תורות האישיות
4/11
הגדרת אישיות – דפוסים של רגש, התנהגות ומחשבות, קבועים יחסית לאורך זמן, ולהם בסיס ביולוגי ותורשתי.
שיעור שעבר: האם אישיות יציבה לאורך זמן?
סביבה ותורשה משפיעים על אישיות.
היום: איך תורשה משפיעה על אישיות?
תחילה נבדוק:
האם יש לאישיות בסיס ביולוגי?
היפוקרטס:
4 סוגי אנשים:
- עצבניים
- דיכאוניים
- אופטימיים
- רגועים
גיילן (רופא רומאי, מאה 2 לפנה"ס):
יש בסיס ביולוגי לאישיות: (בהתאמה לסוגי האנשים של היפוקרטס).
מה שמשפיע הוא ריכוז של נוזלים מסוימים בגוף:
- מרה צהובה (שלפוחית שתן)
- מרה שחורה (טחול)
- דם (כבד)
- ליחה (ריאות)
מאה 19 – פרנץ גל:
פרנולוגיה: (זרם משפיע, נבנו קליניקות לפי המודל הזה)
כדי להבין התנהגות של אנשים עלינו להתמקד במח :
- לאזורים מסוימים במח פונקציה מנטלית מסוימת.
- הגודל היחסי של כל חלק מצביע על חשיבותו.
- מבנה הגולגולת מעיד על האישיות
--> אין לכך תמיכה אמפירית!
--> אין עדות לקשר בין מאפיינים חיצוניים כלשהם לבין אישיות.
המסקנה החשובה מהקורס הזה: יש הרבה תאוריות. צריך לבדוק את תקפותן,לחפש להן עדות.
הנץ אייזנק (1967):
הבדלים בין אישיים באקסטרוורטיות קשורה לרמת עוררות בסיסית במח (קשר הפוך).
Yerkes – Dodson law (1955) יש קשר בין רמת עוררות לרמת ביצוע. הקשר מיוצג בעקומת פעמון, כאשר באמצע יש רמת עוררות נורמלית.
--> יש קשר בין סוג האדם לרמת העוררות האופטימלית. ככל שרמת העוררות הבסיסית שלנו נמוכה יותר, נצטרך להעלות אותה יותר כדי לבצע טוב יותר.כלומר: אנשים אקסטרוורטיים צריכים הרבה מאד גירויים כדי לבצע טוב.
Geen, 1984:
- האם אנשים אקסטרוורטיים מעדיפים רמות גבוהות יותר של גירויים,יחסית לאינטרווורטיים?
- האם רמות עוררות שונות מובילות לשיפור בביצוע? (האם אנחנו מספיק רגישים לעצמנו כדי לדעת מהי רמת העוררות האופטימלית עבורנו?)
ניסוי:
נבחרו 30 אנשים בשליש העליון של אקסטרוורטיות, ו30 מהשליש התחתון.
הנבדקים התבקשו לבצע מטלה קוגניטיבית.
תוך כדי ביצוע המטלה:
שליש מהנבדקים בחרו לעצמם את רמת הרעש ששמעו באוזניות.
שליש שמעו רעש בעוצמה בה בחרו אנשים מאותה רמה של אקסטוורטיות.
שליש שמעו רעש בעוצמה בה בחרו אנשים מהקבוצה השניה.
תוצאות:
אנשים גבוהים באקסטרוורטיות בחרו עוצמות רעש גבוהות משמעותית מאלה הנמוכים באקסטרוורטיות (72 לעומת 55 דציבל).
אנשים ביצעו טוב יותר כשהקשיבו לעוצמת רעש שבחרו בעצמם.
אנשים ביצעו באותה רמה כשהם או מישהו אחר מאותה קבוצה בחרו עבורם את עוצמת הרעש.
מסקנות:
יש קשר בין אקסטוורטיות להעדפה של רמה גבוהה יחסית של גירויים.
במחקרים אחרים נמצא שאין הבדל בין רמת העוררות הבסיסית במח של אקסטוורטיים לאינטרווורטיים (בניגוד להנחה של אייזיק).
הבנו למה אקסטוורטיים מעדיפים לצאת למסיבות, אך לא למה הם שמחים יותר.
ג'פרי גריי (1972, 1990):
Reinfocement Senseivity Theory:
יש שתי התנהגויות אנושיות בסיסיות:
- המנעות מעונשים BIS (bahavioral inhibition system)
- התקרבות לתגמולים (behavioral activation system) BAS
שתי המערכות פעילות אצל כולם. אנשים נבדלים אחד מהשני בעוצמת כל מערכת.
לפי עוצמת כל מערכת נראה יותר התנהגות מתקרבת, או יותר התנהגות נמנעת.
לפי עוצמת כל מערכת נראה יותר התנהגות מתקרבת, או יותר התנהגות נמנעת.
הקשר לביג 5:
נוירוטיים - פעילות חזקה יותר במערכת ההימנעות.
אקסטרוורטיים - פעילות חזקה יותר במערכת ההתקרבות.
Eliot & Thrash (2002) - האם אקסטרווטיות ונוירוטיזם קשורים לBIS ולBAS?
- 165 סטודנטים
- מלוי שאלון 5 הגדולים, שאלון BIS\BAS ושאלוןו רגשות חיוביים ושליליים.
- פקטור אנליסיס על התוצאות.
ממצאים
- מימד אחד משקף...
- מימד שני משקף...(השלמות במצגת)
Richard Davidson – Frontral Brain Assymetry:
- צד ימין של האונה הפרונטלית (פעיל יותר) - BIS המנעות avoidance
- צד שמאל של האונה הפרונטלית (פעיל יותר) - BAS התקרבותapproach
--> לא קשור לימניים ושמאליים!
מחקרים על פגועי מח:
- פגיעות בצד שמאל – דיכאון
- פגיעות בצד ימין – מאניה
מחקרים על תינוקות בין עשרה חודשים (כי הוא חיפש בסיס ביולוגי)
-חשיפה לגירויים או עונשים (מתוק או מר)
-הקליט פעילות מוחית בEEG
תוצאות
בחשיפה לגיורי חיובי היתה יותר פעילות של האונה השמאלית
בחשיפה לגירוי שלילי היתה יותר פעילות של האונה הימנית
תוצאות דומות היו במחקרים דומים על אנשים שראו סרטים מצחיקים(שמאלית) או מגעילים (ימנית).
יש הבדלים בין אישיים באסימטריה פרונטלית שהם עקביים לאורך זמן.
(חסר פה קצת, יש במצגת)
לאסימטריה פרונטלית יש קשר להתנהגות, אבל אין קשר עקבי לתדירות של רגשות חיוביין ורגשות שליליים!
קוריוז:
דרך אמינה לדעת איזו אונה פעילה יותר היא (לעשות EEG...):
אם כאשר חולמים בהקיץ העיניים שטות ימינה, אז האונה השמאלית פעילה יותר.
האם הקשר הזה קיים גם כאשר בודקים את הפעילות המח, ברמה הנוירונית?
האם יש נוירוטרסמיטורים שייחודיים לתגמולים חיוביים / שליליים?
תשובה: כן!
- דופמין - רגישות לתגמולים חיוביים ונטייה לרגשות חיוביים.(אם נשים עכבר בכלוב וניתן לו דופמין בתנאי שיעשה פעולה מסוימת, הוא יחזור על הפעולה הנדרשת שוב ושוב עד שימות. ד"א, קוקאין מחקה את פעילות הדופמין).
- רמה נמוכה של סרוטנין קשורה לדיכאון רגישות לעונשים ונטיה לרגשות שליליים. (תרופות נגד דיכאון, כמו פרוזאק, מעלות את רמת הסרוטנין).
איך לדעתכם עשויים דופמין וסרוטנין להיות קשורים לתכונות אישיות?
- דופמין -> אקסטוורטיות
- סרוטנין (ברמה נמוכה) -> נוירוטיות.
באיזה מידה תכונות הן תורשתיות?
תורשה – מושגים:
- שונות פנוטיפית – הבדלים נראים.
- שונות גנטית – שונות במטען גנטי.
תורשתיות – פרופורציה של שונות פנוטיפית שאפשר לייחס לשונות גנוטיפית
במילים אחרות: באיזה מידה הגנים שלנו אחראים להבדלים שאנחנו יכולים לראות.
דוגמא: 90% מהשונות הנצפית בגובה מוסברת על ידי תורשה.
איך חוקרים תורשתיות?
- האם יש השפעה גנטית כלשהיא?
- השבחה סלקטיבית – אם ניתן לווסת תכונה בעזרתה, אז לתכונה זו יש בסיס גנטי.דוגמא: מחקר שנעשה ברוסיה על זאבים ידידותיים / לא ידידותיים. לשם כך הכליאו זאבים ידידותיים זה עם זה.--> מסקנה: יש בסיס גנטי להתנהגות.
- מחקרי משפחות: (א"א לעשות השבחה גנטית בבני אדם!)
- מחקרי תאומים מונוזיגוטיים (חולקים 100% מהמטען הגנטיים, לעומת תאומים דיזוטיים שחולקים, כמו כל אח ואחות, 50% מהמטען הגנטי).
- מחקרי אימוץ (תאומים שגדלו בבתים שונים).
Henderson (1982)
- מטה אנליסיס
- למעלה מ25,000 זוגות תאומים
- תוצאות: קשר גבוה בין תורשה למאפייני אישיות
Tellegen et al (1988)
- מחקרי אימוץ
- תוצאות: קשר גבוה בין תורשה למאפייני אישיות.
מסקנה: למעלה מ50% מהשונות באישיות מוסברים על ידי גנטיקה.(?)
הגנום האנושי:
פרויקט הגנום האנושי הוקם במטרה לזהות ולמפות את רצף הבסיסים הכימיקליים שמרכיבים את הDNA. כיום, מדענים יכולים לבחון את הקשר בין תופעות שונות לבין גנים בודדים.
יותר מוקדם היום, גילינו שיש קשר בין דופמין וסרוטנין לאקסטרווטיות ונוירוטיות.
מסתבר שיש גן בשם DRD4 שקשור לוויסות הדופמין.
לגן שתי גרסאות: קצרה וארוכה.
בעלי הגרסה הארוכה גבוהים באקסטרוורטיות.
5HTT - גן שקשור לוויסות ריכוז הסרוטנין. גם לו יש גרסה קצרה וארוכה, והוא קשור להבדלים בין אישיים בנוירוטיות. (לבעלי גרסה קצרה יש נטיה לפתח דיכאון, כפי שנראה בהמשך).
באיזו מידה אישיות היא תוצר של סביבה? 50%! (ה-50% האחרים הם באחריות התורשה, וכך, בחישוב פשוט, גילינו ש50% הם תוצר של הסביבה.)
(מהנחות היסוד המטאפיזיות / פילוסופיות הסמויות של הקביעה הזו נתעלם בהפגנתיות...).
תורשה וסביבה
- התורשה משפיעה על הסביבה
היום אנו יודעים שהן קשורות זו לזו, ולכן א"א להפריד את התרומה של הסביבה לתרומה של הגן.
- Passive פסיבית - למשל: ילדים של כוכבי קולנוע הופכים לכוכבי קולנוע. האם זו תורשה או סביבה? זה נראה כקשר תורשתי, אך למעשה התורשה משפיעה על הסביבה, בלי קשר למטען גנטי.
- Reactive – האופן בו ילדים משפיעים על סביבם. אמא עלולה להגיב אחרת לתינוק אקסטוורטי ואינטרוורטי. הסביבה מגיבה שונה למטען גנטי שונה. התנהגות האם תשפיע על עיצוב התנהגות הילד בהמשך.פרופסור אריאל כנפו: מחקר על ילדים מאומצים – מצא קשר מובהק בין התנהגות האמא המאמצת לתינוק לבין המטען הגנטי (נטיה לפסיכופתולוגיה) של האמא של התינוק. איך זה יכול להיות? התינוק מתנהג אחרת, ולכן האמא מתנהגת אליו אחרת.
- Active – יש לנו יכולת בחירה – אנחנו יכולים לבחור את הסביבה שלנו. הבחירות האלה קשורות, בין היתר, לגנטיקה שלנו, ובחירה זו, בתורה, תשפיע על הבוחר בה.
2. הביטוי של התורשה תלוי בסביבה:
- רק 2% מהגנים שלנו מכיל קוד לבניית חלבונים.
98% מהקוד הגנטי עושה דברים אחרים, למשל – קובע מתי גן מסוים יתבטא. את זה הוא קובע לפי הסביבה! (לכן, למשל, לתאומים זהים אין אישיות זהה לגמרי.)
למשל- כספי (2003) – מחקר על ניבוי של דיכאון קליני. בדק:
- תורשה: הבדלים בין אישיים ב5 HTT.
- סביבה: ארועי חיים (ידוע שהם משפיעים על דיכאון).
ממצא:
- אצל אנשים עם מעט ארועים שליליים אין הבדליים בין גרסה קצרה וארוכה של הגן
- ככל שיש יותר ארועים שליליים, אז רק כאשר יש לאדם נטיה גנטית לפתח דיכאון, יהיה יחס ישר לפיתוח דיכאון (רק אצל בעלי נטיה לפתח דיכאון).
במילים אחרות: הסביבה משפיעה על הביטוי של התורשה.
- Epigenetics – הסביבה יכולה לשנות את הבטוי של הקוד הגנטי שלנו: (“The ghost in our genes,” BBC).
- נמצא שאמהות בהריון שהגיבו לארועי 9/11 בפוסט טראומה, העבירו נטיה להילחץ יותר בקלות לעוברים שלהם. (רק כשהן היו בשליש השלישי להריונן כאשר הגיבו ב- PTSD)
- אצל נזירים גנים שקשורים לשלווה פעילים יותר.
- לילדים של ניצולי שואה יש נטיה קשה יותר להגיב לסטרס.
- אצל עכבר שעבר חשיפה לרעלנים (שלא שינתה את הקוד הגנטי, אלא את הפעילות / ביטוי שלהם) שזווג לעכברה בריאה, היתה השפעה עד 4 דורות על ביטוי הגנים של הצאצאים.
--> החלוקה הדיכוטומית בין סביבה לתורשה לא עומדת במבחן הזמן.
ממש תודה על הסיכום! :)
השבמחקשירן
מאוד מעניין, כיף לקרוא למרות שאני לא מכירה את רוב החומר. מצחיק לשמוע שעושים מחקרים על אנשים בזמן שהם רואים סרטים. אני בין כה מבלה את כל הסמסטר הזה מול סרטים לצפיה ישירה מי שרוצה לחבר לי אלקטרודות ולשלם לי-מוזמן.
השבמחק