28/11
זיכרון לא דקלרטיבי
המשך זיכרון דקלרטיבי:
זיכרון דקלרטיבי מתחלק לזיכרון אפיזודי ולזיכרון סמנטי.
שיעור שעבר דיברנו על זיכרון אפיזודי – עובדות, היום נדבר קצת על זיכרון סמנטי.
מושגים נבנים סביב מושגים, בצורה קטגורית ב"עץ מושגים". הזיכרון בצורה הזאת מקל עלינו ביומיות – יש אקטיבציה לא רק של האזור המסוים – אלא גם של אזורים קשורים, וזה מאפשר להחיל מסקנות מקטגוריה אחת לקטגוריה גבוהה יותר.
מאפיין חשוב נוסף של זיכרון סמנטי, הוא (בניגוד לידע אפיזודי) שאין לו מקור – אנחנו חושבים על מושג כללי (למשל: חתול, שולחן, מחשב).
מודל בעל השפעה רבה משנות ה-70 דיבר על זיכרון סמנטי כמסודר בהירארכיה. יש נקודות (מושגים, לא מילים. בתרשים יהיו מילים, אך למעשה זה המושג עצמו ולא שפה) ובינהם קשרים. יש כל מיני סוגים של קשרים. מאפיין נוסף של הקשרים הוא הכיוון שלהם. כלומר: לכל קשר במודל יש כיוון מאד ברור.
למודלים יש גם סיום.
איך נעשית האקטיבציה?
אם הופעל node – נקודה מסוים, הוא מתחיל להפעיל את הnodes סביבו.
לפי המודל כשהתשובה היא "לא" המערכת מחכה זמן מסוים, ואם היא לא מקבלת תשובה היא שולחת את התשובה לא (למשל: בין נוצות לחתול אין קשר).
עיקר העדויות הן של זמן תגובה.
שואלים: האם קנרית היא ציפור? האם קנרית היא בע"ח?
בשאלה השניה זמן התגובה הוא ארוך יותר, כי צריך לעלות שתי רמות.
עם הזמן הגיעו עדויות סותרות.
למשל, שאלו: האם פינגווין הוא ציפור? האם קנרית הוא ציפור?
וענו על השאלה הראשונה יותר לאט.
למה? אפשר להסביר שקנרית היא יותר פרוטוטיפ של ציפור – כלומר: צריך להכניס למודל גורם נוסף של טיפיקליות.
שאלו: האם תרנגול הוא בע"ח? האם תרנגול הוא ציפור?
ענו יותר מהר שהוא בע"ח, וזה סותר לחלוטין את המודל ההירארכי.
היום המודלים הם מודלים אינטראקטיביים – הרבה יותר מורכבים. מסובך להסביר אותם, אבל מה שחשוב להבין הוא שהזיכרון הסמנטי אינו מסודר לםי סדר הירארכי אינטואטיבי.
זיכרון לא דקלרטיבי
זיכרון לא דקלרטיבי – זיכרון לטווח ארוך, משפיע על התנהגות ואינו ניתן לתיאור במילים (ומכאן שמו). פועל מחוץ למודעות. השליפה של הזיכרון היא אימפליציטית – משפיעה על המודעות אך אנחנו לא מודעים אליה.
סוגים של זיכרון לא-דקלרטיבי:
פריימינג:
- תפיסתי – נראה מילה והיא תשפיע למרות שלא נזכור שראינו אותה. חולים אמנסטיים מגיבים לpriming בדיוק כמו בריאים.
- קונספטואלי – למשל: נקרא רשימה של פירות, ולאחר זמן מסוים נתבקש לכתוב רשימה של פירות. למרות שלא זוכרים את הרשימה, ניתן שמות של פירות ממנה. גם כאן – אמנסטיים מבצעים רגיל.
מחקר: זיכרון אימפליציטי מול אקספליציטי:
- שלב הלמידה: למידת מילים – 3 רמות עיבוד: משמעות, חריזה, צורת האות.
- קבוצה 1: זיכרון אקספליציטי – האם ראית את המילה קודם או לא?
- תוצאה: ככל שרמת העיבוד יותר גבוהה שלמידה כך הלמידה היתה יותר טובה.
- קבוצה 2: מטלה: זיהוי מילים שהופיעו ל35 מילי שניות. השאלה: האם רמות העיבוד ישפיעו על הלמידה?
- תוצאה: עצם למידת המילים השפיעה, אך רמת העיבוד בלמידה לא השפיעה על הזיכרון האימפליציטי.
- מסקנה: בזיכרון אימפליציטי רמת העיבוד לא משפיעה על הלמידה.
- זה מבהיר שמדובר בשתי מערכות שונות שנשענות על מערכות קידוד ושליפה אחרות.
זיכרון פרוצדורלי:
- skill learning: נמשך תקופה ארוכה. סוג של זיכרון לטווח ארוך. (למשל: רכיבה על אופניים). הלמידה נשעית בשלבים:
- שלב קוגנטיבי- למידת כישורים. למידת מיומנויות נמשכת זמן.
- שלב אסוציאטיבי – פחות טעויות, יותר מהיר, פחות תיווך וורבלי
- שלב אוטונומי – המיומנות אוטומטית, לא דורשת קשב, הידע הוורבלי נעלם – קשה לדווח מה עושים.
אצל חולים אמנסטיים היכולת תקינה לחלוטין.
- Habit memory – קשרים סיבתיים בעולם. למרות שלא אומרים אותם באופן אקספליציטי. למרות זאת, אנחנו מזהים אותם. לעיתים בניסוי יש בעיה בתכנות ויש קשר בין גירוי ותוצאה. הנבדקים, לא במודע, מזהים את זה מאד מהר. כלומר: יש מערכ אימפליציטית שמזהה קשרים בצורה יעילה.
שליפה – תהליך של הבנייה reconstructive process:
דיברנו על שכחה שעל חוסר יכולת לשלוף, אבל יש הרבה מקרים בהם אנחנו חושבים שאנחנו זוכרים אירוע, אך יש אי דיוקים בזיכרון – זיכרון של אירועים שמעולם לא התרחשו.
נדבר על שלושה סוגים של עיוותי זיכרון: bias, misattribution, suggestion.
bias:
הזיכרון משתנה בהתאם לאמונות וידע קודם.
דוגמא: נתנו לנבדקים סיפור ואמרו לחצי שהסיפור על הלן קלר, ולחצי שזה סיפור על מישהי אחרת. נתנו להם מבדק. 50% מאלה שאמרו להם שהסיפור על הלן קלר, אמרו שהמילים עוורת, חרשת ואילמת הופיעו בסיפור, לעומת 5% מהקבוצה השניה.
Misattribution:
לפעמים נזהה משהו כמוכר, למרות שהוא לא, כי הוא דומה למשהו ששמור אצלנו בזיכרון. יכול לקרות בזמן, באדם ממנו שמענו אינפורמציה וכו'. כלומר: האינפורמציה תישמר, המקור לא. (יש דוגמא במצגת).
חולים אמנסטיים עם פגיעה בmedial temporal lobe מראים הרבה פחות זיכרונות שגויים, כלומר, כנראה שהרקונטרוקציה תלויה באזור זה במוח.
Suggestion:
עדות ראיה: עדויות ראיה הן פעמים רבות לא מדויקות. למה? פעמים רבות הארועים קצרים, דרמטיים, לא תמיד יש קשב, וזה משפיע על הקידוד ועל השליפה.
ראו במחקרים שבעזרת שאלות ששואלים את עדי הראיה אפשר לשנות את הזיכרונות של מה שקרה וגם לשתול זיכרונות חדשים.
אליזבת' לופטוס:
הראו לנבדקים תמונות של תאונת דרכים, בין היתר – מכונית שעצרה ליד משולש.
שאלו אותם: האם עברה עוד מכונית ליד המכונית שעצרה ב"עצור"?
אח"כ – מבדק זיכרון – איזו תמונה הופיעה? הרבה יותר נבדקים ששמעו את השאלה המטעה ענו שהופיעה התמונה בה המכונית עוצרת ב"עצור".
קוראים לזה misinformation. יש לכך כמה הסברים:
- בזמן השאלה יש כתיבה מחדש של הזיכרון – כמעט אין עדות לכך.
- misatribution/ Source confussion – זוכרים שהיה משולש, זוכרים שהיה עצור, ולא זוכרים מה היה איפה.
- Missinformation acceptance הנסיין הוא דמות סמכותית וסומכים עליו ועל השאלות שלו.
(יש עדויות לשתי הגישות האחרונות).
ניסוי נוסף – אותו דבר, אבל אמרו לנבדקים לפני המבדק שהאינפורמציה בשאלות לא נכונה.
תוצאה: האפקט היה זהה, כלומר: המחקר הזה (יש אחרים) תומך בהסבר 2.
באופן דומה אפשר גם לשתול חוויות שלא קרו מעולם, ולגרום לאנשים להיות משוכנעים בהם. (סרטון).
Recovered memories:
בעשורים האחרונים שומעים על אנשים ש"נזכרים" בהתעללות בילדות, בעקבות טיפול פסיכולוגי.
יש תופעה של הדחקה.
אנשים רבים נכנסו לכלא בעקבות היזכרויות כאלה.
הטענה היא שהזכרונות הושתלו, לא בכוונה, ע"י המטפל. (שמניח שסימפטום מסוים נובע מאירוע מסוים). המטופלים לא רק מאמינים באופן מוחלט בזיכרונות האלה, אלא גם מוסיפים להם. (עוד שתי סרטונים -1. “פרדיגמת הקניון" - גם אחרי שאמרו לנבדקים שהדברים לא באמת קרו, חלקם סירבו להאמין. 2. שותלים לנבדקים זיכרון שבילדות הם הרגישו חולה אחרי אכילת ביצה קשה/חמוצים, ואח”כ היתה ירידה בדיווח של רצון לאכול את המאכלים.)
flashbulb memories:
זיכרונות של ארועים דרמטיים (9/11, רצח קנדי, רצח רבין). יש להם מאפיינים ייחודיים: חזקים, עשירים בפרטים – בנוסף למידע על האירוע עצמו כוללים גם תגובה רגשית של האדם הזוכר ואת המצב הרגשי של אנשים מסביב. הם בד"כ מאריכים חיים יותר מזיכרונות אחרים.
השאלה היא אם הם זיכרונות רגילים-עשירים (וכך חושבים רוב החוקרים), או שהם מיוחדים – ואפילו יש הטוענים שיש להם מנגנונים עצביים מיוחדים.
מחקר על אירועי 9/11 -
יום אחרי, שבוע אחרי, 41 יום אחרי ו-224 יום אחרי.
שאלו את הנבדקים לגבי האירוע ולגבי אירוע אחר מחייהם (מי סיפר? איפה היית? מתי שמעת?).
מדדים:
- vividness – עד כמה הזיכרון חי ועשיר? --> הזיכרון לגבי אירועי התאומים היה הרבה יותר עשיר, וככל שעבר זמן הפער גדל.
- Consistensy – עד כמה הזיכרון עקבי? לא היו הבדלים גדולים בין האירועים, שניהם ירדו עם הזמן.
למה (אם הזיכרונות רגילים, כפי שסבורים הרב) הזיכרונות יותר עשירים?
- כי הם נשלפים פעמים רבות ומתחזקים
- אין הפרעה מאירועים דומים, כי האירועים האלה ייחודיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה