פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות - שיעור 1

פסיכותרפיה – תהליכים ותוצאות א' / פרופסור יונתן הפרט

שיעור 1 – 23.10.2012

סמינר מחקר. התייחסות למחקרים שקשורים לפסיכותרפיה.

מטרות הסמינר

דרישות הקורס:

1. נוכחות והשתתפות בשיעורים (25%)
2. תגובות לחומר קריאה כל שבוע – חצי עמוד, עניינים של מתודלוגיה ולוגיקה (25%) - הוא יגיב לתגובות שלנו. יש לכתוב שם על הקובץ ועל העמוד עצמו. יש לשלוח עד יום ראשון 12 בצהריים.
   לhupprtj@mscc.huji.ac.il.
3. פרזנטציה בת 20 דקות, יש להציג מאמר. יש להתייחס למבוא, שיטה, תוצאות ודיון. יש להתייחס להתאמה בין החלקים – למשל: האם ההשערה קשורה לשיטה? האם התוצאות מתאימות לשיטה? האם יש התאמה בין התוצאות והדיון? (25%)
4. עבודה סופית – הצעת מחקר. גמיש.

שעות קבלה (כולל לייעוץ לבחירת מאמר) – בניגוד למה שמופיע באתר, ראשון 1:30-2:30, פניות מקסימלית בימי רביעי וחמישי.

מה זה פסיכותרפיה?

חידוד השאלה - מה ההבדל בין מפגש עם כומר, רב לעומת מפגש עם מטפל?

(השכיח במספר המפגשים בטיפול פסיכותרפויטי הוא 1, ויותר מ60% מהאנשים אומרים שהפיקו משהו מהטיפול).

יש הגדרות שונות – הראשונה, של ריימי, מתייחסת לערפול בדבר הנושא הזה. הגדרות בהמשך מתייחסות למאפיינים שונים של טיפול.

לפי ההגדרה של פרנק, שהיא ההגדרה הכי חדה (קשר טיפולי כולל מערכת יחסים טעונה רגשית, סטינג מרפא ורציונל שמסביר את הסימפטומים והטיפול בהם), אין הבדל בין פסיכותרפיסט ורופא אליל. כמו כן, גם רופא שרושם תרופת פלסבו נחשב מטפל לפי הגדרה זו.

ברלו, חוקר CBT שכותב על טיפול מבוסס ראיות מבדיל בין טיפול פסיכולוגי לפסיכותרפיה. לפי חלוקה זאת, טיפול פסיכולוגי הוא מבוסס ראיות וקשור בפתולוגיה נפשית, לעומת פסיכותרפיה, שמטרותיה דיפוזיות יותר – שיפור איכות חיים ומערכות יחסים.

מהי מטרת החלוקה הזאת?

מטרה פוליטית – בקורס הוא יתייחס לםן הפוליטי של מחקרים בתחום הפסיכותרפיה. הוא מנסה לומר שטיפול פסיכולוגי הוא מה שהמערכת הציבורית צריכה להעניק – ומי שרוצה פסיכותרפיה, לשפר את איכות חייו וכו' – בכיף, אך לא על חשבון הציבור. (“אם מישהו רוצה לטפח את עצמו בספא או בפסיכותרפיה, שיהיה לו בכבוד").

הגדרה בעייתית, למשל – האם השמנת יתר או טיפול זוגי נחשב טיפול פסיכולוגי? ידוע שטיפול זוגי מקל מאד על אנשים מדוכאים שנמצאים בזוגיות. איפה הגבולות? אולי דרך עבודה על תהליכים בינאישיים אפשר להגיע להקלה בפתולוגיה? בכל מקרה, יש לו את האינטרסים שלו בהגדרה שהוא בחר.

מטאפורות לתהליך של פסיכותרפיה – ארכיטקטורה, ניתוח, לימוד שפה, אימון, ריקוד.

התפתחות פסיכותרפיה – גישות שונות: פרויד, ביהביוריזם, רוג'רס (הומוניסט).

מרכיבי הפסיכותרפיה:

יש מרכיבים של המטופל, שכוללים את האישיות והפתולוגיה שלו אך גם את המגדר, רקע סוציואקונומי... יש משתנים שקשורים לטכניקה הטיפולית, כאלה שקשורים למטפל ומשתנים חברתיים / סביבתיים (חזק במיוחד אצל ילדים).

כל הגורמים האלה תורמים לתוצאה הטיפולית.

כדי לדעת אם טיפול עובד עלינו להתייחס לכל הגורמים, אבל לפני שננסה להבין את המנגנון של טיפול נרצה להבין האם טיפול עובד או לא. אייסינג שאל קהילת מטפלים (שאלה שאני שואלת כל התואר!!) “איך אתם יודעים שמה שאתם עושים עובד?”.

השאלה הזאת הובילה לפיתוח המתודה של מטא-אנליזה. סמית', גלאס ומילר ב1977 ביצעו מטא אנליזה ומצאו שפסיכותרפיה יעילה. הם מצאו שייתכן שאין הבדל בין השיטות (אפקט ציפור הדודו – כולם מנצחים, כולם זוכים בפרס). אם כך – אולי התיאוריה בכלל לא חשובה? עולה גם השאלה האם מחקר במעבדה מספיק, או שיש לבצע אותו גם בשדה – Effectiveness Vs. Efficacy. השאלה היא שאלת התוקף החיצוני של המחקרים.

ניסוח מחדש של שאלה (איזו?) של פול – היא השאלה עליה רוצים לענות במחקר פסיכותרפיה בסופו של דבר, והיא איזה טיפול מתאים לאדם ספציפי בנסיבות ספציפיות ותחת אלו תנאים.

זוהי שאלה רחבה מאד שיש לפרוט לשאלות קטנות ולבחון אותן בנפרד אחת מהשניה.

יש סטנדרטים למהו מחקר פסיכולוגי טוב, והם חשובים כי מחקר על טיפול פסיכולוגי חשוף להטיות שיפוט רבות. מצד שני, תוצאות שמעמידות בסתירה את התחושה בסובייקטיבית של המטופל והתוצאות האמפיריות ייצרו בעיה.

יש בעיות עם חלק מהקריטריונים, למשל – תנאי 5, תכנית טיפול מוגדרת וניתנת לשכפול. יש מטפלים שלא רוצים לעבוד כך. יש בעיה עם כתיבת המהלך פוסט הוק.

בעיה במחקר – מצאו קשר בין מספר החשיפות של מטפל והצלחת הטיפול במחקר נטורליסטי (שרק ספר). הבעיה היא שיכול להיות שמטפל שהרגיש שהטיפול הצליח נטה לחשוף את עצמו יותר. כדי לדבר על סיבתיות יש להקצות אקראית לקבוצות.

שאלות עדכניות למחקר בפסיכולוגיה קלינית.

(יש המון חומר במצגת, לא כתבתי אותו כאן).

פילו' חדשה ב' - תרגול 1

פילוסופיה חדשה ב' – תרגול

שיעור 1 – 23.10.2012

קאנט, הגל, מרקס. קאנט מאד עקרוני. וקשה. למה?

1. מלאמלא מושגים ותתי מושגים
2. קאנט כתב בתקופה בה הגרמנית היתה די דלה – הוא כתב אותה והמציא אותה תוך כדי.

יהיו שלושה תרגילים.

חובת נוכחות.

כדאי לקרוא משבוע לשבוע.

המבחן יהיה יותר על השיעור, התרגיל יהיה קריאה של הטקסטים.

קאנט 1724-1804

בהרבה מובנים, הפילוסוף הגדול מכולם. יש עליו יותר מאמרים מאשר על אפלטון ואריסטו (אפילו שלהם יש פור של אלפיים שנה עליו!). קאנט יצר סינטזה שאחריה מדברים קאנטיאנית. הוא יצר שפה חדשה ואופן התייחסות חדש.

אנקדוטות עליו מספרות שהיה טיפוס מוזר – שלא יצא מעולם מהעיר שלו ושאנשים היו מכוונים את השעון שלהם לפי שעת הטיול היומי שלו.

המטרה של קאנט היא בין השאר אתית – לכאורה זה נראה לא קשור, אבל זאת המוטיבציה המרכזית שלו. אנחנו ננסה להבין תמונת עולם ראשונה – אפיסטמולוגית ואונטולוגית שלו.

הוא קרא לכל הפילוסופים שלפניו דוגמטיים – למשל, הוא אמר, אלוהיפ אינו מושא של החושים, מה ניתן בכלל לומר עליו?

העניין שלו הוא בעיקר מטאפיזי מובהק.

קאנט חיבר 3 ביקורת מרכזיות:

• ביקורת התבונה הטהורה - אפיסטמולוגיה
• ביקורת התבונה המעשית – אתיקה
• ביקורת כח השיפוט – אסתטיקה והסברים תכליתיים.

אנחנו ניגע רק בביקורת הראשונה שנכתבה ב1781. שנה מאד חשובה.

כל מה שלמדנו בסמסטר שעבר יהיה רלוונטי.

קאנט קורא את כולם, ויש לו מה לומר על כולם. מה שהכי מעניין את האידיאליסטים הגרמניים הוא השילוב בין קאנט ושפינוזה.

תזכורת:

1. זהות אישית. לוק ויום. אצל קאנט זה מהלך שנצטרך להבין היטב. הבעיה – מי אני? מה הופך את המחשבות שבחדר למחשבות שלי? אפשר לומר שאני זה חומר – אבל אז יש עם זה בעיות – התאים מתחלפים, אם מאבדים איבר נשארים אנחנו. עיקרון הזהות לא יכול להיות החומר (פרדוקסים יווניים – כמו הספינה של ___ שמחליפים את כל חלקיה). נניח שיש נשמה – האם אני זה הנשמה שלי? לוק- יש בעיה כי אי אפשר לומר שאני אחראי למעשים של מי שהנשמה שלו התגלגלה בי. קוטנר – איבד את הזיכרון באיזשהוא גיל, משפטית אי אפשר להטיל עליו אחריות למעשים שהוא ביצע לפני איבוד הזיכרון. הקריטריון של לוק – רק אירועים שאנחנו יכולים להיזכר בכך שעשינו אפשר לייחס אלינו. יום – התעניין בעניין המטאפיזי. יום, האמפריציסט מתחיל מנתוני החושים. העולם מורכב מרשמים ומושגים (רושם – נוכח מול החושים, מושג – לא). יום שואל האם יש לנו רושם של אני. אם אין רושם של אני אין מושג של אני ולכן מושג העצמי הוא פיקציה. אי אפשר להניח שיש עצם כזה - “אני". יש bundle of preceptions.
2. בעיית הסיבתיות אצל יום – יש זה אחר שזה, אין זה בגלל זה. איננו יכולים לתפוס סיבתיות. גם אם כל פעם שאנחנו עושים א' קורה ב' זה לא מוכיח סיבתיות כי יש לנו את בעיית האינדוקציה. אז מאיפה מגיעה הסיבתיות? זהו הרגל פסיכולוגי.

אלו בעיות שמאד מעניינות את קאנט. אם אין סיבתיות אין מדע.

קאנט מתחיל את הביקורת בלומר שיום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית.

מהפכה קופרניקאית – להפוך את הנחות היסוד. קאנט עושה מהפיכה קופרניקאית כזאת בפילוסופיה.

מחלק תוכן עניינים, נעבור עליו:

טרנצנדנטי – לא טרנצנדנטלי!

אסתטיקה – חושים (לא קשור ליפה). מחולק לחלל וזמן.

מבנה הספר:

אנחנו נקרא בסה"כ עד עמוד 105.

קוראים הקדמה למהדורה הראשונה – משנת 1781.

יש הערות על הטקסט.

“נמצאתי חייב לבטל את הידיעה כדי לפנות מקום לאמונה".

לשיעור הבא – לקרוא את ההקדמה למהדורה השניה ואת המבוא.

ויסות עצמי - שיעור 1

-- אין לי תיקוני איות, ההתחלה קצת עילגת --

שיעור 1 23.10.2012

introduction.

Developmental approach.

The title is the name of a book, but the course doesn't really have a textbook, probably because it's a very broad topic. There are different points of view.

Syllabus.

Active thinking and participation in discussions is expected.

Reading list in moodle.

40% in class presentation. Easy.

60% observation with child and adults – 4 pages. We need to do the observation untill Jan. 1. optional – giving in a draft up to two weeks after the semester ends, handing in – 1 month after.

10% bonus for special students :) who come invariably on time, read everything.

E-mail – appears on syllabus.

Growing up is developing self regulation. Many pathologies are a failure in s.r. (OCD, autism, ADHD).

Every theoretical backround has a different definition.

Newborns – no S.R., totally dependent on externall cues, parental regulations.

Neuro – physiological capacities – closing aeyes and sucking. 3 months – tuning in – adapt to sleep-wake rythm of community (sleeping through the night – expectation of western socity. Kids are traind to do that because mothers need to go to work).

דברים שמתפתחים בגיל ינקות:

• תגובות מעגליות – למשל שאם הוא ימצוץ מוצץ זה ירגיע אותו. (פיאז'ה)
• תגובה לגירויים חיצוניים (“אל תקפוץ מהשולחן!”).

גם הוגים שאינם פיאז'ה מגדירים את השנה הראושנה תקופה סנסורית מוטרוית (כי אין הרבה תפקוד קוגניטיבי?).

השנה השניה -

קביעות אובייקט – היכולת להחזיק אובייקט במח, כך שלא רק מה שנמצא קיים. זה מלמד על יכולת לחשיבה סימבולית, לייצוג סימבולי.

עם זה מגיעה תחילתה של מודעות עצמית (“אני!”).

רגשות שניוניים – רגשות ראשוניים הם הרגשות הבסיסיים, כאלה שלא דורשים מודעות עצמית (שמחה, כעס...). רגשות שניוניים כן (למשל – אשמה, בושה, גאווה). רגשות אלה מובילים לויסות עצמי.

(... במצגת).

בממוצע – 50 מילים בסוף השנה השניה.

היא טוענת שויסות עצמי מוגדר התנהגות שמווסתת באופן פנימי ולא חיצוני. אם הילד לא מכניס יד לשקע כי אמא שלו תצעק עליו, זו שליטה עצמית אך לא ויסות עצמי. אם היעד הוא אוטונומיה אז הכוונה בוויסות עצמי היא קולות וייצוגים מופנמים.

לילדים קטנים מאד יש זיכרון עבודה מאד מצומצם ולכן מאד קשה להם להפסיק פעולה באמצע – אין מקום להוראות חדשות! (ניסוי עם בני 6 חודשים – מחביאים עוגיה בנקודה א' ונותנים להם למצוא כמה פעמים. אחר כך מעבירים את העוגיה מא' לב' מול עיניהם – הם עדיין יחפשו את העוגיה בא').

מטלת הgift delay – בוחנת את היכולת להבין את ההוראות ולווסת את עצמם. זה נחשב לוויסות עצמי ולא לשליטה עצמית כי המוקד הוא פנימי – אף אחד לא מונע את זה מהם. זה דורש ייצוג מנטלי של ההוראה ושליטה באימפולסים. (אם היה מדובר בשליטה עצמית ולא בוויסות עצמי ההוראה היתה צריכה להיות מתמשכת – מישהו שעומד ואומר ללא הפסקה לא להציץ, אבל זה שאין שם אף אחד ממשי – זה אומר שיש פה התחלה של וויסות עצמי).

T.O.M

מבקשת מאנשים להסתכל בסילבוס ולהציע את עצמם להצגה.

למידה באינטראקציה - שיעור 1

למידה באינטראקציה עם אחרים / כריסטיאן אסתרחן

שיעור 1 23.10.2012

אופי הקורס והקריטריונים שהוא יציב נובע מפרדיגמה פסיכולוגית על למידה. במהלך השנה נגלוש לתיאוריות של תקשורת, מדעי המח, סוציולוגיה (דפוסי שיח ממוגדרים), מדעי המחשב (למידה וירטואלית), בלשנות חברתית.

הקורס מחולק לשני חלקים:

1. (רב סמסטר א') – תיאוריות קלאסיות של למידה, רענון לגבי מושגי יסוד, והאמירה שלהן לגבי למידה באינטראקציה. המטרה – יישור קו. (גישה ביהביוריסטית, פסיכולוגיה חברתית, קוגניטיביסטית קלאסית, הגישה הקונסטרוקטיביסטית, גישה סוציו-תרבותית). נקרא מאמרי מקור.
2. סוגיות ספציפיות – מחקרים ספציפיים, למשל: מחקר על למידה שיתופית (של שווים), חונכות, אינטראקציות כיתתיות. נשאל: מהם היתרונות והחסרונות של למידה באינטראקציה? האם הם עולים על החסרונות ומצדיקים למידה באופן כזה, שהיא יותר תובענית מבחינת משאבים? וגם – עד כמה נחוצה נוכחות אנושית, או שהלמידה היא תוצאה של האינטראקציה, לאו דווקא אנושית (הכוונה ללמידה ממוחשבת)?

מטלות -

• עבודת אמצע – כתיבת עבודה עיונית שמהווה אינטגרציה של חמש התיאוריות הגדולות ומה שיש להן לומר על למידה באינטראקציה. 30%. זה יהיה המבוא של העבודה הסופית.
• עבודה סופית – 50%, בנויה על החלק שנכתב באמצע הקורס. העמקה בנושא ספציפי של למידה באינטראקציה (למשל – הבדלים מגדריים בדפוסי דיאלוג בלמידה שיתופית, שיחות טיעוניות בצ'טים, חונכות, שימוש בפעילות למישה שיתופית כממעצבת הזהות של המתבגר).
• צריך לקרוא את המאמרים – היא לא תשלים את זה בשיעור. לא תמיד צריך קריאה צמודה – צריך לדעת את המהלך.
• פרזנטציה בסמסטר ב' – 10%.
• קבוצת פייסבוק של הקורס, תשמש גם לדיונים על החומר. (ולרפלקציות על למידה עם אחרים).
• השתתפות פעילה – 10%.

מטלה -

לשבוע הבא, להביא הגדרות שונות ממקורות שונים למהי למידה ולמהי אינטראקציה. לנסות לגוון (עולם משפטי, פסיכולוגי, פילוסופי...).

מגדר וחברה - שיעור 1

מגדר וחברה / תמר רפפורט

22.10.2012

שיעור 1

קליפ – הכיוון הוא שמי שנמצא בעמדת כח עיוור לפריווילגיות שלו. (אשה שחורה רואה במראה אישה שחורה, אישה לבנה רואה פשוט אישה וגבר רואה בנאדם).

אין משמעות לקטגוריית המגדר ללא ההצטלבויות – זיהויים קטגוריאליים שונים כמו: אתניות, לאומיות, גזע.

השיעור הזה הוא על מגדר, אבל יש לזכור שחוויית השוליות אינה ייחודית לנשים אלא מאפיינת קטגוריות חברתיות שונות.

דיון על הסרטון. חלק מהתמות בקליפ יעלו בשיעורים.

...

היא מדברת על ייחוס רציונליות לגברים. אומרת שזאת אמירה תרבותית ולא קשורה לנתונים מולדים. תופעה לדוגמא – מקשיבים יותר לגברים שמדברים בכיתה, רק גברים לומדים תלמוד (בחברה דתית). עוד דוגמא: נשים במדינה הזאת כמעט לא מדברות על ביטחון.

המשך – מעבר על הסילבוס, אני כותבת הערות בצד.

פילוסופיה חדשה ב' - שיעור 1 - מבוא

22.10.2012 – שיעור 1

מרצה: פיני איפרגן

טכנוקרטיה

שיעור ותרגיל.

שיעור – תמונה רחבה, בלי התייחסות ישירה לטקסטים, תמות עיקריות של התקופה.

תרגיל – קריאת הטקסטים.

ציון – מבחן ותרגילים.

שעת קבלה – שעה לפני השיעור, חדר 5510

pinifrgan@gmail.com

חומרים מוכנים במודל, כולל גרסה טקסטואלית של ההרצאה.

הקורס עוסק בהיסטוריה של הפילוסופיה, מאה 18-19.

תקופה מאד חשובה בפילוסופיה.

יש המון דמויות מרכזיות (אופציונלית). הקורס בוחר בשלושה עוגנים ועוסק בהן (ולא בכל הדמויות).

הדמויות הן: (מספר מפגשים)

• עמנואל קאנט (6) [ביקורת התבונה הטהורה]
• ג.ו.כ. הגל (4) [הפמנולוגיה של הרוח]
• קרל מרקס (2) [כתבי השחרות]

[ייבחר חלק מטקסט אחד של כל הוגה].

חוץ מזה – שיעור מבוא (היום) ושיעורי מעבר (שהם לא חלק מהחומר למבחן, המבחן והתרגילים הם על דמויות העוגן).

אחרי שהבנו מה עושים בקורס נפנה להבין את ההגיון מאחורי החירה הזאת – את המהלך, ההתפתחות שקורית.

שיעורי מעבר – מה קורה בין קאנט והגל (צדק היסטורי לכל מיני דמויות שנפלו בבחירת הדמויות). נבין מתוך איזו סביבה צמח הגל. באופן דומה, מה קורה בין הגל ומרקס.

מהלך:

סיפור על פילוסופיה -

דקרט, הצטרפו אליו אנשים – רציונליסטים. לייבניץ, שפינוזה ואחרים. הרציונליסיטים פעלו בעיקר באירופה.

קמה אסכולה מקבילה ומתחרה – אמפיריציסטים. טענה הפוכה, ידע אנושי מגיע בעיקר מהתנסות.

התנצחות – כ300 שנה. אין הכרעה.

בא קאנט ופתר את הבעיה – עשה פשרה, שניהם צודקים. הויכוח הפך להיות לא רלוונטי – התחילו לחשוב דרך הפרספקטיבה שקאנט הציע.

נציג את המונחים בהם קאנט חשב על הויכוח וייתר אותו.

במובן מסויים, היה נראה שההיסטוריה של הפילוספיה הגיעה לסיומה. זה לא קרה בפועל! אחרי שקאנט כתב את ביקורת התבונה הטהורה, התגובה אליו היתה כאילו הבעיה הקלאסית בין רציונליסטים לאמפריציטים נעלמה. מה קורה אחרי קאנט? האם יש איזה סיפור מארגן שיכול לומר מהם המרכיבים של הויכוח אחרי קאנט? לא, אין סיפור כזה. מה שברור הוא שהדבר הגדול הבא שקורה, בסדר גודל של קאנט, זה מרקס. עם מרקס מוצע טיפוס חדש בפילוסופיה. מה פירוש? השאלה המרכזית עד אז היתה על מקורות הידיעה, הגיעו למודל מאד משכנע חגבי איל משיגים את הידיעה על העולם. עם מרקס השאלה האפיסטמית לא מעניינת יותר. מה שמעניין ממרקס היא שאלה יחסי הגומלין בין האדם וההיסטוריה. לכן יש שיאמרו שמרקס לא פילוסוף. הם יטענו שפילוסופיה קשורה לבלתי משתנה – ולא למימד הזמן – להיסטורי, לפוליטי ולחברתי.

הטענה – אחרי קאנט חלה תמורה מרכזית בהגדרת פילוסופיה, והפיצול בין פילוסופיה אנליטית וקונטיננטלית. הדמות שמאפשרת את השינוי הזה שקורה בין קאנט ומרקס היא דמות שמופיעה בינהם – הגל. הסיפור יסופר מתוך ניסיון להבין איך חלה הטרנספורמציה הזאת. קאנט הוא בקונצנזוס, מה שאחריו נתפס לפעמים כעיוות (אפשר לראות את זה אצל ראסל).

(על הלוח – תרשים:

שני קווים שמתאחדים בקאנט ומתפצלים ל-3. 'גזע' אחד ממשיך להגל ומרקס, השני לפילוסופיה אנליטית והשלישי לפילוסופיה קונטיננטלית).

--> שפינוזה משחק שם איזה תפקיד ולא מסתדר עם הסיפור הזה. אומרים שהגל זה שפינוזה עם זמן. משהו שקשור למוניזם ודואליזם ופתנאיזם. לא ממש תפסתי.

בשיר פרומותיאוס של גתה היה אדם שהאשים את קאנט שהעמדה שלו ניהיליסטית לגמרי ומפרקת את הדת – שקאנט הוא אתיאסט מוסתר. הוא הולך יום אחד ויושב אצל דמות בשם לסינג (האיש המרכזי ביותר בנאורות הגרמנית, מאד חשוב) יום אחד יעקובי בא ללסינג ומתיישב לידו ולסינג מראה לו את השיר פרומותיאוס ואומר שהוא מחזיק בכל מה שכתוב שם, ואז יעקובי מאשים שלסינג הוא פנתיאסט (אחרי מותו. פחדן). יעקובסון יוצא להגנתו, זה שובר את ליבו. (???). כל זה קשור לנושא בשם פולמוס הפנתאיזם.

במעבר מהמאה ה18 למאה ו19 יש דומיננטיות רבה לפילוסופיה הגרמנית. זהו תור הזהב של התרבות הגרמנית. (עוד שמות – לאו דווקא מובהקים פילוסופית, אבל חלק מהפריחה התרבותית הגרמנית: גתה, שילר, פיכטה, היינה). אפשר לספר את הסיפור כסיפור פנים גרמני. רוזנצווייג משווה זאת לפריחה התרבותית באתונה במאה החמישית לפני הספירה.

המשמעות הפוליטית: נאורות גרמנית, שמוצבת כאלטרנטיבה לנאורות צרפתית. עמדה שמכבדת רציונליות אבל לעולם לא עשתה את ההתנתקות הצרפתית מפוליטיקה ולאום. יש כאן סיפור מרתק של היסטוריה של רעיונות. זה התעצם מאד בעקבות עליית הנאצים לשלטון, בניסיון למצוא הסבר. ספרים רבים בנושא מציעים את מה שקורה כמקורה לעליית הנאציזם. זה קשור לכך שהרבה אנשים שעשו פילוסופיה בגרמניה לא היו מסוגרים במגדל שן אלא היו מעורבים מאד בפוליטיקה, וכן ניסו לעשות אדפטציה למושגים הצרפתיים של חירות ושלום אל התרבות הגרמנית. יש כאן כתבים פילוסופיים ששימשו כלי לשינוי חברתי, אפשר לקרוא אותם בפרספקטיבה כזאת, במקום פרספקטיבה אפיסטמית או היסטוריה של הפילוסופיה (אם כי מפתיע שמספיק אנשים הצליחו להבין את הטקסטים האלה).

מקריא קטע מטקסט של היינה שאומר שהמהפכה שברוח מקבילה למהפיכה בבשר (בצרפת) עם אספקט נבואי – הוא אומר שאם המהפכה הזאת תתגשם במהפכה שבבשר זה יהיה רע מאד. (זה ספר שמלא באנקדוטות על היותו של קאנט איש מוזר ודייקן).

יש שמתייחסים לטקסט כחומר נפץ פוליטי, אנחנו לא נקרא את זה כך אלא כטקסט א-זמני.

לגתה ושילר והגל היתה אובססיה לעולם הקלאסי – יווני, ולא לסיפור היהודו-נוצרי. הגל עושה את זה באופן מורכב, גתה עושה את זה באופן בוטה.

ספר שחופף פחות או יותר את מהלך הקורס הוא ספר של קרל לויט, מהגל לניטשה (באנגלית). החלק הרלוונטי לנו הוא החלק על מהגל למרקס. ספר נוסף – מקאנט להגל (באנגלית) של ___. ספר נוסף שיצא השבוע הוא ספר של פורסטר the 25 years. לברגמן יש ספר בסדרה שלו על כמה מפילוסופי הביניים (זה לא ממש החומר של הקורס, זה הרחבה).

אפשר להבין את הרומנטיקה הגרמנית כתגובה לפורמליזם המעקר של קאנט. התגובה היא יצירה די פרועה שמנסה לומר שהפפורמליזם הזה הוא אנטי חיים. תקופת הסער והפרץ הזאת מעצבת מחדש את החוויה האומנותית. מגדירים אופן חדש של חוויה אל מול הטבע. קאנט מבאס אותם בטירוף, הם לא אוהבים את האופן בו קאנט מכניס את העולם לקופסאות. הם מרגישים שזה מאבד את החוויה המרכזית של החיים.

שילר (שמאד העריך את קאנט) כותב טקסט בשם מכתבים ____ לחינוך האנושות. הוא אומר שיש אבחנה בסיסית יותא שלא עוברת בדיכוטומיה שין חומר וצורה – והוא הרעיון של המשחק. זוהי חוויה קודמת לחומר ולצורה שקשורה לכושר הבסיסי לדמיון, לחוויה בלתי אמצעית.

...

שיעור הבא – קאנט.

לקרוא את המבוא למהדורה הראשונה של ביקורת התבונה הטהורה – א' וב'.

“הנחת יסוד לכל מטאפיזיקה שתהיה בעתיד" – ניסיון של קאנט למצת את הטענה שלו בביקורת התבונה הטהורה, אנחנו לא נעסוק בזה (קיים בעברית עם הערות של האוניברסטיה הפתוחה).

מהלך שיעורי קאנט:

1. מבואות – מהפיכה קופרניקאית
2. ההבחנה אנליטי – סינטטי
3. משהו טרנס'
4. דברים שאני לא מצליחה לקרוא
5. כנ"ל

ספרות עזר:

אלן ווד – קאנט

ברגמן – עמנואל קאנט

יובל – חידוש המטאפיסיקה (בהקדמה יש חלוקה לפרקים למתחילים ולמתקדמים).

הלימוד יהיה צמוד טקסט ולא לפי פרשנות מסויימת (הוא יציע את הפרשנות שלו).

פילוסופיה של המדע - שיעור 13 - רלטיביזם, סיכום

שיעור 13 21.06.2012

רלטיביזם

דיון שישמש לסגירת מעגלים. נדון בעמדות רלטיביסטיות, בעד ונגד, ובאופן בו הן באות לידי ביטוי בגישות שלמדנו בקורס.

רלטיביזם עובדתי-תיאורי / רלטיביזם נורמטיבי -

• רלטיביזם עובדתי/תיאורי – עובדה. עמדות משתנות מזמן לזמן, ממקום למקות ומתרבות לתרבות. פעם האמינו שכדור הארץ עומד במרכז היקום והפלנטות נעות סביבו, והיום רב האנשים מאמינים שהשמש במרכז וכדור הארץ נע סביבה. השאלה היא האם מרלטיביזם כזה צריך להסיק מסקנה נורמטיבית? עובדה – יש שונות רבה בנורמות מוסריות בין תרבויות. לא ברור אם יש עמדה מוסרית כלשהיא שהיא אוניברסלית לגמרי. האם מזה צריך להסיק מסקנה נורמטיבית – שלעמדות שונות בענייני מוסר יש לתת מעמד שווה, באיזשהוא מובן, לעמדה שלנו?
• רלטיביזם נורמטיבי – הקביעה הנ"ל, שלעמדות שונות יש לתת מעמד שווה במובן מסויים.

רלטיביזם נורמטיבי – זו העמדה שתאתגר אותנו, ובה נדון. לא להתבלבל עם רלטיביזם תיאורי!

מרבים לחנך אותנו לסובלנות כעמדה של כיבוד תפיסות ודרכי חיים אלטרנטיבי. מרבים לחנך אותנו לקבל את השונה, לא לתת לו מעמד נחות (או עליון). אך המעבר מעמדה סובלנית לעמדה רלטיביסטית הינו קפיצה, ויש לתת את הדעת לאבחנה בינהם.

יתר על כן, יש גבול לסובלנות של רובינו. אורלי מהמרת על כך שאף אחד בחדר הזה לא סובלני עד הסוף. למשל, כבוד לנורמה של חברה שבה יש נורמה לפיה הורגים את מי שפוגעת במה שמכונה כבוד המשפחה. האם אנחנו נכבד / נאפשר דבר כזה? כשבריטים שלטו בהודו הם אסרו על המנהג בו אלמנות עלו על מוקד המדורה בו שרפו את בעלן (לאחר מותו). האם זה חוטא לסובלנות וכבוד לאחר?

מכאן שיש פער מושגי בין מושג הסובלנות ורליטיבזם, וכן השימוש בסובלנות כמקפצה לרלטיביסם אינו טריוויאלי.

האם קריטריונים אפיסטמולוגיים לקבלת האמנות הם רלטיביים? האם אמת רלטיבית?

היום יש נטיה פופולרית ששורשיה בעמדה רלטיביסטית לסגור דיונים באמירה ש'זאת האמת שלי וזאת האמת שלך'. אך זה לא ברור מאיליו! אפשר לסגור דיון בחוסר הסכמה בלי להכריז ששני הצדדים אוחזים באמת.

זאת מסגרת הדיון.

בסוף השיעור נחזור לשאלות מתחילת הקורס – הציפיה מהמדע והאכזבה מהמדע. דיברנו על הציפיה מהמדע לפיה עם קידום הידע הוא יביא גם קידום של האושר והצדק. דיברנו על אכזבה מהמדע בשני המימדים האלה – קידום ידע וקידום אושר וצדק. אמרנו שכדי לשפוט את המדע עלינו לפתח ציפיה ריאלית ממנו, והצבנו קריטריון: רציונליות אינסטרומנטלית, כלומר – הגדרת מטרות שעל המדע להשיג, ובדיקה באיזו מידה הוא עושה זאת. לצד העיסוק בציפיה מהמדע, הזכרנו את האלטרנטיבות – מפעלים הגותיים שאינם מדע: דתות, מפעלי ידע ומפעלי יומרה לידע שונים ומגוונים. שאלנו מה מייחד את המדע מול המפעלים האלטרנטיביים. אם תהיה לנו מחשבה בקשר לייחודיות של המדע נוכל להבין את הציפיה והאכזבה. כשמגיעים לייחודיות של המדע זה מביא אותנו ישר לנושא השיעור של היום – הרלטיביזם.

אם האמת המדעית אינה יחידה וישנן גם אמיתות אחרות נשאלת השאלה במה מתייחדת האמת המדעית ובמה, אם בכלל, היא עדיפה על האלטרנטיבות.

ראינו שאפיונים שאמורים לאפיין את המדע מול מפעלים אחרים אינם חדים. אז מה שכל זאת שונה במדע יחסית לכל דבר אחר? אחרי שנדון ברלטיביזם נחזור לשאלה הזאת.

ראשית, כמה אבחנות -

היחסיות הרלטיביסטית מנוגדת לשני מושגים שאפשר להבחין בינהם (שתי אלטרנטיבות לרלטיביזם)-

• אוניברסליזם – חל על כולם (נורמה היא אוניברסלית אם היא חלה על כולם, לא רק על נשים או כוהנים וכד')
• אבסולוטיזם – לא תלוי בהקשר (הנורמה היא אבסולוטית אם היא חלה על האדם בכל הקשר. למשל, לא רק אם הוא חי בארץ ישראל). הקשרים בדיון שלנו: תרבות, חברה, אינטרסים כלכליים, חברתיים...

יש להבחין בין רלטיביזם לספקנות – (הגדרות מאד כלליות):

• ספקנות – אי אפשר לדעת את האמת על אודות דבר מה, משום שיש לנו מגבלות שגורמות לנו לטעות, או שאין לנו נגישות לדברים (למשל, ספקנות ביחס לחושים. אי אפשר להסיק על העולם מנתוני החושים, כי החושים שלנו מוגבלים ומוטעים (כפי שמודגם, למשל, באשליות אופטיות).
• רלטיביזם – יש יותר מאמת אחת. זה לא שיש אמת אחת ואי אפשר לדעת אותה, אלא אין אמת אחת.

אפשר לחבר בין רלטיביזם לספקנות, אבל לא הכרחי לעשות זאת.

כאשר מדברים על רלטיביזם במוסר נוהגים להבחין בין שני מושגים -

• רלטיביזם של הפועל agent – לפועל שמבצע פעולה רלוונטית במחינה מוסרית יש לו מגוון של נורמות מוסריות. רליטיביזם של הפועל פירושו לקבוע אם הנורמה מוסרית או לא על פי הנורמות של מי שמבצע את הפעולה. למשל, אם שני אנשים ביצעו את מה שאנחנו קוראים לו גניבה. נאמר שהרכוש שנלקח היה רכושו של הסופר. לפי תפיסה של אדם אחד המעשה שעשה היה עבירה מוסרית של גניבה. לעומתו, לאדם אחד יש תפיסה אחרת של רכוז פרטי, ולפיה סיפוק צרכי האנשים הוא העיקר 'מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו'. לפי הנורמה של האדם הזה לא התבצעה עבירה מוסרית. אותו מעשה יהיה פעם מוסרי ופעם לא.
• רלטיביזם של הדובר speaker – כאן השאלה היא מהי הנורמה המוסרית של מי שמתאר את הסיפור. כאן למעשה זהה יקבל את אותו ערך מוסרי, ללא קשר לעמדות המוסריות של הפועלים. המעשה יכול לקבל שיפוטים שונים בהתאם לדוברים שונים השונים בעמדותיהם.

נבחין בין רלטיביזם ביחס לתוכן ההאמנות ורלטיביזם ביחס לנורמות לאימוץ ההאמנות. את האבחנה הזאת נראה באמצעות דיון בעמדות שונות בהן עסקנו בקורס (לא ניכנס לדיון מופשט).

יחסיות של מה?

ז'רגון רווח – יחסיות של מושג האמת, אבל כדאי להבחין בין אספקטים שונים.

הסכמה של טרסקי: הפסוק "שלג הוא לבן" – באיזה תנאי הוא אמיתי?

תשובה: הפסוק "שלג הוא לבן" הוא אמיתי אם ורק אם שלג הוא לבן.

הרעיון הוא שאנחנו מבינים את מושג האמת דרך הוצאה ממרכאות – disquotation.

אם נכנסים לעמדה רלטיביסטית אז נאמר:

"שלג הוא לבן" אמיתי יחסית אלי אם ורק אם שלג הוא לבן.

כלומר, תנאי האמת של הפסוק אינם מגולמים בפסוק כפשוטו, כדי לקבוע את ערך האמת שלו יש לדעת את ההקשר. יש להוסיף את הפרמטר היחסי (לזמן, לתרבות וכו') כדי לקבוע את ערך האמת. עכשיו, אם רוצים להמשיך בהסרת המרכאות קורה משהו מוזר. יש צורך להוסיף את היחסיות גם בצד השני של המשפט, כדי לבטא את העמדה הרלטיביסטית (זאת לא הסכמה של טרסקי. זה נאמר כדי לבטא את הרלטיביזם). קיבלנו:

“שלג הוא לבן" אמיתי יחסית אלי אם ורק אם שלג הוא לבן יחסית אלי.

אנחנו מגיעים למצב בו כדי לומר שהאמת היא יחסית אלי עלינו לקבוע שהמציאות היא יחסית אלי. איננו יכולים לומר עוד שאנשים שונים חווים את אותה מציאות. יש עולמות שונים, מציאויות שונות. כלומר, מאחורי היחסיות של האמת מסתתרת יחסיות של עולם, יחסיות מטאפיזית.

קיבלנו טענה של "שלג הוא לבן יחסית אלי". מתי היא תהיה נכונה? אנחנו נקבל משהו רקורסיבי - “שלג הוא לבן יחסית אלי יחסית אלי יחסית אלי". לעולם לא נוכל לקבל טענה שלמה. (?). אם הולכים עם רלטיביזם בהצגה הזאת יש לנו רגרסיה אינזופית מצד אחד, ואי אפשר לדבר. מצד שני, כדי לשבור את הרגרסיה, אפשר לומר שכל מה שמתכוונים לומר ב'יחסית אלי' הוא לא יחסית לכל אחד, אלא יחסית אלי ספציפית – הדוברת. בזה העניין נגמר. במקרה כזה אין יחסית אלי ויחסית אליכם, אין 'אמת שלי ואמת שלך' – יש רק יחסית אלי. סיריל מכנה את העמדה הזאת עמדה סוליפסיסטית – אין ממש יחסיות, הכל יחסית אלי בלבד. אין יחסיות אבל גם אין אחרים.

(הטיעון לקוח ממאמר של סיריל בשם refutation of relativism).

ראינו ביקורת רווחות מהכיוון האנליטי של העמדה הרלטיביסטית. ראינו איך רלטיביזם ביחס לאמת מביא לרלטיביזם מטאפיזי (מציאויות שונות) מה שמביא ל(רגרסיה אינסופית?) או לסולפיסיזם.

כאשר מדברים על רלטיביזם מטאפיזי – שני עולמות שונים, צריך לחשוב איזו תפיסה פילוסופית מאפשרת מצב כזה. נעבור על כמה עמדות שהכרנו במהלך הקורס, ונשאל אם אפשר לפרש אותן באופן שיש עולמות שונוים יחסית לאנשים שונים, כלומר – האם אפשר לייחס לעמדות רלטיביזם מטאפיזי?

נתחיל מהסוף להתחלה. הסיבה: להבניה חברתית הכי קל לייחס רלטיביזם מטאפיזי.

1 הבניה חברתית –

מושג של עובדה: יש מושג אינטאטיבי של עובדה (כשאני רצה ונתקלת בקיר אני מבינה שמציאותו היא עובדה. להתרכז מאד ולרצות שהוא לא יהיה שם לא יעזור לי). זה מושג אינטאטיבי, פרדיגמטי של עובדה, וצריך לשאול אם הוא הבניה חברתית. בקיר אפשר להיתקל לא רק פיזית, אלא גם מטאפורית – זה המושג של ברגר ולוקמן של 'עובדה חברתית' – עובדות שאי אפשר להעלים על ידי התכחשות אליהן, למשל כסף. מצד שני, היו זמנים בהם מוסדות כאלה לא היו. כלומר, אף על פי שכסף הוא עובדה בעולם זוהי הוא מובנה חברתית, ולכן קיים בהקשר אחד ולא בהקשר אחר. כלומר, מהבניה חברתית אפשר להסיק על רלטיביזם מטאפיזי. ההצעה של אלו שמדברים על עובדות חברתיות היא שהרלטיביזם של עובדות חברתיות תקף גם לעובדות מדעיות. שייתכן שתהיה מולקולות הליום אחת בקונטקסט חברתי אחד ואח בקונטקסט אחר. לאטור וולוגר אומרים שהעובדות המדעיות הן תוצר של הפעילות המדעית. היחסים החברתיים ומוסד המדע גורמים ללידתה של עובדה, לא לגילוי של עובדה. התחושה שיש שם בחוץ משהו שאנחנו גילינו ואנחנו מדברים על אודותיו היא תוצר של ההבניה החברתית. אנחנו לא בונים סיפור על העולם, אלא בונים את העולם עצמו. מכאן אפשר להגיע ליחסיות של העובדות עצמן. כך מגיעים לרלטיביזם מטאפיזי כתוצאה מהבניה חברתית.

דיברנו על הבניה חברתית של יישים יישים תיאורטיים. לגבי יישים מדעיים יש כל מיני קשיים ביחס לראליזם (עובדות מדעיות קיימות בעולם, לא תלויות בנו ובהכרתינו, והדרך המדעית היא הדרך הנכונה להכיר אותם). לכן קל יחסית לקבל רלטיביזם ביחס אליהם. תורמת לכך העובדה שישנם ישים תיאורטיים שעברו מן העולם – למשל האתר. היה נהוג לחשוב שיש אתר, והבעייתיות בניסויים בו הוסברה על ידי מסתוריותו. לבסוף התקבלה הידיעה שאין אתר, והניסויים באתר הוסברו בדיעבד ללא המושג אתר. כלומר, למושג האתר יש ביוגרפיה – הוא נולד, חי ומת. לפי גישת ההבנייה החברתית בתקופה מסויימת אתר היה עובדה. קודמינו לא טעו, אלא להם היתה עובדה כזאת, ולנו אין. כל זאת משום שעובדה היא תוצר של הבניה חברתית.

נשאלת השאלה מה קורה ביחס לישים שאינם תיאורטיים – אבנים, קירות. האם אפשר לדבר על יחסיות שלהם?

ציינו (במאמר של מקסוול) שיש רצף בין הטענות שמתארות יישים תיאורטיים לבין הטענות שמתארות יישים תצפיתיים. כאשר אנחנו אומרים שאנחנו מסתכלים דרך חלון אנחנו מניחים שהחלון לא מעוות את מה שיש בחוץ. יש לנו תיאוריה בקשר לחלון. אם היא לא נכונה עלינו לשנות את כל מה שאנחנו חושבים בקשר למה שאנחנו רואים דרך החלון. כלומר, גם כשאנחנו צופים באובייקטים יומיומיים אחנו מניחים הרבה הנחות תיאורטיות, שלפי אנשי ההבניה החברתית משפיעות על האופן בו אנחנו תופסים דברים ביומיום שלנו.

מצד אחד, אפשר להתחיל מיישים תיאורטיים, כמו אתר, ולומר שהתצפיות בהם נערכו דרך מכשירים תלויי תיאוריה ודרכם הגענו למסקנות. אפשר לנוע על רצף, עד לראיה של דברים יומיומיים דרך משקפיים, ולומר שכיוון שהמעבר הוא רציף עלינו להתייחס גם לדברים שאנחנו רואים ביומיום בחשדנות, כי הם תלויים בתיאוריה ובתפיסות שלנו, כמו לישים תיאורטיים ומכשירי תצפית.

מצד שני, אפשר להתחיל בדברים היומיומיים, ולומר שהם הבסיס לתפיסה שלנו, הם עובדות. את העובדתיות אפשר לדחוף במעלה הסולם ליישים תיאורטיים, ואז ניטה לומר שיש יותר דברים שיש לגביהם עובדות. זאת בערך הגישה של מקסוול.

הרעיון הכללי הוא שיש תחום אפור, ואנשי ההבניה החברתית צריכים להציע לנו משהו בעניין הזה, כי את התיאוריה של ההבניה החברתית הם בונים סביב עובדות שהם רואים סביבם.

לאטור וולוגר מסתכלים סביבם ורואים כל מיני אובייקטים – כלי כתיבה, עכברים, בניינים, ואליהם הם מתייחסים כעובדות. בעזרת העובדות האלה הם מסבירים את ההבניה החברתית של מה שעושים מדענים. יש אבחנה בין התיאור הממשי, הקומן סנסי של עבודת האנתרופולוג, לבין עבודת המדען.

ההשלמה: יבוא אנתרופולוג נוסף ויתבונן בלאטור וולוגר בעבודתם כשם שהם מתבוננים במדענים האחרים. הוא יראה בדיוק את אותו הדבר, וייתיחס למסקנות שלהם כמו שהם מתייחסים למסקנות של המדענים.

יש כאן אבחנה, בין עובדות שנצפות באופן ישיר ו___. ההבדל הוא שהמדענים עצמם לעולם לא רואים אלקטרונים, הם רואים מכשירי ניסוי וכו'.

השאלה היא אם אפשר לומר שיש הבניה חברתית של הבניינים כמו שיש הבניה חברתית של אלקטורנים? או בכיוון ההפוך – ששניהם יש בעולם (כמו שראינו בסרט התדמית של סאלק)?

השאלה היא אם ההבחנה הזאת גם היא הבניה חברתית.

מקסוול יאמר שבגלל שעובדות מסויימות לא נגישות לתצפית ישירה כרגע, הם יכולים לספר את הסיפור של ההבניה החברתית.

לאטור וולוגר לא מספרים סיפור על הבניה חברתית של דברים שנגישים באופן מיידי.

נמשיך למקומות אחרים בהם מופיע הרלטיביזם.

2 התכנית החזקה בסוציולוגיה של הידע המדעי

גם בגישה של התכנית החזקה יש רלטיביזם חזק, וגם בגישה של קון שאנשי התכנית החזקה רואים כאביהם הרוחני (יש קשר בין הרלטיביזמים).

נשאל את עצמינו – מה יחסי? ויחסית למה הוא יחסי?

אצל קון – מה שיחסי היא הפרדיגמה. היא עולם שלם לעצמה – מכילה את הטענות ביחס לעולם וקריטריונים לקבלה או דחיה של תיאוריות. קון מספר על קפלר וטיכו (אסטרונומים) שמסתכלים בשקיעת השמש. טיכו – יישב את רעיונותיו עם תפיסה גיאוצנטרית, וקפלר תמך בגישה הליוצנטרית. הם מתבוננים בשקיעת השמש ונמצאים בשני פרדיגמות שונות. טיכו מרגיש שהוא עומד סטטי על כדור הארץ, והשמש נעה. לעומתו קפלר מרגיש שהשמש עומדת והוא עומד על כדור מסתובב. הם רואים את אותו דבר אך חשים תחושות שונות.

התכנית החזקה של בלור היא אחת מיני כמה גישות בסוציולוגיה של הידע. את הגישות האחרות הצגנו באמצעות קולינס.

הרלטיביזם של בלור:

• אפיון סוציולוגי ולא אפיסטמי של ידע (זה יכול להיות גם ספקנות)
• סיבתיות – אם הסיבות שמביאות אותנו להאמנות שלנו הן ביסודן חברתיות, תהיה לנו שלשלת סיבתית שונה שתביא להאמנות שונות. מאחר שבסיבות חברתיות יש מרכיבים קונטינגנטיים ומרכיבים חברתיים, וההאמנה שלנו היא הידע (היא לא צריכה להיות מוצדקת אלא רק קרדיבילית) אין יומרה להצדקה של ידע. כאשר בלור מתמודד עם טענות על הצדקה הוא אומר שגם הנורמות האפיסטמיות נקבעות סיבתית. (...) לשיתטו של בלור צריך להכיר בעובדה שגם הפרוייקט שלו סיבתי, אבל זה לא שולל את קיומו. הוא אומר שיומרות שונות לידע בלתי ניתנות להשוואה כי הן על אותו מישור. הוא לא רלטיביסט במובן שהוא מדבר על תהליך סיבתי קונקרטי בעולם. זאת קביעה. הוא לא רלטיביסט ביחס לתמונה. הוא מספר סיפור – הוא לא אומר שזה אחד הסיפורים ושיש עוד סיפורים. יש סיפור אחד נכון, זה הסיפור הסיבתי הגלובלי, בתוכו יש סיפור על יומרות שונות לידע בחברות שונות.

קולינס – האמירה שלו היא שכשהוא בא לחקור מדענים הוא סוג של רלטיביסט אפיסטמי במובן שהוא מניח שהיומרה של כולם לאמת דומה, והוא חוקר את התהליכים הסיבתיים בדרך לגילויים שלו. אבל הוא אומר שהוא עושה את זה רק בעבודה, כמתודולוגיה. זה בניגוד לבלור שמנסה להיות רלטיביסט לכל אורך הדרך.

יש גישות אחרות שמובילות לרלטביזם:

3 פוסט מודרניזם –

לא נכנסנו לזה בקורס. מומלץ הספרון של ליוטאר "המצב הפוסטמודרני" בהקשר זה. זה הספר בו הומצא המונח. ליוטאר כתב בספר דין וחשבון שהוזמן מהממשלה הקנדית על מצב הידע. הוא כתב את התפיסה שלו בקשר למעמד של היומרה למדע להיות בעל גישה עדיפה לאמת. הוא דיבר על המעמד העדיף שניתן ליומרה המדעית, יחסית לגישות אחרות, לספר לנו סיפור על העולם. הסיפור שהוא סיפר הוא כזה:

הוא שואל למה אנשים מאמינים למדענים. הוא אומר שכדי שנאמין ליומרה לידע אנחנו צריכים סיפור שמצדיק את היומרה הזאת. אנחנו יודעים מהקורס על הבעייתיות בזה, בגלל התת היקבעות. הוא אומר שאנשים מאמינים במדע כי הם מדענים שמדענים פועלים באופן של 'תורה לשמה', או גילוי האמת לשמה. הם לא מעורבים בכל מיני אינטרסים – פוליטיקה, כלכלה... בסה"כ, כך הם חושבים, המטרה היא גילוי האמת. אינטרסים, אם יש, הם אינטרסים נאורים, טובים – חיסול הבורות וכו'. ההגיון הוא שמי שמעוניין באמת לשמה, הסיכוי שלו להגיע לאמת גבוה יחסית.

לפי ליוטאר, זה המטא נרטיב בגללו מאמינים למדע. אבל הוא סיפור לא נכון. המדע מוכתם באינטרסים מכל הסוגים. הסיפור שקרי ולכן יש לזנוח אותו ואת הרעיון שהמדע עדיף על אלטרנטיבות של הדרך להגיע לידע. הוא מוסיף שכל יומרה לידע נתמכת בנרטיב מאותו סוג.

מאחר שהכל סיפורים ואין דרך להשוות בין נראטיבים, השאלה מוכרעת באמצעות כח. במובן הזה, הכח קובע את הידע.

צמד המילים ידע-כח מופיע בהרבה הקשרים. נתקלנו בו בהקשר של נאורות – בייקון אמר שידע הוא כח במובן שבייקון מעניק לנו שליטה על העולם, שמאפשרת להגדיל צדק רווחה וכו'. כאן יש היפוך – בעל הכח הוא שקובע את הידע (לא מבחינת הבניה חברתית בהקשר הזה, אלא מבחינת משאבים ולחצים המכווינים את העשייה המדעית).

ברנס ובלור – רציונליות המנותקת מקרדיבליות היא כלום. אם מגיעים לקריטריון של רציונליות צריך להסביר מדוע אנשים בפועל מקבלים את הקריטריון של רציונליות ומיישמים אותו. להגיע לקריטריון של רציונליות שמנותק ממה שאנשים עושים בפועל זה מיותר. זה חוזר לדיון של לקאטוש.

אי אפשר להסתמך לא רק על שיפוט (קריטריונים) ולא על תיאור של מה שקורה. תמיד יש את שניהם.

סרטון של דיוויד אלברט:

מתוך ראיון על what the blip – סרט על גישות ניו אייג'יות לתורת הקוואנטים.

אולי זה מה שמייחד את המדע – הוא לא מנחם, הוא מציג אותנו בצורה לא מחמיאה. הוא מאתגר אותנו. השיטה המדעית היא אכן messy, יש תת היקבעות. אבל אנחנו צריכים לבחור כרגע במה לבחור. המדע שואל אותנו שאלות עמוקות, חדשות, לא אינטואטיביות, על מי אנחנו ומה תפקידנו בעולם.