פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 4

שיעור 3 -06.11.2012

חוזר שוב על האבחנות אנליטי / סינטטי, אפריורי / פוסטריורי.

“כל מציאות יש לה סיבה" – איזה סוג משפט זה?

• יום: סינטטי (ולכן אפוסטריורי). אצל יום יש או אמיתות נצחיות (מתמטיקה, וזה אנליטי [ולכן אפריורי]) או משהו אחר [אולי, דברים שחולצו מניסיון] (וזה סינטטי ולכן אפוסטרירי).
• קאנט: סינטטי אפריורי. איך הוא מראה שיש קטגוריה כזאת? כל הסיפור עם 7+5=12. קאנט חושב שמתמטיקה זקוקה להסתכלות. קאנט אומר שבפילוסופיה מנתחים מושגים, ואילו במתמטיקה בונים אותם. לכן מתמטיקה היא לא אנליטית אלא סינטטית. איך בונים את המושגים? בהסתכלות (אינטואיציה) אמפירית או טהורה? טהורה, כי רק כך תיתכן כלליות. הבניה פירושה שהתחום שהמושגים נבנים בו (מתמטיקה) הוא סינטטי. החלק האפריורי הוא שהמושגים לא דורשים הסתכלות (?). [לפי לייבניץ וכל מיני אין הבדל מהותי בין מתמטיקה ופילוסופיה, שתיהם אנליטיים]. הכללים של הבניה הם שנותנים את החלק האפיריורי (כי הם לא חולצו למשל ממשולש ספיציפי. לכן זה כללי). מושג המספר או המשולש הם דוגמאות למושגים שצריכים בניה. “כל מצאיות יש לה סיבה" – לפי קאנט: סינטטי אפריורי. מתמטיקה אינה אינדוקציה ממושגים שנתקלנו בהם, לכן זה לא אפוסטריורי.

אסתטיקה טרנסצנדנטלית – חלל

• הסתכלות – שני סוגים:
  • חושנית – על אובייקט קיים שנמצא מולי, פסיבי. אנו מדמים מושגים כאילו הם מחוצה לנו, כפו את עצמם עלינו. [בזה מטפלת האסתטיקה הטרנסצנדנטלית].
  • טהורה (חלל, זמן)

• מושג – משהו כללי שחל על הרבה פרטים. שני סוגים:
  • ניסיוני – שולחן ספציפי (נשמע כמו פרוטוטיפ השולחן)
  • טהור – מושג

עמוד 44.

עזבתי, להשלים.

ויוסות עצמי - שיעור 3

שיעור 3 06.11.2012

---לוטמית ואני עושות פרזנטציה על ADHD ב25.1 יוהו!---

היום נלמד על התשתית הנוירולוגית של ויסות עצמי, דרך פגיעות בקורטקס הפרה פרונטלי.

נדבר על פונקציות ניהוליות (אקסקיוטיביות) – פונקציות שאמורות לווסת פעולות נמוכות יותר.

הרעיון הוא שכל פעולה יומיומית מיוצגת קוגניטיבית כתרשים או סכמה. (למשל – ליסוע באוטובוס, להתארגן לצאת מהבית). אלו פעולות שדרשו בהתחלה המון קשב והיום הם אוטומטיות, ושמורות בסכמה או script – סקריפט, סדרה של פעולות. הארגון הוא גם לםי רצף פעולות וגם באופן הירארכי – במשלב הנמוך יותר פעולות נמוכות, ובגבוה יותר – דברים כמו פתרון בעיות – מטא-תמה. המערכת המפקחת על הקשב מתערבת כשצריך בפעולות אוטומטיות – למשל: נוהגים באופן אוטומטי, כשמגיע הזמן לחנות, הsupervisory attentional system SAS (להלן: סא"ס) נכנס לפעולה וגורם להפניית יותר קשב לפעולה, לבחירת הסכמה המתאימה וכו'. זה ה"מפקח הראשי" הוא ברקע כל הזמן ונכנס לפעולה כשצריך – כלומר כשצריך יותר קשב, יותר ריכוז. זה כולל גם מקרים בהם צריך לעמוד בפני פיתוי, לקבל החלטה...

• contention scheduling - להפעיל סכמות לפי סדר מסויים (קודם גרביים, אח"כ נעליים).
• SAS – יותר גבוה. מייצרים סכמות חדשות. איטי, כשבודקים כמה זמן לוקח לאקטב פעולות חדשות רואים שזה לוקח הרבה הרבה יותר זמן מפעולות אוטומטיות. קשור לרעיון של רצון (will). בהמשך נדבר על מבנים פסיכואנליטיים מקבילים (אגו? סופר אגו?).

Action slips – סימן לכך שיש שני שלבים של עיבוד מידע והתחלת פעילות, אחד יותר אוטומטי מהשני. חלים כאשר, למשל, כל המערכת מרוכזת במשהו אחר והסכמה הלא נכונה מופעלת.

הקורטקס הפרה פרונטלי ותפקידו בויסות עצמי

(סרטון) הפתעה! פיניאס גייג'י, אהובינו משכבר הימים :)

אנחנונ מדברים על אזורים שמופעלים בזמן פעולת פונקציות מסויימות במח החברתי.(העצמי, איום חברתי, עוד שתי דברים).

MPFC – המקום של ה"קוגניציות החמות" – שליטה עצמית. לעומת זאת, החלקים הלטרליים קשורים לחלק היותר "קר" של ויסות עצמי – תכנון, למשל.

אפרקסיה – חוסר יכולת לייצר סדרה של פעולות למרות שיודעים מה רוצים לעשות, רוצים לעשות את זה והשרירים פועלים בסדר גמור. יכול להיות קשור לשפה, יכול להיות קשור לפנים (ואז אי אפשר ללקק שפתיים, למשל), יכול להיות אידיו-מוטורי – אי אפשר להחליט איזו פעולה לבצוע קודם (לשים גרביים או נעליים?), ויכול להיות קשור לשימוש במכשירים (לנסות לאכול עם מברשת שיניים). האנשים לגמרי מודעים לזה שמשהו לא בסדר, יודעים מה צריך לעשות ולא מצליחים לעשות את זה.

הדבר האחרון שקשור לויסות עצמי הוא הקורטקס הסינגולרי cingulate cortex), ACC ). קשור לקשב. יחסית עמוק בקורטקס ולכן ידוע פחות – לא יודעים דרך מחקר בלזיות אלא רק דרך מחקרי דימות מוחי.

פרזנטציה.

הנושא: מחקר של אנשים עם פגיעות פרונטליות לפני גיל 4.

נשאל את עצמינו למה לחקור פגיעות מח בגיל הילדות המוקדמת (האם זה יותר או פחות חמור מגיל מאוחר? מה לומדים מזה בקשר למתי הדברין מתפתחים? זה יכול ללמד אותנו על המכניזם של התפתחות הויסות העצמי).

מדברים על מצב שאנשים יודעים מה צריך לעשות, מה נכון לעשות אבל לא מצליחים לנהוג לפי זה כאשר יש פגיעות פרונטליות (דוגמא מזעזעת של אדם שרצח את אשתו ואימו ועוד כמה אנשים בטקסס, ומצאו אצלו פתק שאומר שהוא מרגיש שמשהו אצלו משובש ומבקש שיעשו נתיחה לאחר המות. מצאו אצלו גידול באזור האמיגדלה). עולה השאלה איך יכול להיות שהוא ידע שמשהו לא בסדר אבל לא יכל לפעול בהתאם ולבדוק את זה במקום לרצוח את כולם. זה בדיוק העניין. כאשר הפגיעה היא בשלב מוקדם יותר, אין גם את הידע של מה ראוי לעשות.

במאמר של קוק שקראנו לשיעור נאמר שויסות עצמי דורש התאמה למטרות פנימיות ול'כללי משחק' חיצוניים. כאשר הפגיעות הן בגיל מוקדם אין את שניהם, ובגיל מבוגר – יש כללי משחק אך לא הצלחה לפעול לפי מטרות פנימיות.

למידה באינטראקציה - שיעור 3

שיעור 3 – 06.11.2012

תנאים להיווצרות התניה -

1. הצמדה של גירוי לא מותנה לגירוי מותנה
2. חזרות
3. תלות – הגירוי הלא מותנה מנבא את הופעתו של הגירוי המותנה בצורה מוצלחת

נכון באופן דומה לגבי התניה אופרנטית.

(חיזוק – מגביר תדירות של התנהגות, עונש – מפחית את תדירות ההתנהגות, חיובי – לתת משהו, שלילי – לקחת).

• סליגמן, חוסר אונים נלמד (הוא האיש של פסיכולוגיה חיובית, יש לו חיוך חמוד).
• סרטון של סקינר מדבר על schedules of reinforcement ועל זה שאין לנו רצון חופשי, זו פיקציה שאפשר להחזיק כל עוד לא ביררנו לחלוטין את המערכת הסיבתית של התגמולים והעונשים. דטרמינזם. (דוגמא של מהמרים כפייתיים באנליוגיה ליונים שאולפו להתנהג בצורה מסויימת כדי לקבל אוכל).
• סרטון של סקינר על חינוך – the teaching machine. משעשע לחלוטין. סקינר אומר שלמשוב המיידי יש שני יתרונות עיקריים על פני הוראה פרונטלית: דבר ראשון, לומדים מהר מה נכון ומה לא (הצמדה בזמן – ביהביוריזם), ודבר שני – אפקט על מוטיבציה – חוסכים את הסטרס שבחוסר הוודאות אם הצלחתי או לא.

הגישה החברתית ללמידה – אלברט בנדורה

לא חייבים ללמוד דרך התנסות אישית, יש דרכים אחרות ללמוד דרך צפיה, חיקוי ומודלינג. בנדורה היה ביהביוריסט במקור וכאן הוא מתרחק מרעיונות ביהביוריסטיים. הוא בעצם אומר שיש כאו מרכיב קוגניטיבי – למידה ללא התניה, דרךצפיה בלבד.

הדברים שבנדורה בודק:

1. אישיות (נטיה לאגרסיביות)
2. תיאוריית הקתרזיס (פרויד וממשיכיו – צפיה בהתנהגות אלימה אמורה להפחית התנהגות אגרסיבית).
3. מידת המציאותיות של המודל (אמיתי / סרט / סרט מצוייר)
4. מין המודל, מין הילד
5. האם צריך לתת חיזוק או עונש למודל כדי שתהיה למידה.

בנדורה אומר שכדי לבדוק אם יש למידה צריך ליצור תנאים בהם הילד יוכל לבטא את ההתנהגות (חוסר בהשגחת מבוגרים + תסכול).

לקרוא את המחקר של Zajone על הקלה חברתית. לא חייבים לקרוא תוצאות – מה שחשוב זו החשיבה – מה הוא רוצה לדעת? איך הוא חוקר את זה?

מגדר וחברה - שיעור 3

היום נעשה פרובלמטיזציה לקשר בין המושגים משיעור שעבר – מין, מגדר ומיניות.

גרוס משתמש בבאטלר במאמר ולוקח אותה להקשר משפטי.

נסיים בהשוואה בין doing gender ובאטלר.

--מבקשת להביא דוגמאות ולהעלות דברים מעניינים למודל.

השאלות שקשורות למין, מגדר ומיניות:

פירוק ראשון – מין ומגדר. ההנחה היא שההבדלים גבריים / נשיים הם מאפיינים של גבר ואישה מתוקף הטבע (הוא גברי, היא נשית), והשימוש בתארים האלה דרך השפה ממשיך לבנות את הקטגוריות האלה. יש הנחה שמין ומגדר נתונים / דיכוטומיים. יש הנחה שזכר הופך לגבר ונקבה לאישה. השאלה המהותית היא פה האם הביולוגי מכתיב את ההבדל. האם אפשר להסתמך על ההבדל האנטומי-ביולוגי להגדרת מגדר. הקושי פה הוא שזה נראה טבעי ומובן מאיליו, שהחברתי נובע מהאנטומי והוא חד משמעי.

אחת השאלות המעניינות בהקשר הזה היא למה זה ככה, והתשובה היא כי זה יעיל לסדר החברתי. הדיכוטומיה הזאת מתאימה לחשיבה הדרמיניסטית, לסדר הבינארי. אחת הטענות היא שהחברתי בונה את הביולוגי. זוהי הטענה שפרסמה את באטלר, שטוענת שהשיח על החברתי בונה את הקטגוריות הביולוגיות. זה משהו שלאנשים מאד קשה לקבל, בעיקר בחברות שיש בהן קודקס (דתי, למשל...) וההיפוך הזה מערער על הסדר (האלוהי).

יש פה ערעור של המובן מאיליו – מה טבעי ומה חברתי, והטענה שהמין הוא תוצר היסטורי תרבותי, כלומר החברה האנושית בונה את מושג המין, כלומר המין אינו אובייטקטיבי, אינו אוניברסלי ואינו מאורגן בהכרח כדואליזם. בניסוח אחר, ההבדל הביולוגי זכר / נקבה הוא פרי של תהליכי ברירה תרבותיים חברתיים, הוא לא סטטי ולא בהכרח מאורגן כדואליזם. האמירה הזאת היא מהפכנית.

אחת הסוגיות המעניינות היא של passing – כלומר מעבר מקטגוריה אחת לשניה. המעבר שהכי קל לעשות היום הוא ממגדר למגדר (יותר קשה: גיל, גזע). זו הסוגיה בה עוסקת הדוגמא הפותחת את doing gender. מכאן רואים שהמגדר אינו רק מתאר אלא גם יוצר, הוא לא סטטי.

פירוק שני – הזיקה בין מגדר למיניות (באטלר). באטלר מפרקת (עושה דקונסטרוקציה) מין-מיניות וגם מגדר-מיניות. קשור לשאלת ההומוסקסואליות – למה התנהגות מינית של אדם משייכת אותו לקטגוריה. אנחנו יועים שגברים ונשים יכולים להיות עם משיכות מיניות מעורבות, סותרות ומשתנות. יש כאן פרימה של הקשר בין מיניות ומגדר כי מגדר איננו מכתיב משיכה מינית למין הנגדי.

חשוב לזכור שבמחקר החריגה מהקטגוריה מהווה לחוקר... (תמר מביאה דוגמאות כדי להראות לנו כמה זה מבלבל אותנו: בחורה לסבית שהיתה לה חברה והפכה לגבר ונשארה לסבית. בלבול בכיתה. הכוונה שהיא עדיין היא נמשכת לנשים. סובייקטיבית היא גבר, אנטומית היא גבר-אישה כי היא לא ניתחה הכל. החברה שלה היתה אישה ונשארה אישה עם אוריינטציה לסבית). המטרה היא להראות שהקשרים האלה מאד מובנים, מאד פוליטיים (מאד משתנה ממקום למקום, מתרבות לתרבות).

Doing gender:

המאמר מדבר על איך הדיכוטומיה המגדרית ממשיכה להתקיים. הם מסבירים את השעתוק – שחזור של הקטגוריות דרך פרקטיקות התנהגותיות שמוגדרות כנכונות לכל אחד מהמגדרים. הפרה של הפרקטיקות ההתנהגותיות מוענשת. הפרקטיקות הופכות לחלק בלתי נפרד מהגוף – אי אפשר להבדיל בין הפרקטיקות שלי כאישה לבין היותי אישה. הטענה היא שבתהליך הסוציאליזציה אנחנו לומדים מה נכון ומה לא נכון למגדר שלנו (למשל – ישיבה מסויימת לאישה). המסר הוא שיש לכל מגדר התנהגויות מקובלות ולא מקובלות שמועברות בתהליך הסוציואליזציה ואם לא נוהגים לפיהם אנחנו מקבלים משוב שלילי / תגמות שלילי מהחברה (ולהפך). החידוש הענקי הוא שאשה / גבר נוצרים דרך פרקטיקה.

מגדר (לפי הכותבים) אינו זהות אלא משהו שנוצר דרך עשיה, doing, הם פוסט מודרניסטים – אין זהות, אתה מה שאתה עושה. המושג התיאורטי של זהות הוא סה"כ הפרקטיקות שנוקטים בעולם. הם מתעניינים באיך הסדר החברתי משתחזר. טוענים שהעשיה החברתית מתאימה את החברתי לטבעי, ושדרך העשיה הזאת הסדר הפטריאכלי מחוזק. בעתם התנהגות אנחנו מחזקים את יחסי הכח. לפי פרויד, זהות מתעצבת בגיל 4. לפי התיאוריה הזאת המגדר הוא תוצאה של פעולה מתמדת.

התיאוריה התחילה וממשיכה מההגדרה הדיכוטומית של גבר / אישה, כשיחידת הניתוח המרכזית היא אינטראקציה בין אנשים – התיאוריה היא אינטראקציה סימבולית, כלומר יחידת הניתוח המרכזית היא אינטראקציה, בלעדיה אין תגמול ואין עונש. האינטראקציה היא הן בין יחידים והם בין קבוצות והיא מווסתת את מערכת התגמולים. המגדר אינו קודם לאינטראקציה אלא מתהווה דרכה. הקבוצות החברתיות דורשות מאיתנו דין וחשבון על ההתנהגויות שלנו כגבר / אישה. זהו תהליך מתמיד של הערכה – האם אנחנו בסדר בקטגוריה.

נקודה אחרונה – בסוף המאמר מסבירים שהאינטראקציה מקבלת גיבוי מוסדי שמווסת את האינטראקציה שתלך בכיוונים ה"נכונים". למשל – שיעורי ספורט בבית ספר יסודי. דוגמא נוספת היא שירותים (עכשיו יש הפרות של זה בכל מיני מקומות אופנתיים). זה קורה יותר בספירה הציבורית – בבתים פרטיים גברים ונשים משתמשים באותם שירותים ולאף אחד זה לא מפריע.

Passing – לנסות להתקבל לקטגוריה אחרת. למשל – השתכנזות.

אייל גרוס – התחזות כאדם אחר

מדבר על הרדוקציה שעשו בתי משפט של מין למגדר, ומערערת על הבינאריות הזאת באמצעות באטלר.

השאלות שמעניינות אותו:

1. שאלת האמת – מהי האמת, מבחינה חברתית – הטענה שלו היא שאין אמת אחת.
2. שאלת הידיעה - האם החברים ידעו שהוא שייך למגדר מסויים – גם כאן הוא מפרק את החד משמעיות של ידיעה כקטגוריה חד משמעית או כקטגוריה של מיניות.
3. האם סטיה היא עבירה פלילית – מה עושה או לא עושה את זה לכזה.
4. הוא יוצא נגד תיאוריות פמיניסטיות מסויימות והנחות חברתיות מסויימות.
5. הוא מאתגר את החשיבה הקונוונציונלית לגבי מין מגדר ומיניות.

פילוסופיה חדשה ב' - שיעור 3 - קאנט (2)

סינטטי אפריורי

... ולכן הוא לא רציונליסט וגם לא אמפריציסט.

דוגמא לטענה שהיא מהניסיון אבל לא לגמרי:

מישהו מביא דוגמא של מקום – זה מושג מופשט, אבל יש לו דוגמאות. המרצה אומר שזו אבסטרקציה, הכללה. אבל קאנט לא אומר את זה במובן החלש הזה.

-- אני ממש מרחפת, להשלים את כל החלק הראשון של השיעור --

הדוגמא שלו – מושג הזמן. אנחנו חווים אותו כל הזמן, אבל אם מנסים לדמיין מצב בלי זמן, אנחנו מתקשים, כלומר נראה שיש מושג של זמן מוחלט שקודם לחוויה שלנו של זמן, אז זה מעבר לניסיון. מצד שני יש פן של הזמניות שהוא כן בחוויה שלנו. כך גם חלל. אולי אלה המושגים שקאנט מתכוון אליהם.

הניסוח הזה מבטל את הרעיון של ויכוח על אידיאות טבועות מלידה, כי זה מבטל את השאלה של הקדימות. יכול להיות שכל ההכרה שלנו מתחילה מהתנסות אבל בו זמנית שלא כולה מניסיון. אידיאות טבועות מלידה – הרעיון והא שיש אותם קודם, קאנט אומר שזה לא כך – אין אידיאות טבועות מקודם, אבל הוא לא אמפיריצסט – יש בנו מושגים שחורגים מההתנסות.

הוא לא מחפש את יכולת ההסקה האינדוקטיבית שלנו – זה שאני נוסע כל יום לביתי ברחוב מסויים, ואני בטוח שגם היום כשאסע אגיע לשם. לא לזה הכוונה. הטענות אפריוריות אינן אפריוריות במובן של הכללות, אלא הן אפיריוריות טהורות. זה שאני יודע שאם אצעד עוד צעד מקצה הצוק אפול ואמות, למרות שלא התנסיתי בזה, זה לא אפריורי. קאנט מחפש ידע אפריורי שהוא הכרחי וכללי, שאין לו יוצאים מן הכלל. מדובר בסוג מסויים של ידיעה על דברים מסויימים בעולם.

השאלה הבאה שקאנט שואל היא האם יש לנו ידע אפריורי, מהסוג המסויים הזה – שהוא הכרחי וכללי. הוא אומר שכבר יש לנו ידע כזה, למשל המתמטיקה, כדוגמא קלאסית. המתמטיקה לא מעניינת אותו בהקשר הזה, אלא האופציה שמטאפיזיקה נכללת שם (או לא). קאנט רוצה להראות שעד היום לא הצלחנו למצוא טענות אפריוריות (הכרחיות וכלליות) בתחום המטאפיזיקה.

השאלה האם יש לנו ידע אפריורי לא מעניינת את קאנט, אלא בהקשר של מטאפיזיקה.

הוא מנסה לנסח לנו מה המעמד של הטענות המטאפיזיות. ברור שהמעמד שלהן לא יהיה אפוסטריורי, אלא אפריורי, כלומר טענות קודמות לכל ניסיון. במובן מסויים הוא ירצה לטעון שהמעמד שלהן הוא: הכרחיות ואוניברסליות.

...

קאנט אומר – נניח שהטענות הן הכרחיות ואניברסליות- מה האפיון שלהן? לוגית – אלו טענות ששלילתן היא סתירה. יש אפיון נוסף – פעמים רבות אלו הן טאוטולוגיות – טענות ריקות, חוזרות על הקביעה שמובנית בהן עצמן, לא מרחיבות ידע על העולם. קאנט רוצה שהטענות המטאפיזיות שלנו לא יהיו טאוטולוגיות. הוא רוצה שהן ירחיבו לנו את הידע על העולם.

מאיפה הוא משיג את החיבור בין טענות ריקות ל(טענות שאומרות משהו על העולם)? הוא אומר שטענות יכולות להיות או אנליטיות או סינטטיות (בכך הוא עובר מהדיון על אופן ההכרה – אפריורי / אפוסטריורי לדיון על ___).

• אנליטיות – א הוא ב. זו טענה אנליטית אם ב מוכל בא. למשל: אדום הוא צבע, רווק הוא גבר לא נשוי.
• סינטטית – א הוא ב. ב לא מוכל בא. למשל: אתמול הלכתי לאכול, הכיתה היא צהובה.

קאנט טוען שכל הטענות מתחלקות לאנליטיות וסינטטיות.

החידוש של קאנט: יום אמר שבעולם יש רק טענות אנליטיות או סינטטיות. טענות אנליטיות – יחס מושגי, הלוגיקה מספקת את ההצדקה. טענות סינטטיות – עושים פרוצדורה של בדיקה באמצעות הניסיון. יום אמר שכל טענה שאינה אנליטית או סינטטית אפשר לזרוק לאש, היא חסרת ערך. אנחנו יכולים לתפוס רק טענות של יחס מושגי או טענות אמפיריות (שאותן אפשר לבדוק).

דוגמא שקאנט אוהב: אלוהים הוא קיים. אנליטי או סינטטי? יש כאלה שחושבים שאנליטי (אלוהים כולל בתוכו קיום), הנפש היא נצחית וכו'. קאנט אומר שזה לא אנליטי ולא סינטטי, זה שייך למטאפיזיקה ומפוקפק, כי אי אפשר להצדיק. קאנט אומר שזה מכריח אותנו ליצור קבוצה שלישית – טענות שהן לא אנליטיות ולא סינטטיות. אבל הוא לא רוצה ליצור קבוצה שלישית, הוא עושה דבר אחר – משלב את מעמד הטענה (אנליטי / סינטטי) עם אופן ההכרה (אפריורי / פוסטריורי), כך שנוצרת קבוצה שלא שמו לב אליה עד עכשיו – הסינטטי אפריורי.

אופן ההכרה מעמד הטענה -->	אנליטי	סינטטי
אפריורי	טענות לוגיות (רווק הוא גבר לא נשוי, גופים תופסים מקום בחלל). [טריוויאלי]	החידוש הגדול של קאנט! יש קטגוריה כזאת. מטאפיזיקה, באופן שקאנט מציע, חייבת להיות מנוסחת כטענות סינטטיות – אפריוריות. (שייך לכאן: מטאפיזיקה, מתמטיקה ומדעי הטבע).
אפוסטריורי	-- (קבוצה ריקה, טענות אנליטיות הן תמיד אפריוריות כי הן תמיד קודמות לניסיון)	טענות הניסיון [טריוויאלי]

המהפכה הקופרניקאית מנסחת את מה שהרעיון של אנליטי אפוסטריורי מבטא. קאנט אומר שאנחנו לא יצורים בלתי תלויים לגמרי, שיודעים את העולם בלי להזדקק לשום מרכיב של התנסות. האמירה היא יש מרכיב שידע שלנו של העולם שכרוך בהתנסות. זה כיוון אחד לראות את זה. הכיוון השני היא שטענות מטאפיזיות מרחיבות את הידע שלנו על העולם. קאנט חושב שהטעות המרכזית של המטאפיזיקה היתה בשאיפה שלה להיות באנליטי-אפריורי, כמו הברור ומובחן של קאנט. חשבו שכך המטאפיזיקה צריכה להנסח – כמו אמת שנכפית על האדם. קאנט אומר שלמטאפיזיקה שפה משלה, יש לטענות שלה מעמד ייחודי. קאנט מציב רגל שלישית במזלג של יום (שיש לו שני רגליים – או אנליטי או סינטטי). קאנט מאד כן (...) הטענות בספר שלו הן כולן סינטטיות אפריוריות (יודעים באופן שלא כרוך בניסיון – כי קוראים, אבל מרחיב את הידע על העולם).

אצל קאנט יש בקטגוריה סינטטי אפריורי, מלבד מטאפיזיקה, גם מתמטיקה ומדעי הטבע (ואז הוא שואל על כולם אם הן אכן שייכות לקטגוריה הזאת).

אחד החידושים הגדולים של המערך שקאנט בונה היא העובדה שהוא רוצה להציע בפעם הראשונה שהמעמד של טענות מתמטיות הוא סינטטי-אפריריורי. איך הוא עושה זאת?

הוא מציע את הטענה: 7+5=12, והשאלה היא אם שני צדדי המשוואה שווים. התשובה היא שהמובן של 7+5 לא נמצא ב12, לא כלול בו. זה סינטטי. 12 מרחיב לי את ההבנה של 7+5, ולכן אם מנסים להבין כטענה אנליטית לגמרי מפספסים משהו. ב12 מבינים משהו אחר. קאנט אומר שככל שמדברים על מספרים יותר גדולים כך זה יותר סינטטי. בנוסף, זה אפריורי – (כמו שסברו עד אז), הידע מסתמך על אקסיומות וכו' – לא צריך ניסיון כדי לדעת את זה. מהו המרכיב הסינטטי? גיאומטריה, למשל, זקוקה למרכיב סינטטי של חלל (הנקודה). גם מתמטיקה זקוקה למספר הראשון. [קאנט יכול לומר את זה כי הוא מסתמך על מושג הבניה – מושגים שבנויים אחד על השני?].

במדעי הטבע זה יותר קל לטעון שמעמד של העקרונות של מדעי הטבע הוא סינטטי אפרירורי, למשל: לכל שינוי יש סיבה. הרעיון שמשהו השתנה מחייב את הטענה שיש לכך סיבה. אי אפשר לומר שזה אנליטי לגמרי – שמושג השינוי מחייב את מושג הסיבה. או מושג הכובד.

למעשה, מזיז תחומי ידע שלמים (מתמטיקה, מדעי הטבע ומטאפיזיקה) מהמשבצת הימנית העליונה למשבצת השמאלית העליונה, כלומר מאנליטי אפריורי לסינטטי אפריורי. מה שנשאר באנליטי אפריורי זה הלוגיקה. במובן מסויים הוא מוריד ממעמדה של המטאפיזיקה.

(...?)

למה לקאנט היה חשוב לעשות את המהלך הזה למתמטיקה? למה הוא לא הסתפק במטפיזיקה? (עמוד 35 בספר). לקאנט חשוב לומר שיש כבר שני תחומי דעת, שאף אחד לא מפקפק בקיומם שקיימים בקטגוריה הזאת. מטאפיסיקה מצטרפת אליהם כמדע. הוא מצרף אותה למדעים קיימים. למרצה אין תשובה חד משמעית לשאלה למה קאנט לא מעדיף לומר שרק המטאפיסיקה היא בקטגוריה הזאת לבדה, אבל יש הצעה שהיא פוליטית במובן מסויים – יותר קל 'לשווק' את הקטגוריה הזאת ביחס למטאפיזיקה כמדע כשיש שם כבר מדעים. המרצה חושב שטענות זהות תמיד טאוטולוגיות ... אבל ברגע שמכניסים מתמטיקה ומדעי הטבע לשם... המטאפיזיקה היא לא מדע ריק, היא לא מסתפקת בטענות שאמיתותן כלולה בהן, היא מרחיבה את הידע על העולם וכך גם מתמטיקה ומדעי הטבע – הם מרחיבים את הידע על העולם.

נקודה אחרונה – סוף המבוא:

בסוף המבוא אומר קאנט את אחד העקרונות הבסיסיים של העמדה שלו: ההכרה האנושית מורכבת משני דברים: חושניות ושכל. קאנט קובע באופן חד משמעי שחושניות ושכל לא ניתנים לרדוקציה אחד לשני. (חשוב להתפתחות האידיאליזם הגרמני). קאנט אומר שיכול להיות שלחושניות ושכל יש שורש בסיסי משותף אבל אנחנו לעולם לא נדע אותו.

אפיונים מרכזיים:

• שכל – ספונטני
• חושניות – סבילה, פסיבית

שניהם הכרחיים לניסיון. האנליזה מאפשרת להפריד בינהם, אבל ניסיון תמיד מורכב משניהם ביחד.

שבוע הבא נחקור מהי חושניות (אסתטיקה טרנסצנדנטלית),

בשבוע אחרי נחקור את השכל (אנליטיקה),

אבל חשוב לזכור שהניסיון תמיד מורכב משניהם.

שני העקרונות האלה, שכל וחושניות הם הדואליזם של קאנט.

מי חשב שחושניות ושכל נמצאים על רצף? יום! יום חשב שכל הידע שלנו על העולם מתחיל מרשמים, ומושג הוא פשוט רושם דהוי. (ההבדל הוא בחיות – כשאוכלים האוכל הוא רושם, כשחושבים על האוכל אחר כך – זה מושג). קאנט חושב הפוך – יש דיכוטומיה שכל / חושניות. שכל זה ספונטני, אבל המושגים שלנו חייבים לחול על משהו – אחרת הם יהיו ריקים, והם חלים על דברים שבאים מהחושים.

פסיכותרפיה - שיעור 2

שיעור 2 30.10.2012

--אני מציגה ב18.12--

כל אחד צריך להציג מאמר. יש לפגוש את פרופ' יונתן הפרט לפני בחירה הנושא, והוא יסיע לבחירת נושא. המאמר צריך להיות קשור להערכה של טיפול. 20-30 דקות, הצגת רקע, היפותזה והשערה. (יש עוד במצגת).

במחקר על טיפול קורה הרבה שאוספים הרבה מדדים, ואם בודקים את זה פוסט – הוק, אפשר לנסח את המחקר מחדש עם הממצא שנמצא בתור השערה. (היום יש מאגר נתונים שלא מאפשר לרמות ככה). לכן חשוב לבדוק מה היתה ההשערה מראש.

עוד משהו שחשוב לבדוק הוא הגרפים – הם באים להבליט משהו, ויכול להיות שזה לא הדבר הכי נכון מבחינה לוגית, מה שקרוי cherry picking.

עוד משהו הוא הדיון – הוא אמור להתייחס לתוצאות ביחס לספרות, לתיאוריה ולהשערה, לא לשכפל בצורה מילולית את תוצאות המחקר.

חשוב גם לבקר את המחקר – איך היה אפשר לעשות את המחקר בצורה טובה יותר. מחקר יחיד לעולם לא מתאר את המציאות – תמיד יש את עיקרון הרפליקציה. השאלה יכולה להתנסח כ"איך היית ממשיך את המחקר?”.

כדאי להמשיך בעבודה הסופית את הנושא של הפרזנטציה, יש לקרוא לעומק עוד לפחות שלושה מאמרים ולהציע סינטזה של מאמר שיכול להמשיך אותם – כותבים הקדמה, מבוא ושיטה. אם לא רוצים לכתוב הצעה אפשר לכתוב סקירה ביקורתית של הספרות.

20-25 שקופיות.

המאמר -

McFall, R. M. (2000). Elaborate reflections on a simple manifesto. Applied and Preventive Psychology, 9, 5–21.

McNally (2003):

כותב על מדע ורפואה. הרופאים הראשונים היו הספרים, והם היו עושים הכל! גם מספרים וגם מרפאים. 1900 – רפואה ביססה את עצמה במקצוע לגיטימי ע"י ביסוסס הקשר בין רפואה כפרקטיקה וכמדע.

אם פסיכולוגיה רוצה לבסס את עצמה כעיסוק שיש לו עלייונות על הדעה של האדם ברחוב היא צריכה להוכיח שיש לה עליונות, ואם לא מתבססים כמדע מתנתקים מההסמכה החברתית ואין הצדקה אפיסטמית ואין כח שיווקי.

טענה נגד מקפל – לעולם לא נוכל לענות על כל אינסוף השאלות שעולות במהלך שעה טיפולית בצורה מבוססת ראיות (מוטפל שואל: “אני מוזר, נכון?”).

האם יש מקום לאינטואיציה? כן! מדען טוב הוא מאד יצירתי ואינטואטיבי. פבלוב אהובינו, למשל.  

פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 2

תרגול 2 – 30.10.2012

מושגים בסיסיים:

אנליטי (מנתח), מרכיב (סינטטי), אפריורי, פוסטריורי.

קוראים במבוא – פסקה ראשונה. הערות בגוף הטקסט.

אפריורי – לא נשען על ניסיון (מוכיחים באמצעות השכל בלבד, יכול להכיל בתוכו מושגים ניסיוניים “רווק הוא גבר שאינו נשוי”)

אפוסטריורי – נשען על ניסיון (מוכיחים באמצעות ניסיון)

קשור למושגים קונטינגנטי (אפוסטריורי) והכרחי (אפיריורי) אצל קאנט זה אפיסטמולוגי ולא מטאפיזי כמו אצל לייבניץ.

התוקף של מה שאפוסטריורי הוא קונטינגנטי (עד שנמצא דוגמא נגדית), ולעומת זאת מה שהתוקף שלו אפריורי הוא הכרחי (אי אפשר למצוא דוגמא נגדית – אם נמצא מים שלא רותחיםבמאה מעלות הם לא מים).

כלליות ניסיונית – אינדוקציה. זו העלאת תוקף שרירותית. “כל העורבים שחורים" – זה לא מדוייק, מה שנכון זה “כל העורבים שראינו עד עכשיו היו שחורים”. לעומת זאת יש אפריורי לגמרי.

עמ' 31, 3:

דרכה של המטאפיזיקה שהיא בתחילתה דוגמטית (למשל, לייבניץ).

המשימה – לברר מהי הזכות לומר אמיתות אפיריורית (למשל, מתמטיות) ומשם מה הזכות לדבר על אלוהים. (הזכות לדבר על אמיתות אפוסטריוריות היא ברורה – הסתכלות, למרות שיש בזה בעייתיות מאז יום).

אמיתות שלא מבוססות על ניסיון (למשל, מתמטיות, על אלוהים – אפריוריות ומטאפיזיות) אי אפשר לסתור באמצעות ניסיון. המתמטיקה היא אפריורית במובן שאי אפשר לתת לה דוגמא נגדית.

אבחנה לוגית – אנליטי / סינטטי:

אנליטי – משפט שאינו מרחיב את ההכרה – לא מוסיף אינפורמציה. כל הנשואים כלולים בנושא, מסבירים אותו - “רווק הוא גבר שאינו נשוי" “משולש הוא צורה סגורה בעל שלוש צלעות". יש זהות בין הנשוא לנושא. אקספליקציה של מה שהיה מובנה, אימפליציטית, בהגדרה. (מהי הזכות לקשר את הנושא עם הנשוא? חוק הסתירה [אם נאמר את ההפך זו תהיה סתירה. למשל – המשפט “עמית מת בתאונת דרכים" הוא לא אנליטי כי ההפך אינו סתירה.]).

סינטטי – משפט מרחיב, “האדם הזה הוא גבר רווק". רווק אינו כלול באדם. זה משפט שמוסיף לנו אינפורמציה.

אפריורי / אפוסטריורי ואנליטי / סינטטי קיימים בכל הצירופים חוץ מאנליטי-אפוסטריורי.

	אנליטי	סינטטי
אפריורי	יש!	יש! (למשל, 2+2=4) (החידוש)
אפוסטריורי	אין כזה דבר!	יש!

מתמטיקה (2+2=4) זה סינטטי-אפריורי, לפי קאנט. זה תמוה, היינו חושבים שזה אנליטי- אפריורי. יש לזה השלכות רבות. (לעומת זאת, לפי לייבניץ זה אנליטי-אפריורי (והכרחי). ללייבניץ יש אפילו הוכחה לזה).

נניחש שיש צמד נושא – נשוא -

באנליטי – הנושא כלול בנשוא

בסינטטי – הנושא לא כלול. איך יכול להיות נשוא שלא כלול בנושא ומצד שני הוא אפריורי? כלומר, לא נסמך על ניסיון העבר ושום ניסיון עתידי לא יפגע בו?

קאנט טוען שזה כך במתמטיקה. משפטים מתמטיים דורשים הסתכלות. אנחנו יכולים לענות מיד שגבר רווק הוא לא נשוי, אבל לא יכולים לענות מיד על 765+654. זה דורש הסתכלות, ולכן זה משפט סינטטי. זה נכון גם למספרים יותר קטנים – אם ננתח כל אחד מהמרכיבים במשפט 5+7= לעולם לא נגיע למספר 12!

קאנט אומר שמהאקסיומות אמנם גוזרים באופן אנליטי, אבל האקסיומות הן סינטטיות. לייבניץ חושב שהאקסיומות גם הן אנליטיות. לפי קאנט האקסיומות מגיעות מהסתכלות, ולכן, גם אם הגזירה מהן היא אנליטית (וקאנט מקבל את האנליטיות של הגזירה) המשפטים שמתקבלים הם סינטטיים. (למשל, אקסיומות בגיאומטריה התקבלו מתוך הסתכלות).

1. לקרוא עד סוף המבוא
2. לקרוא את הפרק הראשון של האסתטיקה הטרנסצנדנטלית.