אישיות - שבוע 4 - גוף נפש

תורות האישיות

4/11

הגדרת אישיות – דפוסים של רגש, התנהגות ומחשבות, קבועים יחסית לאורך זמן, ולהם בסיס ביולוגי ותורשתי.

שיעור שעבר: האם אישיות יציבה לאורך זמן?

סביבה ותורשה משפיעים על אישיות.

היום: איך תורשה משפיעה על אישיות?

תחילה נבדוק:

האם יש לאישיות בסיס ביולוגי?

היפוקרטס:

4 סוגי אנשים:

1. עצבניים
2. דיכאוניים
3. אופטימיים
4. רגועים

גיילן (רופא רומאי, מאה 2 לפנה"ס):

יש בסיס ביולוגי לאישיות: (בהתאמה לסוגי האנשים של היפוקרטס).

מה שמשפיע הוא ריכוז של נוזלים מסוימים בגוף:

1. מרה צהובה (שלפוחית שתן)
2. מרה שחורה (טחול)
3. דם (כבד)
4. ליחה (ריאות)

מאה 19 – פרנץ גל:

פרנולוגיה: (זרם משפיע, נבנו קליניקות לפי המודל הזה)

כדי להבין התנהגות של אנשים עלינו להתמקד במח :

• לאזורים מסוימים במח פונקציה מנטלית מסוימת.
• הגודל היחסי של כל חלק מצביע על חשיבותו.
• מבנה הגולגולת מעיד על האישיות

--> אין לכך תמיכה אמפירית!

--> אין עדות לקשר בין מאפיינים חיצוניים כלשהם לבין אישיות.

המסקנה החשובה מהקורס הזה: יש הרבה תאוריות. צריך לבדוק את תקפותן,לחפש להן עדות.

הנץ אייזנק (1967):

הבדלים בין אישיים באקסטרוורטיות קשורה לרמת עוררות בסיסית במח (קשר הפוך).

Yerkes – Dodson law (1955) יש קשר בין רמת עוררות לרמת ביצוע. הקשר מיוצג בעקומת פעמון, כאשר באמצע יש רמת עוררות נורמלית.

--> יש קשר בין סוג האדם לרמת העוררות האופטימלית. ככל שרמת העוררות הבסיסית שלנו נמוכה יותר, נצטרך להעלות אותה יותר כדי לבצע טוב יותר.כלומר: אנשים אקסטרוורטיים צריכים הרבה מאד גירויים כדי לבצע טוב.

Geen, 1984:

1. האם אנשים אקסטרוורטיים מעדיפים רמות גבוהות יותר של גירויים,יחסית לאינטרווורטיים?

2. האם רמות עוררות שונות מובילות לשיפור בביצוע? (האם אנחנו מספיק רגישים לעצמנו כדי לדעת מהי רמת העוררות האופטימלית עבורנו?)

ניסוי:

נבחרו 30 אנשים בשליש העליון של אקסטרוורטיות, ו30 מהשליש התחתון.

הנבדקים התבקשו לבצע מטלה קוגניטיבית.

תוך כדי ביצוע המטלה:

שליש מהנבדקים בחרו לעצמם את רמת הרעש ששמעו באוזניות.

שליש שמעו רעש בעוצמה בה בחרו אנשים מאותה רמה של אקסטוורטיות.

שליש שמעו רעש בעוצמה בה בחרו אנשים מהקבוצה השניה.

תוצאות:

אנשים גבוהים באקסטרוורטיות בחרו עוצמות רעש גבוהות משמעותית מאלה הנמוכים באקסטרוורטיות (72 לעומת 55 דציבל).

אנשים ביצעו טוב יותר כשהקשיבו לעוצמת רעש שבחרו בעצמם.

אנשים ביצעו באותה רמה כשהם או מישהו אחר מאותה קבוצה בחרו עבורם את עוצמת הרעש.

מסקנות:

יש קשר בין אקסטוורטיות להעדפה של רמה גבוהה יחסית של גירויים.

במחקרים אחרים נמצא שאין הבדל בין רמת העוררות הבסיסית במח של אקסטוורטיים לאינטרווורטיים (בניגוד להנחה של אייזיק).

הבנו למה אקסטוורטיים מעדיפים לצאת למסיבות, אך לא למה הם שמחים יותר.

ג'פרי גריי (1972, 1990):

Reinfocement Senseivity Theory:

יש שתי התנהגויות אנושיות בסיסיות:

• המנעות מעונשים BIS (bahavioral inhibition system)
• התקרבות לתגמולים (behavioral activation system) BAS

שתי המערכות פעילות אצל כולם. אנשים נבדלים אחד מהשני בעוצמת כל מערכת.
לפי עוצמת כל מערכת נראה יותר התנהגות מתקרבת, או יותר התנהגות נמנעת.

הקשר לביג 5:

נוירוטיים - פעילות חזקה יותר במערכת ההימנעות.

אקסטרוורטיים - פעילות חזקה יותר במערכת ההתקרבות.

Eliot & Thrash (2002) - האם אקסטרווטיות ונוירוטיזם קשורים לBIS ולBAS?

• 165 סטודנטים
• מלוי שאלון 5 הגדולים, שאלון BIS\BAS ושאלוןו רגשות חיוביים ושליליים.
• פקטור אנליסיס על התוצאות.

ממצאים

• מימד אחד משקף...
• מימד שני משקף...
  (השלמות במצגת)

Richard Davidson – Frontral Brain Assymetry:

• צד ימין של האונה הפרונטלית (פעיל יותר) - BIS המנעות avoidance
• צד שמאל של האונה הפרונטלית (פעיל יותר) - BAS התקרבותapproach

--> לא קשור לימניים ושמאליים!

מחקרים על פגועי מח:

• פגיעות בצד שמאל – דיכאון
• פגיעות בצד ימין – מאניה

מחקרים על תינוקות בין עשרה חודשים (כי הוא חיפש בסיס ביולוגי)

-חשיפה לגירויים או עונשים (מתוק או מר)

-הקליט פעילות מוחית בEEG

תוצאות

בחשיפה לגיורי חיובי היתה יותר פעילות של האונה השמאלית

בחשיפה לגירוי שלילי היתה יותר פעילות של האונה הימנית

תוצאות דומות היו במחקרים דומים על אנשים שראו סרטים מצחיקים(שמאלית) או מגעילים (ימנית).

יש הבדלים בין אישיים באסימטריה פרונטלית שהם עקביים לאורך זמן.

(חסר פה קצת, יש במצגת)

לאסימטריה פרונטלית יש קשר להתנהגות, אבל אין קשר עקבי לתדירות של רגשות חיוביין ורגשות שליליים!

קוריוז:

דרך אמינה לדעת איזו אונה פעילה יותר היא (לעשות EEG...):

אם כאשר חולמים בהקיץ העיניים שטות ימינה, אז האונה השמאלית פעילה יותר.

האם הקשר הזה קיים גם כאשר בודקים את הפעילות המח, ברמה הנוירונית?

האם יש נוירוטרסמיטורים שייחודיים לתגמולים חיוביים / שליליים?

תשובה: כן!

• דופמין - רגישות לתגמולים חיוביים ונטייה לרגשות חיוביים.
  (אם נשים עכבר בכלוב וניתן לו דופמין בתנאי שיעשה פעולה מסוימת, הוא יחזור על הפעולה הנדרשת שוב ושוב עד שימות. ד"א, קוקאין מחקה את פעילות הדופמין).
• רמה נמוכה של סרוטנין קשורה לדיכאון רגישות לעונשים ונטיה לרגשות שליליים. (תרופות נגד דיכאון, כמו פרוזאק, מעלות את רמת הסרוטנין).

איך לדעתכם עשויים דופמין וסרוטנין להיות קשורים לתכונות אישיות?

• דופמין -> אקסטוורטיות
• סרוטנין (ברמה נמוכה) -> נוירוטיות.

באיזה מידה תכונות הן תורשתיות?

תורשה – מושגים:

1. שונות פנוטיפית – הבדלים נראים.
2. שונות גנטית – שונות במטען גנטי.

תורשתיות – פרופורציה של שונות פנוטיפית שאפשר לייחס לשונות גנוטיפית

במילים אחרות: באיזה מידה הגנים שלנו אחראים להבדלים שאנחנו יכולים לראות.

דוגמא: 90% מהשונות הנצפית בגובה מוסברת על ידי תורשה.

איך חוקרים תורשתיות?

• האם יש השפעה גנטית כלשהיא?
  • השבחה סלקטיבית – אם ניתן לווסת תכונה בעזרתה, אז לתכונה זו יש בסיס גנטי.
    דוגמא: מחקר שנעשה ברוסיה על זאבים ידידותיים / לא ידידותיים. לשם כך הכליאו זאבים ידידותיים זה עם זה.
    --> מסקנה: יש בסיס גנטי להתנהגות.
  • מחקרי משפחות: (א"א לעשות השבחה גנטית בבני אדם!)
  • מחקרי תאומים מונוזיגוטיים (חולקים 100% מהמטען הגנטיים, לעומת תאומים דיזוטיים שחולקים, כמו כל אח ואחות, 50% מהמטען הגנטי).
  • מחקרי אימוץ (תאומים שגדלו בבתים שונים).

Henderson (1982)

• מטה אנליסיס
• למעלה מ25,000 זוגות תאומים
• תוצאות: קשר גבוה בין תורשה למאפייני אישיות

Tellegen et al (1988)

• מחקרי אימוץ
• תוצאות: קשר גבוה בין תורשה למאפייני אישיות.

מסקנה: למעלה מ50% מהשונות באישיות מוסברים על ידי גנטיקה.(?)

הגנום האנושי:

פרויקט הגנום האנושי הוקם במטרה לזהות ולמפות את רצף הבסיסים הכימיקליים שמרכיבים את הDNA. כיום, מדענים יכולים לבחון את הקשר בין תופעות שונות לבין גנים בודדים.

יותר מוקדם היום, גילינו שיש קשר בין דופמין וסרוטנין לאקסטרווטיות ונוירוטיות.

מסתבר שיש גן בשם DRD4 שקשור לוויסות הדופמין.

לגן שתי גרסאות: קצרה וארוכה.

בעלי הגרסה הארוכה גבוהים באקסטרוורטיות.

5HTT - גן שקשור לוויסות ריכוז הסרוטנין. גם לו יש גרסה קצרה וארוכה, והוא קשור להבדלים בין אישיים בנוירוטיות. (לבעלי גרסה קצרה יש נטיה לפתח דיכאון, כפי שנראה בהמשך).

באיזו מידה אישיות היא תוצר של סביבה? 50%! (ה-50% האחרים הם באחריות התורשה, וכך, בחישוב פשוט, גילינו ש50% הם תוצר של הסביבה.)

(מהנחות היסוד המטאפיזיות / פילוסופיות הסמויות של הקביעה הזו נתעלם בהפגנתיות...).

תורשה וסביבה

1. התורשה משפיעה על הסביבה

היום אנו יודעים שהן קשורות זו לזו, ולכן א"א להפריד את התרומה של הסביבה לתרומה של הגן.

• Passive פסיבית - למשל: ילדים של כוכבי קולנוע הופכים לכוכבי קולנוע. האם זו תורשה או סביבה? זה נראה כקשר תורשתי, אך למעשה התורשה משפיעה על הסביבה, בלי קשר למטען גנטי.
• Reactive – האופן בו ילדים משפיעים על סביבם. אמא עלולה להגיב אחרת לתינוק אקסטוורטי ואינטרוורטי. הסביבה מגיבה שונה למטען גנטי שונה. התנהגות האם תשפיע על עיצוב התנהגות הילד בהמשך.
  פרופסור אריאל כנפו: מחקר על ילדים מאומצים – מצא קשר מובהק בין התנהגות האמא המאמצת לתינוק לבין המטען הגנטי (נטיה לפסיכופתולוגיה) של האמא של התינוק. איך זה יכול להיות? התינוק מתנהג אחרת, ולכן האמא מתנהגת אליו אחרת.
• Active – יש לנו יכולת בחירה – אנחנו יכולים לבחור את הסביבה שלנו. הבחירות האלה קשורות, בין היתר, לגנטיקה שלנו, ובחירה זו, בתורה, תשפיע על הבוחר בה.

2. הביטוי של התורשה תלוי בסביבה:

• רק 2% מהגנים שלנו מכיל קוד לבניית חלבונים.

98% מהקוד הגנטי עושה דברים אחרים, למשל – קובע מתי גן מסוים יתבטא. את זה הוא קובע לפי הסביבה! (לכן, למשל, לתאומים זהים אין אישיות זהה לגמרי.)

למשל- כספי (2003) – מחקר על ניבוי של דיכאון קליני. בדק:

• תורשה: הבדלים בין אישיים ב5 HTT.
• סביבה: ארועי חיים (ידוע שהם משפיעים על דיכאון).

ממצא:

• אצל אנשים עם מעט ארועים שליליים אין הבדליים בין גרסה קצרה וארוכה של הגן
• ככל שיש יותר ארועים שליליים, אז רק כאשר יש לאדם נטיה גנטית לפתח דיכאון, יהיה יחס ישר לפיתוח דיכאון (רק אצל בעלי נטיה לפתח דיכאון).

במילים אחרות: הסביבה משפיעה על הביטוי של התורשה.

• Epigenetics – הסביבה יכולה לשנות את הבטוי של הקוד הגנטי שלנו: (“The ghost in our genes,” BBC).
  • נמצא שאמהות בהריון שהגיבו לארועי 9/11 בפוסט טראומה, העבירו נטיה להילחץ יותר בקלות לעוברים שלהם. (רק כשהן היו בשליש השלישי להריונן כאשר הגיבו ב- PTSD)
  • אצל נזירים גנים שקשורים לשלווה פעילים יותר.
  • לילדים של ניצולי שואה יש נטיה קשה יותר להגיב לסטרס.
  • אצל עכבר שעבר חשיפה לרעלנים (שלא שינתה את הקוד הגנטי, אלא את הפעילות / ביטוי שלהם) שזווג לעכברה בריאה, היתה השפעה עד 4 דורות על ביטוי הגנים של הצאצאים.

--> החלוקה הדיכוטומית בין סביבה לתורשה לא עומדת במבחן הזמן.

סטטיסטיקה - תרגיל 3/11

סטטיסטיקה - תרגול

3/11

תרגיל (התרגיל שהוגש עכשיו)

שאלה 4

• ברגע שעוברים בהיסטוגרמה למחלקות, אנחנו לא יודעים מה הפיזור בתוך המחלקות.
• א"א להניח שהערכים מתפזרים באופן שווה בין המחלקות.
• לכן לוקחים את המקרים הקיצוניים: נעשה ממוצע של הערכים הכי קטנים ושל הערכים הכי גדולים. זהו הטווח.

חישוב חציון במחלקות:

• אנחנו מניחים שהערכים מתפזרים באופן שווה לאורך המחלקה.

העיקרון:

1. נחפש באיזו מחלקה נמצא החציון:
   - נמצא את n ונחלק אותו ב-2. (אם לא זוגי נקבל ערך לא שלם).
   - נבדוק באיזו מחלקה נמצא האיבר הn/2.
2. נחפש את התצפית בתוך המחלקה.
   (איזה מספר איבר מתוך כמה איברים במחלקה?)ֿ
3. נחפש את הערך היחסי בתוך המחלקה.
   (מה הערך היחסי ש"תופס" השטח מתחילת המחלקה ועד לחציון, מתוך הרוחב של כל המחלקה?)
   --> אנחנו מניחים שהערכים התפזרים באופן שווה לאורך המחלקה!
4. נוסיף את הרוחב עד החציון, התוך התחלקה, לרוחב של כל המחלקות עד למחלקה בה נמצא החציון.

חציון

-סולמות סדר ומעלה.

-מצמצם את סכום הטעויות המוחלטות.

ממוצע

הכי נפוץ.

סכום האיברים, מחולקים במספר התצפיות.

• סולם רווח ומעלה.
• הכי רגיש לערכים קיצוניים.
• מצמצם את סכום ריבועי הסטיות.
• סכום הסטיות ממנו = 0.

אלו מדדים מרכזיים

הדגמה לבעייתיות במדדים אלו: הסטטיטיקאי שטבע בבריכה שעומקה הממוצע80 ס"מ.

כדי להתמודד עם הבעייתיות יש לנו מדדי פיזור.

מדדי פיזור: (מדד להומוגניות / הטרוגניות של הערכים)

• אחוז הטעויות
• גודל הסטיה המקסימלית (יעיל כשחשוב שלא יהיו סטיות)
• טווח – ההפרש בין התצפית הגבוהה ביותר לתצפית הנמוכה ביותר
• טווח בין רבעוני – פער בין התצפית האחרונה ברבעון הראשון לבין התצפית האחרונה ברבעון השלישי.
  עד כאן מדדי פיזור אזוטריים ולא מועילים בד"כ.
  יותר חשוב:

• ממוצע הסטיות המוחלט (מהמדד המרכזי) – משאיר אותנו בסקאלה של הערכים
• ממוצע ריבועי הסטיות (מהמדד המרכזי) – מעביר אותנו לסקלה אחרת, יותר קשה להבין.
• שונות – ממוצע ריבועי הסטיות – אבל במקרה בו המדד המרכזי הואממוצע (ולא מדד אחר!) - מדד שנותן משקל גדול לתצפיות קיצוניות(בגלל ההעלאה בריבוע).
• סטיית תקן – שורש של שונות (מטרת המדד היא להחזיר את הערכים של שונות לסקאלה של התפיות המקוריות, כדי שיהיה קל יותר להבין את הערכים).

חישוב טווח בין רבעוני במחלקות – כמו בחציון, אבל במקום לחפש n/2 נחפשn/4 and 3n/4.

יסודות ביולוגיים של התנהגות - תרגיל 3/11

יסודות ביולוגיים

3/11 תרגיל

חזרה על השיעור

מושגים המתארים כיווניות

neuroaxis – הציר העצבי, נמשך לאורך חוט השדרה עד המח.

• בחיות נמוכות הציר ישר
• בבני אדם הנאורואקסיס מתקפל באזור הראש

בבני אדם שני הצירים – משתנים מחוט השדרה לראש.

חוט השדרה -

דורסלי – גב

ונטרלי – בטן

אנטריורי – למעלה

פוסטריורי - למטה

ראש

דורסלי – למעלה

ונטרלי – למטה

אנטריורי – קדימה

פוסטריורי – אחורה

--> מדיאלי לטרלי- לא משתנה

איפסילטרלי – נשלט ע"י אותו צד

קונטרלטרלי – נשלט ע"י צד הפוך

חתכים של מח (צריך לדעת לזהות תמונות!)

• קורנלי – כמו לפרוס לחם
• הוריזונטלי – חיתוך במקביל לרצפה. מקביל לנויוראקסיס.
• סגיטלי – כולל חתך מיד סגיטלי (למשל – לחתוך מלמעלה ללמטה,בין העיניים זה חתך כזה. דוגמא שלי).

מערכת העצבים:

• עצבי הפנים (הקרניאלית) הם חלק ממערכת העצבים ההיקפית.

• מערכת עצבים אוטונומית – לב, עיכול וכו' – מערכות שנשלטות בצורה לא מודעת.
  מתחלקת לשתיים:
• מערכת סימפטטית – בזמן רגיעה
• מערכת פארה סימפטטית – בזמן לחץ

קרומי המח

cns – מערכת עצבים מרכזית

שלושה שכבות:

1. דורה- (הכי צמודה לגולגולת). עבה וקשיחה – מעט גמישה- לא מאד שבירה. מגינה מפני פגיעות וזעזועים.
2. ארכנואיד – שכבה ספוגית.
3. פיה – שכבה דקה העוקבת אחרי כל קפלי המח.

בין הפיה לארכנואיד יש את הסבארכנואיד ספייס.

--> חוט השדרה הוא חלק ממערכת העצבים המרכזית.

--> בחוט השדרה אין ארכנואיד והפיה והדורה מתחברים לשכבה אחת.

(כשרוצים לבדוק אם יש דלקת במח לוקחים דגימת נוזל מח מעבוד השדרה – לא מהמח).

חדרי המח

אקוואדאקט – בין החדר השלישי והרביעי.

התעלה יוצאת לחוט השדרה מהחדר הרביעי.

איך הכל מתחבר יחד?

הנוזל מופק מהדם ודומה לפלסמה. מיוצר באופן רציף בארכרואיד פלקסוס (?)

פלקסוס -> חדרים לטרליים -> חדר 3 -> אקוודקט -> חדר 4 -> ארכנואיד -> arachnoid granulations ->מחזור הדם, ולכל המח.

בסאב ארכנואיד ספייס הcsf יכול לסלק חומרי פסולת.

הנוזל הזה מאד חשוב, כדי לספק, באופן מבוקר, חומרי מזון, חמצן ופינוי פסולת

למה צריך את נוזל המח?

• בולם זעזועים טוב
• מקטין את המשקל האפקטיבי
• סילוק חומרי פסולת

התפתחות מערכת העצבים

העובר מורכב ראשונית משלוש שכבות של תאים.

השכבה הראשונה השכבה העליונה היא שהופכת למערכת העצבים.

הנוירונים עושים את אותם פעולות – האינפורמציה שנקבל מהם תלויה במיקומם.

תאי מקור – תאים שכבר עברו התמיינות ראשונית לתאי מח, אבל לא עברו הבשלה סופית עדיין.

הנדידה מתרחשת על תאי גליה מיוחדים הקיימים רק בתקופה העוברית – תאי גליה רדיאליים.

קדקוד הצמיחה – מבנה דמוי יד שמכוון את האקסון לעבר מטרתו, ע"י סיגנלים פיזיים, וכן ע"י סיגנלים כימיים.

המולקולות שמופרשות ע"י תאי המטרה הן חוצרים טרופיים, החיוניים להשרדות הנוירון.

נוירונים שלא יוצרים מספיק סינפסות עם תאי מטרה מתים בתהליך שנקרא אפופטוזיס – החזק שורד!

תהליכים קוגנטיביים - שיעור 3 - מודעות

יום א' 31-10-2010

תהליכים קוגנטיביים, שיעור 3

מודעות Consciousness

מודעות היא החור השחור של הפסיכולוגיה הקוגנטיבית.

יש חוקרים שטוענים שאי אפשר לנתק מודעות ובלתי אפשרי לחקור אותה.

קשה מאד להגדיר מודעות.

היום נתמקד במודעות וויזואלית.

Koch – אחת הדמויות הבולטות בחקר מודעות.

מבחינים בין שני סוגים של מודעות:

1. awareness – מודעות לגירויים חיצוניים
2. Introspection – מודעות לתהליכים פנימיים.

מה התפקיד של מודעות? – תלוי את מי שואלים!

• פונקציה חברתית. בני האדם הם יצורים חברתיים, חיים בקבוצות. כשי לנבא התנהגות של אחרים ולהפעיל אותם, עוזר להיות מסוגלים לדמיין את עצמנו בסיטואציה דומה. כלומר: תפקידה של המודעות העצמית הוא לעזור לנו להבין את האחר.
• קורדינטור, מנהל גלובלי שאחראי על איסוף מידע, החלפתו עם אחרים והטמעת מידע שמתקבל – קורדי נציה שנועדה לשלוט על הפעולות של האדם – ידע, תחושות, תהליכים חיצוניים ופנימיים.
• Controlling actions  - לשלוט על פעולות.

יש סדרת ניסויים של liebet שמראה עד כמה אין לנו הרבה שליטה בפעולות. בעזרת טכניקות של מחקר תפקודי במח מראים שיש פעילות מוחית באזור שאחראי על פעולה מסוימת לפני שהאדם מודע אליה.

אנחנו נתמקד בחלק קטן מבין מספר פרדיגמות על מודעות שקיימות.

תפיסה ומודעות:

יש הרבה תהליכים תפיסתיים שאנחנו לא מודעים אליהם.

Blindsight – חולים שנעשו עליהם מחקרים רבים שנוא תפיסה ומודעות. יש פגיעה באזורים ראיתיים נמוכים ובעקבות כך עוורון מוחלט בכל מה שקשור לרמה המודעת, אך מסתבר שהם מסוגלים לבצע פעולות מסוימות – כמו להושיט יד אל עבר חפץ בשדה העוור, למרות שאין שום מודעות לגירוי וויזואלי בשדה העיוור.

דוגמאות למחקרים:

• הנבדקים לוחצים על כפתור בצד בו מופיע אור (ימין או שמאל). נבדקים הגיבו רק לאור בשדה הרואה, אך כאשר נדלק האור בשני הצדדים, לקח להם הרבה יותר זמן להגיב  - כלומר, היתה תפיסה אך לא היתה מודעות.
• בניסוי בו התבקשו להבחין בין פרצוף שמח לפרצוף כועס/מפוחד, שניהם בצד העיוור, היה דיוק של 70%.

כמובן, נשאלת השאה אם עצם העובדה שהנבדק מגיב אין פירושה שהוא מודע, אך מקובל להגדיר שכל עוד הנבדק אינו מסוגל לדווח על הגירוי, הוא אינו מודע לו.

גם במחקרים על נבדקים בריאים התגלו אותן מסקנות – שיש תפיסה ללא מודעות.

קשר בין קשב ומודעות:

יש וויכוח בין אסכולת הטוענים שאין מודעות בלי קשב (הטענה: רק מה שהיה במוקד הקשב יכול להיכנס למודעות, ומדגימים, למשל, בניסוי הגורילה.), לבין אלו שסוברים שהם בלתי תלויים אחד בשני.

2 מחקרים שמצביעים על דיס אסוציאציה בין קשב למודעות: (הוויכוח עדיין בשיאו)

1. קשב ללא מודעות Naccache 2002

נבדקים התבקשו לענות על השלה: האם הספרה גדולה או קטנה מ-5?

לפני הספרה הופיעה ספרה לזמן קצר מאד, בתנאי תואם או לא תואם.

בתנאי הראשון, הספרה לא השפיעה על זמן התגובה. לא היה קשב ולא היתה מודעות.

בתנאי השני, היה אותו דבר מבתנאי הראושן, אבל היה קודם קיו למרכז המסך, למקום בו הופיע הפריים – הפניית קשב. הנבדקים לא דיווחו על הפריים – כלומר, לא היתה מודעות, אבל היתה השפעה congruency של הפריים.

מסקנה: יש קשב ללא מודעות.

2. מודעות ללא קשב Li et al 2002

2 מטלות קשות של תגובה על גירויים קצרים מאד.
באמצע המסך – מטלת זיהוי אותיות, ובפריפריה-  זיהוי צירים – לומר האם הופיע בתמונה כלב או לא.

התנאים:

1. קשב על התמונה – הנבדקים יכלו להתמקד בתמונה.
2. קשב במרכז – והנבדקים התבקשו להגיב על התמונה בלי שיש עליה קשב.

השאלה: האם יהיה הבדל בזיהוי / מודעות לבעל החיים שבתמונה?

הציפיות:

אם קשב וגירוי לא תלויים – הביצוע יהיה דומה בשתי התנאים.

אם קשב ומודעות תלויים – הביצוע יהיה טוב יותר (קרי: תהיה יותר מודעות) כשהקשב על התמונה.

מסקנה: הביצוע היה דומה בשתי התנאים, כלומר: יש מודעות ללא קשב.

האם יש מודעות אחת או יותר?

Split Brain-  עוד קבוצת חולים שאוהבים לחקור. במקרה זה, חתכו להם את  הקורפוס קלוסום ולכן אין כמעט קשרים בין האונות שלהם. זה מאפשר לנו לבחון את הפעולה של כל המיספרה בנפרד, וכך אפשר לבחון אם לכל המיספרה יש תודעה נפרדת, או שיש תודעה משותפת.

מסקנות:

• חוקרים מסוימים: לכל אחת מההמיספרות תודעה משלה, אך כיוון שהחלקים במח שאחראים על השפה נמצאים רק בצד שמאל, נראה כאילו מדובר בתודעה אחת.
• חוקרים אחרים: יש תודעה אחת, ומיקומה -  בהמיספרה שמאל.

מחקר שתומך בדעה השניה:

-          בשדה הראיה הימני הוצגה רגל של תרנגולת ß המיספרה שמאל ß יד ימין.

-          בשדה הראיה השמאלי הוצג שלב ß המיספרה ימין ß יד שמאל.

נבדק בחר ביד ימין תרנגולת, וביד שמאל מעדר. נראה שיש שתי מודעויות – המעדר נועד לעדור את השלג, והתרנגולת קשורה לרגלה, אך כששאלו את הנבדק, הוא הסביר שבחר במעדר כדי לנקות את הלול של התרנגולת J שלומר, רק ההמיספרה השמאלית סיפרה את הסיפור, משמע המודעות אחת, ומשכנה בהיספרה שמאל.

עוד מחקר:

נתנו לנבדקים לזהות תמנות של עצמם לעומת תמונות של אחרים. כאן, גם המיספרה ימין היתה יכולה לזהות, וזאת עדות לכך שגם בה יש איזושהיא מודעות.

Owen et al, 2006 locked in syndrome -

בדק פציינטית שנפגעה בתאונת דרכים, וכעבור חמישה חודשים יצאה מקומה ומצבה צמח. זו אישה שיש לה מעגלים של עירנות ושינה, אבל היא נטולת סימני מודעות. הכניס אותה לfMRI (הנה דוגמא לאיך זה מאפשר גישה לידע חדש לגמרי) וביקש ממנה שני דברים:

1. לדמיין שהיא משחקת טניס
2. לדמיין שהיא בביתה, מטיילת בין החדרים (התמצאות במרחב).

ממצאים: דפוסי אקסיטציה שונים בין שני המקרים.

כלומר: היא הקשיבה להוראות, ועשזה דברים שונים בתגובה להוראות שונות דפוס האקסיטציה היה זהה לשל בריאים. (בשחזורים חלק מהנבדקים הגיבו באותו אופן).

מסקנה סופית: תחגרו חגורת בטיחות.