יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

למידה באינטראקציה - שיעור 10


שיעור 10 – 25.12.2012

--סרטון של רמצ'נדרן בטד על נוירוני מראה.

עדין לא ברור לחלוטין מה ההבדל בין אדם ופרימטים. לרב החוקרים ברור שההבדל הוא בתחום הקוגניציה החברתית, משהו שהתרחש לאחרונה יחסית במהלך ההפתחות הפילוגנטית. אלו הדברים עליהם דיברנו שבוע שעבר. TOM, יכולת החיקוי וכו'. בתוך זה יש ויכוח בין חוקרים, אבל הרעיון הבסיסי מוסכם על כולם- יש התפחות בתחום הקוגניציה החברתית. כך מתאפשרות צורות חדשות של למידה תרבותית. כתוצאה מזה יש אבולוציה תרבותית – יצירה של דברים משותפים (איך צדים, למשל). זה גם מאפשר הוראה.
זו השרשרת של תומסלו. איפה רמצ'נדרן נכנס פה? כי הוא טועם שההבדל בנוירולוגי הוא בנוירוני המראה – בכמות שלהם או באופן השימוש שלהם. זו היפותזה שעדין אין לה בסיס מחקרי חזק, רמצ'נדרן חוקר אותה. לא חקרו את הנושא עדין על פרימטים אלא על קופים פחות מפותחים.
חילוקי הדעות ביחס לשרשרת של תומסלו הם ברובם בשלב הראשון – מה גרם להבדל בקוגניציה חברתית.

תומסלו – Ratchet effect: כלי עבודה שמחזיק את הבורג במקום באופן שמאפשר להדק אותו באמצעות הרבה תנועות קטנות (בלי צורך לעשות סיבוב של כל פעם). זה מה שתומסלו אומר! אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל כל פעם, אנחנו יכולים להתחיל מאיפה שעצרו לפנינו.

למידה בהקשר חברתי – תרבותי דורשת כישורים קוגנטיביים מסויימים:
  1. היכולת ליצור ולהחזיק מצב של אינטרסובייקטיביות
  2. Theory of mind – היכולת להבין שאנשים אחרת רואים את העולם ומייצגים אותו אחרת ממנו, מתפתחת עם הגיל.

שפה ככלי תרבותי המתווך ומשפיע על חשיבה ותפקוד קוגניבי-
דוגמא ממחקר של gentner שמראה איך תיוג של חפצים מסייע ל___. הנסיין אומר שיש שלושה חפצים והוא יחביא את המטבע באחד מהם ( החפצים שונים או שהגדלים שונים). הילד רואה איפה. אח"כ הוא אומר לילד לעצום עיניים ושהוא יחביא את החפץ בסדרה שונה של חפצים 'באותה צורה'. (למשל, אם הוא החביא באמצעי הוא יחביא שוב באמצעי). אח"כ הוא שואל את הילד איפה במטבע מוחבא בסדרה השניה (בה הוא עצם עיניים). וריאציות: שיום החפצים – אין תיוון מילולי, יש תיווך של מילות יחס (“החפץ הגדול"), יש תיוון של שיום החפץ (“עציץ", “בית" – במקרה זה הגדלים לא מתואמים בשתי הסדרות). הילדים לומדים חוקיות תמיד, השאלה היא המהירות והדיוק. תיוג החפצים משפר את הביצוע לעומת חוסר תיוג. כעבור 4-6 שבועות מזמינים את הילדים למעבדה ומבקשים מהם לעשות את המטלה שוב, ההבדל נשמר.
המסקנה: יש השפעה של שימוש בשפה על יכולת קוגניטיבית.

סיגלר ואליבלי מדברים על ניסוי שעשו על הולנדים לעומת אבוריג'נלים. בשפות אירופיאות יש שימוש בשפה יחסית (ימין, שמאל) ובאבוריג'ינית בשפה אבסולוטית (מזרח, מערב...). הניסוי הוא שמכניסים אדם לחדר בו יש פרה, אדם וחזרזיר. אח"כ הכניסו אותם לחדר אחר עם פנים לכיוון השני ונתנו להם לסדר מחדש, כמו מה שהם ראו. האבוריג'ינים סידרו שוב בהתאם לרוחות השמים, וההולנדים בהתאם לשמאל – ימין (תפיסה אגוצנטרית).

ההשלכות של התפיסה הויגוטצקיאנית על חינוך:
הערכה רטרוספקטיבית לעומת פרוספקטיבית – פויירשטיין מדבר על בעתיות בהערכה רטרוספקטיבית – מסתכלים על מה שאדם יודע היום כדי להסיק מזה על היכולת שלו. (פסיכומטרי, למשל). בעיה היא שיש כשל – אם רוצים לדעת למה האדם מסוגל לעשות בעתיד צריך לעשות את זה אחרת – כי כשמודדים רטרוספקטיבית יש הרבה נתוני סביבה ברקע. אם רוצים לבודד את נתוני הסביבה צריך לפתחת מבחנים פרוספקטיביים. הרעיון של פויירשטיין (והוא די כושל) הוא לעשות מבחן, לתרגל מיומניות, ולהיבחן שוב, ולבדוק את השינוי. בודקים את מידת השיפור. כך מאתרים ילדים עם המון פוטנציאל שכדאי להשקיע בהם המון משאבים.
מבחנים פרוספקטיביים יכולים לשמש לא רק לבדיקת יכולת אלא כאלמנט במבחנים של בחינת ידע.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה