28/11 תהליכים קוגנטיביים
זיכרון עבודה working memory:
(=מה שנקרא פעם זיכרון לטווח קצר)
--> יש באתר הפתעות! 1. תרגיל חדש 2. מאמר של מילר
זיכרון עבודה – הגדרה: זיכרון לטווח קצר הוא אולי התהליך המנטלי הכי שימושי. כמעט כל פעולה לשם מטרה משתמשת בזיכרון עבודה. מתייחסים אליו כאל ממשק, שעליו אנחנו עובדים.
מדברים על שתי חלקים בו: זיכרון לטווח קצר (לזכור 3 צבעים), זיכרון עבודה (לעשות מניפולציה – למשל להחליף סדר של 3 צבעים שנזכרו). בניגוד לזיכרון לטווח ארוך שיש לו קיבולת כמעט אינסופית, הקיבולת היא מאד מוגבלת. מדברים על 7 פלוס מינוס 2 פריטים. הגיעו לכך במחקרים בהם ביקשו מאנשים לזכור רשימות של מספרים.
מילר גם דיבר על תהליך שנקרא chunking – פריט בזיכרון לא חייב להיות תו בודד, הוא יכול להיות גם סדרה שיש לה משמעות. Chunk – אוסף פריטים בעל משמעות. אלו יחידות עם משמעות התלויה במומחיות ובשפה של האדם. הם נכנסים לזיכרון לטווח קצר כיחידות בודדות ומרחיבים את הקיבולת שלו, ובכך מקשים על על הערכה אמיתית של קיבולת הזיכרון לטווח קצר.
HM היה חולה אמנסטי. היתה לו פגיעה קריטית בזיכרון לטווח ארוך, אך הזיכרון לטווח קצר לא נפגע. הוא וחולים אמנסטיים אחרים הובילו חוים בשנות ה-50 להבנה שמדובר בשתי סוגי זיכרון שונים.
Iconic memory:
sperling – 1960:
מציגים לנבדקים 3 שורות של 4 אותיות כ"א ל-50 מילי שניות.
אח"כ יש מטלה בה מתבקשים הנבדקים לומר כמה אותיות הם זוכרים- whole report. הנבדקים דיווחו על כ-5 אותיות.
ספרלינג חשב שזו מטלה קשה למדי, וייתכן שיש בעיה של שליפה, ולא של קידוד. לכן הוא יצר מטלה שנקראת partial report technique – דיווח חלקי.
הוא הציג את האותיות ל-50 מילישניות, ואז הופיע צליל בו נאמר להם על איזה שורה עליהם לדווח. במקרים אלה הנבדקים (לא משנה באיזה שורה) הצליחו לדווח על כמעט כל האותיות בשורה – כלומר: הם זכרו כמעט את כל הגירויים.
התוצאה היתה נכונה רק כשהדיווח היה מידי – הצליל הופיע מיד.
ברגע שהצליל הופיע יותר מחצי שניה לאחר ראיית הפריטים – הזיכרון ירד לכ-5 פריטים מתוך ה-12.
זיכרון איקוני – 100-150 מילישניות. יותר מזה – זיכרון לטווח קצר. (וזה ההבדל בינהם).
מחקרים נוספים מצאו שיש גם זיכרון איקוני אודיטורי.
Brown – Peterson task:
הציגו לנבדקים שלושה עיצורים.
זמן ההשהיה בו הנבדקים מתבקשים לזכור את הגירויים. בזמן זה הם מתבקשים לספור אחורה מ-100, בקפיצות של שלוש, כדי למנוע שינון, שיאפיל על התוצאות.
מבחן – recall string – ההצלחה בו היתה תלויה בזמן ההשהיה, נפיה דרמטית מ-3 ל-18 שניות. זיכרון לטווח קצר הוא מאד מוגבל.
החוקרים, שראו את הדעיכה הדרמטית כתלות בזמן ההשהיה, שאלו את עצמם מה גורם לכך. האם יש decay – דעיכה פסיבית, או שיש איזושהיא הפרעה?
השאלה נשאלה גם בזיכרון לטווח ארוך, והתשובה היתה שזו הפרעה.
בזיכרון לטווח קצר זה עדיין נחקר – כנראה שיש גם וגם.
Atkinson – shifrin model 1971
מידע מהעולם --> מחסנים סנסוריים (לפי מקור הגירוי) --> מחסן זיכרון לטווח קצר, קורים שם כל מיני תהליכים: שינון, קידוד, החלטה, אסטרטגיות שליפה( --> תגובה) <---->מחסן זיכרון לטווח ארוך.
היום יודעים שהמודל לא נכון.
למה המודל נפל?
- התמקדו בזיכרון לטווח קצר כמחסן פסיבי, שמטרתו העיקרית להעביר אינפורמציה לזיכרון לטווח ארוך.
- מחקרי פציינטים – לHM היה זיכרון פגום לטווח ארוך, ותקין לטווח קצר. היו גם פציינטים שהיה להם זיכרון תקין לטווח ארוך, ופגום לטווח קצר. לא היה אפשר להסביר תופעות אלה בעזרת המודלים.
- המודל מקבל על מחסן אחד של זיכרון לטווח קצר, (לגירויים וורבליים, וויזואליים וכו') והחלו להאסף עדויות שיש יתר ממחסן אחד. איך? גילו שמגבלות הזיכרון הן על סוג מסוים של אינפורמציה, למשל: אפשר לזכור 7 מילים, ולא 12, אבל כן אפשר לזכור 7 מילים וגם 5 מיקומים במרחב.
כל זה גרם לנטישה של המודל ולמעבר למודל של בדלי והיץ', שמקובל מ-74 ועד היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה