יום חמישי, 6 בינואר 2011

אישיות - שבוע 13 - הבדלים בין תרבותיים


6/1/2011
אישיות

הבדלים בין תרבותיים

למה לבחון הבדלים בין תרבותיים?
  • בדיקה של אוניברסליות – כדי להבין באמת את נפש האדם, עלינו לדעת אם תהליך נכון לכל אדם, ואז נדע שהבסיס הוא ביולוגי / אבולוציוני, ואינו תוצר של למידה. דוגמאות לתופעות אוניברסליות:
    • העדפה למתוק
    • העדפה לingroup לעומת outgroup (כלומר – מעדיפים אנשים בני אותה קבוצה)
    • סלידה מגילוי עריות (יוצא מן הכלל אחד לא שולל אוניברסליות.)

מה זה תרבות?
הייזל מרקוס:
  • תרבות היא דפוסים של ייצוגים מנטליים, הביטוי החיצוני שלהם וההתנהגויות הנובעות מהם בהקשרים האקולוגיים הקיימים
  • ייצוגים מנטליים: רעיונות, ערכים
  • דפוסים מודעים ולא מודעים
  • בעלי רקע היסטורי

מה הקשר בין תרבות לבין אישיות?
רקע היסטורי --> משפיע על תוכן, נגישות ורלוונטיות של סכמות --> הסכמות מונחלות מדור לדור על ידי תהליך החיברות --> הסכמות משפיעות על האופן בו אנחנו מפרשים מציאות, רגשות, מוטיבציות --> השפעה על אישיות האדם.

דב כהן - תרבות הצפון האמריקאית לעומת תרבות הדרום האמריקאית:
בצפון היו בעיקר סוחרים, ולכן היה הרבה שיתוף פעולה ועבודה הדדית.
לעומת זאת, אנשים שהגיעו לדרום נפגשו במציאות שונה לחלוטין. בד"כ מדובר באנשים פחות משכילים, שהגיעו למקום ללא אכיפה מסודרת של חק, ולכן – כל אחד השריף של עצמו. הם התפרנסו מגידול בקר. לתחזוק תדמית קשוחה, אלימה ומסוכנת היתה חשיבות כלכלית – הישרדותית – כדי להרתיע גנבים. לכן כבוד, תדמית היתה בעלת חשיבות גדולה.

המודל: כבוד אישי ואיומים עליו מאד נגיש בסכמות של אנשי הדרום – הקאובוים המקוריים וצאצאיהם. לכן איום על כבוד אישי מלחיץ יותר, ומוביל יותר לאגרסיביות.

דב כהן ועמיתיו, 1996
הניסוי – הביאו סטודנטים, באותה אוניברסיטה, מהצפון והדרום.
  • קיבלו למלא שאלון קצר והתבקשו להביא אותו לאדם בסוף המסדרון. בדרכו חזרה לנסיין, הוא נתקל באדם שמנסה לסגור ארונית (המסדרון צר) והאדם מסנן "אידיוט".
  • זו המניפולציה, והשאלה היא – איך האדם מגיב למעשה אמביוולנטי שעלול להתפרש או לא להתפרש כעלבון?
  • שני נסיינים סמויים במסדרון רושמים את תגובה הדומיננטית – שעשוע או כעס.
  • התוצאה: אנשים מהדרום הביעו הרבה יותר כעס מאנשי הצפון, ואנשי הצפון הביעו הרבה יותר שעשוע.
  • בהמשך בדקו איך זה השפיע על האדם.
  • בחזרה במעבדה, ביקשו מהם דגימת רק, כדי לבדוק את רמת הקורטיזול (הורמון שמופרש בזמן לחץ). בדקו גם קבוצות ביקורת של צפוניים ודרומיים, בלי שנתקלו מהם.
  • מצאו רמת קורטיזול גבוהה הרבה יותר אצל אנשי הדרום שנתקלו בהם.
  • בדקו גם טסטוסטרון. למה? לאנשים עם מניע לכוח יש עליה גדולה יותר ברמת הטסטוסטרון אחרי כישלון.
  • ואכן, אצל אנשי הדרום היתה עליה גדולה ברמת הטסטוסטרון.
  • איך הנבדק התנהג?
  • עוד אדם הגיע מול הנבדק אחרי שנתקל בנסיין. בדקו כמה זמן ייקח לנבדק לזוז ולפנות את הדרך.
  • לנבדקים מהדרום לקח הרבה יותר זמן, לעומת נבדקים מהצפון.

--> בניסוי נוסף של השלמת מילים (כשיש מספר אפשרויות) אנשי הדרום השלימו מילים אגרסיביות הרבה יותר. זה מראה לנו על נגישות הסכמות שלהם. (הרקע ההיסטורי הוא השערה. ההבדל בין הסכמות, וההשפעה על קוגניציה, התנהגות וכו' מוכח).

מזרח ומערב:
רב המחקרים על הבדלים בין תרבותיים הם על הבדלים בין מזרח למערב.
2 חלוקות של חוקרים שונים, חופפות במידה רבה:
  • אינדיבדיואליזם לעומת קולקטיביות:
    • אינדיבדיואליזם – העצמי כאוטונומי. המטרה: להוביל
    • קולקטיביזם – העצמי כחלק אינטגרלי מהקבוצה. המטרה: לשתף פעולה.
  • מרקוס וקיטיאמה: Independence לעומת interdependence:
    • independence – עצמי שמוגדר באמצעות תכונות פנימיות לאדם (“אני אדם שאוהב טבע, ומחפש משמעות"). הפוקוס: being good, ability
    • interdependence – עצמי שמוגדר על פי קשרים חברתיים (“אני סטודנטית, בת, אחות, חברה...”). הפוקוס: להשתפר
הטענה – ההבדל בין תרבויות הוא במשקל היחסי (בתרבויות המזרח יש משקל רב יותר interdependence).

האם ההבדלים האלו ביולוגיים או קוגנטיביים?
--> בעיקר קוגנטיביים (לפחות ההבדלים שנדבר עליהם היום). ולכן, הם משתנים כאשר הסביבה התרבותית משתנה.

עקרונות מהותיים לגבי העצמי:
  • לאנשים יש צורך להעריך את עצמם באופן חיובי
  • הדבר מבוטא בהטיה חיובית בתפיסת העצמי (“אפקט הטוב מהממוצע", אופטימיות יתר לגבי הסתברות אירועים חיוביים, ייחוס הצלחות אך לא כישלונות לעצמי, הטטיות זיכרון- זוכרים הצלחות יותר טוב, העדפת ביקורת חיובית על שלילית.)
האם ההטיה הזאת אוניברסלית?
סטיב היינץ:
--> כל המחקרים האלה נעשו על סטודנטים אמריקאים לתואר ראשון.
שחזר מחקרים רבים על הטיות בתפיסת העצמי שנעשו במערב, על סטודנטים בסין.
תוצאות: לא! חלק מההטיות לא היו בכלל, חלק היו, בשיעור הרבה יותר נמוך.

  • ההטיה בתפיסת העצמי אינה אוניברסלית – סטודנטים סינים מעדיפים ביקורת שלילית. למה? כי האינדיבודואל הוא לא המטרה.
  • האם הצורך בהערכה עצמית חיובית הוא אוניברסלי? אולי. בכל תרבות הקריטריונים להערכה עצמית חיובית שונים.

ריצ'רד ניסבט:
כל תרבות מתאפיינת בשיטת חשיבה שונה מהותית.
תרבות המערב – מתמקדים בפרט – מה מאפיין כל אוביוקט. חשיבה קטגורית – אנליטית, לוגית (וזו גם החשיבה המדעית).
תרבות המזרח – מתמקדים לא רק בפרט – אלא גם בהקשר, בקונטקסט. הרול פעול ביחד, בשיתוף פעולה כדי להסביר מצאיאות. חשיבה הוליסטית.

מסודה וניסיבט (2001):
  • האם בני תרבויות שונות תופסים מציאות באופן שונה?
  • השערה: תרבות מערב – יתמקדו באובייקט, תרבות המזרח – בקונטקסט.
  • הראו סצנה של אובייקטים על רקע. בחלק מהמקרים – הרקע הטבעי של האובייקט, בחלק – אובייקט בלי רקע, בחלק – רקע לא קשור.
  • תוצאות:
    • פרט על רקע מקורי – יפנים זכרו טוב יותר
    • פרט ללא רקע/ על רק חדש – אמריקאים זכרו טוב יותר.

ג'י ועמיתים – 2001:
  • האם לתרבויות שונות ציפיות שונות?
  • שאלו: דני ודינה יוצאים ביחד כבר שנתיים. מה הסיכוי שייפרדו בשנה הקרובה:
    • אמריקאים: 30%
    • יפנים: 50%
  • שאלת "השלימו את הקו"
    • אמריקאים – משלימים באופן לינארי (חושבים באופן לינארי...)
    • תרבות המזרח – שוברים את הקו

lay dispositionalism:
אנשים נוטים להסביר התנהגות של אחרים על ידי תכונות אופי.
בתחילת השנה, כשראינו את סרטון היוטיוב double rainbow oh my god והסקנו תכונות אופי על סמך התנהגות ספיציפית.
זה lay dispositionalism.
האם זו תכונה אוניברסלית?

מוריס ופאנג (1994):
בדקו שתי מקרים של רצח המונים, אחד באסיה ואחד בארצות הברית.
בדקו ניתוח של עיתונים אמריקאיים ואסייאתיים.
עיתונים אמריקאיים – דיברו על תכונות אופי – חוסר שפיות וכו'.
עיתונים אסייאתיים - דיברו על מערכות יחסים, חוסר השתלבות וכו'.

--> מסקנה (גם ממחקרים נוספים): lay dispositionalism זה דבר מאד מערבי.

קוגניציה ורגש:

לי ועמיתים (2000)
מוטיבציה:
תרבות המערב – דגש על צמצום הפערים בין עצמי ממשי ועצמי אידיאלי.
תרבות המזרח – דגש על צמצום הפערים בין עצמי ממשי ועצמי מחויב.

אליוט ועמיתים:
בדקו מניעים של הימנעות והתקרבות על ידי שאלונים של דיווח עצמי:
תרבות המערב – יותר דגש על מטרות התקרבות
תרבות המזרח – יותר דגש על מטרות הימנעות
(אפשר גם לשאול אם החלוקה הדיכוטומית בין התקרבות והימנעות קיימת גם במזרח).

מה לגבי אושר?
האם יש הבדל בין תרבויות בsubjective well being?
כן! האמריקאים שמחים יותר.

היין ועמיתים (1999):
ביטחון עצמי מדווח בקרב אנשים מהמערב גבוה יותר משל זה במזרח.

האם זה אומר שהם מאושרים יותר?
לא! כי הקשר בין ביטחון עצמי לסיפוק מהחיים חלש יותר במזרח.

האם יש הבדל בחוויה של רגשות חיוביים ושליליים במערב ובמזרח?
כן. במערב יש תדירות גבוהה יותר של רגשות חיוביים ושליליים.
(ייתכן שהעיסוק האינטנסיבי בעצמי במערב הוא שגורם לחווית הרגשות האינטנסיבית יותר).

מערב - יותר כעס וגאווה.
מזרח – יותר אשמה.

קשר בין רגשות חיוביים וסיפוק מהחיים שונה בין תרבות לתרבות.
בכל התרבויות יש קשר, אבל עוצמתו שונה מאד מתרבות לתרבות.
במערב – קשר חזק מאד (76%).
במזרח – יש גם אלמנט של הרגשת רגשות מקובלים בתרבות שקשורה חיובית לסיפוק מהחיים.

אוטונומיה
האם יש הבדל ברמת האוטונומיה בין המזרח למערב?
  • כשמגדירים אוטנומיה כעצמאות (מוטיבציה פנימית) – כן
אבל – ככל שאנחנו אוטונומים יותר בהגדרה זו אנחנו מאושרים יותר במערב, אבל לא במזרח.
  • כשמגדירים אוטונומיה כפעולה לפי מטרות שאנו מאמינים בהם (מוטיבציה מזוהה) – לא. (הורים שלי קבעו מה אלמד, אבל אני מאמין שזה מה שאני צריך לעשות – לפעול על פיהם).
--> בכל התרבויות, פעולה לפי מניעים אוטונומיים קשורה לסיפוק מהחיים באופן חיובי, אבל הגדרת המניעים האוטונומיים משתנה מתרבות לתרבות.

Self consistency
(עקביות של אישיות ממצב למצב)
במערב זה קשור לסיפוק מהחיים.
סו – 2002:
בדקה אישיות באופן קצת שונה – כך שעל כל שאלה אפשר לענות בסיטואציות שונות (במן מבנה של פנטגון).
  • במערב יותר עקביים (לפחות כך מדווחים על עצמם)
  • במזרח פחות מדווחים על עקביות ממצב למצב.
  • הקשר בין סיפוק מהחיים לעקביות קיים רק במערב.

עוד שאלה שלי: אוקיי, הבנו שיש הבדלים בין תרבותיים. איך אנחנו יודעים שאנשים מתרבויות שונות מתייחסים לשאלונים ולמחקרים באופן שמאפשר להשוות בינהם?

--> אנשים עם רקע דו-תרבותי יכולים לעשות סוויץ' בינהם, בהתאם לרקע.

מה שמנבא אושר שונה מתרבות לתרבות.
האם ההגדרה של אושר זהה בתרבויות שונות?
תשובה אפשרית: יש כיוון של מדידת חיי רווחה פסיכולוגיים במדעי המדינה (על משקל תל"ג), ואז יש שאלה האם יש מדד שמאפשר להשוות בין תרבויות.

The big 5:
האם הם באמת אוניברסליים?
מקריי ועמיתים – 2005:
  • גייס 80 עמיתים מרחבי העולם
  • למעלה מ12,000 נבדקים
  • כולם מילאו שאלונים של הביג 5.
תוצאות:
  • בגדול, המבנה הבסיסי של הביג 5, משוחזר פעם אחר פעם, ונראה שזה אוניברסלי (חוץ מפתיחות לדברים חדשים).
  • יש הבדלים בין תרבותיים ברמה הממוצעת של תכונות שונות.
    • אנשים מערביים יותר גבוהים באקסטרוורטיות
    • אנים מתרבויות מזרח יותר גבוהים בנוירוטיות.
    • הקשר בין אקסטוורטיות לסיפוק מהחיים גבוה יותר במערב.

היין ועמיתים 2008:
האם חמשת הגדולים נותנים תמונה אובייקטיבית של אופי לאומי?

  • בדקו מדדים אובייקטיביים לרמה של C לאומי (רמת דיוק, הצלחה בעבודה, תוחלת חיים יותר גבוהה –-> קצב הליכה, תל"ג, תוחלת חיים, רמת דיוק של שעונים בבנקים), והשוו לשאלונים.
  • ציפיה: יהיה קשר בין דיווח עצמי למדדים אובייקטיביים
  • נמצא קשר חיובי חזק בין המדדים האובייקטיביים לבין ה"אופי הלאומי"
  • לא נמצא שום קשר בין מדדים אובייקטיביים לבין דיווחים עצמיים.

לתרבות יש השפעה מכרעת על האישיות שלנו. תרבות מעצבת את המחשבות, המוטיבציה והרגשות שלנו.
Cultural reletivism – הכל תלוי תרבות.
גם מזה כדאי להיזהר. אנחנו יודעים שיש דברים שאינם תלויי תרבות.








יום ראשון, 2 בינואר 2011

קוגנטיביים - הר.13- Imagery and Motor Cognition


2/01/2011
תהליכים קוגנטיביים

Imagery and Motor Cognition

יש לנו יכולת דמיון וויזואלי מעולה.
יש לנו גם יכולת לדמיין דרך.
המחקר בנושא היה קפוא שנים רבות כי לא היתה דרך לבדוק מה הנבדק מדמיין, ואינטרוספקציה (דיווח עצמי) לא יעילה.
החל משנות ה-70 כן חקרו את זה.

Segal & Fusella, 1970
  • המטלות התפיסתיות היו די קשות – גירויים חלשים.
  • דומה למטלות הפרעה – אם יש הפרעה, נסיק שיש קשר בין הגירויים.
--> המספרים בטבלה לא נכונים! יהיה תיקון במצגת.
דמיון גירוי וויזואלי
דמיון גירוי אודיטורי

1.7
2.13
מטלת תפיסה אודיטורית
2.23
1.78
מטלת תפיסה וויזואלית
תוצאות:
דמיון אודיטורי מפריע למטלה תפיסתית אודיטורית, ודמיון וויזואלי למטלה תפיסתית וויזואלי.
דמיון וויזואלי לא מפריע, או פחות מפריע, למטלת תפיסה אודיטורית (ולהפך).

מסקנה:
אותו מנגנון אחראי גם לתפיסה וגם לדמיון מאותו החוש (וויזואלי / אודיטורי).


Kosslyn et al, 1978
נתנו לנבדקים ללמוד מפה, עם שבעה אובייקטים במקומות מסוימים.ץ
אחרי שלמדו את המפה, נתנו להם של אחד האובייקטים, הם התבקשו לדמיין את המפה ולהתמקד באובייקט.
אחרי זה ביקשו מהם לדמיין אובייקט אחר, ולדווח מתי התמקדו בו.
אם דמיון הוא מילולי, לא צריך להיות הבדל, אבל מצאו שהמרחק בין האובייקט הראשון והשני שהם דמיינו עלה, לקח יותר זמן לדמיין אותו, כמעט ביחס לינארי.
מסקנה: מה שקורה בדמיון דומה (או זהה) למה שקורה בתפיסה שלנו. (הנבדקים הגיבו כאילו המפה מונחת מולם).

Kosslyn et al, 1975

ניסוי ראשון:
אמרו לנבדקים שהם ישמעו שמות של בעלי חיים – הראשון יהיה פיל או זבוב, והאחר יהיה בע"ח כלשהוא.
ביקשו מהם לדמיין את שני הבעלי החיים לפי הגודל היחסי האמיתי שלהם.
ברגע שהנבדקים אמרו שיש להם תמונה בראש, הם שאלו אותם שאלה לגבי הבע"ח השני (האם לאווז יש מקור?).
ממצא: כאשר הנבדקים דמיינו זבוב הם הגיבו יותר מהר מאשר כשדמיינו פיל, ועם פחות טעויות.
הסבר: כאשר מדמיינים פיל עם אווז, למשל, האווז הרבה יותר קטן, ומדמיינים אותו עם הרבה פחות פרטים.

ניסוי שני:
השאלה: האם זה קשור לגודל הדמיון, או לפיל ולזבוב.
ביקשו אותו דבר, אבל הפעם ביקשו לדמיין פיל קטן או זבוב ענק.
ממצא: כאשר דמיינו פיל קטן הגיבו טוב יותר מאשר עם אווז ענק.
מסקנה: לאנשים יש דמיון שדומה למציאות. מוסיף תוקף למסקנה הקודמת.


Mental Rotation
Shepherd & Metzler, 1971
מראים לנבדקים 2 צורות תלת מימדית – אוסף של קוביות, ומודדים את הזמן עד שהם עונים אם הן זהות או לא.
האסטרטגיה של רב הנבדקים היא לסובב את הצורה האחת, מנטלית, כדי לנסות להגיע לשניה.
ממצא: הזמן שלוקח לענות הוא ביחס ישר לזווית הסיבוב הפיזית.
הסבר: הדמין שלנו זהה למציאות.
(הציעו הסבר חלופי, שקשור לתנועות העיניים בין שצורות, אך הוא נפסל במחקרים נוספים).

Mast & Kosslyn, 2002
ממצא סותר – צורות אמביוולנטיות: בדמיון אין דו משמעות, במציאות יש, ואפשר לעבור בין שני הפירושים (אם לא ראיתי את הארנב ואת הברווז במציאות, לא אוכל לראות בדמיון).
מחקרים אחרים סתרו את המחקר הזה.
המסקנה: נבדקים שיש להם דמיון טוב יותר, יכולים, לעשות זאת. (נבדקים שיכלו לסובב את האישה הצעירה בראש ולראות את הזקנה, היו טובים גם במטלות דמיון אחרות.)

נגלקט ודמיון וויזואלי:
ביקשו מנבדקים, שני פציינטים שהם עומדים בקצה כיכר ידועה ושאלו אותם מה הם רואים.
הם דווחו רק על צד ימין.
כאשר בקשו מהם להסתובב בדמיון, כך שמה שהיה קודם משמאל הוא עכשיו מימין, הם תיארו את צד שמאל.
מסקנה: ההזנחה לא היתה כי הם לא זכרו, אלא בגלל הפתולוגיה. תופעת הנגלקט היא גם בדמיון.
זו עדות נוספת לקשר בין התהליכים והמנגנונים שאחראים על דמיון (imagery) ותפיסה.

לסיכום: רב המחקרים, כולל הדמיות מח, תומכים בכך שיש הרבה במשותף בין מנגוני תפיסה ודמיון.
עם זאת, לחוקרים שסברו אחרת יש מחקרים שתומכים בכך, ויש פציינטים שלהם פגיעה בתפיסה, אך דמיון תקין.

Motor Cognition-
כל התהליכים המנטליים שמעורבים בתכנון, הכנה והוצאה לפועל של כל הפעולות המוטוריות.
פעולות מוטוריות שנראות פשוטות דורשות למעשה חישובים מורכבים.
מוטור – קוגניציה מתייחס לפעילות עצמן, לניבוי התוצאות שלהם, להבנתצ פעולות של אחרים, ניבוי תוצאות של פעולות של אחרים.
יש מחקר מוחי ענף בנושאים האלה.
גם בהקשר הזה מדברים על דמיון (=Imagery).

Motor Priming
מה הקשר בין ייצוגים שונים של תנועות מוטוריות?
אם הפריים משפיע על הביצוע, נסיק שיש מגנונים או משאבים דומים לשניהם.

Stumer et al, 2000
הנבדקים ראו סרט של grasping או פתיחת אצבעות (עקרונית לא רלוונטי למטלה, אמורים להתעלם).
הם התבקשו לעשות תנועת אחיזה אם מופיע צבע אדום, ותנועת פתיחת אצבעות אם מופיע צבע ירוק.
  • תנאי תואם (הסרט מציג את התנועה שהנבדק נדרש לעשות, בהתאם לצבע).
  • תנאי לא תואם
מדדו את זמן התגובה, כתלות בסרטון הווידאו הלא רלוונטי.
הצבע הוצג בשתי תנאים – בתחילת הסרטון או באמצעו.
תוצאות: בשתי המקרים הנבדקים הגיבו מהר יותר בתנאי התואם.
מסקנה: התנועה שאנו צופים בה משפיעה על התנועה שאנו עושים בפועל.
יש אינטראקציה בין מערכת מוטורית ומערכת תפיסתית.
תפיסה ומוטוריקה – חד הם – משתמשים שאותו עולם של ייצוגים.

ניסוי נוסף מראה שזה לא עובד עם יד רובוטית – מה שמשפיע הוא היד האנושית.

Motor imagery
כמו דמיון וויזואלי, אנחנו מאד טובים בדמיון מוטורי.

השאלה היא: האם דמיון מוטורי משתמש באותם משאבים, ייצוגים וכו' כמו ביצוע פעולה מוטורית אמיתית?
כמה תוצאות של ניסויים בנושא:
  • מצאו שכאשר ביקשו מאנשים לדמיין שהם עוברים מסלול, לקח להם משך זמן דומה לעבור אותו בדמיון כמו במציאות.
  • מבקשים מנבדקים לדמיין שהם הולכים עם תיק כבד או בלי, ולקח יותר זמן לדמיין במקרה של התיק.
  • כאשר ביקשו לדמיין ריצה על הליכון קצב הלב והנשימה עלו], והם עלו יותר ככל שהקצב שדמיינו היה גבוה יותר.
המסקנה: דמיון מוטורי משתמש במשאבים משותפים מביצוע פעולות מוטוריות. (כמו דמיון וויזואלי).

חיקוי:
Mettzoff & Moore, 1977
הכוונה היא לא לחיקוי לא מודע, אלא לניסיון רצוני להבין ולחקות.
בעקבות פיאז'ה חשבו שנים רבות שחיקוי מתפתח מאד מאוחר, אך המחקרים מסוף שנות ה-70 גילו שתינוקות צעירים מאד יודעים לחקות – גם כשהיה דיליי (כלומר – זה לא רפלקס או תגובה אוטומטית). מגיל שישה חודשים תינוקות יודעים לחקות לא רק פרצופים אלא גם פעולות.
אח"כ נכנס גם העניין של כוונות ומטרות.
הם יכולים לצפות גם בתוצאות של הפעולות, וכך לדעת מה לחקות ומה לא.

Gergely et al, 2002
תינוקות בני 14 חודשים צפו בסרטון של אישה מדליקה מנורה עם הראש – בשני תנאים:
  • ידיים פנויות (אישה טיפשה!)
  • ידיים עסוקות
השאלה – האם הילדים יחקו את הסרטונים?
  • ידיים פנויות – יותר ילדים הדליקו עם הראש
  • ידיים תפוסות – יותר ילדים הדליקו עם היד (כי הם הבינו שנורמלי להדליק עם היד, אבל בגלל שהידיים תפוסות היא הדליקה עם הראש. אבל הם לא צריכים לעשות כך).
מסקנה: הם יודעים לזהות סיבות.

Mirror neurons:
Rizzolati et al, 1996
הוא זה שגילה לראשונה בקופים, בסינגל סל ריקורדינג.
גילה שיש נוירונים שמגיבים גם כשהנסיין מושיט יד, וגם כשהקוף מושיט יד.
אצל מבוגרים או ילדים שסובלים מאוטיזם יש בעיה בנוידרונים אלה, וכך יש להם קושי לזהות או להבין את האחר.
אם אנחנו מאד מיומנים בריקוד, המירור נוירונים שלנו יפעלו בתגובה לתמונות של ריקוד. (אך לא אם אנחנו רק רואים הרבה הופעות. רקדנים גברים יגיבו יותר לתמונות של רקדנים גברים מאשר של רקדניות).

סוגים שונים mirror neurons (להלן – נוירוני מראה:)
  • סוג אחד – נוירון מראה לפעילות - מאפשר למידת מיומניות (התקדמות מהירה של האנושות).
  • סוג אחר – נוירון מראה למגע – מאפשר אמפטיה (אנחנו מרגישים את מה שהוא מרגיש, אך לא מתבלבלים כי אין מידע מהקולטנים למגע בעור).

קוגנטיביים - הר.13- קבלת החלטות, המשך 


02/01/2011
תהליכים קוגנטיביים

קבלת החלטות - המשך

יוריסטיקות קוגנטיביות - המשך

...

אי - רגישות לגודל המדגם
Tversky & Cahanman, 1974
יש בעיר מסוימת שתי שתי חולים.
באחד, הגדול, נולדים כל יום בממוצע 45 תינוקות.
בשני, הקטן, נולדים כל יום 15 תינוקות בממוצע.
כל יום בית החולים רושם כמה בנים וכמה בנות נולדו.
השאלה היא, איפה יהיו יותר ימים בהם נולדו יותר מ60% מאותו מין.

רב הנבדקים ענו, שיש אותו סיכוי.
למעשה, יש יותר סיכוי בבית החולים הקטן, כי ככל שהמדגם גדול יותר, כך הוא קרוב יותר לממוצע.

Anchoring and Adjustment
Tversky & Cahanman, 1974
שתי קבוצות של נבדקים קיבלו תרגילים:
  • 8*7*6*5*4*3*2*1
  • 1*2*3*4*5*6*7*8
ביקשו לאמוד תוצאה: (התשובה האמיתית – 40 אלף ומשהו)
  • 512
  • 2250
הסיבה: לקבוצה השניה היה עוגן יותר גבוה, ולכן הם אמדו יותר גבוה.
השלכות לחיים – משא ומתן – הצעת מחיר גבוהה תיתן ללקוח תחושה שהמיקוח שלו היה משתלם, גם אם המחיר הסופי גבוה.

Hindsigt bias - הטית "לאחר מעשה"
Arkes et al. 1981
כשאנחנו יודעים את התוצאות, אנחנו שופטים שידענו קודם יותר ממה שידענו באמת.

מטלה: נתנו לרופאים להעריך 4 דיאגנוזות לאור הרקע הרפואי של הפציינט:
קבוצה א' – הערכת הסבירות של 4 הדיאגנוזות baseline
קבוצות ב'-ה' – לכל קבוצה אמרו שדיאגנוזה אחת מבין הארבע הסתברה בסוף כנכונה.

תוצאה: קבוצות ב' – ה' העריכו את הדיאגנוזה שניתנה להם כסבירה יותר מקבוצה א' – גם אם היתה נדירה לאור הרקה הרפואי.

השלכות לחיי היומיום: וועדות חקירה. ההטיה הזאת משפיעה על היכולת להעריך באופן רציונלי את היכולת לצפות את התקרית (כולל וועדות רפואיות).
  • לרעיון זה היו השפעות על תהליכי קבלת החלטות (למשל – עונשים שקבעו קציני מבחן).

Relativity of judjment and use of norms
Kahaneman and Miller, 1986
הסיפור שנתנו לנבדקים:
שני אנשי עסקים, ג'ון וג'ים, חלקו מונית. לשניהם היתה טיסה בשעה 11:00, והיו פקקים והם פיספסו אותה. ג'ון גילה שהטיסה שלו יצאה בשעה 11:25, וג'יל גילתה שהטיסה שלה יצאה בזמן.
שאלו את הנבדקים – מי יהיה יותר מאוכזב?
התשובה – ג'ון.
אין לכך סיבה רציונלית!
הסיבה – שיפוט שמבוסס על השוואה.
ג'ון יכול לדמיין כל מיני תרחישים בהם הוא כן היה מספיק את הטיסה – אם המונית היתה עוצרת יותר קרוב, אם הוא היה רץ יותר מהר וכו'. לכן הוא יהיה יותר מאוכזב.

השלכה לחיי היומיום: קורבנות של מעשי אלימות מאשימים את עצמם, כי הם מתייחסים לנורמות מהאירוע עצמו.
זוכה במדליית כסף יותר מאוכזב מזוכה במדליית ארד.


רגשות יכולים לגרום לגרום לקבלת החלטות לא רציונלית.
אנשים מעדיפים להרויח פחות ולא להסתכן בתחושת חרטה.

Anticipated regret (the allias paradox)
...(חסר מה שעשו בניסוי)
במצב הראשון, אנשים בוחרים באופציה עם תוחלת הרבה יותר נמוכה, כדי לא להסתכן בלחוות רגשות חרטה.
במצב השני, למרות שההבדל בסיכונים הוא יאותו הבדל, בגלל שבכל מקרה יש סיכון, אנשים לא חוששים להרגיש חרטה, ובוחרים באופציה השניה.
(משתמשים במחקר בסכומים גדולים כי אז החרטה נכנסת לתמונה).
--> הרגש שאנחנו מצפים לחוש בעקבות ההחלטה – חרטה או אכזבה, מחליט את מושג התועלת שאמור להנחות אותנו אם אנחנו יצורים רציונליים.

Temporal discounting
מה עדיף? לקבל 10$ עכשיו או 15$ עוד שבוע?
רב הנבדקים בוחרים באופציה המיידית.
אם הבחירה היא בין קבלה של 10$ בעוד 3 שבועות, או 15$ בעוד 4 שבועות, אנשים יבחרו באופציה השניה.

Dynamic inconsistency
  • קבלת החלטות במקרה של תשלום מידיי נשלטת על ידי מערכת רגשית
  • קבלת החלטות במקרה של תשלום לא מידיי נשלטת על ידי מערכת רציונלית

McClure et al, 2004
  • נתנו לאנשים לקבל סדרה של החלטות עם פרסים מידיים או לא מידיים, ובדקו פעילות מוחית בfMRI.
  • תוצאות: האזורים שקשורים במערכת הרגש הראו אקטיבציה יותר גדולה כשבחרו בפרס המיידי
  • בבחירה בפרס לא מיידי, האזורים שקשורים במערכת הרגש לא הראו אקטיבציה יותר גדולה.
  • מסקנה: באונה הפרונטלית יש מערכת שקשורה לקבלת החלטות. בפרס מיידי נכנסת לפעילות המערכת הרגשית ומשפיעה על קבלת החלטות.

סיכום:
  • תיאוריות בקבלת החלטות
  • גורמים המשפיעים על קבלת החלטות
  • יוריסטיקות
  • תפקיד הרגשות


יום שבת, 1 בינואר 2011

שבוע 11 - מיניות


מחשבה פמיניסטית
22/12

פרספקטיבות פמיניסטיות על מיניות:

פמיניזם רדיקלי מול פמיניזם ליברטני

אן פרגוסון "Sex war: the debate between radical and libertrerien feminism”
היא מציירת תמונה דיכוטומית של וויכוח שאפשר בהמשך למצוא לו צד שלישי:
מצד אחד, פמיניזם רדיקלי, ומצד שני, פמיניזם ליברטני.
הפרדיגמות השונות מתבססות על הנחות יסוד שונות בקשר למהו חופש, מהו כח ומהו עונג.
פרגוסון מפרקת את הנחות היסוד שלהן לגבי מין, מיניות ויחסים מיניים.


פמיניזם רדיקלי
Libertrarian feminism
אופיה של מיניות
אידיאולוגיה של אובייקטיפיקציה. מיניות הטרוסקסטאלית, מעצם הגדרתה, מקפלת בתוכה אלימות א-סימטרית כלפי נשים.
מיניות הטרוסקסואלית וגם הומוסקסואלית מאופיינות על ידי אובייקטיפיקציה מינית. נורמות של בורגנים פטריארכליים מדכאות את המיניות של האחר. “Othering”.

מה צריכים להיות הפנים שלה?
למגר את אותה תפיסה אלימה, להתנגד לנרמול הנ"ל.
התנגדות לכל מה שעושה שיפוט מוסרי סטיגמטיזציה למיעוטים מיניים וע"י כך מגביל את החופש לכול.
ערכים מיניים פמיניסטיים
אינטימיות, הפחתת הערך של ביצועים.
הגשמה עצמית מינית מלאה, everything that gives us pleasure and satisfaction. בהסכמה.
אידיאל
יחסי מין בין שני פרטנרים בגירים, שווים ומעורבים רגשית, בהסכמה.
יחסים בהסכמה בין פרטנרים שווים שמתקיים בינהם מו"מ כדי למקסם עונג וסיפוק מיני אחד של השני, בכל אמצעי שיבחרו.
אנטי אידיאל
יחסי מין בין לקוח לזונה, בין בוס לעובדת.

הנחות יסוד
מיניות: המיניות האנושית היא ביטוי של קשר רגשי בין שני אנשים.
כח חברתי: בחברות פטריארכליות מיניות הופכת להיות כלי לדומינציה בידי גברים באמצעות אובייקטיפיקציה.[במיוחד במוסד המשפחה]. (אונס הוא לא פרקטיקה מינית, אלא אקט אלים).
מיניות: המיניות האנושית היא חליפין בהנאה פיזית ארוטית.
כח חברתי: מוסדות חברתיים, אינטראקציות ושיחים יוצרים הבחנה בין נורמלי/לגיטימי/בריא, לבין פתולוגי, ובמסגרת כך פרקטיקות מיניות מסוימות מקבלות מעמד עדיף. מיסוד הדיכוי המיני יוצר הירארכיות של זהויות מינית.
מהו חופש מיני?
שוויוניות מינית של הפרטנרים, כבוד הדדי כסובייקטים וכגוף.

מה צריך לעשות כדי להשיג חופש מיני?
צריך למגר מוסדות: תעשיית הזנות, תעשיית הפורנוגרפיה, המשפחה הגרעינית והטרוסקסואלית כפויה.

עובר

סאדו-מזו, פרסום שעושה אובייקטיפיקציה,

רפרנט:
שרה מיילס / קתרין מקינון:

שרה מיילס "הגוף והמיניות":
הניתוח של פוקו ב"תולדות המיניות" שמדבר על יחסי גומלין בין מוסדות וגוף. הגוף מתכונן לפי הבניות חברתיות ולכן תמיד נתון לשינויים. זה, לפי מיילס בסיס לתיאוריה פמיניסטית שמדברת על דיכוי נשים ללא קשר לנתונים ביולוגיים.
במאה ה-21 ניתנה לגיטמציה לפרקטיקות מיניות שונות.
פוקו: המיניות כמכוננת זהות:
הניתוח של פוקו מאפשר לחשוב מחדש.
נשים מתייחסות למין במונחים שונים של הסכמה וזמינות.
יחסי כח מייצרים סוגים שונים של זהויות, בתוכן זהות מינית.
זהות היא משהו מבנה, לא מלוד.
פוקו: אשליה בתחושת שחרור בבחירת זהות, למרות זהיא ממושטרת.
פמיניזם יכול לקשר לנשיות, למשל: אילוף הגוף הנשי באמצעות נורמות לנשיות – הסרת שערות, ספורט...

--> מיניות בתוך נישואים. הסכמה וזמיניות מינית (הפרטי הוא הפוליטי!) דוגמא מעניינת – date rape.

קתרין מקינון "על תשוקה וכח":
מקינון ניסתה לשלהב את הקהל ולמחוק את ההירארכיה בין מרצה לקהל.
פמיניזם חייב להיות פוסט מרקסיסטי מבחינה מתודולוגית – חלוקת כח (מגדר/מעמדות).
מיניות – עבודה.
בונה ומבנה את החברה.
מיניות צומחת תחת כח גברי.
הטרוסקסואליות – מבנה דומיננטי בחברה שמדכאת מגדר באמצעות מין.
ידע – ידע חברתי מובנה על ידי כח גברי.
שליטה גברית מחפצנת את העולם.
משמעות האישה היא מה שגברים הפכו אותן להיות.
אונס, אלימות במשפחה, זנות, פורנוגרפיה.
  • לבחון את המציאות
  • להבין את הסיטואציה
  • לשאול מה אפשר לעשות
  • להניח שלכל הנשים כקולקטיב יש ניסיון דומה.


פמיניזם פוקויאני (מיילס) / פמיניזם מבית מדרשה של קתרין מקינון.
ארטיקולציה פמיניסטית לגוף ומיניות.