תרגול
12
5.06.2012
לייבניץ
- טעם מספיק – לכל דבר צריך שיהיה טעם מספיק, אפילו לשאלה למה יש משהו ואין שום דבר.
- עקרון הסתירה
- עולמות אפשריים (לייבניץ – היה לאלוהים אינסוף עולמות אפשריים זה האמיתות הנצחיות ששלילתן סתירה (ועקרון הסתירה)). (אצל שפינוזה אין עולמות אפשריים).
- קונטינגנטי (דבר שהיפוכו אפשרי)
- עקרון זהות הבלתי נבדלים - אין שני דברים זהים בעולם, (אולי כי אם היו שני דברים זהים לא היה לאלוהים טעם מספיק במה לבחור, כמו הסיפור עם שתי החמורים)
שפינוזה – לאלוהים אין רצון
ושכל במובן המקובל.
לייבניץ – לאלוהים יש רצון
ושכל. כל דבר קונטינגנטי,
ששלילו אינה סתירה אלוהים
יכול לעשות. אין שום מניעה.
אין לו שליטה על האמיתות
הנצחיות, כי האמיתות
הנצחיות הן שכלו של אלוהים, ולכן
לא תלויים ברצונו. אלוהים
בחר דווקא בטוב שבעולמות האפשריים שהוא
העולם שלנו (אלוהים יכל
לברוא אותי עם עיינים ירוקות, אך
לא היה יכול לברוא משולש שסכום זוויותיו
190 מעלות).
- עצם פרטי = מונדה – מה זה?
- סעיף 8: איך לייבניץ מגדיר אמת? הגדרה אנליטית – שהנשוא שייך לנושא. שתי דוגמאות מבהירות (בעייתיות – לא להשתמש במבחן!) לייבניץ חשב שכל משפטי האמת אפשר להעמיד על נושא נשוא. “רווק הוא גבר שאינו נשוי" – זה משפט זהות. אם אומר לך שבחדר השני יש רווק שאינו נשוי – אין מה ללכת לבדוק, זה בטוח נכון. “עמית הוא רווק". זה משפט שצריך לבדוק – אולי זה נכון ואולי לא. כל אמת לפי לייבניץ הוא אנליטי – כאשא משפט הוא לא משפט זהות כדי שיהיה אמיתי הנשוא צריך להיות כלול בנושא במובלע, הוא צריך להיות במובן מסוים משפט זהות. נחזור למשפטים על הרווקות – המשפט הראשון נכון בכל עולם אפשרי, ולעומת זאת המשפט השני אפשרי, אך הוא קונטינגנטי. השאלה היא אם השלילה של הפרדיקט יוצרת סתירה. יוליוס קיסר חצה את הרוביקון – לא משפט אנליטי.
כאן מתעוררת בעיית החופש –
יוליוס קיסר חצה את הרוביקון – הוא התלבט
על כך. אבל אלוהים בחר את
העולם בו הוא יחצה מבין כל העולמות
האפשריים. אז נשאלת השאלה
איפה החופש? לייבניץ מנסה
להציל את החופש.
- נחזור לעצם פרטי = מונדה. מה זה? משהו שמושגו קבוע, שכל הפרדיקטים שלו קבועים. כל אחד הוא עצם. מה זה אומר לגבי בעיות של יחס? אם עמית ומשה לחצו ידיים אז משה לחץ יד, והיד של עמית נלחצה – האם היה מגע בינהם? לא! למונדה אין חלונות. מה פירוש? אצל לייבניץ אין עולם חיצוני. מישהו דוחף ומישהו נדחף – אין כאן סיבתיות. למה? כי למונדה אין חלונות.
- הרמוניה קבועה מראש – ... גוף ונפש זה כמו שתי שעונים שמראים כל הזמן את אותה השעה כי אלוהים כיוון אותם מראש אותו דבר. כמו גוף ונפש כך גם אנשים שונים – גם הם פועלים כמו שעונים שמכוונים באופן מסונכרן. לכן הדחיפה בנקודה הקודמת נראית מתואמת. בעולם יש המון שעונים כאלה, שמכוונים מראש לעשות פעולות באופן מתואם.
- לייבניץ וניוטון – יריבים. אצל ניוטון אלוהים צריך להוסיף תוספת על העולם כל כמה זמן (לסובב את הכדור) – כי אם אלוהים לא מתערב מדי פעם הוא מיותר. זה חלק מהמכניקה של ניוטון. ללייבניץ יש תיאוריה אחרת פוריה יותר – הוא אומר שאם אלוהים צריך להתערב כל הזמן זה אומר שהבריאה שלו איננה מושלמת.
סעיף 9 -
...
סעיף 10 - לייבניץ
לא רוצה לוותר לחלוטין על ההסבר התכליתי.
לייבניץ אומר שמשפטנים לא
צריכים להתעסק בשאלות פילוסופיות של חופש
הבחירה וכו'. משפטנים
מניחים את הפיקציה של חירות. כך
גם בפיסיקה – לא מתעסקים בשאלות של יש /
אין חומר. מחפשים
הסבר מכניסטי. זה מה שמאפשר
ללייבניץ לפתח מתמטיקה, פיסיקה,
משפט – ללא תלות בספקנות
מטאפיזית. הרעיון הוא
הפרדה בין השאלות הפילוסופיות -מטאפיזיות
לבין שאלות פרגמטיות. אלו
תחומים שאינם תלויים אחד בשני. ההנחה
הזאת של הלייבניץ מאפשרת לפיזיקה ולמתמטיקה
שלו להיות כל כך פוריות. אבל
יש השפעה של הפילוספיה על הפיזיקה – למשל,
לייבניץ מסביר דברים בפיזיקה
באמצעות כוחות פנימיים.
בעיית החופש -
לייבניץ רוצה להציל את החופש
מציפורני שפינוזה.
מה עומד על כף המאזניים?
מהי הבעיה?
סעיף 13:
אינדוקציה – במובן של הצדקה
השאלה היא – מושגו של עצם פרטי
אוצר בתוכו את מה שיקרה לו אי פעם.
נראה שכך מתבטלת האבחנה בין
אמיתות קונטינגנטיות והכרחיות (?).
נראה שזה מבטל את החופש.
כמה אבחנות -
- ודאי / הכרחי – ודאי זה מושג אפיסטמולוגי, והכרחי – אונטולוגי. ודאי זה תכונה של הידיעה, והכרחי – של המאורע. נחשוב על אירוע בעבר: אנחנו יודעים בודאות מתי היטלר עלה לשלטון, זה לא אומר שהאירוע עצמו היה הכרחי.
1 “במעגל כל הרדיוסים שווים"
2 “יוליוס קיסר יחצה את
הרוביקון"
מה ההבדל בינהם?
1 הכרחי – מניגודו נובעת
סתירה
2 קונטינגנטי – מניגודו אינה
נובעת סתירה. הכרח היפותטי
– הכרחי, אבל באופן היפותטי.
נניח אני רוצה לנסר את השולחן
- הכרחי שהמסור יהיה עשוי
ברזל, חד וכו' – זה
הכרח רק אם רוצים לנסר את השולחן. אבל
לא חייבים לנסר את השולחן! זה
לא הכרחי!
...
אין סתירה. ברגע
שאין סתירה יש טעם מספיק. לייבניץ
סובר שכך גם בני אדם פועלים.
העניינים הפורמליים מעוררים
אי נוחות-
- האם אלוהים היה יכול לברוא עולם אחר?
- מהי החירות של האדם?
מהו מושג החירות שלייבניץ
מדבר עליו? לפי לייבניץ
אנו חופשיים לעשות כל דבר (דוגמא
עם סיפור גבורה היפותטי בהתגברות על
פורצים). אבל זה לא מתאים
לשימוש היומיומי שלנו במילה. לפי
לייבניץ חופש הוא כל מה שמניגודו אינו
נובע סתירה. בשימוש היומיומי
שלנו (ופרגמטית) זה
לא כך.
ארנו מאלץ את לייבניץ...
אמת נצחית / קונטינגנטית
דקארט - כל אמת
נצחית היא גם קונטינגנטית (יש
הבדל – ברגע שאלוהים ברא הוא לא ישנה).
אלוהים ברא את הכל.
שפינוזה – לחשוב שהיה יכול
להיות אחרת זה מנקודת מבט סופית, שום
דבר לא נברא.
לייבניץ - למדנו
רצון / שכל
לייבניץ – לאלוהים יש גם רצון
וגם שכל. הרצון יכול לעשות
כל מה שקונ', הוא לא יכול
לשנות אמיתות נצחיות כי זה הוא.
שפינוזה – זה אותו דבר,
וזהה לאלוהים. אין
ממש רצון ושכל - זה
אנתרופומורפי
דקארט – אבחנה קצת בעייתית.
כל דבר תלוי ברצונו, לא
ברור תפקידו של השכל.
למה אלוהים ברא?
לייבניץ – כי יש לו טעם מספיק
שפינוזה – הוא לא ברא
דקארט - לא ראה
כבעיה, אין לו עמדה
אפשרי / הכרחי
-
דקארט - כל אמת
נצתחית היתה פעם קונטינגנטית
שפינוזה – יש רק הכרחי.
אם משהו לא ממשי – זה אומר
שהוא בסופו של דבר גם לא אפשרי.
לייבניץ – מה שאפשרי אינו
בהכרח ממשי.
(כל זה לא ממש, זה
באופן כללי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה