מגדר וחברה - שיעור 4

• תיאוריה קווירית
• באטלר
• דומה ושונה בין doing gender ובאטלר.

דוגמאות על טרנסג'נדרים:

• באיראן עדיף להיות טרנסג'נדר מאשר הומו – יש קליניקות שמנתחות גברים במימון המדינה– העיקר שלא יהיו הומואים. יש לה סרט דוקומנטרי שמנתח את זה (אולי בשם להיות כמו כולם, היה בערוץ 8).
• במלזיה גברים טרנסג'נדרים נאבקים על הזכות ללבוש שמלות (שני הנקודות האחרונות – הקשר בין מדינה ומיניות).

כשבוחנים נושא כזה חשוב לבדוק את ההקשר – החוקי, הפרופסיונלי, השיח סביב זה (למשל, השיח הפסיכולוגי, שהוא דומיננטי מאד בכל הנושא הזה), היבטים פילוסופיים וסוציולוגיים.

התיאוריה הקווירית:

משמעות מילולית: לשבש, לקלקל, להרוס, מפתיע, לא צפוי, חריג, מוזר, מופרע.

שפע משמעויות שקשורות בהגדרת הנורמטיבי והלא נורמטיבי.

(העניין של התיאוריה לעיסוק במגדר היא שאפשר ללמוד הרבה על הנושא דרך הגבולות).

זה היה מושג בעל קונוטציה שלילית שנים רבות ואז עשה היפוך – וזו תנועת הגאווה. קוויר הפך לקטגוריה לגיטימית בעיני קבוצה פוליטית – אקדמית. הרבה מהשבירה של הגבולות בין מין, מגדר ומיניות באה מהקבוצה הזאת.

התיאוריה הקווירית מתמקדת בשאלה של מיניות, בהנחה שזו מרכזית להבנת תופעות שונות: פוליטיות וחברתיות. שואים על התהליכים באמצעותם מתהווה ומופרת זהות מינית, שאלות של חתרנות ומאבק נגד הסדר החברתי, והפרקטיקות דרכן ההפרה של הסדר הנורמטיבי מתרחשת, שואלים על האופציה לסדוק, לשנות את הסדר החברתי. התיאוריה שואלת גם מעבר למיניות – על התגבשות של קטגוריות, הסיבות להתגבשות, מה הן משרתות בסדר החברתי. גם פוקו (שהיה בעצמו הומוסקסואל וסאדו-מאזוכיסט מוצהר) תרם הרבה לתיאוריה (באטלר, לסבית מוצהרת, משתמשת בו הרבה). הרעיון הוא שימוש בחריג ובסוטה לבחינה של הסדר החברתי.

אחת הטענות המרכזיות היא שהתשוקה המינית יכולה להיות מנותקת גם ממין וגם ממגדר ( היא לא ביולוגית ולא חברתית). הפירוק של קשרים שנלקחים כמובן מאיליו הוא חלק מתיאוריה ביקורתית.

בחברה הישראלית העירעורים האלה לא מתקבלים טוב. השאלה של ניפוץ הקשרים היא גם שאלה אקדמית ממדרגה ראשונה, והיא שאלה של תיאוריה ביקורתית. פמיניזם הוא מיסודות גוף ידע ביקורתית, כי מיסודו הוא התחיל לשאול על תופעות שנחשבות מובנות מאיליהן (מין, מגדר, מיניות, אימהות...) - זה היסוד של צמיחת הפמיניזם. (למשל – וולסטונקראפט ששואלת על הקשר בין ידע ומגדר).

התיאוריה שואלת איך נוצר הסימון הקטגוריאלי, מערערת או מאתגרת את הדיכוטומיה או הבינאריות הקטגוריאלית ואת הגבולות הלכאורה ברורים של הקטגוריות.

באטלר:

מושגי יסוד / מילות מפתח (דרכם נבין את התיאוריה)-

• שפה, זהות - באטלר היא פילוסופית חברתית (ולא סוציולוגית) הניתוח שלה מתחיל מניתוח של השפה. היא אומרת שהשפה היא מדיום של כח שמכונן קטגוריה. קטגוריה ממוסדת נוצרת דרך הכח שיש בשפה, שגם מגדיר את תנאי ההשתייכות לקטגוריה. בשפה יש שיפוט ערכי – היא מייצרת ערכים והירארכיות. היא מסמנת גבולות. “משמעות נוצרת דרך השפה". הפעילות הלשונית שלנו (דיבור ומחשבה, אין הבדל בינהן) חוזרת על המשמעויות החברתיות ומכוננת אותן כל הזמן מחדש. יותר מזה, הפעילות הלשונית מכוננת את הזהות העצמית. לפי באטלר אין זהות מעבר לפעולה (במובן זה היא דומה לdoing gender) הפעולה אצלה, במקרה הזה, היא קטגוריות לשוניות. הפעולה הלשונית יוצרת מציאות. לפי באטלר אין גרעין של זהות מגדרית או מינית שקודם למחשבה שלנו. {כל התיאוריה הפוסט-סטרוקטורלית מפרקת את מושג הזהות. אין זהות מעבר לפעולות ולשפה. זה לא סותר את זה שיש לנו חוויה של 'אני', זאת לא השאלה. השאלה היא מה המקור של הזהות הזאת שנחווית. בהקשר של התיאוריות הפוסט סטרוקטורלית הזהות היא חלק בלתי נפרד מהחברתיות שלנו. קשה לנו לחשוב על עצמינו בכך שהזהות שלנו לא קודמת לעולה ולמחשבה שלנו. הקיוןם החברתי והזהות קיימים יחד ומיוצרים לפי עקרונות נורמטיביים.
• מלנכוליה - כותבים הרבה על המלנכוליה והקשר שלה לאיסור המוקדם על ההומוסקסואליות. (מוקדם – מתינוקיות). זה משאיר משקל של חסר. הפנמה של אובדן.
• סדקים, שינוי דרך השפה – נשאלת השאלת איך קורים שינויים. השפה רפטטיבית, אבל קיימים סדקים. החזרתיות לעולם לא יכולה לשכפל את עצמה. תמיד צריך לחשוב על הפעולה החברתית כמייצרת בקעים או סדקים מאד קטנים שמשם נוצר השינוי החברתי. [יש תביעה של נשים אורתודוקסיות לשינוי המקום שלהן בסדר החברתי הממוגדר. הן לא רוצות להיות מופקעות מידע. מאיפה השינוי הזה נוצר? גם בחברה הפלסיטינית / ערבית ישראלית יש שינויים קטנים, דרך סדקים]. בסדקים האלה יש תמיד חריגה או חתרנות, והם תמיד קיימים. [גם את המחאה החברתית אפשר להסביר דרך סדקים – חריגות קטנטנות שאפשר להיכנס לתוכן. כשהן מצטרפות הן הופכות לכח]. הופעות הדראג הן סוג של אתגור קטגוריות (היא ממליצה ללכת). הן הביאו, לאט לאט, לשינוי גדול. האתגור, הסדק יכול לבוא מעצם החזרתיות, שהיא לא מושלמת, וכאן מופיע הסדק.
• מין, מגדר ומיניות – יש דטרמניזם חברתי, הבניה חברתית מאד חזקה שלא מאפשרת לנו לחרוג. היא שואלת על איך אנחנו מייצרים את הזהות שלנו כל הזמן דרך עשיה, בכל היא מאד דומה לdoing genderת מערערת על הקשר בין מין מגדר ומיניות, ועל הקטגוריות עצמן – בעיניה הן גמישות ונזילות. מגדר הוא לא תכונה של האדם. זו קטגוריה שאנחנו משוייכים אליה, אבל זה לא אפיון שלנו. זה לא אנחנו, זה מה שהחברה משייכת אותנו אליו. זה לא מי שאנחנו, זה מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו עושים קשור בדטרמיניזם או הבניה חברתית. כיוון שכולנו perform מגדר השאלה היא איך אנחנו עושים את זה, מהן הפרקטיקות באמצעותן עושים מגדר.
• agency והבניה חברתית- agent- אדם שפועל על המציאות בדרך של הבניה חברתית. היא נותנת המון מקום לפרודיה, לבדיחה, לחקיינות, למציאות שנותנים לה משמעות אחרת מבחינה ביצועית. (מה עושה פרודיה? היא לוקחת את המושג... משהו פוליטי. היא מדגישה את המובן מאיליו ואנחנו פתאום מבינים כמה זה מצחיק). למשל, גבר שמשחק אישה מקצין תכונות שנחשבות נשיות תקינות ודרך זה הופכים את ההבניה החברתית ללא שקופה.

השוואה בין doing gender ובאטלר:

שונה -

• בdg יחידת הניתוח היא שתיים – אינטראקציה, ומהבחינה הזאת חסר להם את האדם לבד, דבר שבאטלר משלימה עם הפרפורמטיביות והחזרתיות.
• Dg לא מפרקים שום דבר. הם מתחילים מהנחה שיש שני קטגוריות ושואלים איך הקטגוריות reproduced.
• Dg לא מדברים על הסדקים, פוטנציאל של הפרה ושינוי.
• Dg מקבעים את הקטגוריות, אצל באטלר יש נזילות של הקטגוריות.

המשותף -

• שניהם מדברים על פרקטיקות – בdg פרקטיקות שמייצרות קטגוריות ואצל באטלר זהות (ההפך?). בשניהם הדברים נוצרים על ידי עבודה, doing. ההבניה הזאת מתמשכת לאורך כל החיים – יש עשייה מתמדת.

Doing gender	באטלר
פרקטיקות הסכמה עם אחרים לגבי המגדר של עצמי. זה מתחזק את הסדר החברתי כל הזמן. מתעלמים מההקשר ההיסטורי, הפוליטי והחברתי.
אינטראקציה	ביצוע
ביצוע כמכנון זהות	ביצוע כמכונן קטגוריה
לא מניחים תופעות תשתית של עומק זהותי.	השפה בונה משמעות
שינוי מוסדי ברמה המקרו חברתית	מתעניינת באיך מופר המובן מאיליו
לא מטפלים במין – מניחים שיש מין ויש מגדר. גם לא עוסקים במיניות (באטלר מטפלת במיניות – היא מתחילה מהתיאוריה הקווירית, שאלת ההפרה, החציה).	קטגורית המין ממוגדרת מלכתחילה. הפרפורם של המגדר מייצר את הקטגוריה של מין. אין שום תלות בין מין למגדר. עצם עשיית המגדר מייחסת את המין הנקבי לקטגוריה של המגדר. למין אין משמעות עד שמקנים לו משמעות ומקנים לו משמעות בהתאם לקטגוריה.
	המטרה היא פוליטית מכוונת – לשכנע שמין ומיניות הן קטגוריות ממוגדרות.
הבניה נורמטיבית	הבניה דיסקורסיבית (שנוצרת דרך השפה)

מחמוד- לשים לב איך היא מתווכחת עם התיאוריה הליברלית שנוצרת על ידי םרידן וולסטונקרפט. מחמוד בעצם יוצאת כנגד החשיבה המערבית הליברלית, ואז אפשר לראות את החשיבה המערבית הליברלית דרך פרידן וולסטונקרפט. מבחינת זמן תיאורטי הן קודם. מחמוד מערערת על החשיבה הליברלית בהקשר של מדינות שהתיאוריה לא מתאימה להן.

פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות, שיעור 3

שיעור 3 – 06.11.2012

קזדין, חוקר ידוע בתחום הטיפול בילדים. רקע התנהגותי. עשה רבה מחקר שיטתי על טיפול בילדים. כמעט לא עשה RCT, דבר שמקל עליו לבקר את השיטה. (מחקר לדוגמא שהוא עשה – שיטה בה ההורה נותן מדבקה על כל התנהגות טובה, האם העובדה שהילד מקשט / לא מקשט את הלוח משנה את המוטיבציה של הילד). הוא חוקר דברים שאפשר לכמת ולמדוד בקלות.

קזדין אומר שיש הרבה מחקרים על האם טיפול עובד ופחות מחקרים שבוחנים את המנגנון. מדוע זה כך?

צריך לחלק בין שני סוגים של מנגנונים בהקשר הזה: המנגנון של ההתערבות והמנגנון של המטופל שמשתנה. למשל, בחשיפה החשיפה אינה מנגנון של שינוי, היא פעולה שמטרתה לחול שינוי, השאלה היא מה המכניזם שמחולל שינוי בעקבות החשיפה.

מדברים על גורם ממתן – למשל], טיפול שמשפיע שונה על גברים ונשים, מגדר הוא גורם ממתן (נשמע כמו גורם שיש אינטראקציה כתלות בו).

המלצות למחקר – דוגמא של לוח נקודות לילד מופרע:

1. מתחילים בתיאוריה – איך הלוח משפיע? בהתאם לזה נדע מה לבדוק (למשל – את צבע הלוח? צבע החולצה של המנקד?)
2. מגדירים כמה מתווכים, לא רק אחד (למשל – ברית טיפולית, שינוי בקוגניציה...) *(על הפרכה)
3. ביסוס ציר זמן – קזדין מציע למדוד פעמים רבות (כמה דברים)
4. למדוד יותר ממתווך או מכניזם אחד
5. להשתמש בשיטות שמודדות מתווך או מכניזם
6. מחקר אחד לא מלמד דבר – יש להשתמש באשכול מחקרים כדי להסיק מסקנות (למשל – מחקר נטורליסטי, מתאמי והקצאה רנדומלית).
7. עוד משהו.

*הפרכה -

ניסוי של ג'ייסון. הרעיון הוא שאם רוצים לבדוק את הטענה אם א' אז ב' צריך לבדוק שני דברים:

• אם כאשר א' מתקיים ב' מתקיים
• אם כאשר ב' לא מתקיים א' לא מתקיים

כאשר מוכיחים משהו צריך לבדוק שאין הסברים אלטרנטיביים טובים יותר (לא ברור איך זה קשור). אם משווים בין טיפול דינאמי וסב"ט מניחים שהמתווכים הם בהתאמה יחסי אובייקט וקוגניציה. אבל במחקר צריך לבדוק את כל המערך – יחסי אובייקט גם בדינאמי וגם בסב"ט, וכנ"ל לגבי קוגניציות. (זה כדי לשלול הסברים חלופיים?).

איך עושים את זה?

• Process – מכניזם
• תוצאות
• הקשר בין המכניזם והתוצאות

יש כמעט שני מסלולים בהיסטוריה של מחקר על פסיכותרפיה -

1. ניסיון להבין את המכניזם או התהליכים. יודעים בד"כ שהטיפול עובד, לא מתייחסים לקשר בין הטיפול והתוצאות.
2. מסורת שניה – רוצים לדעת אם הטיפול עובד או לא, לא כל כך מתייחסים לתהליך.

קזדין – רוצה לבדוק את שניהם – התהליך, התוצאה והקשר בינהם.

את מה מודדים?

• המטופל - בעיקרון, הוא המוקד (...).
• המטפל (למשל – מהי ההשפעה של טיפול בטראומה על המטפל)
• הקשר בין מטפל ומטופל, הדיאדה (למשל – הברית הטיפולית. כמובן, יש פרספקטיבות של המטופל או המטופל ואף מבט חיצוני על הברית, אבל אין ברית עם אדם אחד).
• המדריך – אפשר לחקור מהי ההשפעה של המדריך על הטיפול. (רעיון למחקר – הקלטת ההדרכות ובדיקה האם מה שקרה בהדרכה משפיע על הטיפול עצמו, ואז אפשר לבדוק את הקשר בין הדרכה, טיפול ותוצאה. מן הסתם יש מודרכים שמשתמשים בהדרכה בדרגות שונות של גמישות. אפשר לבדוק האם רמת הגמישו בה המטפל עושה שימוש בהדרכה מנבאת את הצלחת הטיפול. בהתאם לתוצאות, אולי אפשר לפתח שיטה להגמשת השימוש בהדרכה. 3 קבוצות – תגידו בדיוק את מה שאני אומר, תתאימו למטופל ותגידו במילים שלכם (=תתאימו לעצמכם). ).
• הקשר בין המטפל והמדריך.

בעייתי לנסות ליישם תוצאות של מחקרים נטורליסטיים (מתאמיים) כי ייתכן שהגורם שלו מיוחס השינוי אינו הגורם אלא גורם שלישי שגורם לשניהם (למשל – מחקר שמראה שחשיפה של המטפל את עצמו מובילה לתוצאות חיוביות יותר, יתכן שלא זה הגורם אלא, למשל, משהו באישיות או בסגנון של מטפלים שנוטים לחשוף את עצמם).

מטא-אנליזה שיצאה לאחרונה הראתה, מעבר לסוגי טיפול שונים, שאין קשר בין הדבקות בשיטת הטיפול לתוצאות. הבעייתיות של המחקר היא בכך שלא שולטים על (משהו). למשל – טיפול בפאניקה – אחד הטיפולים היותר מובנים בסב"ט. הבעיה היא שברב המחקרים כבר לימדו את המטפלים לעבוד כמו שצריך (ואי אפשר להשמיט מטפל שלא עשה טיפול כמו שצריך, זה יטה את התוצאות) ולכן יש קיצוץ תחום, וכמעט בלתי אפשרי למצוא אפקט.

אספקטים של התהליך:

יש כל מיני דברים שאפשר למדוד. (במצגת).

בסיס תיאורטי -

אפשר לבוא מכל מיני גישות, ואפשרגם להיות א-תיאורטי (למשל – איך רמת הקול מנבאת את הצלחת הטיפול).

פרספקטיבות להערכה -

כשיש אי התאמה בין פרספקטיבות שונות (מטפל, מטופל, מדריך, צופה חיצוני) נוצרת שאלה מי צודק.

מעניין שיש הטיות שיטתיות בהתאם לסוג ההפרעה – למשל, בדיכאון המעריך החיצוני נוטה להעריך אפקט גדול יותר לטיפול מאשר המטופלף ובחרדה להיפך.

יחידה נמדדת -

מיקרו-תהליך:

• משפט
• שינוי נושא
• שינוי בכיוון השיחה (?)

מקרו-תהליך:

• מספר דקות
• אירוע, שלב בטיפול (למשל, חשיפה)
• דברים אחרים

סוגי מדדים -

• Q sort – קלפים שמתארים את הסשנים, והמטופל צריך למיין עד כמה זה מתאים ('המטפל היה חכם', 'המטפל נתן למטופל להביע את רגשותיו' וכו').
• קטגוריות שמיות (נומינליות)
• עוד משהו

איך מקבלים דאטא?

• עולות שאלות כמו איל הקלטה / מדידה משפיעות על הטיפול.
• בכל מדד עצמאי יש לבדוק -

--> מהימנות בין שופטים (איך עושים את זה? מראיינים את המטופל פעמיים או שמקליטים את הרעיון ונותנים לכמה מעריכים להעריך את ההקלטה. בכל אופציה יש בעיות. )

פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 4

שיעור 3 -06.11.2012

חוזר שוב על האבחנות אנליטי / סינטטי, אפריורי / פוסטריורי.

“כל מציאות יש לה סיבה" – איזה סוג משפט זה?

• יום: סינטטי (ולכן אפוסטריורי). אצל יום יש או אמיתות נצחיות (מתמטיקה, וזה אנליטי [ולכן אפריורי]) או משהו אחר [אולי, דברים שחולצו מניסיון] (וזה סינטטי ולכן אפוסטרירי).
• קאנט: סינטטי אפריורי. איך הוא מראה שיש קטגוריה כזאת? כל הסיפור עם 7+5=12. קאנט חושב שמתמטיקה זקוקה להסתכלות. קאנט אומר שבפילוסופיה מנתחים מושגים, ואילו במתמטיקה בונים אותם. לכן מתמטיקה היא לא אנליטית אלא סינטטית. איך בונים את המושגים? בהסתכלות (אינטואיציה) אמפירית או טהורה? טהורה, כי רק כך תיתכן כלליות. הבניה פירושה שהתחום שהמושגים נבנים בו (מתמטיקה) הוא סינטטי. החלק האפריורי הוא שהמושגים לא דורשים הסתכלות (?). [לפי לייבניץ וכל מיני אין הבדל מהותי בין מתמטיקה ופילוסופיה, שתיהם אנליטיים]. הכללים של הבניה הם שנותנים את החלק האפיריורי (כי הם לא חולצו למשל ממשולש ספיציפי. לכן זה כללי). מושג המספר או המשולש הם דוגמאות למושגים שצריכים בניה. “כל מצאיות יש לה סיבה" – לפי קאנט: סינטטי אפריורי. מתמטיקה אינה אינדוקציה ממושגים שנתקלנו בהם, לכן זה לא אפוסטריורי.

אסתטיקה טרנסצנדנטלית – חלל

• הסתכלות – שני סוגים:
  • חושנית – על אובייקט קיים שנמצא מולי, פסיבי. אנו מדמים מושגים כאילו הם מחוצה לנו, כפו את עצמם עלינו. [בזה מטפלת האסתטיקה הטרנסצנדנטלית].
  • טהורה (חלל, זמן)

• מושג – משהו כללי שחל על הרבה פרטים. שני סוגים:
  • ניסיוני – שולחן ספציפי (נשמע כמו פרוטוטיפ השולחן)
  • טהור – מושג

עמוד 44.

עזבתי, להשלים.

ויוסות עצמי - שיעור 3

שיעור 3 06.11.2012

---לוטמית ואני עושות פרזנטציה על ADHD ב25.1 יוהו!---

היום נלמד על התשתית הנוירולוגית של ויסות עצמי, דרך פגיעות בקורטקס הפרה פרונטלי.

נדבר על פונקציות ניהוליות (אקסקיוטיביות) – פונקציות שאמורות לווסת פעולות נמוכות יותר.

הרעיון הוא שכל פעולה יומיומית מיוצגת קוגניטיבית כתרשים או סכמה. (למשל – ליסוע באוטובוס, להתארגן לצאת מהבית). אלו פעולות שדרשו בהתחלה המון קשב והיום הם אוטומטיות, ושמורות בסכמה או script – סקריפט, סדרה של פעולות. הארגון הוא גם לםי רצף פעולות וגם באופן הירארכי – במשלב הנמוך יותר פעולות נמוכות, ובגבוה יותר – דברים כמו פתרון בעיות – מטא-תמה. המערכת המפקחת על הקשב מתערבת כשצריך בפעולות אוטומטיות – למשל: נוהגים באופן אוטומטי, כשמגיע הזמן לחנות, הsupervisory attentional system SAS (להלן: סא"ס) נכנס לפעולה וגורם להפניית יותר קשב לפעולה, לבחירת הסכמה המתאימה וכו'. זה ה"מפקח הראשי" הוא ברקע כל הזמן ונכנס לפעולה כשצריך – כלומר כשצריך יותר קשב, יותר ריכוז. זה כולל גם מקרים בהם צריך לעמוד בפני פיתוי, לקבל החלטה...

• contention scheduling - להפעיל סכמות לפי סדר מסויים (קודם גרביים, אח"כ נעליים).
• SAS – יותר גבוה. מייצרים סכמות חדשות. איטי, כשבודקים כמה זמן לוקח לאקטב פעולות חדשות רואים שזה לוקח הרבה הרבה יותר זמן מפעולות אוטומטיות. קשור לרעיון של רצון (will). בהמשך נדבר על מבנים פסיכואנליטיים מקבילים (אגו? סופר אגו?).

Action slips – סימן לכך שיש שני שלבים של עיבוד מידע והתחלת פעילות, אחד יותר אוטומטי מהשני. חלים כאשר, למשל, כל המערכת מרוכזת במשהו אחר והסכמה הלא נכונה מופעלת.

הקורטקס הפרה פרונטלי ותפקידו בויסות עצמי

(סרטון) הפתעה! פיניאס גייג'י, אהובינו משכבר הימים :)

אנחנונ מדברים על אזורים שמופעלים בזמן פעולת פונקציות מסויימות במח החברתי.(העצמי, איום חברתי, עוד שתי דברים).

MPFC – המקום של ה"קוגניציות החמות" – שליטה עצמית. לעומת זאת, החלקים הלטרליים קשורים לחלק היותר "קר" של ויסות עצמי – תכנון, למשל.

אפרקסיה – חוסר יכולת לייצר סדרה של פעולות למרות שיודעים מה רוצים לעשות, רוצים לעשות את זה והשרירים פועלים בסדר גמור. יכול להיות קשור לשפה, יכול להיות קשור לפנים (ואז אי אפשר ללקק שפתיים, למשל), יכול להיות אידיו-מוטורי – אי אפשר להחליט איזו פעולה לבצוע קודם (לשים גרביים או נעליים?), ויכול להיות קשור לשימוש במכשירים (לנסות לאכול עם מברשת שיניים). האנשים לגמרי מודעים לזה שמשהו לא בסדר, יודעים מה צריך לעשות ולא מצליחים לעשות את זה.

הדבר האחרון שקשור לויסות עצמי הוא הקורטקס הסינגולרי cingulate cortex), ACC ). קשור לקשב. יחסית עמוק בקורטקס ולכן ידוע פחות – לא יודעים דרך מחקר בלזיות אלא רק דרך מחקרי דימות מוחי.

פרזנטציה.

הנושא: מחקר של אנשים עם פגיעות פרונטליות לפני גיל 4.

נשאל את עצמינו למה לחקור פגיעות מח בגיל הילדות המוקדמת (האם זה יותר או פחות חמור מגיל מאוחר? מה לומדים מזה בקשר למתי הדברין מתפתחים? זה יכול ללמד אותנו על המכניזם של התפתחות הויסות העצמי).

מדברים על מצב שאנשים יודעים מה צריך לעשות, מה נכון לעשות אבל לא מצליחים לנהוג לפי זה כאשר יש פגיעות פרונטליות (דוגמא מזעזעת של אדם שרצח את אשתו ואימו ועוד כמה אנשים בטקסס, ומצאו אצלו פתק שאומר שהוא מרגיש שמשהו אצלו משובש ומבקש שיעשו נתיחה לאחר המות. מצאו אצלו גידול באזור האמיגדלה). עולה השאלה איך יכול להיות שהוא ידע שמשהו לא בסדר אבל לא יכל לפעול בהתאם ולבדוק את זה במקום לרצוח את כולם. זה בדיוק העניין. כאשר הפגיעה היא בשלב מוקדם יותר, אין גם את הידע של מה ראוי לעשות.

במאמר של קוק שקראנו לשיעור נאמר שויסות עצמי דורש התאמה למטרות פנימיות ול'כללי משחק' חיצוניים. כאשר הפגיעות הן בגיל מוקדם אין את שניהם, ובגיל מבוגר – יש כללי משחק אך לא הצלחה לפעול לפי מטרות פנימיות.

למידה באינטראקציה - שיעור 3

שיעור 3 – 06.11.2012

תנאים להיווצרות התניה -

1. הצמדה של גירוי לא מותנה לגירוי מותנה
2. חזרות
3. תלות – הגירוי הלא מותנה מנבא את הופעתו של הגירוי המותנה בצורה מוצלחת

נכון באופן דומה לגבי התניה אופרנטית.

(חיזוק – מגביר תדירות של התנהגות, עונש – מפחית את תדירות ההתנהגות, חיובי – לתת משהו, שלילי – לקחת).

• סליגמן, חוסר אונים נלמד (הוא האיש של פסיכולוגיה חיובית, יש לו חיוך חמוד).
• סרטון של סקינר מדבר על schedules of reinforcement ועל זה שאין לנו רצון חופשי, זו פיקציה שאפשר להחזיק כל עוד לא ביררנו לחלוטין את המערכת הסיבתית של התגמולים והעונשים. דטרמינזם. (דוגמא של מהמרים כפייתיים באנליוגיה ליונים שאולפו להתנהג בצורה מסויימת כדי לקבל אוכל).
• סרטון של סקינר על חינוך – the teaching machine. משעשע לחלוטין. סקינר אומר שלמשוב המיידי יש שני יתרונות עיקריים על פני הוראה פרונטלית: דבר ראשון, לומדים מהר מה נכון ומה לא (הצמדה בזמן – ביהביוריזם), ודבר שני – אפקט על מוטיבציה – חוסכים את הסטרס שבחוסר הוודאות אם הצלחתי או לא.

הגישה החברתית ללמידה – אלברט בנדורה

לא חייבים ללמוד דרך התנסות אישית, יש דרכים אחרות ללמוד דרך צפיה, חיקוי ומודלינג. בנדורה היה ביהביוריסט במקור וכאן הוא מתרחק מרעיונות ביהביוריסטיים. הוא בעצם אומר שיש כאו מרכיב קוגניטיבי – למידה ללא התניה, דרךצפיה בלבד.

הדברים שבנדורה בודק:

1. אישיות (נטיה לאגרסיביות)
2. תיאוריית הקתרזיס (פרויד וממשיכיו – צפיה בהתנהגות אלימה אמורה להפחית התנהגות אגרסיבית).
3. מידת המציאותיות של המודל (אמיתי / סרט / סרט מצוייר)
4. מין המודל, מין הילד
5. האם צריך לתת חיזוק או עונש למודל כדי שתהיה למידה.

בנדורה אומר שכדי לבדוק אם יש למידה צריך ליצור תנאים בהם הילד יוכל לבטא את ההתנהגות (חוסר בהשגחת מבוגרים + תסכול).

לקרוא את המחקר של Zajone על הקלה חברתית. לא חייבים לקרוא תוצאות – מה שחשוב זו החשיבה – מה הוא רוצה לדעת? איך הוא חוקר את זה?

מגדר וחברה - שיעור 3

היום נעשה פרובלמטיזציה לקשר בין המושגים משיעור שעבר – מין, מגדר ומיניות.

גרוס משתמש בבאטלר במאמר ולוקח אותה להקשר משפטי.

נסיים בהשוואה בין doing gender ובאטלר.

--מבקשת להביא דוגמאות ולהעלות דברים מעניינים למודל.

השאלות שקשורות למין, מגדר ומיניות:

פירוק ראשון – מין ומגדר. ההנחה היא שההבדלים גבריים / נשיים הם מאפיינים של גבר ואישה מתוקף הטבע (הוא גברי, היא נשית), והשימוש בתארים האלה דרך השפה ממשיך לבנות את הקטגוריות האלה. יש הנחה שמין ומגדר נתונים / דיכוטומיים. יש הנחה שזכר הופך לגבר ונקבה לאישה. השאלה המהותית היא פה האם הביולוגי מכתיב את ההבדל. האם אפשר להסתמך על ההבדל האנטומי-ביולוגי להגדרת מגדר. הקושי פה הוא שזה נראה טבעי ומובן מאיליו, שהחברתי נובע מהאנטומי והוא חד משמעי.

אחת השאלות המעניינות בהקשר הזה היא למה זה ככה, והתשובה היא כי זה יעיל לסדר החברתי. הדיכוטומיה הזאת מתאימה לחשיבה הדרמיניסטית, לסדר הבינארי. אחת הטענות היא שהחברתי בונה את הביולוגי. זוהי הטענה שפרסמה את באטלר, שטוענת שהשיח על החברתי בונה את הקטגוריות הביולוגיות. זה משהו שלאנשים מאד קשה לקבל, בעיקר בחברות שיש בהן קודקס (דתי, למשל...) וההיפוך הזה מערער על הסדר (האלוהי).

יש פה ערעור של המובן מאיליו – מה טבעי ומה חברתי, והטענה שהמין הוא תוצר היסטורי תרבותי, כלומר החברה האנושית בונה את מושג המין, כלומר המין אינו אובייטקטיבי, אינו אוניברסלי ואינו מאורגן בהכרח כדואליזם. בניסוח אחר, ההבדל הביולוגי זכר / נקבה הוא פרי של תהליכי ברירה תרבותיים חברתיים, הוא לא סטטי ולא בהכרח מאורגן כדואליזם. האמירה הזאת היא מהפכנית.

אחת הסוגיות המעניינות היא של passing – כלומר מעבר מקטגוריה אחת לשניה. המעבר שהכי קל לעשות היום הוא ממגדר למגדר (יותר קשה: גיל, גזע). זו הסוגיה בה עוסקת הדוגמא הפותחת את doing gender. מכאן רואים שהמגדר אינו רק מתאר אלא גם יוצר, הוא לא סטטי.

פירוק שני – הזיקה בין מגדר למיניות (באטלר). באטלר מפרקת (עושה דקונסטרוקציה) מין-מיניות וגם מגדר-מיניות. קשור לשאלת ההומוסקסואליות – למה התנהגות מינית של אדם משייכת אותו לקטגוריה. אנחנו יועים שגברים ונשים יכולים להיות עם משיכות מיניות מעורבות, סותרות ומשתנות. יש כאן פרימה של הקשר בין מיניות ומגדר כי מגדר איננו מכתיב משיכה מינית למין הנגדי.

חשוב לזכור שבמחקר החריגה מהקטגוריה מהווה לחוקר... (תמר מביאה דוגמאות כדי להראות לנו כמה זה מבלבל אותנו: בחורה לסבית שהיתה לה חברה והפכה לגבר ונשארה לסבית. בלבול בכיתה. הכוונה שהיא עדיין היא נמשכת לנשים. סובייקטיבית היא גבר, אנטומית היא גבר-אישה כי היא לא ניתחה הכל. החברה שלה היתה אישה ונשארה אישה עם אוריינטציה לסבית). המטרה היא להראות שהקשרים האלה מאד מובנים, מאד פוליטיים (מאד משתנה ממקום למקום, מתרבות לתרבות).

Doing gender:

המאמר מדבר על איך הדיכוטומיה המגדרית ממשיכה להתקיים. הם מסבירים את השעתוק – שחזור של הקטגוריות דרך פרקטיקות התנהגותיות שמוגדרות כנכונות לכל אחד מהמגדרים. הפרה של הפרקטיקות ההתנהגותיות מוענשת. הפרקטיקות הופכות לחלק בלתי נפרד מהגוף – אי אפשר להבדיל בין הפרקטיקות שלי כאישה לבין היותי אישה. הטענה היא שבתהליך הסוציאליזציה אנחנו לומדים מה נכון ומה לא נכון למגדר שלנו (למשל – ישיבה מסויימת לאישה). המסר הוא שיש לכל מגדר התנהגויות מקובלות ולא מקובלות שמועברות בתהליך הסוציואליזציה ואם לא נוהגים לפיהם אנחנו מקבלים משוב שלילי / תגמות שלילי מהחברה (ולהפך). החידוש הענקי הוא שאשה / גבר נוצרים דרך פרקטיקה.

מגדר (לפי הכותבים) אינו זהות אלא משהו שנוצר דרך עשיה, doing, הם פוסט מודרניסטים – אין זהות, אתה מה שאתה עושה. המושג התיאורטי של זהות הוא סה"כ הפרקטיקות שנוקטים בעולם. הם מתעניינים באיך הסדר החברתי משתחזר. טוענים שהעשיה החברתית מתאימה את החברתי לטבעי, ושדרך העשיה הזאת הסדר הפטריאכלי מחוזק. בעתם התנהגות אנחנו מחזקים את יחסי הכח. לפי פרויד, זהות מתעצבת בגיל 4. לפי התיאוריה הזאת המגדר הוא תוצאה של פעולה מתמדת.

התיאוריה התחילה וממשיכה מההגדרה הדיכוטומית של גבר / אישה, כשיחידת הניתוח המרכזית היא אינטראקציה בין אנשים – התיאוריה היא אינטראקציה סימבולית, כלומר יחידת הניתוח המרכזית היא אינטראקציה, בלעדיה אין תגמול ואין עונש. האינטראקציה היא הן בין יחידים והם בין קבוצות והיא מווסתת את מערכת התגמולים. המגדר אינו קודם לאינטראקציה אלא מתהווה דרכה. הקבוצות החברתיות דורשות מאיתנו דין וחשבון על ההתנהגויות שלנו כגבר / אישה. זהו תהליך מתמיד של הערכה – האם אנחנו בסדר בקטגוריה.

נקודה אחרונה – בסוף המאמר מסבירים שהאינטראקציה מקבלת גיבוי מוסדי שמווסת את האינטראקציה שתלך בכיוונים ה"נכונים". למשל – שיעורי ספורט בבית ספר יסודי. דוגמא נוספת היא שירותים (עכשיו יש הפרות של זה בכל מיני מקומות אופנתיים). זה קורה יותר בספירה הציבורית – בבתים פרטיים גברים ונשים משתמשים באותם שירותים ולאף אחד זה לא מפריע.

Passing – לנסות להתקבל לקטגוריה אחרת. למשל – השתכנזות.

אייל גרוס – התחזות כאדם אחר

מדבר על הרדוקציה שעשו בתי משפט של מין למגדר, ומערערת על הבינאריות הזאת באמצעות באטלר.

השאלות שמעניינות אותו:

1. שאלת האמת – מהי האמת, מבחינה חברתית – הטענה שלו היא שאין אמת אחת.
2. שאלת הידיעה - האם החברים ידעו שהוא שייך למגדר מסויים – גם כאן הוא מפרק את החד משמעיות של ידיעה כקטגוריה חד משמעית או כקטגוריה של מיניות.
3. האם סטיה היא עבירה פלילית – מה עושה או לא עושה את זה לכזה.
4. הוא יוצא נגד תיאוריות פמיניסטיות מסויימות והנחות חברתיות מסויימות.
5. הוא מאתגר את החשיבה הקונוונציונלית לגבי מין מגדר ומיניות.

פילוסופיה חדשה ב' - שיעור 3 - קאנט (2)

סינטטי אפריורי

... ולכן הוא לא רציונליסט וגם לא אמפריציסט.

דוגמא לטענה שהיא מהניסיון אבל לא לגמרי:

מישהו מביא דוגמא של מקום – זה מושג מופשט, אבל יש לו דוגמאות. המרצה אומר שזו אבסטרקציה, הכללה. אבל קאנט לא אומר את זה במובן החלש הזה.

-- אני ממש מרחפת, להשלים את כל החלק הראשון של השיעור --

הדוגמא שלו – מושג הזמן. אנחנו חווים אותו כל הזמן, אבל אם מנסים לדמיין מצב בלי זמן, אנחנו מתקשים, כלומר נראה שיש מושג של זמן מוחלט שקודם לחוויה שלנו של זמן, אז זה מעבר לניסיון. מצד שני יש פן של הזמניות שהוא כן בחוויה שלנו. כך גם חלל. אולי אלה המושגים שקאנט מתכוון אליהם.

הניסוח הזה מבטל את הרעיון של ויכוח על אידיאות טבועות מלידה, כי זה מבטל את השאלה של הקדימות. יכול להיות שכל ההכרה שלנו מתחילה מהתנסות אבל בו זמנית שלא כולה מניסיון. אידיאות טבועות מלידה – הרעיון והא שיש אותם קודם, קאנט אומר שזה לא כך – אין אידיאות טבועות מקודם, אבל הוא לא אמפיריצסט – יש בנו מושגים שחורגים מההתנסות.

הוא לא מחפש את יכולת ההסקה האינדוקטיבית שלנו – זה שאני נוסע כל יום לביתי ברחוב מסויים, ואני בטוח שגם היום כשאסע אגיע לשם. לא לזה הכוונה. הטענות אפריוריות אינן אפריוריות במובן של הכללות, אלא הן אפיריוריות טהורות. זה שאני יודע שאם אצעד עוד צעד מקצה הצוק אפול ואמות, למרות שלא התנסיתי בזה, זה לא אפריורי. קאנט מחפש ידע אפריורי שהוא הכרחי וכללי, שאין לו יוצאים מן הכלל. מדובר בסוג מסויים של ידיעה על דברים מסויימים בעולם.

השאלה הבאה שקאנט שואל היא האם יש לנו ידע אפריורי, מהסוג המסויים הזה – שהוא הכרחי וכללי. הוא אומר שכבר יש לנו ידע כזה, למשל המתמטיקה, כדוגמא קלאסית. המתמטיקה לא מעניינת אותו בהקשר הזה, אלא האופציה שמטאפיזיקה נכללת שם (או לא). קאנט רוצה להראות שעד היום לא הצלחנו למצוא טענות אפריוריות (הכרחיות וכלליות) בתחום המטאפיזיקה.

השאלה האם יש לנו ידע אפריורי לא מעניינת את קאנט, אלא בהקשר של מטאפיזיקה.

הוא מנסה לנסח לנו מה המעמד של הטענות המטאפיזיות. ברור שהמעמד שלהן לא יהיה אפוסטריורי, אלא אפריורי, כלומר טענות קודמות לכל ניסיון. במובן מסויים הוא ירצה לטעון שהמעמד שלהן הוא: הכרחיות ואוניברסליות.

...

קאנט אומר – נניח שהטענות הן הכרחיות ואניברסליות- מה האפיון שלהן? לוגית – אלו טענות ששלילתן היא סתירה. יש אפיון נוסף – פעמים רבות אלו הן טאוטולוגיות – טענות ריקות, חוזרות על הקביעה שמובנית בהן עצמן, לא מרחיבות ידע על העולם. קאנט רוצה שהטענות המטאפיזיות שלנו לא יהיו טאוטולוגיות. הוא רוצה שהן ירחיבו לנו את הידע על העולם.

מאיפה הוא משיג את החיבור בין טענות ריקות ל(טענות שאומרות משהו על העולם)? הוא אומר שטענות יכולות להיות או אנליטיות או סינטטיות (בכך הוא עובר מהדיון על אופן ההכרה – אפריורי / אפוסטריורי לדיון על ___).

• אנליטיות – א הוא ב. זו טענה אנליטית אם ב מוכל בא. למשל: אדום הוא צבע, רווק הוא גבר לא נשוי.
• סינטטית – א הוא ב. ב לא מוכל בא. למשל: אתמול הלכתי לאכול, הכיתה היא צהובה.

קאנט טוען שכל הטענות מתחלקות לאנליטיות וסינטטיות.

החידוש של קאנט: יום אמר שבעולם יש רק טענות אנליטיות או סינטטיות. טענות אנליטיות – יחס מושגי, הלוגיקה מספקת את ההצדקה. טענות סינטטיות – עושים פרוצדורה של בדיקה באמצעות הניסיון. יום אמר שכל טענה שאינה אנליטית או סינטטית אפשר לזרוק לאש, היא חסרת ערך. אנחנו יכולים לתפוס רק טענות של יחס מושגי או טענות אמפיריות (שאותן אפשר לבדוק).

דוגמא שקאנט אוהב: אלוהים הוא קיים. אנליטי או סינטטי? יש כאלה שחושבים שאנליטי (אלוהים כולל בתוכו קיום), הנפש היא נצחית וכו'. קאנט אומר שזה לא אנליטי ולא סינטטי, זה שייך למטאפיזיקה ומפוקפק, כי אי אפשר להצדיק. קאנט אומר שזה מכריח אותנו ליצור קבוצה שלישית – טענות שהן לא אנליטיות ולא סינטטיות. אבל הוא לא רוצה ליצור קבוצה שלישית, הוא עושה דבר אחר – משלב את מעמד הטענה (אנליטי / סינטטי) עם אופן ההכרה (אפריורי / פוסטריורי), כך שנוצרת קבוצה שלא שמו לב אליה עד עכשיו – הסינטטי אפריורי.

אופן ההכרה מעמד הטענה -->	אנליטי	סינטטי
אפריורי	טענות לוגיות (רווק הוא גבר לא נשוי, גופים תופסים מקום בחלל). [טריוויאלי]	החידוש הגדול של קאנט! יש קטגוריה כזאת. מטאפיזיקה, באופן שקאנט מציע, חייבת להיות מנוסחת כטענות סינטטיות – אפריוריות. (שייך לכאן: מטאפיזיקה, מתמטיקה ומדעי הטבע).
אפוסטריורי	-- (קבוצה ריקה, טענות אנליטיות הן תמיד אפריוריות כי הן תמיד קודמות לניסיון)	טענות הניסיון [טריוויאלי]

המהפכה הקופרניקאית מנסחת את מה שהרעיון של אנליטי אפוסטריורי מבטא. קאנט אומר שאנחנו לא יצורים בלתי תלויים לגמרי, שיודעים את העולם בלי להזדקק לשום מרכיב של התנסות. האמירה היא יש מרכיב שידע שלנו של העולם שכרוך בהתנסות. זה כיוון אחד לראות את זה. הכיוון השני היא שטענות מטאפיזיות מרחיבות את הידע שלנו על העולם. קאנט חושב שהטעות המרכזית של המטאפיזיקה היתה בשאיפה שלה להיות באנליטי-אפריורי, כמו הברור ומובחן של קאנט. חשבו שכך המטאפיזיקה צריכה להנסח – כמו אמת שנכפית על האדם. קאנט אומר שלמטאפיזיקה שפה משלה, יש לטענות שלה מעמד ייחודי. קאנט מציב רגל שלישית במזלג של יום (שיש לו שני רגליים – או אנליטי או סינטטי). קאנט מאד כן (...) הטענות בספר שלו הן כולן סינטטיות אפריוריות (יודעים באופן שלא כרוך בניסיון – כי קוראים, אבל מרחיב את הידע על העולם).

אצל קאנט יש בקטגוריה סינטטי אפריורי, מלבד מטאפיזיקה, גם מתמטיקה ומדעי הטבע (ואז הוא שואל על כולם אם הן אכן שייכות לקטגוריה הזאת).

אחד החידושים הגדולים של המערך שקאנט בונה היא העובדה שהוא רוצה להציע בפעם הראשונה שהמעמד של טענות מתמטיות הוא סינטטי-אפריריורי. איך הוא עושה זאת?

הוא מציע את הטענה: 7+5=12, והשאלה היא אם שני צדדי המשוואה שווים. התשובה היא שהמובן של 7+5 לא נמצא ב12, לא כלול בו. זה סינטטי. 12 מרחיב לי את ההבנה של 7+5, ולכן אם מנסים להבין כטענה אנליטית לגמרי מפספסים משהו. ב12 מבינים משהו אחר. קאנט אומר שככל שמדברים על מספרים יותר גדולים כך זה יותר סינטטי. בנוסף, זה אפריורי – (כמו שסברו עד אז), הידע מסתמך על אקסיומות וכו' – לא צריך ניסיון כדי לדעת את זה. מהו המרכיב הסינטטי? גיאומטריה, למשל, זקוקה למרכיב סינטטי של חלל (הנקודה). גם מתמטיקה זקוקה למספר הראשון. [קאנט יכול לומר את זה כי הוא מסתמך על מושג הבניה – מושגים שבנויים אחד על השני?].

במדעי הטבע זה יותר קל לטעון שמעמד של העקרונות של מדעי הטבע הוא סינטטי אפרירורי, למשל: לכל שינוי יש סיבה. הרעיון שמשהו השתנה מחייב את הטענה שיש לכך סיבה. אי אפשר לומר שזה אנליטי לגמרי – שמושג השינוי מחייב את מושג הסיבה. או מושג הכובד.

למעשה, מזיז תחומי ידע שלמים (מתמטיקה, מדעי הטבע ומטאפיזיקה) מהמשבצת הימנית העליונה למשבצת השמאלית העליונה, כלומר מאנליטי אפריורי לסינטטי אפריורי. מה שנשאר באנליטי אפריורי זה הלוגיקה. במובן מסויים הוא מוריד ממעמדה של המטאפיזיקה.

(...?)

למה לקאנט היה חשוב לעשות את המהלך הזה למתמטיקה? למה הוא לא הסתפק במטפיזיקה? (עמוד 35 בספר). לקאנט חשוב לומר שיש כבר שני תחומי דעת, שאף אחד לא מפקפק בקיומם שקיימים בקטגוריה הזאת. מטאפיסיקה מצטרפת אליהם כמדע. הוא מצרף אותה למדעים קיימים. למרצה אין תשובה חד משמעית לשאלה למה קאנט לא מעדיף לומר שרק המטאפיסיקה היא בקטגוריה הזאת לבדה, אבל יש הצעה שהיא פוליטית במובן מסויים – יותר קל 'לשווק' את הקטגוריה הזאת ביחס למטאפיזיקה כמדע כשיש שם כבר מדעים. המרצה חושב שטענות זהות תמיד טאוטולוגיות ... אבל ברגע שמכניסים מתמטיקה ומדעי הטבע לשם... המטאפיזיקה היא לא מדע ריק, היא לא מסתפקת בטענות שאמיתותן כלולה בהן, היא מרחיבה את הידע על העולם וכך גם מתמטיקה ומדעי הטבע – הם מרחיבים את הידע על העולם.

נקודה אחרונה – סוף המבוא:

בסוף המבוא אומר קאנט את אחד העקרונות הבסיסיים של העמדה שלו: ההכרה האנושית מורכבת משני דברים: חושניות ושכל. קאנט קובע באופן חד משמעי שחושניות ושכל לא ניתנים לרדוקציה אחד לשני. (חשוב להתפתחות האידיאליזם הגרמני). קאנט אומר שיכול להיות שלחושניות ושכל יש שורש בסיסי משותף אבל אנחנו לעולם לא נדע אותו.

אפיונים מרכזיים:

• שכל – ספונטני
• חושניות – סבילה, פסיבית

שניהם הכרחיים לניסיון. האנליזה מאפשרת להפריד בינהם, אבל ניסיון תמיד מורכב משניהם ביחד.

שבוע הבא נחקור מהי חושניות (אסתטיקה טרנסצנדנטלית),

בשבוע אחרי נחקור את השכל (אנליטיקה),

אבל חשוב לזכור שהניסיון תמיד מורכב משניהם.

שני העקרונות האלה, שכל וחושניות הם הדואליזם של קאנט.

מי חשב שחושניות ושכל נמצאים על רצף? יום! יום חשב שכל הידע שלנו על העולם מתחיל מרשמים, ומושג הוא פשוט רושם דהוי. (ההבדל הוא בחיות – כשאוכלים האוכל הוא רושם, כשחושבים על האוכל אחר כך – זה מושג). קאנט חושב הפוך – יש דיכוטומיה שכל / חושניות. שכל זה ספונטני, אבל המושגים שלנו חייבים לחול על משהו – אחרת הם יהיו ריקים, והם חלים על דברים שבאים מהחושים.