ויסות עצמי - שיעור 4

שיעור 4 – 13.11.2012

הוראות מדוייקות לפרזנטציה -

1. תקציר המאמר – במה הוא עוסק. צרי לתת מספיק אינפורמציה באופן שיאפשר לכיתה להשתתף בדיון. אלו שאלות שואלים החוקרים? לא צריך לפרט מתודה אם זה לא מעניין.
2. מומלץ – הקשר של המאמר לנושא הנוכחי שעוסקים בו.
3. סיפור אישי
4. דיון בכיתה. כשמכינים שאלות עלינו לחשוב על תשובות אפשריות. קל לייצר שאלה, יותר קשה לייצר תשובה. כדי להעריך שאלה יש לחשוב – האם היא תעורר דיון? אם אנחנו לא יכולים לענות על זה בכלל זאת כנראה לא שאלה טובה. על שאלה טובה יהיה לנו כיוון לתשובה, אך נרצה שהסטודנטים יביאו לנו עוד כיווני חשיבה.

מטרת הפרזנטציה לעודד חשיבה ביקורתית תוך כדי הקריאה, ועליה להוכיח את זה.

קצת פרופורציות: זאת עבודה של כמה שעות לפחות, אפשר לכתוב משהו כמו ארבע עמודים (רווח שורה וחצי וזה). את זה גם מגישים, למקרה שלא יודעים להציג בכיתה או שהתנאים לא מאפשרים הצגה טובה.

-יש לתזמן את הפרזנטציה מבעוד מועד, כדי לתכנן את הקצאת הזמן בשיעור.

המרצה מדגימה פרזנטציה על המאמרים של שיעור שעבר;

המאמר עוסק בהשפעות של נזקים מוחיים פרונטליים על ויסות עצמי.

הטענה היא שהתיאור של פיניאס גייג' הוא מוגזם, ומבוגרים עם פגיעות פרונטליות בד"כ יודעים איך ראוי להתנהג אבל לא מצליחים לבצע את זה. זה מעלה שאלה לגבי פגיעות בגיל ילדות מוקדמת – האם הם ידעו איך להתנהג? האם יפעל מנגנון קומפנסציה כך שהם יתפקדו טוב יותר ממבוגרים או שהם יהיו פגועים יותר?

המאמרים -

1. price, dafner, stowe, someone else, 1990
2. anderson, bechara, damesia, etc., 1999

בניגוד למאמרים שאנו רגילים אליהם כאן אין מחקר אמפירי אלא תיאורי מקרה נרטיביים. בדקו בסה"כ 4 נבדקים שנפגעו מוחית בילדות והסיקו שההתנהגות שראו אצלם קשורה לפגיעה בילדות.

היו מאפיינים משותפים:

• אינטלגנציה ממוצעת-נמוכה
• סיימו תיכון (עם עזרה)
• יכולת בתחום הממוצע במבחנים מילוליים, recall, digit span.
• לא הצליחו לפתור בעיות שדורשים תכנון קדימה או התמודדות עם קונפליקט, כגון:
  • המגדל של הנוי (מטלה שדורשת לבצע פעולה תוך שמירה על כללים – אפשר להזיז רק את מה שלמעלה, אפשר לשים רק מה שקטן יותר על מה שגדול יותר). זוהי מטלה שבוחנת יכולת לתכנן קדימה.
  • סטרופ
  • מטלת מיון קלפים card sorting – שוב, ביצוע פעולה בהתאם לכללים, לפעמים סותרים
  • מטלות שדורשות חשיבה לוגית
  • מטלות של שיפוט מוסרי (הם פתרו בצורה מאד ילדותית, אגוצנטרית)
• לא מפתחים anticipitory skin conduction – כאשר מבצעים מטלה שדרושת קבלת החלטה לגבי סיכונים מפתחים תגובה גופנית לאחר זמן מה. העובדה שהם לא פיתחו או זה מראה על יכולת לקויה ללמוד.

כלומר, הם יכלו לפתור בעיות פשוטות אך התקשו במטלות מורכבות, רבות שלבים, מונחות כללים.

היתה לכולם מגבלה חברתית, שהזכירה פסיכופתיות -

• אין חברים
• גונבים, משקרים
• חסרי מצפון, חסרי רגשות

א-ב-ל, בניגוד לפסיכותים שנוטים להיות מאד ערמומיים ומתוחכמים הם נהגו בטמטום מה. (דוגמא עם אוטו ודלק משהו).

• שאלה לכיתה: מה אתם חושבים על הקשר בינם לבין פסיכופתים?

לי אישית זה נשמע שמשותף להם חוסר הלמידה של התנהגות חברתית מקובלת, אך נראה שפסיכופתים יכולים להשתמש בתכנון ושלבים כדי להשיג את המטרות שלהם, ומושאי המחקר לא.

ליאת אומרת שיכול להיות מעניין לבחון פסיכופתים מרמות אינטלגנציה שונות ולבחון את האינטלגנציה שלהם ומנגד את היכולת לבדוק קונפליקטים וכ' ולבדוק אם יש לזה קשר לאזור הפרה פרונטלי.

במחקר נמצא שפגיעה מוקדמת היא חזקה יותר, כי לאלו עם הפגיעה המאוחרת יש ידיעה דקלרטיבית של ההתנהגות הראויה, בעוד שלאלו עם הפגיעה בילדות אין גם את זה (לשתי הקבוצות אין יכולת להתנהג בהתאם לנורמות / כללים). מזה אפשר להסיק שיש בקורטקס הוונטרלי הפרה פרונטלי חלק שקשור לביצוע לפי כללים, ושהחלק שקשור לאחסון הכללים עצמם כנראה נמצא במקום אחר, ושיש קשר בינהם. כלומר, יש שתי רמות של יכולת לפעול לפי כללים – ידיעה דקלרטיבית של הכללים, והיכולת להוציא את הידיעה הזאת אל הפועל. זה מראה לנו שויסות עצמי הוא תהליך מורכב, שמכיל תת חלקים – כולל חלק של ידע דקלרטיבי, ושיש קשר בין החלקים, התפקודים השונים.

המנגנון שגורם לאלו עם ההפרעה המאוחרת להיכשל הוא עדין תחת בחינה. הכיוון הוא שאצל מבוגרים הקשר בין הידע של מה שיש לעשות לבין היכולת לבצע פגום, זהו קשר שמגיב לידע קשור לעצמי בעל ערך רגשי ויש שם בעיה. זה מציע שהתנהגות אנטי סוציאלית היא דבר מורכב. זה לא רק חוסר יכולת לתכנן קדימה, זה מערה את הקורטקס הפרה פרונטלי אבל לא רק.

מה זה early onset? (מה שקרוי פגיעה מוקדמת) לאיזה גיל הכוונה?

ככל שהפגיעה תהיה יותר מוקדמת הנזק יהיה יותר חמור, השאלה היא מהי הנקודה הקריטית.זאת שאלה שפתוחה למחקר.

המרצה מספרת סיפור על ילדה שהיתה שקרנית קטנה וגדלה לנוכלת.

היום נתבונן בתיאוריות פסיכולוגיות דרך הפרספקטיבה של ויסות עצמי.

איך התיאוריות האלה מתייחסות לויסות עצמי?

הטענה היא שכל התיאוריות הפסיכולוגיות מסבירות בדיוק את זה – איך אנחנו הופכים לאנשים עם חוללות self determined שפועלים "בדרך הנכונה".

פרויד. ויסות עצמי היא תוצר של תיווך בין דחפים ומגבלות המוסר. (כלומר- ויסות עצמי הוא האגו, שמתווך בין דחפי האיד לסופר אגו ולמציאות). ויסות עצמי נראה שונה בשלבים שונים. בתחילה, הילד הרך נשלט בידי הדחפים וככל שמתקדמים לאורך החיים השליטה של הדחף בהתנהגות פוחתת. המבצע של ויסות עצמי בתיאוריה הפסיכואנליטית הוא האגו. האגו הוא מקום החיסון של אנרגיה פסיכית. ויסות עצמי קורה כשהאגו מתחזק, בהתחלה על חשבון האיד ובהמשך על חשבון הסופר אגו (משם האגו שואב אנרגיה). ככל שהאגו מצליח לאזן יותר בין הכוחות יהיה פחות חיכוך, יותר עונג, והאדם יתנהג בצורה יותר מותאמת.

השלכות על ההתפתחות של ויסות עצמי: (בהנחה שפרויד התבונן בהתפתחות האדם לאדם מותאם היטב).

לפי פרויד אפשר לומר שמקרים בהם לא מתפתח ויסות עצמי יש בעיה בכוחות האגו. זה מוביל למשל לOCD, נוירוטיות, קלפטומניה, שקרנות פתולוגית.

הטיפול יכלול חיזוק של כוחות האגו כדי לתווך טוב יותר בין האיד והסופר אגו.

ביהביוריסטים. איך הם מסבירים התנהגות? התניות. הדגש הוא על התוצאות של ההתנהגות והאופן בו הן מעצבות את ההתנהגות. כותבת המאמר שקראנו להיות אומרת שביהביוריסטים מסבירים רק שליטה עצמית ולא ויסות עצמי. שליטה עצמית היא היכולת לדחות סיפוקים – לקבל תגמול מאוחר יותר תמורת הגדלת התגמול (כינטמו בניסוי המרשמלו). המשתנים הם משך הציפיה ושיעור הגדלת התגמול. במונחים אלו אפשר להסביר הבדלים בין אישיים.

למה ברונסון אומרת שזה רק שליטה עצמית? הרי שליטה עצמית מופנמת באיזשהוא שלב, והופכת לויסות עצמי? כשהיא מדברת על התיאוריה של בנדורה היא אומרת שזה ויסות עצמי. מבחינתה, ויסות עצמי צריך להיות אינטגרציה והפנמה אינטגרטיבית, לא רק למידה של תגמולים ספציפיים כמו בביהביוריזם, שלא מאפשר הכללה למקרים רבים.

מסתבר שביהביוריסזם ומתודות הנגזרות ממנו זו שיטה מאד יעילה בעיצוב התנהגות של אנשים עם בעיות בויסות עצמי.

שורה תחתונה- למידה של תוצאות ההתנהגות, הפנמה שלהם והתנהגות בהתאם.

שליטה עצמית הוא בחירה בין תגמול מידי קטן לבין תגמול מושהה גדול יותר. מדובר ביכולת לדעת את זה ולהתנהג לפי זה.

למידה חברתית. תיאוריה משיקה לביהביוריזם – מוסיף את האספקט הקוגניטיבי. כאן לומדים על תוצאות ההתנהגות, מפנימים ומפתחים סטנדטים פנימיים להתנהגות. אלו משמשים בכל מיני הקשרים.

איך מסבירים כשל (קטן) בויסות עצמי? אספקט חשוב בלמדה חברתית הוא פיתוח סטנדרטים מתואמים פנימיים – שמתאימים מצד אחד לעצמי, ליכולת, לשלב ההתפתחותי ומצד שני לציפיות החברתיות.