יסודות ביולוגיים של התנהגות
7/11
(במצגת - “נוירואנטומיה" שקופית 34)
שק'37:
משתמשים בחריצים עמוקים Lateral fissure ו- Central sulcus
כדי לחלק את המח לארבע אונות:
פרונטלית, פריטלית, אוסיפיטלית וטמפורלית.
שק' 38:
האונות מכמה זוויות.
עכשיו נתחיל לדבר על החלקים של כל אחת מהאונות של הקורטקס.
שק' 39:
האונה הפרונטלית.
נמצאת קדימה לסנטרל לסנטרל סולקוס. לפני הסנטרל סולקוס יש פרה- סנטרל סולקוס, ובינהם יש פרה – סנטרל גיירוס, ובו נמצא האזור המוטורי הראשוני.
מהאזור הזה יש אקסונים שיוצאים מגופי תאים בקורטקס, ונשלחים לחלקים עמוקים יותר של המח, לאורך החלק התחתון של המח- גזע המח, לכיוון חוט השדרה, ומשם לשרירים ספציפיים בגוף – זו מערכת מוטורית להפעלה ישירה של השרירים על ידי הקורטקס. היא המערכת שאחראית לכך אנחנו מסוגלים לבצע פעיליות שדורשות מיומניות נרכשות מורכבות באיברים שונים של הגוף – בעיקר הידיים.
שק' 41:
אם עושים גרייה אלקטרונית לאזורים שונים לאורך הקורטקס, יזוזו שרירים שונים בגוף. קוראים למיפוי כזה מיפוי סומטוטופי.
שק' 42:
קדמית לאזוריםהמוטורי הראשוני, עדיין באונה הפרונטלית – קצת יותר פרונטלית, יש אזור מוטורי אסוציאטיבי יונימודלי (עוסק בארגון רצף מאורגן של הזזות שרירים – תנועות שלמות, בניגוד לשרירים ספציפיים) נקרא גם אזור מוטורי שניוני, והוא למעשה שולט על האזור המוטורי הראשוני, שמתרגם את סדרות הפקודות מהאשור השניוני לשרירים ספציפיים.
שק' 43:
עוד יותר קדימה יש את האזור הפרה פרונטלי -אחראי על תכנון, ארגון וניהול האסטרטגיה ההתנהגותית הכוללת.
אנחנו יודעים על זה מניתוח שהיה די נפוץ לחולי סכיזופרניה – זה היה מרגיע אותם, אך הם היו מאבדים את כל האישיות שלהם, את מה שהופך אותם לבני אדם. זה האזור ששונה באנשים יחסית לבעלי חיים.
שק' 45:
אזור ברוקה – מרכז הדיבור – האזור שמארגן את כל החלקים המוטוריים שמאפשרים לנו להגות מילים. (ברוקה – ע"ש נוירולוג צרפתי שגילה אותו).
אצל רב האנשים האזור הזה יותר מפותח בהמיספרה השמאלית. אזור זה מתפקד אחרת בשני הצדדים.
נעבור לאונה הפריטאלית.
שק' 48:
אזור תחושתי ראשוני – מקבל אינפורמציה מהגוף. גם כאן יש ארגון סומטוטופי, ואזורים יותר חשובים (כמו למשל אצבעות) מקבלים ייצוג יותר גדול.
סביב האזור הראשוני יש אזור סומטוסנסורי שניוני שעוסק בעיבוד משוכלל יותר של המידע שמתקבל מהאזור הראשוני.
בחלק האחורי של האונה הפריטאלית הוא האזור האסוציאטיבי מולטימודלי, הוא מקבל אינפורמציה גם מהאזור הסנסורי וגם מחוש הראיה, ובמידה מסוימת גם מהשמיעה, והוא חשוב מאד לתחושת המרחב.
על החשיבות של האזור לומדים ממקרים הם יש הרס של אזורים אלה. הרס של אזור זה (בעיקר בצד ימין) נקרא unilateral neglect וגורם להזנחה מוחלטת של הצד הנגדי של המרחב והגוף.
שק' 54:
אונה אוציפיטלית
מוקדשת רובה ככולה לחוש הראיה.
כוללת קורטקס ראייתי ראשוני v1.
מסביב לאזור הראייתי הראשוני יש סדרה של אזורים ראייתיים שניוניים.
אנחנו משתמשים יחסית הרבה ולכן אזורי רבים יחסית יוקדשו לכך.
שק 58:
אונה טמפורלית
בחלק העיון יש את האזור השמיעתי הראשוני.
מסביב יש אזוריים שמיעתיים שניוניים (=אסוציאטיביים יונימודלים).
אחד האזורים האלה, בחלק האחורי של האונה הטמפורלית נקרא אזורייםורניקה ויש לו תפקיד משמעותי בהבנת שפה מדוברת. אנשים עם פגיעה באזור זה לא יוכלו להבין שפה – הם יוכלו לדברף אך הברות חסרות משמעות, כי לא יבינו מה הם אומרים.
לטרליזציה – התמחות ספציפת של צד אחד של הקורטקס יחסית לצד השני. אזור זה יותר מפותח – גם אנטומית וגם תפקודית, ולכן פגיעה בצד שמאל תהיה יותר משמעותית לעניין זה.
שק' 60:
יש זרימה של האינפורמציה החושית בין האזורים, כשבכל שלב המידה עובר עיבוד נוסף והופך יות מורכב.
באזור האסוציאטיבי האחורי יש אינטגרציה של האינפומציה למשהו יור שלם, ומשם האינפורמיצה עוברת לאזוריםהאסוציאטיבי הקדמי שאחראיתעל תכנון ההתנהגות, ומשם למערכת המוטורית שאחראית על הפעלת השרירים.
שק' 61:
נדבר על חלקים אחרים של הferebrain, שנמצאים בקורטקס ומתחתיו.
Nucleus- צברי תאים בתוך המח.
Ganglion – צברי תאים מחוץ למח.
שק' 62:
זהו חתך מיד סגיטלי. אנחנו רואים המיספרה נגית מצדה האמצעית, ואנחנו רואים חלקים קורטיקליים ששייכים למערכת הלימבית.
(החללים השחורים הם החדרים.
החלק הלבן סביבם הוא הקורפוס קלוסואום- הקשר בין שתי חלקי המח
מעל הקורפוס קלוסואום יש גנגליון...).
שק' 63:
בתכלת – אזורים ששייכים למערכת הלימבית ונמצאים מתחת לקורטקס, שראינו בשקופית הקודמת:
- היפוקמפוס
- אמיגדלה
- פורניקס
- גרעינים ספטליים
לכל אחד מהם יש צורה מרחבית של c הפוך.
(הנפשה מגניבה – כדאי לחפש באינטרט).
היפוקמפוס:
בתמונת mri ההיםוקמפוס נמצא בחלק בתחתון.
זהו אזור קריטי ליצירה של זיכרונות חדשים.
דוגמא: חולה מפורסם בשם h.m.שעבר ניתוח בו הורידו לו את ההיפוקמפוס משני הצדדים, בעקבות אפילפסיה קשה. בעקבות כך הוא לא יכל לזכור לטווח ארוך (יותר מדקה) שום דבר שקרה אחרי הניתוח.
זהו אחד האזורים שנפגעים באופן ספציפי וחמור במחלות נאורודגנטיביות – מחלות ניווניות של המח, למשל אלצהיימר.
אמיגלדה:
צבר תאים שנמצא בחלק הקדמי של ההיפוקמפוס (לא משתייך להיפוקמפוס באופן אנטומי).
תפקיד חשוב בעיבוד רגשות – הבחנה, חוויה, הפעלת מערכות גוף.
קשור גם לזיכרון – אנחנו זוכרים דברים שגורמים תגובה רגשית ועוררות.
(עוד אנימציה מגניבה – הפעלה של האזור במצב של צפיה בתמונות נייטרליות לעומת כאלה שמועוררות רגשות.)
הקורטקס מכסה את ההיפוקמפוס ואת האמיגדלה לגמרי.
שק' 70:
עוד קבוצה של אזורים תת קורטיקליים – מערכת – קבוצה של גרעינים = צברי תאים שלהם תפקוד אינטגרטיבי אחד היא הגרעינים הבזליים – שלהם גם שם (מבלבל! הם בתוך המח!) - basal ganalia.
הגרעינים הבזליים הם די באזור המרכזי של המח, קרובים לחדרים.
שק' 71:
חתך קורונלי.
לגרעינים הבזאליים תפקיד חשוב בשליטה ווויסות פעולות מוטוריות – ברירת פעולות מוטוריות מתאימות לסיטואציה, תפקודים קוגנטיביים: תנועה, מוטיבציה.
מקבלים אינפורמציה מהקורטקס, מעבדים ומחזירים מידע לקורטקס (לופ).
תקיד חשוב ברכישת הרגלים.
פידבק על תנועות שעושים שמאפשר שכלול פעולות.
שק' 73:
באזור של הגרעינים הבזאליים, במרכז המח, יש גרעין (יש שתיים – משתי הצדדים של החדר השלישי – כל המערכות שדיברנו עליהן עד עכשיו סימטריות) הוא עדיין חלק של הforebrain, ומתחת לו יש את ההיפותלמוס.
תלמוס אחד מופרד מהשני רק ע"י החדר השלישי.
לתלמוס יש הרבה תת חלקים, והוא מהווה תחנת ממסר לאינפורמציה שמגיעה, בסופו של דבר אל הקורטקס, מאזורים שנמצאים מתחת לקורטקס (למשל: מידה ראייתייםאו שמיעתי).
שק' 76:
התלמוס באמצע. אנחנו רואים את האקסונים שמפזרים את המידע לקורטקס.
בתלמוס יש גרעין נפרד של תאים לכל חוש – שמיעה, ראיה, סנוסו-נוטוריים וכו'.
אפילו הגרעינים הבזאליים מעבירים אינפורמיצה לקורטקס דרך התלמוס.
כל המידע (חוץ ממידע מהאף) שמגיע לקורטקס מגיע דרך התלמוס!
בתלמוס יש עיבוד ראשוני של המידע, (חלק עובר הדגשה, למשל).
שק' 77:
זהו חתך קורונלי.
בחלק הקדמי התחתון של התלמוס נמצא ההיפותלמוס.
שק' 79:
הגדלה של החלק המדיאלי של המח.
ההיפותלמוס נמצא בחלק בתחתון של החדר השלישי.
גם בהיפותלמוס יש גרעינים שונים.
הוא אחראי על פעולות הישרדותיות: וויסות אכילה, שתיה, מינרלים.
שמירה על קיום האורגניזם הפרטי, וגם על קיום המין הביולוגי כולו – כלומר התנהגויות רביה.
אחת הדרכים באמצעותה ההיפותלמוס יכול לפקח על הסביבה הפנימית היא בלוטה שבולטת החוצה מהמח – ההיפופיזה (נמצאת מתחת להיפותלמוס) ובעזרתה הוא מפקח על כל ההורמונים בגוף. ההורמונים מופרשים מבלוטות הורמונליות באזורי גוף שונים, ועובדות כאשר הם מקבלות אותות מההיפופיזה.
איך נעשית השליטה ההורמונלית ע"י ההיפותלמוס?
נויורנים בהיפותלמוס משחררים לתוך זרם הדם חומרים שנקראים "הורמונים משחררים" releasing hormones. אותם חומרים נישאים על ידי מערכת כלי דם קטנים שנמצאים רק באזור זה – מערכת "פרטית" שמקשרת בין ההיפותלמוס וההיפופיזה (ואינה מתחברת לזרם הדם הכללי), כך שתאי ההיפופיזה ישחררו חומרים לתוך זרם הדם הכללי, ויגרום לבלוטות בגוף לשחרר הורמונים.
שק' 82:
דוגמא לתהליך הנ"ל.
באופן דומה גם הורמוני המין נשלטים על ידי מערכת ההיפותלמוס.
הרבה מההורמוני הם בעלי מבנה כימי שנקרא סטרואידים (עשויים מחומצות שומניות). בגלל המבנה השומני הם יכולים לחדורדרך ממברנה – בלי רצפטורים, תעלות וכו'. במקרה כזה הרצפטור יכול להיות בתוך התא. לעיתים קרובות הרצפטור, קשור להורמון, נכנס לגרעין התא ויכול להשפיע על שעתוק של גנים ספציפיים, וכך להשפיע על אברי המטרה.
ההורמונים מווסתים תהליכים בהתפחות האורגניזם, בגיל ההתבגרות וגם בחיים הבוגרים.
כך המח יכול להשפיע על כל התהליכים הפיזיולוגיים שקורים בגוף.
שק' 84:
דרך נוספת בה ההיתותלמוס יכול לפקח על ההיפופיזה (נכון לשתי הורמונים ספציפיים):
הנויונים ממשיכים מההיפותלמות ישירות להיפופיזה, יוצר איתה סינפסה וגורם להפרשה של הורמון ישירות למחזור הדם הכללי.
זה קורה עם שתי הורמונים: ווזופרסין ואוקסיטוצין.
שניהם משתחחרים לא רק בהיפופיזה אלא משתחררים גם במח בתור נוירוטרנסמיטורים.
יש להם חשיבות גדולה בהתנהגות חברתית – במיוחד ביצירת הקשר הראשוני בין הורים וילדים – אם ותינוק וכנראה גם גברים, כאשר הם משחקים עם ילדיהם.
הורמונים אלה קשורים באופן כללי להתנהגות חברתית. (יש אוטיסטים שיש להם הפרעות ביצירת ההורמונים האלה).
בהיפותלמוס יש חלקים מסוימים שאין בהם מחסום דם – מח (כדי לחוש כמה נתרן בדם, למשל, ברור למה צריך את זה. לפי זה מכוונים כמה לשתות, כמה להשתין, כמה מלח לצרוך וכו'.
להיפותלמוס קשר למערכת הלימבית ודרך זה הוא ישפיע על מוטיבציה ועל רגש, למשל (הן במצב של מחסור בנתרן והן בהתנהגות מינית, למשל).
וויסות של סביבה פנימית חשוב מאד – בחלקו הוא בלתי מודע (אך יש מערכות תת קורטיקליות שיגרמו לנו, למשל, להרגיש שבא לנו משהו מלוח כאשר חסר לנו נתרן).
שק' 86:
גזע המח וצרבלום:
אם נקלף את הקורטקס נמצא אותם מתחתיו.
צרבלום:cerebellar cortex
אזור מאד גדול ומאד מפותח במח של בני אדם. (מכונה גם: מוחון, “המח הקטן").
שק' 90:
החלק הבהיר אלו האקסונים, ובתוכם הגרעינים העמוקים של הצרבלום.
שק' 91:
הצרבלום מקבל אינפורמציה בעיקר מקליפת המח, מחלקים שונים של הקורטקס.
האינפורמציה בד"כ עושה סינפסה לפני כן.
הצרבלום הוא בעצם איבר עזר לפעילות הקורטקס.
מקבל אינפורמציה מחושים ספציפיים – מרכזי בהם שיווי משקל, וגם סנסו מוטוריים – מגע, אינפורמציה לא מודעת מהשרירים.
הצרבלום חשוב, אם כן, לעזרה בשליטה על פעילות מוטורית עדינה, תכנון של פעולות מוטרויות מיומנות.
שק' 95:
אזורים נוספים בגזע המח הם לינאריים עם חוט השדרה.
מה כולל גזע המח?
Midbrain – מה שנשאר ממנו במהלך ההתפתחות האבולוציונית.
Hindbrain – מחולק לשתיים- 1פונס 2ומדולה.
איזה חלקים יש בגזע המח?
שק' 96:
הורידו את הצרבלום כדי שנראה, השאירו חלקים אחרים כדי שנבין!
החלק האחורי של המידבריין – tectum ובתוכו שתי זוגות של גבנונים – superior colliculus and inferior colliculus.
שק' 97:
בחלק הקדמי של המידבריין עשו חתך קורונלי, כך שאנו רואים את החלק הדורסלי, וכאן יש יותר מדי מושגים מסובכים באנגלית, אבל אל דאגה – יש הכל במצגת.
לPAG יש תפקיד חשוב בתפיסת כאב, כאשר הפעלת תאים ב PAG יכולה לשכך כאבים – כלומר: להשפיע על האינפורמציה הסנסורית שתגיע אל המוח.זהמסביר למב במצבי לחץ אנשים לא מרגישים תחושות כאב (רואים את זה אצל חיילים בשדה קרב, או פצועים בתאונות דרכים). אפשר להבין את ההגיון: לזברה פצועה לא כדאי לחוש כאב. עדיף לה לברוח מהאריות, אפילו אם נשברה לה הרגל.
סמים כמו מורפיות שולחים אקסונים אל חוט השדרה ומפסיקים את תחושת הכאב.
שק' 100:
עוד צבר תאים במידבריין הוא הsubstantia nigra.
במחלת פרקינסון התאים האלה, באופן ספיציפי, מתים, וזה הגורם למחלה.
שק' 103:
ventral tegmantumהאזור הכי קדמי של המידבריין. שולח אקסונים לאזורים נרחבים של המח. הנוירוטרנסמיטור שהוא משחרר קשור לסכיזופרניה.
האזור שתמחת למידבריין נקרא הpons או הגשר. זהו אזור שמשמש בעיקרו לתקשורת בין כל המח לבין הצרבלום. זוהי "תחנת סינפסה" בין אקסונים מכל המח לבין אקסונים מהצרבלום.
תחנת ממסר של אינפורמציה אל הצרבלום, ובמידה מסוימת ממנו.
Medulla- החלק התחתון ביותר של המידבריין. המשך ישיר לחוט השדרה – אין בינהם גבול, אך זה חלק מהמח.
צברי תאים שאחראים לוויסות פעולות בסיסיות: קצב לב, מתח שרירים, נשימה ועוד.
שלושת החלקים האלה יחד נקראים גזע המח.
להתייחסות אליהם כיחידה אחת יש שתי סיבות:
- יש מאפיינים כלליים:
- מציאות צברי תאים שנקראים התצורה הרשתית the reticular formation: יש להם תפקידים שקשורים למידת העוררות של המח (עירנות ושינה, הכרה או חוסר הכרה, חלימה...)
- מתוך גזע המח יוצאים עשרה זוגות של עצבים=אקסונים, שמעצבבים אזורים שונים ואברים שונים באזור הראש והצוואר – העצבים הקרניאליים (קרניום – גולגולת), ומקבלים משם אינפורמציה סנסורית מאזור הראש והפנים, אינפו. סנסו מוטרוית וגם מחושים ספציפיים (שמיעה, טעם).יש עצבים קרניאליים ששולטים על האברים הפנימיים – הלב ומערכת העיכול.ככלל יש 12 זוגות של עצבים קרניאליים, עצב הראיה ועצה הריח מגיעים ישירות למח ולא עוברים בגזע המח.לעצב העשירי הקרניאלי קוראים הואגוס- והוא אחראי על האיברים הפנימיים – אינפורמציה ושליטה.
