שבוע 10 - פמיניזם מרקסיסטי

מחשבה פמיניסטית 15/12

שיעור 10

פמיניזם מרקסיסטי - סוציאליסטי

מאמרים לשיעור זה:

קתרין מקינון – מכניסה את המדינה לפמינזם, בנוסף לחברה ותרבות.

היידי הרטמן – המשפחה כמרכז של מאבקי מגדר ומעמד

ננסי הרטסוק – ביקרות פמיניסטית מתוך, בעקבות מרקס

מרקס:

תודעה --> זהות --> פעולה.

פמיניזם מרקיסיסטי מצביע על הקשר בין ייצור ופריון (prouction – reproduction), אחת הטענות המרכזיות הן שמקומן של הנשים בתהליך הייצור מייצר את הוויתן. זוהי טענה מרקסיטית- מקומו של הפרולטריון בתהליך הייצור מייצר את תודעתן. באמירה הפמינסטית לא מדובר בתהליך הייצור הפיזי, אלא על המובן השני בכפל המשמעות – רביה – התפקוד הפיזי של נשיאת העובר, לידה והנקה, הוא זה שקובע את התודעה הנשית. (-ננסי הרטסוק). זהו תרגום של הפרידיגמה המרקסיטית (-מעמדי) למושגים פמיניסטיים (-מגדרי).

נשים מוכרות את עצמן כשרותי רביה ושירותי מין – הכוונה לא רק לעולם התעשיה של המין, אלא לכך שמה שיש לאישה למכור בעולם המגדרי זה את גופה – כיולדת וכמעניקה מין. זה נכון עוד יותר לנשים מהמעמד הבינוני (יחסית לנשים מהמעמד הפועלי) שלהן אין שום חלק בתהליך הייצור הפיזי. לנשים אלו כל שיש זה להיות אמא ומספקת שירותי מין, תחת האידיאולוגיה הרומנטית של אהבה. זוהי העתקה של המבנה, לא התכנים, של מחשבה מרקסיסטית.

מושגי מפתח:

• אידיאולוגיה (מגדרית!)
• ניצול
• תודעה כוזבת (מגדרית! של מי שמרגישות שהן באמת ממצות את עצמן, אוהבות ואהובות בתוך המערכת. זוהי מערכת פטריארכלית, לא קפיטליסטית).

יש הבדל מהותי בין ההסבר של הפמינזם הליברלי ל"סחורה הנשית" בשוק העבודה, וההסבר המרקסיסטי. למשל: פמינזם ליברלי יראה שירותי פונדקאות, וגם זנות, כאסטרטגיות פמיניסטיות למקסום רווחים בשוק תחרותי. לעומת זאת, פמיניזם מרקסיסטי יהיה חשדן מלכתחילה כלפי מבנה השוק החופשי והאיזונים שלו, וכלפי האידיאולוגיה שעומדת מאחוריהם. (הוא יאמר שנשים מלכתחילה כלואות במצב א-שוויוני בו כל מה שיש להם למכור הוא גופן).

מה תורם השיח הפמינסיטי המרקסיסטי - הסוציאליסטי לשיח הפמיניסטי?

• חשיבה על ההוויה הגופנית והחשיבות של הגוף להבנת אי השוויון המגדרי.
• הכנסת המדינה כקונספט מארגן של השיח הפמיניסטי, בכמה אופנים.
  • נשים כמעמד מהותי בתוך המבנה הקפיטליסטי: פמיניזם סוציאליסטי - טענה אוטופית: המדינה הסוציאליסטית מבטאת את היסוד הנשי – אתיקה של caring, אתיקה של רווחה. לכן, במדינה כזאת לנשים יהיה טוב יותר מאשר במדינה קפיטליסטית שמבוססת על היסוד הגברי. (זוהי טענה מהותית – אסנסיאליסטית).
  • נשים כמעמד מגדרי בתוך המבנה הקפיטליסטי: (אנגלס, 1884:) לנשים יש באופן טבעי ערכים מוסריים שלגברים יהיו רק תחת מדינה סוציאליסטית. המדינה הסוציאליסטית תפתור את בעיית דיכוי הנשים – כי היא תסלק את הסיבה העיקרית לדיכוי הנשים – עניין הרכוש הפרטי, שהוא הבסיס הכלכלי לדיכוי נשים. (ירושה שעוברת דרך ליניאר גברי, ראש המשק הוא בעל הקניין).
    היידי הרטמן: משפחה, עבודת בית לא מתוגמלת כלכלית היא חלק ממערכת הניצול. “הפרטי הוא פוליטי".
    (זהו חזון שלא התממש. מצבן של נשים במדינות קומוניסטיות לא היה טוב יותר. מיעוט נשים בפוליטיקה, נשים עבדו בסופו של דבר גם בחוץ וגם בבית. גם במיקרו – בקיבוצים, נשים ביצעו תפקידים מסורתיים נשיים עבור הקיבוץ כולו. יתרה מזאת, במדינות קומוניסטיות נאסר בחקיקה להקים תנועות פמיניסטיות.)
    אהבה היא מושג שמולבש על הסדר כלכלי בין שתי משפחות.
  • נשים כמעמד כלכלי בתוך המבנה הקפיטליסטי: (פמיניזם מרקסיסטי) התמקדות בהבדל בין גברים ונשים בשוק העבודה. הנכחה של הביקורת הפמיניסטית בתוך הביקורת הכלכלית המרקסיסטית. הניצול הכלכלי של נשים הופך אותן למעמד כשלעצמו (יחד עם עוד גורמים – למשל: נשים שחורות פועלות ולסביות).

הערה:

הלאמת הגוף הנשי במדינות קומוניסטיות:

בחוקה של ברית המועצות נקבע כי האימהות היא פונקציה חברתית שצריכה להיות מופעלת לטובת הכלל. ערכה הגדול של האישה עפ"י תפיסה זו הוא בכך שבהיא נושאת ברחמה את הדור הבא. יחד עם הלאמת רכוש פרטי כמו בתים ומפעלים, גם הרחם הולאם, והאימהות הוגדרה כנכס לאומי.

מה נשאר היום מפמיניזם מרקסיסטי?

• ביקורת שוק העבודה.
• הפרדה בין הספירות:
  ציבור – פרטי
  שוק – בית
  ייצור – צריכה
  רציונליות – רגשות
  גברים – נשים.
• “הפרטי הוא פוליטי" – טשטוש הגבולות בין הספירות.
• מצד שני, גם התחום הציבורי לא משוחרר מהעולם הרגשי (בניגוד לדיכוטומיה הוויקטוריאנית).
• מקינון – כדי להבין באמת את הפוליטיקה של מצב הנשים, צריך להכיר את החיים הפרטיים שלהן, ולא חוקים, הגדרות ורגולציות. למשל, היא מדברת על איך תשוקה והגדרתה משקפת יחסי כוחות פוליטיים. מקינון תופסת מיניות כמובנית חברתית, וכמרכיב מרכזי בהבנת הפמינזם. בפמינזם ליברלי יש מטרה לשחרר את המיניות הנשית מהגבלות פוריטניות. אצל מקינון זה לא כך: לדעתה נשים מוגדרות על ידי העדר הכוח שלהם, על ידי אובייקטיביזציה מינית. האפשרות היחידה לשחרור היא תודעה קולקטיבית, באמצעותה נשים יבינו את החוויות המשותפות שלהן. כלומר, רכישת תודעה פמיניסטית היא צורה של פרקטיקה פולטית.

ננסי הרטסוק:

1. stand point theory – צורה לדבר על הקשר בין תודעה פמיניסטית לבין ההויה הגופנית. Stand point theory – תיאוריה פמיניסטית שמדברת על חשיבות ההכרה הרפלקסיבית במיקום של הדובר, כצורה לפרק את מבני הכח שהופכים את המיקום לשקוף, למובן מאליו. למשל: לדבר על המיקום המגדרי של גיליגן מול קוהלברג כמייצרים ידע שונה על העולם. (השאלה היא לא "איך מתפתחת הזהות המוסרית של האדם" אלא איך המיקום המגדרי מייצר תשובות לשאלה הזאת.) פיתחו את התאוריה הזאת פמיניסטיות שעסקו באפיסטמולוגיה פמיניסטית. נקודת מבט אינה אינטרס צר ומוטה, אלא עמדה שביסודה מעורבות engagement. כלומר: יש אקטיביות בדרך בה נקודת התצפית מייצרת אידיאולוגיות. (יש גם אינטרסים בעניין). למגדר או למעמד השלייטי יש עניין ממשי בכזב. לפי התיאוריה הזאת יש כמה נקודות השקפה.
   1. החיים המטריאליים הגופניים לא רק יוצרים יחסים חברתיים, אלא גם מגבילים יכולת להבין אותם.
   2. אם החיים המטריאליים של שתי קבוצות מכוננים בדרכים סותרות נצפה שזוויות הראיה יהיו סותרות, ושל המעמד השולט תהיה חלקית ומעוותת. דוקא הנשלטים יפתחו תודעה סובייקטיבית.
   3. זווית הראיה של המגדר (או מעמד, מרקס) השליט, מכוננת את היחסים המטריאליים שבהן נאלצים כל הצדים לקחת חלקף – יש אקטיביזם, ולכן לא ניתן להתייחס אליה בביטול כשגויה.
   4. מכאן נובעת שעל זווית הראיה שהקבוצה המדוכאת מבקשת להשיג צריך להאבק. זווית ראיה זו חודרת אל מתחת לפני השטח של היחסים החברתיים שבהם כולם נאלצים לקחת חלק.
   5. (מעבר מתיאוריה לפרקטיקה) כזווית ראיה שמקורה במעורבות, קרי: בהבנת המדוכאים, אימוצה של נקודת מבט חושף את היחסים המתקיימים במציאות כלא אנושיים, ומאפשר להצביע על אלטרנטיבה, ובכך יש לה פוטנציאל משחרר.
2. האבחנה בין חלוקת עבודה מגדרית, לבין חלוקת עבודה מינית (עליה הרטסוק מתעקשת לדבר, למרות זמינות המושג מגדר). למה? ההתמקדות היא במין, לא במגדר. בגוף הביולוגי, לפני ההבניה החברתית.
   נקודת המבט הפמיניסטית הצומחת מתוך התבוננות בעשיה הנשית קשורה בנקודת המבט הפרולטרית – שניהם מוכרים את הגופניות – עבודה או רביה ומיניות.
   בתאי: הקשר בין מוות, מין וכוח. זה מצביע על ההויה הגופנית כבסיס להבדל – הוויה קודמת לתודעה (בשונה מדה בובאר).

היידי הרטמן

שבירת הדיכוטומיה בין הספירה הפרטית לציבורית.

הטענה המרכזית: המשפחה היא חלק בלתי נפרד מהמערכת הקפיטליסטית.

משקפת את הגיון הקפיטליסטי: שולטים / נשלטים, וגורמת להמשך הקפיטליזם ע"י סוציאליזציה של חוסר שוויון, שגורמת לו להראות שקוף וטבעי.

ביקורת כלפי 2 חזיתות:

1. השיטה הקפיטליסטית – אי שוויון, ניצול
2. השיטה הפטריארכלית – חוסר השוייון מוצדק באמצעות אידיאולוגיות של תפקידי מין מצד אחד, והסדרים משפחתיים מצד שני.

איך היא שוברת את האבחנה בין הספירות? (“הפרטי הוא הפוליטי")

המשפחה היא לא המקום של קרבה ואינטימיות, חמלה ואמפטיה, אלא יש בה אלמנטים פוליטיים וקונפליקטואליים. המשפחה היא צומת של ניגודי אינטרסים ושל מאבקים בהם מופעל כח. הניגודים – חלוקת עבודה, הם שיוצרים תלות (א-סימטרית) והיא שמבטיחה את המשך קיומה של המשפחה.

כאן אפשר לבדוק נתוני גירושין כתלות במצבן הכלכלי של נשים.