יסודות - שבוע9, תרגיל - סרט

יסודות ביולוגיים 8/12

סרט

the case of the frozen addict

בקליפורניה התגלו מקרים של מכורים להרואין שפיתחו סימפטומים של פרקינסון – באופן פתאומי (ולא הדרגתי, כמו בפרקינסון) ובגיל צעיר.

התגלה שההרואין שהם הזריקו היה גרסה מלאכותית של הרואין.

בעזרת ספקררופטומטר, ניסו לגלות באיזה חומר מדובר, ולא הצליחו.

באותו זמן, גילו כימאי שהזמין חומרים מסוימים בכמויות חריגות, וחשדו שהוא מייצר designer drugs.

גילו שמדובר במולוקולה שזהה להרואין, פרט לאטום אחד. ההשלכות: עוצמתית יותר, וחוקית לחלוטין.

בחולים טיפלו באל – דופא, והתוצאות היו מפליאות – הם חזרו לחיים.

הסם השמיד את הסבסטנסיה – ניגרה, האזור במח שמייצר דופמין.

הסתבר שמספר שנים לפני כן סטודנט לכמיה סינטז לעצמו סמים במעבדה ביתית, הזריק לעצמו את אחד הסמים, (שאת המבנה הכימי שלו הוא הכיר) ופיתח סימפטומים שדומים לפרקינסון.

כדי לבדוק אם החומר גרם לסימפטומים – הזריקו את החומר לעכברים, וזה אכן גרם לקיפאון – אך זמני בלבד.

גילו שהעבודה של הסטודנט היתה מרושלת – הוא הכין חומר אחר, לא זה שהתכוון אליו.

אח"כ התגלה שגם הכימאי הפושע בקליפורניה ייצר את אותו תוצר לוואי.

כאשר הוזרק החומר הטהורmptp לעכברים, הם לא פיתחו פרקינסון. מסתבר שעכברים שונים מדי מאנשים, ולא מפתחים פרקינסון. על קופים, לעומת זאת, זה כן עבד.

זאת היתה קפיצה עצומה במחקר של פרקינסון.

פרקינסון היא מחלה נפוצה – יש סיכוי של 1/40 לחלות בקרה מי שתוחלת החיים שלו ממוצעת.

אל דופא מאפשר תנועה, אך יש תופעות לוואי, כמו ירידה במשקל והזיות. כמו כן, יש צורך לקחת את התרופה כל שעתיים – שלוש.

הסתבר שלחשיפה, אפילו קצרה, של מדענים לmptp יש השפעות: מדענים פיתחו סימפטומים של פרקינסון, וסכיזופרניה.

אלברט זיגלר, מי שגילה את mptp, פרסם כבר שנים קודם שהחומר רעיל, וגורם לקיפאון לקופים. הסתבר שהחומר כבר נוסה על אנשים –באופן אירוני, כטיפול לפרקינסון. 2/6 אנשים מתו והאחרים לא המשיכו ב"טיפול". זו בעיה בחקיקה – שאפשרה מעבר ממחקר בעכברים ישר לאנשים, שלי מעהר ניסויי ביונקים. מסתבר שמכרסמים ואנשים מגיבים מ א ד שונה, לפעמים.

הגורמים למחלת הפרקינסון לא היו ידועים.

חשד: הגורם גנטי.

מחקר בתאומים זהים גילה שהגורם אינו תורשתי- כלומר הוא סביבתי.

ייתכן שזו מחלה של העידן התעשייתי.

יש מקומות בהם שיעורי המחלה גבוהים יותר – עד פי 5, אך זה לא מסביר את הגורם.

Mptp הוא פירמידין – סוג של מולוקולה. האם אלו אחראיות לפרקינסון?

במשך כל החיים מתים תאים במח, בקצב מסוים. ייתכן שאם, בנוסף לגורם הטבעי, יש גורם מלאכותי מהסביבה למוביל למוות של תאי הסבסטנסיב ניגרה, כשתיהיה תמותה של 80% מהתאים תתפתח מחלה.

Mptp --> mpp+, (בעזרת האנזים NAO) חומר רעיל ביותר, שמשמש כחומר הדברה. ואכן, באזור חקלאי באפריקה שיעורי המחלה היו גבוהים ביותר. שיעורי מחלה גבוהים במיוחד נמצאו גם באזורים בהם יש ייצור נייר- כך שייתכן שיש עוד רעלנים.

Mptp נמצא בחומרים מתועשים רבים – מזון, מסטיק, עשן סיגריות...

שינו את שיטת החיפוש אחרי הגורם fishing --> hunting.

פרצולין (?) ועוד חומרים – מעכבים של nao. כך אין שינוי הרסני של mptp. ואכן, נוסו בריפוי פרקינסון בהצלחה, על בע"ח.

סריקת מח של משתמש לשעבר ב – mptp – בעזרת pet, מגלה תמונה דומה לשל פרקינסון.

...

מאז שנות ה-80 נעשה הרבה מחקר. היום מטפלים בפרקינסון בעזרת השתלת אלקטרודה וגירוי הגרעינים הבאזאליים, וכן בעזרת אל דופא.

אישיות - הר.8 - הגישה הקוגנטיבית

אישיות 2/12

שיעור 8 – הגישה הקוגנטיבית

רקע היסטורי

• פסיכולוגיה וביהברויריזם – האדם מונע מדחפיס ואינסטינקטים חייתיים, ההסבר להתנהגות בין אישית הוא בקשר בין גירוי ותגובה, מנגנונים של מחשבה וקוגניציה אינם ניתנים למחקר ואינם מספקים הסבר.

גירוי --> תהליכים נפשיים (קוגניציה) --> תגובה.

אמצע שנות ה50 – המהפכה הקוגנטיבית:

• ספר של סקינר – "על התנהגות מילולית"- שפה אפשר להסביר לחלוטין באמצעות מנגנונים של גירוי – תגובה, מנגנונים של חיקוי ולמידה. חומסקי (1959) פרסם מאמר שמבקר את הספר. ביקורת:

• תינוקות הוגים מילים ומשפטים שלא שמעו בעבר
• שפה מתפתחת בכל חברה באותו הגיל בערך

טענה: יש מנגנון שמאפשר לנו לרכוש חוקים של שפה, ולא ביטויים ספציפיים.

• מאמר של מילר – מספר 7 הקסום, פלוס מינוס 2. פירוש הדבר: יש לנו מנגנון חישובי עם מגבלות.
• המצאת המחשב – מטאפורה לתהליכי עיבוד מידע באדם. מטאפורה מסוכנת, כי למחשב אין רגשות ומוטיבציה, וכן: התנהגות אנושית מורכבת יותר, המח (-מנגנונים חישוביים) הוא לא היחיד שמשפיע על התנהגותינו- יש גם אינטראקציה עם הגוף. כלומר: יש להשתמש במטאפורה עוצמתית זאת בספקנות.

המהפכה הקוגנטיבית עוד לא הסתיימה, היא שלטת עד היום.

עקרונות הגישה הקוגנטיבית:

1. אנחנו יוצרים את המציאות סביבנו. אנחנו מעבדים אינפורמציה בצורות שונות מאד, ודרך עיבוד זה תופסים את המציאות, ויוצרים משמעות סובייקטיבית כפונקציה של מה שאנחנו יודעים. המציאות סביבנו אינה אובייקטיבית! (דוגמא: רואים פרה?)
2. עיבוד המידע הוא תהליך אוטומטי – מהיר, יעיל, אינו דורש מאמץ ולא מודע. (דוגמא – the cat- השלמה אוטומטית).
3. עיבוד המידע נעשה בשני כיוונים -מלמטה(מציאות) למעלה(מידע קודם),-מלמעלה למטה - אנחנו מושפעם התפיסת המציאות שלנו מידע קודם.
4. אישיות נובעת מהבדלים בין אישיים בעיבוד מידע.

הגישה הקוגנטיבית עוסקת בתוכן של "הקופסא השחורה", התהליכים המנטליים שקורים בין הגירוי לתגובה.

שלבים בעיבוד מידע:

• תפיסה - “קליטה" במערכת של הגירוי החיצוני.
• קשב – מיקוד תשומת הלב לגירוי אחד, והעלאתו בסדר העדיפויות.
• קידוד / קטגוריזציה.
• זיכרון
• קבלת החלטות

תפיסה

תפיסה כתהליך שחל מלמטה למעלה?

עד לא מזמן היה מקובל שאישיות (תהליכים מלמעלה למטה) תשפיע על תהליכים גבוהים, כמו קבלת החלטות, אך לא על תהליכים נמוכים, כמו תפיסה. לאחרונה יש עדויות בכיוון ההפוך.

פרופיט ועמיתיו- 2002:

פרופיט הוא חוקר תפיסה.

חקר את תפיסת השיפוע של הר של אנשים במצב פיזי שונה: אנשים שסחבו תיק גב כבד או היו עייפים אחרי ריצה, אמרו שהוא תלול יותר.

סטפנוצ'י ועמיתיה – 2008:

נבדקים מפוחדים ראו את הירדיה כתלולה יותר.

שנל ועמיתיה 2008:

נבדקים שעמדו בראש ההר עם חבר לידם, ראו את השיפוע כפחות תלול. ככל שאיכות הקשר היתה גבוהה יותר, כך השיפוע היה תלול פחות.

קשב

האם אישיות משפיעה על קשב?

יאיר בן חיים ועמיתיו (2007)

מטא-אנליסיס שמסכם המון מחקרים שמצביעים של קשר עקבי וחזק בין אישות חרדה לקשב לגירויים מאיימים.

אנשים עם נטיה לחרדה יאתרו גירויים מאיימים יותר מהר, ויתעכבו עליהם, ויתקשו להתנתק מהם. הטיה זאת (שהיא הגברה של אינסטינקט ביולוגי) קיימת באוכלוסיות שונות: מבוגרים/ילדים, בריאות/קליניות.

זיכרון

האם אישיות משפיעה על זיכרון?

ניסוי- אנשים דיווחו כל יום בחופשה על הנאתם, וגם לפני ואחרי. מסקנות:

• אנחנו מצפים יותר להנות ממאורע ממה שבאמת נהנים.
• מה שמשפיע על האם נמליץ לחברינו על הדבר הוא הזיכרון שלנו ממנו, יותר מהחוויה עצמה.
• הזיכרון מושפע לא רק מהחוויה עצמה, אלא הרבה גם מהציפיה ביחס אליה.

ברט (1997)

נתנה לאנשים לכתוב יומן במשך 90 יום.

נוירוטים הרגישו יותר רע, וזכרו שהרגישו יותר רע ממה שבאת הרגישו.

אקסטרוורטים – הפוך.

מסקנה: אישיות מעצבת במובנים רבים את הזיכרון.

קידוד וקטגוריזציה

סגנונות ייחוס- אנחנו מחפשים חוקיות ומשמעות, ופעמים רבות אנחנו מייחסים חוקיות גם כשהיא לא קיימת באמת. אנשים שונים ייחסו לאותו אירוע סיבות שונות. שונות במה?

דוגמא: למה נכשלתי במבחן?

• משתנה/ קבוע (לא למדתי/ אני טיפשה)
• פנימית/ חיצונית (אני טיפש/ המורה טיפש)
• ספציפית / גלובלית (המבחן הזה היה קשה/ כל הלימודים קשים)

אנשים פסימיים – קבוע, פנימי, גלובלי.

אנשים אופטימיים – משתנה, חיצוני, ספציפי.

קבלת החלטות

סגנונות ייחוס גורמים לאנשים לקבל החלטות מסוימות, וזה משפיע על אורך החיים שלהם.

אנשים פסימיים חיים פחות זמן. (למה להתעמל? למה לאכול בריא? למה להפסיק לעשן?)

קוגניציה משפיעה על אישיות, ואולי: אישיות היא הבדלים בקוגניציה

סכמה -
סכמה היא ארגון מנטלי של מידע. סכמה מקשרת בין פריטי מידע שונים ומעניקה להם משמעות.

• סכמה מסייעת לנו להסתמך על ידע קודם כשמעבדים מידע חדש.
• סכמות גם עוזרות להבחין בין עיקר וטפל, ולהתמקד במה שחשוב.
• סכמות גם עוזרות לזכור פריטים על ידי קיבוצן לקבוצות.
• סכמות מסייעות לנו לקבל החלטות בצורה יעילה (סטריאוטיפים?)

יש כל מיני סוגים של סכמות, למשל:

• סכמות על העולם
• סכמות על האחר
• סכמות על העצמי

תיאוריות אימפליציטיות – קארול דוואק:

אנשים שונים זה מזה במידה בה הם רואים דברים שאנשים ובעולם כמשהו קבוע או כמשהו משתנה (קשור לעמדות ייחוס):

שתי טיפוסי אנשים:

• אנשים שמאמינים שאינטלגנציה אינה ניתנת לשינוי נקראים entity theorists
• אנשים שמאמינים שאינטלגנציה ניתנת לשינוי נקראים incremental theorists

טיפוס האדם ישפיע על הפרשנות שהוא ייתן להצלחה או לכישלון.

	מוטיבציה	מאמץ	קושי	כישלון
incremental theorists	להתפתח	דרך להשתפר	יותר מאמץ	תגובה טובה
entity theorists	לבצע	עדות לחוסר אינטלגנציה	פחות מאמץ	תגובה קשה

האם יש קשר בין תיאריות אימפליציטיות והצלחה?

בלקוול ועמיתים - 2007

בדקו עמדות אימפליציטיות של תלמידי כיתה ז'. incremental theorists הצליחו יותר. כדי לבדוק שאין משתנה שלישי העבירו תוכנית חינוכית שמלמדת שאינטלגנציה יכולה להשתנות. קבוצה אחת למדה תוכנית זאת וקבוצה שניה קיבלה תכנית אחרת. לפני התוכנית הציונים בשתי הקבוצות ירדו עם הזמן, לאחר התכנית היתה ירידה נוספת בקבוצת הביקורת, ובקבוצה עם המניפולציה היתה עליה.

מאיפה האמונות האלה מגיעות?

פידבק על מטלה יכול להשפיע על סוג הייחוסים. (סרטון על הניסוי של קארול דוואק. היא מקסימה!)

ניסוי: נותנים מטלות לילדים בכיתה ה'.

נותנים להם פידבק על אינטלגניציה / הצלחה.

הילדים שקיבלו פידבק על אינטלגנציה רצו לעשות מטלה יותר פשוטה.

הילדים שקיבלו פידבק על מאמץ רצו מטלות יותר קשות והראו יותר מוטיבציה.

--> האמונה שדברים יכולים להשתנות מקדמת אותנו בצורה חיובית.

סוג סכמות נוסף - סכמות על האחר:

• סגנונות התקשרות
• סטריאוטיפים

ברט בליס – מורו (2009):

הראו לאנשים פרצופים ונתנו לאנשים לשפוט האם הם רגשנים, או שהיה להם יום לא טוב.

היו 30 פנים, חצי גברים וחצי נשים. לכולם היתה אותה הבעת פנים של כעס, שנוצרה מלאכותית בעזרת תוכנת מחשב.

בסוף המחקר אנשים התבקשו לדרג את ההבעות.

תוצאות: אנשים נטו לשפוט שנשים יותר רגשניות, ושלגברים היה יום רע. (את ההבעות דירגו באופן שווה).

(נעשה ניסוי שעקב אחרי אנשים, באמצעות דיווח מספר פעמים ביום, ובדק הבדלים ברגשנות בין נשים וגברים. ממצאים:

• אותה מידת רגשנות
• רגשות בסיטואציות שונות – נשים מושפעות יותר, למשל, מנושאים בין אישיים.
• נשים יותר מביעות רגשות
• נשים יותר זוכרות רגשות)

מה משפיע על הפעולה של סכמות?

• Avaliability – באיזו מידה הסכימה שמורה בזיכרון (האם אי פעם ראיתי מכונת צילום?)
• Aplicibillity – עד כמה הסכימה רלוונטית למידע הנכנס?
• Accesiablity – עד כמה המידע נגיש, באיזה קלות ניתן לשלוף אותו מהזיכרון?
• נגישות מושפעת שנחשפנו אליו עכשיו. Priming – מגביר נגישות של מידע, כולל סכימות (למשל: על מה תולים כביסה? מה זורקים לפח? מי הרג את קין?) פריימינג יכול להעשות גם במודע, וגם לא במודע.

טענה: לאנשים שסכימת האלימות נגישה יותר אצלם תהיה נטיה לפרש התנהגות של אנשים כהתגרות. זו דוגמא לכך שהסכמות הנגישות לנו מעצבות את הדרך שבה אנחנו מפרשים את העולם – וזו דוגמא לכך שהבדלים בין אישיים תלויים בקוגניציה.

דודג' 1990:

הראה שלילדים אלימים נוטים יותר לפרש מצבים בין אישיים שגרתיים כהתגרות.

האם הסכימות האלה הן אלה שאחראיות להבדלים בפרשנות?

סרון וואייר (1979) – קוגניציה חברתית

הראו הבדלים בין אישיים בקוגניציה משפיעים על פרשנות ועל התנהגות.

בארג' ועמיתים (1996) -

ניסוי: הגביר נגישות של סכמות באופן זמני, באמצעות פריימינג מחוץ למודעות של סכמת הנימוסיות לעומת סכמת גסות הרוח. אחר כך הם התבקשו לקרוא לנסיין מחדר אחר. הנסיין היה שקוע בשיחה, ובדקו האם הנבדק יפריע לנסיין. (18%- פריימינג של גסות רוח, 37% - תנאי נייטרלי, 65% - פריימינג נימוסי).

• אנשים נבדלים זה מזה בסכמות
• הסכמות נלמדות
• לסכמות השפעה חשובה

יתרונות וחסרונות של שימוש בסכמות:

יתרונות – מאפשר שימוש מהיר במידע.

חסרונות - לא מאפשר יוצאים מן הכלל, לפעמים כופים על המציאות מבנה שלא בהכרח מתאים לה.

הגישה הקוגנטיבית:

אחד היתרונות החשובים הוא שהיא מאפשרת לזהות מנגנונים סיבתיים. הזיהוי קריטי לתפעול.

אפשר לבחון את התיאוריה.

יש לתיאוריה תוקף מדעי.

האם התיאוריה מקיפה? - לא, היא לא מסבירה מאיפה מגיעים הדברים, היא לא כוללת רגש ומוטיבציה.

תיאוריה חסכנית.

תיאוריה שימושית.

יסודות - תרגיל - שיטות מחקר

יסודות ביולוגיים תרגול 1/12

שיטות מחקר

תרגיל 2 – נקודה מספר 5 מתייחסת לחלל. (חמרות שבהמשך מתייחסים אליה כנקודה).

למה ההסקה מלזיות בעייתית?

1. כשעושים לזיה פוגעים לא רק בגופי התאים באשור אלא גם באקסונים של אזור אחר שעוברים בו.
2. תהליכים מנטליים מורכשים מהרבה תת תהליכים, או שלבים. מספיק לפגוע בתת תהליך אחד, כדי שהתפקוד כולו ייפגע. זה שפגיעה באזור מסוים פוגעת בתפקוד מסוים יכול להיות כי פגענו בשלב אחד של התהליך – זה לא אומר שהאזור אחראי על התהליך.

יצירת לזיות קבועות:

1. החדרת אלקטרודה ודרכה זרם חשמלי – גופי התאים והאקסונים נהרסים בגלל החום.
2. לזיה אקסיטטורית – חומצה קאינית מגרה רצפטורים לגלוטומט, קורה משהו עם סידן ויש הפעלת יתר של תאים רבים ובסופו של דבר השמדה עצמית של תאים.
3. לזיות ספציפיות – למשל 6HD שדומה לדופמין, ותאים דופמינרגיים מכניסים אותו אך הוא רעל, וגורם להשמדת התא.

ניתוח סטריאוטקסי -

בחולדה יש נקודת ייחוס ספציפית שאפשר למצוא בעין בלתי מזוינת אם כי מיומנת. מוחות שונים זה מזה, למרות שיש קווי דמיון. אטלס מוח מתייחס לחתכים קורונליים במוח ממוצע. כל חתך קורונלי הוא אנטריורי/ פוסטריורי לאחר. בחתך קורונלי יש ציר של עומק (ונטרלי דורסלי) וציר מדיאלי לטרלי.

מיקרודיאליזה – אפשר לשאוב חומרים, ואפשר גם להכניס חומרים – גירוי פרמקולוגי, ולראות מה מופרש כתגובה אליו.

Single unit recording רישום תוך תאי של הפעילות העצבית – שיטה מאד פופולרית. נעשה בחתך מח חי או בחיה פעילה. מכניסים אלקטרודה מ א ד דקה (יותר מאקסון) שבתוכה יש נוזל דמוי נוזל תוך תאי. עוד אלקטרודה יש מחוץ לתא, וכך אפשר למדוד את המתח החשמלי בין פנים התא ותוך התא, ולדעת מתי יש פוטנציאלי פעולה וכו.

יתרון – מידע מאד מדויק על פעילות התא.

חסרון – המח פועל בקבוצות של המון נוירונים, ובשיטה זו אפשר לבדוק תאים בודדים – מאה תאים (כל אלקטרודה דורשת מתקן מאד גדול ומסובך שמחזיק אותה).

EEG , שיטה לרישום של פעילות חשלית של קבוצות ענקיות של נוירונים.

עקרונות:

1. חשמל משפיע לרחוק (מחוץ לתא. מרחק קטן)
2. חשמל זה גודל נסכם, גודל מצטבר.

בסוף החשמל נסכם לכמות מצטברת שיכולה להגיע לפני הגולגולת שם יש אלקטרודות.

• EEG עיוור לפעילות לא סינכרונית – הוא רושם רק פעילות סינכרונית- של המון תאים שנותנים פוטנציאל פעולה בו זמנית. (בשינה, למשל, המוח נכנס לפעילות סינכונרנית).
• מאד קשה למקם את הפעילות. את הסכום הסופי אי אפשר לפרק ליחידות קטנות, או לדעת מאיפה היא הגיעה, למקם.
• EEG מאד מדויק במדידת זמן. (לעומת שיטות אחרות כמו fMRI בהן יש דיליי, עיכוב לא קבוע.)
• כלומר: לEEG רזולוציה מאד נמוכה במרחב ומאד גבוהה בזמן.

צביעה היסטוכימית:

למה משתמשים בנוגדן ראשוני ונוגדן שניוני?

1. כמה נוגדנים שניונייים נקשרים לכל נוגדן ראשוני, וכך יש הגברה של האות.
2. כך אפשר להחזיק במעבדה נוגדן שניוני מסמן אחיד שמתאים לכל הנוגדנים.

-->בנוגדנים אפשר להשתמש רק כנגד חלבונים – אם רוצים, למשל, לזהות גלוטומט – נחפט את האנזים (-חלבון) המייצר אותו, ולא אותו.

-->בד"כ הנוגדן השניוני פלורוסצנטי ולא אנזימטי.

צביעה אנטרוגרנדית (אנטרו – קדימה):

• נספגים רק בגופי תאים ולא באקסונים.
• החומר עובר לטרמינלים בטרנספורט האקסונלי – וכך אפשר לדעת איזה אזור אתר מסוים מעצבב.

רטרווגרייד לייבלינג (רטרו – אחורה):

• חומר א ח ר נספג רק בטרמינלים, ואז מובל אחורה בטרנספורט האקסונלי, עד לגופי התאים.
• כך אפשר להזריק, לחכות, לנתח את החיה ולגלות לאן החומר הגיע.

תהליכים קוגנטיביים - שבוע8 - זיכרון עבודה

 28/11 תהליכים קוגנטיביים

זיכרון עבודה working memory:

(=מה שנקרא פעם זיכרון לטווח קצר)

--> יש באתר הפתעות! 1. תרגיל חדש 2. מאמר של מילר

זיכרון עבודה – הגדרה: זיכרון לטווח קצר הוא אולי התהליך המנטלי הכי שימושי. כמעט כל פעולה לשם מטרה משתמשת בזיכרון עבודה. מתייחסים אליו כאל ממשק, שעליו אנחנו עובדים.

מדברים על שתי חלקים בו: זיכרון לטווח קצר (לזכור 3 צבעים), זיכרון עבודה (לעשות מניפולציה – למשל להחליף סדר של 3 צבעים שנזכרו). בניגוד לזיכרון לטווח ארוך שיש לו קיבולת כמעט אינסופית, הקיבולת היא מאד מוגבלת. מדברים על 7 פלוס מינוס 2 פריטים. הגיעו לכך במחקרים בהם ביקשו מאנשים לזכור רשימות של מספרים.

מילר גם דיבר על תהליך שנקרא chunking – פריט בזיכרון לא חייב להיות תו בודד, הוא יכול להיות גם סדרה שיש לה משמעות. Chunk – אוסף פריטים בעל משמעות. אלו יחידות עם משמעות התלויה במומחיות ובשפה של האדם. הם נכנסים לזיכרון לטווח קצר כיחידות בודדות ומרחיבים את הקיבולת שלו, ובכך מקשים על על הערכה אמיתית של קיבולת הזיכרון לטווח קצר.

HM היה חולה אמנסטי. היתה לו פגיעה קריטית בזיכרון לטווח ארוך, אך הזיכרון לטווח קצר לא נפגע. הוא וחולים אמנסטיים אחרים הובילו חוים בשנות ה-50 להבנה שמדובר בשתי סוגי זיכרון שונים.

Iconic memory:

sperling – 1960:

מציגים לנבדקים 3 שורות של 4 אותיות כ"א ל-50 מילי שניות.

אח"כ יש מטלה בה מתבקשים הנבדקים לומר כמה אותיות הם זוכרים- whole report. הנבדקים דיווחו על כ-5 אותיות.

ספרלינג חשב שזו מטלה קשה למדי, וייתכן שיש בעיה של שליפה, ולא של קידוד. לכן הוא יצר מטלה שנקראת partial report technique – דיווח חלקי.

הוא הציג את האותיות ל-50 מילישניות, ואז הופיע צליל בו נאמר להם על איזה שורה עליהם לדווח. במקרים אלה הנבדקים (לא משנה באיזה שורה) הצליחו לדווח על כמעט כל האותיות בשורה – כלומר: הם זכרו כמעט את כל הגירויים.

התוצאה היתה נכונה רק כשהדיווח היה מידי – הצליל הופיע מיד.

ברגע שהצליל הופיע יותר מחצי שניה לאחר ראיית הפריטים – הזיכרון ירד לכ-5 פריטים מתוך ה-12.

זיכרון איקוני – 100-150 מילישניות. יותר מזה – זיכרון לטווח קצר. (וזה ההבדל בינהם).

מחקרים נוספים מצאו שיש גם זיכרון איקוני אודיטורי.

Brown – Peterson task:

הציגו לנבדקים שלושה עיצורים.

זמן ההשהיה בו הנבדקים מתבקשים לזכור את הגירויים. בזמן זה הם מתבקשים לספור אחורה מ-100, בקפיצות של שלוש, כדי למנוע שינון, שיאפיל על התוצאות.

מבחן – recall string – ההצלחה בו היתה תלויה בזמן ההשהיה, נפיה דרמטית מ-3 ל-18 שניות. זיכרון לטווח קצר הוא מאד מוגבל.

החוקרים, שראו את הדעיכה הדרמטית כתלות בזמן ההשהיה, שאלו את עצמם מה גורם לכך. האם יש decay – דעיכה פסיבית, או שיש איזושהיא הפרעה?

השאלה נשאלה גם בזיכרון לטווח ארוך, והתשובה היתה שזו הפרעה.

בזיכרון לטווח קצר זה עדיין נחקר – כנראה שיש גם וגם.

Atkinson – shifrin model 1971

מידע מהעולם --> מחסנים סנסוריים (לפי מקור הגירוי) --> מחסן זיכרון לטווח קצר, קורים שם כל מיני תהליכים: שינון, קידוד, החלטה, אסטרטגיות שליפה( --> תגובה) <---->מחסן זיכרון לטווח ארוך.

היום יודעים שהמודל לא נכון.

למה המודל נפל?

• התמקדו בזיכרון לטווח קצר כמחסן פסיבי, שמטרתו העיקרית להעביר אינפורמציה לזיכרון לטווח ארוך.
• מחקרי פציינטים – לHM היה זיכרון פגום לטווח ארוך, ותקין לטווח קצר. היו גם פציינטים שהיה להם זיכרון תקין לטווח ארוך, ופגום לטווח קצר. לא היה אפשר להסביר תופעות אלה בעזרת המודלים.
• המודל מקבל על מחסן אחד של זיכרון לטווח קצר, (לגירויים וורבליים, וויזואליים וכו') והחלו להאסף עדויות שיש יתר ממחסן אחד. איך? גילו שמגבלות הזיכרון הן על סוג מסוים של אינפורמציה, למשל: אפשר לזכור 7 מילים, ולא 12, אבל כן אפשר לזכור 7 מילים וגם 5 מיקומים במרחב.

כל זה גרם לנטישה של המודל ולמעבר למודל של בדלי והיץ', שמקובל מ-74 ועד היום.

תהליכים - שבוע8א - זיכרון לטווח ארוך (המשך)

28/11

זיכרון לא דקלרטיבי

המשך זיכרון דקלרטיבי:

זיכרון דקלרטיבי מתחלק לזיכרון אפיזודי ולזיכרון סמנטי.

שיעור שעבר דיברנו על זיכרון אפיזודי – עובדות, היום נדבר קצת על זיכרון סמנטי.

מושגים נבנים סביב מושגים, בצורה קטגורית ב"עץ מושגים". הזיכרון בצורה הזאת מקל עלינו ביומיות – יש אקטיבציה לא רק של האזור המסוים – אלא גם של אזורים קשורים, וזה מאפשר להחיל מסקנות מקטגוריה אחת לקטגוריה גבוהה יותר.

מאפיין חשוב נוסף של זיכרון סמנטי, הוא (בניגוד לידע אפיזודי) שאין לו מקור – אנחנו חושבים על מושג כללי (למשל: חתול, שולחן, מחשב).

מודל בעל השפעה רבה משנות ה-70 דיבר על זיכרון סמנטי כמסודר בהירארכיה. יש נקודות (מושגים, לא מילים. בתרשים יהיו מילים, אך למעשה זה המושג עצמו ולא שפה) ובינהם קשרים. יש כל מיני סוגים של קשרים. מאפיין נוסף של הקשרים הוא הכיוון שלהם. כלומר: לכל קשר במודל יש כיוון מאד ברור.

למודלים יש גם סיום.

איך נעשית האקטיבציה?

אם הופעל node – נקודה מסוים, הוא מתחיל להפעיל את הnodes סביבו.

לפי המודל כשהתשובה היא "לא" המערכת מחכה זמן מסוים, ואם היא לא מקבלת תשובה היא שולחת את התשובה לא (למשל: בין נוצות לחתול אין קשר).

עיקר העדויות הן של זמן תגובה.

שואלים: האם קנרית היא ציפור? האם קנרית היא בע"ח?

בשאלה השניה זמן התגובה הוא ארוך יותר, כי צריך לעלות שתי רמות.

עם הזמן הגיעו עדויות סותרות.

למשל, שאלו: האם פינגווין הוא ציפור? האם קנרית הוא ציפור?

וענו על השאלה הראשונה יותר לאט.

למה? אפשר להסביר שקנרית היא יותר פרוטוטיפ של ציפור – כלומר: צריך להכניס למודל גורם נוסף של טיפיקליות.

שאלו: האם תרנגול הוא בע"ח? האם תרנגול הוא ציפור?

ענו יותר מהר שהוא בע"ח, וזה סותר לחלוטין את המודל ההירארכי.

היום המודלים הם מודלים אינטראקטיביים – הרבה יותר מורכבים. מסובך להסביר אותם, אבל מה שחשוב להבין הוא שהזיכרון הסמנטי אינו מסודר לםי סדר הירארכי אינטואטיבי.

זיכרון לא דקלרטיבי

זיכרון לא דקלרטיבי – זיכרון לטווח ארוך, משפיע על התנהגות ואינו ניתן לתיאור במילים (ומכאן שמו). פועל מחוץ למודעות. השליפה של הזיכרון היא אימפליציטית – משפיעה על המודעות אך אנחנו לא מודעים אליה.

סוגים של זיכרון לא-דקלרטיבי:

פריימינג:

1. תפיסתי – נראה מילה והיא תשפיע למרות שלא נזכור שראינו אותה. חולים אמנסטיים מגיבים לpriming בדיוק כמו בריאים.
2. קונספטואלי – למשל: נקרא רשימה של פירות, ולאחר זמן מסוים נתבקש לכתוב רשימה של פירות. למרות שלא זוכרים את הרשימה, ניתן שמות של פירות ממנה. גם כאן – אמנסטיים מבצעים רגיל.

מחקר: זיכרון אימפליציטי מול אקספליציטי:

• שלב הלמידה: למידת מילים – 3 רמות עיבוד: משמעות, חריזה, צורת האות.
• קבוצה 1: זיכרון אקספליציטי – האם ראית את המילה קודם או לא?
• תוצאה: ככל שרמת העיבוד יותר גבוהה שלמידה כך הלמידה היתה יותר טובה.
• קבוצה 2: מטלה: זיהוי מילים שהופיעו ל35 מילי שניות. השאלה: האם רמות העיבוד ישפיעו על הלמידה?
• תוצאה: עצם למידת המילים השפיעה, אך רמת העיבוד בלמידה לא השפיעה על הזיכרון האימפליציטי.
• מסקנה: בזיכרון אימפליציטי רמת העיבוד לא משפיעה על הלמידה.
• זה מבהיר שמדובר בשתי מערכות שונות שנשענות על מערכות קידוד ושליפה אחרות.

זיכרון פרוצדורלי:

• skill learning: נמשך תקופה ארוכה. סוג של זיכרון לטווח ארוך. (למשל: רכיבה על אופניים). הלמידה נשעית בשלבים:
  • שלב קוגנטיבי- למידת כישורים. למידת מיומנויות נמשכת זמן.
  • שלב אסוציאטיבי – פחות טעויות, יותר מהיר, פחות תיווך וורבלי
  • שלב אוטונומי – המיומנות אוטומטית, לא דורשת קשב, הידע הוורבלי נעלם – קשה לדווח מה עושים.

אצל חולים אמנסטיים היכולת תקינה לחלוטין.

• Habit memory – קשרים סיבתיים בעולם. למרות שלא אומרים אותם באופן אקספליציטי. למרות זאת, אנחנו מזהים אותם. לעיתים בניסוי יש בעיה בתכנות ויש קשר בין גירוי ותוצאה. הנבדקים, לא במודע, מזהים את זה מאד מהר. כלומר: יש מערכ אימפליציטית שמזהה קשרים בצורה יעילה.

שליפה – תהליך של הבנייה reconstructive process:

דיברנו על שכחה שעל חוסר יכולת לשלוף, אבל יש הרבה מקרים בהם אנחנו חושבים שאנחנו זוכרים אירוע, אך יש אי דיוקים בזיכרון – זיכרון של אירועים שמעולם לא התרחשו.

נדבר על שלושה סוגים של עיוותי זיכרון: bias, misattribution, suggestion.

bias:

הזיכרון משתנה בהתאם לאמונות וידע קודם.

דוגמא: נתנו לנבדקים סיפור ואמרו לחצי שהסיפור על הלן קלר, ולחצי שזה סיפור על מישהי אחרת. נתנו להם מבדק. 50% מאלה שאמרו להם שהסיפור על הלן קלר, אמרו שהמילים עוורת, חרשת ואילמת הופיעו בסיפור, לעומת 5% מהקבוצה השניה.

Misattribution:

לפעמים נזהה משהו כמוכר, למרות שהוא לא, כי הוא דומה למשהו ששמור אצלנו בזיכרון. יכול לקרות בזמן, באדם ממנו שמענו אינפורמציה וכו'. כלומר: האינפורמציה תישמר, המקור לא. (יש דוגמא במצגת).

חולים אמנסטיים עם פגיעה בmedial temporal lobe מראים הרבה פחות זיכרונות שגויים, כלומר, כנראה שהרקונטרוקציה תלויה באזור זה במוח.

Suggestion:

עדות ראיה: עדויות ראיה הן פעמים רבות לא מדויקות. למה? פעמים רבות הארועים קצרים, דרמטיים, לא תמיד יש קשב, וזה משפיע על הקידוד ועל השליפה.

ראו במחקרים שבעזרת שאלות ששואלים את עדי הראיה אפשר לשנות את הזיכרונות של מה שקרה וגם לשתול זיכרונות חדשים.

אליזבת' לופטוס:

הראו לנבדקים תמונות של תאונת דרכים, בין היתר – מכונית שעצרה ליד משולש.

שאלו אותם: האם עברה עוד מכונית ליד המכונית שעצרה ב"עצור"?

אח"כ – מבדק זיכרון – איזו תמונה הופיעה? הרבה יותר נבדקים ששמעו את השאלה המטעה ענו שהופיעה התמונה בה המכונית עוצרת ב"עצור".

קוראים לזה misinformation. יש לכך כמה הסברים:

1. בזמן השאלה יש כתיבה מחדש של הזיכרון – כמעט אין עדות לכך.
2. misatribution/ Source confussion – זוכרים שהיה משולש, זוכרים שהיה עצור, ולא זוכרים מה היה איפה.
3. Missinformation acceptance הנסיין הוא דמות סמכותית וסומכים עליו ועל השאלות שלו.

(יש עדויות לשתי הגישות האחרונות).

ניסוי נוסף – אותו דבר, אבל אמרו לנבדקים לפני המבדק שהאינפורמציה בשאלות לא נכונה.

תוצאה: האפקט היה זהה, כלומר: המחקר הזה (יש אחרים) תומך בהסבר 2.

באופן דומה אפשר גם לשתול חוויות שלא קרו מעולם, ולגרום לאנשים להיות משוכנעים בהם. (סרטון).

Recovered memories:

בעשורים האחרונים שומעים על אנשים ש"נזכרים" בהתעללות בילדות, בעקבות טיפול פסיכולוגי.

יש תופעה של הדחקה.

אנשים רבים נכנסו לכלא בעקבות היזכרויות כאלה.

הטענה היא שהזכרונות הושתלו, לא בכוונה, ע"י המטפל. (שמניח שסימפטום מסוים נובע מאירוע מסוים). המטופלים לא רק מאמינים באופן מוחלט בזיכרונות האלה, אלא גם מוסיפים להם. (עוד שתי סרטונים -1. “פרדיגמת הקניון" - גם אחרי שאמרו לנבדקים שהדברים לא באמת קרו, חלקם סירבו להאמין. 2. שותלים לנבדקים זיכרון שבילדות הם הרגישו חולה אחרי אכילת ביצה קשה/חמוצים, ואח”כ היתה ירידה בדיווח של רצון לאכול את המאכלים.)

flashbulb memories:

זיכרונות של ארועים דרמטיים (9/11, רצח קנדי, רצח רבין). יש להם מאפיינים ייחודיים: חזקים, עשירים בפרטים – בנוסף למידע על האירוע עצמו כוללים גם תגובה רגשית של האדם הזוכר ואת המצב הרגשי של אנשים מסביב. הם בד"כ מאריכים חיים יותר מזיכרונות אחרים.

השאלה היא אם הם זיכרונות רגילים-עשירים (וכך חושבים רוב החוקרים), או שהם מיוחדים – ואפילו יש הטוענים שיש להם מנגנונים עצביים מיוחדים.

מחקר על אירועי 9/11 -

יום אחרי, שבוע אחרי, 41 יום אחרי ו-224 יום אחרי.

שאלו את הנבדקים לגבי האירוע ולגבי אירוע אחר מחייהם (מי סיפר? איפה היית? מתי שמעת?).

מדדים:

• vividness – עד כמה הזיכרון חי ועשיר? --> הזיכרון לגבי אירועי התאומים היה הרבה יותר עשיר, וככל שעבר זמן הפער גדל.
• Consistensy – עד כמה הזיכרון עקבי? לא היו הבדלים גדולים בין האירועים, שניהם ירדו עם הזמן.

למה (אם הזיכרונות רגילים, כפי שסבורים הרב) הזיכרונות יותר עשירים?

• כי הם נשלפים פעמים רבות ומתחזקים
• אין הפרעה מאירועים דומים, כי האירועים האלה ייחודיים.