שבוע 10 - פמיניזם מרקסיסטי

מחשבה פמיניסטית 15/12

שיעור 10

פמיניזם מרקסיסטי - סוציאליסטי

מאמרים לשיעור זה:

קתרין מקינון – מכניסה את המדינה לפמינזם, בנוסף לחברה ותרבות.

היידי הרטמן – המשפחה כמרכז של מאבקי מגדר ומעמד

ננסי הרטסוק – ביקרות פמיניסטית מתוך, בעקבות מרקס

מרקס:

תודעה --> זהות --> פעולה.

פמיניזם מרקיסיסטי מצביע על הקשר בין ייצור ופריון (prouction – reproduction), אחת הטענות המרכזיות הן שמקומן של הנשים בתהליך הייצור מייצר את הוויתן. זוהי טענה מרקסיטית- מקומו של הפרולטריון בתהליך הייצור מייצר את תודעתן. באמירה הפמינסטית לא מדובר בתהליך הייצור הפיזי, אלא על המובן השני בכפל המשמעות – רביה – התפקוד הפיזי של נשיאת העובר, לידה והנקה, הוא זה שקובע את התודעה הנשית. (-ננסי הרטסוק). זהו תרגום של הפרידיגמה המרקסיטית (-מעמדי) למושגים פמיניסטיים (-מגדרי).

נשים מוכרות את עצמן כשרותי רביה ושירותי מין – הכוונה לא רק לעולם התעשיה של המין, אלא לכך שמה שיש לאישה למכור בעולם המגדרי זה את גופה – כיולדת וכמעניקה מין. זה נכון עוד יותר לנשים מהמעמד הבינוני (יחסית לנשים מהמעמד הפועלי) שלהן אין שום חלק בתהליך הייצור הפיזי. לנשים אלו כל שיש זה להיות אמא ומספקת שירותי מין, תחת האידיאולוגיה הרומנטית של אהבה. זוהי העתקה של המבנה, לא התכנים, של מחשבה מרקסיסטית.

מושגי מפתח:

• אידיאולוגיה (מגדרית!)
• ניצול
• תודעה כוזבת (מגדרית! של מי שמרגישות שהן באמת ממצות את עצמן, אוהבות ואהובות בתוך המערכת. זוהי מערכת פטריארכלית, לא קפיטליסטית).

יש הבדל מהותי בין ההסבר של הפמינזם הליברלי ל"סחורה הנשית" בשוק העבודה, וההסבר המרקסיסטי. למשל: פמינזם ליברלי יראה שירותי פונדקאות, וגם זנות, כאסטרטגיות פמיניסטיות למקסום רווחים בשוק תחרותי. לעומת זאת, פמיניזם מרקסיסטי יהיה חשדן מלכתחילה כלפי מבנה השוק החופשי והאיזונים שלו, וכלפי האידיאולוגיה שעומדת מאחוריהם. (הוא יאמר שנשים מלכתחילה כלואות במצב א-שוויוני בו כל מה שיש להם למכור הוא גופן).

מה תורם השיח הפמינסיטי המרקסיסטי - הסוציאליסטי לשיח הפמיניסטי?

• חשיבה על ההוויה הגופנית והחשיבות של הגוף להבנת אי השוויון המגדרי.
• הכנסת המדינה כקונספט מארגן של השיח הפמיניסטי, בכמה אופנים.
  • נשים כמעמד מהותי בתוך המבנה הקפיטליסטי: פמיניזם סוציאליסטי - טענה אוטופית: המדינה הסוציאליסטית מבטאת את היסוד הנשי – אתיקה של caring, אתיקה של רווחה. לכן, במדינה כזאת לנשים יהיה טוב יותר מאשר במדינה קפיטליסטית שמבוססת על היסוד הגברי. (זוהי טענה מהותית – אסנסיאליסטית).
  • נשים כמעמד מגדרי בתוך המבנה הקפיטליסטי: (אנגלס, 1884:) לנשים יש באופן טבעי ערכים מוסריים שלגברים יהיו רק תחת מדינה סוציאליסטית. המדינה הסוציאליסטית תפתור את בעיית דיכוי הנשים – כי היא תסלק את הסיבה העיקרית לדיכוי הנשים – עניין הרכוש הפרטי, שהוא הבסיס הכלכלי לדיכוי נשים. (ירושה שעוברת דרך ליניאר גברי, ראש המשק הוא בעל הקניין).
    היידי הרטמן: משפחה, עבודת בית לא מתוגמלת כלכלית היא חלק ממערכת הניצול. “הפרטי הוא פוליטי".
    (זהו חזון שלא התממש. מצבן של נשים במדינות קומוניסטיות לא היה טוב יותר. מיעוט נשים בפוליטיקה, נשים עבדו בסופו של דבר גם בחוץ וגם בבית. גם במיקרו – בקיבוצים, נשים ביצעו תפקידים מסורתיים נשיים עבור הקיבוץ כולו. יתרה מזאת, במדינות קומוניסטיות נאסר בחקיקה להקים תנועות פמיניסטיות.)
    אהבה היא מושג שמולבש על הסדר כלכלי בין שתי משפחות.
  • נשים כמעמד כלכלי בתוך המבנה הקפיטליסטי: (פמיניזם מרקסיסטי) התמקדות בהבדל בין גברים ונשים בשוק העבודה. הנכחה של הביקורת הפמיניסטית בתוך הביקורת הכלכלית המרקסיסטית. הניצול הכלכלי של נשים הופך אותן למעמד כשלעצמו (יחד עם עוד גורמים – למשל: נשים שחורות פועלות ולסביות).

הערה:

הלאמת הגוף הנשי במדינות קומוניסטיות:

בחוקה של ברית המועצות נקבע כי האימהות היא פונקציה חברתית שצריכה להיות מופעלת לטובת הכלל. ערכה הגדול של האישה עפ"י תפיסה זו הוא בכך שבהיא נושאת ברחמה את הדור הבא. יחד עם הלאמת רכוש פרטי כמו בתים ומפעלים, גם הרחם הולאם, והאימהות הוגדרה כנכס לאומי.

מה נשאר היום מפמיניזם מרקסיסטי?

• ביקורת שוק העבודה.
• הפרדה בין הספירות:
  ציבור – פרטי
  שוק – בית
  ייצור – צריכה
  רציונליות – רגשות
  גברים – נשים.
• “הפרטי הוא פוליטי" – טשטוש הגבולות בין הספירות.
• מצד שני, גם התחום הציבורי לא משוחרר מהעולם הרגשי (בניגוד לדיכוטומיה הוויקטוריאנית).
• מקינון – כדי להבין באמת את הפוליטיקה של מצב הנשים, צריך להכיר את החיים הפרטיים שלהן, ולא חוקים, הגדרות ורגולציות. למשל, היא מדברת על איך תשוקה והגדרתה משקפת יחסי כוחות פוליטיים. מקינון תופסת מיניות כמובנית חברתית, וכמרכיב מרכזי בהבנת הפמינזם. בפמינזם ליברלי יש מטרה לשחרר את המיניות הנשית מהגבלות פוריטניות. אצל מקינון זה לא כך: לדעתה נשים מוגדרות על ידי העדר הכוח שלהם, על ידי אובייקטיביזציה מינית. האפשרות היחידה לשחרור היא תודעה קולקטיבית, באמצעותה נשים יבינו את החוויות המשותפות שלהן. כלומר, רכישת תודעה פמיניסטית היא צורה של פרקטיקה פולטית.

ננסי הרטסוק:

1. stand point theory – צורה לדבר על הקשר בין תודעה פמיניסטית לבין ההויה הגופנית. Stand point theory – תיאוריה פמיניסטית שמדברת על חשיבות ההכרה הרפלקסיבית במיקום של הדובר, כצורה לפרק את מבני הכח שהופכים את המיקום לשקוף, למובן מאליו. למשל: לדבר על המיקום המגדרי של גיליגן מול קוהלברג כמייצרים ידע שונה על העולם. (השאלה היא לא "איך מתפתחת הזהות המוסרית של האדם" אלא איך המיקום המגדרי מייצר תשובות לשאלה הזאת.) פיתחו את התאוריה הזאת פמיניסטיות שעסקו באפיסטמולוגיה פמיניסטית. נקודת מבט אינה אינטרס צר ומוטה, אלא עמדה שביסודה מעורבות engagement. כלומר: יש אקטיביות בדרך בה נקודת התצפית מייצרת אידיאולוגיות. (יש גם אינטרסים בעניין). למגדר או למעמד השלייטי יש עניין ממשי בכזב. לפי התיאוריה הזאת יש כמה נקודות השקפה.
   1. החיים המטריאליים הגופניים לא רק יוצרים יחסים חברתיים, אלא גם מגבילים יכולת להבין אותם.
   2. אם החיים המטריאליים של שתי קבוצות מכוננים בדרכים סותרות נצפה שזוויות הראיה יהיו סותרות, ושל המעמד השולט תהיה חלקית ומעוותת. דוקא הנשלטים יפתחו תודעה סובייקטיבית.
   3. זווית הראיה של המגדר (או מעמד, מרקס) השליט, מכוננת את היחסים המטריאליים שבהן נאלצים כל הצדים לקחת חלקף – יש אקטיביזם, ולכן לא ניתן להתייחס אליה בביטול כשגויה.
   4. מכאן נובעת שעל זווית הראיה שהקבוצה המדוכאת מבקשת להשיג צריך להאבק. זווית ראיה זו חודרת אל מתחת לפני השטח של היחסים החברתיים שבהם כולם נאלצים לקחת חלק.
   5. (מעבר מתיאוריה לפרקטיקה) כזווית ראיה שמקורה במעורבות, קרי: בהבנת המדוכאים, אימוצה של נקודת מבט חושף את היחסים המתקיימים במציאות כלא אנושיים, ומאפשר להצביע על אלטרנטיבה, ובכך יש לה פוטנציאל משחרר.
2. האבחנה בין חלוקת עבודה מגדרית, לבין חלוקת עבודה מינית (עליה הרטסוק מתעקשת לדבר, למרות זמינות המושג מגדר). למה? ההתמקדות היא במין, לא במגדר. בגוף הביולוגי, לפני ההבניה החברתית.
   נקודת המבט הפמיניסטית הצומחת מתוך התבוננות בעשיה הנשית קשורה בנקודת המבט הפרולטרית – שניהם מוכרים את הגופניות – עבודה או רביה ומיניות.
   בתאי: הקשר בין מוות, מין וכוח. זה מצביע על ההויה הגופנית כבסיס להבדל – הוויה קודמת לתודעה (בשונה מדה בובאר).

היידי הרטמן

שבירת הדיכוטומיה בין הספירה הפרטית לציבורית.

הטענה המרכזית: המשפחה היא חלק בלתי נפרד מהמערכת הקפיטליסטית.

משקפת את הגיון הקפיטליסטי: שולטים / נשלטים, וגורמת להמשך הקפיטליזם ע"י סוציאליזציה של חוסר שוויון, שגורמת לו להראות שקוף וטבעי.

ביקורת כלפי 2 חזיתות:

1. השיטה הקפיטליסטית – אי שוויון, ניצול
2. השיטה הפטריארכלית – חוסר השוייון מוצדק באמצעות אידיאולוגיות של תפקידי מין מצד אחד, והסדרים משפחתיים מצד שני.

איך היא שוברת את האבחנה בין הספירות? (“הפרטי הוא הפוליטי")

המשפחה היא לא המקום של קרבה ואינטימיות, חמלה ואמפטיה, אלא יש בה אלמנטים פוליטיים וקונפליקטואליים. המשפחה היא צומת של ניגודי אינטרסים ושל מאבקים בהם מופעל כח. הניגודים – חלוקת עבודה, הם שיוצרים תלות (א-סימטרית) והיא שמבטיחה את המשך קיומה של המשפחה.

כאן אפשר לבדוק נתוני גירושין כתלות במצבן הכלכלי של נשים.

שבוע 9 - פמיניזם מרקסיסטי

מחשבה פמיניסטית 8/12

עוד על גיליגן, אימהות ומוסר:

--> קרה כאן דבר מעניין – שתי הגברים שהציגו רפרנט בנושא אימהות ומוסר, לא התייחסו לכך שהפרק עסק בנשים שהתמודדו עם הפלות. אפשר לראות בכך הדגמה לבסיס הגופני, לעיגון הגופני של מוסריות ממוגדרת.

העיסוק בהפלות ובזכות לשליטה על הגוף, כשיח משפטי, הוא אחד המאבקים הגדולים של הפמיניזם.

פרספקטיבות פמיניסטיות על אימהות ומוסר:

גיליגן פותחת ושואלת - מהי מוסריות? ולשם כך מראיינת את הסטודנטיות שלה על התפיסות הסובייקטיביות שלהן. משותף לכולן: רצון שלא לפגוע באחרים, אפשרות לפתור קונפליקטים באופן שאף אחר לא ייפגע – מה שהופך בהמשך למושג ה-caring.

טענה: נשים גוזרות את ההחלטות המוסריות מתוך התבססות על תחום האינטראקציה עם אחרים. מרגע שנשים יכולות לשלוט על ילודה באמצעות אמצעי מניעה והפסקת הריון (אמצעים שהיו קיימים תמיד, אבל התפתחו מאד טכנולוגית במחצית השניה של המאה ה-20) הדילמה של הבחירה חדרה למקום מרכזי בחיים שלהן (יש לגיטימציה משפטית וחברתית, ההכרעה עוברת לתחום הפרט).

הפרק מתמקד בסוגיית ההתבלבטות לגבי הפלה – הכוונה להפלה יזומה, מלאכותית (ולא לmiscarrige). זוהי חוויה ממוגדרת שאופיינית לנשים בתקופה הזאת. הפרק מבוסס על ראיונות עם 29 נשים מרקע אתני מגוון. הממצאים מתייחסים לדרכי החשיבה השונות של נשים ביחס לדילמות בחיים שלהם.

פרק ראשון – ההחלטה, ההשלכות, האם יש אלטרנטיבות, איך בחרו. השאלה: על מה אתן מתלבטות כשאתן מתלבטות? איך מתנסחת השפה של ההתלבטות שלכן?

פרק שני - התבקשו לפתור שלוש דילמות מוסריות, כולל הדילמות מהמחקר של קוהלברג.

הטענה: יש דפוס של 3 פרספקטיבות מוסריות:

1. דאגה לעצמי. תחושה של חוסר אונים, בידוד, מצוקה. אני עושה מה שצריך כדי לשרוד. (לדאוג לעצמי מול: (נשתמש במושגים הזמינים בשפה, כולם נוקטים עמדה, שיחים מוסריים של משטרי הצדקה שונים) להרוג עובר / לדלל עוברים / ...)
2. דאגה לאחר. האחר הוא העובר או גורמים אחרים רלוונטיים להתלבטות.
3. הפגת מתח. זוהי תזוזה מהטוב אל האמת. האישה מתחילה לעשות תהליך רפלקסיבי – לבחון את ההיגיון מאחורי הצו המוסרי. הפרדת הקול העצמי מקולם של אחרים, שגורמת לאישה לנקוט עמדה שונה לגבי עצמה ולגבי אחרים. מצריך שיפוט מחדש – לחשוב על המעשה לפי הכוונות הממשיות והתוצאות הממשיות, ולא לפי מה יגידו בסביבה. יכולת לאותנטיות מוסרית, מנותקת מדעת הסביבה.

מהמחקר עולה שנשים רבות רואות את הדילמה המוסרית במונחים של התנגשות בין אחריות כלפי גורם אחד ובין אחריות כלפי גורם אחר. הרצף של השיפט המוסרי נע בין הדגשת ההישרדות הקיומית שלי אל התמקדות בטוב, ובסוף אל המודעות וההכרה בכך שתשומת לב ויחס של דאגה הם קו מנחה הולם ליישוב קונפליקטים.

הערה: אפשר להבין מהשיח הפמיניסטי שברגע שתינתן האפשרות, כל אישה ששוקלת הפלה תבחר בה. כלומר, שהמאבק הוא בעד הפלות. למעשה, המאבק הוא בעד בחירה, ויש גם בתוך הפמיניזם אמביוולנטיות לגבי הפלות.

נעבור מאימהות למשפחה – פמיניזם מרקסיסטי.

רפרנט – מקינון והרטסוק:

tracy chapman – fast car lyrics

איך החוויה של העוני הנשי מגיעה לידי ביטוי פה?

יש תודעה מעמדית שונה – גם בתוך החוויה של עוני, היא under class.

תיאוריית מגדר לפי המרכסיזם:

• אנגלס – בחברת הציידים – לקטות היה שוויון חברתי בין נשים וגברים כאשר כל אחד ממלא פונקציה חשובה.
• המעבר לחברה תעשייתית קפיטליסטית הוביל לאי שוויון כלכלי בין גברים ונשים – שמביא לדיכוי נשים. הנשים לא מקבלות שכר בעד עבודתם.
• המצאת המשפחה המונוגמית נובעת מרצונו של הגבר להוריש את כספו לצאצאיו הגברים.

מקינון – ציטוט על לאו – position and possesion העיירה השתחוותה לו בגלל הpossesions שלו, וגם להפך.

במרקסיזם תודעה נובעת מהוויה. אצל מקינון – יש דיאלקטיקה.

לפי המרכסיזם הקלאסי יש הבנייה של המציאות, כדי ליצור תודעה כוזבת: יש אלמנטים קונספירטיביים – מתכנסים וממציאים קטגוריות כדי לפצל את החברה (ממיאים דברים כמו: דת, משפחה, מגדר, קבוצות כדורגל). הבנייה מכוונת.

תודעה כוזבת לפי הפמיניזם – הבנייה פטריארכלית היא הבסיס. זוהי הבנייה לא מכוונת – גברים יוצרים את הקטגוריות למען עצמם, לא כדי לדכא נשים.

בשתי התיאוריות יש שני מעמדות ופירמידה.

פערים בין מרקסיזם ופמיניזם לפי מקינון... (חסר).

ננסי הרטסוק "הכשרת הקרקע למרקסים היסטורי ופמיניסטי":

• קשר אורגני בין התיאוריות
• מבקשת להצביע על העיוות שקיים בהיררכיה בין עבודת נשים – טבע, גוף, מנטלית ופיזית, "ערכי שימוש”, ועבודת גברים – עבודה מנטאלית, חליפין.

דמיון בין מרכסיזם ופמינזם:

• נקודת מבט ביקורתית שמאפשרת לעשות דקונסטרוקציה למבנים ההגמוניים.
• תודעה נובעת מהוויה, תפקידן של נשים יוצרת את תודעתן
• אפיסטמולוגיה משחררת – בעיקר נותנת קול למעמד המנוצל
• יש צורך בביטול הקניין הפרטי ובשינוי חלוקת העבודה כדי לעשות שינוי.

שוני בין פמיניזם ומרכסיזם:

• קפיטליזם הוא תוצאה של המשטר הפטריארכלי
• תודעה נשית פסיכולוגית שונה מתודעה גברית, ומבנה את המציאות של שתי הגדרים ובכך תודעה יוצרת הוויה.
• אחרי מהפכה מרקסיסטית צריך גם מהפכה פמיניסטית.

השוואה בין מקינון והרטסוק (חסר).

על עבודת התזה שלו, בנושא מבנים של ארגונים פמיניסטיים:

יש ארגונים (כמו "אשה לאישה" ) - ניסיון ליצור מבנה עם מאפיינים מרקסיסטיים: שכר שווה לכולם, מבנה מעגלי של כח, אפשר לבחור בוסית, מבנה רוחבי, ויש ארגונים בהם יש מבנה הירארכי רגיל, אנכי (בדרך כלל בעקבות משבר כלכלי).

הוא בודק איך המבנה הארגוני משפיע על היחסים הבינאישיים.

הוא גם מוצא קשר בין פמיניזם לשמאלנות.

הוא טוען שבזמן מצוקה חוזרים לדפוסים הישנים – הפטריארכליים. (מישהו משווה את זה לחילונים שיתפללו בזמן משבר. וזאת נקודה מעניינת: האם זה אומר שבעומק ליבם הם בעצם מאמינים? וכנ"ל לגבי הארגונים הפמיניסטיים).

שאלה שקשורה לתודעה ותודע הכוזבת: האם אישה שלובשת עקבים ומחשופים עושה זאת כי היא ממושטרת, או שהיא משתמשת בכח שזה נותן לה, בהפוך על הפוך?

שבוע 8 - אמהות

אמהות מפרספקטיבה פמיניסטית – המשך

ננסי צ'ודורוב – סוציולוגית ואנליטיקאית פמיניסטית. השפעה על מחקר התפחות זהות מינית של נשים. קוראת תיגר על הטענה שלנשים יש נטיה ביולוגית לאמהות (כמו סימון דה בובאר, בטי פרידן). בניגוד לתפיסות הביולוגיסטיות לפיהן יש אינסטינקט ביולוגי שגורם לנשים לקחת עליהן את התפקיד האימהי – המטפל, צ'ודורוב טוענת שאמנם נשים לוקחות עליהן תפקיד זה, אך זאת לא בגלל אינסטינקט, אלא בגלל שילוב בין שתי מימדים:

1. פסיכודינמיקה ביחסי אם תינוקות – האם והתינוקת מבנות זו את זו כזהות, ואילו התינוק מבנה את עצמו על השונות מהאחר המשמעותי – הprime care taker, והאוטונומיה מתפתחת כשונות, נבדלות, לעומת התינוקת שזהותה נבנית על המשכיות – יש רצף של זהות. כתוצאה מכך גברים בוגרים, שלא חוו את האינטימיות של הoneness אינם יכולים לחוות ולתפקד כמו אימהות. (זה גם קשור לכך שנשים רוצות אינטימיות וגברים רוצים היפרדות).
2. מבנה חברתי – חלוקת תפקידים. חלוקת העבודה המגדרית לפיה נשים הן הprime care taker היא זאת שיוצרת את הפסיכודינמיקה ביחסי אם – תינוקת.

השילוב בין הגורמים גורם להבדל מהותי, אך הוא לא נובע ממקור ביולוגי.

זהו ניתוח משולב – פסיכולוגי סוציולוגי.

יש שיאמרו ששתי הרמות האלה מתקיימות בגלל רמה שלישית – "הטבע האמיתי”, בגללו נוצרו שתי הרמות האחרות.

סוציולוגים קונסטרוקטיביים או פמיניסטיות ביקורתיות יאמרו ש"הטבע האמיתי" הוא תוצאה של הבנייה חברתית.

יש רבות שטוענות את אותה טענה מזוויות שונות – למשל ביולוגית פמיניסטית שמווכחת עם הפרדיגמה מתוך עצמה – A Fusto Sterling – Sexing the body.

כמה הערות על פרויד וזהות מינית:

• פרויד מדבר על הזהות הגברית כזהות ראשונית, הבת מגלה שאין לה פין ומגדירה את עצמה על חוסר. אצל צ'ודורוב זה הפוך – הבן הוא זה שמוגדר על דרך השלילה – הone הראשון הוא האישה.
• קארן הורני (עוד פסיכואנליטיקאית פמיניסטית שמבקרת את פרויד על תפיסתו הפאלו צנטרית) ב"הבריחה מאימהות" נתנה הסבר חברתי לקנאת הפין שפרויד מדבר עליה, היא קוראת תיגר על הרעיון של קנאת הפין על הבסיס האנטומי. היא אומרת שאמנם יש קנאה, אך היא תוצר של האיסורים וההגבלות החברתיות על היצרים בתקופה הפרה גניטלית.
• בחברות מערביות מודרניות יש חלוקת תפקידים בין סמכות הורית גברית לבין התפקיד האימהי האינטימי, וזה מה שעמד לנגד עיניו של פרויד, שגדל בבית גרמני, ועל זה נבנתה התיאוריה שמגדירה הבדלים בין גברים ונשים כמהותיים. הורני וצ'ודורוב מבקרות את זה, וגם גיליגן מתכתבת עם זה בהמשך.
• בפסיכואנליזה התפתחות של גברים ונשים נבחנת לאור התנהגות האם שמוצגת כאובייקט – אף אחד לא מתעניין ברגשותיה, אלא אך ורק בהשפעה על התינוק. (אמא טובה / רעה, האשמת האם...)

רפרנט

גיליגן – שונות מהותנית מגדרית בהיבט המוסרי:

קוהלברג – פסיכולוג התפתחותי שכונן את כל המחקר בתחום של חשיבה מוסרית בבני אדם. זוהי תיאוריה קוגניטיבית שמסתמכת על תיאוריה אחרת, של פיאז'ה.

התיאוריה מדברת על 3 שלבים בהתפתחות:

1. פרה קונבנציאלי- הילדים חושבים על מוסריות במושגים של השלכות מידיות על הפרט.
2. שלב קונבניונלי – הזדהות עם האחר בחברה.
3. פוסט קונבנציונליות - אמות מידה אוניברסליות.

גיליגן היתה תלמידה של קוהלברג, ואמרה שהיא שמעה קול אחר. הטענה שלה היא שהמודל מבוסס על מודל של חשיבה גברית שרואה מוסר כצדק. הטענה שלה – נשים נוטות יותר לראות מוסר כדאגה. 3 הרמות שלה:

1. הישרדות הפרט – נשים נוטות לראות את עצמן כפסיביות ביחס לסיטואציה – הסיטואציה המוסרית נכפית עליהן – הן לא ממש בוחרות אקטיבית, אלא עושות מה שצריך כדי לשרוד.
2. קרבה כטוב - קבלת אחריות על הקשר שלי עם האחר – מה שמוסרי נתפס כמצב בו הפרט מקריב את עצמו למען האחר. דילמה: עד כמה אני מקריבה את עצמי לעומת דואגת לעצמי. מה צריך לעשות בשביל לשמר את היחסים מול מה רוצים לעשות בשביל עצמי. כאן המוסר נתפס כמשהו אינהרנטי למערכת היחסים.
3. מעבר מטוב לאמת – מסתכלים על התוצאות הקונקרטיות במקום על איך שהן נתפסות על ידי הצד השני.

כל זה נשען על כך שיש שונות בסיסיות בחוויה של גברים ונשים – בתפיסה של העצמי ושל העולם.

• גברים – (מטאפורה: פירמידה), תופסים עצמם כסובייקטים, מאבק עם סביבה טבעית וחברתית. המוסר מווסת מאבק בין סובייקטים, תנאים לתחרות הוגנת.
• נשים – עצמי רשתי, נמצא באופן מהותי במערכת יחסים.
  (ההתגלמות – הריון, ומכאן היא יוצאת לדיון בהפלות, בהן ההבדל בין אני ולא אני מסובך ברמה הביולוגית, וכאן נכנס ה"קול המוסרי הנשי" וזו דילמה ייחודית לנשים.)

גיליגן היא ההוגה הראשונה של מדברת רק על כפיפות, אלא על משהו שלנשים יש ולגברים אין, ולא מנסה לבטל את ההבדלים.

מרלין פרידמן Marilyn Friedman – הקריסה של הדיכוטומיה המוסרית:

נותנת דגש מרכזי לתפיסת המוסר כמובנית חברתית.

מדוע אנשים נוטים להאמין שנשים תופסות מוסר כדאגה – caring וגברים כצדק (=הטענה של גיליגן)?

היא אומרת שאמנם יש שתי סוגי מוסר, אך נשים וגברים לא בהכרח תופסים את העמדות ה"מתאימות" להם. זה מפתיע, כי כל הכוחות החברתיים יצרו שתי ספירות – פרטית (נשים) וציבורית (גברים) ומתך כך יש, בין היתר, תפיסה של מוסר --> חלוקת עבודה מוסרית:

1. מכין את הפרט לספירה אליה הוא משתייך
2. עיצוב הפרט בספירה אחת מונע ממנו להשתתף בספירה השניה.

אם כך, איך ייתכן שההתנהגות לא תמיד תואמת?

כי תפיסה שמפרידה דיכוטומית בין שתי סוגי המוסר לא עובדת במציאות. היא מראה אצל כל מיני פילוסופים – עתיקים ועד מודרניים, שהם כן מיחסים לצדק את האלמנט של דאגה לזולת.

היא גם מראה שיש אלמנטים לא צפויים – למשל: ביחסים זוגיים פגיעה באחר דורשת תיקון רגשי, וזה שילוב בין תפיסה של צדק ואכפתיות.

כך גם בחלוקת משאבים בתוך המשפחה, שדומה למדיניות רווחה.

כלומר: יש נזילות בין שתי הסוגים של התפיסות המוסריות.

טענה: הבסיס לתפיסה המוסרית היא לא המגדר, אלא מידת הקירבה ביחסים עם האדם כלפיו יש קונפליקט מוסרי : רחוק - צדק, קרוב - אכפתיות.

העירוב גדול יותר כי ביחסים אנחנו משליכים את תפיסות המוסר של האחר על פעולותינו.

האידיאל לפי פרידמן: להתנתק מחלוקת עבודה מוסרית ולעצב מוסר שפוגש את שתי התפיסות.

מקרה מבחן: נשות "סטופ ווטש”, שמתאגדות כנשים, ומביאות "פן אימהי" אל מחוץ לספירה השייכת להן. הן דוחות טענות על ביטחון, אך לא מתעמתות איתן (ויש קבוצות רבות של נשים – 4 אימהות, נשים בשחור, וגם בחו"ל). אפשר לראות את זה או כנשים שמביאות את הקול הנשי, או כתוצאה מהבניה חברתית.

קארן הורני, חשיבה פמיניסטית על אימהות (בניתוח של פלגי האקר ):

במחשבה הפסיכואנליטית יש תפיסה של האם כאובייקט. זה מסע שממחיש את הניסיונות להתקרב לחוויה של אימהות, שבסופו של דבר מסתכמת בהקרבת עצמה למען ילדיה. בה נוצרת דיכוטומיה בין אימהות טבעית לבין אמהות הרסנית, שמחניקה את הקונפליקטואליות בחוויה זו.

סדיקה של האנדרוצנטירות (גבר כראשוני, הורני היא הראשונה שמערערת). הורני מצביעה על זה שהביולוגיה הנשית היא ראשונית, משנה את המשמעות של קנאת פין וחרדת סירוס, ומערערת על תיאוריית התסביך האדיפלי.

עוסקת בשאלת האימהות – שאלה של טבע ותרבות. הורני שמה דגש על הגורמים של חברה ותרבות כמכבש שמרחיק את האישה מהציבורי ובתמורה נותן לה יותר בעולם הרגשי, והופך אותה לתלותית בגבר- שהוא בצד הציבורי. עושה ניסיון כושל לשלב בין חברתי וטבעי, נכשל בגלל נאמנותה לשיח הפסיכואליטי, שממשיג את האם כסובייקט. הורני נמנעת מלבחון אספקט זה, והאקר מבקרת אותה על כך. (וזאת לעומת למדן, שמציגה את חווית האימהות לא כאובייקט מחקר, אלא מציגה את החוויות הסובייטיביות).

אראלה למדן – אמהות בקיבוץ: משתיקה לזעקה: (לא בדיוק השם של הספר)

למדן בוחנת את שאלה האימהות כמוסד ואת הדיון על הטבעי מול החברתי מבחינה סוציולוגית. הכיוון – בחינה נרטיבית של שלוש דורות של אמהות בקיבוץ. היא בודקת את המאפיינים הדוריים (קולקטיב מול פרט) ואת אלה שמעבר – חווית האימהות עצמה.

בחינה של נושא האימהות בהקשר מהפכני – הקיבוץ שניכס את הילדים והאימהות לטובת הקולקטיב. הניסיון הקיבוצי הזה היה הליכה נגד התלם, ורואים שהכוח של האימהות ושל הצורך בחוויה הזאת היו חזקים מהאידיאולוגיה, שניסתה למחוק אותם.

בעקבות צ'ודרוב למדן מעלה את השאלה של שיעתוק (גורל ביולוגי) מול יצירה (עיצוב על ידי החברה). במימד הדורי היא מוצאת שיש הרבה יצירה. בימד הבין דורי – הדור הראשון חווה פספוס, לעומת הדורות האחרים, והיא אומרת שאולי זה משקף מרכיב גנטי. מצד שני, בגלל ההשפעה של הבניה חברתית על תפיסת אימהות, אי אפשר לקפוץ למסקנות גנטיות.

- הקיבוץ ניסה ליצור שוויון מגדרי, אך למעשה הנשים קיבלו תפקידים אימהיים – אימהות קולקטיבית. מנגד – הגברים לקחו את העבודות המפרנסות.

התפקיד הגברי ביחס לאימהות:

הורני – קנאת הגבר ביכולת ההולדה של האישה יכולת להתפרש כאיום שצריך לפעול לעומתו.

למדן – הייצרנות של גברים במרחב הציבורי נובעת מתחושתם שחלקם ביצירה קטן.

אישיות - שבוע 12 - אושר

אישיות

30/12

אושר

מה מאפיין אנשים מאושרים?

• רקע
• מה האפיין אנשים מאושרים
• מה גורם לאושר
• מה זה אושר

רקע למחקר מדעי על אושר:

פסיכולוגיה חיובית – תנועה חדשה, קמה בעשור האחרון.

מרטין סליגמן – היה ביהביוריסט. גילה שכאשר לכלבים אין שליטה על מה שקורה איתם, הם נהיים מדוכאים. ההבנה הזאת הובילה אותו להטמיע את הומשג learnt self helplessness – חוסר אונים נרכש, ופיתח תיאוריה של דיכאון. הפך לדמות קלינית חשובה, הנחה, לימד וכתב ספרים בנושא. נבחר ב-1998 לנשיאות איגוד הפסיכולוגים בארה"ב.

הוא מספר שיום אחד, בזמן שעקר עשבים שוטים בגינתו, וביתו בת החמש פיזרה אותם, והוא התרגז עליה. היא אמרה לו שהיא החליטה להפסיק להתלונן, ושגם הוא מוזמן להפסיק. באותו רגע נפקחו עיניו, והוא הבין שעד כה הפסיכולוגיה התמקדה בשלילי, ואולי הגיע הזמן לשנות כיוון.

עד אז פסיכולוגיה, שיצאה מתחום הרפואה, פעלה באופן דומה, והתמקדה בהפרעות ומצבים לא רצויים. אבל בני אדם, כשם שהם יכולים לעשות דברים נוראיים, מסוגלים לעשות דברים מופלאים.

פסיכולוגיה חיובית מנסה לדחוף את האדם לא רק למצב של נטרול הפרעות, אלא לצד השני של הסקאלה – שגשוג, הצלחה ואושר. לשם כך צריך להבין את התופעות האלה, וזו מטרת הזרם הזה.

מתוך הכרזת התנועה, שנת 2000: פסיכולוגיה חיובית היא המחקר המדעי של נקודות החוזקה והסגולות שמאפשרות לאנשים לשגשג.

מתמקדת ב:

• רגשות חיוביים --> בינהם אושר, עליו נדבר היום.
• תכונות חיוביות
• מוסדות חיוביים

אד דינר – אחד החוקרים החשובים בתחום האושר.

האם אושר חשוב לאנשים?

7,000 סטודנטים מ41 מדינות נשאלו עד כמה חשוב להם להיות מאושרים. הממוצע – על סולם של 7, היה 6.4. ההבדלים בין תרבויות היו קטנים, אך קיימים.

Objective well being - כלכנים מודדים אושר באמצעות תוצר לאומי גולמי.

Subjective well being - SWB – אושר הוא חוויה סובייקטיבית (הנחה של מחקר באושר). כולל שלושה מרכיבים:

• תדירות גבוהה של רגשות חיוביים
• תדירות נמוכה של רגשות שליליים
• סיפוק מהחיים (הערכה קוגנטיבית)

איך מודדים? שאלוני דיוווח עצמי, שעוסקים במרכיבים.

איזה אחוז מהאנשים חשים סיפוק מחייהם?

• רב האנשים חושבים שהתשובה היא 50%
• בפועל, התשובה היא 85%

מאיירס ודינר, 1995 – מי מאושר?

בדקו SWB בקרב אנשים בכל רחבי העולם ובדקו את הקשר בין דיווחים אלה לקריטוריונים רלוונטיים שונים.

• גיל – אין קורלוציה.
• מין – אין קורולציה.
• יופי – אין קורולציה.

איך בדקו? אחרי שביקשו מאנשים לדרג את מידת האושר שלהם, לקחו תמונת פספורט שלהם ונתנו לאנשים אחרים לדרג את מידת היופי.

• בריאות – מחלות קשות פוגעות באושר באופן משמעותי. הבדלים קטנים במצב הבריאותי – לא משפיעים.
• אנשים משכילים – יש יתרון לרמה בסיסית של השכלה, כמו ידיעת קרוא וכתוב, (אך קשה להפריד את זה מגורמים אחרים, כמו מצב סוציו אקונומי), אך מעבר לזה – אין הבדל.
• אנשים עשירים -

איך חקרו?

• בדקו קשר בין תוצר לאומי גולמי לבין סיפוק מהחיים, וגילו מתאם R=0.67. אבל את זה מאד קשה מאד לבודד מגורמים אחרים.
• קשר בין הכנסה שנתית ממוצעת לאושר, בתוך ארה"ב. בין שנות ה30 וה60 היתה עליה בהכנסה הממוצעת, וכמעט באופן לינארי עם זה - עליה באושר. החל משנות ה60 המיכה העליה, אך האנשים לא נעשו מאושרים יותרן. הסבר: בהתחלה היו חסרים לאנשים צרכים בסיסיים, והכסף שמילא צרכים אלו עשה אותם מאושרים יותר. בהמשך הכסף לא היה נדרש קיומית – והמותרות לא הוסיפו אושר. --> במדינות מערביות אין קשר בין אושר לאושר!

• אוקיי, הבנו. מה כן קשור לאושר?

דברים שכן קשורים לאושר:

• אישיות – יותר אקסטרוורטיים, פחות נוירוטים, יותר ביטחון עצמי, יותר אופטימיות.
• קשרים חברתיים הדוקים ואיכותיים.
  • הסיכוי למות מוות פתאומי הוא כפול הקרב גרושים או אלמנות
  • חולים בסרטן ששרדו 20 שנה ויותר, נוטים להיות כאלה עם תמיכה חברתית חזקה
  • הסיכוי לחולה לב ללקות בהתקף לב שני הוא גבוה פי שתיים אם אין בן / בת זוג.
  • אנשים נשואים חיים יותר
  • מבין מאושרים מאד יש סיכוי גבוה יותר להיות נשואים, יחסית לגרושים או פרודים
• מימוש עצמי – פועלים למען השגת מטרות אוטונומיות, מאושרים ממה שהם עושים
• Minaly – FLOW-

מה זה? מצב בו אנו עושים משהו ממנו אנחנו נהנים, ו"נשאבים פנימה" – שוכחים איפה אנחנו נמצאים ומה קורה מסביב, כאילו הזמן עוצר מלכת.

המחקר בנושא התחיל ממחקר על אומנים.

דוגמא: ג'קסון פולוק, על ציוריו.

כל אחד יכול להרגיש FLOW בכל מיני פעילויות – תחביבים, טיולים.

כנראה יש קשר בין חוויה זו לאושר.

מאפיינים של FLOW:

• ריכוז גבוה
• שוכחים מהעולם החיצוני
• מאבדים מודעות למצבי גוף (עייפות, רעב)
• תפיסת הזמן מתעוותת

תנאים לFLOW:

• מקבלים משוב מיידי
• מטרות ברורות ומוגדות
• פעילות מתגמלת באופן פנימי (אוטונומית)
• שליטה על המצב
• יש איזון בין מה שצריך לעשות לבין היכולות שלנו.

כדי להגיע לזה אנחנו צריכים לדעת במה אנחנו טובים – ואיפה נרגיש חרדה/ שעמום.

איך אפשר לדעת? Authentic Happiness - אתר בנושא, עם מלא מלא שאלונים קשורים.

• משמעות בחיים:
  • פעולה למען משהו גדול יותר מאיתנו
  • דת ורוחניות: אנשים מאמינים מאושרים יותר. (סיבות אפשריות: הם חלק ממשהו גדול יותר. שייכות לקהילה).
  • עזרה לזולת, לתרום לאנשים אחרים.

דאן ועמיתיה: נתנו לנבדקים כסף, אותו יכלו לבזבז על עצמם או על אחרים. אנשים שקנו לאחרים, רמת האושר שלהם עלתה.

אלו גורמים משפיעים על אושר?

תורשה – מחקר תאומים: יש קשר בין תורשה לאושר, ואומדן התורשתיות הוא 0.5.

זה הגיוני, כי רגשות חיוביים או שליליים, שהם בעצם אושר, קשורים לאישיות – אקסטרוורטיות, ונוירוטיות, ואלו תורשתיים.

נסיבות חיים -

בריקמן ועמיתים, 1979

בדקו באיזו מידה זכיה בלוטו ונכות משפיעה על האושר – מיד ולאחר זמן.

ממצאים: מיד לאחר האירוע, תגובה חזקה בכיוון הצפוי.

כעבור שנה – אין הבדל.

מסקנה: רמת האושר של אנשים נעה סביב נקודה קבועה. נסיבות חיים משפיעות מקומית – עם הזמן יש חזרה לנקודת האושר הקבועה.

דניאל גילברט: תחזית רגשית Affective Forecasting :

וילטון, גילברט ועמיתים -

נתנו לאנשים לחזות איך ירגישו אם ינצחו או יפסידו במשחק.

נתנו להם לשחק והובילו לניצחון א הפסד.

ממצאים: אנשים יכולו לנבא מה ירגישו, אך לא באיזו עוצמה או לאיזה משך זמן.

יש הטיות שיטתיות – התחזית נוטה להיות יותר קיצונית מהרגש במציאות, גם ברגשות חיוביים וגם ברגשות שליליים, גם בעוצמת הרגש וגם במשכו.

ריצ'ארד לוקאס 2007:

• נכות -

לקח מדגם מייצג של 25 אלף אנשים. מתוכם מצא 200 שהפכו נכים. בדק כמה הם היו מאושרים לפני, במהלך ואחרי התאונה.

תוצאות: נתונים משתנים לפי אחוז הנכות:

לפני הנכות – ירידה קטנה באושר (כי בד”כ זו תקופת מחלה), אחריה ירידה נוספת קטנה, ואחרי תקופת התמודדות – חזרה למצב יציב. ככל שהנכות חמורה יותר, כך האושר מתייצב על רמה נמוכה יותר.

• אובדן תעסוקה –

גרף:

כבר שנתיים לפני הפיטורים יש ירידה באושר, והיא דרמטית (כנראה יש משבר כלכלי, שמועות וכו'). שנה אחרי הפיטורים מתחילה התאוששות (כי אנחנו יצורים מסתגלים!) ואז יש התייצבות, אך על רמת אושר יותר נמוכה מלפני הפיטורים.

• נישואין, גירושין, התאלמנות:
  • נישואים:

כבר לפני החתונה יש רמת אושר גבוהה, ולפני הנישואין יש עליה קטנה באושר. אחרי החתונה יש הסתגלות (ירידה, הפעם!) מלאה.

• גירושין:

4 שנים לפני הגירושין מתחילה התדרדרות די משמעותית ברמת האושר, ואחריהם – יש עליה. ההתאוששות היא לא מלאה, אך ההבדל קטן.

• התאלמנות:

ירידה חדה לפני המוות של בן/בת הזוג. אחרי המוות – עליה, אך רמת האושר לא חוזרת למה שהיתה בהתחלה – אין הסתגלות מלאה.

--> נישואין / גירושים לא כל כך משפיעים, התאלמנות – כן.

רגע, לא אמרנו שאנשים מאושרים יותר הם נשואים?

מסתבר, שנישואים יכולים להשפיע בדרכים שונות. בממוצע – אין השפעה לכיוון מסוים, אך אינדיבידואלית, יש השפעה – חיובית או שלילית (או נייטרלית!).

מה מנבא את האופן בו נישואין משפיעים עלינו? איכות הקשר וכו'.

האם אנחנו יכולים לשנות את מידת האושר שלנו?

• סליגמן פיתח שיטות טיפול ובדק אותם.
• אנשים שויכו רנדומלית לקבוצת ניסוי ובקרה (בקרה: לחשוב כל יום על אירוע מהעבר).
• כל קבוצה קיבלה מטלה:
  • לחשוב בסוף כל יום, במשך שבוע, על שלושה דברים שעבורם הם אסירי תודה.
    תוצאה: אחרי המטלה היתה עליה משמעותית ברמת האושר, שנמשכה בערך חודש. בקבוצת הבקרה – עליה קטנה יותר שנמשכה פחות.
  • לחשוב בסוף כל יום, במשך שבוע, על 3 דברים טובים שקרו להם, ולמה.
    תוצאה: מיד אחר כך לא היתה השפעה, כעבור חודש, ועד חצי שנה אחר כך, היתה עליה ברמת האושר.
  • איתור נקודות החוזקה. לנסות להשתמש בנקודות החוזקה כל יום בדרך חדשה (איך זיהו אותן? בעזרת שאלון).
    תוצאה: השפיע כבר אחרי שבוע, השפעה שנמשכה לאורך זמן.
  • לעשות מעשה טוב אחד עבור אדם אחר ביום.
    אין נתונים, אך אנו יודעים שתחושה של תרומה וקשרים חברתיים טובים הם חשובים לתחושת אושר.

--> 40% מהאושר שלנו הוא בידיים שלנו – לפעול למימוש עצמי, לפתח קשרים חברתיים, לפעול למען אחרים.

מה זה אושר?

תפיסה הדוניסטית – שמה את העונג במרכז. האם טוב לי?

אבל – יש גם דרכים אחרות להגדיר אושר – לא רק ברמה הפילוסופית, אלא גם ברמה הפסיכולוגית.

גישות לאושר:

• גישה הדוניסטית – אושר פירושו הנאה, להרגיש טוב (נמדד על ידי רגשות חיוביים או שליליים).
• יודאימוניה – אושר פירושו משמעות. Psychological well being – נמדד בדרך אחרת!

קרול ווליף – פיתחה מדד לאושר מהסוג השני.

• אוטונומיה
• צמיחה אישית
• מטרה בחיים
• עוד כמה דברים

יש קשר בין שתי הדברים, זה לא דיכוטומי.

השאלה התיאורטית – האם אנחנו יכולים להיות מאושרים גם אם אנחנו לא מרגישים רגשות חיוביים כל הזמן?

• תלוי איך מגדירים אושר! אם מגדירים אושר כסיפוק, מימוש עצמי, תרומה וכו' – אז כן.

מה משפיע על סיפוק מהחיים?

• משמעות בחיים
• מימוש עצמי
  --> הנאה? מעט מאד. זה מוסיף, בתנאי שהתנאים האחרים קיימים.

האם אושר יכול להיות שונה עבור אנשים שונים? הביטוי של אושר? המנבאים של אושר?