מחשבה
פמיניסטית
22/12
פרספקטיבות
פמיניסטיות על מיניות:
פמיניזם
רדיקלי מול פמיניזם ליברטני
אן
פרגוסון "Sex war: the debate between radical
and libertrerien feminism”
היא
מציירת תמונה דיכוטומית של וויכוח שאפשר
בהמשך למצוא לו צד שלישי:
מצד
אחד, פמיניזם רדיקלי,
ומצד שני, פמיניזם
ליברטני.
הפרדיגמות
השונות מתבססות על הנחות יסוד שונות בקשר
למהו חופש, מהו כח ומהו
עונג.
פרגוסון
מפרקת את הנחות היסוד שלהן לגבי מין,
מיניות ויחסים מיניים.
פמיניזם
רדיקלי
|
Libertrarian
feminism
|
|
אופיה
של מיניות
|
אידיאולוגיה
של אובייקטיפיקציה.
מיניות
הטרוסקסטאלית,
מעצם
הגדרתה,
מקפלת
בתוכה אלימות א-סימטרית
כלפי נשים.
|
מיניות
הטרוסקסואלית וגם הומוסקסואלית
מאופיינות על ידי אובייקטיפיקציה מינית.
נורמות
של בורגנים פטריארכליים מדכאות את
המיניות של האחר.
“Othering”.
|
מה
צריכים להיות הפנים שלה?
|
למגר
את אותה תפיסה אלימה,
להתנגד
לנרמול הנ"ל.
|
התנגדות
לכל מה שעושה שיפוט מוסרי סטיגמטיזציה
למיעוטים מיניים וע"י
כך מגביל את החופש לכול.
|
ערכים
מיניים פמיניסטיים
|
אינטימיות,
הפחתת
הערך של ביצועים.
|
הגשמה
עצמית מינית מלאה,
everything that gives us pleasure and satisfaction. בהסכמה.
|
אידיאל
|
יחסי
מין בין שני פרטנרים בגירים,
שווים
ומעורבים רגשית,
בהסכמה.
|
יחסים
בהסכמה בין פרטנרים שווים שמתקיים בינהם
מו"מ
כדי למקסם עונג וסיפוק מיני אחד של השני,
בכל
אמצעי שיבחרו.
|
אנטי
אידיאל
|
יחסי
מין בין לקוח לזונה,
בין
בוס לעובדת.
|
|
הנחות
יסוד
|
מיניות:
המיניות
האנושית היא ביטוי של קשר רגשי בין שני
אנשים.
כח
חברתי:
בחברות
פטריארכליות מיניות הופכת להיות
כלי לדומינציה בידי גברים באמצעות
אובייקטיפיקציה.[במיוחד
במוסד המשפחה].
(אונס
הוא לא פרקטיקה מינית,
אלא
אקט אלים).
|
מיניות:
המיניות
האנושית היא חליפין בהנאה פיזית ארוטית.
כח
חברתי:
מוסדות
חברתיים,
אינטראקציות
ושיחים יוצרים הבחנה בין נורמלי/לגיטימי/בריא,
לבין
פתולוגי,
ובמסגרת
כך פרקטיקות מיניות מסוימות מקבלות
מעמד עדיף.
מיסוד
הדיכוי המיני יוצר הירארכיות של זהויות
מינית.
|
מהו
חופש מיני?
|
שוויוניות
מינית של הפרטנרים,
כבוד
הדדי כסובייקטים וכגוף.
|
|
מה
צריך לעשות כדי להשיג חופש מיני?
|
צריך
למגר מוסדות:
תעשיית
הזנות,
תעשיית
הפורנוגרפיה,
המשפחה
הגרעינית והטרוסקסואלית כפויה.
|
|
עובר
|
סאדו-מזו,
פרסום
שעושה אובייקטיפיקציה,
|
רפרנט:
שרה
מיילס / קתרין
מקינון:
שרה
מיילס "הגוף והמיניות":
הניתוח
של פוקו ב"תולדות
המיניות" שמדבר על יחסי
גומלין בין מוסדות וגוף. הגוף
מתכונן לפי הבניות חברתיות ולכן תמיד
נתון לשינויים. זה,
לפי מיילס בסיס לתיאוריה
פמיניסטית שמדברת על דיכוי נשים ללא קשר
לנתונים ביולוגיים.
במאה
ה-21 ניתנה לגיטמציה
לפרקטיקות מיניות שונות.
פוקו:
המיניות כמכוננת זהות:
הניתוח
של פוקו מאפשר לחשוב מחדש.
נשים
מתייחסות למין במונחים שונים של הסכמה
וזמינות.
יחסי
כח מייצרים סוגים שונים של זהויות,
בתוכן זהות מינית.
זהות
היא משהו מבנה, לא מלוד.
פוקו:
אשליה בתחושת שחרור בבחירת
זהות, למרות זהיא ממושטרת.
פמיניזם
יכול לקשר לנשיות, למשל:
אילוף הגוף הנשי באמצעות
נורמות לנשיות – הסרת שערות, ספורט...
--> מיניות
בתוך נישואים. הסכמה
וזמיניות מינית (הפרטי
הוא הפוליטי!) דוגמא מעניינת
– date rape.
קתרין
מקינון "על תשוקה וכח":
מקינון
ניסתה לשלהב את הקהל ולמחוק את ההירארכיה
בין מרצה לקהל.
פמיניזם
חייב להיות פוסט מרקסיסטי מבחינה מתודולוגית
– חלוקת כח (מגדר/מעמדות).
מיניות
– עבודה.
בונה
ומבנה את החברה.
מיניות
צומחת תחת כח גברי.
הטרוסקסואליות
– מבנה דומיננטי בחברה שמדכאת מגדר
באמצעות מין.
ידע
– ידע חברתי מובנה על ידי כח גברי.
שליטה
גברית מחפצנת את העולם.
משמעות
האישה היא מה שגברים הפכו אותן להיות.
אונס,
אלימות במשפחה, זנות,
פורנוגרפיה.
- לבחון את המציאות
- להבין את הסיטואציה
- לשאול מה אפשר לעשות
- להניח שלכל הנשים כקולקטיב יש ניסיון דומה.
פמיניזם
פוקויאני (מיילס) /
פמיניזם מבית מדרשה של קתרין
מקינון.
ארטיקולציה
פמיניסטית לגוף ומיניות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה