שבוע 9 - פמיניזם מרקסיסטי

מחשבה פמיניסטית 8/12

עוד על גיליגן, אימהות ומוסר:

--> קרה כאן דבר מעניין – שתי הגברים שהציגו רפרנט בנושא אימהות ומוסר, לא התייחסו לכך שהפרק עסק בנשים שהתמודדו עם הפלות. אפשר לראות בכך הדגמה לבסיס הגופני, לעיגון הגופני של מוסריות ממוגדרת.

העיסוק בהפלות ובזכות לשליטה על הגוף, כשיח משפטי, הוא אחד המאבקים הגדולים של הפמיניזם.

פרספקטיבות פמיניסטיות על אימהות ומוסר:

גיליגן פותחת ושואלת - מהי מוסריות? ולשם כך מראיינת את הסטודנטיות שלה על התפיסות הסובייקטיביות שלהן. משותף לכולן: רצון שלא לפגוע באחרים, אפשרות לפתור קונפליקטים באופן שאף אחר לא ייפגע – מה שהופך בהמשך למושג ה-caring.

טענה: נשים גוזרות את ההחלטות המוסריות מתוך התבססות על תחום האינטראקציה עם אחרים. מרגע שנשים יכולות לשלוט על ילודה באמצעות אמצעי מניעה והפסקת הריון (אמצעים שהיו קיימים תמיד, אבל התפתחו מאד טכנולוגית במחצית השניה של המאה ה-20) הדילמה של הבחירה חדרה למקום מרכזי בחיים שלהן (יש לגיטימציה משפטית וחברתית, ההכרעה עוברת לתחום הפרט).

הפרק מתמקד בסוגיית ההתבלבטות לגבי הפלה – הכוונה להפלה יזומה, מלאכותית (ולא לmiscarrige). זוהי חוויה ממוגדרת שאופיינית לנשים בתקופה הזאת. הפרק מבוסס על ראיונות עם 29 נשים מרקע אתני מגוון. הממצאים מתייחסים לדרכי החשיבה השונות של נשים ביחס לדילמות בחיים שלהם.

פרק ראשון – ההחלטה, ההשלכות, האם יש אלטרנטיבות, איך בחרו. השאלה: על מה אתן מתלבטות כשאתן מתלבטות? איך מתנסחת השפה של ההתלבטות שלכן?

פרק שני - התבקשו לפתור שלוש דילמות מוסריות, כולל הדילמות מהמחקר של קוהלברג.

הטענה: יש דפוס של 3 פרספקטיבות מוסריות:

1. דאגה לעצמי. תחושה של חוסר אונים, בידוד, מצוקה. אני עושה מה שצריך כדי לשרוד. (לדאוג לעצמי מול: (נשתמש במושגים הזמינים בשפה, כולם נוקטים עמדה, שיחים מוסריים של משטרי הצדקה שונים) להרוג עובר / לדלל עוברים / ...)
2. דאגה לאחר. האחר הוא העובר או גורמים אחרים רלוונטיים להתלבטות.
3. הפגת מתח. זוהי תזוזה מהטוב אל האמת. האישה מתחילה לעשות תהליך רפלקסיבי – לבחון את ההיגיון מאחורי הצו המוסרי. הפרדת הקול העצמי מקולם של אחרים, שגורמת לאישה לנקוט עמדה שונה לגבי עצמה ולגבי אחרים. מצריך שיפוט מחדש – לחשוב על המעשה לפי הכוונות הממשיות והתוצאות הממשיות, ולא לפי מה יגידו בסביבה. יכולת לאותנטיות מוסרית, מנותקת מדעת הסביבה.

מהמחקר עולה שנשים רבות רואות את הדילמה המוסרית במונחים של התנגשות בין אחריות כלפי גורם אחד ובין אחריות כלפי גורם אחר. הרצף של השיפט המוסרי נע בין הדגשת ההישרדות הקיומית שלי אל התמקדות בטוב, ובסוף אל המודעות וההכרה בכך שתשומת לב ויחס של דאגה הם קו מנחה הולם ליישוב קונפליקטים.

הערה: אפשר להבין מהשיח הפמיניסטי שברגע שתינתן האפשרות, כל אישה ששוקלת הפלה תבחר בה. כלומר, שהמאבק הוא בעד הפלות. למעשה, המאבק הוא בעד בחירה, ויש גם בתוך הפמיניזם אמביוולנטיות לגבי הפלות.

נעבור מאימהות למשפחה – פמיניזם מרקסיסטי.

רפרנט – מקינון והרטסוק:

tracy chapman – fast car lyrics

איך החוויה של העוני הנשי מגיעה לידי ביטוי פה?

יש תודעה מעמדית שונה – גם בתוך החוויה של עוני, היא under class.

תיאוריית מגדר לפי המרכסיזם:

• אנגלס – בחברת הציידים – לקטות היה שוויון חברתי בין נשים וגברים כאשר כל אחד ממלא פונקציה חשובה.
• המעבר לחברה תעשייתית קפיטליסטית הוביל לאי שוויון כלכלי בין גברים ונשים – שמביא לדיכוי נשים. הנשים לא מקבלות שכר בעד עבודתם.
• המצאת המשפחה המונוגמית נובעת מרצונו של הגבר להוריש את כספו לצאצאיו הגברים.

מקינון – ציטוט על לאו – position and possesion העיירה השתחוותה לו בגלל הpossesions שלו, וגם להפך.

במרקסיזם תודעה נובעת מהוויה. אצל מקינון – יש דיאלקטיקה.

לפי המרכסיזם הקלאסי יש הבנייה של המציאות, כדי ליצור תודעה כוזבת: יש אלמנטים קונספירטיביים – מתכנסים וממציאים קטגוריות כדי לפצל את החברה (ממיאים דברים כמו: דת, משפחה, מגדר, קבוצות כדורגל). הבנייה מכוונת.

תודעה כוזבת לפי הפמיניזם – הבנייה פטריארכלית היא הבסיס. זוהי הבנייה לא מכוונת – גברים יוצרים את הקטגוריות למען עצמם, לא כדי לדכא נשים.

בשתי התיאוריות יש שני מעמדות ופירמידה.

פערים בין מרקסיזם ופמיניזם לפי מקינון... (חסר).

ננסי הרטסוק "הכשרת הקרקע למרקסים היסטורי ופמיניסטי":

• קשר אורגני בין התיאוריות
• מבקשת להצביע על העיוות שקיים בהיררכיה בין עבודת נשים – טבע, גוף, מנטלית ופיזית, "ערכי שימוש”, ועבודת גברים – עבודה מנטאלית, חליפין.

דמיון בין מרכסיזם ופמינזם:

• נקודת מבט ביקורתית שמאפשרת לעשות דקונסטרוקציה למבנים ההגמוניים.
• תודעה נובעת מהוויה, תפקידן של נשים יוצרת את תודעתן
• אפיסטמולוגיה משחררת – בעיקר נותנת קול למעמד המנוצל
• יש צורך בביטול הקניין הפרטי ובשינוי חלוקת העבודה כדי לעשות שינוי.

שוני בין פמיניזם ומרכסיזם:

• קפיטליזם הוא תוצאה של המשטר הפטריארכלי
• תודעה נשית פסיכולוגית שונה מתודעה גברית, ומבנה את המציאות של שתי הגדרים ובכך תודעה יוצרת הוויה.
• אחרי מהפכה מרקסיסטית צריך גם מהפכה פמיניסטית.

השוואה בין מקינון והרטסוק (חסר).

על עבודת התזה שלו, בנושא מבנים של ארגונים פמיניסטיים:

יש ארגונים (כמו "אשה לאישה" ) - ניסיון ליצור מבנה עם מאפיינים מרקסיסטיים: שכר שווה לכולם, מבנה מעגלי של כח, אפשר לבחור בוסית, מבנה רוחבי, ויש ארגונים בהם יש מבנה הירארכי רגיל, אנכי (בדרך כלל בעקבות משבר כלכלי).

הוא בודק איך המבנה הארגוני משפיע על היחסים הבינאישיים.

הוא גם מוצא קשר בין פמיניזם לשמאלנות.

הוא טוען שבזמן מצוקה חוזרים לדפוסים הישנים – הפטריארכליים. (מישהו משווה את זה לחילונים שיתפללו בזמן משבר. וזאת נקודה מעניינת: האם זה אומר שבעומק ליבם הם בעצם מאמינים? וכנ"ל לגבי הארגונים הפמיניסטיים).

שאלה שקשורה לתודעה ותודע הכוזבת: האם אישה שלובשת עקבים ומחשופים עושה זאת כי היא ממושטרת, או שהיא משתמשת בכח שזה נותן לה, בהפוך על הפוך?