שבוע 8 - אמהות

אמהות מפרספקטיבה פמיניסטית – המשך

ננסי צ'ודורוב – סוציולוגית ואנליטיקאית פמיניסטית. השפעה על מחקר התפחות זהות מינית של נשים. קוראת תיגר על הטענה שלנשים יש נטיה ביולוגית לאמהות (כמו סימון דה בובאר, בטי פרידן). בניגוד לתפיסות הביולוגיסטיות לפיהן יש אינסטינקט ביולוגי שגורם לנשים לקחת עליהן את התפקיד האימהי – המטפל, צ'ודורוב טוענת שאמנם נשים לוקחות עליהן תפקיד זה, אך זאת לא בגלל אינסטינקט, אלא בגלל שילוב בין שתי מימדים:

1. פסיכודינמיקה ביחסי אם תינוקות – האם והתינוקת מבנות זו את זו כזהות, ואילו התינוק מבנה את עצמו על השונות מהאחר המשמעותי – הprime care taker, והאוטונומיה מתפתחת כשונות, נבדלות, לעומת התינוקת שזהותה נבנית על המשכיות – יש רצף של זהות. כתוצאה מכך גברים בוגרים, שלא חוו את האינטימיות של הoneness אינם יכולים לחוות ולתפקד כמו אימהות. (זה גם קשור לכך שנשים רוצות אינטימיות וגברים רוצים היפרדות).
2. מבנה חברתי – חלוקת תפקידים. חלוקת העבודה המגדרית לפיה נשים הן הprime care taker היא זאת שיוצרת את הפסיכודינמיקה ביחסי אם – תינוקת.

השילוב בין הגורמים גורם להבדל מהותי, אך הוא לא נובע ממקור ביולוגי.

זהו ניתוח משולב – פסיכולוגי סוציולוגי.

יש שיאמרו ששתי הרמות האלה מתקיימות בגלל רמה שלישית – "הטבע האמיתי”, בגללו נוצרו שתי הרמות האחרות.

סוציולוגים קונסטרוקטיביים או פמיניסטיות ביקורתיות יאמרו ש"הטבע האמיתי" הוא תוצאה של הבנייה חברתית.

יש רבות שטוענות את אותה טענה מזוויות שונות – למשל ביולוגית פמיניסטית שמווכחת עם הפרדיגמה מתוך עצמה – A Fusto Sterling – Sexing the body.

כמה הערות על פרויד וזהות מינית:

• פרויד מדבר על הזהות הגברית כזהות ראשונית, הבת מגלה שאין לה פין ומגדירה את עצמה על חוסר. אצל צ'ודורוב זה הפוך – הבן הוא זה שמוגדר על דרך השלילה – הone הראשון הוא האישה.
• קארן הורני (עוד פסיכואנליטיקאית פמיניסטית שמבקרת את פרויד על תפיסתו הפאלו צנטרית) ב"הבריחה מאימהות" נתנה הסבר חברתי לקנאת הפין שפרויד מדבר עליה, היא קוראת תיגר על הרעיון של קנאת הפין על הבסיס האנטומי. היא אומרת שאמנם יש קנאה, אך היא תוצר של האיסורים וההגבלות החברתיות על היצרים בתקופה הפרה גניטלית.
• בחברות מערביות מודרניות יש חלוקת תפקידים בין סמכות הורית גברית לבין התפקיד האימהי האינטימי, וזה מה שעמד לנגד עיניו של פרויד, שגדל בבית גרמני, ועל זה נבנתה התיאוריה שמגדירה הבדלים בין גברים ונשים כמהותיים. הורני וצ'ודורוב מבקרות את זה, וגם גיליגן מתכתבת עם זה בהמשך.
• בפסיכואנליזה התפתחות של גברים ונשים נבחנת לאור התנהגות האם שמוצגת כאובייקט – אף אחד לא מתעניין ברגשותיה, אלא אך ורק בהשפעה על התינוק. (אמא טובה / רעה, האשמת האם...)

רפרנט

גיליגן – שונות מהותנית מגדרית בהיבט המוסרי:

קוהלברג – פסיכולוג התפתחותי שכונן את כל המחקר בתחום של חשיבה מוסרית בבני אדם. זוהי תיאוריה קוגניטיבית שמסתמכת על תיאוריה אחרת, של פיאז'ה.

התיאוריה מדברת על 3 שלבים בהתפתחות:

1. פרה קונבנציאלי- הילדים חושבים על מוסריות במושגים של השלכות מידיות על הפרט.
2. שלב קונבניונלי – הזדהות עם האחר בחברה.
3. פוסט קונבנציונליות - אמות מידה אוניברסליות.

גיליגן היתה תלמידה של קוהלברג, ואמרה שהיא שמעה קול אחר. הטענה שלה היא שהמודל מבוסס על מודל של חשיבה גברית שרואה מוסר כצדק. הטענה שלה – נשים נוטות יותר לראות מוסר כדאגה. 3 הרמות שלה:

1. הישרדות הפרט – נשים נוטות לראות את עצמן כפסיביות ביחס לסיטואציה – הסיטואציה המוסרית נכפית עליהן – הן לא ממש בוחרות אקטיבית, אלא עושות מה שצריך כדי לשרוד.
2. קרבה כטוב - קבלת אחריות על הקשר שלי עם האחר – מה שמוסרי נתפס כמצב בו הפרט מקריב את עצמו למען האחר. דילמה: עד כמה אני מקריבה את עצמי לעומת דואגת לעצמי. מה צריך לעשות בשביל לשמר את היחסים מול מה רוצים לעשות בשביל עצמי. כאן המוסר נתפס כמשהו אינהרנטי למערכת היחסים.
3. מעבר מטוב לאמת – מסתכלים על התוצאות הקונקרטיות במקום על איך שהן נתפסות על ידי הצד השני.

כל זה נשען על כך שיש שונות בסיסיות בחוויה של גברים ונשים – בתפיסה של העצמי ושל העולם.

• גברים – (מטאפורה: פירמידה), תופסים עצמם כסובייקטים, מאבק עם סביבה טבעית וחברתית. המוסר מווסת מאבק בין סובייקטים, תנאים לתחרות הוגנת.
• נשים – עצמי רשתי, נמצא באופן מהותי במערכת יחסים.
  (ההתגלמות – הריון, ומכאן היא יוצאת לדיון בהפלות, בהן ההבדל בין אני ולא אני מסובך ברמה הביולוגית, וכאן נכנס ה"קול המוסרי הנשי" וזו דילמה ייחודית לנשים.)

גיליגן היא ההוגה הראשונה של מדברת רק על כפיפות, אלא על משהו שלנשים יש ולגברים אין, ולא מנסה לבטל את ההבדלים.

מרלין פרידמן Marilyn Friedman – הקריסה של הדיכוטומיה המוסרית:

נותנת דגש מרכזי לתפיסת המוסר כמובנית חברתית.

מדוע אנשים נוטים להאמין שנשים תופסות מוסר כדאגה – caring וגברים כצדק (=הטענה של גיליגן)?

היא אומרת שאמנם יש שתי סוגי מוסר, אך נשים וגברים לא בהכרח תופסים את העמדות ה"מתאימות" להם. זה מפתיע, כי כל הכוחות החברתיים יצרו שתי ספירות – פרטית (נשים) וציבורית (גברים) ומתך כך יש, בין היתר, תפיסה של מוסר --> חלוקת עבודה מוסרית:

1. מכין את הפרט לספירה אליה הוא משתייך
2. עיצוב הפרט בספירה אחת מונע ממנו להשתתף בספירה השניה.

אם כך, איך ייתכן שההתנהגות לא תמיד תואמת?

כי תפיסה שמפרידה דיכוטומית בין שתי סוגי המוסר לא עובדת במציאות. היא מראה אצל כל מיני פילוסופים – עתיקים ועד מודרניים, שהם כן מיחסים לצדק את האלמנט של דאגה לזולת.

היא גם מראה שיש אלמנטים לא צפויים – למשל: ביחסים זוגיים פגיעה באחר דורשת תיקון רגשי, וזה שילוב בין תפיסה של צדק ואכפתיות.

כך גם בחלוקת משאבים בתוך המשפחה, שדומה למדיניות רווחה.

כלומר: יש נזילות בין שתי הסוגים של התפיסות המוסריות.

טענה: הבסיס לתפיסה המוסרית היא לא המגדר, אלא מידת הקירבה ביחסים עם האדם כלפיו יש קונפליקט מוסרי : רחוק - צדק, קרוב - אכפתיות.

העירוב גדול יותר כי ביחסים אנחנו משליכים את תפיסות המוסר של האחר על פעולותינו.

האידיאל לפי פרידמן: להתנתק מחלוקת עבודה מוסרית ולעצב מוסר שפוגש את שתי התפיסות.

מקרה מבחן: נשות "סטופ ווטש”, שמתאגדות כנשים, ומביאות "פן אימהי" אל מחוץ לספירה השייכת להן. הן דוחות טענות על ביטחון, אך לא מתעמתות איתן (ויש קבוצות רבות של נשים – 4 אימהות, נשים בשחור, וגם בחו"ל). אפשר לראות את זה או כנשים שמביאות את הקול הנשי, או כתוצאה מהבניה חברתית.

קארן הורני, חשיבה פמיניסטית על אימהות (בניתוח של פלגי האקר ):

במחשבה הפסיכואנליטית יש תפיסה של האם כאובייקט. זה מסע שממחיש את הניסיונות להתקרב לחוויה של אימהות, שבסופו של דבר מסתכמת בהקרבת עצמה למען ילדיה. בה נוצרת דיכוטומיה בין אימהות טבעית לבין אמהות הרסנית, שמחניקה את הקונפליקטואליות בחוויה זו.

סדיקה של האנדרוצנטירות (גבר כראשוני, הורני היא הראשונה שמערערת). הורני מצביעה על זה שהביולוגיה הנשית היא ראשונית, משנה את המשמעות של קנאת פין וחרדת סירוס, ומערערת על תיאוריית התסביך האדיפלי.

עוסקת בשאלת האימהות – שאלה של טבע ותרבות. הורני שמה דגש על הגורמים של חברה ותרבות כמכבש שמרחיק את האישה מהציבורי ובתמורה נותן לה יותר בעולם הרגשי, והופך אותה לתלותית בגבר- שהוא בצד הציבורי. עושה ניסיון כושל לשלב בין חברתי וטבעי, נכשל בגלל נאמנותה לשיח הפסיכואליטי, שממשיג את האם כסובייקט. הורני נמנעת מלבחון אספקט זה, והאקר מבקרת אותה על כך. (וזאת לעומת למדן, שמציגה את חווית האימהות לא כאובייקט מחקר, אלא מציגה את החוויות הסובייטיביות).

אראלה למדן – אמהות בקיבוץ: משתיקה לזעקה: (לא בדיוק השם של הספר)

למדן בוחנת את שאלה האימהות כמוסד ואת הדיון על הטבעי מול החברתי מבחינה סוציולוגית. הכיוון – בחינה נרטיבית של שלוש דורות של אמהות בקיבוץ. היא בודקת את המאפיינים הדוריים (קולקטיב מול פרט) ואת אלה שמעבר – חווית האימהות עצמה.

בחינה של נושא האימהות בהקשר מהפכני – הקיבוץ שניכס את הילדים והאימהות לטובת הקולקטיב. הניסיון הקיבוצי הזה היה הליכה נגד התלם, ורואים שהכוח של האימהות ושל הצורך בחוויה הזאת היו חזקים מהאידיאולוגיה, שניסתה למחוק אותם.

בעקבות צ'ודרוב למדן מעלה את השאלה של שיעתוק (גורל ביולוגי) מול יצירה (עיצוב על ידי החברה). במימד הדורי היא מוצאת שיש הרבה יצירה. בימד הבין דורי – הדור הראשון חווה פספוס, לעומת הדורות האחרים, והיא אומרת שאולי זה משקף מרכיב גנטי. מצד שני, בגלל ההשפעה של הבניה חברתית על תפיסת אימהות, אי אפשר לקפוץ למסקנות גנטיות.

- הקיבוץ ניסה ליצור שוויון מגדרי, אך למעשה הנשים קיבלו תפקידים אימהיים – אימהות קולקטיבית. מנגד – הגברים לקחו את העבודות המפרנסות.

התפקיד הגברי ביחס לאימהות:

הורני – קנאת הגבר ביכולת ההולדה של האישה יכולת להתפרש כאיום שצריך לפעול לעומתו.

למדן – הייצרנות של גברים במרחב הציבורי נובעת מתחושתם שחלקם ביצירה קטן.