פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 11: הגל

תרגול 8-10: על דפים

תרגול 11 - 01.01.2013

קצת סדר בהגל -

על ודאות חושים.

הבחנה לוגית:

• משפט פרדיקציה – א' הוא יפה. למשפט הזה אין ערך אמת, אלא אם כן מציבים משהו בא'. 'יפה' הוא פרדיקט. מבחינה לוגית, הוא יכול לרוץ על אינסוף אפשרויות. לכן לפעמים קוריאם לנושא (=סובייקט = אינידיבידואל) מה שקבוע מכל הבחינות.
• פרדיקטים – יכול להיות שיש פרדיקט שבעולם האמפירי יש לו רק אובייקט אחד עליו הוא יכול לחול, אבל מבחינה לוגית יש בכל מקרה אינסוף אובייקטים עליהם הוא יכול לחול. למשל – אפיקורוס. מה זה? פרדיקט או שם פרטי? תלוי בהקשר. זה יכול להיות מושג (פרדיקט?), למשל כינוי למי שאינו מאמין באלוהים. במקרה זה אם נאמר על פלוני שהוא אפיקורוס אנחנו מתארים אותו באמצעות תכונה. מנגד, אפשר גם להתייחס לאפיקורוס, דמות ספציפית בהיסטוריה, ואז זה שם פרטי.
• שם פרטי – מלכת אנגליה, אני מכירה אותה באמצעות מושג (גם אם במקרה, מבחינה אמפירית הוא חל רק על דבר אחד, אך באופן לוגי – עקרוני המושג היה יכול לחול על הרבה דברים).
• שם יחיד – אליזבט השניה, הכרות באמצעות הצבעה, לא באמצעות מושג. השאלה היא האם אנחנו יכולים להכיר באמת דברים יחידים, באשר הם, לא באמצעות מושגים. זו שאלה שחוזרת לאריסטו – לעקרון האינדיבידואציה – איך אני מכיר את האינדיבידואל? הלשון שלנו, למשל, בעייתית בהקשר זה כי היא משתמשת במושגים.

הגל אומר בוודאות החושים ששם יחיד מבחינה לוגית הוא סוג של פיקציה. יש אשליה שאנחנו יכולים להכיר את האינדיווידואל באמצעות הסתכלות, חוויה ישירה, אבל זה כל הזמן מתגלגלים לאוניברסליות. אנחנו לא יכולים להכיר את האינדיווידואל מעבר למושגים.

יש גישה- הגישה הנאיבית - שאומרת שמה שבא קודם (לוגית וכרונולוגית) הוא תפיסת האינידיווידואל, מעבר למושגים- התפיסה החושית.

יש שחושבים ששם פרטי זה הכי עשיר, הגל מראה שזה להפך. ועכשיו מתחיל פה המהלך – אתה אומר "זה"? אבל גם זה "זה"? כנ"ל לגבי כאן וכנ"ל לגבי עכשיו. הגל מראה שהאפרהנסיה לא קודמת לפרספציה – לא אונטולוגית ולא אפיסטמולוגית. הוא מראה (?) שאין שום דבר מיוחד ב"זהיות" (thisness). זה נכון גם לגבי השפה. השפה מציבה לנו בעיה: אני רוצה לתאר חתיכת נייר. היא חיצונית לי? היא כאן? היא לבנה? שום דבר מזה לא ספציפי, אנחנו כל הזמן מתארים במושגים. אני מספיד מישהו -אבל אני לא מגיע לאינדיוודואל. האם יש רק אדם אחד מקיים את הצירוף הספיציפי של המושגים עליהם אני מדבר? אולי כן, אולי לא. אבל זאת שאלה אמפירית. השפה היא תמיד כללית. (הדגמות נהדרות על שירה. תיאור בדידות – יכול להיות יותר בנאלי "בדד, אני כה לבד, הנר כבה הלב נשבר" ויכול להיות יותר יחודי "חשבתי שהבדידות היא שער והנה היא קיר" בכל מקרה אנחנו לא מתחמקים מהכלליות של השפה). כל זה יהיה הרבה יותר ברור כאשר נדבר בהקשר זה על האני.

מה קורה בשני הפרקים שאנחנו לא צריכים לקרוא (כנראה??):

על הפרצפיה -

wahrnehmung (=מחזיק כאמיתי) --> perception

כאן עוברים לשלב הבא. א' הוא יפה. יפה זה אוניברסלי! א' הוא לבן. שחור זה אוניברסלי! וכו'. כל התכונות מאפיינות (או לכל הפחות ברמה הלוגית יכולות לאפיין) הרבה מאד אובייקטים.

ה"גם" גם הוא אוניברסלי, כי עמדת הגם מניחה אחד, וכך נאלצים לעבור למשהו שמקשר בינהם – אונטולוגיה של פרדיקציה – יש משהו שהפרדיקטים חלים אליהם, יש מצע שמחזיק את כל הגמים האלה (ברקלי – אם מניחים שיש משהו שנושא את כל התכונות אבל אי אפשר להגיע אליו אז... זאת בעיה).

הפרק השני שלא צריך – force and understanding:

כאן עוזבים את האונטולוגיה של הקומן סנס. וודאות חושים ודבר ותכונות זה אונטולוגיה של הקומן סנס. כא עוזבים את זה ומניחים משהו שמעבר. המקבילה של כח אז היא מכניקת הקוונטים היום. הרבה מהתמונות שמצייר לנו המדע אינן קומן סנסיות (למשל – שרב החומר הוא ריק, מכניקת הקוונטים, אסטרונומיה). כאן נוצר עולם הפוף (לא ברור למה הגל קוראים לא כך). אנחנו מניחים איזה משהו מעבר שאנחנו לא מצליחים לשים עליו את האצבע. יש מעבר לעולם אחר – הפוך, מעל, והגל מתאר אותו.

למה פתאום עוברים לתודעה עצמית אחרי שדיברנו על אובייקטים?

יש מי שאומר שזה כדי לומר שכל התפיסה של האובייקט תלויה בנו, אבל אומרים שזה קנטיאני מדי.

אפשר להסביר שיש כאן מעבר לנקודת מבט אחרת על העולם – לא מבט בו הסובייקט צופה על העולם, מבט שהוא בלתי תלוי בי. עוברים למבט מעשי – הסובייקט כבר אינו בלתי תלוי בעולם, הוא פעיל בו ויכול לעשות כל מיני פעולות על אובייקטים.

...

מה יכול להפוך אותי לאינדיבידואל?

בנקודה הקודמת איבדתי את הצבעים, ששאני במבט מנותק על העולם אין צבעים. עכשיו החזרנו את הצבעים והשאלה חוזרת להיות אותה שאלה – לא הצלחתי לומר על האובייקט שהוא אינדיבידואל – כל הזמן הגעתי לאוניברסלי. האם אני יכול לומר על עצמי שאני אינידיבידואל? אולי באופן אינטואיטבי?

לאאא!

תמיד נגיע לאוניברסליות.

איך עושים את זה? נראה בהמשך, אבל קודם חשוב לומר שלדבר הזה יש השלכות עצומות על תחומים רבים – סוציולוגיה וכו'.

תשוקה היא כמו ודאות חושים. מה מאפיין תשוקה? היא הדבר הכי ראשוני שמאפיין אותנו (כבני אדם?). נניח שאני מגדיר את עצמי מעל ומעבר לכל המושגים באמצעות תשוקה. מהי תשוקה? (תשובות קצת חלשות בכיתה! שוקולד, לישון...) אני מוגדר על ידי הרצון שלי למשהו שנמצא מחוץ לי, הרצון שלי לצרוך אובייקט. יוצא שמה שמגדיר אותי כאינדיווידואל הוא משהו אחר שאני רוצה, משתוקק אליו. יוצא משהו סתירתי – אם אני כל הזמן רוצה לצרוך זה דורש כל הזמן משהו חדש, אז האינדיבידואליות שכל כך ניסיתי לשמור עליה מגיעה שוב לאוניברליות.

דוגמא של קיריקור: נירון קיסר שרף את רומא. למה? כי נמאס לו. זה היה אדם שיכל לעשות על מה שהוא רוצה. הוא מימש את כל התשוקות שלו ונהיה לו ממש משעמם. הוא נהיה עבד לתשוקה שלו! בתשוקה יש משהו שההגשמה שלה גורמת דווקא לאובדן הזהות העצמי (מרקס קרה את זה). אנחנו לא יכולים להגדיר אינדיווידואליות בעזרת צריכה! קירקיגור מתאר את נירון (פרדיגמה ליכולת למלא את כל התשוקות) כאבוד (?).

...

אין לי בכלל אני בלי להניח אני אחר שרואה בי אני. האם כאן זה נגמר? כאן זה מתחיל. בסופו של דבר אין אינדיבידואליות כמו שאנחנו חושבים. כל המאה העשרים – מות הסובייקט וזה קשורים לרעיון הזה.

אין פה מעבר הכרחי – אם אני נישאר בעניין של סובייקטים ותשוקה ... הוא רוצה הכרה ממך שאתה סובייקט ואתה רוצה הרכרה מנו שאתה סובייקט. היכולת לסכן את החיים מראה שאנחנו לא רק אובייקטים. בלי ההכרה לא יהיה בכלל סובייקט, לא תהיה אינדיווידואליות. פה המאבק הוא לא על תשוקה, אלא על הכרה. השאלה – איך אני גורם לאחר להכיר בי כסובייקט (לעהכירבי כאובייקט זה קל, הוא יכול להשתמש בי). במובן הזה העבד הרבה יותר חופשי מהאדון.

המהלך (כדאי לקרוא תחת ההבניה הזאת):

תשוקה (לא מספיקה, שוללים אותה) --> (הרצון להכרה) --> מאבק לחיים ומוות(כל סובייקט רוצה הרכה) --> המעבר מאדון לעבד.

למידה באינטראקציה - שיעור 11

השלמנו טבלה על דף.

למידה באינטראקציה - שיעור 11

השלמנו טבלה על דף.

למידה באינטראקציה - שיעור 11

השלמנו טבלה על דף.

ויסות עצמי - שיעור 11: ADHD המשך

שיעור 11 – 1.1.2013!

המשך ADHD

לADHD יש המון תסמונות ותופעות עם קומורבידיות:

• קשיים משפחתיים, אקדמיים, חברתיים, התנהגותיים
• הפרעות בשינה
• הפרעות מצב רוח
• הפרעות שימוש בחומרים
• עד כדי כך שיש אמירה שADHD היא הפרעה קומורבידית.

לא לגמרי ברור מה זה קומורביודיות. אינטואטיבית ההנחה היא שיש גורם סיכון משותף לADHD ולעוד הפרעות, אבל יש גם אפשרויות אחרות: שאדה"ד גורם להפרעה אחרת או להפך, או שיש הפרעה שלישית שגורמת לשניהן, או שאין קשר אבל הן נוטות להופיע יחד (למשל, אם לאדם יש נטיה מוקדמת לפתח הפרעות, כמו נטיה מוקדמת לפתח אלרגיות [לדברים שונים לחלוטין!]. יתכן גם שיש תתי קבוצות בתוך ADHD – כאשר לחמורות יותר יש יותר קומורבידיות.

הפרעות למידה LD

יש די הרבה חפיפה בין ADHD והפרעות למידה: הפרעות קריאה, הפרעות מתמטיקה. אלו הפרעות נוירו-קוגניטיביות. זה הופך את הדיאגנוזה של ADHD לקשה, כי זו הפרעה עמומה, עכורה. נוסף לכל גם הפרעות למידה קשה לאבחן, וכן: הפרעת קשב היא תמיד חלק מהפרעת למידה.

הקומורבידיות מעלה שאלות:

• אולי הסבל כתוצאה מהפרעת למידה יוצר תסכול, התנהגות של הפרעה וחוסר קשב (לכל הפחות חוסר קשב)
• אופציה אחרת: ADHD מפריע ללמוד ומייצר הפרעת למידה
• אופציה שלישית: יש תת קבוצה של ילדים עם הפרעות למידה ובנוסף גם ADHD, וכשזה קורה נוצרת תמונת סימפטומים יותר חמורה עם השלכות יותר קשות עבור הילד.

צורה אחת לחפש תת קבוצה כזאת היא מחקר שבדקה מבחנים נוירופסיכולוגיים לשתי קבוצות:

• ADHD – הם השיגו תוצאות די גרועות
• ADHD + הפרעות קריאה - הם הצליחו הרבה פחות

מחקר מוזר, למה אין קבוצה עם הפרעות קריאה לבד?

יש עוד מחקרים שבודקים את שתי ההפרעות האלה ומוצאום דפוסים דומים:

• יכולת זיכרון – מצאו שכאשר יש יותר הפרעות היכולת יותר נמוכה (מי היה מאמין?)
• יש גם מחקרים שלא מצאו ליקויים נוירו-קוגניטיביים על ילדים עם הסוג המשולב
• כל המחקרים הם על בנים בגילאי בית הספר, כך שחסרה המון אינפורמציה
• הממצאים האלה מעניינים בעצמם כי הם רומזים על כל מיני כיווני מחקר, אבל אם רוצים ליישם אותן זה בעייתי.

--פרזנטציה של טל, טל ועוד מישהו.

פסיכותרפיה - שיעור 10: ברית טיפולית

שיעור 10 – 25.12.2012

פרזנטציה.

מה מצאו במטא – אנליזה?

מתאם של 0.22 בין ברית טיפולית ותוצאות הטיפול (מסביר כ5% מהשונות). מחקרים אחרים אומרים שזה אולי 0.27. יש בעיה – זה מתאם, לא סיבתיות. ייתכן שהסיבתיות הפוכה, או שיש גורם שלישי. כל המחקרים מתייחסים לברית הטיפולית כממתן ולא כמתווך. זה מנבא תוצאות באיזשהוא שלב. במעבדה של יונתן בדקו את זה יותר לעומק – מדדו את הברית הטיפולית לפני הטיפול ולפני ואחרי כל פגישה. הם גילו דפוס מאד מעניין שלא נראה קודם – מצאו שבמהלך 7-8 פגישות ראשוניו יש ירידה בין פגישות ועליה בתוך הפגישה, כאשר בסה"כ יש עליה וכן יש התייצבות מסויימת בסוף.

יותר סביר להניח (ויש גם הוכחות לכך) שמי שמשתפר בטיפול הברית הטיפולית מתחזקת.

כן בדקו גישה במנבא, וגם דיאגנוזה, אבל לא מצאו שונות. אז אין מה לנבא אם אין שונות.

-אני ממש מרחפת, להשלים את כל השיעור-

עולה השאלה באיזה מדד להשתמש – מטפל? מטופל? מעריך חיצוני? נראה שהדרך הכי טובה להגיע למהימנות היא שימוש במעריך חיצוני (למטפל יש אגו, למטופל יש דיסוננס קוגניטיבי + רצון לרצות את המטפל). מצד שני עולה השאלה איך מעריך חיצוני יכול לחוש את הברית. זה יכול להיות לטובה, הריחוק הזה, אבל גם לרעה.

מחקר שמראה שמטופלים שקיבלו את מה שהם רצו (מבין טיפול דינאמי / תרופתי) הראו עליה בברית הטיפולית, את מה שהם לא רצו – לא היה שינוי (מעניין – יש רמה די גבוהה של ברית טיפולית באינטייק. מדובר בציפיה! יש כאן עניין של נבואה שמגשימה את עצמה). ואלו שקיבלו פלסבו – קיבלו ירידה.

כמעטט כל המחקרים נעשו מראים ששינוי בתסמינים מנבא את הברית ולא להפך, (יש גם את הכיוון ההפוך אבל זה מיעוט). 

ויסות עצמי - שיעור 10 - ADHD

שיעור 10 – 25.12.2012 – ADHD

תפקוד נוירופסיכולוגי בקרב אנשים עם ADHD

כנראה שכולנו שמענו דברים שנויים במחלוקת בקשר לADHD. אנחנו נדבר על סיקור של תפקודים נוירופסיכולוייים שבמרכזם עומדים תפקודים אקסקיוטיביים. ננסה למצוא את הפערים במחקר.

אנחנו יודעים על ADHD בעיקר בגילאי בית הספר, אבל ההנחה היא שזאת הפרעה שיוצרת חוסר תפקוד בתחומים מרכזיים בחיים – לימודים, עבודה ואף יחסים אנושיים. החנה היא שיש מאפיינים נויורולוגיים משותפים. לא ידוע מה הגורם לADHD – יש השערות רבות. נמצא קשר משפחתי, כנראה שיש גורם גנטי. יש מחקר שמראה שונויות מסויימות בפציינטים עם ADHD. יש קומורבידיות רבה עם הפרעות שונות – בעיות התנהגות, דיכאון, טיקים, חוסר שינה וקשיי למידה. יש ויכוח על הקשר בינהם.

3 סוגים של סימפטומים:

1. inattentive – רואים שזאת הגדרה שמאד מכוונת לילדים (“לא מצליח להתרכז בבית ספר או במשחק").

ליאת אומרת שכל מי שמכיר את ההפרעה חושד שילדיו בגיל 3-4 הם היפראקטיביים. ככה ילדים מתנהגים! השאלה היא אם ההתנהגות הזאת מפריעה להם בתפקוד.

קשה לאבחן – מסתמכים על שאלונים למורים ולהורים שהם בד"כ מוטים, כי מדובר בילד קשה. (הרבה ילדים קשים מאובחנים עם ADHD למרות שאין להם). לכן משתמשים בשאלונים רק בדרך לברור את הילדים ואז מאבחנים בדרכים אחרות.

מודלים של ADHD:

כשהמחקר על ההפרעה התחיל הפוקוס היה על היפראקטיביות ואימפולסיביות. היום זה שונה ומסתכלים יותר על החלק של להיות לא קשובים, וזה יותר קשור לויסות עצמי – תפקודים אקסקיוטיביים שלא עובדים, משהו בקורטקס הפרה פרונטלי. כאן יש בעיה – אין הגדרה מוסכמת למהם תפקודים אקסקיוטיביים (חיפשו ומצאו 33 הגדרות שונות...).

...

מאד קשה לאבחן ילדים עם ADHD לפני גיל בית הספר. הסיבה היא שההתנהגות של ילדים עם ובלי ההפרעה מאד דומה. המאפיין שנמצא במבחין הוא הסחת דעת בקלות על ידי גירויים חיצוניים. יותר קל להבחין בחלק לש היפראקטיביות ואימפולסיביות – רואים מי הילדים הלא מתפקדים, שיוצאים לגמרי משליטה.את הinattentiveness יותר קשה לאבחן מהסיבה הזאת.

יש מאפיינים ספציפיים לילדים עם ADHDבגילאי הגן, אבל יש בעייתיותי עם רשימת הסימפטומים כי מדובר בסימפטומים שמאפיינים ילדים עם מגוון רחב מאד של הפרעות פסיכיאטריות. ביירון מציעה שהאבחנה היא תגובה לטיפול תרופתי. אבל זה משונה, כי נראה שלכולם זה עוזר (אנשים בלי ADHD משתמשים בריטלין לשיפור ריכוז [במתא"ם נגיד...]).

מחקרים על ילדים בגילאי 6-12

הגרעין הקשה של מחקר על ADHD. זו התקופה בה על הילד להיות בעל מספיק יכולת ויסות עצמי כדי לתפקד במסגרת בית ספרית. לא לכולם יש יכולת כזאת. לפני גיל 6-7 יכולות ויסות עצמית עדין אינן יציבות (והציפיות בהתאם).

זיידמן מצא מעל 100 מחקרים שמצאו הבדלים בתפקודים אקסקיוטיביים (לא רק אינהיביציה) בין ילדים עם ובלי ADHD. מצד שני, גדלי האפקט היו די קטנים. בנוסף, יש מחקרים שלא חזרו על הממצאים – מצאו שאין הבדל כזה או שיש הבדל רק בהיבטים ספציפיים של תפקודים אקסקיוטיביים.

מטלת סטרופ – מוצאים הבדלים.

כל המחקרים הנ"ל (כמעט, חוץ מזיידמן) נעשו רק על בנים.