שיעור
3
06.11.2012
---לוטמית
ואני עושות פרזנטציה על ADHD ב25.1
יוהו!---
היום
נלמד על התשתית הנוירולוגית של ויסות
עצמי, דרך פגיעות
בקורטקס הפרה פרונטלי.
נדבר
על פונקציות ניהוליות (אקסקיוטיביות)
– פונקציות שאמורות לווסת
פעולות נמוכות יותר.
הרעיון
הוא שכל פעולה יומיומית מיוצגת קוגניטיבית
כתרשים או סכמה. (למשל –
ליסוע באוטובוס, להתארגן
לצאת מהבית). אלו פעולות
שדרשו בהתחלה המון קשב והיום הם אוטומטיות,
ושמורות בסכמה או script –
סקריפט, סדרה
של פעולות. הארגון הוא גם
לםי רצף פעולות וגם באופן הירארכי – במשלב
הנמוך יותר פעולות נמוכות, ובגבוה
יותר – דברים כמו פתרון בעיות – מטא-תמה.
המערכת המפקחת על הקשב מתערבת
כשצריך בפעולות אוטומטיות – למשל:
נוהגים באופן אוטומטי,
כשמגיע הזמן לחנות,
הsupervisory attentional system SAS
(להלן: סא"ס)
נכנס לפעולה וגורם להפניית
יותר קשב לפעולה, לבחירת
הסכמה המתאימה וכו'. זה
ה"מפקח הראשי"
הוא ברקע כל הזמן ונכנס לפעולה
כשצריך – כלומר כשצריך יותר קשב, יותר
ריכוז. זה כולל גם מקרים
בהם צריך לעמוד בפני פיתוי, לקבל
החלטה...
- contention scheduling - להפעיל סכמות לפי סדר מסויים (קודם גרביים, אח"כ נעליים).
- SAS – יותר גבוה. מייצרים סכמות חדשות. איטי, כשבודקים כמה זמן לוקח לאקטב פעולות חדשות רואים שזה לוקח הרבה הרבה יותר זמן מפעולות אוטומטיות. קשור לרעיון של רצון (will). בהמשך נדבר על מבנים פסיכואנליטיים מקבילים (אגו? סופר אגו?).
Action slips –
סימן לכך שיש שני שלבים של
עיבוד מידע והתחלת פעילות, אחד
יותר אוטומטי מהשני. חלים
כאשר, למשל, כל
המערכת מרוכזת במשהו אחר והסכמה הלא נכונה
מופעלת.
הקורטקס
הפרה פרונטלי ותפקידו בויסות עצמי
(סרטון) הפתעה!
פיניאס גייג'י,
אהובינו משכבר הימים :)
אנחנונ מדברים על אזורים
שמופעלים בזמן פעולת פונקציות מסויימות
במח החברתי.(העצמי,
איום חברתי, עוד
שתי דברים).
MPFC – המקום של ה"קוגניציות
החמות" – שליטה עצמית.
לעומת זאת, החלקים
הלטרליים קשורים לחלק היותר "קר"
של ויסות עצמי – תכנון,
למשל.
אפרקסיה – חוסר יכולת
לייצר סדרה של פעולות למרות שיודעים מה
רוצים לעשות, רוצים לעשות
את זה והשרירים פועלים בסדר גמור.
יכול להיות קשור לשפה,
יכול להיות קשור לפנים (ואז
אי אפשר ללקק שפתיים, למשל),
יכול להיות אידיו-מוטורי
– אי אפשר להחליט איזו פעולה לבצוע קודם
(לשים גרביים או נעליים?),
ויכול להיות קשור לשימוש
במכשירים (לנסות לאכול עם
מברשת שיניים). האנשים
לגמרי מודעים לזה שמשהו לא בסדר,
יודעים מה צריך לעשות ולא
מצליחים לעשות את זה.
הדבר האחרון שקשור לויסות
עצמי הוא הקורטקס הסינגולרי cingulate
cortex), ACC ). קשור לקשב.
יחסית עמוק בקורטקס ולכן ידוע
פחות – לא יודעים דרך מחקר בלזיות אלא רק
דרך מחקרי דימות מוחי.
פרזנטציה.
הנושא: מחקר
של אנשים עם פגיעות פרונטליות לפני גיל
4.
נשאל את עצמינו למה לחקור
פגיעות מח בגיל הילדות המוקדמת (האם
זה יותר או פחות חמור מגיל מאוחר? מה
לומדים מזה בקשר למתי הדברין מתפתחים?
זה יכול ללמד אותנו על המכניזם
של התפתחות הויסות העצמי).
מדברים על מצב שאנשים יודעים
מה צריך לעשות, מה נכון
לעשות אבל לא מצליחים לנהוג לפי זה כאשר
יש פגיעות פרונטליות (דוגמא
מזעזעת של אדם שרצח את אשתו ואימו ועוד
כמה אנשים בטקסס, ומצאו
אצלו פתק שאומר שהוא מרגיש שמשהו אצלו
משובש ומבקש שיעשו נתיחה לאחר המות.
מצאו אצלו גידול באזור
האמיגדלה). עולה
השאלה איך יכול להיות שהוא ידע שמשהו לא
בסדר אבל לא יכל לפעול בהתאם ולבדוק את
זה במקום לרצוח את כולם.
זה בדיוק העניין.
כאשר הפגיעה היא בשלב מוקדם
יותר, אין
גם את הידע של מה ראוי לעשות.
במאמר של
קוק שקראנו לשיעור נאמר שויסות עצמי דורש
התאמה למטרות פנימיות ול'כללי
משחק' חיצוניים.
כאשר הפגיעות הן בגיל מוקדם
אין את שניהם,
ובגיל מבוגר – יש כללי משחק
אך לא הצלחה לפעול לפי מטרות פנימיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה