שיעור
10 –
25.12.2012
פרזנטציה.
מה מצאו במטא –
אנליזה?
מתאם של 0.22
בין ברית טיפולית
ותוצאות הטיפול (מסביר
כ5% מהשונות).
מחקרים אחרים
אומרים שזה אולי 0.27. יש
בעיה – זה מתאם, לא
סיבתיות. ייתכן
שהסיבתיות הפוכה, או
שיש גורם שלישי. כל
המחקרים מתייחסים לברית הטיפולית כממתן
ולא כמתווך. זה
מנבא תוצאות באיזשהוא שלב.
במעבדה של יונתן
בדקו את זה יותר לעומק – מדדו את הברית
הטיפולית לפני הטיפול ולפני ואחרי כל
פגישה. הם
גילו דפוס מאד מעניין שלא נראה קודם –
מצאו שבמהלך 7-8 פגישות
ראשוניו יש ירידה בין פגישות ועליה בתוך
הפגישה, כאשר
בסה"כ
יש עליה וכן יש התייצבות מסויימת בסוף.
יותר סביר להניח (ויש
גם הוכחות לכך) שמי
שמשתפר בטיפול הברית הטיפולית מתחזקת.
כן בדקו גישה במנבא,
וגם דיאגנוזה,
אבל לא מצאו שונות.
אז אין מה לנבא אם
אין שונות.
-אני
ממש מרחפת, להשלים
את כל השיעור-
עולה השאלה באיזה מדד
להשתמש – מטפל? מטופל?
מעריך חיצוני?
נראה שהדרך הכי
טובה להגיע למהימנות היא שימוש במעריך
חיצוני (למטפל
יש אגו, למטופל
יש דיסוננס קוגניטיבי +
רצון לרצות את
המטפל). מצד
שני עולה השאלה איך מעריך חיצוני יכול
לחוש את הברית. זה
יכול להיות לטובה, הריחוק
הזה, אבל
גם לרעה.
מחקר שמראה שמטופלים
שקיבלו את מה שהם רצו (מבין
טיפול דינאמי / תרופתי)
הראו עליה בברית
הטיפולית, את
מה שהם לא רצו – לא היה שינוי (מעניין
– יש רמה די גבוהה של ברית טיפולית
באינטייק. מדובר
בציפיה! יש
כאן עניין של נבואה שמגשימה את עצמה).
ואלו שקיבלו פלסבו
– קיבלו ירידה.
כמעטט כל המחקרים נעשו
מראים ששינוי בתסמינים מנבא את הברית ולא
להפך, (יש
גם את הכיוון ההפוך אבל זה מיעוט).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה