פילוסופיה חדשה ב' - קאנט (1)

שיעור 2 – קאנט (1) – 29.10.2012

נדבר על ההקדמות – יש שתיים – 1781 ו1787. יש בינהן הבדל משמעותי, הצבת העמדה שהקשר שונה.

ההקדמה למהדורה הראשונה:

משפט ראשון: “התבונה האנושית גורל מיוחד לה לגבי סוג מסויים של הכרותיה. מתמידות עליה שאלות שאין בידה לפדחותן משום שהוטלו עליה בידי טבע התבונה עצמה אך אין ביכולתה להשיב עליהן מפני שהן למעלה מיכולתה של התכונה האנושית". זוהי המסקנה של הספר – יש קבוצה שלמה של שאלות שאנחנו לא יכולים לענות עליהן – אנחנו נמשיך לשאול ולעולם לא נוכל לענות. אלו שאלות שנשאלו כל הזמן – שאלות מרכזיות ומטרידות.

מפרספקטיבה של היסטוריה של פילוסופיה יש קביעה חד משמעית ששמה סוף לויכוח ארוך – קאנט אומר שלא נוכל לענות על השאלות, א-ב-ל העובדה שלא נוכל לענות עליהן אינה סותרת את העובדה שנמשיך לשאול את השאלות האלה.

קאנט מחלק את השאלות לכאלה שאפשר לענות עליהן וכאלה שלא. ביקורת התבונה הטהורה מנסה לתחום את השאלות שאפשר לענות עליהן, לעומת השאלות שאי אפשר לתת עליהן תשובה. הרעיון של הביקורת הוא המיפוי של הגבול הזה. לשם כך קאנט מציב פרוגרמה במסגרתה הוא בוחן קודם את היכולת האנושית ואז את ההשלכה שלה על היכולת לפתור סוגי שאלות שונים.

קאנט עושה מהלך מעניין בהתמודדות עם הספקנות. זוהי גישה שטוענת שהיא יכולה לקעקע כל תשובה לשאלה ולהישאר תמיד במצב של ספק. קאנט נושא ונותן עם הספקנות – הוא מסכים עם הכיוון הזה לפעמים, בתחום מסויים, אבל לעיתים טוען שכן אפשר לתת תשובה חד משמעית לחלק מהשאלות. קאנט מגדיר את הפרוייקט של הספר הזה לתחום בין הקטגוריות האלה.

קאנט אומר שהוא אינו יכול לסמוך יותר על טכניקות מיסטיות של הארה / חסד אלוהי שמעטים יכולים להגיע אליהם אך לא להעביר אותם לאנשים אחרים. הוא אומר שהתרבות המערבים הניחה תמיד שיש יחידי סגולה וטכניקות להגיע להתגלויות. קאנט מניח את הכיוון הזה בצד ובונה על שימוש בשכל האנושי בלבד.

השדה של כל הדיונים האלה, אומר קאנט, הוא השדה של הטמאפיזיקה. זה התחום הקלאסי בו נשאלו השאלות האולטימטיביות שהניסיון לענות עליהן נכשל. הוא אומר שאם מסתכלים על השדה הזה אז רואים "מאבק מתמיד בין נוודים ליושבי קבע". במטאפורה יושבי הקבע הם המטאפיזיקאים, והנוודים הם הספקנים. יש מאבק בו בכל תקופה יש קבוצה דוגמטית אחרת. כשהמטאפיזקה שולטת היא משליטה את הדוגמות שלה - לא כי היא משכנעת אלא באמצעים של כח. קאנט אומר שמעמד המטאפיזיקה הוא היום של שפחה חרופה, וזה כי היום (היום של קאנט) יש מדעים קוגניטיביים (היה לזה שם אחר) שיכולים לענות על השאלות האלה באמצעות מתודה אמפירית, ניסיונית.

קאנט אומר שאם המטאפיזיקה היא הביטוי העליון של מי שאנחנו זה נשאר כך, אך צריך להתקיים תחת ביקורת שמצמצמת את היומרה שאין לה כיסוי. הוא רוצה לבדוק את האופן בו היומרה צריכה להיות מצמצמת. ביקורת התבונה הטהורה היא בעצם ביקרות המטאפיזיקה – מה מטאפיזיקאים יכולים להתיימר לדעת.

קאנט אומר שאפשר להגן על ידע אפריורי – שקודם לכל ניסיון. במובן מסויים קאנט מנסה להגן על כך שיש לנו ידע אפריורי. קאנט רוצה להגיד שאם המטאפיזיקה היא הפרוייקט של הידע האפרירוי יש לה מקום, אלא שיש לשאול איזה סוג של טענות אפריוריות אפשר לטעון. הספר הו אוסף של טענות אפריוריות על העולם – טענות שאפשר לטעון בלי להביא הוכחות אמפיריות.

בטענה של קאנט יש אלמנט של ויתור על חלום גדול. הוא נסוג מהשאיפה הגדולה ביותר של הפילוסופיה – או מהשאיפה למימוש מלא שלה. נראה איך הויתור הזה מלווה בפיצוי על ידי עוצמה אינסופית. קאנט תמיד נע באופן מפצה – החלשה של מהלך מסויים ובמקביל חיזוק של כח אחר. במקרה הזה ההגבלה של הידע התיאורטי על העולם מגבירה את היכולת המוסרית שלנו. (...) יש מצב מובנה של טראגיות מובנית אל תוך הסיפור הקאנטיאני.

קאנט רוצה לבקר את התבונה, וטוען שהאופן היחיד בו זה יכול להיעשות היא באקט רפלקטיבי של התבונה על עצמה, ולא מבחוץ. זו המשמעות של ביקורת התבונה הטהורה. התבונה רוצה לקבוע את התחום שלה עצמה. רק כאשר אנחנו נמצאים בגבולת הגזרה של התבונה אנחנו עומדים על קרקע יציבה. אפשר לחרוג ולהתעסק בתחומים שמחוץ לגבולות התבונה, אבל אז אנחנו נוהגים בחוסר אחריות, אנחנו מקשקשים. לכן אחריותינו המוסרית היא לא לחרוג מהגבולות. קאנט לעולם לא אומר שאנחנו רק יודעים – אנחנו יכולים להיות אומנים / אנשים דתיים, אבל אז אנחנו לא יכולים לומר שאנחנו ידעים כמו שאנחנו יכולים לומר שאנחנו יודעים דברים אחרים.

נקודה מעניינת: קאנט מראה איך התחלנו לעשות מטאפיזיקה. איך התחילו לשאול שאלות אפריוריות (האם עץ שנופל ביער משמיע רעש אם אף אחד לא שומע אותו?) – למה אנשים הפסיקו להסתפק בתיאורים של מה שהם רואים. קאנט טוען יש איזה רגע בהיסטוריה בו נוצר מספיק פנאי כדי לתת ליכולת האנושית שחרור לשאול את השאלות האלה.

(מקריא מהספר). במובן מסויים הפרוייקט של קאנט יומרני יותר מהמטאפיזיקאים – כי הוא מתיימר לדעת הכל על התבונה – מתי היא מסוגלת, מתי היא מוגבלת, מתי היא צודקת ומתי היא טועה.

מהדורה ב':

קאנט שואל למה מדעים מסויימים הצליחו להתייצב כמדעים, ומטאפיזיקה לא.

הוא אומר שלא יודעים מתי קרה שהסכימו על חוקי הלוגיקה, אבל מנסה לדמיין מתי זה קרה. ברור שבאיזה שלב היסטורי נוצרה הסכמה כזאת. תחום נוסף בו יש קונצנזוס הוא המתמטיקה והליגיקה. מבחינה היסטורית, יש מעט יותר ידע לגבי מתי זה קרה (יוון?). ברור היום שאי אפשר להתווכח על רעיון ההוכחה, על המתודה של הוכחה מתמטית. תחום שלישי שהוא מזכיר הוא מדעי הטבע החדשים (בייקון), עם העיקרון של הניסוי, התצפית. גם כאן יש פרוצדורה מוסכמת לקביעת אמיתות.

קאנט שואל למה לגבי מטאפיזיקה לא קרה דבר כזה. התובנה הזאת היא ליבה של המהפיכה הקופרניקאית. קאנט מחפש את הרגע המקביל של התהוות קונצנזוס לגבי מתודה במדעים המדוייקים במטאפיזיקה.

מאיפה קאנט לוקח את התובנה שהוא מציע כמהפיכה קופרניקאית? מהמפיכה האחרונה – המהפיכה של מדעי הטבע (המפהפיכה המדעית). הוא אומר שהמטאפיזיקאים כל הזמן סברו שהם יכולים לספק ידע מוחלט אפריורי על העולם על ידי כך שהם ניסו לחרוג מעצמם כדי לתפוס את העולם שאינו תלוי בהם, לנסח את החוקים לפיו העולם שמחוץ להם מתנהל. ההיפוך הוא בכך שמדעני הטבע אמרו: אנחנו נקבע את הכללים ונאלץ את העולם להתנהל לפיו. אנחנו לא נחרוג מעצמינו.

עד עכשיו האובייקט התנה את הסובייקט, מעכשיו – הסובייקט מתנה את האובייקט.

האמירה של קאנט היא שלעולם לא נוכל לדעת את המצב של האובייקט כי (... לא נוכל לחרוג מעצמינו והוא קובע את איך שנראה אותו??). ולכן ההיפוך – לומר שאנחנו נתנה את האובייקט, מאפשר לדעת אותו.

ההבדל בין קאנט למדעי הטבע – הוא לא עושה ניסוי. מדעני הטבע אומרים: נקבע חוק, נבדוק ניסויית את ההתאמה בינו לבין הטבע, אם הטבע לא מתנהל לפיו נשנה את החוק.

קאנט מצביע על פער שמכשיל את המטאפיזיקה – אם האובייקט קובע אותנו, מתנה אותנו, הוא קובע את איך שנראה אותנו ולכן לעולם לא נוכל לראות אותו. לכן יש להפוך את הסדר. קאנט מציע שינוי פרספקטיבה. במקום לגלות את העולם אנחנו מארגנים אותו.

קאנט מראה שאחת ההשלכות של המהפיכה הקופרניקאית היא שהיא יוצרת בו זמנית הגבלה בתחום הידיעה וערך אינסופי ביכולת המוסרית.

מעכשיו נלך להצדקה הפילוסופית של הטענה הזאת. החלקים הראשונים של הספר כוללים בנייה מושגית, ובסוף הוא גוזר דדוקטיבית את הטיעון שלו דרך המושגים.

• כדי להבין את המהפך שקאנט מציע צריך להבין את החדשנות שבאמירה של קאנט בזמנו. היום אנחנו חושבים אינטואטיבית במונחים קאנטיאניים – שהכל הבניה, שאנחנו בוראים את העולם בצלמנו. אבל בזמנו זו היתה הבנה חדשה לחלוטין. קאנט מציע הבנה חדשה למושג אוביקטיבי- אין אובייקטיבי באופן בלתי תלוי בתו גם דעה האנושית. קאנט משנה מבחינה פילוסופיצ – אונתולוגית את מושג האובייקטיבי. יש השתמעויות אונתולוגיות למה שקאנט אומר. המהפך הוא לא רק בהגדרת איך אני תופס את העולם, אלא הבגדרת מה יש בעולם (?).

יש שאומרים שקאנט מספק את ההצדקה הפילוסופית למדעי הטבע האמפיריים. אנשי מדעי הטבע אומרים שהם יודעים שהעולם מתנהג לפי חוקים מסויימים, אבל לא יכולים להסביר למה. קאנט מספק את ההסבר.

הפרוגרמה – המהפכה הקופרניקרית, שמופיעה במבוא. בשיעורים הבאים ניכנס לפרטים שלה.

“נמצאתי חייב לבטל את הידיעה כדי לפנות מקום לאמונה".

הטקסט שנקרא עמוס במטאפורות. אחת השאלות שעולות ביחס לטקסט כל כך חשוב היא אם אפשר להזיז את המבט מהתוכן לטאפורה. האם הבחירה של קאנט במטאפורות מסויימות קשור לאופן בו יש להבין את הטקסט. רב הפרשנים אומרים שזה כדי להנגיש את הטקסט. פרופסור עדי אופיר מתווכח על כך עם פרופסור ירמיהו יובל, וטוען שיש משמעות פוליטית לבחירה של קאנט במטאפרות אלימות.

הפרעות אכילה

24.10.2012

הדסה

הרצאה בנושא הפרעות אכילה

אורי

המטרה: “כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול"

על מה לא נדבר?

• נתמקד באנורקסיה ובולימיה.
• לא נתעכב על אכילה כפייתית – binge disorder, ועוד מספר הפרעות נדירות שלא מחייבות טיפול יום.
• לא נדבר על ההפרעה הכי נפוצה – השמנת יתר, כי לא ממש ברור למערכת ריאות הנפש מה לעשות עם זה (נופל בין הכיסאות של בריאות הנפש ורפואה / דיאטניות).

על מה נדבר?

• סיבות (לא ידוע הרבה)
• גורמי סיכון – לא נתעכב על הגדרות, מי שרוצה – יש בDSM
• מאפיינים שכיחים
• טיפול

מה גורם להפרעות אכילה?

כלל אצבע בפסיכיאטריה – אם הסיבה ידועה, היא תנוסח בכחצי משפט. כשיש על זה כמה כרכים – כנראה שלא באמת יודעים.

סיבה / גורמי סיכון –

גורם סיכון – יש נטיה למאפיינים מסויימים להופיע יחד עם הפרעות מסויימות. רלוונטי יותר לקבוצות ופחות למטופל בודד.

גורמי סיכון:

• להיות אישה (95% מהאנורקטיות)
• להיות צעירה – בגיל ההתבגרות

עם זאת, ככל שעובר הזמן יש יותר גברים ויותר מבוגרים עם הפרעות אכילה.

• גורמים אישיותיים – נטייה להישגיות ופרפקציוניזם
• גורמים משפחתיים – משפחה משכילה, הישגית
• גורמים סביבתיים – אזור עירוני, מתועש, חברת שפע
• גורמים מאיצים – למשל, הטרדה מינית

עם זאת, יש המון נשים שעונות על התיאור הזה ואינן לוקות בהפרעת אכילה. הטענה היא שבשלב מסויים קורה משהו ואז הנערה מפתחת הפרעה קוגניטיבית – עיוות חשיבה, והיא מתחילה לראות את עצמה כהרבה יותר שמנה ממה שהיא. היא לא עושה את עצמה, היא באמת רואה את זה כך. לתוך הטענה שהיא שמנה היא מתעלת את כל הקשיים שלה ובכלל את כל בעיות העולם.

נערה אופיינית עם הפרעת אכילה רואה את העולם כך:

יש רק בעיה אחת – השמנה

רק פיתרון אחד, אולטימטיבי – ירידה במשקל

ורק אדם אחד שיכול לשנות את המצב – היא.

ניסיון לשכנע אותה שיש לה הרבה קשיים (כמו כל בני האדם), או שהרעיון של ירידה במשקל לא יפתור את כל הבעיות – נידון לכישלון.

המודל של היחידה – יחידה הטרוגנית, הפרעות שונות (בניגוד לתל השומר, למשל, שם יש יחידה שעוסקת בלעדית בהפרעות אכילה). יתרון אפשרי -

נערה אנורקטית לנערה בדיכאון: איך יכול להיות שאת מדוכאת למרות שאת רזה?

הנערה הדיכואנית יכולה לענות, באופן שישקף תפיסת גוף שונה ומצב קוגניטיבי שונה (“יש עוד דברים מדכאים בעולם!”).

יש טענה שלאנורקסיה ובולמיה יש גורמי סיכון שונים.

אנורקסיה – מחלה עתיקה, תיעוד מהתקופה היוונית. יש תיעוד של נערות האצולה שבאמצעים שעמדו לרשותם של אנשים הרפואה באותה תקופה לא נמצא שום הסבר גופני לירידה שלהן במשקל. אנורקסיה, השם היווני שניתן לתופעה הזאת, פירושו חוסר תאבוון.

אנורקסיה קיימת יותר בחברת שפע (ופחות בחברות עולם שלישי וחברות לא מתועשות). בחברות מסורתיות הפרעות האכילה נדירות הרבה יותר, אבל ככל שהחשיפה למערב גדולה יותר יש יותר. (למשל – בנות בדואיות).

בסטטוס סוציו-אקונומי גבוה יותר יש הרבה יותר סיכון להפרעת אכילה (למשל, בבית ספר פרטי לעומת בית ספר ציבורי).

הסברים להפרעות אכילה -

• דחיה של מיניות, החזרה של גוף נשי למצב ילדי (העלמות של החזה, של הווסת). דרך לא להיראות מינית.
• הימנעות מנשיות כדי לא להתחרות עם האם על רקע אדיפלי.
• המון תיאוריות אבל לא ידוע איך זה נוצר.

תסריט סטריאוטיפי:

אזור פורים פסח, הפסקה בבית ספר יוקרתי כזה. 4-5 בנות אומרות לעצמן: עוד מעט מגיע הקיץ! צריך להסתובב בבגד ים! בואו נעשה דיאטה! (קשה לעשות דיאטה בלי לספר לאף אחת). לאחת מחברות הקבוצה אין שום עניין בדיאטה, היא סתם רוצה להיות חלק. השניה רוצה, אבל פורשת בארוחה החדשה. השלישית מורידה שני קילו והיא מאד מרוצה – מקבלת מלא מחמאות ומרגישה יותר טוב עם עצמה. היא אפילו בהיי! יותר ביטחון עצמי, ותר הצלחה חברתית. האחרונה יורדת עשרה קילו, אך למרבה ההפתעה היא הולכת ונעשית יותר מדוכאת וחרדתית ופחות מרוצה, אפילו שעל פניו היא הכי מוצלחת. החברות אומרות לה שהיא סתם עושה את עצמה, ושלא סביר שהיא תתחיל לומר שהיא יותר שמנה מקודם. החברות מתחילות להתרחק. משהו לא בסדר איתה, היא מדוכאת ונושאי השיחה היחידים שמעניינים אותה הם קלוריות, מתכונים, פעילות גופנית. הנערה נעשית עוד יותר מדוכאת.

רגע הסבר: הבחורה הזאת פרפקציוניסטית, היא עושה הכל הכי טוב שהיא יכולה. זה כולל דיאטה. הרזון נתפס כמטרה.

מה אי אפשר להסביר? את עיוות החשיבה. הוא לא מאפיין את כל האנשים בקבוצת הסיכון.

המפספרים ממלאים תפקיד מאגי – 40 זה שמן, 39.90 זה רזה. אלו בנות שמתוכנתות לביצוע יעדים, במיוחד יעדים מספריים – קלוריות, סנטימרים, קילוגרמים, ציונים. הן מדברות שפה כמותית. הן לא משתכנעות משפה איכותנית (אני מחבב אותך!). 100 משכנע, הצהרה – לא.

אחרי שההפרעה כבר פרצה יש גורמים שמתחזקים את ההפרעה – כלומר מונעים את ההחלמה. יש מקרים בהם יש אפיזודה אנורקטית והחלמה ספומנטנית.

אילו גורמים?

• משפחתיים (למשל, חוסר מודעות של המשפחה – בהרבה מקרים הנערה יצאה לצעידות עם אמא, ואבא קנה לה מנוי לחדר כושר. או: 'לא יכול להיות שיש לך הפרעה, הרי את תלמידה מצטיינת!')
• חברתיים
• אישיותיים (למשל – העדר מיומניות להתמודד עם קשיים רגשיים 'אם את לא אוהבת אותי זה כי אני שמנה')
• סביבתיים
• הטרדה מינית

יש לזכור שלהתחיל דיאטה זה דבר מאד מתוגמל חברתית. בחברה שלנו להיות בנות מצטיינות, הישגיות, תמיד ששות לעזור ולעולם לא מבקשות עזרה אלו תכונות רצויות ביותר.

• סרטון של הBBC על איש אפריקאי שמטפס על עץ עצום ומסתכן נורא כדי להשיג מעט דבש.

בחברה המערבית, לעומת זאת, יש מלאמלא סוכרים ולא צריך להתאמץ בשבילם בכלל (תרבות השלט – רק שלא נזוז!). זה אומר שצריך לעמוד במלא מבחנים.

בשקופית יש תמונות של מודל האישה המושלמת – מ3 הגרציות העלגולות במאה ה17, למרליון מונרו ועד איזו סלב עדכנית שדופה. כלומר יש שילוב עם גורם תרבותי.

מחקר שעוקב אחרי מערות פלייבוי ומיס אמריקה. לקחו את הנתונים של הנערות האלה שמשקפות אידיאל של אישה בעיני גברים. בסה"כ רואים שמשנת 59 עד 87 הנתונים הגופניים של הבנות הלכו בכיוון מסויים – יותר רזות ויותר גבוהות. לעומת זאת, המשקל הממוצע של הנשים ברחוב הלך ועלה.

כלומר – הפער בין האישה הממוצעת ונערת הפלייבוי עלה --> תסכול גדול.

אנורקסיה נרווזה – מאפייני התופעה:

שיעור התחלואה – 0.5%-1

אנורקסיה היא ההפרעה היחידה בתחים בריאות הנפש שמובילה למוות.

החלמה – שליש מתאוששות לחלוטין, שליש נשארות עם פגיעות וסיכון לrelapse, שליש כרוניות (מתוך הקבוצה הזאת יש תמותה). (*מחקרים שונים מראים חלוקה שונה בין הקטגוריות).

שיעור התמותה ללא טיפול – 5%-10% (עקב סיבוכי תת תזונה ואובדנות).

שיעור התמותה תחת טיפול (כל טיפול) – 2%-3%. כלומר הנכונות להיעזר היא כנראה תכונה מגינה. (חשוב לגבי מי שעוסק בחולות כרוניות).

תופעה מסוכנת שיכולה לקרות בטיפול נפשי בהפרעת אכילה היא טיפול כמס שפתיים. חשוב שמטפלים בהפרעות אכילה יהיו מודעים לקריטיות שבשיפור גופני. מטופלת יכולה לבוא, לשתף פעולה בטיפול נפשי כדי שיעזבו אותה בשקט ולא לעלות במשקל. אורי אומר שהוא יותר אופטימי לגבי בנות שמשתפות פעולה עם טיפול גופני ולא נפשי.

מהי אנורקסיה?

• נכונות לפגוע בעצמך על מנת לרדת במשקל. הפגיעה העצמית היא לא המטרה, אלא האמצעי. כלומר – התנהגות מכוונת להשיג רזון בכל האמצעים האפשריים
• סירוב להשיג משקל תקין
• עיוות בדימוי הגוף.
• העדר ווסת (כנראה יורידו את זה)

ליחידה להפרעות אכילה הביאו פעם מראת גוף מעוותת (מרזה). אנשי הצוות השתעשעו לראות את בבואותיהם, והבנות השתעשעו לראות אחת את השניה, אך כשראו את עצמן – עדין חשבו שהן שמנות. (עיוות תפיסה).

• סרטון מטריד של האגודה השוודית לאנוריסיה ובולימיה שמדגים את העיוות בתפיסת הגוף. זהו סימפטום שחסרים כלים לטיפול בו, והוא האחרון שמשתפר.

אנורקסיה – מאפיינים התנהגותיים

בניגוד למה שהיוונים חשבו, אין ירידה בתיאבון אלא מלחמה בו. איך? ריבוי שתיה, לעיסת מסטיק, צריכת קפה בכמויות גדולות, עישון, כניסה לעימותים (! - זה מוריד תאבון).

• “האוכל מגעיל!” יש יתרון בזה שהאוכל של בית החולים אינו מגוון (לא כלפי אנשים בלי הפרעות האכילה). זאת כיוון שאמורים להיות לנו כוחות ריסון וקשב לגוף, לפיו אנחנו אמורים לאכול. כאן יש בנות שאינן סומכות על הוויסות העצמי שלהן, אין להן מנגנון שובע ורעב והן אוכלות לפי כללים מוגדרים וקשיחים (“אף פעם לא אכלתי 1200! אני אוכל מוצרים כדי להשביע את התיאבון שלי!”) הבנות האנורקטיות אוכלות מספרים, הן אוכלות משיקולים זרים וחושבות במונחים כמותיים (הן יעדיפו נייצ'ר וואלי בטעם זנב כלב על חמאת בוטנים אם יש בזה פחות קלוריות). כשהן אומרות שהן לא אוכלות כי זה לא טעים, זה לא נכון. יודעים לבשל אצלן בבית, ושם הן הפסיקו לאכול. הקביעות מאפשרת להן ביטחון – להכיר את האוכל ואת ההשפעה שלו עליהן. זה מפחית חרדה.

יש גישות שונות של מרפאות להפרעת אכילה. יש מקומות שדוגלים בשקילה עיוורת – החולה לא יודעת מה המשקל שלה (היא יכולה להסיק מהשינוי בתפריט, אבל לא בדיוק). אורי חושב שזה מכניס לחרדה, ושהסיבה להצלחה הפנומנלית שלהם היא בשיעורי הנשירה. הגישה של המקום היא להרגיע את החולה. יש להן טבלה עם קו וורוד שמספר את הסיפור האופטימלי, וקו כחול שמראה מה קורה במציאות. זה מאפשר להן לראות דברים בראיה רחבה יותר (“עליתי 900! הייתי אמורה לעלות 500!” “כן, אבל בשבוע שעבר ירדת קילו").

למרות זאת – לא תמיד משתפים פעולה עם החולה. למשל – יש מקומות בהן החולה שוקולת את המוצרים. הם לא בעד – יש חולות שעוד לא עשו את זה, והם עובדים לפי מוצרים, כדי לעודד אכילה נורמטיבית יותר (“השניצל הזה ענק!” “זה שניצל"). כלומר, לפעמים מדברים את השפה הכפייתית – כמותית שלהן, ולפעמים לא.

עוד מאפיינים התנהגותיים:

• הופעת טקסים הקשורים לאכילה (סידור, מדידה, ספירה). טקסים מורידים חרדה. במחקר ביחידה נמצא שיש מתאם גבוה בין עליה במשקל והטקסים האלה, ולכן לא מתערבים בטקסים – זה דבר שמשתפר מעצמו. הכלל היחיד הוא מסגרת הזמן – ואם לא מספיקים לאכול בה, אז בהתאם להסבר שניתן מראש לאנורקטית היא תקבל אינשור (ללא נזיפה או אמירה נוספת). הסיבה למסגרת הזמן היא שאחרת הארוחה יכולה להתמשך בלי סוף. הכלל היחיד הנוסף הוא שאי אפשר להוריד דבר מהתפריט.
• עיסוק מדובר בתזונה, שקילות, התבוננות במראה, לבוש.
• פעילות גופנית מוגברת ומכוונת רזון. כנגד זה מגבילים את הפעילות הגופנית. מציבים אלטרנטיבה – תפריט גדול ופעילות גופנית או תפריט קטן ללא פעילות גופנית. הן בוחרות תמיד בתפריט קטן, כי יותר קל לרמות בפעילות גופנית מאשר באוכל. איך מתמודדים עם זה? יש דימוי של טיפול בהפרעות אכילה כרשת – תמיד בורחים דרכה דגים. במרפאה יותר קל לרמות (לוייתנים בורחים דרך הרשת!). במחלקה סגורה החורים ברשת מאד קטנים, ועדיין אפשר לרמות.
  • חולות עם הפרעות אכילה תמיד משקרות, במאה אחוז מהמקרים (ממש כמו שכל הילדים בני ארבע חושבים שהם באטמן). מנקודת מבטן מה שהן אומרות נכון. זה כי יש עיוותי חשיבה. הורים מאד מתקשים לשמוע שבנות שלהן משקרות, גם מטפלים. סיפור להורים: הפלגתי בים, האוניה טבעה. בשארית כוחותיי הגעתי לאי נידח. הגיעו מקומיים סימפטיים למשל והזמינו אותי לרופא האליל שלהם. רופא האליל בדק אותי ואמר לי – אתה סה"כ אדם בריא. יש לך סימנים גופניים. אנחנו מייחסים את הסימנים הגופניים לתזונה, אנחנו חושבים שזה ישפר לך את הדיכאון והחרדה. מה אתה צריך לעשות? 6 פעמים ביום אתה צריך לאכול צלחת ג'וקים. לא תהיה לבד! חונכים מלאי מוטיבציה ישבו איתך. אל תפריז בתפריט – אינך יכול לאכול עוד ג'וקים. לגבי סוגי הג'וקים אתה יכול לדבר עם הדיאטנית... מה הייתם עושים בסיפור הזה? קודם כל הייתי אומר – תודה, אני לא רעב. הייתי מפורר, זורק – כל ג'וק על הרצפה הוא ג'וק אחד בתוכי. גם אם אכלתי הייתי מנסה לטהר את עצמי מזה. יש כאן סוג של פסיכוזה – שיפוט לא תקין. לא סביר שתשמיני קילו כתוצאה מאכילת זית, אבל יש בנות שבאמת משוכנעות מזה. במובן הזה הן פסיכוטיות כמו מי שחושב שהוא יכול לעבור דרך הדלת בלי לפתוח אותה. היה ניסיון לטפל בתרופות לפסיכוזה אבל זה לא עזר.
• הכחשת הבעיה, חוסר אמון, קושי להיעזר, ביקורת עצמית.

סיבוכים גופניים אופייניים:

• עור כתום – עודף בטא קרוטן, נובע מעודף גזר
• בעיות שיניים
• סימני ראסל – סוג של יבלת בידיים כתוצאה מהניסיון להקיר (יש בנות מנוסות שאין להן את זה)
• בצקות – כתוצאה מחוסר איזון במלחים

תופעות גופניות נלוות -

• נשירת שיער מהראש – זה הסימפטום הגופני האחרון שמשפר ולפעמים לעולם לא. אומרים את זה לבנות כי זה מאד חשוב לבנות.
• צד שני של נשירת שיער מהראש- שיעור יתר באזורים אחרים. שני אלה הם סימפטומים של הפרעה אנדוקרינית – יש יותר הורמונים זכריים ופחות נקביים (מסביר עוד דברים – אגרסיביות, למשל)
• תחושת נפיחות בבטן, בחילה / צרבת (גם כתוצאה מהחרדה, גם כי הן לא רגילות לאכול כמויות כאלה, וגם כי הן מפרשות התכווצויות רעב ככאב בטן
• עצירות, שלשולים, כאבי בטן / ראש / שרירים
• סחרחורת, חולשה בשינוי תנוחה
• שיבוש ויסות טמפרטורה (הבנות שמסתובבות עם שמיכות...)
• קשיי שינה (למרבית הבנות עם הפרעות אכילה יש קשיי שינה), עייפות וחולשה כללית
• עצירת התפתחות (גובה, סימנים מיניים משניים וכו'). זה הכי מדאיג את המטפלים, בהקשר של מתבגרות. ואכן, הטיפול במבוגרות הוא הרבה פחות לחוץ – יש הרבה פחות סיכונים.

אי אפשר להיות בתת תזונה ולהיות בריאה!

כשיש ירידה במשקל הפנים נשמרות יחסית, לעומת הגוף שמצטמק מאד. לכן פעמים רבות מבט בפנים לא משקף את המצב הגופני (לעומת בדיקה גופנית). בנות לובשות כמה וכמה שכבות בגדים, וקשה לראות מה המצב.

בולמיה נרווזה: הגדרה

מחזורים של התקפי זלילה ואחר כך התנהגות מטהרת, לפחות פעמיים בשבוע, מעל שלושה חודשים.

התמקדנו בעיקר באנורקסיה כי בד"כ לא מאשפזים בחורות בולימיות, משום שבולומיה לא בהכרח מלווה בתת משקל, ולא מלווה בעיוות בדימוי הגוף, ולכן מאד קשה לזהות אותה.

בלומיה, להבדיל מאנורקסיה, היא הפרעה צעירה, בת 32. נולדה בדס"מ 3. עד אז הכל היה אנורקסיה. הפרידו כי יש מאפיינים שונים, גורמי סיכון שונים ושיטות טיפול שונות. בולמיות מגיעות למחלקה אם זה מקרה מאד קיצוני או אם יש ניסיון מרפאתי קודם.

יש אמירה מזלזלת שאומרת שבולמיות הן אנורקטיות לא מוצלחות.

מאפיינים התנהגותיים

מבחינת הבולימיה לא משנה מה אוכלים. בולימית מסוגלת לאכול ה-כ-ל. אוכל נא, אוכל מהפח. במקרים קיצוניים זה יכול להיראות מכו קריז. בולמיות כרוניות אפשר למצוא בדלת האחורית של אולם שמחות מבקשות שאריות של אוכל. בולמיהנ זאת הפרעה יקרה.

נזקים – כל מה שיש באנורקסיה ובנוסף נזקי ההקאות.

טיפול בהפרעות אכילה

• תכנון וניטור ארוחות
• מעקב גופני- רפואי
• ייעוץ פסיכולוגי – ציפיות נמוכות בהתחלה. כשרעבים, יש הפרעות אנדוקריניות והפרעות בשינה - אין הרבה סבלנות ליחסים עם אמא.

עקרונות הטיפול בהפרעות אכילה

--> ממליץ לקרוא חוזה טיפולי

1. בניית ברית טיפולית (קשה. זו הפרעה בה המטופל לא חושב שהוא חולה. “הבעיה היא לא אני, היא הג'וקים!”. שלב מאד חשוב.
2. עבודה פסיכו-חינוכית תמיכתית. (להסביר בכל מיני אמצעים – סרט, גרפים, הדגמה, שיחות, טיפול התנהגותי... מהי ההפרעה "זה לא את, זאת האנורקסיה מדברת מגרונך". המטרה היא להסביר שיש להן הפרעה (ולא שאנורקסיה היא לייף סטייל)).
3. ייצוב המצב הגופני (מקרב שחרור)
4. הכנה לטיפול פסיכולוגי (הרעיון – לעבור לדבר בשפה רגשית).
5. שותפות בטיפול = תובנה למחלה

פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות - שיעור 1

פסיכותרפיה – תהליכים ותוצאות א' / פרופסור יונתן הפרט

שיעור 1 – 23.10.2012

סמינר מחקר. התייחסות למחקרים שקשורים לפסיכותרפיה.

מטרות הסמינר

דרישות הקורס:

1. נוכחות והשתתפות בשיעורים (25%)
2. תגובות לחומר קריאה כל שבוע – חצי עמוד, עניינים של מתודלוגיה ולוגיקה (25%) - הוא יגיב לתגובות שלנו. יש לכתוב שם על הקובץ ועל העמוד עצמו. יש לשלוח עד יום ראשון 12 בצהריים.
   לhupprtj@mscc.huji.ac.il.
3. פרזנטציה בת 20 דקות, יש להציג מאמר. יש להתייחס למבוא, שיטה, תוצאות ודיון. יש להתייחס להתאמה בין החלקים – למשל: האם ההשערה קשורה לשיטה? האם התוצאות מתאימות לשיטה? האם יש התאמה בין התוצאות והדיון? (25%)
4. עבודה סופית – הצעת מחקר. גמיש.

שעות קבלה (כולל לייעוץ לבחירת מאמר) – בניגוד למה שמופיע באתר, ראשון 1:30-2:30, פניות מקסימלית בימי רביעי וחמישי.

מה זה פסיכותרפיה?

חידוד השאלה - מה ההבדל בין מפגש עם כומר, רב לעומת מפגש עם מטפל?

(השכיח במספר המפגשים בטיפול פסיכותרפויטי הוא 1, ויותר מ60% מהאנשים אומרים שהפיקו משהו מהטיפול).

יש הגדרות שונות – הראשונה, של ריימי, מתייחסת לערפול בדבר הנושא הזה. הגדרות בהמשך מתייחסות למאפיינים שונים של טיפול.

לפי ההגדרה של פרנק, שהיא ההגדרה הכי חדה (קשר טיפולי כולל מערכת יחסים טעונה רגשית, סטינג מרפא ורציונל שמסביר את הסימפטומים והטיפול בהם), אין הבדל בין פסיכותרפיסט ורופא אליל. כמו כן, גם רופא שרושם תרופת פלסבו נחשב מטפל לפי הגדרה זו.

ברלו, חוקר CBT שכותב על טיפול מבוסס ראיות מבדיל בין טיפול פסיכולוגי לפסיכותרפיה. לפי חלוקה זאת, טיפול פסיכולוגי הוא מבוסס ראיות וקשור בפתולוגיה נפשית, לעומת פסיכותרפיה, שמטרותיה דיפוזיות יותר – שיפור איכות חיים ומערכות יחסים.

מהי מטרת החלוקה הזאת?

מטרה פוליטית – בקורס הוא יתייחס לםן הפוליטי של מחקרים בתחום הפסיכותרפיה. הוא מנסה לומר שטיפול פסיכולוגי הוא מה שהמערכת הציבורית צריכה להעניק – ומי שרוצה פסיכותרפיה, לשפר את איכות חייו וכו' – בכיף, אך לא על חשבון הציבור. (“אם מישהו רוצה לטפח את עצמו בספא או בפסיכותרפיה, שיהיה לו בכבוד").

הגדרה בעייתית, למשל – האם השמנת יתר או טיפול זוגי נחשב טיפול פסיכולוגי? ידוע שטיפול זוגי מקל מאד על אנשים מדוכאים שנמצאים בזוגיות. איפה הגבולות? אולי דרך עבודה על תהליכים בינאישיים אפשר להגיע להקלה בפתולוגיה? בכל מקרה, יש לו את האינטרסים שלו בהגדרה שהוא בחר.

מטאפורות לתהליך של פסיכותרפיה – ארכיטקטורה, ניתוח, לימוד שפה, אימון, ריקוד.

התפתחות פסיכותרפיה – גישות שונות: פרויד, ביהביוריזם, רוג'רס (הומוניסט).

מרכיבי הפסיכותרפיה:

יש מרכיבים של המטופל, שכוללים את האישיות והפתולוגיה שלו אך גם את המגדר, רקע סוציואקונומי... יש משתנים שקשורים לטכניקה הטיפולית, כאלה שקשורים למטפל ומשתנים חברתיים / סביבתיים (חזק במיוחד אצל ילדים).

כל הגורמים האלה תורמים לתוצאה הטיפולית.

כדי לדעת אם טיפול עובד עלינו להתייחס לכל הגורמים, אבל לפני שננסה להבין את המנגנון של טיפול נרצה להבין האם טיפול עובד או לא. אייסינג שאל קהילת מטפלים (שאלה שאני שואלת כל התואר!!) “איך אתם יודעים שמה שאתם עושים עובד?”.

השאלה הזאת הובילה לפיתוח המתודה של מטא-אנליזה. סמית', גלאס ומילר ב1977 ביצעו מטא אנליזה ומצאו שפסיכותרפיה יעילה. הם מצאו שייתכן שאין הבדל בין השיטות (אפקט ציפור הדודו – כולם מנצחים, כולם זוכים בפרס). אם כך – אולי התיאוריה בכלל לא חשובה? עולה גם השאלה האם מחקר במעבדה מספיק, או שיש לבצע אותו גם בשדה – Effectiveness Vs. Efficacy. השאלה היא שאלת התוקף החיצוני של המחקרים.

ניסוח מחדש של שאלה (איזו?) של פול – היא השאלה עליה רוצים לענות במחקר פסיכותרפיה בסופו של דבר, והיא איזה טיפול מתאים לאדם ספציפי בנסיבות ספציפיות ותחת אלו תנאים.

זוהי שאלה רחבה מאד שיש לפרוט לשאלות קטנות ולבחון אותן בנפרד אחת מהשניה.

יש סטנדרטים למהו מחקר פסיכולוגי טוב, והם חשובים כי מחקר על טיפול פסיכולוגי חשוף להטיות שיפוט רבות. מצד שני, תוצאות שמעמידות בסתירה את התחושה בסובייקטיבית של המטופל והתוצאות האמפיריות ייצרו בעיה.

יש בעיות עם חלק מהקריטריונים, למשל – תנאי 5, תכנית טיפול מוגדרת וניתנת לשכפול. יש מטפלים שלא רוצים לעבוד כך. יש בעיה עם כתיבת המהלך פוסט הוק.

בעיה במחקר – מצאו קשר בין מספר החשיפות של מטפל והצלחת הטיפול במחקר נטורליסטי (שרק ספר). הבעיה היא שיכול להיות שמטפל שהרגיש שהטיפול הצליח נטה לחשוף את עצמו יותר. כדי לדבר על סיבתיות יש להקצות אקראית לקבוצות.

שאלות עדכניות למחקר בפסיכולוגיה קלינית.

(יש המון חומר במצגת, לא כתבתי אותו כאן).

פילו' חדשה ב' - תרגול 1

פילוסופיה חדשה ב' – תרגול

שיעור 1 – 23.10.2012

קאנט, הגל, מרקס. קאנט מאד עקרוני. וקשה. למה?

1. מלאמלא מושגים ותתי מושגים
2. קאנט כתב בתקופה בה הגרמנית היתה די דלה – הוא כתב אותה והמציא אותה תוך כדי.

יהיו שלושה תרגילים.

חובת נוכחות.

כדאי לקרוא משבוע לשבוע.

המבחן יהיה יותר על השיעור, התרגיל יהיה קריאה של הטקסטים.

קאנט 1724-1804

בהרבה מובנים, הפילוסוף הגדול מכולם. יש עליו יותר מאמרים מאשר על אפלטון ואריסטו (אפילו שלהם יש פור של אלפיים שנה עליו!). קאנט יצר סינטזה שאחריה מדברים קאנטיאנית. הוא יצר שפה חדשה ואופן התייחסות חדש.

אנקדוטות עליו מספרות שהיה טיפוס מוזר – שלא יצא מעולם מהעיר שלו ושאנשים היו מכוונים את השעון שלהם לפי שעת הטיול היומי שלו.

המטרה של קאנט היא בין השאר אתית – לכאורה זה נראה לא קשור, אבל זאת המוטיבציה המרכזית שלו. אנחנו ננסה להבין תמונת עולם ראשונה – אפיסטמולוגית ואונטולוגית שלו.

הוא קרא לכל הפילוסופים שלפניו דוגמטיים – למשל, הוא אמר, אלוהיפ אינו מושא של החושים, מה ניתן בכלל לומר עליו?

העניין שלו הוא בעיקר מטאפיזי מובהק.

קאנט חיבר 3 ביקורת מרכזיות:

• ביקורת התבונה הטהורה - אפיסטמולוגיה
• ביקורת התבונה המעשית – אתיקה
• ביקורת כח השיפוט – אסתטיקה והסברים תכליתיים.

אנחנו ניגע רק בביקורת הראשונה שנכתבה ב1781. שנה מאד חשובה.

כל מה שלמדנו בסמסטר שעבר יהיה רלוונטי.

קאנט קורא את כולם, ויש לו מה לומר על כולם. מה שהכי מעניין את האידיאליסטים הגרמניים הוא השילוב בין קאנט ושפינוזה.

תזכורת:

1. זהות אישית. לוק ויום. אצל קאנט זה מהלך שנצטרך להבין היטב. הבעיה – מי אני? מה הופך את המחשבות שבחדר למחשבות שלי? אפשר לומר שאני זה חומר – אבל אז יש עם זה בעיות – התאים מתחלפים, אם מאבדים איבר נשארים אנחנו. עיקרון הזהות לא יכול להיות החומר (פרדוקסים יווניים – כמו הספינה של ___ שמחליפים את כל חלקיה). נניח שיש נשמה – האם אני זה הנשמה שלי? לוק- יש בעיה כי אי אפשר לומר שאני אחראי למעשים של מי שהנשמה שלו התגלגלה בי. קוטנר – איבד את הזיכרון באיזשהוא גיל, משפטית אי אפשר להטיל עליו אחריות למעשים שהוא ביצע לפני איבוד הזיכרון. הקריטריון של לוק – רק אירועים שאנחנו יכולים להיזכר בכך שעשינו אפשר לייחס אלינו. יום – התעניין בעניין המטאפיזי. יום, האמפריציסט מתחיל מנתוני החושים. העולם מורכב מרשמים ומושגים (רושם – נוכח מול החושים, מושג – לא). יום שואל האם יש לנו רושם של אני. אם אין רושם של אני אין מושג של אני ולכן מושג העצמי הוא פיקציה. אי אפשר להניח שיש עצם כזה - “אני". יש bundle of preceptions.
2. בעיית הסיבתיות אצל יום – יש זה אחר שזה, אין זה בגלל זה. איננו יכולים לתפוס סיבתיות. גם אם כל פעם שאנחנו עושים א' קורה ב' זה לא מוכיח סיבתיות כי יש לנו את בעיית האינדוקציה. אז מאיפה מגיעה הסיבתיות? זהו הרגל פסיכולוגי.

אלו בעיות שמאד מעניינות את קאנט. אם אין סיבתיות אין מדע.

קאנט מתחיל את הביקורת בלומר שיום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית.

מהפכה קופרניקאית – להפוך את הנחות היסוד. קאנט עושה מהפיכה קופרניקאית כזאת בפילוסופיה.

מחלק תוכן עניינים, נעבור עליו:

טרנצנדנטי – לא טרנצנדנטלי!

אסתטיקה – חושים (לא קשור ליפה). מחולק לחלל וזמן.

מבנה הספר:

אנחנו נקרא בסה"כ עד עמוד 105.

קוראים הקדמה למהדורה הראשונה – משנת 1781.

יש הערות על הטקסט.

“נמצאתי חייב לבטל את הידיעה כדי לפנות מקום לאמונה".

לשיעור הבא – לקרוא את ההקדמה למהדורה השניה ואת המבוא.

ויסות עצמי - שיעור 1

-- אין לי תיקוני איות, ההתחלה קצת עילגת --

שיעור 1 23.10.2012

introduction.

Developmental approach.

The title is the name of a book, but the course doesn't really have a textbook, probably because it's a very broad topic. There are different points of view.

Syllabus.

Active thinking and participation in discussions is expected.

Reading list in moodle.

40% in class presentation. Easy.

60% observation with child and adults – 4 pages. We need to do the observation untill Jan. 1. optional – giving in a draft up to two weeks after the semester ends, handing in – 1 month after.

10% bonus for special students :) who come invariably on time, read everything.

E-mail – appears on syllabus.

Growing up is developing self regulation. Many pathologies are a failure in s.r. (OCD, autism, ADHD).

Every theoretical backround has a different definition.

Newborns – no S.R., totally dependent on externall cues, parental regulations.

Neuro – physiological capacities – closing aeyes and sucking. 3 months – tuning in – adapt to sleep-wake rythm of community (sleeping through the night – expectation of western socity. Kids are traind to do that because mothers need to go to work).

דברים שמתפתחים בגיל ינקות:

• תגובות מעגליות – למשל שאם הוא ימצוץ מוצץ זה ירגיע אותו. (פיאז'ה)
• תגובה לגירויים חיצוניים (“אל תקפוץ מהשולחן!”).

גם הוגים שאינם פיאז'ה מגדירים את השנה הראושנה תקופה סנסורית מוטרוית (כי אין הרבה תפקוד קוגניטיבי?).

השנה השניה -

קביעות אובייקט – היכולת להחזיק אובייקט במח, כך שלא רק מה שנמצא קיים. זה מלמד על יכולת לחשיבה סימבולית, לייצוג סימבולי.

עם זה מגיעה תחילתה של מודעות עצמית (“אני!”).

רגשות שניוניים – רגשות ראשוניים הם הרגשות הבסיסיים, כאלה שלא דורשים מודעות עצמית (שמחה, כעס...). רגשות שניוניים כן (למשל – אשמה, בושה, גאווה). רגשות אלה מובילים לויסות עצמי.

(... במצגת).

בממוצע – 50 מילים בסוף השנה השניה.

היא טוענת שויסות עצמי מוגדר התנהגות שמווסתת באופן פנימי ולא חיצוני. אם הילד לא מכניס יד לשקע כי אמא שלו תצעק עליו, זו שליטה עצמית אך לא ויסות עצמי. אם היעד הוא אוטונומיה אז הכוונה בוויסות עצמי היא קולות וייצוגים מופנמים.

לילדים קטנים מאד יש זיכרון עבודה מאד מצומצם ולכן מאד קשה להם להפסיק פעולה באמצע – אין מקום להוראות חדשות! (ניסוי עם בני 6 חודשים – מחביאים עוגיה בנקודה א' ונותנים להם למצוא כמה פעמים. אחר כך מעבירים את העוגיה מא' לב' מול עיניהם – הם עדיין יחפשו את העוגיה בא').

מטלת הgift delay – בוחנת את היכולת להבין את ההוראות ולווסת את עצמם. זה נחשב לוויסות עצמי ולא לשליטה עצמית כי המוקד הוא פנימי – אף אחד לא מונע את זה מהם. זה דורש ייצוג מנטלי של ההוראה ושליטה באימפולסים. (אם היה מדובר בשליטה עצמית ולא בוויסות עצמי ההוראה היתה צריכה להיות מתמשכת – מישהו שעומד ואומר ללא הפסקה לא להציץ, אבל זה שאין שם אף אחד ממשי – זה אומר שיש פה התחלה של וויסות עצמי).

T.O.M

מבקשת מאנשים להסתכל בסילבוס ולהציע את עצמם להצגה.

למידה באינטראקציה - שיעור 1

למידה באינטראקציה עם אחרים / כריסטיאן אסתרחן

שיעור 1 23.10.2012

אופי הקורס והקריטריונים שהוא יציב נובע מפרדיגמה פסיכולוגית על למידה. במהלך השנה נגלוש לתיאוריות של תקשורת, מדעי המח, סוציולוגיה (דפוסי שיח ממוגדרים), מדעי המחשב (למידה וירטואלית), בלשנות חברתית.

הקורס מחולק לשני חלקים:

1. (רב סמסטר א') – תיאוריות קלאסיות של למידה, רענון לגבי מושגי יסוד, והאמירה שלהן לגבי למידה באינטראקציה. המטרה – יישור קו. (גישה ביהביוריסטית, פסיכולוגיה חברתית, קוגניטיביסטית קלאסית, הגישה הקונסטרוקטיביסטית, גישה סוציו-תרבותית). נקרא מאמרי מקור.
2. סוגיות ספציפיות – מחקרים ספציפיים, למשל: מחקר על למידה שיתופית (של שווים), חונכות, אינטראקציות כיתתיות. נשאל: מהם היתרונות והחסרונות של למידה באינטראקציה? האם הם עולים על החסרונות ומצדיקים למידה באופן כזה, שהיא יותר תובענית מבחינת משאבים? וגם – עד כמה נחוצה נוכחות אנושית, או שהלמידה היא תוצאה של האינטראקציה, לאו דווקא אנושית (הכוונה ללמידה ממוחשבת)?

מטלות -

• עבודת אמצע – כתיבת עבודה עיונית שמהווה אינטגרציה של חמש התיאוריות הגדולות ומה שיש להן לומר על למידה באינטראקציה. 30%. זה יהיה המבוא של העבודה הסופית.
• עבודה סופית – 50%, בנויה על החלק שנכתב באמצע הקורס. העמקה בנושא ספציפי של למידה באינטראקציה (למשל – הבדלים מגדריים בדפוסי דיאלוג בלמידה שיתופית, שיחות טיעוניות בצ'טים, חונכות, שימוש בפעילות למישה שיתופית כממעצבת הזהות של המתבגר).
• צריך לקרוא את המאמרים – היא לא תשלים את זה בשיעור. לא תמיד צריך קריאה צמודה – צריך לדעת את המהלך.
• פרזנטציה בסמסטר ב' – 10%.
• קבוצת פייסבוק של הקורס, תשמש גם לדיונים על החומר. (ולרפלקציות על למידה עם אחרים).
• השתתפות פעילה – 10%.

מטלה -

לשבוע הבא, להביא הגדרות שונות ממקורות שונים למהי למידה ולמהי אינטראקציה. לנסות לגוון (עולם משפטי, פסיכולוגי, פילוסופי...).