מגדר וחברה - שיעור 4

• תיאוריה קווירית
• באטלר
• דומה ושונה בין doing gender ובאטלר.

דוגמאות על טרנסג'נדרים:

• באיראן עדיף להיות טרנסג'נדר מאשר הומו – יש קליניקות שמנתחות גברים במימון המדינה– העיקר שלא יהיו הומואים. יש לה סרט דוקומנטרי שמנתח את זה (אולי בשם להיות כמו כולם, היה בערוץ 8).
• במלזיה גברים טרנסג'נדרים נאבקים על הזכות ללבוש שמלות (שני הנקודות האחרונות – הקשר בין מדינה ומיניות).

כשבוחנים נושא כזה חשוב לבדוק את ההקשר – החוקי, הפרופסיונלי, השיח סביב זה (למשל, השיח הפסיכולוגי, שהוא דומיננטי מאד בכל הנושא הזה), היבטים פילוסופיים וסוציולוגיים.

התיאוריה הקווירית:

משמעות מילולית: לשבש, לקלקל, להרוס, מפתיע, לא צפוי, חריג, מוזר, מופרע.

שפע משמעויות שקשורות בהגדרת הנורמטיבי והלא נורמטיבי.

(העניין של התיאוריה לעיסוק במגדר היא שאפשר ללמוד הרבה על הנושא דרך הגבולות).

זה היה מושג בעל קונוטציה שלילית שנים רבות ואז עשה היפוך – וזו תנועת הגאווה. קוויר הפך לקטגוריה לגיטימית בעיני קבוצה פוליטית – אקדמית. הרבה מהשבירה של הגבולות בין מין, מגדר ומיניות באה מהקבוצה הזאת.

התיאוריה הקווירית מתמקדת בשאלה של מיניות, בהנחה שזו מרכזית להבנת תופעות שונות: פוליטיות וחברתיות. שואים על התהליכים באמצעותם מתהווה ומופרת זהות מינית, שאלות של חתרנות ומאבק נגד הסדר החברתי, והפרקטיקות דרכן ההפרה של הסדר הנורמטיבי מתרחשת, שואלים על האופציה לסדוק, לשנות את הסדר החברתי. התיאוריה שואלת גם מעבר למיניות – על התגבשות של קטגוריות, הסיבות להתגבשות, מה הן משרתות בסדר החברתי. גם פוקו (שהיה בעצמו הומוסקסואל וסאדו-מאזוכיסט מוצהר) תרם הרבה לתיאוריה (באטלר, לסבית מוצהרת, משתמשת בו הרבה). הרעיון הוא שימוש בחריג ובסוטה לבחינה של הסדר החברתי.

אחת הטענות המרכזיות היא שהתשוקה המינית יכולה להיות מנותקת גם ממין וגם ממגדר ( היא לא ביולוגית ולא חברתית). הפירוק של קשרים שנלקחים כמובן מאיליו הוא חלק מתיאוריה ביקורתית.

בחברה הישראלית העירעורים האלה לא מתקבלים טוב. השאלה של ניפוץ הקשרים היא גם שאלה אקדמית ממדרגה ראשונה, והיא שאלה של תיאוריה ביקורתית. פמיניזם הוא מיסודות גוף ידע ביקורתית, כי מיסודו הוא התחיל לשאול על תופעות שנחשבות מובנות מאיליהן (מין, מגדר, מיניות, אימהות...) - זה היסוד של צמיחת הפמיניזם. (למשל – וולסטונקראפט ששואלת על הקשר בין ידע ומגדר).

התיאוריה שואלת איך נוצר הסימון הקטגוריאלי, מערערת או מאתגרת את הדיכוטומיה או הבינאריות הקטגוריאלית ואת הגבולות הלכאורה ברורים של הקטגוריות.

באטלר:

מושגי יסוד / מילות מפתח (דרכם נבין את התיאוריה)-

• שפה, זהות - באטלר היא פילוסופית חברתית (ולא סוציולוגית) הניתוח שלה מתחיל מניתוח של השפה. היא אומרת שהשפה היא מדיום של כח שמכונן קטגוריה. קטגוריה ממוסדת נוצרת דרך הכח שיש בשפה, שגם מגדיר את תנאי ההשתייכות לקטגוריה. בשפה יש שיפוט ערכי – היא מייצרת ערכים והירארכיות. היא מסמנת גבולות. “משמעות נוצרת דרך השפה". הפעילות הלשונית שלנו (דיבור ומחשבה, אין הבדל בינהן) חוזרת על המשמעויות החברתיות ומכוננת אותן כל הזמן מחדש. יותר מזה, הפעילות הלשונית מכוננת את הזהות העצמית. לפי באטלר אין זהות מעבר לפעולה (במובן זה היא דומה לdoing gender) הפעולה אצלה, במקרה הזה, היא קטגוריות לשוניות. הפעולה הלשונית יוצרת מציאות. לפי באטלר אין גרעין של זהות מגדרית או מינית שקודם למחשבה שלנו. {כל התיאוריה הפוסט-סטרוקטורלית מפרקת את מושג הזהות. אין זהות מעבר לפעולות ולשפה. זה לא סותר את זה שיש לנו חוויה של 'אני', זאת לא השאלה. השאלה היא מה המקור של הזהות הזאת שנחווית. בהקשר של התיאוריות הפוסט סטרוקטורלית הזהות היא חלק בלתי נפרד מהחברתיות שלנו. קשה לנו לחשוב על עצמינו בכך שהזהות שלנו לא קודמת לעולה ולמחשבה שלנו. הקיוןם החברתי והזהות קיימים יחד ומיוצרים לפי עקרונות נורמטיביים.
• מלנכוליה - כותבים הרבה על המלנכוליה והקשר שלה לאיסור המוקדם על ההומוסקסואליות. (מוקדם – מתינוקיות). זה משאיר משקל של חסר. הפנמה של אובדן.
• סדקים, שינוי דרך השפה – נשאלת השאלת איך קורים שינויים. השפה רפטטיבית, אבל קיימים סדקים. החזרתיות לעולם לא יכולה לשכפל את עצמה. תמיד צריך לחשוב על הפעולה החברתית כמייצרת בקעים או סדקים מאד קטנים שמשם נוצר השינוי החברתי. [יש תביעה של נשים אורתודוקסיות לשינוי המקום שלהן בסדר החברתי הממוגדר. הן לא רוצות להיות מופקעות מידע. מאיפה השינוי הזה נוצר? גם בחברה הפלסיטינית / ערבית ישראלית יש שינויים קטנים, דרך סדקים]. בסדקים האלה יש תמיד חריגה או חתרנות, והם תמיד קיימים. [גם את המחאה החברתית אפשר להסביר דרך סדקים – חריגות קטנטנות שאפשר להיכנס לתוכן. כשהן מצטרפות הן הופכות לכח]. הופעות הדראג הן סוג של אתגור קטגוריות (היא ממליצה ללכת). הן הביאו, לאט לאט, לשינוי גדול. האתגור, הסדק יכול לבוא מעצם החזרתיות, שהיא לא מושלמת, וכאן מופיע הסדק.
• מין, מגדר ומיניות – יש דטרמניזם חברתי, הבניה חברתית מאד חזקה שלא מאפשרת לנו לחרוג. היא שואלת על איך אנחנו מייצרים את הזהות שלנו כל הזמן דרך עשיה, בכל היא מאד דומה לdoing genderת מערערת על הקשר בין מין מגדר ומיניות, ועל הקטגוריות עצמן – בעיניה הן גמישות ונזילות. מגדר הוא לא תכונה של האדם. זו קטגוריה שאנחנו משוייכים אליה, אבל זה לא אפיון שלנו. זה לא אנחנו, זה מה שהחברה משייכת אותנו אליו. זה לא מי שאנחנו, זה מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו עושים קשור בדטרמיניזם או הבניה חברתית. כיוון שכולנו perform מגדר השאלה היא איך אנחנו עושים את זה, מהן הפרקטיקות באמצעותן עושים מגדר.
• agency והבניה חברתית- agent- אדם שפועל על המציאות בדרך של הבניה חברתית. היא נותנת המון מקום לפרודיה, לבדיחה, לחקיינות, למציאות שנותנים לה משמעות אחרת מבחינה ביצועית. (מה עושה פרודיה? היא לוקחת את המושג... משהו פוליטי. היא מדגישה את המובן מאיליו ואנחנו פתאום מבינים כמה זה מצחיק). למשל, גבר שמשחק אישה מקצין תכונות שנחשבות נשיות תקינות ודרך זה הופכים את ההבניה החברתית ללא שקופה.

השוואה בין doing gender ובאטלר:

שונה -

• בdg יחידת הניתוח היא שתיים – אינטראקציה, ומהבחינה הזאת חסר להם את האדם לבד, דבר שבאטלר משלימה עם הפרפורמטיביות והחזרתיות.
• Dg לא מפרקים שום דבר. הם מתחילים מהנחה שיש שני קטגוריות ושואלים איך הקטגוריות reproduced.
• Dg לא מדברים על הסדקים, פוטנציאל של הפרה ושינוי.
• Dg מקבעים את הקטגוריות, אצל באטלר יש נזילות של הקטגוריות.

המשותף -

• שניהם מדברים על פרקטיקות – בdg פרקטיקות שמייצרות קטגוריות ואצל באטלר זהות (ההפך?). בשניהם הדברים נוצרים על ידי עבודה, doing. ההבניה הזאת מתמשכת לאורך כל החיים – יש עשייה מתמדת.

Doing gender	באטלר
פרקטיקות הסכמה עם אחרים לגבי המגדר של עצמי. זה מתחזק את הסדר החברתי כל הזמן. מתעלמים מההקשר ההיסטורי, הפוליטי והחברתי.
אינטראקציה	ביצוע
ביצוע כמכנון זהות	ביצוע כמכונן קטגוריה
לא מניחים תופעות תשתית של עומק זהותי.	השפה בונה משמעות
שינוי מוסדי ברמה המקרו חברתית	מתעניינת באיך מופר המובן מאיליו
לא מטפלים במין – מניחים שיש מין ויש מגדר. גם לא עוסקים במיניות (באטלר מטפלת במיניות – היא מתחילה מהתיאוריה הקווירית, שאלת ההפרה, החציה).	קטגורית המין ממוגדרת מלכתחילה. הפרפורם של המגדר מייצר את הקטגוריה של מין. אין שום תלות בין מין למגדר. עצם עשיית המגדר מייחסת את המין הנקבי לקטגוריה של המגדר. למין אין משמעות עד שמקנים לו משמעות ומקנים לו משמעות בהתאם לקטגוריה.
	המטרה היא פוליטית מכוונת – לשכנע שמין ומיניות הן קטגוריות ממוגדרות.
הבניה נורמטיבית	הבניה דיסקורסיבית (שנוצרת דרך השפה)

מחמוד- לשים לב איך היא מתווכחת עם התיאוריה הליברלית שנוצרת על ידי םרידן וולסטונקרפט. מחמוד בעצם יוצאת כנגד החשיבה המערבית הליברלית, ואז אפשר לראות את החשיבה המערבית הליברלית דרך פרידן וולסטונקרפט. מבחינת זמן תיאורטי הן קודם. מחמוד מערערת על החשיבה הליברלית בהקשר של מדינות שהתיאוריה לא מתאימה להן.