש בעולם (?).

יש שאומרים שקאנט מספק את ההצדקה הפילוסופית למדעי הטבע האמפיריים. אנשי מדעי הטבע אומרים שהם יודעים שהעולם מתנהג לפי חוקים מסויימים, אבל לא יכולים להסביר למה. קאנט מספק את ההסבר.

הפרוגרמה – המהפכה הקופרניקרית, שמופיעה במבוא. בשיעורים הבאים ניכנס לפרטים שלה.

נמצאתי חייב לבטל את הידיעה כדי לפנות מקום לאמונה".

הטקסט שנקרא עמוס במטאפורות. אחת השאלות שעולות ביחס לטקסט כל כך חשוב היא אם אפשר להזיז את המבט מהתוכן לטאפורה. האם הבחירה של קאנט במטאפורות מסויימות קשור לאופן בו יש להבין את הטקסט. רב הפרשנים אומרים שזה כדי להנגיש את הטקסט. פרופסור עדי אופיר מתווכח על כך עם פרופסור ירמיהו יובל, וטוען שיש משמעות פוליטית לבחירה של קאנט במטאפרות אלימות.

יום שישי, 26 באוקטובר 2012

הפרעות אכילה


24.10.2012
הדסה

הרצאה בנושא הפרעות אכילה
אורי

המטרה:כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול"

על מה לא נדבר?
  • נתמקד באנורקסיה ובולימיה.
  • לא נתעכב על אכילה כפייתית – binge disorder, ועוד מספר הפרעות נדירות שלא מחייבות טיפול יום.
  • לא נדבר על ההפרעה הכי נפוצה – השמנת יתר, כי לא ממש ברור למערכת ריאות הנפש מה לעשות עם זה (נופל בין הכיסאות של בריאות הנפש ורפואה / דיאטניות).

על מה נדבר?
  • סיבות (לא ידוע הרבה)
  • גורמי סיכון – לא נתעכב על הגדרות, מי שרוצה – יש בDSM
  • מאפיינים שכיחים
  • טיפול

מה גורם להפרעות אכילה?
כלל אצבע בפסיכיאטריה – אם הסיבה ידועה, היא תנוסח בכחצי משפט. כשיש על זה כמה כרכים – כנראה שלא באמת יודעים.

סיבה / גורמי סיכון –
גורם סיכון – יש נטיה למאפיינים מסויימים להופיע יחד עם הפרעות מסויימות. רלוונטי יותר לקבוצות ופחות למטופל בודד.
גורמי סיכון:
  • להיות אישה (95% מהאנורקטיות)
  • להיות צעירה – בגיל ההתבגרות
עם זאת, ככל שעובר הזמן יש יותר גברים ויותר מבוגרים עם הפרעות אכילה.
  • גורמים אישיותיים – נטייה להישגיות ופרפקציוניזם
  • גורמים משפחתיים – משפחה משכילה, הישגית
  • גורמים סביבתיים – אזור עירוני, מתועש, חברת שפע
  • גורמים מאיצים – למשל, הטרדה מינית
עם זאת, יש המון נשים שעונות על התיאור הזה ואינן לוקות בהפרעת אכילה. הטענה היא שבשלב מסויים קורה משהו ואז הנערה מפתחת הפרעה קוגניטיבית – עיוות חשיבה, והיא מתחילה לראות את עצמה כהרבה יותר שמנה ממה שהיא. היא לא עושה את עצמה, היא באמת רואה את זה כך. לתוך הטענה שהיא שמנה היא מתעלת את כל הקשיים שלה ובכלל את כל בעיות העולם.
נערה אופיינית עם הפרעת אכילה רואה את העולם כך:
יש רק בעיה אחת – השמנה
רק פיתרון אחד, אולטימטיבי – ירידה במשקל
ורק אדם אחד שיכול לשנות את המצב – היא.
ניסיון לשכנע אותה שיש לה הרבה קשיים (כמו כל בני האדם), או שהרעיון של ירידה במשקל לא יפתור את כל הבעיות – נידון לכישלון.

המודל של היחידה – יחידה הטרוגנית, הפרעות שונות (בניגוד לתל השומר, למשל, שם יש יחידה שעוסקת בלעדית בהפרעות אכילה). יתרון אפשרי -
נערה אנורקטית לנערה בדיכאון: איך יכול להיות שאת מדוכאת למרות שאת רזה?
הנערה הדיכואנית יכולה לענות, באופן שישקף תפיסת גוף שונה ומצב קוגניטיבי שונה (“יש עוד דברים מדכאים בעולם!”).

יש טענה שלאנורקסיה ובולמיה יש גורמי סיכון שונים.
אנורקסיה – מחלה עתיקה, תיעוד מהתקופה היוונית. יש תיעוד של נערות האצולה שבאמצעים שעמדו לרשותם של אנשים הרפואה באותה תקופה לא נמצא שום הסבר גופני לירידה שלהן במשקל. אנורקסיה, השם היווני שניתן לתופעה הזאת, פירושו חוסר תאבוון.

אנורקסיה קיימת יותר בחברת שפע (ופחות בחברות עולם שלישי וחברות לא מתועשות). בחברות מסורתיות הפרעות האכילה נדירות הרבה יותר, אבל ככל שהחשיפה למערב גדולה יותר יש יותר. (למשל – בנות בדואיות).
בסטטוס סוציו-אקונומי גבוה יותר יש הרבה יותר סיכון להפרעת אכילה (למשל, בבית ספר פרטי לעומת בית ספר ציבורי).

הסברים להפרעות אכילה -
  • דחיה של מיניות, החזרה של גוף נשי למצב ילדי (העלמות של החזה, של הווסת). דרך לא להיראות מינית.
  • הימנעות מנשיות כדי לא להתחרות עם האם על רקע אדיפלי.
  • המון תיאוריות אבל לא ידוע איך זה נוצר.

תסריט סטריאוטיפי:
אזור פורים פסח, הפסקה בבית ספר יוקרתי כזה. 4-5 בנות אומרות לעצמן: עוד מעט מגיע הקיץ! צריך להסתובב בבגד ים! בואו נעשה דיאטה! (קשה לעשות דיאטה בלי לספר לאף אחת). לאחת מחברות הקבוצה אין שום עניין בדיאטה, היא סתם רוצה להיות חלק. השניה רוצה, אבל פורשת בארוחה החדשה. השלישית מורידה שני קילו והיא מאד מרוצה – מקבלת מלא מחמאות ומרגישה יותר טוב עם עצמה. היא אפילו בהיי! יותר ביטחון עצמי, ותר הצלחה חברתית. האחרונה יורדת עשרה קילו, אך למרבה ההפתעה היא הולכת ונעשית יותר מדוכאת וחרדתית ופחות מרוצה, אפילו שעל פניו היא הכי מוצלחת. החברות אומרות לה שהיא סתם עושה את עצמה, ושלא סביר שהיא תתחיל לומר שהיא יותר שמנה מקודם. החברות מתחילות להתרחק. משהו לא בסדר איתה, היא מדוכאת ונושאי השיחה היחידים שמעניינים אותה הם קלוריות, מתכונים, פעילות גופנית. הנערה נעשית עוד יותר מדוכאת.
רגע הסבר: הבחורה הזאת פרפקציוניסטית, היא עושה הכל הכי טוב שהיא יכולה. זה כולל דיאטה. הרזון נתפס כמטרה.
מה אי אפשר להסביר? את עיוות החשיבה. הוא לא מאפיין את כל האנשים בקבוצת הסיכון.
המפספרים ממלאים תפקיד מאגי – 40 זה שמן, 39.90 זה רזה. אלו בנות שמתוכנתות לביצוע יעדים, במיוחד יעדים מספריים – קלוריות, סנטימרים, קילוגרמים, ציונים. הן מדברות שפה כמותית. הן לא משתכנעות משפה איכותנית (אני מחבב אותך!). 100 משכנע, הצהרה – לא.

אחרי שההפרעה כבר פרצה יש גורמים שמתחזקים את ההפרעה – כלומר מונעים את ההחלמה. יש מקרים בהם יש אפיזודה אנורקטית והחלמה ספומנטנית.
אילו גורמים?
  • משפחתיים (למשל, חוסר מודעות של המשפחה – בהרבה מקרים הנערה יצאה לצעידות עם אמא, ואבא קנה לה מנוי לחדר כושר. או: 'לא יכול להיות שיש לך הפרעה, הרי את תלמידה מצטיינת!')
  • חברתיים
  • אישיותיים (למשל – העדר מיומניות להתמודד עם קשיים רגשיים 'אם את לא אוהבת אותי זה כי אני שמנה')
  • סביבתיים
  • הטרדה מינית
יש לזכור שלהתחיל דיאטה זה דבר מאד מתוגמל חברתית. בחברה שלנו להיות בנות מצטיינות, הישגיות, תמיד ששות לעזור ולעולם לא מבקשות עזרה אלו תכונות רצויות ביותר.

  • סרטון של הBBC על איש אפריקאי שמטפס על עץ עצום ומסתכן נורא כדי להשיג מעט דבש.
בחברה המערבית, לעומת זאת, יש מלאמלא סוכרים ולא צריך להתאמץ בשבילם בכלל (תרבות השלט – רק שלא נזוז!). זה אומר שצריך לעמוד במלא מבחנים.

בשקופית יש תמונות של מודל האישה המושלמת – מ3 הגרציות העלגולות במאה ה17, למרליון מונרו ועד איזו סלב עדכנית שדופה. כלומר יש שילוב עם גורם תרבותי.
מחקר שעוקב אחרי מערות פלייבוי ומיס אמריקה. לקחו את הנתונים של הנערות האלה שמשקפות אידיאל של אישה בעיני גברים. בסה"כ רואים שמשנת 59 עד 87 הנתונים הגופניים של הבנות הלכו בכיוון מסויים – יותר רזות ויותר גבוהות. לעומת זאת, המשקל הממוצע של הנשים ברחוב הלך ועלה.
כלומר – הפער בין האישה הממוצעת ונערת הפלייבוי עלה --> תסכול גדול.

אנורקסיה נרווזה – מאפייני התופעה:
שיעור התחלואה – 0.5%-1
אנורקסיה היא ההפרעה היחידה בתחים בריאות הנפש שמובילה למוות.
החלמה – שליש מתאוששות לחלוטין, שליש נשארות עם פגיעות וסיכון לrelapse, שליש כרוניות (מתוך הקבוצה הזאת יש תמותה). (*מחקרים שונים מראים חלוקה שונה בין הקטגוריות).
שיעור התמותה ללא טיפול – 5%-10% (עקב סיבוכי תת תזונה ואובדנות).
שיעור התמותה תחת טיפול (כל טיפול) – 2%-3%. כלומר הנכונות להיעזר היא כנראה תכונה מגינה. (חשוב לגבי מי שעוסק בחולות כרוניות).

תופעה מסוכנת שיכולה לקרות בטיפול נפשי בהפרעת אכילה היא טיפול כמס שפתיים. חשוב שמטפלים בהפרעות אכילה יהיו מודעים לקריטיות שבשיפור גופני. מטופלת יכולה לבוא, לשתף פעולה בטיפול נפשי כדי שיעזבו אותה בשקט ולא לעלות במשקל. אורי אומר שהוא יותר אופטימי לגבי בנות שמשתפות פעולה עם טיפול גופני ולא נפשי.

מהי אנורקסיה?
  • נכונות לפגוע בעצמך על מנת לרדת במשקל. הפגיעה העצמית היא לא המטרה, אלא האמצעי. כלומר – התנהגות מכוונת להשיג רזון בכל האמצעים האפשריים
  • סירוב להשיג משקל תקין
  • עיוות בדימוי הגוף.
  • העדר ווסת (כנראה יורידו את זה)

ליחידה להפרעות אכילה הביאו פעם מראת גוף מעוותת (מרזה). אנשי הצוות השתעשעו לראות את בבואותיהם, והבנות השתעשעו לראות אחת את השניה, אך כשראו את עצמן – עדין חשבו שהן שמנות. (עיוות תפיסה).

  • סרטון מטריד של האגודה השוודית לאנוריסיה ובולימיה שמדגים את העיוות בתפיסת הגוף. זהו סימפטום שחסרים כלים לטיפול בו, והוא האחרון שמשתפר.

אנורקסיה – מאפיינים התנהגותיים
בניגוד למה שהיוונים חשבו, אין ירידה בתיאבון אלא מלחמה בו. איך? ריבוי שתיה, לעיסת מסטיק, צריכת קפה בכמויות גדולות, עישון, כניסה לעימותים (! - זה מוריד תאבון).
  • האוכל מגעיל!” יש יתרון בזה שהאוכל של בית החולים אינו מגוון (לא כלפי אנשים בלי הפרעות האכילה). זאת כיוון שאמורים להיות לנו כוחות ריסון וקשב לגוף, לפיו אנחנו אמורים לאכול. כאן יש בנות שאינן סומכות על הוויסות העצמי שלהן, אין להן מנגנון שובע ורעב והן אוכלות לפי כללים מוגדרים וקשיחים (“אף פעם לא אכלתי 1200! אני אוכל מוצרים כדי להשביע את התיאבון שלי!”) הבנות האנורקטיות אוכלות מספרים, הן אוכלות משיקולים זרים וחושבות במונחים כמותיים (הן יעדיפו נייצ'ר וואלי בטעם זנב כלב על חמאת בוטנים אם יש בזה פחות קלוריות). כשהן אומרות שהן לא אוכלות כי זה לא טעים, זה לא נכון. יודעים לבשל אצלן בבית, ושם הן הפסיקו לאכול. הקביעות מאפשרת להן ביטחון – להכיר את האוכל ואת ההשפעה שלו עליהן. זה מפחית חרדה.
יש גישות שונות של מרפאות להפרעת אכילה. יש מקומות שדוגלים בשקילה עיוורת – החולה לא יודעת מה המשקל שלה (היא יכולה להסיק מהשינוי בתפריט, אבל לא בדיוק). אורי חושב שזה מכניס לחרדה, ושהסיבה להצלחה הפנומנלית שלהם היא בשיעורי הנשירה. הגישה של המקום היא להרגיע את החולה. יש להן טבלה עם קו וורוד שמספר את הסיפור האופטימלי, וקו כחול שמראה מה קורה במציאות. זה מאפשר להן לראות דברים בראיה רחבה יותר (“עליתי 900! הייתי אמורה לעלות 500!” “כן, אבל בשבוע שעבר ירדת קילו").
למרות זאת – לא תמיד משתפים פעולה עם החולה. למשל – יש מקומות בהן החולה שוקולת את המוצרים. הם לא בעד – יש חולות שעוד לא עשו את זה, והם עובדים לפי מוצרים, כדי לעודד אכילה נורמטיבית יותר (“השניצל הזה ענק!” “זה שניצל"). כלומר, לפעמים מדברים את השפה הכפייתית – כמותית שלהן, ולפעמים לא.

עוד מאפיינים התנהגותיים:
  • הופעת טקסים הקשורים לאכילה (סידור, מדידה, ספירה). טקסים מורידים חרדה. במחקר ביחידה נמצא שיש מתאם גבוה בין עליה במשקל והטקסים האלה, ולכן לא מתערבים בטקסים – זה דבר שמשתפר מעצמו. הכלל היחיד הוא מסגרת הזמן – ואם לא מספיקים לאכול בה, אז בהתאם להסבר שניתן מראש לאנורקטית היא תקבל אינשור (ללא נזיפה או אמירה נוספת). הסיבה למסגרת הזמן היא שאחרת הארוחה יכולה להתמשך בלי סוף. הכלל היחיד הנוסף הוא שאי אפשר להוריד דבר מהתפריט.
  • עיסוק מדובר בתזונה, שקילות, התבוננות במראה, לבוש.
  • פעילות גופנית מוגברת ומכוונת רזון. כנגד זה מגבילים את הפעילות הגופנית. מציבים אלטרנטיבה – תפריט גדול ופעילות גופנית או תפריט קטן ללא פעילות גופנית. הן בוחרות תמיד בתפריט קטן, כי יותר קל לרמות בפעילות גופנית מאשר באוכל. איך מתמודדים עם זה? יש דימוי של טיפול בהפרעות אכילה כרשת – תמיד בורחים דרכה דגים. במרפאה יותר קל לרמות (לוייתנים בורחים דרך הרשת!). במחלקה סגורה החורים ברשת מאד קטנים, ועדיין אפשר לרמות.
    • חולות עם הפרעות אכילה תמיד משקרות, במאה אחוז מהמקרים (ממש כמו שכל הילדים בני ארבע חושבים שהם באטמן). מנקודת מבטן מה שהן אומרות נכון. זה כי יש עיוותי חשיבה. הורים מאד מתקשים לשמוע שבנות שלהן משקרות, גם מטפלים. סיפור להורים: הפלגתי בים, האוניה טבעה. בשארית כוחותיי הגעתי לאי נידח. הגיעו מקומיים סימפטיים למשל והזמינו אותי לרופא האליל שלהם. רופא האליל בדק אותי ואמר לי – אתה סה"כ אדם בריא. יש לך סימנים גופניים. אנחנו מייחסים את הסימנים הגופניים לתזונה, אנחנו חושבים שזה ישפר לך את הדיכאון והחרדה. מה אתה צריך לעשות? 6 פעמים ביום אתה צריך לאכול צלחת ג'וקים. לא תהיה לבד! חונכים מלאי מוטיבציה ישבו איתך. אל תפריז בתפריט – אינך יכול לאכול עוד ג'וקים. לגבי סוגי הג'וקים אתה יכול לדבר עם הדיאטנית... מה הייתם עושים בסיפור הזה? קודם כל הייתי אומר – תודה, אני לא רעב. הייתי מפורר, זורק – כל ג'וק על הרצפה הוא ג'וק אחד בתוכי. גם אם אכלתי הייתי מנסה לטהר את עצמי מזה. יש כאן סוג של פסיכוזה – שיפוט לא תקין. לא סביר שתשמיני קילו כתוצאה מאכילת זית, אבל יש בנות שבאמת משוכנעות מזה. במובן הזה הן פסיכוטיות כמו מי שחושב שהוא יכול לעבור דרך הדלת בלי לפתוח אותה. היה ניסיון לטפל בתרופות לפסיכוזה אבל זה לא עזר.
  • הכחשת הבעיה, חוסר אמון, קושי להיעזר, ביקורת עצמית.

סיבוכים גופניים אופייניים:
  • עור כתום – עודף בטא קרוטן, נובע מעודף גזר
  • בעיות שיניים
  • סימני ראסל – סוג של יבלת בידיים כתוצאה מהניסיון להקיר (יש בנות מנוסות שאין להן את זה)
  • בצקות – כתוצאה מחוסר איזון במלחים

תופעות גופניות נלוות -
  • נשירת שיער מהראש – זה הסימפטום הגופני האחרון שמשפר ולפעמים לעולם לא. אומרים את זה לבנות כי זה מאד חשוב לבנות.
  • צד שני של נשירת שיער מהראש- שיעור יתר באזורים אחרים. שני אלה הם סימפטומים של הפרעה אנדוקרינית – יש יותר הורמונים זכריים ופחות נקביים (מסביר עוד דברים – אגרסיביות, למשל)
  • תחושת נפיחות בבטן, בחילה / צרבת (גם כתוצאה מהחרדה, גם כי הן לא רגילות לאכול כמויות כאלה, וגם כי הן מפרשות התכווצויות רעב ככאב בטן
  • עצירות, שלשולים, כאבי בטן / ראש / שרירים
  • סחרחורת, חולשה בשינוי תנוחה
  • שיבוש ויסות טמפרטורה (הבנות שמסתובבות עם שמיכות...)
  • קשיי שינה (למרבית הבנות עם הפרעות אכילה יש קשיי שינה), עייפות וחולשה כללית
  • עצירת התפתחות (גובה, סימנים מיניים משניים וכו'). זה הכי מדאיג את המטפלים, בהקשר של מתבגרות. ואכן, הטיפול במבוגרות הוא הרבה פחות לחוץ – יש הרבה פחות סיכונים.
אי אפשר להיות בתת תזונה ולהיות בריאה!

כשיש ירידה במשקל הפנים נשמרות יחסית, לעומת הגוף שמצטמק מאד. לכן פעמים רבות מבט בפנים לא משקף את המצב הגופני (לעומת בדיקה גופנית). בנות לובשות כמה וכמה שכבות בגדים, וקשה לראות מה המצב.


בולמיה נרווזה: הגדרה
מחזורים של התקפי זלילה ואחר כך התנהגות מטהרת, לפחות פעמיים בשבוע, מעל שלושה חודשים.

התמקדנו בעיקר באנורקסיה כי בד"כ לא מאשפזים בחורות בולימיות, משום שבולומיה לא בהכרח מלווה בתת משקל, ולא מלווה בעיוות בדימוי הגוף, ולכן מאד קשה לזהות אותה.
בלומיה, להבדיל מאנורקסיה, היא הפרעה צעירה, בת 32. נולדה בדס"מ 3. עד אז הכל היה אנורקסיה. הפרידו כי יש מאפיינים שונים, גורמי סיכון שונים ושיטות טיפול שונות. בולמיות מגיעות למחלקה אם זה מקרה מאד קיצוני או אם יש ניסיון מרפאתי קודם.
יש אמירה מזלזלת שאומרת שבולמיות הן אנורקטיות לא מוצלחות.

מאפיינים התנהגותיים
מבחינת הבולימיה לא משנה מה אוכלים. בולימית מסוגלת לאכול ה-כ-ל. אוכל נא, אוכל מהפח. במקרים קיצוניים זה יכול להיראות מכו קריז. בולמיות כרוניות אפשר למצוא בדלת האחורית של אולם שמחות מבקשות שאריות של אוכל. בולמיהנ זאת הפרעה יקרה.

נזקים – כל מה שיש באנורקסיה ובנוסף נזקי ההקאות.


טיפול בהפרעות אכילה
  • תכנון וניטור ארוחות
  • מעקב גופני- רפואי
  • ייעוץ פסיכולוגי – ציפיות נמוכות בהתחלה. כשרעבים, יש הפרעות אנדוקריניות והפרעות בשינה - אין הרבה סבלנות ליחסים עם אמא.

עקרונות הטיפול בהפרעות אכילה
--> ממליץ לקרוא חוזה טיפולי
  1. בניית ברית טיפולית (קשה. זו הפרעה בה המטופל לא חושב שהוא חולה. “הבעיה היא לא אני, היא הג'וקים!”. שלב מאד חשוב.
  2. עבודה פסיכו-חינוכית תמיכתית. (להסביר בכל מיני אמצעים – סרט, גרפים, הדגמה, שיחות, טיפול התנהגותי... מהי ההפרעה "זה לא את, זאת האנורקסיה מדברת מגרונך". המטרה היא להסביר שיש להן הפרעה (ולא שאנורקסיה היא לייף סטייל)).
  3. ייצוב המצב הגופני (מקרב שחרור)
  4. הכנה לטיפול פסיכולוגי (הרעיון – לעבור לדבר בשפה רגשית).
  5. שותפות בטיפול = תובנה למחלה